ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רפאל נדב נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובע

רפאל נדב
ע"י ב"כ עוה"ד שי בבאי
רח' שלם 3 (בית זילברמינץ) רמת גן 5221550
טל: 03-XXXX991, פקס: 03-XXXX992

נגד

הנתבעת
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד זיו כהן
משרד עו"ד אפי נווה ואח'
רח' סולד 4, תל אביב
טל: 03-XXXX599, פקס: 03-03-XXXX665

החלטה

בנוגע להוצאות משפט

ביום 18.6.20 ניתן על ידי פסק דין המחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי מבנה שנגרמו בעקבות רעידת אדמה. עקב ריבוי העדים והמומחים, התבקש התובע להגיש שומת הוצאותיו, וכך עשה.

השומה הועברה לתגובת הנתבעת וזו הסכימה למרבית הסכומים שנרשמו בה, למעט:
הוצאות שהוצאו בקשר עם הליך הגישור לרבות שכר מומחים, אשר התנהל בין הצדדים לאחר הגשת התביעה - לטענת הנתבעת אין לראות את הוצאות הגישור כחלק מן הוצאת המשפט, תוך אזכורם של מספר פסקי דין התומכים בטענתה זו כמו:
ת.א(אש') 19027-01-14 שפיר שיקום נזקים בע"מ נ' רות אביב (החלטה מיום 3.7.16), תא(מרכז) 5135-08-07 הניג נ' ארנסון בע"מ (26.10.15), תא(חי') 524/02 אורית גוברין נ' לבנשטיין ירון (14.6.15) ובש"א (שלום חי') 3068/05 קנבורה נ' ג'ליאנוס .
הוצאות אגרות, דואר ושליחויות- לטענת הנתבעת התובע לא צירף חשבוניות או קבלות, ולכן יש לדחות רכיב זה של הוצאות.
הוצאות נסיעה של ב"כ התובע ממשרדו שבר"ג לירושלים - לטענת הנתבעת הוצאות נ סיעה של עו"ד הן חלק משכר טרחתו שנפסק .
שכ"ט השמאי, מר ברוך שנפס- לטענת הנתבעת לא הוצגה כל אסמכתא לתשלום .

במסגרת הבקשה לשום ההוצאות ביקש התובע כי סכום הפיצוי שנפסק בפסק הדין יוצמד למדד תשומות הבניה. הנתבעת מתנגדת וטוענת כי מדובר "בניסיון של התובע לערער על פסק הדין בדלת האחורית" .

בתשובה לתגובה השיב התובע כדלקמן :
לעניין הוצאות הליך הגישור שכשל, אין הלכה פסוקה, ב"כ התובע הפנה לת"א (מחוזי מרכז) 5854-08-07 ארקו תעשיות חשמל בע"מ נ' חב' החשמל לישראל בע"מ (הח' כבוד הרשם יפרח מיום 19.2.09), שם נאמר שיש ביהמ"ש סבר כי יש לעודד בעלי דין לפנות להליכי גישור, ובתוך כך להכיר בהוצאות הגישור כחלק אינטגרלי מהוצאות ביהמ"ש.
לעניין תשלום אגרות, צירף התובע לתשובתו אסמכתאות בדבר תשלום האגרות, אולם באשר להוצאות שליחת דואר ושליחויות, טען התובע כי לא נשתמרו בידיו הקבלות וממילא מדובר במסירת זימונים אישיים לעדים הרבים שביקשה הנתבעת להעיד שלא לצורך.
לעניין נסיעות ב"כ התובע- השיב התובע כי לא מדובר בחלק משכ"ט עו"ד, משום ש לא ניתן להעריך מראש בזמן אמת את הוצאות עוה"ד והן משולמות על ידי הלקוחות בנפרד משכר הטרחה.
באשר לשכר טרחתו של השמאי ברוך שנפס השיב התובע כי מדובר בסכום חופף לשכר הטרחה המופיע בדוח השמאי מיום 20.7.14, בצירוף הוצאות שהתווספו לאורך ההליך לרבות הוצאות הכרוכות בעדותו בתיק. בנוסף צירף חשבונית על סך 22,790 ₪, שהוצאה אחרי מתן פסק הדין.
באשר להצמדת המדד לתשומות הבניה טען התובע, כי לא מדובר בערעור על פסק הדין, כי אם על חישוב אריתמטי. התובע מבקש כי הסכומים שנקבעו לפני 6 שנים מאימוץ חוות דעתו של המהנדס בס, יעודכנו להיום. ומאחר ומדובר בפיצוי הנוגע לעלויות בניה ההצמדה הראויה היא למדד תשומות הבניה.

דיון והכרעה
תקנה 512( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 קובעת כי לעניין גובה ההוצאות יש להתחשב " בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון" וכן "בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון". חלק מההוצאות - אלה המפורטות בתקנה 512(ד)(1) לתקנות, רשאי בית המשפט לפסוק לפי החומר שבתיק וללא בקשה. לגבי הוצאות אחרות יש להגיש בקשה ובית המשפט יפסוק הוצאות, אם ראה שהן " סבירות" והיו "דרושות לניהול המשפט" - תקנה 512(ד)(2) לתקנות. שיקול הדעת של בית המשפט רחב, פסיקת הוצאות ההליך המשפטי לא באה להעניש את הצד שהפסיד, אלא להחזיר לצד שזכה את ההוצאות הסבירות שהוציא ולא מעבר לכך.

בכל הנוגע להשבת הוצאות גישור, הכוללות במקרה זה את שכר המגשר ושכר מומחים שתוצריהם הוגבלו להליך הגישור, אין הלכה פסוקה. ב ת.א. (מחוזי ים) 41255-06-14 גורדו נ' ימין (החלטת כבוד הנשיא פרקש מיום 13.10.16) חויב הצד שהפסיד בהוצאות הגישור כדבר שמובן מאליו, מנגד קיימים פסקי דין אחרים בערכאות שאינן מחייבות מותב זה, ואשר חלקם אוזכרו ע"י הצדדים.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני מוצאת לנכון לצדד באלו הסבורים כי ראוי להכליל הוצאות אלו כחלק אינטגרלי מהוצאות המשפט, כפי שנומק בת"א(מרכז) 5854-08-07 ארקו תעשיות הנ"ל . העובדה שהליך הגישור התקיים לאחר שנפתח ההליך המשפטי, קושרת אותו להליך המשפטי ו תוצרי ההליך החסוי תרמו לכל צד בהכנתו לקראת ההליך המשפטי.
איני סבורה כי חיוב הצד המפסיד ירתיע בעלי דין להסכים לגישור, בוודאי שלא את מי שהוא צד תדיר לתביעות כמו חברות ביטוח, חברות קבלניות וכיו"ב . להערכתי גם בעל הדין הפרטי דל האמצעים שמודע לאפשרות כי יפסיד במשפט, לא יירתע מקיום הליך הגישור שהוצאותיו בדרך כלל שוליות ביחס להוצאות המשפט שעלולות להיפסק נגדו, ולכן הטענה כי צדדים לא לוקחים בחשבון הוצאות אלו בעיני אינה נכונה, בוודאי לא במקרה הנוכחי, ונוכח הסכום שעמד על הפרק.

זאת ועוד, בענייננו מדובר בחיוב חוזי שהושת על מבטחת, ולכן מלבד תשלום השתתפות עצמית (10% מסכום הביטוח במקרה של רעידת אדמה) , היא לא אמורה לצפות שהוצאות שנוצרו מכוח סירובה להכיר בחבות, יושתו על המבוטח ולא עליה .
את הסכמת המבוטח, הניזוק בתביעה חוזית, לפנות להליך גישור, ובמיוחד את הסכמתו לשאת בחלק מעלות המומחים, על אף שהוסכם כי חוות דעתם לא תשמשנה בהליך המשפטי, ניתן לראות גם כניסיון סביר להקטנת הנזק במובן סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970.

אשר על כן, באתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשאת גם בהוצאות הגישור, שעמדו על סך 12,219 ₪ ( 3,610 ₪ שכר המגשר, 3,107 ₪ שכ"ט יועץ קרקע ו-5,502 ₪ שכ"ט המהנדס צבי רון), הסכום הנקוב בסעיפים 11-13 לטבלת שומת ההוצאות.

באשר לרכיב נסיעותיו של ב"כ התובע - אני קובעת כי סכום שכר הטרחה שפסקתי לטובתו בסך 57,000 ₪ כולל מע"מ, כולל את כל הוצאותיו, במיוחד נוכח העובדה שהסכם שכר הטרחה לא צורף, לא חשבוניות שכר הטרחה ולא קבלות להוצאות עצמן, אשר על כן איני מאשרת את ההוצאה בסך 1,209 ₪ שהתבקשה בסעיף 18 בטבלה .

אותו הדבר לגבי הוצאות דואר ושליחויות שביצע משרד עורך הדין. מדובר בסכומים קטנים, שבד"כ נכללים בפסיקת ביהמ"ש בשכר טרחת עורך הדין, ומכל מקום לא הוכחו בפועל (סעיפים 16-18 בטבלת ההוצאות).

לענין שכר טרחת השמאי שנפס - הסכום המבוקש בשומת ההוצאות הוא 14,859 ₪, שטרם שולמו. מלכתחילה הדרישה בחוות הדעת לשלם 20,000 ₪ הייתה מופרזת. התייחסות לשמאי ולשכר טרחתו מצויים בסעיף 38 לפסק הדין. צירוף החשבונית והתשלום החלקי בשלב התשובה לתגובת הנתבעת לשומת ההוצאות והגדלת הסכום הנתבע בשומת ההוצאות המקורית, הוא דבר שלא ייעשה. נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ (במקום 14,859 ₪ שנדרשו בסעיף 19 לטבלה).

אשר להוצאת אגרות בימ"ש בגין בקשות שהוגשו בסך 105 ₪, מדובר בדרישה קטנונית, במיוחד כאשר שתי בקשות מתוך השלוש נגעו לשינוי מועד דיון ואורכה להגשת סיכומים שהגיש ב"כ התובע, לפיכך איני מאשרת אותה.

באשר לבקשת התובע לקבוע כי סכום פסק הדין וסכום הליקויים בחוות הדעת של המהנדס מוטי בס יהיו צמוד ים ל מדד תשומות הבניה. בפסק הדין נקבע פיצוי בסך של 225,000 ₪ כפי שהעריך המהנדס מוטי בס. אכן חלפו שנים ממועד מתן חוות הדעת ועד מתן פסק הדין, אולם היות שהוצאה זו לא הוצאה ברובה עדיין , ובהעדר כל טענה להצמדה כזו או אחרת בסיכומי התובע, לא ציינתי מנגנון הצמדה לסכום הנ"ל, אלא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. ככל שמדובר בטעות, מקום הטענה להתברר בערכאת הערעור, לא מדובר בטעות סופר.

לסיכום
בפסק הדין מיום 18.6.20 חויבה הנתבעת ב-284,000 ₪ בניכוי השתתפות עצמית בסך 40,300 ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 57,000 ₪. על סכומים אלו יש להוסיף את שומת ההוצאות שהגיש התובע, הכוללות את הוצאות הגישור, לרבות חיוב חלקי בשכ"ט השמאי שנפס בסך 10,000 ₪, ולמעט הוצאות משרד, נסיעות ואגרות בקשות (ס' 16-18 בטבלת השומה, סה"כ 66,467 ₪ (72,881 ₪ בניכוי 105 ₪, 241 ₪, 1,209 ₪ וכן הפרש שלא הוכר של 4,859 ₪ מתוך סכום הדרישה המקורי בסעיף 19 לטבלה).

הסכום הכולל של חיובי הנתבעת עומד על 367,167 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ביום 18.6.20 ועד התשלום בפועל.

לא פסקתי הוצאות בנוגע לבקשה זו, בשל קבלה חלקית של טענות שני הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תש"פ, 17 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רפאל נדב
נתבע: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: