ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סלים חלבי נגד שופני, עבודות בניין ופיתוח בע"מ :

לפני:

כבוד הנשיא מירון שוורץ
נציג ציבור (עובדים): מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (מעסיקים): מר תמיר עין גיל

התובע
סלים חלבי
ע"י ב"כ: עו"ד יהושע רובין

-

הנתבעת
שופני, עבודות בניין ופיתוח בע"מ ח.פ 512468719
ע"י ב"כ: עו"ד יונתן מוגל

פסק דין

1. לפנינו תביעתו של מר סלים חלבי (להלן: התובע) אשר מבקש לחייב את חברת שופני עבודות בניין ופיתוח בע"מ (להלן: הנתבעת) בתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה.

2. הנתבעת, מתכחשת מכל וכל לטענות התובע ומבקשת לדחות את התביעה.

ההליך הדיוני, בקצרה

3. כתב התביעה המקורי הוגש על ידי התובע ביום 28.3.2019 וכלל רכיבים שונים וב הם רכיב שעניינו סעד הצהרתי לפיו ביקש התובע מבית הדין "להצהיר כי על הנתבעת לשלם לתובע את כל הזכויות עבור תקופת עבודתו אצלה על פי שכרו המלא ולא בהתאם לשכר, שצוין בתלושי המשכורת".

כמו כן, כלל התובע בתביעתו רכיב בלתי ממוני – עגמת נפש ורכיבים שעניינם זכויות מעבודה כגון: הבראה, חופשה, פנסיה, נסיעות ופיצוי פיטורים – רכיבים אלו לא כומתו.

4. בהחלטה מיום 2.4.2019 הורתה רשמת בית הדין לתובע לכמת את רכיבי התביעה הנזכרים בסעיף 14א' המקורי, ולהגיש כתב תביעה מתוקן ולחילופין, להגיש הודעה על כך שהוא מוותר על תביעתו באותם הרכיבים כאמור.

5. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 28.4.2019 אם כי ללא כימות כנדרש. על כן, בהחלטת רשמת בית הדין מיום 28.4.2019 נקבע כך:

"בטרם תינתן החלטה בבקשה, על התובע לפרט בגין אילו רכיבים הוא מעריך את תביעתו בסך 100,000 ₪ בציון סכום בצד כל רכיב ורכיב, בזאת בגין תקופת עבודתו אצל מר שופאני חסן וככל שהוא עומד על טענה זו, בשים לב לתקופת העבודה המצויינת על ידו.
כמו כן, מכתב התביעה עולה כי לא מפורט בו רכיב של הפרשי פנסיה על אף שרכיב זה מצוין בסעיף 24 לכתב התביעה.
על התובע להגיש נוסח ברור של כתב התביעה כך שלא תידרשנה החלטות נוספות בנושא."

לתובע ניתנה שהות להגשת כתב מתוקן עד ליום 5.5.2019.

6. כתב התביעה המתוקן (השני) הוגש ביום 5.5.2019 , תוך שסכום התביעה הועמד על סך כולל של 1,483,695.83 ₪. הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 6.5.2019 – וללא שהיתה ערה לכתב התביעה המתוקן בשנית שהוגש ולהחלטות שניתנו, כך לטענתה (כפי שעלה מבקשתה מיום 3.6.2019).

7. ביום 3.6.2019 הגישה הנתבעת בקשה "למחיקת התביעה ותגובה לבקשה לתיקון כתב תביעה". בהחלטה מיום 4.6.2019 ניתנה לנתבעת שהות להגשת כתב הגנה מתוקן. לתובע ניתנה שהות להגיב לבקשת הנתבעת לפסיקת הוצאות.

8. ביום 20.6.2019 ניתנה החלטה במסגרתה חויב התובע בהוצאות בסך של 1,000 ₪ בשל הצורך שנוצר לנתבעת בהגשת כתב הגנה מתוקן.

9. כתב הגנה מתוקן הוגש ביום 4.7.2019 וביום 19.8.2019 הגישה הנתבעת שוב בקשה לדחיית התביעה על הסף, והוסיפה בקשה חלופית לדחיית רכיבים מהתביעה על הסף בשל התיישנות או לגופן.

10. בדיון מיום 8.9.2019, במהלכו התבררה בקשת הנתבעת, נדונה סוג יית התיישנות חלק מרכיבי התביעה ולאחר שנשמעה המלצת בית הדין הצהיר ב"כ התובע לפרוטוקול כך:

"לאחר ששמעתי את המלצת ביה"ד אני מקבל את ההמלצה לחזור בנו מרכיבי התביעה שעניינם פיצויי הלנה, כמו גם רכיב התביעה שעניינו חופשה שנתית וכן כל רכיב בתביעה שהעילה בגינו התיישנה במועד הגשת התביעה המקורית, היינו 03/12. כמו כן, אני שומע את הערת ביה"ד ולפיה לא ניתן להבין מכתב התביעה מה הם רכיבי התביעה הנוגעים לתקופה הראשונה כאשר הביאו את רכיב התביעה בגין פריט זה לסך כולל של 100,000 ₪, ולאור כל זאת, אבקש שהות בת 30 יום על מנת להגיש כתב תביעה מתוקן נוסף. אבהיר כי לא תהיה הרחבת חזית בכתב תביעה מתוקן זה, אלא כל שיהיה בו הוא השמטת הרכיבים שהתיישנו כאמור ופירוט הסכומים והעילות המרכיבים את התביעה בגין התקופה הראשונה כמו גם התביעה בגין נסיעות, דמי הבראה והפרשי פנסיה. "

11. בסיום הדיון ניתנה החלטה כדלקמן:
"התובע יפעל להגשת כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום מהיום בהתאם למתווה המפורט לעיל אשר ניתן לו תוקף של החלטה.

הנתבעת תהיה רשאית להגיש כל בקשת תגובה, התייחסות וכתב הגנה מתוקן בתוך 30 יום לאחר מכן.

החלטה שיפוטית תינתן בהתאם.

ככל שהצדדים יגיעו להבנה בדבר הסכמה לפנות במשותף להליך של פישור בביה"ד, יגישו הודעה משותפת בעניין בתוך 7 ימים מקבלת כתב ההגנה המתוקן."

12. בהתאם להחלטה כאמור, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן (בשלישית) ביום 8.10.2019 וכלל את הרכיבים הבאים:
" א.להצהיר כי על הנתבעת לשלם לתובע את כל הזכויות עבור תקופת עבודתו אצלה לפי שכרו המלא ולא רק בהתאם לשכר, שצוין בתלושי המשכורת.
ב. לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 10,000 ₪ פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו אצל חסן שופאני.
ג. לחייב את הנתבעת להשלים לתובע את מלוא הזכויות המגיעות לו פיצוי פיטורין בהתאם למלוא השכר ששולם לו על ידי הנתבעת בסך של כ – 9,000 ₪ בסך 67,000 ₪ לאחר קיזוז הסכום שהתקבל בסך 68,000 ₪.
ד. לחייב הנתבעת לשלם לתובע דמי נסיעות ע"ס 3,220 ₪ עבור נסיעות שלא שולמו לתובע ופיצוי הלנה בסך 67,137 ₪ ובסה"כ 70,357 ₪ .
ה. לחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצויי לא ממוני על סך 50,000 ₪
ו. לאשר סעדים זמניים
ז. לחייב הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ".

13. ביום 22.10.2019 הגישה הנתבעת תגובתה לתיקון כתב התביעה המתוקן תוך שביקשה לחייב את התובע בהוצאות והגישה שוב בקשה לדחיית רכיבים מהתביעה על הסף מחמת התיישנות ולגופם. בהחלטה מיום 15.11.2019 נקבע כך:
".. בקשת הנתבעת למחיקת הסעד ההצהרתי כפי שצויין בסעיף 20 א' לכתב התביעה המתוקן מיום 8.10.2019, מתקבלת.
רכיב זה יימחק מכתב התביעה המתוקן".

14. בנוסף, ומאחר שהתובע התנהל באופן בו שב וציין בתביעותיו המתוקנות, סעד הצהרתי שלא ניתן לדרוש ובשים לב למכלול נסיבות העניין, חויב התובע בהוצאות בסך של 1,500 ₪ לטובת הנתבעת.

15. ביום 10.9.2020 התקיימה ישיבת הוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ התובע כי ה תובע מוותר על רכיב הנסיעות. לפנינו נשמעו עדותו של התובע ועדותו של מר שופני חסן, בעלים ומנהל הנתבעת (להלן: מר חסן).

16. ביום 14.9.2020 נשמעו סיכומי הצדדים .

רקע עובדתי רלוונטי ועיקרי טענות הצדדים

17. התובע יליד 1949, עבד בעבודות בניין, באותו מקום עבודה, החל מיום 1.6.1996 ועד ליום 31.12.1998 אצל מר חסן, ומאז ועד ליום 31.1.2015 עבד אצל הנתבעת. עבודתו הסתיימה עם פרישתו לגמלאות.

18. עם סיום עבודתו, ש ילמה הנתבעת לתובע באמצעות ביטוח מנהלים, פיצויי פיטורים בסך של 68,000 ₪ (סע' 16 לכתב התביעה המתוקן) .

19. לתיק בית הדין צורפו טפסי 106 חלקיים ותלושי שכר, חלקיים, החל מחודש יוני 1996. שכרו החודשי של התובע במהלך השנה האחרונה לעבודתו עמד על 3,987 ₪, ובצירוף יום חופשה אחד מדי חודש, עמד שכרו על 4,173 ₪.

20. היקף עבודתו – כפי שעולה מתלושי השכר החלקיים שצורפו, עבד התובע במהלך תקופת העסקתו בין 18 עד 21 ימי עבודה בחודש. במהלך השנה האחרונה לעבודתו עבד התובע 20 יום בחודש.

21. למעשה, הסעדים שנותרו בהליך והדרושים הכרעתנו הם בעניינים הבאים:
א. הפרש פיצויי פיטורים.
ב. פיצוי לא ממוני.

22. התובע טוען כך:

א. תלושי השכר פיקטיביים ואינם משקפים את השכר ששולם לו בפועל ואשר עמד לטענתו על סך של 9,000 ₪. לגרסתו, חלק משכרו צוין בתלושי השכר ויתרת השכר שולמה לו במזומן.
ב. באשר לתקופת העבודה על בסיסה יש לחשב את פיצויי הפיטורים, טען התובע כי מיד לאחר שסיים לעבוד אצל מר חסן הוא המשיך באותם תנאים אצל הנתבעת והיא זו אשר נושאת באחריות לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים. בהתאם לכך טוען כי זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 135,000 ₪ מהם מבקש לקזז את הסכום של 68,000 ₪ שקיבל בגין פיצויי פיטורים מביטוח המנהלים.
ב. באשר להמנעותו מלהעיד עדים מטעמו בכדי לבסס טענותיו בדבר פיקטיביות תלושי השכר, טען התובע כי הנתבע נהג באופן דומה עם כלל העובדים, אולם חלק מהעובדים הם בני משפחה ובנסיבות האלה הוא לא יכול היה להעידם. באשר לעובדה כי התובע לא העיד את בנו, אשר עבד אצל הנתבעת מספר שנים בתנאים דומים לטענתו, הודה התובע כי מדובר ב"מחדל וטעות מצדו" (עמ' 38 שורה 19).
התובע טען כי פנה מספר פעמים לנציג הנתבעת וביקש שכל המשכורת תירשם בתלוש. התובע לא הפקיד את המשכורת בבנק, אלא נהג להעביר אותה ישירות לאשתו.
ד. התובע טוען כי לנוכח התנהלותה של הנתבעת אשר העסיקה אותו לטענתו שלא בהגינות ובחוסר תום לב הוא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש.

23. הנתבעת מתכחשת לטענות התובע וטוענת כי תלושי שכרו שיקפו באופן מלא את התמורה ששולמה לו . בסיכומיה, מעלה הנתבעת את הנימוקים הבאים לפיהם אין לקבל את גרסת התובע:

א. בכל הנוגע לפיקטיביות תלושי השכר טוענת הנתבעת כי התובע לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו ונמנע מלהעיד עדים רלוונטיים.
ב. עדותו של התובע היא עדות יחידה כאשר אין שום סיוע לטענות שמעלה התובע. כיוון שהנטל הוא על התובע ובעודו נמנע מלהביא ראיות שמצויות בשליטתו ושהן רלוונטיות, המסקנה אמורה להיות שאם הובאה ראיה כזאת, היא הייתה פועלת לרעתו. ההימנעות של הבאת הראייה מחזקת את הטענות של הנתבעת.
ג. הנתבעת מפנה לסתירות בעדותו של התובע בנוגע לקבלת תלושי שכר מדי חודש - כך למשל טוענת כי מחד גיסא טען התובע כי לא קיבל תלושי שכר מדי חודש ומאידך גיסא כאשר נשאל התובע לגבי קבלת תלושי שכר כבר מתחילת עבודתו, מודה בחקירתו כי קיבל תלושי שכר מדי חודש בחודשו (בעמ' 11, שורות 8-9). להלן נביא את טיעוני הנתבעת במהלכם מפנה לסתירות שעולות מעודתו של התובע:
"...לאחר מכן התובע משנה את גרסתו ואומר לנו שאת התלושים הוא קיבל בסוף, מפנה לשורה 18, "בסוף ראיתי את התלושים" שאני מנסה להבין מה קרה הוא אומר "שדיברתי עם הקבלן וביקשתי את הפיצויים אז הלכתי והבאתי את כל התלושים" ואז אני שואל אותו " את התלושים שאת מצרף פה קיבלת ב-2015" ותשובתו היא כן והוא מסביר שהוא הלך למשרד של רואה החשבון והוא הדפיס לו את התלושים ב-2015, זו העדות של התובע בעמ' 12 שורה 3. כבודכם יסתכלו על התלושים ויראו בצורה ברורה שאלו תלושים שהופקו בזמן אמת, הם שונים בצורתם, כל אחד נראה אחרת וכל אחד הודפס בתאריך אחר, חלק גדול מהתלושים הודפסו בסמוך למועד ששולמה המשכורת, אין בכלל ספק. שאני מציג לתובע לדוגמה את התלוש של 08/96 ואני אומר לו שזה תלוש שהודפס באותו תאריך והוא משנה את הגרסה ואומר "נכון כל התלושים נשארו במשרד ושהייתי צריך אותם אני הבאתי אותם", אנחנו צריכים לקבל פה גרסה שבמשרד רואה החשבון היה ארגז שהכיל תלושים של 20 שנה של אדון סלים חלבי ורק חיכו ליום שאדון חלבי יפסיק לעבוד וייקח את הארגז שהוא מחזיק אצל רואה החשבון, זו גרסה מופרכת שסותרת באופן חזיתי את מה שאמר לפני. אבל גם זה לא מספיק כי אם כל התלושים לגרסת התובע הם בקופסה סגורה אצל רואה החשבון אז לא יכול להיות סיטואציה שהתובע מבין שיש הבדל בין מה שמשולם לו לבין מה שכתוב בתלושי השכר שהרי כל תלושי השכר הם במשרד בארגז אצל רואה החשבון. לגבי הטענה שהתלושים במשרד אני מפנה לעמ' 12, שורות 11-12.
נתקדם בחקירה לעמ' 13, שורות 14-17, אני שואל את התובע "שאתה רואה שיש הבדל בין מה שכתוב בתלוש לדוגמה אני מפנה אותו לתלושים של 09/97 ו-10/97 ואני שואל אותו מה אתה אומר לבעל הבית ?" והוא עונה " אם אני אלך איתו ראש בראש הוא יוציא אותי מהעבודה" ואני שואל אותו " אתה ידעת שיש הבדל אבל אתה שותק כדי שלא יוציא אותך מהעבודה" ותשובתו היא כן, זו הודאה ברורה שהתובע קיבל תלושי משכורת כל חודש. אם לא כן הרי שלא היה יכול לדעת שיש פער בין תלושי השכר לבין מה שקיבל בפועל. על העובדה שהתובע יודע שיש לשיטתו פער בין מה שכתוב בתלוש לבין מה שמשולם לו בפועל, הוא חוזר גם בעמ' 15, שורה 25-26 וגם באותו עמ' בשורה 16 אבל יש פה בבירור חוסר אמון בולט בין הגרסה שאומרת לא קיבלתי את התלושים וראיתי אותם רק בסוף תקופת העסקתי לבין העובדה שהתובע מבהיר שקיבל תלושים מדי חודש בחודשו".

ד. עוד מפנה הנתבעת לסתירות בגרסת התובע בנוגע לגובה השכר שטוען שקיבל. כך למשל מפנה לעדותו שם טען כי השתכר 5,000 ₪ ו-6,000 ₪ (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 5-6). עוד מפנה לריכוז המשכורות - נספח ב' לתצהירו שם התובע ציין כי שכר היסוד בפועל עד חודש אוגוסט 2005 עמד על 7,500 ₪.
ה. בנוגע לשכרו היומי - מפנה הנתבעת ל חוסר הדיוק שעולה מעדותו כאשר טוען ששכרו היומי בתחילת הדרך עמד על 250 ₪, 300 ₪ "אבל בסופו של דבר הגעתי ל 400 ₪ " (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 2-3).
ז. לבסוף, לעניין תקופת עבודתו של התובע שיש להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצוי פיטורים טוענת הנתבעת כי מר חסן שילם לתובע פיצויי פיטורים והעברתו לנתבעת בוצעה ללא חוב קודם אם כי אין בידיו מסמכים להוכחת טענתו זו.
ח. הנתבעת בסיכומיה מציעה תחשיב נגדי ומבקשת לחשב את פיצויי הפיטורים שמגיעים לתובע לפי שכר ממוצע של 12 החודשים הקודמים לסיום העסקתו שאז שכרו החודשי עמד של סך של 3,780 ₪. בהתאם לכך, טוענת הנתבעת כי זכאותו של התובע מסתכמת בסך של 53,703 ₪ בעוד שולם לתובע סך של 68,000 ₪, היינו פיצויי פיטורים ביתר.
ט. הנתבעת טוענת לקיזוז – לטענתה נהג התובע לעזוב את מקום העבודה פעמים רבות במהלך היום בכדי לטפל בשטחים חקלאיים אותם מעבד בעצמו ובכך נגרם לנתבעת נזק העומד על כ 25,000 ₪ לאורך שבע שנים בהן הועסק התובע ונהג להעדר כאמור. התובע מכחיש את הנטען.

דיון והכרעה –

הפרשי פיצויי פיטורים

24. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כבר כעת כי לאחר עיון בראיות שהונחו לפנינו , ובחינת טיעוני הצדדים, יש לקבוע שתקופת עבודתו של התובע אצל מר חסן תובא לצורך חישוב פיצויי הפיטורים בגין תקופת העבודה הכוללת .

25. שוכנענו כי התובע עבד באותו מקום עבודה החל מיום 1.6.1996 ועד ליום 31.1.2015. בעניין זה סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 קובע:

"מי שעבד שנה אחת ברציפות ... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים".

הלכה היא כי עקרון רצף הזכויות בחילופי מעסיקים נועד להגן על הזיקה בין העובד למקום העבודה, ולהבטיח כי זכויותיו של עובד יישמרו גם כאשר מתחלף המעסיק באותו מקום עבודה.

26. מר חסן אינו מכחיש כי התובע עבד אצלו ולאחר מכן עבר לעבוד בנתבעת, באותו מקום העבודה, אם כי טוען טענה כללית לפיה שולמו לתובע פיצויי פיטורים בעת שעבר לעבוד בנתבעת (סעיפים 15-16 לתצהירו) ומציין כי בשל חלוף הזמן לא נשמרו בידיו אסמכתאות המעידות על התשלום (סעיף 18 לתצהירו). לא הונחו לפנינו ראיות לתמיכה בטענתו זו. יתרה מזו, ככל שנערך לתובע גמר חשבון עם סיום תקופת עבודתו הראשונה, הרי שניתן היה לצפות כי הדבר יבוא לידי ביטוי בתלוש השכר האחרון לפני חילופי המעסיקים.

27. כיוון שהנטל מונח על כתפי הנתבעת להוכיח כי שולמו לתובע מלוא פיצויי הפיטורים, איננו סבורים כי די בטענה כללית כאמור, בכדי לבסס קביעה לפיה שולמו לתובע פיצויי פיטורים כמתחייב. לפיכך , יש לחשב את זכ אותו של התובע לפיצוי פיטורים, על בסיס תקופת העבודה המצטברת במקום העבודה.

28. השכר הקובע – הצדדים חלוקים באשר לשכרו הקובע של התובע. הנתבעת טוענת כי שכרו הקובע הוא זה המשתקף מתלושי שכרו אשר שולמו מדי חודש בחודשו ואילו התובע טוען כי יש לקבוע כי שכרו עמד על סך של 9,000 ₪ כאשר תלושי השכר אינם משקפים את שכרו האמיתי.

29. לאחר שמיעת העדויות ועיון במכלול הראיות שהונחו לפנינו , לא שוכנעו בטענת התובע המבקש לקבוע כי מדובר בתלושים פיקטייבים. הנטל להוכחת טענה זו מוטל על העובד המבקש לטעון כי חרף הפירוט בתלוש, ההסכמה בדבר אופן או גובה התשלום היתה שונה (ראה ע"ע (ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי - שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ, מיום 7.2.2019).

התובע לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי תלושי השכר פיקטיבים או שלא נמסרו לו מדי חודש בחודשו. אף שטען כי שיטת התשלום בנתבעת היתה לשלם גבוה משמעותית מזה המפורט בתלוש, ואף שנטען כי כך נהגה הנתבעת עם עוד כ 7-8 עובדים (ראו בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 25-28), נמנע התובע מלהזמין לעדות, מי מבין העובדים עמם התקיים לטענתו מתווה דומה. התובע, אשר עדותו היתה עדות יחידה, אף נמנע מלהעיד את בנו (לגביו טען כי עבד 10 שנים באותה שי טת עבודה – עמוד 15 לפרוטוקול שורה 4), חרף העובדה כי לא היתה כל מניעה לעשות זאת, מה גם שבנו ליווה אותו לדיונים בהליך ואף נכח באולם בית המשפט.

30. לא זו בלבד שמדובר בעדות יחידה, אלא שגם אי הדיוקים והסתירות שעלו מעדותו של התובע עצמו ערערו את מהימנות גרסתו. בעניין זה נפנה לטענות הנתבעת בסיכומיה כפי שצויינו לעיל בכל הנוגע לגרסאות השונות להן טוען התובע באשר לגובה תשלום שכרו היומי והחודשי במרוצת השנים.

31. למעלה מן הדרוש, נוסיף ונציין כי אף אילו שוכנענו בגרסת התובע, הרי ש סכום השכר ששולם לו , הלכה למעשה, לא הוכח באופן כלשהו . התובע לא הציג אסמכתאות כלשהן ואף לא ראיה אחרת, אשר יכולה היתה ללמד כי השכר היה בסכומים הנטענים, בשונה מן המפורט בתלוש.

32. לנוכח המפורט לעיל, יש לקבוע כי שכרו של התובע היה כמפורט בתלוש השכר ועל כן, אין מקום לקבל את תחשיב פיצויי הפיטורים שערך התובע בהתבסס על שכר שלא הוכח.

33. עיון בתלושי השכר מלמדנו כי במהלך השנה האחרונה לעבודתו, שולם לתובע שכר בסך של 3,987 ₪, כמו גם 186 ₪ בגין יום חופשה, סה"כ 4,173 ₪ לחודש.

בהתאם לכך, זכאי התובע בגין 18.66 שנות עבודתו לפיצוי פיטורים בסך של 77,868 ₪. מאחר שאין חולק כי התובע קיבל סך של 68,000 ₪, הרי שהיתרה המגיעה לו, עומדת על סך של 9,868 ₪.

פיצוי לא ממוני

34. התובע עותר לפיצוי בגין התנהלותה הנטענת של הנתבעת. לא הצלחנו לרדת לסוף דעתו של התובע בעניין רכיב זה.

35. נזכיר כי התובע לא הוכיח טענותיו אודות פיקטביות תלושי השכר, וכי בכל הנוגע להפרשי פיצויי פיטורים, הרי שאין קמה זכאות לפיצוי לא ממוני, מעבר להפרש הפיצויים עצמם.

36. טענתו של התובע לפיצוי לא ממוני נטענה בכלליות, ללא תימוכין. על כן, לא מצאנו כל בסיס לטענות התובע במשור זה ודינן להדחות.

טענת הקיזוז

37. הנתבעת טענה כי יש לקזז מכל סכום שיפסק, סך של 25,000 ₪ בשל העדרויותיו של התובע לצורך עבודה פרטית בחקלאות וסך של 140,000 ₪ בגין אבדן רווח בשל פגיעה בשמה הטוב לנוכח גובה התביעה שהוגשה כנגדה ואשר הביאה לאבדן עסקאות . כמו כן, הנתבעת מבקשת לקזז תשלומים שקיבל התובע ביתר כגון פיצויי פיטורים.

38. באשר לטענות הנתבעת להעדרויותיו של התובע – אנו סבורים כי טענות הנתבעת נטענו בכלליות וללא שהונחה תשתית ראייתית כלשהי בעניין ודינן להדחות.

39. באשר לטענות הנתבעת לקיזוז תשלום פיצוי פיטורים ביתר שקיבל התובע – הרי שקבענו כי התובע זכאי להפרשים, כך שלא שולמו תשלומים ביתר.

40. באשר לטענות אודות אבדן רווח, לא הובאו בפנינו ראיות אשר מלמדות אודות הנטען, ולפיכך יש לדחות את טענת הקיזוז גם בגין עניין זה.

הוצאות ההליך

41. תביעתו המתוקנת של התובע , עמדה על סך של 1,483,695 ₪. רק לאחר בקשות שונות שהוגשו מטעם הנתבעת והתדיינות בעניין, צומצמו גדרי המחלוקות ותביעתו של התובע הועמדה על סך של 197, 000 ₪. בפתח ישיבת ההוכחות, כבדרך אגב, ויתר התובע על רכיב הנסיעות בסך של 70,357 ₪.

42. בסיכומו של דבר, לאחר שבין הצדדים נוהל הליך פישור ולאחר שניתנו לתובע מספר הזדמנויות לתיקון תביעתו, תוך בזבוז זמן שפוטי יקר וגרימת הוצאות ניכרות לנתבעת, נמצא כי התובע זכאי לסכום הנמוך מ-1% מסך תביעתו המ פורטת בסע' 41 לעיל. תוצאה זו, לעניין פסיקת ההוצאות, אינה צריכה להיות שונה מהותית מדחיית תביעה על סך של כ-1,500, 000 ₪ כמפורט לעיל.

43. על כן, אנו סבורים כי מקרה זה הוא מן המקרים בהם יש להשית הוצאות של ממש כנגד התובע, אשר אין ספק כי אילו העמיד את תביעתו מלכתחילה על סכום ריאלי, היה נמנע הצורך בהתדיינות, הכרעה שיפוטית והוצאות כבדות לנתבעת, כפי שעולה מחשבונית מס שצורפה לתיק, אשר אף היא אינה משקפת את מלוא שכר הטרחה שנאלצה לשלם בהליך. אנו סבורים כי התנהלות התובע גובלת בחוסר תום לב, בעצם העמדת התביעה בסכום עצום וחסר פרופורציה, אשר ידוע כי עשוי לפגוע בנתבעת מבחינה עסקית, וממשיך בניהול התביעה על כל הכרוך בתיקוני התביעה, דיונים וכד'. כל אלה, צריכים לבוא לידי ביטוי בחיוב התובע בהוצאות של ממש .

חרף כל האמור לעיל, החלטנו להשית על התובע בהליך הוצאות בסכום מופחת של 7,500 ₪ בלבד , הגם שיש בכך כדי לעשות עמו חסד, זאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה כי התובע כבר חוייב בשני מקרים שונים בתחילת ההליך בהוצאות ביניים (אשר הסכום לעיל מתווסף עליהן) וכן בהתחשב בעובדה כי התובע פרש לגמלאות.

סוף דבר

44. אנו קובעים כדלקמן :

א. תביעת התובע נדחית על כל רכיביה למעט רכיב הפרשי פיצויי פיטורים בגינו זכאי התובע לסך של 9,868 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.2.2015 ועד מועד התשלום בפועל.
ב. טענות הקיזוז נדחות.
ג. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בהליך ובשכר טרחת עורכי דינה, בסך של 7,500 ₪ , זאת בנוסף על הסכומים בהם חויב במהלך ההליך.

45. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין .

במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, כ"ז אלול תש"פ, (16 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מימון אבוקרט
נציג עובדים

מירון שוורץ , נשיא
אב"ד

מר תמיר עין גיל
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: סלים חלבי
נתבע:
שופט :
עורכי דין: