ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק אוצר החייל בע"מ נגד מרדכי מלכה :

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובע:

בנק אוצר החייל בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד שרגא בודה

נגד

הנתבע:
מרדכי מלכה
באמצעות ב"כ עוה"ד ליאור כספי

פסק דין

רקע
ביום 22.01.2015 הוקמה חברת מ.רויאל ייבוא ושיווק בע"מ (להלן "החברה"), שעיסוקה הוא ממכר בגדי גברים. החברה בבעלותו המלאה של בנו של הנתבע, ישראל יעקב מלכה (להלן "ישראל"). ביום 6.2.2015 נפתח חשבון לחברה אצל התובע שהוא תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 (להלן " התובע" ו/או "הבנק"). ביום 9.2.2015 חתם ישראל , בעל השליטה בחברה, על ערבות מתחדשת לטובת החברה.
ביום 30.3.2017 חתם הנתבע על ערבות מתחדשת עד לגובה של 500,000 ₪ להבטחת כל חוב שיגיע לבנק מהחברה (נספח "ד" לכתב התביעה) (להלן "כתב הערבות"). "טופס ההודעה לערב", לא צורף על ידי הבנק לכתב התביעה אלא הוצג בשלב מאוחר יותר. בהתאם לטופס זה, ביום חתימת הערבות, 30.3.2017 , חובות החברה הסתכמו בסך של 726,218 ₪.
ביום 17.8.2017 הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר בסך 884,647 ₪ כנגד החברה, ישראל והנתבע. התביעה מורכבת מיתרת חובה בחשבון החברה בסך 421,276 ₪; יתרת קרן הלוואה שלא נפרעה בסך 252,568 ₪; ניכיון שיקים בסך 151,913 ₪ וחיובי אשראי בסך 13,288 ₪. בסעיף 18 ג' לתביעה דרש התובע לחייב את הנתבע במלוא סכום הערבות – 500,000 ₪.
ביום 23.11.2017 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. ביום 6.8.2018 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד החברה וישראל. ההליך כנגד הנתבע המשיך כסדרו. ביום 18.7.2018 התקבלה בקשת הרשות להתגונן של הנתבע בכפוף להפקדת 60,000 ₪.
ביום 20.9.2018 נקבע כי התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן ישמש ככתב הגנה בתיק . כן נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 11.11.2018 הגיש התובע את תצהיריו לתיק שהורכבו מעדותיהן של נציגות הבנק, הגב' עינב קורצמן (להלן "עינב") והגב' מיכל רפאלי (להלן "מיכל"). הצדדים לא הגישו בקשה לתיקון כתבי טענות.
בימים 18.9.2019, 3.2.2020 ו-4.3.2020 התקיימו דיוני הוכחות בתיק. מטעם הבנק העידו עינב ומיכל. מטעם הנתבע העידו הנתבע ובנו אברהם יהודה מלכה .
ביום 28.4.2020 הוגשו סיכומים בכתב מטעם התובע. ביום 26.9.2020 הוגשו סיכומים בכתב מטעם הנתבע, ובי ום 12.7.2020 הוגשו סיכומי תשובה על ידי הבנק.
השאלה שבמחלוקת היא האם הבנק זכאי /רשאי להיפ רע מהנתבע בסך של 500,000 ₪ מכוח חתימתו על כתב הערבות לחובות החברה ביום 30.03.2017.
עיקר טענות התובע
התובע טען כי הערבות הנדונה היא הערבות הרביעית שנתן הנתבע לחברה וכי נוכח סכום הערבות, הערב אינו ערב מוגן. כן נטען כי הנתבע לא הכחיש את חתימתו על מסמכי הערבות. התובע טען כי בבחינת מבחן האדם הסביר וביחס לטענותיו של הנתבע יש ליתן משקל לכך שמדובר ברב של עיר, אשר מסמכים משפטיים ומורכבים אינם זרים לו.
כן טען התובע שבעת החתימה על הערבות, נציגה מטעמו, עינב, ציינה בפני הנתבע שהוא חתום על ערבות נוספת בסך 100,000 ₪ לטובת החברה. עוד הוסיף כי במעמד החתימה על הערבות נציגה נוספת של הבנק, גב' מיכל, הסבירה לנתבע כי יש לחברה התחייבויות נוספות לבנק ואף חזרה ופירטה חלק מהן. בהקשר לכך , טען התובע שלא היה חייב לספק לנתבע מידע מבלי שהנתבע ביקש וכי הנתבע לא ייחס חשיבות למסמכים שהיו צריכים להיות מגולים כלפיו, כיוון ש לא חתם על הערבות בשל אינטרסים כלכליים, אלא בשל רצון לעזור לבנו, ישראל, הבעלים של החברה.
התובע טען כי טענתו של הנתבע שחשב שמדובר בהלוואה לצורך רכישת מלאי עסקי מופרכת, וזאת כיוון שמדובר בחברה בבעלות בנו ומשום שחתם במועדים קודמים על ערבויות אחרות לטובתה. במענה לטענת הנתבע כי לא גילו לו על ההלוואה שניתנה לחברה מספר ימים לאחר חתימת הערבות, טען התובע כי מובן שהחברה הייתה צריכה לקבל הלוואה על מנת לרכוש מלאי עסקי.

עיקר טענות הנתבע
הנתבע טען כי התובע הסתיר ממנו מידע רב בעת החתימה על הערבות, לרבות אי הצגת דו"חות כספיים, אי יידוע על חריגות ופיגורים בחשבון החברה, בדיקות שנערכו ביחס למצב החשבון של החברה מכוחם ידע הבנק על חובות נוספים של החברה. כן נטען כי נציגי הבנק לא הסבירו לנתבע על טופס גילוי הערבות כנדרש וכי הנתונים שפורטו בטופס אינם מלאים ו/או נכונים. לטענת הנתבע הפעולות והמחדלים של הבנ ק בעניין זה, עולים לכדי הפרת חו בותיו אל מול הנתבע, מאיינים הערבות שחתם ולכן יש לדחות את התביעה.
כן נטען כי למרות מעמדו הציבורי של הנתבע, אין בכך כדי להקנות לו מעמד של איש עסקים המבין את המצב. הנתבע אינו עורך דין ואינו משפטן ונעזר בצדדים שלישיים בכל הקשור לפעולות בנקאיות. כן נטען כי אין לייחס משמעות לקרבה המשפחתית בין הנתבע לבין בעלי החברה, ואין לפטור את הבנק מחובת הגילוי המוגברת שלו כלפי הנתבע . הבנק לא י ידע את הערב על מצב הערבות ולא אפשר לו לפרוע את החוב בתנאי ההלוואה שנלקחה. כמו כן, ט ען הנתבע כי נטל ההוכחה מוטל על התובע, לאור הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".
לחילופין טען הנתבע , כי יש לדחות את התביעה באופן חלקי וזאת בהתחשב באשם התורם של הצדדים, בנסיבות המקרה.
השאלה אשר במחלוקת, היא האם הבנק רשאי להיפרע מהנתבע מלוא סכום הערבות עליה חתם הנתבע , סך של 500,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.
דיון והכרעה
ביום 22.01.2015 הוקמה חברת מ. רויאל ייבוא ושיווק בע"מ. כאמור, החברה בבעלותו המלאה של ישראל, בנו של הנתבע. ביום 6.2.2015 נפתח חשבון לחברה אצל התובע, וביום 9.2.2015 חתם ישראל על ערבות מתחדשת לטובת החברה.
בשנת 2015 חתם הנתבע על ערבויות לטובת החברה בשל הלוואותיה. ביום 23.1.2017 חתם הנתבע על ערבות להבטחת הלוואה של החברה בסך 100,000 ₪. שלוש ההלוואות הללו נפרעו במלואן עובר להגשת התביעה דנא.
ביום 30.3.2017 חתם הנתבע על ערבות מתחדשת עד לגובה של 500,000 ₪, להבטחת חובותיה של החברה. לפי הנתונים המפורטים ב"טופס ההודעה לערב", ביום חתימת הערבות, 30.3.2017, חובות החברה לבנק הסתכמו בסך של 726,218 ₪.
לדברי הנתבע, הערבות האמורה נחתמה על מנת שהחברה תוכל לרכוש בגדים לחג הפסח אשר החל ביום י"ד בניסן התשע"ז, 10.4.2017. ראה דברי הנתבע : "היה מצב שלצערי הולכתי שולל ממש. לדעתי זה בזדון ממש. שהתבקשתי להיות ערב על הלוואה בסך 500 אלף ₪ בגלל שזה היה ערב חודש פסח והוא היה צריך לייבא את הסחורה במיליון וחצי כמדומני, אז סה"כ תוך חודש הכל נמחק כך אמר הבן. הבנק לא נתן שום מידע. לפתע נקלעתי למציאות כרעם ביום בהיר, קיבלתי הודעה מבני שנמצא בחו"ל שהוא נמצא בפש"ר. העניין נפל עלינו לפתע בצורה מאד מוזרה, איך יכול להיות שעסק שנראה לכאורה מצליח פתאום נופל והוא נעלם" (עמ' 33 שורה 32, עמ' 34 שורות 1-5 לפרוטוקול מיום 04.03.2020) .
נסיבות החתימה על מסמך הערבות
גרסתה של נציגת הבנק, הגב' עינב, באשר לנסיבות החתימה על כתב הערבות, מפורטים בתצהיר עדותה הראשית . לטענתה, בעת החתמת הלווים או הערבים, הייתה מסבירה להם את מהות המסמך וסוגו; את גובה הסכום הנערב; משמעות הערב כ "ערב יחיד" או "ערב מוגן" ו את המשמעות שבמידה ולא יעמדו הלווים בהחזר ההלוואה, יהיה זכאי הבנק להידרש לפירעון ערבותו של הערב. הגב' עינב הצהירה שנמסר לערב שערבותו מוגבלת על סך של 500,000 ₪ וכי סך התחייבויות החברה כלפי הבנק נכון לאותו מועד עומד על סך של 726,218.4 ₪ - מתוכם הלוואות שמקורם בניכיון שיקים על סך 586,676 ₪ ומשיכות יתר בסך 150,000 ₪ תוך ציון שיעורי הריבית (ראה סעיפים 18-21 לתצהיר עדותה הראשית).
עוד הצהירה, כי הנתונים הללו מצוטטים מתוך ההודעה לערב עליו החתימה את הנתבע (ראה נספח " ה1" אשר צורף לתצהיר). כן ציינה, שהייתה קיימת ערבות נוספת קודמת של הנתבע כלפי הבנק בסך 100,000 ₪ מיום 23.1.2017. ל דבריה, לאחר הצגת המסמכים וההסברים שניתנו לערב היא נוהגת לענות על כל שאלה של הערב, ובאם היי תה מתרשמת שהאחרון איננו מבין את הפרטים ו/או לא היה מאשר בפניה שקרא את הסכם הערבות ו/או את טופס גילוי המידע, לא הייתה מחתימה אותו על המסמכים (ראה סעיפים 23-27 לתצהיר עדותה הראשית).
באשר למשך הזמן שארכה פגישת החתימה (לדבריה, כחצי שעה), הצהירה שזוהי אינדיקציה לכך שניתנו לנתבע מלוא ההסברים, ו להתרשמותה כי הבין את ההתחייבויות שזה נוטל על עצמו. כמו כן, ציינה שמהשיחה במעמד החתימה בין הנתבע לבנו ישראל, התרשמה כי הנתבע מכיר את פעילות החברה, בקיא ומעורה בה, וחתימתו נובעת מהרצון לסייע לבנו בקידום עסקיו. יתרה מכך, הצה ירה עינב שמסמכי ערבות אינם זרים לנתבע כיוון שבמסגרת תפקידו הוא נדרש לחתום ולערוך מסמכים משפטיים, וכי אף חתם בסניף הבנק במספר מועדים קודמים , על מסמכי ערב ות נוספים להבטחת הלוואות שונות (ראה סעיפים 28-35 לתצהיר עדותה הראשית).
בחקירתה הנגדית העידה עינב, אודות משך הזמן שארכה פגישת החתימה, ההסברים שניתנו לנתבע, והתרשמותה כי הוא מעורה בעסק של בנו ומבין על מה הוא חותם. ראה עדותה, לפיה "הוא ישב מולי בסביבות חצי שעה לפחות ולדעתי יותר. היה שיח גם עם הבן. הלקוח/הערב לא מגיע אלי מתיישב חותם והולך, קודם כל מדברים לפני זה, מסבירים לו על מה הוא הולך לחתום, מה קורה בחשבון החייב ולמה התכנסנו. במקרה שלו גם הוא ניהל שיחה ערה עם בנו לגבי החשבון ושאל אותו שאלות. שאל אותי שאלות. נתתי לו את כל הכבוד גם כרב". עוד הוסיפה " כן. התנהלה שיחה, הלקוח/ערב/נתבע הגיע לחתום על ערבות, הסברתי לו שהוא הולך לחתום לטובת החוב של ישראל ועל העסקה שהבן הולך לעשות." (עמ' 11, שורות 4-12 לפרוטוקול מיום 18.09.2019).
בתצהירה של עינב, נטען שלצורך בחינת בקשת החברה לקבלת אשראי נוסף לצורך מימון ייבוא סחורה, התבקש ישראל להעביר מסמכים המאשרים את הנתונים הכספיים אשר הוצגו על ידו ביחס לחברה. כך, נערך על ידה ועל ידי מנהלת היחידה העסקית בבנק ביקור במשרדי החברה אשר הותירו על נציגי הבנק רושם חיובי מאוד ותחושה שמדובר בחברה פעילה, יציבה ומתפתחת, זאת נוכח העיצוב וכמות המלאי הגדול.
כן העידו העדות מטעם הבנק, כי במעמד העמדת האשראי הנוסף וחתימת הנתבע על כתב הערבות, לבנק לא הייתה כל ידיעה אודות חובות קיימים לבנקים, לספקים או לנושים כלשהם שלא פורטו במסמך הגילוי לערב , והבנק לא חשש להעמיד לחברה אשראי נוסף (ראה סעיפים 39-44, 47-48, 50 לתצהיר עדותה הראשית). עינב הצהירה כי החוב הועמד לפירעון מידי לקראת סוף חודש 7/17, עת חזרו שיקים אשר הופקדו בחשבון החברה ונמשכו על ידי לקוחותיה השונים. לאור כך, החלו חריגות ואיתן החשש שהחל להתעורר בבנק ביחס לחוסנה הכלכלי של החברה (סעיפים 53-54 לתצהיר).
בתצהירה של נציגת הבנק הנוספת, הגב' מיכל, היא מוסיפה כי זמן קצר לאחר תחילת הפגישה של הנציגה עינב עם הנתבע היא הצטרפה לפגישה , וכי הייתה עדה למלוא ההסברים שניתנו לנתבע ולכך שנמסרו לו העתקים של כתב הערבות ושל טופס ההודעה לערב (נספחים "א-ב, ה1" לתצהיר). גם מיכל התרשמה מכך שהנתבע הבין את משמעות המסמכים, זאת, בין היתר, נוכח היותו אדם משכיל ובעל תפקיד הדורש ממנו לערוך ולחתום מסמכים משפטי ים (ראה סעיפים 4-11, 17 לתצהיר עדותה הראשית).
בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע, הצהיר שהוא רב וכי בכל הנוגע לעניינים כספיים ו/או משפטיים יש לו יועצים. כן ציין, כי למיטב זכרונו חתם על ערבויות לטובת בנו פעמיים, ולא כפי שהבנק מציג כי מדובר בפעמים רבות. כמו כן, הוא איננו זוכר על מה חתם בעבר. הנתבע הצהיר כי הבנק ידע אותה שעה כי בנו נמצא בסבך כלכלי והסתיר ממנו מידע מהותי , על אף שהיה מחויב לתת לו הסבר מקיף על מצבו של העסק ומצב חשבון הבנק (ראה סעיפים 4, 8-9, 18, 24 לתצהיר עדותו הראשית).
הנתבע הצהיר כי לו היה מודע למצב הפיננסי של החברה, לא היה חותם על הערבות. כן הצהיר שכל אותה העת בנו הציג בפניו כי החברה בעלת איתנות כלכלית ומתנהלת כשורה. כן הוסיף שמדובר היה בחתימה על ערבות לטובת רכישת מלאי עסקי, ואין הוא לוקח סיכון על עצמו. הנתבע ציין כי לא הייתה לו דרך לדעת אודות התנהלות חשבון החברה ומה קורה בפועל, והוא ניזון אך ורק מסיפורי בנו . לגרסתו, הבנק הטעה אותו והחתימו אותו על מסמכי הערבות, תוך שמסתירים ו/או לא מגלים לו מידע מהותי וקריטי. כן התייחס הנתבע לכך שזמן החתימה ארך, לגרסתו, כחמש דקות, בהן הובהר לו כי מדובר בהלוואה לצורך מימון רכישת מלאי עסקי. לטענתו, לא נדרש להמציא תלושי שכר או כל מסמך אחר אלא "פשוט לחתום" מבלי שהוסברו לו ההשלכות להפרות, פירוט הריביות וכן לא ניתנו לו הפרטים אודות מצבו הכלכלי של בנו (ראה סעיפים 28-32, 36-37 לתצהיר עדותו הראשית).
רק במסגרת ההליך, נודע לו על כך שהחברה נקלעה למשבר כלכלי בגין חבויות לבנקים ו קשיים תזרימיים. לטענתו, לא בכדי הבנק פעל אל מול רואי החשבון, ביקר בעסק והחליט להמשיך פעילות בחברה רק בהתניה שהוא יחתום על הערבות. הנתבע עומד על כך שימים ספורים לאחר החתימה על הערבות ניתנה לחברה הלוואה נוספת בסך 300,000 ₪, אשר הגדילצבת החובות, מבלי שזו הועלתה בפניו (ראה סעיפים 44-47, 53 לתצהיר עדותו הראשית).
בעניין זה, ראה עדותו של הנתבע: "ראשית אני לא יודע איך קוראים לזה חשבון מתנהל בצורה תקינה כאשר עשרות פעמים רואים חריגה מהמסגרת. שנית, לא ניתן לי לא חומר ולא מידע ולא הוגש שום דבר כלפיי כדי לדעת את המצב. עובדה בזמן החתימה היה חוב לחייב של כ- 750,000 ₪ שזה רק בבנק שלהם... אני רק אומר שלא קיבלתי את המידע כפי שצורף בצורה נורמלית. היה צריך להציג מסמכים ולהראות זה המצב של החשבון וכלום לא נמסר ולא הוצג." (עמ' 34-35, שורות 28-32; 7-9 לפרוטוקול מיום 04.03.2020).
כמו כן, לשאלת בית המשפט, מדוע חתם על סכום של 500,000 ₪ כמפורט בכתב הערבות, השיב הנתבע: "דווקא בשל העובדה שחתמתי פעמים קודמות על ערבות של 100,000 ₪ לצורך ייבוא ואכן הוא מכר את הסחורה ומחק את החובה, זה מה שהוביל בדיוק לאמון שלי בו והעסק תקין והוא רק צריך לייבא את הסחורה ולמכור אותה ואז החוב יפרע, ודאי שבגילי לא אקח ערבות של 500,000 ₪ שלכל אדם זה קשה קל וחומר לשכיר, להיות ערב, ולו הבנק היה עומד בחובתו " ( עמ' 37, שורות 7-12, שם).

שני הצדדים הרחיבו רבות בעניין משך זמן החתימה על כתב הערבות; מ חד, התובע טען לזמן ממושך (כחצי שעה). מאידך, הנתבע טען לזמן קצר ביותר (כחמש דקות). הגם שאלמנט הזמן עשוי להיות רלוונטי ביחס לגילוי המידע לנתבע, אין בו כשלעצמו כדי להוכיח שהתקיימה או לא התקיימה חובת גילוי. בשים לב לעדויות שצוינו לעיל, נחה דעתי כי הליך החתימה על טופס ההודעה לערב, ועל מסמכי הערבות שנערך מול נציגות הבנק, היה לכאורה תהליך סדור אשר ארך פרק זמן לא קצר, במסגרתו נפגש הנתבע עם שתי נציגות הבנק וחתם בפניהן על המסמכים אשר צורפו על ידי הבנק. כעולה מעדויות הצדדים, הערבות נדרשה בעיקר לצורך רכישת מלאי עסק י.
יחד עם זאת, יש לבדוק את המסמכים עליהם חתם הערב, ובראשם, תכנו של "טופס ההודעה לערב" (נספח "ה1" לתצהיר עדות ראשית מטעם הבנק), והנתונים המפורטים בו. כן יש לבדוק אילו נתונים לא פורטו בו, ככל ויש נם כאלה. מסמך זה הוא מסמך מהותי ומטיל חובת גילוי אקטיבית על הבנק, לפיה , על הבנק לגלות לע רב נתונים מהותיים המצויים בטופס, שהרי לכך נועד טופס הגילוי לערב, אשר מכיל פירוט ברור בכתב ביחס למידע שהובהר לערב (ראה סעיף 22 לחוק הערבות הקובע את חובת פירוט הפרטים בעניין הסכם הערבות).
טופס ההודעה לערב
בטופס ההודעה לערב (נספח "ה1" לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע ) עולה כי הובהר לנתבע שהוא ערב יחיד וכי הערבות היא לחוב קיים. בסעיף 7 להודעה שכותרתו: " מידע מהותי אחר" פורט כדלהלן:

טופס ההודעה לערב כולל שלושה עמודים. עיון בשלושת העמודים מלמד כי הסך של 726,218 ₪ עניינו 'מסגרת הלוואות לניכיון שיקים סחירים' בסך 586,676 ₪, וכן מסגרת משיכה במטבע ישראלי בסך 150,000 ₪. יובהר , כי הטופס עצמו מציין כי קיימת ערבות לחבות על סך 100,000 ₪ מתאריך 23.1.2017 . כעולה מעדויות הצדדים , מדובר בערבות על סך 100,000 ₪ אותה נתן הנתבע עבור החברה לתאריך זה, וכפי שיפורט להלן, ערבות זו נפרעה טרם הגשת התביעה.
העובדה שהריבוע ביחס ל"פיגורים בהלוואות" והריבוע ביחס ל"החזרת שיקים" לא סומנו, מצביעים על כך שלא היו שיקים שחזרו מסיבות אכ"מ, וכן לא היו הלוואות בפיגור, בשנה שקדמה לחתימה על המסמך.
מעיון במסמכי החשבון עולה תמונה שונה. כמפורט להלן ביום 1.4.2016 שיק חזר בסכום של 23,295 ₪; ביום 19.4.2016 שיק חזר בסכום של 50,000 ₪; ביום 2.5.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 4.5.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 8.6.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 27.6.2016 שיק חזר בסכום של 35,482 ₪; ביום 6.7.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 7.7.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 2.9.2016 שיק חזר בסכום של 40,000 ₪; ביום 2.9.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 7.9.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 11.11.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 21.11.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 2.12.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 6.12.2016 ניתנה הודעה על תשלום הלוואה בפיגור; ביום 26.12.2016 ניתנה הודעה על יתרה חריגה; ביום 2.1.2017 ניתנה הודעה על שיק חוזר בסך של 25,000 ש"ח: ביום 11.1.2017 ניתנה הודעה על יתרה חריגה; ביום 15.1.2017 ניתנה הודעה על הלוואה בפיגור; ביום 28.2.2017 ניתנה הודעה על הלוואה בפיגור. מהאמור לעיל עולה, כי בשנה שקדמה לחתימה על הערבות חזרו לחברה שיקים בסך מצטבר של 173,777 ₪ וניתנו בחשבון החברה למעלה מעשר הודעות על כך.
מנגד ראה עדותה של עינב מעמ' 11-13, שורות 6-7, 32, 1-13 לפרוטוקול (בהתאמה).
"ש. לאורך כל החשבון רואים הלוואות בפיגור וחריגות בחשבון. האם הסברתם זאת לערב?
ת. לא הסברנו זאת לערב כי לא ראינו את החשבון כבעייתי או בעל חדלות פירעון ואם היינו רואים זאת לא היינו נותנים לו אשראי.
ש. אולי הסיבה בגינה הזמנתם את כבוד הרב כדי לשמור על עצמכם כי יש חריגה?
ת. אולי כן אולי לא. הוא ביקש אשראי נוסף ואנו ביקשנו ערב. "

מנספח "ח" אשר צורף לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע, ניתן לראות את דפי חשבון החברה החל משנת 2016 וכלה באוגוסט 2017, כאשר נכון ליום 24.03.2017 (מספר ימים עובר לחתימת הנתבע על הערבות) דפי החשבון שיקפו חריגות ופיגור בהלוואות. זאת, בסתירה להצהרותיה של הגב' עינב קורצמן כי החריגות הגיעו רק בחודש יולי 2017 (ראה סעיפים 53-54 לתצהיר עדותה הראשית של הגב' עינב קורצמן). באשר לחריגות בחשבון הבנק, ההלוואות בפיגור ואי מסירת הדוחות המשקפים את מצבה הכלכלי של החברה לנתבע, ראה עדותה של נציגת הבנק, ה גב' עינב (עמ' 13-14, שורות 6-27, 32, 1-13 לפרוטוקול מיום 18.09.2019).

בנוסף, הריבוע אשר מציין "טענות צדדים שלישיים כנגד חייבים" אף הוא לא סומן. ניתן להסיק מכך ש לא היו נגד החברה טענות של צדדים שלישיים כלפיה. אולם, בפועל, דבר זה אינו נכון, שהרי התברר במהלך הדיון כי לתובע היה הסכם שווה זכויות (הסכם פרי פסו) יחד עם בנק מזרחי, ביחס לנכסי החברה. לעניין זה ראה סעיפים 26 ו- 47 לתצהיר עדות ראשית מטעם נציגות הבנק, עינב ומיכל (בהתאמה) הזהים בתוכנם: "יובהר ויודגש כי במעמד העמדת האשראי הנוסף וחתימת הנתבע על כתב הערבות, לבנק לא היתה כל ידיעה אודות חובות קיימים של החברה לבנקים כלשהם, לספקים או לנושים אחרים ככל שאכן היו. כל אשר היה ידוע הוא כי החברה מנהלת חשבון נוסף בבנק מזרחי, במסגרתו הועמדה לה מסגרת אשראי אשר היתה אמורה להיות מובטחת בשעבוד שוטף כללי של נכסי החברה בדרגה שווה עם הבנק".
העובדה שהבנק נמנע מלצרף במהלך הדיונים את דפי האובליגו (המציגים הן ההתחייבויות והן הבטחונות והבטוחות לחשבון) במועדים הרלוונטיים, והעובדה שהבנק לא צירף את טופס הגילוי לערב לכתב התביעה, מעלה חשש שמסמכים אלה פועלים לרעתו. ראה דברי מותב זה בתא"מ (שלום ת"א) 71039-01-19 אחים חממה ושות בע"מ נ' אגמי את אגמי - השקעות ונכסים 1992 בע"מ (פורסם בנבו, 04.08.2020): "ההלכה הפסוקה שקובעת כי בעל דין אשר נמנע מלהביא ראיותיו, חזקה שהדבר פועל לרעתו". ר' ת"א (שלום ת"א) 55060-04-18 רוני גולדמן נ' חב' גאון נדל"ן בע"מ (פורסם בנבו, 25.12.2019) ו- ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה(4) 651 (1991)". טופס גילוי לערב צורף אך מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, במהלך דיון מיום 17.4.2018, והוגשה לתיק הודעה לערב מיום 30.3.2017 אשר סומנה כמוצג "מש/4". ההודעה האמורה צורפה גם לתצהיר עדותה הראשית של הגב' עינב כנספח "ה1".
בפועל, עולה כי הבנק נמנע מלגלות לאורך כל שלבי הדיון, וכן לא גילה לערב, את ההסכם 'פרי-פסו' שיש לבנק עם בנק מזרחי. כן , לא צירף לאורך כל הדיון דפי אובליגו מהם ניתן ללמוד מצבת ה התחייבויות של החברה במועדים הרלוונטיים אל מול הנכסים ו/או הזכויות שיש לבנק, כנגד התחייבויות אלה. הסכם 'פרי-פסו' היה מלמד את הצדדים מה הם נכסי החברה אשר מוחזקים במשותף עם בנק מזרחי, מה החלק המיוחס לבנק מזרחי ומה החלק המיוחס לבנק אוצר החייל, ומה הם התנאים בהם ימומשו בטחונות אלה. מידע זה, לא הובא בפני בית המשפט, למרות שהנושא עלה מס' פעמים.
אי גילוי מידע מהותי על ידי הבנק כלפי הערב, ה ינו הפרה של חובות הבנק כלפיי הערב, זאת גם לאור סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן "חוק הבנקאות"):"לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר העלול להטעות לקוח בכל ענין מהותי למתן שירות ללקוח (להלן - הטעיה)".
חובת הבנק כלפי הערב
ככלל, "ערבות" היא הסכם בין הבנק לבין הערב, ראה סעיף 3 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 ( להלן "חוק הערבות"): "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות - משנמסר כתב הערבות לרשות".
משכך, חובתו של הבנק כלפי הערב חלה בכל שלבי ההסכם מכוח דיני החוזים, החל משלב המשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן " חוק החוזים") וכריתת החוזה (סעיף 39 לחוק החוזים). לעניין זה ראה, בין היתר, חובת הבנק כלפי הערב לעיון בהסכם הערבות טרם החתימה (תקנה 1 לתקנות הערבות, התשנ"ח-1998), חובת הגילוי של הנושה לפי סעיף 22 לחוק הערבות שחלה ביחס "למועד כריתת חוזה הערבות" וחובות הבנק ליידע את הערב על אי קיום הערבות (סעיף 26 לחוק הערבות). לעניין חובת הבנק לקיים את הסכם הערבות בתום לב, לרבות הודעה על שינוי בתנאי הערבות, ראה רע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, נג(4) 804 (1999).
סעיף 1(א) לחוק הערבות קובע: "ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". כערב לח ברה, הנתבע נחשב לקוח של הבנק. ראה סעיף 17א לחוק הבנקאות: "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי, ואולם הוראות סעיף 5א1 יחולו לעניין ערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי בהתאמות ובשינויים שייקבעו בהוראות ניהול בנקאי תקין".
כיוון שהערב נחשב לקוח של הבנק , יש להפעיל את חובת הזהירות המ וגברת של הבנק כלפי לקוחותיו. ראה דברי מותב זה ב תא"מ (שלום ת"א) 10158-03-18 מנטבר אמנים והפקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 06.08.2020) : "הלכה פסוקה היא כי לבנק חובת זהירות ביחס ללקוחותיו". כן ראה דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן, מז(5) 031 (1993) [להלן דנ"א ברקליס]: "עם השנים התקבלה גישה אשר מרחיבה את חבות הבנק ביחס ללקוחותיהם."
ראה גם ת"א (מחוזי נצ') 38938-05-11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' נאוס שחר (פורסם בנבו, 15.10.2015) : "לא אחת דובר בפסיקה על אודות השיקולים התומכים בגישה המרחיבה ביחס לחובות הבנקים. הפסיקה קבעה כי במסגרת יחסיהם עם לקוחותיהם, מוטלות על הבנקים חובות מוגברות, ובהן חובת זהירות וחובת אמון מוגברת". בע"א 1304/91 טפחות - בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' אלן ליפרט, מז(3) 309 (1993): "מורכבותם של חוזים בנקאיים והקושי בהבנתם הביאו את המחוקק לאמץ בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) גישה, לפיה מוטלת על התאגידים הבנקאיים החובה לפעול ולהתערב, על-מנת למנוע מצב שבו הלקוח ייטול על עצמו התחייבויות אשר אין הוא מבין את טיבן ומהותן המדויקים".
החובה המוגברת על הבנקים תואמת גם התפיסה כי הבנקים, בניגוד לגופים פרטיים אחרים, הם גופים דו מהותיים (מעין ציבוריים). ע"א 7451/96 אביבה אברהם נ' בנק מסד בע"מ – סניף ראשון-לציון [16 עמ'] , נג(2) 337 (1999) [ להלן פרשת אביבה אברהם]: "ההגנה על הערב היא במסגרת התפתחות החוקים המגנים על הצרכנים ועל מעמד הבנקים, כגוף מעין ציבורי, הנדרש לאמון הציבור. מכאן, שיש לראות את הערב כ"לקוח" הנכנס בגדרו של חוק הבנקאות".
במקרים הקשורים להחתמת ערב על ערבות, כבמקרה דנן, חלה על הבנק חובה משולשת אל מול הערב שמתבטאת בחובת תום לב, חובת זהירות וחובת נאמנות. ראה לעניין זה דברי השופט מלצר ב ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי )פורסם בנבו, 15.12.2015) [להלן פרשת צוברי]: "חוק הערבות איננו מהווה סוף פסוק, ומערכת היחסים בין הערב לנושה כפופה אף לנורמות כלליות, כגון: חובת תום הלב, חובת הנאמנות וחובת הזהירות. במקרה שלפנינו הריני בדעה כי הגם שהתנהלותו של הבנק איננה מקימה לצוברי עילת הפטר מתוך חוק הערבות – היא נגועה בחוסר תום-לב, במשמעותה ובנפקותה המשפטית, ועולה לכדי הפרה של חובת הזהירות וחובת הנאמנות שהבנק חב". בהקשר לכך יובאו דברי המלומדת דבורה פלפל ממאמרה "חובות הבנק כלפי ערב" הפרקליט, מא(ג) תשנ"ד 414, 425: "רמת הציפוית בין ערב לבין בנק היא גבוהה. מול הערב נמצא איש מקצוע מיומן, הבקי בפרטי העיסקה, הבקי בפרטי ההתחייבות, והיודע לקרוא אל נכון את הסעיפים המתאימים בטפסי הבנק. מכאן שיחסי בנק - ערב מסתווגים לקטגוריה השלישית של יחסי אמון וזהירות מוגברים".

החובות האמורות של הבנק לערב מקימות חובות ספציפיות "שלא להטעות את מקבל השירות – לקוח או ערב; לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן ואת הסיכונים הכרוכים בו" (ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר).
בהתאם לאמור, לבנק יש חובת גילוי אקטיבית כלפי הערב בכל הקשור לערבות . ראה ת"א (שלום ראשל"צ) 5561-07 בנק מסד סניף חולון נ' יעקב כהן (פורסם בנבו, 18.09.2011): "חוק הבנקאות קובע בסעיף 3 חובה אופרטיבית – איסור הטעיית לקוח. סעיף 17א לחוק הבנקאות מחיל הוראות אלה גם על מי שערב לתאגיד בנקאי, היינו גם הערב נחשב כלקוח הבנק לצורך חובות אלה. שנית, על הבנק מוטלת חובת גילוי אקטיבית כלפי הנתבע – הערב כפי שנקבע בע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד, פ"ד נג(2) 337 (1999). כאמור, הערב אף הוא לקוח של הבנק, כמשמעו בחוק הבנקאות."
כן ראה תא"מ (שלום אי') 24398-07-11 בנק הפועלים אילת נ' סיגלית צידון )פורסם בנבו, 04.04.2013): "הבנק צריך להסביר לערב את הרקע להלוואה, את מצבו הכספי של החייב ואת משמעותה של חתימת הערבות, כך שהערב יוכל לקבל החלטה מושכלת ככל האפשר, כמיטב הבנתו, בנוגע לחתימתו כערב לחובותיו של אחר. אינני מסכים עם עמדת הבנק לפיה משהערב איננו שואל, הבנק אינו חייב לפרוס בפניו את תמונת המצב כפי שהיא ידועה לבנק. סבורני כי הבנק צריך להיות אקטיבי וליזום בעצמו את מתן המידע הנ"ל ולהסבירו לערב, גם אם זה אינו שואל, פעמים רבות מכוון שאינו מודע לחשיבות המידע ולמשמעותו, פעמים מכיוון שהלווה מטעה אותו והוא בתמימותו ובהיות הדיוט, אינו יודע לשאול את השאלות הנכונות."
העובדה שכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 מחילים רק את חלק מהחובות החלות על בנק כלפיי לקוחותיו כאשר מדובר בערב (ראה סעיף 33), אין בה כדי לפגוע מחובתו של הבנק כלפי הערב, אשר מתקיימת מכוח דינים אחרים. ראה סעיף 33 לחוק הערבות ("חוק זה בא להוסיף על כל דין אחר ולא לגרוע ממנו").
מפסיקה ענפה בעניין הסתרת מידע מערב או גילוי מידע שגוי בזמן כריתת הסכם הערבות, המגמה היא שניתן להצדיק את ביטול הערבות כולה בהתאם לדיני החוזים. ראה ת"א (שלום ק' גת) 715/98 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ירון יעקב ( פורסם בנבו, 18.04.2002) כן ראה ת"א (שלום תל אביב-יפו) 56367/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אוריאן שירותי ניקיון ואחזקה בע"מ (פורסם בנבו, 12.01.2006): "האם העובדה שבטפסי ההודעה לערב צוין כי אין חוב לחברה נכון ליום 9/12/2001 היה משום הטעייה או חוסר תום לב מצד הבנק: בענין זה מקובלת עלי טענת הנתבעים";
עוד יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט ח' מלצר בע"א 4525/09 שערי שמיים הר הזיתים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( פורסם בנבו, 28.02.2012) "הדעת נותנת, אם כן, שאת הבחינה של נפקות ההטעיה יש לערוך כאן בצורה מקילה יותר עם גב' שטרית. בשים לב לכך, הנני מציע שנקבע כי אין תוקף לערבות של גב' שטרית על ההלוואה השנייה (ועל כן גם אין תוקף למשכנתא על הדירה, אלא רק לשעבוד הראשון על הדירה, שקדם לה). הטעם לכך הוא שאם היה הבנק מודיע לגב' שטרית על העובדות לאשורן במועד החתימה על ההלוואה השנייה, יש להחזיק את גב' שטרית (כאמור, בהנחה שמקילה עימה) כמי שהיתה מסרבת לחתום כערבה על ההלוואה הנ"ל". ראה גם תא"מ (שלום ת"א) 43165-12-16 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' יגאל ריבלניק (פורסם בנבו, 14.11.2018).
חובת הבנק להודיע לערב על שינויים מהותיים בחשבון הערבות כאמור, חובות הבנק לערב אינן מסתיימות בשלב מו"מ וכריתת הערבות, אלא נמשכות במשך כל חיי הערבות. במהלך קיומה של הערבות, החובה המרכזית החלה על הבנק היא ליידע את הערב בכל שינוי הקורה ביחס לנערב. ראה לעניין זה רע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, נג(4) 804 (1999): "מכוח עקרון תום-הלב יש לשחרר את הערבים מחבותם כדי הנזק שאי-מתן ההודעה גרם להם"; ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2427/90 רוזנה גליק נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 31.12.1996): "הפריסה מחדש של החוב לתקופה שהיא מעבר למה שהיה ידוע לערב, הוא מעשה שבא בגדר סעיף 5(ג) לחוק הערבות. מעשה זה מתיר לערב לבטל את ערבותו"; ת"א (שלום י-ם) 59519-02-15 יוסף לאופר נ' סלומון דיין (פ ורסם בנבו, 07.12.2018) : "צודק הערב בטענותיו, השינוי בתנאי ההלוואה הוא יסודי ומהותי, ויש להורות על ביטול הערבות וכפועל יוצא מכך – ביטול כל משכון שנרשם מכח ערבות זו והשבת יפוי הכח המתיר לנושה לממש את אותה ערבות".
התנהגות הנתבע, הכספים שהועברו לחברה על סמך הערבות הלכה היא שכאשר אדם חותם על מסמך , חזקה שהוא מבין את תוכנו, ורק במקרים חריגים ניתן לבטל את החזקה. ראה ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ,נד(3) 591 (2000) "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (הנשיא זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור [1], בעמ' 117). על המבקש לסתור את החזקה האמורה להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (השופטת דורנר בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו [2], בעמ' 570-571)."
אין חולק שבענייננו הנתבע הבין ש הוא חותם על הסכם ערבות לטובת בנו, ושחתם על הסכמי ערבות לטובתו גם קודם להסכם הנוכחי. לעניין זה ראה עדותו מיום 04.03.2020. "באוצר החייל חתמתי 3 פעמים והוא החזיר את החוב. בבנק מזרחי חתמתי פעם אחת והוא החזיר את החוב... אני לא מבין בזה, חתמתי על מסמך מתוך אמון כשהבנק לא אמר דבר אחר. לא חקרתי ולא דרשתי אך עדיין זה לא פוטר את חובת הבנק מהסבר לערב מה המצב של הלקוח." (עמ' 39, שורות 2-6, 17-24 לפרוטוקול מיום 04.03.2020).
לשאלת בית המשפט בעניין האחריות כלפי נותן הכסף, השיב: "אמנם אני מבין את חומרת הדבר בחתימתי אבל נוצרה אווירה של אמון, הבנק משדר ביטחון ולא נוצר חשש, טבעם של דברים שאב יעזור לבנו. הגם שהדבר היה לחודש שהיה צריך להיגמר אז אפשר להבין למה עשיתי כזה מעשה שנראה לכאורה כלא שקול" (עמ' 41, שורות 6-13, שם).

טענת הגנתו העיקרית של הנתבע היא שהתובע, באמצעות נציגותיו, לא הסבירו ו לא שיקפו לו נכונה את מצב החשבון של החברה לה נערב , ו בעקבות מצג השווא הנ"ל הוא חתם על טופס ההודעה לערב. אכן אמת בדבריו של הנתבע לגבי נתונים מסויימים שלא הובאו לידיעתו ו/אולא היו נתונים מדוייקים , ועמדתי על כך ארוכות לעיל, אך לא נעלמה מעיני העובדה שהנתבע חתם על המסמכים בחתימתו ובכתב ידו (ראה עדותו בעמ' 40, שורות 2-3 לפרוטוקול). יתרה מכך, הנתבע לא שאל השאלות הרלוונטיות או דרש לעיין במסמכים פיננסיים המשקפים את מצבה של החברה , כפי שאדם סביר היה נוהג לעשות בטרם חתימתו על מסמך ערבות בסכום כה לא מבוטל . בכך, תלה הנתבע את יהבו בבית המשפט וקיווה שהאחריות תוטל במלואה על כתפי הבנק התובע.

יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבניין בע"מ נ' מנסור, פ"ד לד(4) 38, 29 שם צוין: "לא ניתן להישען על הטענה הנ"ל אם החותם הבין כי מדובר על מסמך המתייחס, למשל, לעסקה בקשר לנכס פלוני, אך שגה באשר לתוצאותיה המשפטיות של העסקה או באשר להוראות המפורטות הכלולות במסמך. אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית-המשפט נכון להסיק כי החתימה – והמסמך עליו היא מובאת – הם בטלים ".

עיון בדפי החשבון מלמד שבעקבות מתן הערבות, הבנק העניק אשראי לחברה ובין היתר סייע לחברה לרכוש מט"ח. לעניין זה ראה פעולה מיום 7.4.2017 על סך 292,903 ₪, לפיה , נרכש מט"ח (דף חשבון מס' 3/2017 שצ ורף לתצהיר עדות ראשית של הבנק). כמו כן, ראה פע ולות המלמדות על פירעון ההלוואה בסך 100,000 ₪ וכן העברות כספים נוספות שבצע הבנק לאחר החתימה על הערבות. העולה מהאמור לעיל, כי לכאורה, בהסתמך על אותה ערבות, הגדיל הבנק אשראי לחברה ואף סייע, כפי שהצהיר הנתבע כי זו המטרה העיקרית של ההלוואה, ברכישת מלאי עסקי של החברה.

בכל הנוגע לנתבע עצמו, ניתן לראות מדפי הבנק שצורפו, כי בפועל ההלוואה על סך 100,000 ₪ אליה התחייב הערב/הנתבע מיום 23.1.2017, נפרעה, ובאופן כללי, הסיכון של הנתבע קטן.

סעיפים 22 ו -23 לחוק הערבות קובעים מצבים שונים, בהם יתכן ביטול של ערבות בשל אי קיום חובות גילוי של הבנק. בהתאם לכך, התפתחה בפסיקה גישה שמאפשרת ביטול חלקי של סכום הערבות, תוך התחשבות באשם תורם של שני הצדדים ביחס לכל אחד משלבי הסכ ם הערבות (מו"מ, כריתה וקיום).

לעניין זה, ראה פרשת צוברי: "התנהלותו של הבנק המתוארת לעיל מצדיקה כי נפטור את צוברי מערבותם על דרך של קיזוז מסכום הערבות (ראו: בר-קהן, בעמ' 302-301, 307; וכן: שלום לרנר, קיזוז חיובים, 124-118, 135-133 (תשס"ט-2009)). יחד עם זאת, ברור שהמצב כאן איננו שחור ולבן, שכן גם לצוברי תרומה בלתי מבוטלת למצב הדברים. בני הזוג צוברי לא דאגו לקרוא את ההסכמים שנחתמו על-ידם, שמהם עולה בבירור כי הם הוגדרו כ"לווים" ושלא ניתנה בטוחה במסגרת ההלוואה הרביעית מלבד המשכון על ביתם, ותלו, מסתבר, את מלוא יהבם על בתי המשפט, שיקלו עמם בעתיד. בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שנגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים"; ראה גם ע"א 11120/07 דינה שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 28.12.2009): "יתכנו מקרים כמו בענייננו, שלשני הצדדים אחריות – שניהם לא נהגו כהלכה; הבנק לא החתים כדבעי, והחותמת מתנערת מהתחייבויותיה. במצבים כגון דא עשויה תורת האשם התורם לסייע לנו לצאת מן המבוך בתוצאה צודקת יותר מאשר הדיכוטומיה שבין הכרעת בית המשפט קמא לבין הפיכתה".
סוף דבר
בנסיבות העניין מצאתי כי אין על הנתבע לשאת באופן מלא בנזק שנגרם ובפועל לא לשאת במלוא סכום הערבות. מקבל התביעה באופן חלקי. הצדדים יישאו בחלקים שווים בנזק שנגרם וזאת מהנימוקים שפורטו לעיל.
הנתבע ישלם לבנק, התובע, סך של 250,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
הפיקדון שהפקיד הנתבע בסך של 60,000 ₪ , בצירוף פירותיו, יועבר לתובע על ידי מזכירות בית המשפט באמצעות בא כוחו על חשבון החוב הפסוק. היתרה תשולם על ידי הנתבע לבנק בתוך 75 יום מהיום(פגרת חג הסוכות במניין הימים).
בנסיבות העניין, אינ ני פוסק הוצאות משפט.
זכות ערעור לבית משפט המחוזי כדין.
ניתן היום, כ"ח אלול תש"פ, 17 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

נמרוד אשכול, שופט


מעורבים
תובע: בנק אוצר החייל בע"מ
נתבע: מרדכי מלכה
שופט :
עורכי דין: