ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הנרי זופניק נגד ירון תורג'מן :

בפני כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובעים

  1. הנרי זופניק
  2. סוזאן זופניק
  3. גבי ילון

כולם ע"י עו"ד מיכאל דבורין ו/או עובדיה גבאי

נגד

הנתבע
ירון תורג'מן
ע"י ב"כ עוה"ד אורי שפאר ו/או אריה יעקב

החלטה

בבקשה לצו מניעה זמני

רקע
הליך משפטי קודם
בת.א. 65422-11-17 התובעים 1 ו-2 הגישו תביעה לצו מניעה קבוע נגד הנתבע, בכדי למנוע ממנו להפוך דירת מגורים בקומת הקרקע ולה חצר צמודה, לעסק מסחרי (כנראה מסעדה), בטרם קיבל אישור לכך מהעיריה. לנתבע בית קפה סמוך בשם קפה יהושוע, בדרך עזה 17, מול הבנין שבו נמצאת הדירה.
מדובר בבנין ברח' עזה 19 פינת רח' רד"ק 12 בירושלים. בחזית הבנין הפונה לרח' עזה כבר קיימת מסעדה, כל רחוב עזה משופע במסעדות ובתי עסק. הנתבע מנהל בית קפה בשם "קפה יהושוע" ברח' עזה 17 פינת רח' רד"ק 11 מהעבר השני של הכביש החוצה את רח' עזה.
דירת ה"ה זופניק בקומת הקרקע לצד דירת הנתבע ואילו דירתו של גבי ילון ממוקמת מעל לדירת הנתבע. ה"ה זופניק אינם מתגוררים בארץ. בדיון בבקשה לצו מניעה זמני מיום 7.5.18 נחקר מר זופניק והשיב כי הדירה סגורה מרבית השנה למעט מספר שבועות, בהם מתארחים בה בני המשפחה, אך בכוונתו להתגורר בה. הנתבע טען כי הדירה מושכרת על בסיס יומי. עוד עולה כי מחסן במרתף הוסב לשני חדרי שינה וחובר לדירתו של זופניק , וכי גם לדירת הקרקע הזו הוצמדה חצר לשימושו הייחודי.
לתביעה הקודמת מר ילון לא היה שותף ויש לכך משמעות בהליך שלפניי, שאעמוד עליה בהמשך.
תכנית בנין עיר מס' 9988 החלה באזור מאפשרת באופן עקרוני הפיכת נכסים הפונים לרח' עזה לבתי עסק. מטרת המבקשים היא למנוע מהמשיב שימוש מסחרי בקניין הפרטי שלו. לא מדובר בפגיעה ברכוש המשותף או בשימוש ייחודי בו ללא רשות הדיירים. הנתבע בנה גדר חדשה על חשבונו, ואף שיתכן שניתן לראות בגדר זו המגדרת את החצר הפרטית שלו עם המדרכה רכוש משותף, הרי שהשביח אותו ולא דרש תמורה.

בדיון מיום 7.5.18 שהתקיים בפני כבוד השופט חאג' יחיא, הבהיר הנתבע כי אין בכוונתו לפעול ללא קבלת אישור מהעיריה. פעולת השיפוץ שהחל בתוך דירתו אינה אסורה, אף שלא הכחיש כי בכוונתו להפכה לבית עסק. המשיב התנגד שיינתן צו מניעה זמני עד לסיום ההליך המשפטי נגדו.

סמוך לאחר הדיון, ביום 16.5.18 הגישו הצדדים "הודעה לבית המשפט על הסכמה למחיקת ההליכים". בהודעה נרשם כי "ימחקו כל ההליכים בתיק הן התובענה העיקרית והן הבקשה למתן צו מניעה זמני". בהמשך הוסבר כי ממילא מתנהל הליך של התנגדויות בפני הועדה המקומית לתכנון ובניה וכי הנתבע ימנע משימוש שלא למגורים בנכס עד חלוף 21 ימים מיום שתתקבל תשובת הועדה המקומית או תשובת ועדת הערר, "וזאת לשם הגשת הליכים חדשים, אם וככל שיבחרו התובעים להגישם" בסיפא של הבקשה התבקשה החזרת האגרה ולהורות על מחיקת ההליכים ללא צו להוצאות.

עוד באותו היום ניתן פסק דין שבו נאמר כך: "מוחקת התביעה כמבוקש, נותנת להסכמה שהגיעו אליה הצדדים תוקף של פסק דין אגרה תוחזר בהתאם לתקנות"

במהלך השנתיים שחלפו פעל הנתבע לקבל אישור או היתר מהעיריה, ומנגד פעלו זופניק או יותר נכון באי כוחו למנוע זאת. הוגשו התנגדויות, היתר או אישור לשינוי הייעוד ואילו ה"ה זופניק פעלו נגדו והגישו התנגדויות. לטענת ילון ההתנגדות האחרונה שהגיש טרם נדונה בשל הקורונה.

הבקשה הנוכחית
ביום ה-15.7.20 או בסמוך לו החל הנתבע להכשיר את החצר הפרטית שלו, בכוונה לאפשר בה ישיבה של סועדים מבית הקפה שלו שמתנהל ממול, וזאת בשל מגבלות המרחק שנכפו על מסעדות בעידן הקורונה.

בתגובה לכך הגישו ה"ה זופניק בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ובקשה בהולה למתן צו ארעי במעמד צד אחד, הבקשה לסעד במעמד צד אחד לא התקבלה, נקבע דיון במעמד שני הצדדים, מר זופניק נמצא בחו"ל ולא התייצב ולכן נקבע דיון נוסף כדי לאפשר למבקשים לצרף את השכן גבי ילון לבקשה, למסור תצהיר מטעמו ולאפשר חקירתו.

לאחר חקירת גבי ילון והמשיב הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב .
הדין הנוהג לענין סעד זמני באופן כללי
סעיף 75 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 מעניק סמכות לכל בית משפט הדן בעניין אזרחי, לתת צו עשה או צו מניעה, "ככל שיראה לנכון בנסיבות העניין". כבוד השופט ברק מבהיר ב ע"א 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא (1989): "סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד", צו מניעה, לשעה או לתמיד, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

תקנה 362 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה כך :
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) ב החלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, אינו פוגע במידה העולה על הנדרש"

בהתאם לתקנה וההלכה הפסוקה, על מנת ליתן סעד זמני על בית המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה. על המבקש להראות כי עומדת לו זכות תביעה לכאורה, על בית המשפט לבדוק מה סיכויי התביעה, מה מאזן הנוחות בין הצדדים, כאשר מעמד הבכורה ב"מקבילית הכוחות" בין סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נתון לתנאי בדבר מאזן הנוחות (ראו לדוגמא ע"א 7790/19 טפירו נ' ברמן (5.1.20)). בנוסף יש לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב, האם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין; והאם אינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

סיכויי הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט להתקבל לפניי לא הוגשה תביעה חדשה, כפי שסוכם ב"הודעה" שסיימה ההליך הקודם, כי אם בקשה לסעד לפי פקודת בזיון בית המשפט.
סעיף 6(1) לפקודה קובע:

"בית המשפט העליון... בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה. (הדגשה לא במקור).

האם בהליך הקודם ניתן צו? אזכיר שוב, הצדדים ביקשו מחיקת התביעה, בית המשפט בפסק הדין שאישר בקשתם לא הורה לצדדים לעשות או להימנע ממעשה כזה או אחר. ההצהרה של הנתבע או התחייבותו שלא לפעול אלא בהתאם לחוק, היא לכל היותר התחייבות חוזית, מעבר לכך שהיא מובנת מאליה ומצופה מכל אדם. ככל שישנה מחלוקת אם הנתבע פעל כעת או עומד לפעול בניגוד לחוק אם לאו, יש לברר זאת לא במסגרת הפעלת פקודת ביזיון בית המשפט, אלא במסגרת תביעה חדשה, בדומה לקודמתה.
המבקשים הופנו לקושי זה, הן ע"י ביהמ"ש בהחלטה מיום 16.7.20 והן בתגובת המשיב לבקשתם, ואף על פי כן לא תוקנה הבקשה ולא הוגשה תביעה חדשה.

לא זו אף זו, גם אם ניתן להחיל את פקודת ביזיון בית משפט על הסכם פשרה שביהמ"ש נתן לו תוקף, הסעד המבוקש ע"י המבקשים אינו מתאים – המבקשים אינם יכולים לבקש צו מניעה זמני או קבוע, אלא את אכיפתו של צו שכבר ניתן. עצם העובדה שמבוקש כעת צו נוסף מלמדת על כך שאין בנמצא צו קודם שהופר לכאורה.

אשר על כן, כבר מטעם זה יש לדחות הבקשה.

בנוסף אעיר כי מר גבי ילון לא היה צד להליך הקודם, ולכן בוודאי שאינו יכול להצטרף לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ואילו מר זופניק שהיה צד להליך הקודם לא התייצב.

עוד אציין כי בתשובה לתגובה הציג הנתבע אישור עיריה המתיר לו בשלב ביניים, בשל הקורונה להעמיד שולחנות וכסאות בחצרו הפרטית, עבור בית הקפה המנוהל על ידו ברישיון, בצד השני של המדרכה. ולכן, ספק אם ניתן לומר כי מעשה זה, שטרם התבצע, יהיה בו משום מעשה שלא כדין.

גם אם לצורך הדיון הייתי מגיעה למסקנה כי סיכויי הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט טובים ואין צורך בתביעה חדשה לצו מניעה קבוע, וגם אם הייתי סבורה שניתן לבקש צו מניעה זמני וקבוע במסגרת זו, כשאני בוחנת את הנזק הכספי שייגרם למשיב אם יינתן צו כזה (הפסד הכנסה שנובע מהקטנת כמות הלקוחות), לעומת אי הנוחות של מבקשים 1 ו-2 בשל הרעש הצפוי, כאשר הם כלל אינם מתגוררים בארץ, יחד עם העובדה שהצבת כסאות ושולחנות הוא מעשה הפיך, הרי שגם בבחינת מאזן הנוחות, אין כל הצדקה להיעתר לבקשת המבקשים.

יובהר כי אין בהחלטה זו משום מתן הכשר לב יצוע פעולה שאינה מותרת על פי חוק, תקנה או היתר של מוסד תכנוני או רשות מנהלית אחרת. ככל שהמבקשים סבורים כי האישור שניתן על ידי העיריה בלתי ראוי, ניתן שלא כדין בטרם נשמעה עמדתם וכיו"ב, רשאים הם למצות ההליכים מול העיריה או מול הנתבע בכל דרך שתיראה להם, אך ספק אם ניתן הדבר במסגרת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט.

אשר על כן הבקשה נדחית, אני מחייבת את המבקשים בהוצאות הבקשה ביחיד ולחוד בסך של 5,000 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ח אלול תש"פ, 17 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הנרי זופניק
נתבע: ירון תורג'מן
שופט :
עורכי דין: