ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יקיר בן מאיר נגד אלעזר אדלר :

בפני כבוד ה שופט אמיר לוקשינסקי-גל

מבקש

יקיר בן מאיר

נגד

משיב
אלעזר אדלר

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק בוררות (פסק ביניים) שניתן בבית דין צדק של כבוד הרב קרליץ בבני ברק, וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 3,615 ₪. הפסק הותיר להכרעה את יתרת המחלוקת בין הצדדים, בסך של 120 ₪, ובעניין זה ניתנה אפשרות לצדדים להביא ראיות נוספות.

1. המבקש, שאינו מיוצג, הגיש מעין מכתב שעניינו "בקשה לערער על פסק בוררות". המסמך לא נתמך בתצהיר, ולכאורה די בכך כדי לדחות את הבקשה. מכל מקום, לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שהוגש לבית המשפט, ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון לפניי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

2. הבקשה אינה סומכת עצמה באופן מפורש על עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). יחד עם זאת, בבקשה מפורטים מספר נימוקים שעשויים לגבש טענות לעילות ביטול. להלן אתייחס לטענות אלה, ואבהיר מדוע אין בהן כל ממש.

3. טענתו המרכזית של המבקש הינה שהפסק אינו מנומק. ברם, עילת הביטול שעניינה היעדר הנמקה חלה אך מקום שבו "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן" (סעיף 24(6) לחוק הבוררות). במקרה דנא, בהתאם לפסקה ב' לשטר הבוררות החתום, הצדדים " מוותרים מראש על מתן נימוק כל שהוא לפסק הדין ו/או לכל החלטה". יוצא אפוא, שלא חלה על בית הדין חובת הנמקה, ומשכך אין תחולה לעילת הביטול הנדונה. יצוין כי מדובר בשטר בוררות שאינו ארוך יתר על המידה, ובפתח ישיבת הבוררות, בהתאם לפרוטוקול הבוררות, הבוררים הפנו את הצדדים לעיין בשטר ולהציג כל שאלה. עיון במסמכים שהגיש המבקש העלה כי מדובר במי שיודע להתנסח היטב, הן בכתב והן כפי שעלה בדיון לפניי , גם בעל פה, ויודע לעמוד על טענותיו, ואין כל בסיס לסתירת החזקה העובדתית הקמה מעצם החתימה על השטר, שלפיה המבקש הבין את תוכנו והסכים לו.

4. טענה אחרת של המבקש עשויה להתאים לעילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק הבוררות שעניינו " הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו". לטענת המבקש, בית הדין התעלם כביכול מכל תביעותיו נגד המשיב. את זאת למד המבקש הן מהתוצאה שאליה הגיע בית הדין, שאינה עולה בקנה אחד עם דין ההלכה לטענתו, והן מכך שאין לטענותיו כל אזכור בפסק הבוררות . ברם, אזכור לטענות לא אמור להיות בפסק הבוררות, שהרי הפסק אינו מנומק. כמו כן, עיון בפסק תומך המסקנה ההפוכה, שלפיה בית הדין הכריע בכל המחלוקות שהוצבו לפניו. בכלל זאת נכתב בפ סק כי הוא ניתן לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון במכתביהם. כמו כן, הפסק מפרט קיזוז סכומים ששילם המבקש, ו בנוסף הותיר פתוחה את אחת המחלוקות, ביחס לארנונה, בסך של 120 ₪, שביחס אליה אפשר לצדדים להביא ראיות. תוצאה זו מלמדת לכאורה על בחינה מדוקדקת של המחלוקות, ולא על התעלמות מהן . העובדה שהמבקש סבור שבית הדין שגה כביכול בתוצאה, אינה מהווה עילת ביטול.

5. טענה נוספת של המבקש מתאימה לעילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק הבוררות שעניינו " לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". לטענת המבקש, הדיינים שמעו את הצדדים, ערכו בירורים מסוימים, ומאחר שרשימת הטענות של כל צד ארכה זמן רב, תם הזמן שהוקצב, ולכן הציעו הדיינים לצדדים לנסות להגיע לפשרה, או לקבוע דיון נוסף בעלות כספית נוספת. הצדדים לא הגיעו לפשרה, ולדברי המבקש הדיינים התקשרו אליו לערוך בירורים נוספים, והוא השיב להם וסוכם ש"אם צריך אז נקבע עוד דיון". לאחר זמן מה קיבל המבקש את פסק הביניים. המבקש ציין בנוסף, כי במהלך הדיון וכן בשיחות הטלפוניות, הדיינים קטעו את דבריו, ופסלו אותם בזלזול, ולא אפשרו לו לטעון. לדבריו הוא הציג "טענה כבדת משקל הממוטטת לגמרי את כל טענותיו של בעל דיני, אולם לא קיבלתי עליה שום מענה או טענה שכנגד. אלא רק התעלמות ותגובה בנוסח 'אהה, זה לא טענה'". יוער כי הטענה עצמה לא פורטה בבקשת המבקש. המבקש טוען כי ביקש עימות עם המשיב ולא נענה. המבקש פנה לברר אפשרות של ערעור ונמסר לו כי תחילה עליו להפקיד את סכום הפסק בקופת בית הדין ולאחר מכן ידונו אם לאפשר לו לערער. לדבריו אם יפקיד את הכסף הוא יעבור בוודאות לצד שכנגד.

ברם, עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי אין ממש בטענות המבקש. הפרוטוקול מחזיק כשמונה עמודים, שבמהלכם המבקש דיבר ארוכות, והדיינים הפנו שאלות קונקרטיות לשם הבהרת סוגיות פרטניות, כמקובל בדיונים המתנהלים גם בבתי המשפט, וזאת לשני הצדדים. הדיינים אף סיכמו במהלך הפרוטוקול את הסעדים שביקש כל אחד מהצדדים, באופן שמלמד על דיון ממצה ותכליתי. עיון בפרוטוקול מלמד על דיון מסודר וממושך, שבו התאפשר לשני הצדדים להעלות טענות, וגם להשיב לשאלות של הבוררים.

זאת ועוד; בתום הדיון ביקשו הבוררים מהצדדים לכנס את כל הטענות בכתב ולבצע חישוב של הכספים. בית הדין המליץ לצדדים להידבר ולהגיע להסכמות, והעלה שתי אפשרויות נוספות – קיום דיון נוסף כנגד עלות, ואפשרות יקרה יותר של מינוי איש מקצוע שיבדוק את הטענות. עיון בחומר שצירף המשיב מעלה כי המבקש אכן העביר מכתבים שונים לבית הדין, שבהם סיכם את טענותיו וערך חישובים כספיים.

כלומר, לא רק שהתנהל דיון מסודר כנדרש, אלא התאפשר לצדדים להשלים ולסכם את טענותיהם בכתב, והמבקש ניצל אפשרות זו.

הדרישה לתשלום סכום לדיון נוסף הינה לגיטימית בהחלט. איש לא מנע מהמבקש להביא את כל ראיותיו עדיו לדיון הראשון. העובדה שלאחר הדיון שוחח המבקש עם הוריו ועם טוען רבני, ואלו הציעו לו שאלות להציב לצד שכנגד (כפי שהמבקש העיד בפניי, בעמ' 2 ש' 22-23) אינה מצדיקה להעניק למבקש אפשרות לקיים דיון נוסף ללא עלות. גם הדרישה להפקדת כספים לשם ערעור, בפרט כאשר מדובר בסכום של כ- 3,000 ₪, הינה סבירה בהחלט, וממילא אין בשטר הבוררין מנגנון ערעור.

כלל הנתונים האמורים, ובפרט הפרוטוקול והמכתבים ששלח המבקש לבית הדין, מפריכים את טענות המבקש שלפיהן הוא לא נשמע כביכול, וכי בית הדין כביכול התעלם מטענותיו. העובדה שבית הדין לא קיבל בפסק את טענות המבקש, וכי תוצאה זו אינה נושאת חן בעיניו, אינה מהווה כאמור עילה לביטול הפסק.

לכל המקובץ יש להוסיף כי המבקש ביקש וקיבל מבית הדין צו מניעה נגד המשיב על מנת שלא יפנה להוצאה לפועל וזאת עד למתן הפסק. גם נתון זה מחזק את המסקנה שלפיה בית הדין לא התעלם מטענות המבקש אלא בחן אותן באופן ענייני.

6. סוף דבר: לא קמה כל עילה לביטול פסק הבוררות, ומעבר לכך, מהחומר שהוצג עולה כי התנהל הליך מסודר והולם וניתנה הזדמנות הוגנת לכל צד להביא ראיותיו.

בהתאם לכך, הבקשה לביטול הפסק נדחית.

לפי סעיף 28 לחוק הבוררות, מאחר שבקשת הביטול נדחתה, אני מורה על אישור פסק הבוררות.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין ההליך שהתקיים לפניי, בסך 750 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תש"פ, 17 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יקיר בן מאיר
נתבע: אלעזר אדלר
שופט :
עורכי דין: