ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דרור זוהר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' רחל קפר

התובע
דרור זוהר

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

1. המחלוקת נשוא הליך זה היא האם התובע עבד בעסק של גיסו במשך שבועיים, בין יום 1.11.18 ל – 15.11.18, והיא מתעוררת על רקע דחיית תביעה לדמי אבטלה.

2. ברקע הדברים, יובהר כי התובע היה עצמאי שנים רבות. לפי המפורט בטופס התביעה לדמי אבטלה (צורף לכתב ההגנה), התובע עבד 11 חודשים, בין 1.12.17 עד 31.10.18 בחברת "מוקד מיקוד" ופוטר ממנה. לאחר מכן עבד שבועיים בעסק של גיסו, עד שפוטר גם משם, ביום 15.11.18.

התביעה לדמי אבטלה נדחתה מאחר שהתובע לא צבר תקופת אכשרה, שכן העבודה אצל הגיס, בחודש נובמבר 2018 לא הוכרה.

3. לאחר ששמענו את התובע ואת העד מטעמו מעידים ועיינו במסמכים הספורים שהוצגו, לא שוכנענו כי התובע עבד אצל גיסו בשבועיים הראשונים בחודש נובמבר 2018, ועל כן לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הנתבע לדחות את התביעה לדמי אבטלה.

בסעיפים הבאים יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

4. על פי הפסיקה, מקום בו מתקיימת קרבה משפחתית בין העובד ובין המעסיק, על התובע "לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (עב"ל 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603 (2001); עב"ל (ארצי) 15509-10-10 חג'אג'רה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 6.9.12).

בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 אתר – המוסד לביטוח לאומי, 19.4.17, פורטו השיקולים בקביעת התקיימותם של יחסי עבודה בין בני משפחה ובית הדין הארצי חזר על ההלכה הפסוקה, לפיה גם אם ניתן להקל ולהגמיש את המבחנים המשפטיים המקובלים, לקיומם של יחסי עובד – מעסיק, בבחינת אמות המידה הראייתיות, נדרש להוכיח את "הגרעין המהותי" של יחסי עבודה. בכלל זה – תשלום שכר ריאלי תמורת העבודה, על יסוד "זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת".

5. התובע לא העיד את גיסו, שנטען כי העסיק את התובע. בהתחשב בכך שמדובר בבן משפחה, ויש להניח שאין מניעה שיסייע לתובע להוכיח את טענותיו (כפי שסייע לו בהעסקתו במשך שבועיים), הנימוק לפיו "הוא בעל עסק, אין לו עובדים והוא חייב לפתוח את העסק", אינו משכנע כלל.

בנוסף, לא הוצגה כל ראיה אובייקטיבית שתתמוך בגרסת התובע, לפיה הסיבה להעסקתו במשך שבועיים בעסק של גיסו, היא העובדה שאשת הגיס היתה בהיריון מתקדם, עם שני ילדים קטנים בבית ואף אושפזה מספר פעמים, כך שהגיס ביקש לסייע בבית.

6. זאת ועוד, התובע העיד שבמשך שבועיים, היה בחנות, נתן שירות ללקוחות ואילו הגיס, (שרוב הזמן לא היה במקום) הגיע לעיתים למקום לקחת כסף, לראות מה קור ה או לקחת טלפונים (עמוד 5 שורות 25- 26). למרות ש לפי גרסה זו, התובע עבד בעסק לבדו במשך שבועיים, ואישר שלא עסק בתיקון מכשירי טלפון בעצמו, התובע לא ידע מי ביצע בפועל את התיקונים של המכשירים שהובאו לעסק, והציג את הדברים כאילו מדובר בעסק של אדם זר ולא של בן משפחה: "אני רק הבאתי לידיעתו. זה לא העסק שלי... אני לא יודע מה הוא עשה. אני עשיתי מה שנדרש ממני. לא זה העסק שלי" – עמוד 5 שורות 28 – 29).

7. התובע נשאל כיצד הוסכם על שכרו ותשובותיו בעניין זה לא היו עקביות. תחילה הסביר שביקש שכר דומה לשכרו במקום העבודה הקודם. ר' בעמוד 5 שורה 33: "אמרתי לו כמה קבלתי ואני רוצה אות דבר. קיבלתי 12000 ברוטו."

כשהופנה לכך שעל פי תלוש השכר שקיבל מגיסו, שכרו ברוטו לשבועיים עמד על 7,000 ₪, כלומר 20% יותר מהשכר שביקש לכאורה, התובע מסר הסבר אחר, לפיו ה"העלאה" בשכר קשורה לשעות העבודה בעסק – "היות ואני לא ידעתי עד איזה שעה החנות עובדת, חשבתי שהעבודה היא של 8 שעות, הוא ביקש שאסגור בשעה 19 בערב, ז"א שזה היה יותר שעות אז ביקשתי פיצוי על זה" (עמוד 6 משורה 10).

ר' את כלל עדותו בנושא:
"ש. מתי בקשת פיצוי על זה?
ת. שישבנו לפני שהתחלתי את העבודה.
ש. כשאני שאלתי איך נקבע השכר אמרת שבקשת את אותו שכר שקבלת בעבודה הקודמת. כעת אתה אומר שבקשת יותר?
ת. כי לא ידעתי שהחנות פתוחה עד 19 בערב.
ש. לא ידעת שהיא פתוחה עד 19 בערב כששאלתי אותך?
ת. אמרתי לך שהשכר נקבע לפי 8 שעות 12000 ₪ היות והוא ביקש שאשאר עד 19 בערב בקשתי פיצוי.
ש. למה התשובה נתנה רק אחרי שהצגתי לך את תלוש השכר ולא ששאלתי אותך איך נקבע השכר?
ת. עברה שנה וחצי. עכשיו אני נכנס לתמונה וזוכר."

8. למעשה, אין כל ראיה לכך שהתובע אכן עבד בפועל בעסק של גיסו. התובע לא הציג אפילו מסרונים שהוחלפו בינו ובין גיסו, מהם ניתן ללמוד שאכן שהה בעסק, בזמן שגיסו נעדר בתקופה הרלוונטית (עמוד 6 שורות 26 -32). כל שהתובע הציג כראיה אובייקטיבית הוא תלוש שכר.

כאמור, התובע הוא בן משפחה של מעסיקו, כך שנדרש הסבר משמעותי ומשכנע לאי הצגת ראיות שהתובע יכול להשיג בקלות יחסית (הדבר נכון הן לגבי מסרונים והן לגבי מסמכים הקשורים לעסק של הגיס או מצבו המשפחתי/ אישי של הגיס).

9. בהקשר האחרון יש לציין כי ספק אם התובע אכן התבקש לסייע לגיס, לאור עדותו של העד מטעם התובע, מר יעקב (קובי) וקנין, שסיפר שלפני נובמבר 2018, כשהגיס לא נמצא בעסק, מי שהחליף אותו היה אחיו של הגיס (עמוד 9 שורות 6 – 8). עניין זה לא הוזכר על ידי התובע ומעורר סימני שאלה מדוע לגבי השבועיים בחודש נובמבר, דווקא התובע התבקש לסייע לגיס.

10. העד שהתייצב מטעם התובע, מר יעקב (קובי) וקנין, העיד על עצמו שהוא לקוח קבוע בעסק של הגיס, מר חן סמה. לפי תצהירו, בתקופה הרלוונטית הוא פגש את התובע לפחות 3 פעמים בעסק, בשעות שונות של היום. עדות לקוח שראה לעתים את התובע בעסק, אינה מלמדת בהכרח על עבודה בפועל במשך תקופה בת שבועיים. זאת במיוחד כאשר העד לא ידע למסור כל פרט אחר, למעט הטענה לפיה התובע עבד בעסק במשך שבועיים בחודש נובמבר 2018, ומדובר בעד שלא הסתיר שהתבקש על ידי הגיס, לסייע לתובע. כך למשל, כאשר נשאל לגבי מספר הפעמים שהגיס נעדר באותו חודש, השיב: "אני לא עובד שם. אל תשאל שאלה זו. אתה שואל שאלות שאין טעם לשאול. אני לא כל הזמן נמצא שם, אין לי שליטה על החיים שלו." (עמוד 9 שורות 10 – 11). לאור דברים אלה, קשה ליתן אמון בעדות לפיה דווקא את נוכחותו של התובע בעסק העד זכר היטב, ואילו את נוכחות בעל העסק עצמו, העד לא זכר כלל.

11. סוף דבר – לא הוכח שהתובע עבד אצל גיסו בשבועיים הראשונים לחודש נובמבר 2018 ועל כן התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה אלול תש"פ, (14 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

רחל קפר,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: דרור זוהר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: