ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מלכי קטינא נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור עובדים מר אברהם בן קרת
נציג ציבור מעסיקים מר עמוס הראלי

התובעת
מלכי קטינא ת.ז XXXXXX210
ע"י ב"כ עו"ד ינון תמרי
במינוי הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
מהלשכה המשפטית תל-אביב

פסק דין

האם בדין דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לדמי לידה בגין עבודה כשכירה בעסק "קטינא ישראל – שיווק ישראל" (להלן- שיווק ישראל) אשר בבעלות חמה ? זאת השאלה המונחת לפתחנו.
רקע עובדתי וההליך שבפנינו
התובעת עבדה בזמנים הרלוונטיים כמזכירה בעיריית בני ברק. החל מחודש 4/2017 ועד לחודש 8/2017 עבדה התובעת לטענתה , במקביל, בשיווק ישראל, מפעל לייצור מצות המצוי בבעלות אבי בעלה, מר ישראל קטינא (להלן – מר קטינא או החם).
ביום 15.8.17 ילדה התובעת במזל טוב.
ביום 27.8.17 הודיע הנתבע לתובעת כי בהתאם להודעה שהתקבלה מבית החולים ומעיריית בני ברק, אושרה זכאותה של התובעת לתשלום דמי לידה בין התאריכים 15.8.17-27.11.17 (נספח א לכתב הגנה). האישור התייחס לעבודה בעיריית בני ברק בלבד.
ביום 21.11.17 הגישה התובעת תביעה לדמי לידה בגין עבודתה בשיווק ישראל (נספח ב לכתב הגנה).
ביום 18.1.18 דחה הנתבע את תביעת התובעת לקבלת דמי לידה משיווק ישראל (נספח ג לכתב הגנה), מן הטעם כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים , בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן- החוק).
בגין החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
בקדם משפט מיום 20.1.19 נקבע כי הפלוגתא בתיק הינה האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין שיווק ישראל וזאת לצורך זכאות לדמי לידה.
בדיון הוכחות שהתקיים ביום 13.11.19 העידו התובעת ומר קטינא מטעם התביעה . הנתבע לא זימן עדים מטעמו.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
טענות הצדדים
לטענת התובעת, דין התביעה להתקבל. קיימים בתיק זה מניעות והשתק על הטענה כי התובעת אינה עובדת לפי ההגדרה בחוק. על הנתבע היה לבדוק את מעמדה של התובעת ולאשר אותו תוך פרק זמן סביר , במהלך תקופת הדיווח עליה כעובדת. משלא עשה כן, לא צריכה להיות לתובעת מניעה להסתמך על היותה עובדת במסגרת משפחתית. לא סביר כי לאחר תקופה יטען הנתבע כי מבוטח אינו עובד ובכך ישללו ממנו זכויות סוציאליות בסיסיות. בנושא ביטחון סוציאלי אין זה ראוי כי במקום שניתן ליצור ודאות משפטית לא תיווצר ודאות כזאת (מפנה לעב"ל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו – המוסד לביטוח לאומי (24.8.18); עב"ל (ארצי) 51264-10-13 עלי תיתי – המוסד לביטוח לאומי (14.7.16); עב"ל (ארצי) 45446-07-112 צבי יוזיוק – המוסד לביטוח לאומי (19.1.15) ).
התובעת עבדה בשיווק לישראל טרם לידתה וגם לאחריה, כל שנה, מדי עונה, באותו תפקיד. התובעת הצהירה על כך וגם מר קטינא. הנתבע לא חקר את התובעת על עובדות ולכן ברור שאינו חולק עליהן. הנתבע אף המשיך לגבות דמי ביטוח לאומי בגין משכורות התובעת במהלך השנים 2018-2019. לפיכך, הנתבע מנוע ומושתק מלטעון כי לא מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין התובעת לשיווק לישראל בו בזמן שהוא ממשיך לגבות את דמי ביטוח.
אשר להוכחת התביעה לגופה, התובעת פירטה בתצהירה כי היתה מזכירה בעסק , ומנתה את המטלות שהתבקשה לעשות: הכנת דו"חות של שעות עובדים, הזמנת ציוד וחומרים מספקים, דו"ח הוצאות, פרסום, השוואת מחירים ועוד. התובעת הגישה תצהיר משלים במסגרתו צירפה תדפיסי שיחות המעידים על הקשר עם מר קטינא, וגם מר קטינא סיפר בתצהירו על כך. התובעת נחקרה על כך ולא עלה פער בין חקירתה הנגדית לבין תצהירה.
אשר לאבחנה בין עזרה משפחתית לבין עבודה, מר קטינא העיד כי בשל גילו ומצבו הרפואי הוא היה זקוק למישהו שניתן לסמוך עליו שיעבוד ויהיה מחויב לעסק שלו. מנגד גם הסברה של התובעת מתקבל על הדעת – כי היא עובדת במשרה מלאה ומטופלת בילדים, ולכן הסכימה לעבוד תמורת שכר. השכר שקיבלה התובעת היה סביר והגיוני. התובעת העידה כי קיבלה את שכר עבודתה בשיקים. מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת כי שולם שכר.
אין פסול בעובדה שהתובעת לא מימשה ימי מחלה או חופשה במערכת העסקה של שכר גלובלי ומחויבות לזמינות מלאה.
התובעת המשיכה לעבוד אחרי הלידה בשיווק ישראל וממשיכה לעבוד שם עד היום, עובדה המחזקת את הטענה כי מדובר בעבודה ממש ולא בעזרה משפחתית חד פעמית. כן העובדה כי התובעת לא הפסיקה לעבוד, למרות דחיית תביעתה מחזקת את טענתה כי ללא קשר לתביעת דמי הלידה – עבודתה דרושה לעסק.
יש להביא בחשבון את הגמישות הקיימת בין קרובי משפחה, שאינם מתחשבנים באותו אופן שבו מתחשבן עובד רגיל עם מעסיקו, ואין בכך כדי לקבוע כי לא מדובר ביחסי עובד מעסיק בין עובד לקרוביו.
לטענת הנתבע, הוא פעל כדין עת דחה את תביעתה של התובעת לתשלום דמי לידה בגין תקופת עבודתה אצל חמה.
התובעת אינה עונה להגדרת "עובד" הקבועה בסעיף 1 לחוק. התובעת לא הוכיחה קיומם של יחסי עובד מעסיק בינה לבין חמה. בעדויות התובעת ומר קטינא התגלו סדקים וסתירות.
התובעת לא ה ציגה כל ראיה ממנה ניתן להשתכנע כי בנסיבות שנוצרו מערכת היחסים בינה לבין חמה, בתקופה הרלוונטית לתובענה, נשאה אופי של יחסי עובד מעסיק. התובעת התקשתה לענות על שאלות שכל עובד צריך ומסוגל לענות עליהן- כגון שעות עבודתה, שכרה ו התנאים הסוציאליים שקיבלה . לא הוצג הסכם העסקה, התובעת לא החתימה כרטיס נוכחות. שכרה שולם לטענתה בשיקים ולעיתים במזומן, אולם לא הוצגה אסמכתא להפקדת השיקים או לתשלום בפועל.
מר קטינא ענה בשאלון למעסיק כי התובעת נהגה לעזור לו גם ללא קבלת תמורה טרם העסקתה; כי לא הועסק עובד אחר במקומה בזמן ששהתה בחופשת לידה; וכי אף עובד ברמתה לא השתכר כמוה.
מתלושי השכר של התובעת עולה כי הם אינם משקפים עבודה של עובד מן המניין: לא בוצעו הפרשות לפנסיה, לא שולמו ימי מחלה או חופשה, וכן אין פירוט שעות עבודה. התובעת לא זימנה את רואה החשבון שהנפיק את התלושים לחיזוק טענותיה.
דיון והכרעה
סעיף 1 לחוק קובע כדלקמן (ההדגשות הוספו , מ.נ.ד):
"עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

כעולה מהגדרת 'עובד' בחוק, אין מניעה כי בני משפחה מדרגה ראשונה יחשבו עובדים ובלבד שמדובר בעבודה סדירה אשר היתה מבוצעת על ידי אחר, אלמלא בן המשפחה היה מבצע אותה. יתרה מכך, בהוראת חוק זו ביקש המחוקק להקל על עובדים שהם קרובי משפחה, מתוך הבנה שמבחני הפסיקה לקיומם של יחסי עובד ומעסיק, בכללם מבחני הפיקוח, השליטה והבקרה, יהיו גמישים יותר עת עסקינן בבן משפחה. כך נפסק בדב"ע (ארצי) מח/0-141 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' (1988) 98, 103: "לא מעטים המקרים בהם קרוב משפחה של בעלי החברה עובד בחברה, ואין מקפידים עימו בקלה כחמורה בכל הנוגע למסגרת שעות העבודה, ושכרו אינו "ריאלי", אלא "מוגזם" או "סמלי", אך אין באלה כדי לשלול את מעמדו כ"עובד" החברה" (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד).
לצד זאת נפסק כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יבחן בית הדין בקפידה יתרה אם אכן היחסים בין הצדדים הינם יחסים חוזיים של עובד מעסיק במסגרתם מוסדרים חובות וזכויות, או שהעבודה שנעשתה הינה בגדר עזרה משפחתית התנדבותית וראו:
"...יחד עם כך, לצד ההקלה הטמונה בשרטוט גבולות ההגדרה, זו המביאה בחשבון את "טיבה וטיבעה" של הקרבה המשפחתית בהקשר התעסוקתי, ואולי דווקא בשל "הטיב והטבע" של אותה קרבה הוחמרו אמות המידה הראייתיות הנדרשות על פי הפסיקה לצורך הוכחתו של "הגרעין המהותי" של ההתקשרות הנדרש לשם גיבוש הזכאות של קרוב משפחה המבצע עבודה לדמי אבטלה. גרעין הטומן בחובו תנאי שאין בלתו בדבר תשלום שכר בתמורה לביצוע עבודה ובאופן הנגזר ממנה ובלשונו של בית דין זה לאמור:
"העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה" (ראו – עניין מגרה וכן עב"ל (ארצי) 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי (29.6.00))
ברוח זו אף נפסק גם כי אופי התשלומים המשולמים כשכר הינו שיקול משמעותי לצורך הגדרת הזכאות לתשלום דמי אבטלה בנסיבות כאמור (ראו עב"ל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כמאל - המוסד לביטוח לאומי (2.12.03)).
ההקשחה הראייתית כאמור, הנוגעת כמובן גם להוכחת "גרעינה" של הגדרת בן משפחה "כעובד", עוברת כחוט השני בפסיקתו של בית דין זה אשר נדרש לסוגיה זו לא אחת וכך אמר:
"הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב." (ראו – עניין מגרה וכן, עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ו (2001) 603, 616; דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה', (1973) 31, 36; דב"ע לג/0-159 מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה', (1973), 134 ,137).
ניתן אפוא לסכם את האמור לעיל ולומר כי שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה."

עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי –המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015)
התובעת אינה בגדר קרובי המשפחה הנמנים על הגדרת "בן משפחה" ועל כן אינה נהנית מההגדרה המקלה על עובד, כפי שנקבע בסעיף 1 לחוק. יחד עם זאת, כפי שנראה להן, בין אם נבחן את עניינה של התובעת כבת משפחה שעונה על ההגדרה ובין אם לאו, אין בידינו לקבל את טענתה כי עבדה עבור שיווק ישראל מעבר לעזרה משפחתית מסויימת או את טענתה כי השכר שקיבלה אכן נועד לשקף תמורה הולמת לעבודתה. נימוקינו למסקנה זו יפורטו להלן:
לא הוכח ביצוע עבודה משמעותית ומוגדרת על ידי התובעת. התובעת הגדירה את תפקידה בשיווק לישראל בטופס תביעתה לנתבע כ"עוזרת למנהל – מזכירה" (נספח ב לכתב הגנה, סעיף 5; סעיף 7 לתצהירה; סעיף 6 לתצהיר החם). בתצהירה פירטה התובעת את המטלות אותן נדרשה לבצע: הכנת דו"חות שעות של עובדים, הזמנת ציוד וחומרים מספקים, דו"חות הוצאות, פרסום, השוואת מחירים, ועוד (סעיף 9 לתצהירה). התובעת חזרה על כך בחקירתה (עמ' 4, ש' 23-32; עמ' 5, ש' 15-18) וחמה סיפר גם הוא על תפקידיה השונים (עמ' 10, ש' 25-33- עמ' 11, ש' 1-4; עמ' 11, ש' 9-18; שם, ש' 23-28; עמ' 12, ש' 3-12). התובעת אף הגישה את ההודעה בדבר תנאי העסקתה מיום 2.4.17 (נספח ב לתצהיר מר קטינא), בה הוגדר תפקידה בביצוע עבודות מזכירות, דפי סיכום וחשבונות. כן הוגדר כי שכרה יעמוד על סך 4,145 ₪ לחודש. הנתבע לא חקר את התובעת על מסמך זה ולא חלק עליו בסיכומיו. יחד עם זאת, הראיות שהציגה התובעת להוכחת עבודתה בפועל היו קלושות: רשימה בת 5 עמודים של ריכוז הוצאות; עמוד אחד המסכ ם את שעות הנוכחות של העובדים עבור חודש 4/2017 (5 במספר) ודף פרסומי אחד, שהוגש בשלושה עותקים ( נספח ג' לתצהיר התובעת ). גם אם נקבל את טענת התובעת כי היא זו שהכינה את מסמכים אלו, משך זמן הכנתם זניח ואינו מעיד על עבודה של ממש . התובעת העידה על פרק הזמן שנדרש לה לערוך את דפי ריכוז ההוצאות: " קשה לי להגיד כמה שעות זה לוקח. זה לוקח לי כמה שבועות" (עמ' 4, ש' 26-27), אך ברור כי לא נתכוונה לומר שעשתה כן ימי עבודה מלאים אלא לכל היותר כי מדובר בעבודה שנפרשה על פני זמן רב, ונעשתה בזמנה הפנוי ולא בשעות עבודה מוגדרות (התובעת לא טענה אחרת). ביחס לדו"חות השעות של העובדים, התובעת העידה כי באותה שנה הכינה את דו"ח זה בלבד, ועריכתו נמשכה יומיים (עמ' 5, ש' 15-18). מדובר בדו"ח המרכז שעות עבודה של עובדים ספורים, כאשר לא התובעת היא זו שרשמה את שעות העבודה, אלא רק ריכזה אותם לדו"ח. לא מדובר בעבודה שאורכת שני ימי עבודה, גם אם התובעת פרשה אותה על פני שני ימים קלנדריים.
התובעת העידה כי כחלק מעבודתה ב שיווק לישראל ערכה סקר שוק בין ספקים, אולם לא הציגה ראיות לכך ולא ידעה לומר שמותיהם של ספקים (עמ' 4, ש' 29-33- עמ' 5, ש' 1-6 ), כמו כן לא הציגה הוכחות לעבודות הניקיון עליהן טענה שפיקחה (עמ' 5, ש' 8; עמ' 8, ש' 18-23). התובעת אף לא הציגה ראיות המוכיחות את השינוי בהתנהלות מול חמה לאחר שהחלה את העסקתה בחודש 4/2017, לעומת זו שאפיינה את עבודתה לפני כן.
מהאמור לעיל עולה, כי התובעת הציגה ראיות דלות מאוד המעידות על תפקידה המוגדר, על העבודה שביצעה בפועל וגילתה ידע מועט מאוד בתחומים עליהם היתה לכאורה מופקדת.
תשלום שכר עבודה. התובעת הציגה שלושה שיקים על שמה מאת מר קטינא, בחודשים 5-7/17, אשר צורף להם אישור הפקדה ( נספח ג לתצהירה): שיק מיום 10.5.17 על סך 4,000 ₪; שיק מיום 12.6.17 על סך 4,000 ₪; ושיק מיום 10.7.17 על סך 3,900 ₪. כן הציגה תלוש שכר של חודש 4/2017 (ת/1), ממנו עולה כי ישנה התאמה בין הסכום המופיע בתלוש לסכום שניתן בשיק ולהודעה בדבר תנאי העסקתה. יחד עם זאת, התובעת לא ידעה להסביר את ההפקדות של החודשים האחרים: כך למשל, עבור מה הופקדו שיק ים בסך 5,000 ₪ ביום 30.1.17 (עמ' 8, ש' 7-8) וביום 4.4.17, עוד טרם עבדה (עמ' 6, ש' 7-9 ; עמ' 7, ש' 31-32). כן לא ידעה לענות מדוע בחודש 6/17 מופיעה הפקדה בסך 5,000 ₪ (שם, ש' 12-14; עמ' 6, ש' 27-31) ובתאריך 11/7 הפקדה בסך 4,900 ₪ (שם, ש' 15-16; עמ' 6, ש' 32-33) - שהרי סכומים אלו גבוהים מהשכר שסוכם שתקבל כשכר עבוד ה. התובעת העלתה אפשרות כי מדובר בשילוב של שכרה ושכר בעלה, אשר גם הוא עבד בשיווק לישראל והשתכר 1,000 ₪ בחודש. אלא שאפילו לגרסתה, בעלה עבד רק בתקופה מסויימת בסמוך לחג הפסח (עמ' 7, ש' 14-19 ; ההדגשות הוספו – מ.נ.ד ):
"ת.הוא נדרש בעיקר לעזרה שלו בסוף העונה, שזה בימים האחרונים של ערב פסח ואחרי. אחרי זה לארגן את המאפיה, לנקות ולסדר.
ש. קודם אמרת שהוא עזר לו בעיקר בשליחויות וקניות.
ת. הקניות זה במהלך הימים האחרונים, מסמר שהוא צריך או שעון שהוא צריך. הימים האחרונים של העונה במאפייה הם ימים מטורפים מערב חודש ניסן ועד פסח הוא יכול לשבת כל הזמן במאפייה."
נציין כי על פי דו"ח הנוכחות לחודש 4/2017 עבד בעלה 20 שעות בלבד. יתר על כן, עדותה של התובעת כי בעלה עבד בעיקר סביב חג הפסח, באה בסתירה להסבריה כי ההפקדות הגבוהות בחודש 6/17 היו בגין שכר עבודה שלה ושל בעלה, חודשיים לאחר חג הפסח. התובעת נשאלה לכך וענתה (עמ' 7, ש' 20-30. ההדגשות הוספו, מ.נ.ד):
"ש.מצד אחד את אומרת שבעלך נדרש לעזור לחמך בימים האחרונים של העונה ואני תוהה לעצמי אם מדובר בעזרה מינימלית, מדוע הוא מועסק בשכר ומדוע זה קורה לאורך 4 חודשים לאור תשובתך הקודמת?
ת. ה- 1,000 ₪ של בעלי אנחנו רואים אותם ב- 11/7/17 ששם זה משכורת על יוני. הקניות היו בימים של הטירוף עד פסח. אח"כ זה ברמה של לנקות את המקום, לסדר, אם היה צריך להעביר דברים הוא גם עשה אותם. יכול להיות שלפני כן הוא רק עזר ואח"כ זה יותר אינטנסיבי.
ש. בחודש אפריל שאת אומרת שהוא אינטנסיבי, לפי הדו"ח שהגשת בעלך עבד 20 שעות בסה"כ. האם זה חודש עמוס?
ת. בעלי נוכח שם המון. הוא אוהב לחיות את זה. כנראה שהעבודה בפועל הוא כן אמד לו אותה בשעות. הנושא הזה הוסדר בין בעלי לבין אביו."
הסבריה של התובעת לכספים שהוזרמו לחשבונם , גם לפני תחילת עבודתה הרשמית, לא הניחו את דעתנו. מעדותה עולה כי חמה, בניסיון לסייע לתובעת ולבנו, העביר להם כספים, וזאת ללא קשר לעבודתם או להעסקתם בפועל, אלא מתוך רצון לעזור למשפחה.
נציין כי התובעת צירפה תלוש שכר אחד עבור חודש 4/17 (ת/1), אולם לא צירפה את יתר התלושים, למרות שטענה כי קיבלה אותם בזמן אמת (עמ' 9, ש' 19). כן טענה כי המשיכה לעבוד גם בשנים שלאחר מכן (2018 ו-2019), אולם לא צירפה את התלושים. בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר נ' המוסד לביטוח לאומי (19.4.17), אשר עסק אף הוא במקרה דומה, העיר בית הדין הארצי כי "לכל האמור לעיל נוסיף כי המערערת לא זימנה לעדות את רואה החשבון, אשר יכול היה לשפוך אור על סיווגה של המערערת בתקופות השונות, אופן חישוב שכרה של המערערת והנפקת תלושי השכר בתקופה בה דווחה כ"עובדת", שינוי נסיבות בעת שינוי סיווגה לעצמאית וכיו"ב, וגם עובדה זו פועלת לחובתה" והדברים יפים גם לענייננו.
שכר לא פרופורציונאלי - לא נעלם מעינינו כי שכרה של התובעת עבור העבודה אצל חמה (4,145 ₪) ברבע משרה (15 שעות בשבוע) היה גבוה ביחס לשכר שהרוויחה במשרה מלאה בעיריית בני ברק (6,000 ₪, עמ' 8, ש' 12-17). מר קטינא נשאל על כך והודה כי מדובר בשכר חריג (עמ' 13, ש' 11-17 ; ההדגשות הוספו – מ.נ.ד ):
"ת.אני בן 62 אני החלטתי בשנים האחרונות שאין לי כוח להפעיל את העסק, שאני לוקח כמה אנשים, בעיקר התובעת שיעזרו לי לנהל. יכול להיות שהפרופורציה לא מגיעה לה, לי זה שווה. אחרת אני סוגר את העסק, אני צריך בנאדם שיהיה לי אמון בו ויוכל לטפל בהכל.
ש. איך סיכמת איתה מחיר?
ת. שאלתי אותה כמה היא רוצה, אמרתי שאני אתווכח איתה על המחיר, אבל אני רוצה שהא תהיה זמינה 24 שעות."
ושוב נשאל (שם, ש' 28-30):
"ש. כלומר אתה מודע לזה שהשכר שלה גבוה ביחס לעובדת אחרת שהיית לוקח?
ת. כן, אבל לא בגלל שהיא כלתי אלא בגלל העבודה שהיא עשתה לי. מישהי אחרת לא הייתה מבקשת פחות לעבודה כזאת שלא מוגדרת בשעות ובזמנים."
היינו, שכרה הגבוה של התובעת היה ידוע ובכל זאת שולם. התובעת ניסתה להסביר את השכר בזמינות הרבה שדרשה העבודה (עמ' 3, ש' 16-23- עמ' 4, ש' 1-4 ; ההדגשות הוספו – מ.נ.ד ):
בחקירה אצל חוקר הביטוח הלאומי סיפרת שלפני שהתחלת לעבוד באופן רשמי ב-4/17 עזרת לחמך בעבודה. זה נכון?
ת. כן. העזרה שנתתי לו לפני שהתחלתי לעבוד באופן רשמי, פה ושם הוא היה צריך שאעביר ניירת, או פקס שקיבלתי עבורו בעירייה כי לא היו לא אמצעים טכנולוגיים. זו היתה עזרה טכנית. ברגע שהוא רצה קצת יותר מזה, הוא אדם תובעני והעבודה אצלו תובענית , הייתי צריכה להיות זמינה לו לאורך כל היום, לפעמים גם בלילה כשהוא נזכר שהוא צריך משהו. אמרתי לו שאם הוא רוצה שאעבוד אצלו יותר מאשר עזרה פה ושם, אני רוצה לקבל על זה משכורת. זה מה שסיכמנו. הוא שאל אותי כמה זמן בערך תיקח לי העבודה ואמרתי לו שזה משתנה אבל זה בערך שלוש שעות ביום. אמרתי לו שדווקא בגלל שזו לא עבודה שאני שלוש שעות יושבת ועובדת אלא הן יכולות להתפזר לאורך כל שעות היום, אז אמרתי לו שאני רוצה שיהיה לי שווה לעשות את זה מבחינת המשכורת. אמרתי לו שלא שווה לי לעשות את זה עבור שכר מינימום כשאני זמינה כל היום."
וכן העידה (עמ' 3, ש' 12-13):
"אבל ברגע שהוא ביקש ממני לקחת את האחריות מא' ועד ת', אמרתי לו שזה לא ברמה של עזרה אלא זה ברמה שדורשת עבודה."
למרות זאת, אין בראיות שהגישה התובעת כדי להצביע על כך שהעבודה שביצעה אכן דרשה זמינות כל היום. נזכיר, כי על פי ההודעה בדבר תנאי העסקה מספר שעות עבודתה של התובעת בחודש הסתכם ב-15 בלבד , מספר שאינו תואם את הטענה לזמינות במשך כל היום. יתר על כן, על פי עדותה של התובעת וחמה שיא העבודה היה בחג הפסח. התובעת לא הוכיחה כי היו מטלות אשר הצדיקו זמינות זו לאחר חג הפסח. תפקידי התובעת אשר טענה כי הם דורשים זמינות גבוהה (ניקיונות, חשבונות לספקים- עמ' 8, ש' 19-28) כלל לא הוכחו. כאמור לעיל, לא הוכח כי התובעת ביצעה עבודה משמעותית, כזאת הדורשת העסקה של חודשים ארוכים, ובוודאי לא כזאת המצדיקה שכר גבוה .
תזמון תחילת העסקתה של התובעת - בחקירתו הסביר מר קטינא מדוע נזקק לעובדת, ולמה בחר להעסיק דווקא את התובעת (עמ' 10, ש' 2-8 ; ההדגשות הוספו –מ.נ.ד ):
"ת. אני עובד בזה הרבה שנים וברוך השם הסתדרתי לבד, היום מצבי לא מיטיבי, אני לא רואה בעין אחת, אני צריך הרבה עזרה. אין לי משהו מסויים לתת למזכירה לשבת ולעבוד, אלא אני צריך שמישהו יהיה זמין לי הזמן כשאני צריך לסדר דברים, שאני יכול לצלצל אליה ולבקש ממנה והיא תתקתק את העבודה.
ש. למה דווקא התובעת?
ת. אשתי עובדת. לשאלתך, היא לא עזרה לי בעסק במשך כל השנים, היא מורה. התובעת בחורה מוצלחת שמתאימה למה שאני צריך."
אלא שלא הוצגה כל ראיה לתמיכה בקושי הרפואי לו טען מר קטינא , או הדרדרות בסמוך לחודש 4/2017. מר קטינא עומת עם מועד העסקתה דווקא בחודש זה וענה (שם, ש' 14-18. ההדגשות הוספו, מ.נ.ד):
"ש. מה קרה דווקא בחודש אפריל שבחרת דווקא אותה להיות עובדת שלך?
ת. העבודה שלי לא מתבטאת ביום מסויים, אני צריך כל הזמן מישהו שיטפל לי ויבדוק לי.
ש. בחודש 2/17, 3/17 היו בני משפחה אחרים שעזרו לך באותה עבודה?
ת. פה ושם בכל זאת יש לי אישה בבית שתעזור, אבל אני הייתי עושה את זה לבד כל השנים, אני לא מסוגל היום."
בתוך כך נציין, כי תחילת העסקתה הפורמלית של התובעת, חודשים ספורים לפני מועד הלידה, בצירוף העדר ראיות מספקות להוכיח את ההבדל בין העזרה המשפחתית שנתנה לר קטינא לפני 4/17 לעבודה שביצעה לאחר מכן, מעוררות ספק של ממש האם אכן היה מעמדה של התובעת כמעמד עובדת בתקופה הנדונה.
אופיו של מפעל המצות כמפעל עונתי - מעדויות התובעת וחמה עולה כי מדובר במפעל מצות עונתי, אשר פעילותו מתחילה בחודשים נובמבר-דצמבר (עמ' 5, ש' 12-13; כן טענה כי חזרה לעבוד אחרי החופשת לידה בחודש דצמבר 2018 - סעיפים 12-13 לתצהירה) ומגיעה לשיא בחג הפסח (סעיף 15 לתצהיר התובעת; סעיפים 9 ו-11 לתצהיר מר קטינא; מכתב מר קטינא לנתבע מיום 2.2.18; עמ' 10, ש' 19-20). התובעעידה כי "העובדים מפסיקים לעבוד בערב ליל הסדר" (עמ' 4, ש' 16) ולאחר מכן מר קטינא לא העסיק עובדים אלא נעזר בבני משפחה (שם, ש' 17-18). נתונים אלו אינ ם עול ים בקנה אחד עם העובדה כי התובעת התחילה את העסקתה דווקא בחודש אפריל בו חל חג הפסח באותה שנה (בתאריכים 10-17.4.17 – מ. נ.ד), אשר לאחריו פעילות המפעל דווקא יורדת. נזכיר כי העבודה אשר לטענת התובעת ביצעה על מנת להתכונן לעונה הבאה, כגון בירור מחירים אצל ספקים, לא הוכחה. כאמור, תזמון העסקתה של התובעת, כארבעה חודשים טרם הלידה, יחד העובדה כי עבודתה בפועל של התובעת לא הוכחה בצורה מספקת ועם העובדה כי מדובר דווקא בתקופה בה פוחתת העבודה בעסק , מטילים ספק בנוגע להעסקתה של התובעת, ומחזקים את המסקנה כי מדובר בעזרה משפחתית בלבד.
אי התקיימות תנאים בסיסיים לקיומם של יחסי עובד מעסיק - אין מחלוקת כי לא היה פיקוח על שעות עבודתה של התובעת, וכי ביצעה את עבודתה בשעות שהיו נוחות לה (עמ' 8, ש' 31-33- עמ' 9, ש' 1) . לא זאת בלבד, אלא שהתובעת העידה כי חלק מעבודתה עבור שיווק לישראל ביצעה תוך כדי עבודתה בע יריית בני ברק (עמ' 8, ש' 29-30). כן לא ידעה התובעת לומר האם הופרשה לה פנסיה עבור עבודתה בשיווק ישראל (עמ' 9, ש' 12-14 ו-24-25).
נציין כי לא מצאנו לנכון לייחס משקל ראייתי לתדפיסי השיחות שהוגשו ביום 3.11.19. תדפיסים אלו מפרטים את השיחות הנכנסות והיוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של התובעת בחודשים 7-8/2017. התובעת וגם מר קטינא לא ציינו בתצהיריהם את מספרי הטלפון של מר קטינא, מהם ניתן ללמוד על השיחות שנערכו ביניהם, ולכן וודאי שלא ניתן ללמוד מהתדפיסים על חודשים שקדמו לחודשים אלו. משכך אין בתדפיסים אלו כדי לתמוך בגרסתה של התובעת או בגרסת הנתבע.
לאור האמור לעיל, בשים לב לעדות התובעת ולעדות חמה; לשכר הגבוה שקיבלה התובעת; לאי הוכחת עבודתה בפועל; לתזמון העסקת הנתבעת; לאי קיום תנאי העסקה בסיסיים– אנו סבורים כי בנסיבות העניין לא התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לישראל שיווק המצויה בבעלות חמה, והמדובר בעזרה במתכונת משפחתית בלבד.
אשר לטענת ההשתק שטענה התובעת, אין בידינו לקבלה. הנתבעת אינו נדרש לבחון את מעמדו של אדם, במועד קבלת דמי הביטוח, אלא בעת שמוגשת לפניו תביעה לגמלה, ובהתאם לתנאים הקבועים בחוק ביחס לגמלה הנתבעת.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל – התביעה נדחית.
לא מצאנו לנכון לחרוג בנסיבות העניין מכלל ולפיו בשל מהות התביעה, מתחום הביטחון הסוציאלי, יישא כל צד בהוצאותיו.
ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ניתן להגיש בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ד אלול תש"פ, (03 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אברהם בן קרת
נציג ציבור עובדים

מיכל נעים דיבנר
שופטת - אב"ד

מר עמוס הראלי
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: מלכי קטינא
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: