ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חנניה גיבשטיין נגד לעניין הבקשה :


לפני כבוד הרשמת רחל ערקובי

מבקשים

  1. חנניה גיבשטיין
  2. דב יצחק גיפשטיין

ע"י ב"כ עו"ד דיבון פרקש

נגד
בעניין:
המשיב עו"ד ארי וקסלר
לעניין הבקשה

ובעניין:
הנתבעים 3. גפני רוני
(המשיבים) 4. פרץ שי
5. גפני בן אורי
6. בלישה יוסף
16. ספר איב אלי
76. גפני יובל
88. סביון מוטי
90. סינובצ'יץ איביציה
92. סינובצ'יץ זוראן
96. בנרימון שילה
97. בנרימון רוברט
99. אברג'יל יוסף
100. אברג'יל ג'סיקה
101. אברג'ל אלגריה לידיה
123. בורשטיין ורדה
135. מוחוני רחל חלי
136. פאליק ג'רום
137. פאליק דבי
138. פאליק לאון
139. אלגרי גיא יהורס דה פאליק
140. פאליק לימה
141. פאליק ג'נה
142. פאליק סימון
143. פאליק נילי
147. ברורמן צבי
148. ברורמן שושנה

החלטה

בפני בקשה להכיר בהמצאה שבוצעה לעו"ד וקסלר כהמצאה כדין לנתבעים 3-6, 16, 76, 88, 90, 92, 96-97, 99-101, 123, 135-143, 147-148 בהתאם להוראות תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") (להלן: "הבקשה").

רקע:

1. ביום 15.03.2005 נחתמו בין התובע 1 והמנוח שלמה גיפשטיין ז"ל, אביו של התובע 2 לבין הנתבעים שני הסכמים בקשר עם עסקת מכר זכויות התובעים במקרקעין הידועים כחלקה 730 וחלקים מחלקה 734 בגוש 6108 ברחוב ניסים אלוני בפארק צמרת בתל אביב:

א. הסכם למכירת הזכויות (להלן: "הסכם המכר").
ב. הסכם לעניין נשיאת התשלום במע"מ בגין עסקת המכר (להלן: "הסכם המע"מ").

2. התובעים ביקשו להקטין את חבות המע"מ והגישו השגה על שומת מע"מ. השגתם נדחתה וערעור שהוגש נדחה גם הוא ביום 02.02.2017. בעקבות דחיית הערעור, הגיעו התובעים הסכם פריסת תשלום המס שאושר על ידי ביהמ"ש ביום 01.06.2017.
התובעים לא השלימו עם פסק הדין וערערו לביהמ"ש העליון וביום 02.06.2019 נדחה הערעור.

3. לאור הוראותיו של הסכם המע"מ, פנו התובעים אל עו"ד ארי וקסלר אשר ייצג את הקונים בהסכם המכר במכתב בו פרסו את התנהלותם עד כה לעניין המע"מ וכן את התוצאה הסופית לפיה על הקונים לשאת בחלקם בתשלום המע"מ וההוצאות ששילמו התובעים בקשר עם ההליכים בהם נקטו בניסיון לבטל את החיוב במע"מ, בסך השווה ל-75% מ-30,235,498 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין (02.06.2019).

משהדרישה לא נענתה, הוגשה התביעה דנן, כאשר עו"ד ארי וקסלר נרשם כב"כ הנתבעים.

4. ביום 12.05.20 הגיש עו"ד וקסלר הודעה אל בית המשפט לפיה כתב התביעה נשלח אל משרדו אך הוא אינו משמש כבא כוחם של הנתבעים בהליך או ככתובת להמצאת כתבי בי דין לנתבעים, הגם שייצג אותם בהסכם המכר לפני למעלה מ-15 שנים.

5. בתגובה להודעה זו, הגישו המבקשים את הבקשה שלפני, במסגרתה עתרו להכיר בהמצאה אל עו"ד וקסלר כהמצאה כדין אל הנתבעים. עו"ד וקסלר הגיב לבקשה, המבקשים השיבו לתגובה וניתנה על ידי לעו"ד וקסלר אפשרות להשיב לתגובה.

6. בעוד התובעים ביקשו לקבוע דיון על מנת לחקור את עו"ד וקסלר, התנגד לכך עו"ד וקסלר בטענה כי אין המדובר בטענות עובדתיות שיש לחקור עליהן שכן המחלוקת בין הצדדים הינה משפטית.

עמדתי כעמדתו של עו"ד וקסלר לעניין היעדר הצורך בקיום דיון וחקירתו של עו"ד וקסלר, ועל כן החלטתי ניתנת על סמך כתבי הטענות בבקשה.

טענות הצדדים:

טענות המבקשים;

7. לטענת המבקשים עו"ד וקסלר משמש ככתובת להמצאה כדין לנתבעים מהטעמים שלהלן:

א. כתובתו של עו"ד וקסלר נמסרה ככתובתם של הנתבעים "לצורך כל עניין הקשור בהסכם המכר" (ראו סעיף 23 לבקשה) בהסכמי עסקת המקרקעין מבלי שימסרו כתובות אחרות של הנתבעים, כך נכתב בהסכם המכר בסעיף 23.

ב. עו"ד וקסלר טיפל במרוצת השנים בעניינים הנובעים מהסכמי עסקת המכר וכן בעסקאות "שניוניות", והוא מהווה מעין "חברה משכנת" שמהווה את ה"טאבו" של הפרויקט.

ג. במשך ניהול ההליכים המשפטיים שניהלו התובעים לביטול החיוב במע"מ, פעלו התובעים ועו"ד וקסלר בשיתוף פעולה, תוך שעדכנו את עו"ד וקסלר בהתקדמות ההליכים המשפטיים, נועצו בו וקיבלו ממנו את "ברכת הדרך" באשר לפעולות.

ד. עו"ד וקסלר השיב בשם הנתבעים לפניות שקדמו להגשת התביעה והודיע כי הוא פועל לאיתור הנתבעים וציין כי הוא "שומר על זכויותיהם". כך, במכתב מיום 04.03.20 (נספח 10 לבקשה) מטעם עו"ד ממשרדו של עו"ד וקסלר והודעה ההבהרה מיום 08.03.2020 נכתב כי ידאגו להעביר את מכתב הדרישה אל הרוכשים המקוריים בעסקת המכר וימליצו לייצוג משותף של הרוכשים על ידי עו"ד אחד.

ביום 05.04.20 עדכן עו"ד יהלומי ממשרדו של עו"ד וקסלר את ב"כ התובעים כי נעשים "מירב המאמצים להגיב לדרישתכם מהר ככל הניתן".

ה. עו"ד וקסלר לא פעל באופן אקטיבי להסיר את שמו ממערכת "נט המשפט" כמייצגם של הנתבעים ושמר על גישה לנט המשפט. בכך, לטעמם של התובעים יש להעיד על ניסיונו של עו"ד וקסלר להקשות על התובעים את ההמצאה לנתבעים ולמשוך עבורם זמן.

ו. בידי עו"ד וקסלר יפוי כח בלתי חוזר אשר מסמיכו לבצע פעולות בשם הנתבעים בקשר עם רכישת המקרקעין.

ז. בידי עו"ד וקסלר פרטי קשר עדכניים של הנתבעים אותם לא מסר לידי התובעים, הן מתוקף היותו עו"ד שמטפל ברישום הזכויות בפרוייקט והן משום שבוודאי שבמרוצת השנים עברו תחת ידיו פרטי התקשרות עם הנתבעים או נעבריהם.

8. לטענת התובעים, לאחר שנתקלו בהתנגדותו של עו"ד וקסלר, פעלו בעצמם במאמצים רבים לאיתור הנתבעים והצליחו להמציא את התביעה למרבית הנתבעים, למעט 24 נתבעים.

9. לגרסת הנתבעים, הסכם המכר והסכם המע"מ הם מקשה אחת.

טענות המשיב – עו"ד וקסלר;

10. התובעים מנסים לעשות "קיצור דרך" דיוני ולכפות יחסי שליחות יש ומאין עם נתבעים שהלכה למעשה אין לו עוד כל קשר ממשי או זיקה אליהם, בשל חלוף הזמן הרב – 15 שנים – ממועד חתימת ההסכם ואשר כוחו של עו"ד וקסלר אינו יפה מכח המבקשים עצמם.

11. עו"ד וקסלר העביר לידי המבקשים את רשימת הכתובות של הנתבעים כפי שהייתה בידיו ואף סייע בכך שהעביר את עצם קיומה של הדרישה לתשלום לחלק מהנתבעים ואף עדכן אותם על גיבושה של קבוצת ייצוג משותפת. בכך, לטענת עו"ד וקסלר, יש להעיד על היעדר יחסי שליחות בינו לבין הנתבעים.

12. לעו"ד וקסלר מעולם לא ניתנה הסמכות לייצג את הנתבעים או מי מהם בסכסוכים משפטיים, אלא ייצוגו את הנתבעים היה לעניין כריתת הסכם המכר וביצועה הרישומי של עסקת המקרקעין שבבסיסו והוא התמצה "בטיפול המשפטי ברכישת המקרקעין גרידא וכן בליווי המשפטי השוטף בכל העניינים הנוגעים להשלמת הפרוייקט ורישומו" (ראו סעיף 14 פסקה שניה לתגובת עו"ד וקסלר לבקשה) כך גם על פי ייפוי הכח שנמסר למשיב במסגרת הסכם המכר (נספח ו' לתגובה). השירותים המשפטיים של עו"ד וקסלר עבור הנתבעים הוגדרו גם במסגרת הסכם השיתוף שנחתם (נספח ה' לתגובה).

13. כמו כן, ואף לגרסת המבקשים, הסכם המע"מ עליו מתבססת התביעה הינו טפל לעסקת המקרקעין.

14. אמנם, נושא רישום הזכויות בפרוייקט מצוי בטיפולו של משרד המשיב, אך מרבית הזכאים לרישום הזכויות כיום אינם הנתבעים בהליך שכן אינם הרוכשים המקוריים. בעניין זה מדגיש עו"ד וקסלר כי בניגוד לטענת המבקשים, הוא אינו משמש במעין חברה משכנת או "טאבו של הפרוייקט" שכן כל הרישומים התנהלו בטאבו מהרגע הראשון ואילו תפקידו היה טיפול בניהול ורישום הזכויות במקרקעין. וכי גם אם היה מעין טאבו או חברה משכנת, הרי שאחריותו הינה כלפי בעלי הזכויות הנוכחיים בפרוייקט.

15. בניגוד לטענת המבקשים, עו"ד וקסלר אינו מנסה לסייע לאף גורם להתחמק מהמצאה ופועל בשקיפות מירבית, כאמור לעיל לעניין העברת המידע על ידו.

16. מסירת מענו של המשיב כמענם של הנתבעים בהסכם המכר והסכם המע"מ הינה בעלת אופי טכני פרוצדוראלי בלבד ושימשה כמען מרוכז, בנוסח סתמי ומקובל בהסכמי המכר. פרשנות המבקשים לפיה הגדרה זו של הכתובת הינה לצורך כל עניין הקשור בהסכם המכר, הינה מרחיבה ואינה תואמת את הפסיקה.

17. בהתייחסותו של עו"ד וקסלר להליכים המשפטיים בקשר עם המע"מ, נטען כי הדבר נבע מהיותו מצוי בקשרי ייצוג עם מספר חברי קבוצה, כפי שציין בריש גלי ולא הכחיש ואף מקשרי הייצוג והידידות של קרוב משפחתם של התובעים (שוקי גיבשטיין) עם משרדו הקודם של עו"ד וקסלר ועם עו"ד וקסלר עצמו.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית;

18. תכליתה של ההמצאה היא ליידע את הנתבע על ההליך המשפטי נגדו ולהקנות סמכות שיפוט פרסונאלית לבית המשפט לדון בהליך האמור, כאשר על פי הפסיקה, אין המדובר באקט טכני בלבד.

19. בענייננו, 8 מהנתבעים לגביהם מבוקש להכיר בהמצאה באמצעות עו"ד וקסלר הם אזרחים ישראלים בעוד 18 הנותרים הינם תושבי חוץ.

20. כידוע, סמכות שיפוט בינלאומית על נתבע זר נרכשת עפ"י אחת מהדרכים הבאות: המצאה פיזית לנתבע בעת שהותו בישראל או המצאה למורשה שמונה לקבלת כתבי בית דין או באמצעות המצאה בהתאם להוראות תקנה 500 לתקנות.

21. משמע, שכלפי הנתבעים הזרים בתיק דנן, דרך המלך להמצאת כתבי בי הדין הינה קבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום בהתאם לאחת העילות הקבועות בתקנות. אך לא בדרך זו פעלו המבקשים וכעת מתבקש בית המשפט לקנות את סמכות השיפוט הבינלאומית בכך שיקבע כי כתבי הטענות בהליך הומצאו לנתבעים בכך שנמסרו לעו"ד וקסלר, שלטענתם משמש כמורשה מטעם כל אותם 26 נתבעים לקבלת כתבי בי דין, לרבות תושבי החוץ.

22. הוראות תקנות 477 ו-478 לתקנות קובעות כדלקמן:

המצאה היא לנמען גופו או למורשהו
477. ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.
מורשה לקבלת כתבי בי-דין
478. (א) כל הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין.
(ב) מינוי כאמור יכול שיהיה מיוחד או כללי וצריך שיהא בכתב חתום ביד המרשה; הכתב, או העתק מאושר ממנו אם היה המינוי כללי, יוגש לבית המשפט.

23. תקנה 477 חלה על נתבע המצוי במדינת ישראל אך גם על נתבע המצוי מחוץ לתחום מדינת ישראל ומתייחסת לעורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות ומבלי שקיימת חובה כי עורך הדין מייצג את הנתבע במשפט כאשר על הטוען למסירה כדין להוכיח כי הלקוח הסמיך את עורך הדין לייצגו באותו עניין ולפעול בשמו באופן פורמאלי [ראו: רע"א 5448/14 חסן אלג'יר טכנולוגיות (2003) בע"מ נ' עו"ד עמית לדרמן (פורסם במאגרים, 05.10.2014) ; בש"א 5104/17 אייזן נ' גראד (פורסם במאגרים, 27.06.2017)].

24. עוד נקבע כי ניתן להמציא כתב תביעה לעו"ד אף אם לא הוסמך מפורשות לקבל כתבי בי דין, אך לא ניתן להמציא לעו"ד רק משום שהוא מייצג את אותו לקוח בעניין אחר, או אם חלף זמן רב מאז שפעל כעורך דינו [ראו בע"מ 1378/07 זדה נ' זדה (פורסם במאגרים, 29.04.2004); ת"א 28145-12-15 מ.ק. טריידינג – קריבושי בע"מ נ' N.V. ואח' (פורסם במאגרים, 10.01.2016)].

25. בבקשתם, מציינים המבקשים כי עו"ד וקסלר התבקש לידע את הנתבעים על פתיחתו של ההליך ולמסור להם את כתבי הטענות וכי הוא בשום שלב לא התבקש למסור אותם בכובעו כמייצג. טענה זו מועלית בהסתמך על תיאור תפקידו של מורשה לפי התקנות שהוא, על פי ספרו של אורי גורן, למסור את המסמכים לידי הנמען או להביאם לידיעתו (א. גורן ,סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11), אך הוא אינו נדרש לייצגו בבית המשפט [ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פד לח (4) 209) (להלן: "עניין יוחימק")].

26. בת"א (ת"א) 6119-11-14 סקר כבוד השופט חסדאי את הדין לעניין תקנה 477 סקירה מקיפה ונרחבת הרלוונטית גם לענייננו. הגם שמצאתי כי הסקירה בכללותה יפה לענייננו, אפנה את הצדדים אליה ולהלן אביא חלקים רלוונטיים:

"21. בבש"א (י-ם) ליב קוגן לוקס נ' לאון קוגן (פורסם במאגרים, 17.07.2006), נפסק, בין היתר, כי על פי ההלכה שנקבעה בפרשת יוחימק, לעניין המונח "עורך דין" שבתקנה 477:
'אין התקנה דורשת שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי בי דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספרת לקבלת כתבי בי דין בשמו'.
...
בפרשת קוגן לעיל ציין ביהמ"ש כי בפסק הדין בעניין סיריל שטיין לעיל, נקבע כי המונח "עורך דין" בתקנה 477 הוא "עורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות". נפסק כי ביהמ"ש בפרשת סיריל שטיין קבע כי פסק הדין בעניין יוחימק הרחיב את תחומה של תקנה 477 "עד קצה הגבול" ולפיכך, "אין להרחיב את תחולתה נוספות גם למקרה שכתובתו של 'עורך דין' נמסרה ככתובתו לצורכי ההמצאה של הנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר'".

27. בבואו של בית המשפט לבחון את המסגרת העובדתית הנטענת, עליו לבחון האם מערכת היחסים שבין עורך הדין ללקוח היא כזו שניתן להסיק ממנה שחזקה על עורך הדין שיעביר את דבר ההליך לידיעת הנתבע (ראו עניין יוחימק וכן פרשת קודן הנ"ל) וכן נבחן חלוף הזמן מאז שעורך הדין פעל כעורך דינו של הלקוח-הנתבע.

28. מבחן אינטנסיביות הקשר נבחן במסגרת תקנה 482(א) לתקנות והוא יפה גם לענייננו. במסגרת מבחן זה, נקבע כי יש לבחון האם דרגת הקשר שבין "מורשה" לבין נתבע מצויה באינטנסיביות כזו שניתן להניח כי הראשון יעביר לאחרון את דבר ההליכים שהוגשו נגדו, כאשר בחינה זו צריכה להיעשות מנקודת מבט נורמטיבית ועל פי נסיבות העניין [ראו: רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762, 769 (1989); רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ, פסקה 6 (פורסם במאגרים, 25.8.1994); רע"א 77/16 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נאסר, פסקה 3 (פורסם במאגרים, 24.1.2016)].

29. על האינטנסיביות להיות ברמה כזו שניתן להוכיח כי הגורם הנמצא בארץ ולו הומצא כתב בי הדין, יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה [ראו רע"א 77/16 הנ"ל].

מן הכלל אל הפרט;

30. בענייננו, אין חולק כי עו"ד וקסלר ייצג את הנתבעים ברכישת הזכויות בפרוייקט בשנת 2005 וכי השלמת רישום הזכויות בפרוייקט מסורה לטיפולו.
כן, אין חולק כי עו"ד וקסלר מסר את דבר קיומו של ההליך לנתבעים שעמם עמד בקשר או שיכול היה לאתר בנקל. כן אין חולק כי המליץ לנתבעים, להתגבש לכדי קבוצה המיוצגת על ידי אותו משרד עו"ד, קבוצה המונה את מרבית הנתבעים.

31. כמו כן, אין חולק כי חלפו לא מעט שנים ממועד החתימה על ההסכם.

32. סבורני כי לא נטענה טענה עניינית לעניין עמידתו של עו"ד וקסלר בקשר רציף עם כלל הנתבעים. לעניין זה, אין בידי לקבל את טענת התובעים כי מהאמירה לפיה עו"ד וקסלר "פעל להביא לידיעת כל הנתבעים את דבר קיומו של ההליך" יש להסיק כי הביא בפועל לידיעתם. להבנתי, מאמירה זו, אכן פעל עו"ד וקסלר לנסות ולאתר, ככל יכולתו, את פרטי כל הנתבעים ואלו שאותרו, אכן הובא הדבר לידיעתם. אין ספק כי מטרתו של עו"ד וקסלר הייתה לסייע בידי התובעים (וכן בידי הנתבעים על מנת שיינתן להם יומם בביהמ"ש) לאתר את כל הצדדים הרלוונטיים לדרישה.

33. גם אם עו"ד וקסלר בתפקידו כאמון על רישום הזכויות בפרוייקט, נדרש בשלב כלשהו, וודאי בשנים הראשונות שלאחר עסקת הרכישה, לקשר עם הנתבעים - בהיותם רוכשי הזכויות המקוריים, שכן בעסקת רכישה רמת אינטנסיביות גם ממוכר וגם מקונה לצורך חתימות על מסמכים, השלמות אישורים, ביצוע תשלומים וכדומה – ניתן להניח כי בחלוף 15 שנים תמימות, יבוא הקשר לסיומו. בהינתן התקופה הארוכה שחלפה ממועד הרכישה והעובדה כי הזכויות העתידות להירשם לאחר רישום הפרוייקט כבית משותף, כך על פי עו"ד וקסלר, ברובן אינן על שם הנתבעים בהליך דנן וכן כי זכויות רבות במרוצת השנים נמכרו או הועברו וסבורני כי מעורבותם של נתבעים אלו הינה פחותה מאלו שעודם מחזיקים בזכויותיהם, פחתה אינטנסיביות הקשר עם אותם נתבעים באופן משמעותי ואף עד כדי ניתוקם. בנוסף להנחה כי בידי עו"ד וקסלר מצויים בשלב זה מרבית, אם לא כל, המסמכים הנדרשים לרישום הזכויות ואין הוא נדרש יותר לדבר מה מהנתבעים – הרוכשים המקוריים.

34. המבקשים מבססים את אינטנסיביות הקשר בין המשיבים לעו"ד וקסלר על מספר אירועים, בין היתר, ייצוגם של חלק מהנתבעים במכירת זכויותיהם ביחידות, היותו "מעין חברה משכנת" עבור בעלי הזכויות, מעורבותו ביחס להליכים שניהלו התובעים מול רשויות המע"מ ואשר באו לידי ביטוי בתכתובות בין הצדדים, תכתובות ביחס להליך ולאיתור בעלי הזכויות.

35. מנגד, טוען עו"ד וקסלר כי בתשובותיו לב"כ התובעים במסגרתן עדכן את האחרון בדבר יידוע הנתבעים אודות ההליך, אין כדי להצביע על חובה כלשהי אלא לכל היותר סיוע לתובעים.

36. עו"ד וקסלר לא הסתיר את העובדה כי הינו מצוי בקשר עם חלק מהנתבעים גם היום והביא לידיעתם את דבר התביעה ועדכון הנתבעים על התארגנות קבוצת נתבעים עם ייצוג משותף

37. מסכימה אני עם עמדתו של עו"ד וקסלר כי חלוף הזמן הרב מהמועד בו נטען שעו"ד וקסלר ייצג את הנתבעים מקטין משמעותית את האינטנסיביות הקשר, כמו גם שלא הוכח כי בעניינם של הנתבעים הרלוונטיים לבקשה זו ייצג עו"ד וקסלר במכירת זכויותיהם (כלל לא נטען כי אלו אכן מכרו וכי ככל ומכרו, שכרו את שירותיו של עו"ד וקסלר). אדרבא, גם במסגרת הסכם השיתוף וגם במסגרת יפוי הכח לייצוג בעסקת המכר פורטו סמכויותיו של עו"ד וקסלר, ובשום מקום לא נטען כי הוא רשאי ומוסמך לקבל בשמם כתבי טענות או לייצגם בהליכים משפטיים. לאור האמור, הרי שהמונח "באותה עת" הנדרש בתקנה 477 לתקנות אינו מתקיים בענייננו, שכן עו"ד וקסלר לא מייצג את הנתבעים בעת ההמצאה, כך, גם אם נניח לחומרה כי אכן בשנת 2014, מועד ההתכתבות עם עו"ד וקסלר לעניין ההליכים המשפטיים ביחס למע"מ, עו"ד וקסלר היה בשלהי ייצוגו את הנתבעים.

38. בנוסף, ייתכן ואף התובעים עצמם לא סברו כי עו"ד וקסלר משמש ככתובתם של הנתבעים. כך, במכתבם אל עו"ד דוד יצחקי שחתם בשם הנתבעות 152 ו-153 (שלאחר מכן הודיעו כי הינן מצטרפות לקבוצה המיוצגת) נכתב כי כתבי בי הדין מועברים אליו "כמורשה מטעמם של הנתבעים".

39. גם הטענה כי לא אצה לו דרכו של עו"ד וקסלר לבטל את הגישה שניתנה לעו"ד ממשרדו במערכת נט המשפט דינה להידחות. לאור עמידתו של עו"ד וקסלר על טענתו כי אינו מייצגם של הנתבעים, הרי שנראה כי המדובר בעניין טכני בלבד שאינו יכול לשמש ראיה לעניין הייצוג. הפעולה הטכנית של רישום מייצג במערכת ייתכן ונעשתה לכתחילה על סמך כתבי הטענות אותם הגישו התובעים בתיק ובהם רשמו את עו"ד וקסלר כב"כ הנתבעים, מבלי שיהיה בתיק יפוי כח או הודעה על ייצוג הנתבעים. כיום לא עו"ד וקסלר ולא מי ממשרדו רשומים כבאי כוח הנתבעים במערכת.

40. לעניין התכתובות משנת 2014 בעניין ההליכים המשפטיים שניהלו התובעים בניסיון לבטל את החיוב במע"מ ועליהן סומכים התובעים את טענתם להמשך הקשר והייצוג של עו"ד וקסלר את הנתבעים, יפים ונכונים דבריה של כבוד השופטת (בתפקידה כרשמת) תמר בר-אשר:

"כאמור בעניין חרמץ (פסקה 7), עצם קיומם של יחסי עורך-דין ולקוח בעבר, "אינו שולל מעיקרו את אפשרות ניתוקם. בעצם קיומם של יחסים כאלה בעבר גם אין כדי להצדיק כפיית ייצוג על עורכי-דין במצב שבו בפועל אין ייצוג, ואין כל קשר אחר עם הלקוח" (עניין חרמץ, שם). כן ראו את דברי בית המשפט בעניין רסקו, כי גם אם עורך הדין היה מעורב בנושא התובענה ואפילו התכתב בשם בעל הדין עם הצד שכנגד, אין בכך כדי להפוך אותו לבא-כוחו, אם בעל הדין לא ייפה את כוחו לייצג אותו בהליך המשפטי המסוים, אשר בקשר אליו מבוקשת ההמצאה (שם, פסקאות 6-5. חרף שונות הנסיבות, ראו גם עניין אלגיר, שם).

מהסכם המכר אף עולה בבירור, כי עו"ד דאהוד כלל לא נקבע בו כמי שמייצג את אליאס בעניין ההסכם, אלא רק בתור מי שאישר את חתימות הצדדים. זאת בשונה מנסיבות המקרה שנדון בעניין רע"א (ירושלים) 40851-05-18 שבת נ' נחליאל (9.10.2018) (להלן – עניין שבת), שאליו הפנתה התובעת. באותו עניין נקבע במפורש בחוזה שנערך בין הצדדים, כי עורכת הדין שבאמצעותה ביקשו להמציא את כתב התביעה, היא עורכת דינם של הנתבעים לצורך ההסכם. באותו גם עניין נקבע, כי אותה הסכמה לא סויגה וכי לשם כך נקבע כי המען של עורכת הדין ישמש לקבלת כל מסמך הקשור בהסכם והנובע ממנו. ואף הוכח הקשר בין הנתבעים לבין עורכת הדין (שם, כבוד השופט ע' שחם, פסקאות 6-4)."

[ראו תא (י-ם) 2506-05-18 קדמת עדן בע"מ נ' אליאס אספר מסלם נאסר חדווה (פורסם במאגרים, 15.01.2020)].

ונזכיר – עו"ד וקסלר לא קיבל מהנתבעים או מי מהם יפוי כח או הסמכה מפורשת לייצוג בעניין המע"מ, בנוסף לעובדה כי הנתבעים כלל לא היו חלק מהליכים אלו ועו"ד וקסלר לא ייצג בהם את התובעים.

41. המבקשים תומכים טענותיהם, בין היתר, על פס"ד שניתן ברע"א (מחוזי י-ם) 40851-05-18 שבת נ' נחליאל (פורסם במאגרים, 09.10.18). אלא מאי? בניגוד לעמדת התובעים, סבורני כי לא "כמו שם, גם כאן":

שם – הסכם מכר משנת 2016 בעוד התביעה הוגשה כשנתיים לאחר מכן ; עורכת הדין שנטען כי המצאה אליה היא בגדר המצאה כדין לנתבעים חתמה בשם אותם נתבעים על הסכם המכר באמצעות ייפוי כח ; באותו יפוי הכח הוסמכה עורך הדין לקבל כל מסמך ובקשר להסכם המכר והנובע ממנו ; ביהמ"ש הסיק כי בידי עורכת הדין להביא לידיעת לקוחה את דבר ההליך ; עילת התביעה – הפרת הסכם – נבעה ישירות מהסכם המכר בו צויינה כתובתה של עו"ד ככתובת הנתבעים ; תכתובת של המבקש שם עם הנתבע בו הפנה אותו אל עורך הדין

כאן – התביעה הוגשה בחלוף 15 שנים ממועד החתימה על הסכם המכר ; הקונים חתמו בעצמם או באמצעות מיופי כח אחרים (לרבות חלק מהנתבעים בבקשה דנן); לא הוצגו ראיות לכך שמעבר לנתבעים לגביהם פעל עו"ד וקסלר במרץ ובאחריות להעביר את דבר התביעה במטרה לסייע לתובעים, יש בידיו את פרטיהם העדכניים של הנתבעים בבקשה דנן, יותר מאלו שהעביר לידי התובעים; עילת התביעה הינה מכח הסכם המע"מ, שאמנם נובע מהסכם המכר אך מופרד ממנו באופן מובהק ובו נשמט סעיף הכתובות וההודעות, וסיבותיהם של הצדדים שמורות עמם; ביפוי הכח שניתן לעו"ד וקסלר על ידי הנתבעים (נספח ו' לתגובה) כלל לא צויין הסכם המע"מ, כאשר גם לא בהסכם הרכישה, לא בהסכם השיתוף ולא בהסכם המע"מ עצמו צורף הסכם המע"מ כנספח אליהם כשם שצורפו נספחים אחרים :

4. לעשות בשם הנתבעים ובמקומם כל פעולה שהיא הנוגעת ו/או כרוכה ו/או הקשורה במקרקעין ו'או הנוגעת ו/או הכרוכה ו/או הקשורה להסכם הרכישה והשיתוף שנחתם ביניהם, על כל נספחיהם.
28. יפוי כוח זה הינו החלטי ובלתי חוזר... הואיל והוא ניתן לטובת כל הצדדים האחרים להסכם הרכישה והסכם השיתוף כדי לאפשר ביצוע התחייבותנו על פי הסכם הרכישה והסכם השיתוף...".

בהסכם הרכישה נכתב:
13.8. כל צד ישא בשכ"ט עורך דינו עבור עריכת חוזה זה. הקונים ישאו בשכ"ט עורכי דינם עבור הטיפול ההעברה (הטעות במקור – ר' ע') בלשכת רישום מקרקעין...

42. כמו כן, אמנם הצדדים לא הפרידו בטענותיהם בין הסכם המכר להסכם המע"מ, אך עיון מדוקדק מעלה כי בעוד הסכם הרכישה כלל סעיף מפורש לעניין כתובות הצדדים והודעות (סעיף 23 להסכם הרכישה), סעיף זה או דומה לו לא מופיע בהסכם המע"מ. ואינני רואה בכך עניין של מה בכך שכן לב לבה של התביעה נשוא הליך זה הוא הסכם המע"מ בעוד המבקשים בבקשה דנן מבקשים לסמוך טענתם על סעיף אשר מופיע בהסכם נפרד. גם אם סוגיית המע"מ נובעת מהתמורה בגין עסקת המכר, הרי שהצדדים מצאו לנסחו ולחתום עליו בנוסח נפרד, מובחן ומנותק מהסכם המכר. כלומר, לא מדובר בסעיף שהינו חלק מהמכר אלא הסכם שעומד בפני עצמו.

כל אלו מביאים למסקנה כי ייצוגו של עו"ד וקסלר את הנתבעים היה במסגרת הסכם הרכישה, בו אין ולו אזכור אחד של המע"מ לרבות ובפרט לא הסמכתו של עו"ד וקסלר לייצג את הנתבעים או לקבל עבורם כתבי בי דין בנושא זה.

43. במאמר מוסגר אוסיף כי סבורני שהגשת התביעה עם רישומו של עו"ד וקסלר כמייצג הנתבעים נעשתה באופן מטעה ולא בכדי, ואסביר. עו"ד וקסלר הציג בפני התובעים את כוונתו להמליץ בפני הנתבעים עמם יש לו קשר לקבל ייצוג משותף על ידי עו"ד אחד. כלומר, כבר כאן יכלו התובעים להבין, אם לא ידעו כבר, כי לגרסתו של עו"ד וקסלר הוא אינו מייצג את הנתבעים. אלא מאי? שבכל זאת בחרו התובעים לציינו כב"כ הנתבעים בכתב התביעה ותמהני מדוע.

44. ולסיום אציין, כי עיקרה של ההמצאה הינה להביא לידיעת הנתבע את דבר קיומה של התובענה. בענייננו, לנוכח האמור והמפורט לעיל, ולאחר שנוכחתי לדעת כי אכן עו"ד וקסלר עשה כל שביכולתו על מנת להביא את התובענה לנתבעים שעמם היה לו קשר, קבלת הבקשה, במיוחד נוכח סכום התביעה, עשויה להוביל למתן פס"ד כנגד מי שכלל אינו מודע לקיומו של הליך כנגדו, רק משום שעו"ד וקסלר היה בעבר כתובת בהסכם מכר. תכלית ההמצאה בענייננו, בנסיבות הקיימות ונוכח חלוף הזמן וניתוק הקשר בין עו"ד וקסלר לבין חלק מהנתבעים, מצדיק כי התובעים יעשו את המאמץ לאתר את הנתבעים ולהמציא להם את כתב התביעה כדין ובדרך המלך.

סוף דבר:

45. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי המבקשים עמדו בנטל ההוכחה כי בין עו"ד וקסלר לבין הנתבעים המשיבים בבקשה דנן קיים קשר אינטנסיבי בדרגה כזו שניתן להסיק כי עו"ד וקסלר יביא לידיעתם את דבר ההליך ולהשית עליו הוצאות – שיש להניח כי אינן זניחות – הכרוכות באיתור אותם נתבעים, חלקם תושבי חוץ ואשר עמם נותק הקשר מלפני שנים. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי לעניין הנתבעים שיכול היה עו"ד וקסלר ליידעם – הוא עשה כן.

46. לאור האמור אני דוחה את הבקשה וקובעת כי ההמצאה אל עו"ד וקסלר ביחס לנתבעים מושא בקשה זו אינה המצאה כדין.

47. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: חנניה גיבשטיין
נתבע: לעניין הבקשה
שופט :
עורכי דין: