ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית... נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה... :

לפני כבוד ה שופטת חנה מרים לומפ

המבקשת
(התובעת)

הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים
על ידי ב"כ עוה"ד כלנית עקריש סלטון ויעל חכמוב

נגד

המשיבות
(הנתבעות)

  1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
  2. עיריית ירושלים

על ידי ב"כ עוה"ד פיני ויקסלבויים ואלי מרדכי

החלטה

רקע
ביום 20.3.16 הגישה הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים (להלן: המבקשת) תובענה לתשלום פיצויים בגין הפקעתם של כ-100 דונם מן השטחים אשר בבעלותה על ידי עיריית ירושלים. פרסום ההפקעה בילקוט הפרסומים היה ביום 31.10.2000 וביום 7.2.2002. ביום 4.3.2002 נרשמה הערה בגינה בפנקסי המקרקעין לטובת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (להלן: משיבה 1 ).

לאחר שורה של הליכים מקדמיים, טענות סף ובקשות שונות שהוגשו בהליך זה, ולאחר דיון לפניי ביום 29.5.17 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ביום 11.9.17, לפיה בית המשפט ימנה שמאי על מנת לשום את גובה וסוג הפיצויים להם זכאית המבקשת מן המשיבות.

לאחר עיכובים הקשורים בקושי במציאת שמאי מוסכם, שיהיה מוכן לשום את המקרקעין, מונה השמאי קובי ביר, אשר הגיש את חוות דעתו ביום 11.4.18. בהמשך, הגישו הצדדים שאלות הבהרה לשמאי, עליהן השיב וזאת מבלי לשנות את חוות דעתו. לבקשת המשיבות, ביום 22.11.18 נחקר השמאי קובי ביר על ידי הצדדים בבית המשפט, והוא סמך ידו על האמור בחוות דעתו.

ביום 26.12.18 הגישו המשיבות בקשה להוספת ראיה ובקשה לדחיית התובענה לאחר שלטענתם הגיע לידם יום קודם לכן, בדרך מקרה, מסמך חשוב, כתב הרשאה משנת 1992 ממנו עולה, לכאורה, כי המשיבות רכשו הרשאה במקרקעין המופקעים נושא התובענה, ועל כן מדובר במסמך משמעותי וחשוב להכרעה בתובענה. ביום 10.1.19 הגישה המבקשת את התנגדותה לבקשות, וביום 20.1.19 הגישו המשיבות את תגובתם להתנגדות. ביום 11.4.19 התקיים דיון בבית המשפשלימו הצדדים את טענותיהם אשר לבקשות, וכן נחקר ב"כ המשיבות על תצהירו בהתייחס לראיה החדשה.

בהחלטה מיום 26.5.19 נעתרתי לבקשה להוספת ראיה, מאחר שמדובר בראיה חשובה למהות ההליך, שיש בה לסייע באופן מהותי לגילוי ולחקר האמת, שיש בה ל השפיע על חוות הדעת השמאית ו על גובה פיצויי ההפקעה, והעיוות שייגרם לעשיית הצדק מדחייתה גדול לאין ערוך מהנזק שייגרם להליך ולצדדים מקבלתה.

ביום 18.9.19 הגישו המשיבות בקשה לחזור בהן מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים , ולהתיר להן להגיש חוות דעת שמאי לאור החלטת בית המשפט מיום 26.5.19 בדבר צירוף הראיה החדשה , ולאור האפשרות כי קיימים מסמכים נוספים אצל המבקשת אשר הוסתרו מהמשיבות ומבית המשפט. בנוסף , ביקשו להתעלם מעדותו של השמאי המומחה מטעם בית המשפט ואף לפוסלה. ביום 27.10.19 הגישה המבקשת את התנגדותה לבקשה וביום 12.11.19 הגישו המשיבות את תגובתן להתנגדות. לאחר שהצדדים השלימו טענותיהם בדיון מיום 17.11.19, הבקשה נדחתה, ובד בבד נקבע כי המבקשת תגיש תצהירים ומסמכים עד ליום 1.1.20 והמשיבות יעשו כן עד ליום 17.2.20.

ביום 10.2.20 הגישה המבקשת תצהירי עדות ראשית מטעמה הכוללים את תצהיר טימותיאוס מרגריטס ואת תצהיר עו"ד מועין חורי, וביום 19.4.20 הגישו המשיבות מטעמן תצהירי עדות ראשית, חוות דעת המודד מר אהוד קראוס (להלן: המודד) לעניין התשריט המצורף לכתב ההרשאה וכן את חוות דעת השמאי יניב אסולין (להלן: השמאי) לעניין גובה הפיצוי המגיע למ בקשת.

ביום 27.4.20 הגישה המבקשת בקשה להורות על הוצאת חוות דעת המודד מתיק בית המשפט, וביום 28.4.20 הגישה המבקשת בקשה להורות על הוצאת חוות הדעת השמאי .

ביום 11.5.20 הגישו המשיבות תגובה לבקשה להוצאת חוות דעת המודד ו ביום 20.5.20 הגישו המשיבות תגובה לבקשה להוצאת חוות דעת השמאי.

ביום 14.5.20 הגישה המבקשת תשובה לתגובת המשיבות לבקשה להוצאת חוות דעת המודד, וביום 1.6.20 הגישה המבקשת תשובה לתגובת המשיבות לבקשה להוצאת חוות דעת השמאי.

טענות הצדדים ביחס לבקשה להוצאת חוות דעת המודד מתיק בית המשפט לטענת המבקשת, התשריט אשר צורף כנספח לכתב ההרשאה (נספח 8 לתצהיר טימוטיוס מטעם המבקשת), אינו זהה לתשריט אשר צורף לתצהיר המשיבות ולחו"ד של המודד מטעם המשיבות. עיון בשני התשריטים מלמד על השוני בין השטחים הכלולים בהם. מכאן, שלדידן יש להוציא את חוות הדעת של המודד אשר התבססה על תשריט שונה ואחר מן התשריט החתום על ידי המבקשת מתיק בית המשפט, ולא מן הנמנע כי כל תכליתו ה וא להטעות את בית המשפט.

מאחר שהמחלוקת היא על היקף השטח שהופקע, כאשר לטענת המבקשת כתב ההרשאה מתייחס לשטח של כ-70 דונם, כאשר לפחות ביחס ל-30 דונם ההפקעה חורגת מכתב ההרשאה על מנת להתחמק מהתשלום ביחס לשטח זה, בדו המשיבות טענה חסרת שחר לפיה אין להתייחס לשטח החפיפה אלא לקווי התיחום. על כן, אין בחוות דעת זו כדי ללמד על גודל שטח תשריט ההפקעה, כל זמן שחוות הדעת שותקת ביחס לנתון זה, הרי שאין בחוות הדעת כל ממש וממילא התשריט שהוגש למומחה אינו התשריט הנכון, אינו רלוונטי ואינו מהווה חלק מהפלוגתות בתיק.

מנגד טענו המשיבות , כי כתב ההרשאה אינו מתייחס רק לחלק משטח ההפקעה כך שה ן תידרש נה לשלם פיצויים על יתרה של כ-27 דונם, אלא לשיטתם כתב ההרשאה חופף את כל שטח ההפקעה , ועל כן המשיבות אינן נדרשות לשלם מאומה. המב קשת בבקשתה לא צירפה חוות דעת כלשהיא אשר תוכיח כי מדובר בתשריטים שונים באופן השומט את הקרקע מתחת לרגלי חוות דעת המודד. אכן, המודד הסתמך על תשריט שונה ממה שצורף כנספח 8 לתצהיר טימוטיוס, אולם הוא הסתמך על התשריט שצורף לכתב ההרשאה שלגביו לא טענה המבקשת כי הוא לא התשריט הנכון. מדובר בשני תשריטים כמעט זהים אשר משניהם ניתן להגיע למסקנה הנדרשת , כי "70 דונם" המתוארים בכתב ההרשאה אינם שטח של 70 דונם מוחלט ומדוד, אלא הערכה שבפועל עולה לכדי השטח שהופקע. ברי , כי הצדדים לא לקחו מודד לפני החתימה על כתב ההרשאה, אלא סימנו את השטח על פי מפה אילמת בלי קנה מידה ועל כן העריכו את שטח הכביש בכ-70 דונם ולא הייתה מדידה מדויקת. לאור האמור, אין ספק כי מדובר בבקשה קנטרנית אשר הוגשה בניסיון למנוע מהמשיבות להוכיח , כי כתב ההרשאה מתייחס לכל שטח ההפקעה ועל כן לא מדובר בחריגה של 30 דונם מכתב ההרשאה.

על כך השיבה המבקשת , כי הסיבה שבעטיה הוגשה הבקשה ל הוצאת חוו ת דעת המודד נעוצה בעובדה שבניגוד להצהרות ב"כ המשיבות בפרוטוקול הדיון מיום 17.11.20, לפיהן הוזמנה חוות דעת של מודד כדי לבדוק את היקף השטחים החופפים, כפי שביקש בית המשפט במספר רב של הזדמנויות, הגישו המשיבות חו"ד של מודד שלא מציינת את היקף השטחים החופפים , וכל הסוגיה שלגביה התבקש המודד לחוות דעתו , אינה היקף השטחים החופפים, אלא האם שטח התשריט שצורף לכתב ההרשאה תחום בתשריט ההפקעה, שאלה שאין עליה מחלוקת. לא ניתן כל הסבר בחוות הדעת מדוע המודד לא ביצע מדידה המציינת מהו שטח ההרשאה ומהו שטח ההפקעה. כל שנכתב בחו"ד קראוס היה כי מדובר באותם קווי תיחום, מבלי להתייחס ולהסביר מהם אותם קווים, ומהו אותו תיחום. לפיכך טענה המבקשת , כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להוציא את חוות הדעת מתיק בית המשפט.

טענות הצדדים ביחס לבקשה להוצאת חוות דעת השמאי מתיק בית המשפט לטענת המבקשת, המשיבות הגישו חוות דעת שמאית בניגוד מוחלט להחלטת בית המשפט מיום 17.11.19 לפיה חוות דעתו של השמאי ביר שמונה על ידי בית המשפט שרירה וקיימת, ועל כן אין למשיבות כל זכות מוקנית על פי דין להגיש חוות דעת שמאית מטעמן, גם לא במסגרת תצהירי עדות ראשית. מטעם זה בלבד דין חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבות להימחק. עוד נטען, כי הגשת חוות הדעת השמאית בשלב זה נעשתה בחוסר תום לב שכל מטרת ה למחזר את בקשותיהם הקודמות לפסול את חוות דעת השמאי ביר ולעקוף אותה, בקשות שנדחו זו אחר זו. בנוסף טענו, כי עיון בחוות הדעת השמאית מעלה שעיקר חוות הדעת מופנית כנגד דעתו של השמאי המוסכם שמונה על ידי בית המשפט, אשר נתן חוות דעת סדורה ומנומקת ונשאל שאלות הבהרה מטעם הצדדים ואף נחקר על שמאותו, לבקשת המשיבות. כמו כן, עולה לדבריהן, מחוות הדעת כי היא נזקקת גם להכריע בסוגיות משפטיות, כך שהשמאי חרג מתפקידו. על כן, הן מן הטעם הפרוצדוראלי (לאחר שחוות הדעת הוגשה בניגוד להחלטות בית המשפט וסדרי הדין) והן לנוכח החריגה מסמכות השמאי בחוות הדעת, יש לקבוע לשיטתן כי חוות הדעת פסולה מן היסוד , ועל כן יש להורות על הוצאתה מתיק בית המשפט.
;
מנגד טענו המשיבות , כי נפקותו העיקרית של כתב ההרשאה הוא אשר לסכום אותו שילמו המשיבות למבקשת לאחר חתימת כתב ההרשאה , ובין היתר , לצורך בחינת שאלה זו, יש לבחון מה שווי הקרקע במועד התשלום בפועל. זכותן של המשיבות להוכיח, כי במועד התשלום כתב ההרשאה על הסכומים וההוראות הכלולים בו עולים כדי שוויה של הקרקע שהופקעה. נפקות כזו ניתן להוכיח רק על ידי חוות דעת שמאית אשר תבחן את מכלול הראיות בתיק. המשיבות פנו אל שמאי אשר עשה עבודתו נאמנה והתייחס לשוויה של הקרקע שהופקעה מול כתב ההרשאה וכן לגובה פיצוי ההפקעה. ברי , כי על השמאי לשום את המקרקעין במועד שנערך כתב ההרשאה, עת המשיבות שילמ ו למבקשת עבור המקרקעין, וזאת על מנת להוכיח שהשווי אותו שילמ ו הוא כל שווי המקרקעין ב אותה העת. על כן אין עוד מקום לשלם למבקשת דבר, וכל תשלום מעבר למה ששולם יהיה תשלום ביתר. לדבריהן, אף אם בית המשפט יותיר על כנו את שומתו של השמאי ביר, הרי ניתן ללמוד מחוות דעת השמאי והמודד של המשיבה כי כלל אין רלוונטיות לשומה של ביר, השגויה ממספר טעמים, כולל שווי הקרקע והן לגבי טעותו המשפטית בעניין תחולת פסק דין רוטמן אשר לדבריהן אינו חל על הפקעות וועדה מקומית.

על כך השיבה המבקשת , כי חרף ההחלטות השיפוטיות השונות הברורות והחד משמעיות במהלך ההליך ובניגוד לסדרי הדין, עשו להן המשיבות דין לעצמן והגישו את חוות דעת השמאי אשר ממחזרת את אותן טענות ביחס לפסילת חוות דעת השמאי המוסכם ביר ותוקפת שוב את ההליך כולו, את ההסדר הדיוני ואת חוות דעת השמאי המוסכם, וכן את החלטת בית משפט קמא מיום 17.9.19 לפיה הבקשה לפסילת חוות דעת השמאי נדחת ה. זאת ועוד, המשיבות בתגובתן כלל לא הסבירו את המסגרת הנורמטיבית המאפשרת להן להגיש חוות דעת שמאית בשלב זה של ההליך, לרבות תקיפת השמאי המוסכם אשר מונה על ידי בית המשפט, כאשר ניסיון תקיפה זה נדחה כבר בהחלטת בית המשפט. יובהר , כי השמאי אסולין כבר קיבל את יומו לתקוף את חוות דעת השמאי המוסכם ביר, כאשר המשיבות הגישו שאלות ההבהרה שהשמאי אסולין הכין להן . עוד נטען, כי חוות דעת השמאי מהווה הרחבה ושינוי חזית אסורה בדרך של העלאת טענות עובדתיות חדשות לעניין התמורה החוזית שהתקבלה בכתב ההרשאה, כן חו"ד מעלה אף טענות משפטיות שאין מקומן בחו"ד שמאית. השמאי מנסה לקבע את השווי של 500,000 ₪ כשווי ראוי של המקרקעין למועד כתב ההרשאה, תוך שהוא מעלה טענות משפטיות שאינן בתחום סמכותו כי התמורה בדמות "הפרשות לצרכי ציבור" מהווה כפל תמורה, כאשר ב"כ המשיבות טען לכל אורך הדיונים , כי מדובר בתמורה שרירה וקיימת שאין מניעה מלקיימה (הפרשות לצורכי ציבור ביחד עם תמורה של 500,000 ₪).

ביום 25.5.20 הגישו המשיבות חוות דעת שמאית מייעצת שערכה הגב' נורית ג'רבי בנוגע לקרקע סמוכה. בחוות דעת זו, מתייחסת השמאית המייעצת גם לכביש נושא הליך זה. לדברי המשיבות, חוות דעת זו חשובה הן בשל תוצאתה והן בשל תוכנה, הכולל הודאת בעל דין של המבקשת , לגבי טענות המשיבות שם המבקשת מעלה טענות התומכות בעמדת המשיבות. לשומות הניתנות על ידי שמאים מכריעים יש משקל רב, לאור העובדה כי במקרה הנדון מדובר על אותם צדדים ממש ובקרקע סמוכה ויש לראות בשומה כזאת, לא כל שכן לאחר שתאושר בוועדת ערר, כמעשה בית דין. על פי שומה זו, שווי הקרקע בייעוד דרך הוא 18 ₪ למ"ר, עשירית ממה שקבע השמאי ביר והבדל דרמטי זה מוכיח את גודל השגגה שנפלה בחוות דעתו . על כן, לעמדת המשיבות אין לשלם כלל פיצוי, אך אם ייקבע אחרת יש לקרוא לשמאי ביר לעדות בשנית .

ביום 15.6.20 עתרו המשיבות להוצאת חוות דעת השמאית מייעצת, וזאת מטעמים פרוצדוראליים וטעמים מהותיים . ראשית, משום שחוות דעת זו הוגשה שלא כדין ובלי שהוגשה בקשה בעניין להוספת ראיה בתיק או כל בקשה אחרת , ובחרו בניגוד לדין להגישה ומטעם זה בלבד דין ההודעה וצרופותיה להימחק. עוד הוסיפו, כי המשיבות נוהגות כך לכל אורך ההליך ו סדרי הדין מהווים מבחינתן המלצה בלבד, וחמ ור מכך מעמידות את בית המשפט לפני עובדה מוגמרת שכן חוות הדעת כבר הוגשה. שנית, לגופה של חוות הדעת נטען, כי קיימת מניעה משפטית מלהסתמך עליה, שכן מדובר בחוות דעת שנערכה במסגרת הליך לפני וועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה מחוז ירושלים. עניין זה נדון על ידי וועדת ערר לאחר שדחתה משיבה 1 את תביעתה של המבקשת לירידת ערך בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, כתוצאה מפגיעה במקרקעי המבקשת במר אליאס, עקב אישור תוכנית 12626 המייעדת את מקרקעי המבקשת בהיקף של כ-140 דונם לדרך. נכון למועד זה, ההליך לפני וועדת הערר הוא בראשיתו ולצדדים ניתנה אפשרות להגיש השגה על חוות הדעת, לרבות לעניין הפגמים והטעויות המשפטיות והשמאויות שנפלו בה. מכאן, שחוות דעת השמאית אינה יכולה לעמוד לבדה, כל זמן שוועדת הערר אינה מאמצת אותה. על פי סעיף 198(ו)(3) לחוק התכנון והבנייה, ההחלטה בערר תינתן לאחר שהשמאי המייעץ נתן חוות דעתו ולצדדים ניתנה האפשרות לטעון טענותיהם בפני וועדת הערר ביחס לחוות הדעת. רק לאחר מתן הזכות לצדדים, יכולה וועדת הערר ליתן החלטה. לא זו בלבד שאין כל רלוונטיות למקרה הנדון, הרי שחוות דעת מתייחסת להליך אחר, תוכנית אחרת, נסיבות אחרות ומועד קובע אחר ומעל לכל הסמכות לדון בחוות דעת השמאית נתונה באורח בלעדי לוועדת הערר לאחר שניתנה לצדדים אפשרות לטעון את טענותיהם. מכאן, שלשיטתה של המבקשת, כל עוד לא דנה ועדת הערר בחוות הדעת השמאית המייעצת, אין לחוות הדעת כל משקל. העובדה ששמאי מייעץ נתן חוות דעת מסוימת לא סופית, בעניינה של קרקע אחרת בעניין אחר (שאינו הפקעה אלא תביעה לפגיעה על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה), תוכנית אחרת ונכון למועד קובע אחר, אינה יכולה להפוך את הדיון בהליך זה ולשמש "מעשה בית דין" כטענת המשיבות, שכן המבקשת יכולה להפנות גם לחוות דעת של שמאים מייעצים אחרים שניתנו לגבי קרקעות שגם הן נמצאות בקרבת מקום ושבהן ניתנו שומות גבוהות מאוד יחסית לחוות דעת של מומחה בית המשפט, ובהליכים בהן הנתבעות היו צד להם .

לטענות אלה השיבו המשיבות, כי אין כל פגם דיוני בהגשת הכרעת השמאית המייעצת אשר תתפרסם וניתן יהיה להשתמש בה כאסמכתא, אפילו בסיכומים. מדובר בהחלטה שיפוטית או מעין שיפוטית , ועל כן אין צורך בקבלת רשות להגשת אסמכתא זו. מדובר במבקשת שהסתירה את העובדה כי קיבלה בעבר כבר פיצוי , וכאשר ניתנה חוות הדעת של השמאי ביר , המצב המשפטי שעמד לפניו בעת מתן חוות הדעת הוא חסר. על פי הדין, הואיל ומדובר בהפקעה של פחות מ- 40%, לא מגיע כל פיצוי וממילא ניתן כבר כפל פיצוי, שכן סוכם כי ההפרשה שם תיחשב במכסת ה-40% המותרים לפיצוי, ללא תמורה. גם לגוף העניין, בחוות דעתו של השמאי ביר, נפלה שגגה קשה ותמוהה, בעניין שווי הקרקע, וחו"ד השמאית המכריעה נורית ג'רבי מוכיחה זאת.

דיון והכרעה
על פי הוראת תקנה 130(ג) לתקנות, לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת. יפים לעניינינו דברי כבוד השופט י' עמית בהחלטתו בבר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף ([פורסם בנבו], 5.12.2006):

"משהגישו הצדדים את חוות הדעת מטעמם, ומשהוגשה חוות דעת על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. סדר הדברים הוא, שמומחה בית המשפט מתייחס לחוות דעת המומחה מטעם הצדדים, ולא היפך, כפי שעולה מתקנה 132, שאם לא כן, אין לדבר סוף" (פסקה 14).

ברע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל ( 6.6.12), חזר בית המשפט העליון על קביעה זו והבהיר שכאשר מומחה בית המשפט מתמנה בהסכמה, בגדר תקנה 130(ג), יש בכך כדי לייתר הגשת חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, בין אם טרם הוגשו ובין אם כבר הוגשו.

עם זאת, אין מחלוקת כי על פי הדין והתקנות, אין בתקנה 130(ג) כדי למנוע הגשת חוות דעת מומחה בעניינים שלא נמסרו להערכת המומחה (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (2015), בעמ' 438; רע"א 8137/13 מ.ו השקעות בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל – רשות הפיתוח, (13.3.2014)).

אם כן, השאלה העומדת לבחינה, איפוא, היא, האם נושאי חוות הדעת שהגישו המשיבות נמסר ו להערכת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים.

הבקשה ל הוצאת חוות דעת המודד
אין מחלוקת, כי שטח ההפקעה עומד על 97,313 מ"ר, אולם הצדדים חלוקים בשאלה האם כתב ההרשאה לפיו שולמו הפיצויים מטעם המשיבות עבור השטח חופף את כל שטח ההפקעה אם לאו. על כן צירפו המשיבות את חוות דעת המודד ביחס ל-70 דונם המופיעים בכתב ההרשאה , על מנת להוכיח לשיטתן מה היקף השטח המופיע בכתב ההרשאה .

אני סבורה, כי המחלוקת ביחס לשוני בין התשריט אשר צורף כנספח לכתב הרשאה לבין התשריט אשר צורף לתצהיר המשיבות ולחו"ד המודד מטעמן, מלמד על כי קיים הבדל בין השטחים הכלולים בהם , כך שהמחלוקת בין הצדדים היא על גודל השטח שהופקע לטובת המדינה , והאם הוא מהווה חלק מהתשריט אשר צורף לכתב ההרשאה. לטענת המבקשת, גם אם תתקבל במלואה טענת המשיבות כי כתב ההרשאה מתייחס לשטח של כ-70 דונם עליו שילמו המשיבות, הרי שלפחות ביחס לכ-30 דונם ההפקעה חורגת מכתב ההרשאה, ועל המשיבות לשלם פיצויים על שטח זה. מנגד, לטענת המשיבות כתב ההרשאה לא מתייחס רק לחלק משטח ההפקעה אלא הוא חופף את כל שטח ההפקעה , ולכן המשיבות ש ילמו את סכום הפיצוי הנדרש מהן , והן אינן נדרשות לשלם מאומה. מכאן, שהמחלוקת בין הצדדים ה יא על גודל השטח שהופקע, האם הוא נכלל בשטח המצו ין בכתב ההרשאה אם לאו.

השאלה שבמחלוקת היא עובדתית, מה היקף השטח הכולל את כתב ההרשאה, ויש לבררה במסגרת הליך ההוכחות, השמאי ביר כלל לא נדרש לשאלה זו, והיא קמה בעקבות הגשת הראיה החדשה. משכך, אני דוחה את הבקשה להוצאת חוות דעת המודד.
הבקשה להוצאת חוות דעת השמאי
גם השמאי מטעם המשיבות וגם הש מאי המוסכם מתייחסים בחוות דעתם לשווי הקרקע ביחס למטר רבוע . על כן, השאלה על היקף השטח, שקמה לאחר קבלת הראיה החדשה, אינה משפיעה על שאלה זו. מכאן , ש הקביעות אותן קבע השמאי בחוות דעתו, יש בהן משום הגשת חוות דעת מטעם צד בניגוד להוראת תקנה 130(ג) לתקנות, שכן מדובר בסוגיה שלצורך הכרעה בה מונה בהסכמה שמאי מטעם בית המשפט , וזאת בניגוד לחוות דעת המודד אשר נתן דעתו למחלוקת חדשה שעלתה בעקבות הגשת הראיה חדשה. עם זאת , חוות הדעת מתייחסת גם לשווי הקרקע בשנת 1992 שזו שאלה שלא נבחנה על ידי מומחה בית משפט, והיא קמא בעקבות הגשת הראיה החדשה ויש לה רלוונטיות לשאלת כדאיות העסקה. על כן יישארו בתיק בית המשפט רק החלקים בחוות הדעת אשר נוגעים לשאלת היקף שטח ההרשאה (סעיף 7.8 לחוות הדעת) ולשווי הקרקע בשנת 1992 (סעיף 11 לחוות הדעת והסיפא לסעיף 12 הנוגע למסקנה בדבר הסכם ההרשאה) ולא לשווי הקרקע בשעת ההפקעה , שכן בעניין זה עומדת חוות דעת מומחה בית המשפט שנחקר ארוכות בעניין זה והגשת חוות הדעת עומדת בניגוד להחלטות קודמות של בית משפט בעניין זה. על המשיבות להגיש חוות דעת מנוסחת בהתאם עד ליום 24.9.20.

לאור מסקנתי זו שמורה למבקשת הזכות, להגיש חוות דעת נגדיות מטעמה, לעניין היקף שטח ההרשאה ומה היה שוויה של הקרקע בשנת 1992, וזאת עד ליום 24.11.20.

אשר לחוות הדעת השמאית ג'רבי שהוגשה על ידי המשיב ות, מצאתי כי יש להוציאה מתיק בית המשפט, שכן היא הוגשה שלא כדין הן מהפן הפרוצדוראלי והן מהפן המהותי. המשיבות לא הקדימו והגישו בקשה להוספת ראיה בתיק או כל בקשה אחרת ובחרו בניגוד לדין ולסדרי הדין להגישה. בנוסף, מבחינה מהותית, קיימת מניעה משפטית מלהסתמך על חוות הדעת השמאית המייעצת, הגב' נורית ג'רבי, שכן ה מדובר בחוות דעת שנערכה במסגרת הליך לפני וועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה מחוז ירושלים, ונכון למועד זה ההליך לפני ועדת הערר הוא בראשיתו והיא טרם אומצה על ידי הוועדה . לא זו אף זו, חוות הדעת מתייחסת להליך אחר, תוכנית אחרת, נסיבות אחרות ומועד קובע אחר.

משכך, כאמור, אני נעתרת לבקשה להוצאת חוות הדעת מטעם המשיבות, באופן חלקי.

עם זאת יודגש, כי אין בהחלטתי זו כדי להכריע מאומה באשר למשקל שיינתן, בבוא העת, לחוות הדעת בהתאם להתפתחויות שתהיינה בהליך ובהתאם לחקירות.

לאור תוצאה זו כל צד יישא בהוצאותיו.

התיק יועבר לעיוני לאחר הגשת חוות הדעת הנגדיות, ככל שהמבקשת תבחר להגישן וזאת ביום 25.11.20.
המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים
נתבע: הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
שופט :
עורכי דין: