ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרה קוטון לימיטד בע"מ נגד סירקין 16 גבעתיים בע"מ :

המבקשת:

פרה קוטון לימיטד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלון קזיוף ועו"ד רן עמרם

נגד

המשיבים:
1. סירקין 16 גבעתיים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רמי קוגן ועו"ד עמרי חממה

2. אסתר אברהם אחזקות בע"מ
3. אברהם גבריאל אברהם
ע"י ב"כ עוה"ד שיר פרומין ואח'

4. הממונה על חדלות פירעון מחוז תל-אביב
ע"י ב"כ עו"ד מיקי וינגרטן

החלטה

לפניי בקשה למתן צו פתיחת הליכים בדרך של פירוק שהוגשה ע"י המבקשת כנגד החברה.

נימוקי הבקשה

המבקשת, הטוענת להיותה נושה של החברה, הינה בעלת 50% ממניות החברה. החברה הוקמה בשנת 2013 ועוסקת, מאז הקמתה, בייזום נכס מקרקעין יחיד, בניין שנרכש ע"י החברה ברח' סירקין 16 גבעתיים (להלן: "הנכס" או " הפרויקט").
2. בעלי העניין בחברה הם:
המבקשת בעלת 50% ממניות החברה.
בעל המניות במבקשת הוא מר מאיר בניטה (להלן: "בניטה").
מר גיא סחלי (להלן: "סחלי") – בעל 25% ממניות החברה.
אסתר אברהם אחזקות בע"מ (להלן: "אברהם" ) –בעלת 25% ממניות החברה.

3. הנכס נרכש ע"י החברה בשנת 2015 באמצעות הלוואה שנטלה החברה מחברת Real Estate Association (להלן: " ERA"), ע"פ הסכם מיום 27/1/15 על סך 3 מיליון יורו. זכויותיה של המלווה ע"פ הסכם ההלוואה הומחו למבקשת (להלן: "הסכם ההלוואה").
יצוין כי גם ERA וגם המבקשת נשלטות על ידי בניטה.

4. על פי ההסכם הראשון, מועד פירעון ההלוואה הוא לכל המאוחר בחלוף שלוש שנים מיום מתן ההלוואה, דהיינו עד ליום 27/1/18, בתוספת ריבית בשיעור כ-10% לשנה.

5. לטענת המבקשת, הגם שחלפו שנתיים מהמועד האחרון להחזר ההלוואה ו/או הריבית, החברה לא פרעה את ההלוואה.

6. ביום 31/12/19 שלחה המבקשת מכתב התראה לחברה וביום 22/1/20 נשלח מכתב התראה שני, שני המכתבים לא זכו להתייחסות החברה.

7. לטענת המבקשת חובה של החברה כלפיה עומד על סך העולה על 30 מיליון ₪, בעוד הנכס הממשי היחיד של החברה הינו מבנה המוערך בסך של כ-19 מיליון ₪, כעולה מהדו"חות הכספיים המבוקרים של החברה לשנת 2017. מכאן שלחברה אין יכולת אמיתית לפרוע את חובותיה ולכן יש ליתן צו פתיחת הליכים כנגדה.

8. בבקשה צוין עוד כי קיים סכסוך בין בעלי המניות בחברה, ולמעשה המבקשת ממודרת מניהול או פיקוח על החברה. עם זאת, הסכסוך אינו קשור במישרין להסכם ההלוואה, אך העדר פיקוח מצד המבקשת, שהעמידה את עיקר המימון לחברה והנתק בינה לבין החברה, מחדד את העובדה שהחברה נמצאת בחזקת חדלות פירעון, נוכח אי השבת ההלוואה ונמצאת בסכנה מוחשית להתדרדרות וצבירת חובות חדשים.

תגובת החברה

9. החברה באמצעות סחלי, טענה בתגובה כי בין בעלי העניין בחברה קיימים קשרים ארוכי שנים ויחסי שותפות במספר מיזמים.
תחילת הקשר בין סחלי לבניטה בשנת 2013, אז בניטה הציג עצמו בפני סחלי כבעל הון וסיכם עימו על שיתוף פעולה במיזמי נדל"ן, בהם סחלי ישקיע מזמנו וממרצו, כאדם בעל כישורים, קשרים וידע רב בתחום הנדל"ן, ותרומת בניטה תמצא ביטויה בהעמדת ההון העצמי הדרוש למיזמים.
עוד הוסכם כי הלוואות הבעלים שיזרים בניטה יוחזרו בערכן הנומינלי, ללא ריבית, במועד בו תהיינה הכנסות מכל פרויקט ופרויקט, שתאפשרנה השבת ההלוואה. היה ברור לכל הצדדים כי מדובר בייזום עסקאות וכי התזרים היחיד שיאפשר את פירעון ההלוואות יכול להתקבל במימוש הזכויות במיזמים.
10. הנכס נרכש ע"י החברה וע"י קבוצת רכישה וסחלי פעל להוצאת היתר בנייה. בינתיים נמכרו 11 יח"ד וחלק מהשטח המסחרי. אלא שבעקבות התנגדויות שהוגשו, החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעתיים, להקפיא את הליכי התכנון. בעקבות כך הצדדים הגיעו להסכמה להשיב הכספים לרוכשים ולהפוך את החברה לבעלת הזכויות היחידה בנכס. הוסכם שבניטה ידאג להעמדת המימון להשבת הכספים. הליכי התכנון ביחס לנכס עדיין בעיצומם וקיים קושי לממש את זכויות החברה בנכס, במצבן.

11. על פי הנטען ע"י החברה, העברת הכספים מהגופים שבשליטת בניטה לחברה נתקלה בקשיים, מאחר שמקור הכספים בתאגידים שהם מקלטי מס מעבר לים ובמצב זה, הבנקים בישראל העמידו דרישות כתנאי להעברת כספים מחו"ל לחשבונות בארץ. לאור זאת, בניטה דאג שייחתמו הסכמי הלוואה לצורך הצגתם לבנקים. הדבר נעשה בהסכמת הצדדים ומתוך אמון מלא ביניהם.

12. הסכם ההלוואה נוגע לחלק מהמימון הראשון שהועמד לחברה לצורך רכישת הנכס. בניטה הזרים סכומים נוספים לחברה באופן אישי בסך 4 מיליון ₪. כמו כן ביום 15/10/17, לאחר שהועמד המימון לצורך השבת הכספים לרוכשים, נחתם בין המבקשת לבין החברה הסכם נוסף, העוסק במלוא סכומי האשראי שהועמדו לחברה עד אז, במסגרתו צוין כי מועד פירעון האשראי יוארך עד ליום 14/10/19 ובהמשך עד ליום 14/10/20, בתנאים מסוימים (להלן: "ההסכם השני").
נטען כי גם מועדים אלו נרשמו באופן זמני, כאשר ידוע לצדדים כי ההלוואה תוכל להיפרע רק מהמכירות.

13. עוד נטען ע"י החברה כי בניטה מינה עצמו, בניגוד לדין, כדירקטור במבקשת ונרשם ברשם החברות ביום 5/2/20. בניטה לא היה מוסמך לפעול בשם המבקשת, לשכור שירותי עו"ד ולשלוח מכתבי התראה בשמה. כמו כן, בניטה אינו בעל מניות במבקשת באופן ישיר אלא באמצעות תאגיד זר ולא הוצגה כל החלטה של התאגיד הנ"ל למנות את בניטה כדירקטור.

14. לפיכך, החברה אינה חדלת פירעון, אין לה כל חוב שמועד פירעונו הגיע ובנסיבות אלה עסקינן בחוב שנוי במחלוקת. לחברה אין חוב לגורם אחר כלשהו ובחשבונה יתרת זכות בסך 570,000 ₪. עוד נטען ע"י החברה כי עסקינן בסכסוך בין בעלי מניות שאין מקומו להתברר בהליכי חדלות פירעון.

תשובת המבקשת

15. המבקשת השיבה כי הבקשה אינה מבוססת על סכסוך בין בעלי מניות אלא על חוב עתק שהקרן שלו עומדת על סך של 3 מיליון יורו, כאשר החוב העדכני גבוה הרבה יותר. כמו כן, מדובר בחוב שאין מחלוקת ביחס לקיומו.

16. ההסכם השני שהציגה החברה ובו הארכה, כביכול, של מועד הפירעון, נחתם בידי מר עמי אדרי, גיסו של סחלי, שכיהן כדירקטור במבקשת וכדירקטור בחברה מטעם המבקשת (להלן: "אדרי"), "משני צידי המתרס" ולכן הוא VOID. אדרי חתם על המסמך תוך ניגוד עניינים, כשבעל האינטרס לדחות את מועד פירעון ההלוואה היה גיסו של אדרי, סחלי. לכן ההחלטה לחתום על ההסכם השני מחייבת אישור אסיפה כללית של החברה, שלא כונסה ואף לא הוצגה החלטת דירקטוריון מתאימה.
17. המבקשת העלתה בתשובתה טענה נוספת לפיה אף אם ההסכם השני בתוקף, הרי הגיע מועד פירעון ההלוואה על פי הוראותיו (סעיפים 3א', 3 ב', 3 ג'), אין לחברה זכות מוקנית לקבל ארכה נוספת שכן היה עליה להגיש לשם כך בקשה בכתב לא יאוחר מיום 15/9/18 וכזאת לא נעשה.
כמו כן, על פי ההסכם השני, החברה הייתה מחויבת לרשום לטובת המבקשת הערת אזהרה, שאי רישומה מאפשר למבקשת להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי (סעיפים 6(א) וסעיף 5(א)(1) להסכם השני).

18. מאחר וטענות החברה כנגד הבקשה היו בעיקרן טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב (הסכם ההלוואה), בסיומו של הדיון שהתקיים ביום 1/3/20 התיר בית המשפט למבקשת להמציא אסמכתאות משפטיות התומכות בטענות החברה בדבר הסכמות בע"פ, בניגוד למסמכים בכתב. נקבע כי החברה והממונה יהיו רשאים אף הם להמציא אסמכתאות משפטיות מטעמם.

19. ביום 8/3/20 הגישה החברה בקשה לצירוף ראיות שאותרו, לטענתה, לאחר הדיון. על פי הנטען ע"י החברה ראיות אלה מוכיחות שסוכם שההלוואה תינתן ללא ריבית ותיפרע מתוך תמורת המכירות. הראיות שצירופן נתבקש הן:

הודעה ששלח בניטה ביום 11/3/14 ובה פירט את ההסכמות העיקריות בין הצדדים ונכתב שם כי החזר ההלוואה יהיה מתוך המכירות.
הודעה ששלח בניטה ביום 23/3/14 בה הוא חוזר על כך שההלוואה תושב מהמכירות.
הודעות של בניטה מיום 3/3/14 ומיום 18/6/15 שעניינן ריבית על ההלוואה ומועד השבת ההלוואה (ממכירות).
20. המבקשת התנגדה לבקשה לצרף ראיות וטענה, בין היתר, כי הראיות היו בידי החברה מלכתחילה וניתן היה לצרפן לתגובה לבקשה.

21. באשר לשאלה המשפטית בדבר עדות בע"פ כנגד מסמך בכתב, נטען ע"י החברה כי ניתן להעלות טענות בע"פ נגד מסמך בכתב, בין השאר , אם קיימת הודאה של הצד השני בטענות של המבקש. לשם כך נתבקש בית המשפט לאפשר את חקירת בניטה, בעניין זה.

22. בהחלטה מיום 19/3/20 התרתי חקירה קצרה וממוקדת של המצהירים והגשת הראיות הנוספות כפוף לתשלום הוצאות.

בקשת ההצטרפות

23. ביום 1/5/20 הוגשה בקשת הצטרפות להליך ע"י אברהם (בעלת 25% ממניות החברה) ובעל השליטה בה (שניהם ייקראו להלן: "אברהם").

24. לטענת אברהם, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ואינה אלא ניסיון של המבקשת להשתלט על החברה. המדובר בסכסוך בין בעלי מניות שמתנהל שנים ארוכות ובמספר פרויקטים ושותפויות נוספות, לכן עליו להתנהל בהליך אזרחי ורגיל.

25. החברה הינה סולבנטית, שמקדמת פרויקט נדל"ן ששוויו עולה בעשרות מונים על הלוואת בניטה ו/או מי מטעמו, כאשר הפרויקט מצוי בשלבים מתקדמים, קרוב להשלמת הליכי התכנון ותחילת שלב הביצוע.

26. לחברה אין חוב למבקשת. ההלוואה הנטענת היא הלוואת בעלים של בניטה שבגינה הוא קיבל מניות בחברה.
ההסכמים נוסחו ע"י בניטה כדי שישרתו את מטרותיו. אין בניסוחים הנ"ל כדי לשנות את ההסכמה הבסיסית לפיה הכספים שהעמיד בניטה או מי מטעמו הם בגדר הלוואות בעלים לחברה בפרויקט ובמיזמי נדל"ן אחרים. הסכמי ההלוואה השונים נחתמו לבקשת בניטה, שדאג שאלה ייראו "תקינים" לגורמי המס במדינות השונות.
אברהם צירף הודעות מייל נוספות התומכות, לכאורה, בטענות סחלי ואברהם ביחס לתנאי ההלוואה.

27. המבקשת התנגדה לבקשת ההצטרפות, בעיקר מטעמים דיוניים.
28. בדיון שהתקיים ביום 18/5/20 התברר כי בין הצדדים (במישרין או בעקיפין) התנהלו או מתנהלים הליכים משפטיים נוספים ביחס לאותו פרויקט וביחס לפרויקטים אחרים ומצאתי לנכון להעתר לבקשת ההצטרפות.

עמדת הממונה

29. הצדדים הגיעו למבוי סתום אשר מהווה עילה לפירוק מכוח הצדק והיושר. כיום, לאחר חקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח -2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון"), יוחדה עילת הפירוק "מטעמי צדק ויושר" על פי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") לפירוק המתנהל בפני בית המשפט המוסמך שאינו בית משפט של חדלות פירעון (ראה סעיף 342ו' לחוק החברות).
בענייננו, לא הוכחה חדלות פירעון של החברה במובן המאזני ובמובן התזרימי שכן קיימת מחלוקת ביחס למועד פירעון ההלוואה. לפיכך נראה כי דרך המלך היא הגשת בקשה לפירוק החברה לבית המשפט המחוזי (שאינו בית משפט של חדלות פרעון) וגם זאת, כמוצא אחרון ולאחר מיצוי כל החלופות בין בעלי המניות.

30. החברה הגישה התייחסות לסיכומי הממונה, אך לא מצאתי צורך להידרש לה.

השאלות שבמחלוקת הן:

31. א. האם החוב הנטען של החברה כלפי המבקשת שנוי במחלוקת בתום לב?
ב. האם הסעד המבוקש (פירוק החברה) הינו הסעד הנכון, בשים לב לסכסוך בין בעלי המניות המביא לשיתוקה של החברה ולמבוי סתום?

דיון והכרעה
32. בפסק דין זה לא אתייחס לכל הטענות שהועלו על ידי הצדדים, זה כנגד זה, מאחר והסכסוך ביניהם רחב וממושך ומתפרס מעבר לפרויקט ולחברה ומתנהל בערכאות נוספות. אתייחס רק לאותן טענות שמצאתי אותן רלבנטיות להכרעה בשאלה האם יש מקום ליתן צו פתיחת הליכים כנגד החברה.
לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהובאו על ידם, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

מחלוקת בתום לב על החוב

הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 10(א) לחוק חדלות פירעון הקובע:
"10(א) לעניין בקשה לצו פתיחת הליכים שמגיש הנושה, חזקה היא כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון בהתקיים אחד מאלה (בסעיף זה – חזקת חדלות הפירעון):
(1) הנושה מסר לתאגיד דרישה לתשלום חוב שסכומו עולה על 75,228 שקלים חדשים ובה ציין כי אם לא ישולם החוב במועד הנקוב בדרישה, בכוונתו ל הגיש בקשה לצו פתיחת הליכים, והחוב לא שולם בתוך 30 ימים ממועד מסירת הדרישה, ובלבד שמתקיימים כל אלה:
אין מחלוקת בתום לב על החוב ואין לתאגיד זכות קיזוז או עילה אחרת שיש בה כדי להצדיק את אי תשלום החוב.
הנושה הגיש את הבקשה לצו פתיחת הליכים בתוך 3 חודשים מהמועד שמסר לתאגיד את דרישת התשלום".

הבקשה נסמכת על טענה ממוקדת אחת לפיה מועד פירעון ההלוואה על פי הסכם ההלוואה (מיום 27/1/15) חלף ומאחר ואין ביכולת החברה לפרעו, היא חדלת פירעון ויש ליתן צו פתיחת הליכים בעניינה.
המבקשת הסתירה מבית המשפט את קיומו של ההסכם השני, מיום 15/7/17, הכולל את ההלוואה נושא הסכם ההלוואה וסכום נוסף שהלוותה המבקשת לחברה ביום 2/5/17. ההסכם השני מחליף ומבטל במפורש את הסכם ההלוואה עליו נסמכת הבקשה (ראה בנספח 2 לתגובת החברה "הואיל רביעי") ונוקב בלוח זמנים ארוך יותר לפרעון ההלוואה, עד ליום 14/10/19, עם אפשרות הארכה עד ליום 14/10/20, בהתקיים תנאים מסוימים.

לאחר שהחברה הפנתה בתגובתה לקיומו של ההסכם השני, טענה המבקשת, בתגובה שההסכם השני הינו VOID, מאחר ונחתם תוך ניגוד עניינים, ללא החלטת דירקטוריון מתאימה וכו'.
בהמשך, התייחסה המבקשת להסכם השני וטענה כי הוא מבסס את אותו חוב המצוין בהסכם ההלוואה, בשינויי מועדים ומתן הארכה לפירעון.
בעדותו בניטה מסר גרסה נוספת לפיה הסכם ההלוואה הוא "חוזה ביניים" וההסכם השני הוא "החוזה הסופי" (עמ' 12 שורות 7-10 לפרוטוקול). ואילו בסיכומי המבקשת היא הסתמכה על שני הסכמי ההלוואה כאחד, כל זאת מבלי ליתן כל הסבר מדוע נמנעה מלהציג את ההסכם השני, מלכתחילה, תוך שהיא זנחה, הלכה למעשה, את הטענה בדבר היות ההסכם השני בטל מעיקרו.

די בכך שהמבקשת ביססה את בקשתה על הסכם ההלוואה, שאינו תקף עוד והסתירה את קיומו של ההסכם השני, מסיבות השמורות עמה, כדי להצביע על כך שאין מדובר במלווה תמים, כפי שניסתה המבקשת להציג עצמה, אלא עסקינן במסכת מורכבת של הסכמים, בכתב ובע"פ, הטעונה בירור מעמיק, שניתן לעשותו במסגרת הליך משפטי נפרד ולא במסגרת בקשת פירוק.

מעבר לכך, סחלי ואברהם הודו כי אכן בניטה וחברות בשליטתו הלוו כספים רבים לחברה, כהלוואת בעלים. עם זאת היה ברור לכולם שכספים אלה יושבו לבניטה מתוך המכירות בפרויקט, ללא ריבית, על אף שבהסכם נקבעו מועדי פרעון ההלוואה ושיעורי הריבית בגינה. לטענת סחלי ואברהם, מועד הפירעון וחיוב החברה בריבית, נרשמו בהסכם למטרה מסוימת ולמעשה, למראית עין ואין הן חלק מההסכמות האמיתיות בין הצדדים.

ו. המבקשת אינה מלווה חיצונית. תמורת הכספים שהוזרמו לחברה, קיבלה המבקשת 50% ממניות החברה, שרכשה בכספים אלה נכס יקר ערך, כשמטרת בעלי המניות שהתאגדו הייתה לקדם עסקה שתניב רווחים, כך שההגיון הכלכלי תומך בטענות סחלי ואברהם שהוסכם כי ההלוואה תפרע מהמכירות.
על כך העיד סחלי על פרויקט משותף אחר עם בניטה והסביר את ההיגיון הכלכלי של העסקה שנעשתה שם, במתכונת דומה:-

"ברור שאת הכסף הוא קיבל מהמכירות, אחרת מאיפה אביא לו את הכסף?"
(עמ' 20 שו' 26-27).

מכל מקום, בדברים אלה יש כדי להטיל ספק באמיתות התנאים הנקובים בהסכמי ההלוואה ככל שמדובר במועד הפירעון והריבית.

ז. טענת המבקשת כי הדו"חות הכספיים של החברה תומכים בהסכמי ההלוואה לעניין מועד הפרעון והריבית, אינה מעלה ואינה מורידה שכן אלה נכללו בדו"חות הכספיים על פי הסכמי ההלוואה, כשנטען על ידי החברה שהדבר נעשה, בין השאר, כדי להציגו לרשויות המס ולכן אך טבעי הוא שבדו"חות הכספיים יצוינו מועדי הפירעון והריבית.

ח. בע"א 1938/11 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ (פורסם בנבו, 1/12/11):
"אכן, כלל היסוד הוא כי במקום בו יש מחלוקת על קיומו של חוב לא ייתן בית המשפט צו פירוק ויפנה את הצדדים לבירור הסכסוך בערכאה האזרחית המתאימה. לפיכך, על המתנגד להליך הפירוק להוכיח כי ישנה מחלוקת כנה ביחס לחוב. נטל הוכחה זה הוא נמוך ביותר, וכל שמוטל על הטוען לקיומה של מחלוקת הוא להוכיח כי טענותיו אינן טענות בעלמא בלבד".
וכן:
"הדין הרגיל לגביית חוב הוא הגשת תביעה לתשלום לבית משפט והגשת בקשת פירוק אינה חלופה לכך..."
(ע"א 55/62 שטיינבאום נ' "צבע" תעשייה מזרחית לצבעים בע"מ וכן ראה ע"א 877/07 סיגל גפן ועוד 19 אח' גירוטק השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 2/9/10).
ט. הנטל המוטל על המתנגד למתן צו פירוק להוכיח כי החוב שנוי במחלוקת בתום לב אינו גבוה ובנסיבות שלפני, שוכנעתי כי החברה ואברהם עמדו בנטל המוטל עליהם.
הטענות כי מועדי הפירעון והריבית הינם למראית עין נתמכות, לכאורה, בהתכתבות בין הצדדים ומבלי לקבוע כל ממצא בענין, יש בהן כדי להטיל ספק בזכות המבקשת לדרוש מהחברה את פירעון החוב במועד הנקוב באיזה מההסכמים ובהעדר פירעון, את פירוקה של החברה. ספק זה די בו כדי לבסס קיומה של מחלוקת בתום לב ביחס לחוב, ובדבר קיומה של עילה, לכאורה, המצדיקה את אי תשלום החוב.
בהקשר זה יצוין כי קיימת מחלוקת גם ביחס לסכומים שהזרימה המבקשת לחברה, סכומים שכבר הושבו לה ושיעורי הריביות על ההלוואה, אם בכלל.

י. אין להתעלם מהעיתוי בו המבקשת הגישה את בקשתה לפירוק החברה, כאשר הליכי התכנון של הפרויקט מצויים בשלבי סיום והחברה מתקרבת לשלב הביצוע. הבקשה הוגשה כשנתיים לאחר שהגיע מועד הפירעון על פי הסכם ההלוואה (עליו הסתמכה המבקשת), ללא כל הסבר מניח את הדעת בדבר העיתוי.

סכסוך בין בעלי מניות ומבוי סתום

יא. הגם שהמבקשת טענה כי בקשתה למתן צו פתיחת הליכים מבוססת אך ורק על אי פרעון ההלוואה במועדה וכי למרות קיומו של סכסוך בין בעלי המניות בחברה, אין בו כדי להשליך על קיומה של עילת פירוק, אין הדבר כך.
מטיעוני הצדדים עולה כי בין קבוצות בעלי המניות בחברה קיימים סכסוכים רבים נוספים, גם ביחס לפרויקטים אחרים, הטעונים, אף הם, בירור במסגרת הליך אזרחי מתאים.

יב. החברה הינה בעלת נכס יקר ערך שהוערך אך לאחרונה ע"י שמאי בשווי 26 מיליון ₪, נכס שיש בו כדי להניב לחברה רווחים נאים, שקרוב לוודאי יהיה בהם כדי לפרוע את ההלוואות שנטלה החברה מהמבקשת.
יג. החברה מצויה במבוי סתום נוכח סכסוך ממושך בין בעלי המניות וחוסר אמון ביניהם. המבקשת ציינה בבקשתה את שיתוק החברה והוסיפה כי מעבר לעובדה שהחברה מצויה בחזקה של חדלות פרעון, היא אף נמצאת בסכנה מוחשית להתדרדרות וצבירת חובות חדשים.
החברה בתגובה טענה כי היא אינה חדלת פרעון, אין לה חוב לגורם שלישי כלשהו, יש בקופתה כספים וכי מתן הצו המבוקש יפגע בה וביכולתה לממש את זכויותיה. ואכן, המבקשת לא הצביעה על קיומם של נושים לחברה או על צבירת חובות חדשים, וממילא לא הצטרפו נושים נוספים לבקשה.

יד. הלכה ידועה היא כי הליך של פירוק הינו הליך קיצוני, ומקום בו הוא אינו מחויב המציאות וקיים סעד קיצוני פחות, יפעיל אותו בית המשפט.

טו. בע"א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (פורסם בנבו, 1/12/18) נקבע בסעיף 27:
"המערערים טוענים כי בנסיבות המקרה דנן היה מקום להורות על פירוק החברה. דינה של טענה זו להידחות. "הפירוק הוא סעד דרסטי המביא לחיסולה של חברה, ויש להימנע כעיקרון מלנקוט אותו אם מתברר כי עומד סעד חלופי שיסיר את הטעם לפירוק" [רע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי, פ"ד נז(1) 149, 155 (2002)]. המבקשים פנו פעמיים לבית המשפט המחוזי בבקשה לפירוק החברה משיקולי צדק, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשתם נוכח הכלל לפיו אין "להמית עסק חי" בשל סכסוכים פנימיים שניתן לפתור אותם באמצעים פחות דרסטיים, ויש להימנע ככל הניתן מפירוק חברה סולבנטית בשל סכסוך בין בעלי מניותיה. אכן, החברה עודנה סולבנטית ופעילה (גם אם פחת מספר הפרויקטים בהם היא מעורבת). החברה מנוהלת ומתפקדת, דהיינו לא מדובר במצב של "שיתוק". בנסיבות אלה, לא היה מקום לנקוט במקרה דנן את הסעד הקיצוני של פירוק החברה".

טז. מה גם, שלאחר כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף ותיקון סעיף 342 ו' לחוק החברות, בקשה לפירוק חברה מטעמי צדק ויושר, תידון שלא במסגרת הליך חדלות פירעון.

34. מכל האמור לעיל עולה כי אין מקום ליתן צו פתיחת הליכים כנגד החברה ודין הבקשה להידחות.
אני מחייבת את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך 30,000 ₪ שיתחלקו באופן הבא: סך 17,500 ₪ לחברה, סך 7,500 ₪ לאברהם וסך 5,000 לממונה.

ניתן היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פרה קוטון לימיטד בע"מ
נתבע: סירקין 16 גבעתיים בע"מ
שופט :
עורכי דין: