ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמיתי בוכריס נגד בנק הפועלים בע"מ :

בפני כבוד ה שופט מנחם שח"ק

תובע

אמיתי בוכריס, ת.ז. XXXXXX350

נגד

נתבע
בנק הפועלים בע"מ , ח.צ. 520000118

פסק דין

תביעה קטנה שבמרכזה השאלה האם זכאי התובע לקבל מן הנתבע את הסך של 18,589 ₪ שנגרעו מחשבונו של התובע אצל הנתבע בגין המחאה על הסכום הנ"ל שהופקדה בחשבון על ידי צד שלישי ושלטענת התובע זויפה.
רקע
התובע, יחד עם אדם נוסף, הוא בעל חשבון עסקי מס' 566770 בסניף דימונה של הבנק הנתבע (להלן: "חשבון הבנק" ו"הבנק" בהתאמה).
ביום 23.01.2019 מסר התובע, באמצעות מזכירתו, שיק שמספרו הסידורי 0012016 (להלן: "השיק המקורי ") מ שוך מחשבון הבנק לידי נציג ספק של התובע, חברת אבו מ.ל.מ. (2018) לבנין ושיפוצים בע"מ (להלן: "הספק"), שנרשמה כמוטבת בשיק. השיק עמד על סך 18,589.22 ₪, נשא את חתימת התובע וכל פרטי השיק מולאו.
לטענת התובע, השיק המקורי הוחזר לידיו ביום 31.01.2019 ע"י הספק , וכנגדו נמסרו לספק שני שיקים חלופיים זהים בסכומם הכולל לסכום השיק המקורי ( רא' מכתב התובע לבנק מיום 10.04.2019).
אף שהשיק המקורי הוחזר לידי התובע, ביום 04.03.2019 הוצג פיזית לפירעון בבנק שיק הנחזה להיות השיק המקורי (להלן: "השיק הנוסף"), כאשר המוטב בשיק הנוסף הוא מוחמד קבהא (להלן: "קבהא"), שחשבונו מתנהל גם הוא בבנק (אף שלא הובהר אם באותו סניף או בסניף אחר) . השיק הנוסף כובד על ידי הבנק ( נספח ב' לכתב ההגנה ועמ' 4 שורה 13 לפרוטוקול). לטענת הבנק, הדבר נעשה לאחר בדיקה שבה נמצאה החתימה תואמת את חתימת התובע שבידי הבנק.
לטענת התובע, היות ובחשבון הבנק קיימות תנועות מרובות, הוא לא שם לב לפירעון השיק הנוסף אלא כשלושה שבועות לאחר פירעונו (אף שיש להניח שהדבר התגלה כבר שבועיים לאחר הפקדת השיק הנוסף, לאור מועד הגשת התלונה במשטרה כדלהלן ), ואז הוא פנה לבנק בבקשה לבטל את השיק הנוסף. לאחר מספר פניות בעניין זה לבנק, כמו גם הגשת תלונה למשטרה ביום 18.03.2019 בגין "זיוף בכוונה לקבל דבר", הודיע הבנק לתובע כי לא יבטל את החיוב בגין השיק הנוסף. לדברי הבנק, הוא פנה לקבהא וזה סיר ב לביצוע הביטול, ובהיעדר הסכמת המוטב לא רשאי הבנק לבטל את השיק הנוסף, לאחר שחלף המועד לכך.
משכך, הגיש התובע תביעה זו וטען כי על הבנק לשפותו בגין פירעון השיק הנוסף, שאינו אלא שיק מזויף, מאחר והשיק המקורי נמצא באמתחתו של התובע.
עוד טען התובע ל"ריביות, אובדן ימי עבודה, הוצאות ועוגמת נפש", בסך 6,000 ₪.
אף שאין הדבר נדרש לצורך ההכרעה הנוכחית בתובענה, למען הסדר הטוב יוער, כי נקבע מועד דיון בתובענה ליום 03.06.2020, שאליו לא הגיע נציג מטעם הנתבע, ומשכך ניתן לתובע פסק דין בהיעדר הגנה על סכום השיק, בסך 18,589 ₪, וכן עוגמת נפש בסך 3,000 ₪ (מחצית מהסכום המקורי שנתבע עבור סעד זה). הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין ובהחלטה מיום 14.07.2020 הוריתי על ביטול פסק הדין תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובע בסך 750 ₪. כן נתנו הוראות בעניין הגשת כתב הגנה ונקבע מועד דיון.
נוסף על כך, הגיש הנתבע יחד עם הבקשה לביטול פסק דין הודעת צד ג' כנגד המוטב, וזו נמחקה בהחלטה מיום 02.07.2020, לאור פסק הדין בהיעדר הגנה שניתן ושעמד בתוקף באותה עת . יודגש כי הנתבע לא הגיש את ההודעה לצד השלישי בשנית בעת הגשת כתב הגנתו, לאחר שפסק הדין בהיעדר הגנה בוטל וממילא ההליכים נמשכו בין התובע לנתבע בלבד.
הנתבע הגיש כתב הגנה ביום 07.09.2020, וטען כי השיק הנוסף לא נחזה להיות מזויף, ובפרט בכך שהחתימה עליו זהה לחתימת התובע, ועל כן הבנק פרע אותו כדין. עוד נטען כי במועד שבו הודיע התובע לבנק כי השיק מזויף, הפירעון היה סופי ולכן הבנק לא היה רשאי לבטלו, אלא בהסכמת המוטב, שלא ניתנה. טענה נוספת שהציג הנתבע היא כי משיצא השיק המקורי מידי התובע, אף שה וחזר לידי התובע בהמשך, היה עליו לעדכן על כך את הבנק ולבטל את השיק, לאור האפשרות שיזויף או ייפרע באמצעים אלקטרוניים. משלא עשה זאת התובע, נטען, הוא התרשל והפר את חובת הזהירות שלו כלפי הבנק . הנתבע אף עמד על כך שהיה על התובע לתבוע את קבהא, ולא את הבנק.
בדיון ביום 09.09.2020 נכחו התובע בעצמו ומנהלת סניף דימונה בבנק הפועלים מטעם הנתבע (להלן: " מנהלת הסניף").
דיון
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין התובענה להתקבל באופן חלקי.
על פניו, ובשים לב לעובדה שמוטב השיק אינו צד להליך זה, לא הציג את עמדתו בנושא וממילא הדבר אינו מחייב כלפיו, אין מחלוקת ממשית בין הצדדים על כך שהשיק הנוסף מזויף ובהקשר זה אין די בהכחשתו הסתמית מחוסר ידיעה מצד הבנק (סעיף 19 לכתב ההגנה) ולעניין זה אשוב בהמשך . בהתחשב בסברה ה מתבקשת שלא ייתכן כי קיימים במקביל שני שיקים בעלי מספר סידורי זהה שהודפסו על ידי הבנק (למעט עקב תקלה של הבנק בהדפסה, שאינה רלוונטית למקרה דנן) , הרי שמאחר והתובע מחזיק בשיק, ואין כל טענה בפניי כי השיק שבידי התובע מזויף, אין אחרת לבד מן המסקנה כי השיק הנוסף הוא המזויף. דין הוא כי שיק מזויף אינו מהווה הרשאה כדין למשיכת כספים, או במילים אחרות - הבנק לא היה רשאי למשוך כספים מחשבון התובע על סמך השיק הנוסף .
יש לציין כי השוואת השיק המקורי לשיק המזויף מעלה כי בעת העתקתו, שאין לדעת כיצד ובאלו אמצעים בוצעה, נערכו בו שינויים מסוימים. כך למשל, נמחק הכיתוב "למוטב בלבד", נמחק שמו של הספק כמוטב ותחתיו הוכנסה שמו של קבהא וכן נראה שוני בכתב היד ברישום פרטים אחרים כגון התאריך והסכום ואף בחתימה ניתן למצוא הבדלים דקים, אך אין לכחד כי בעין בלתי מקצועית היא נראית דומה עד מאוד לחתימתו של התובע על גבי השיק המקורי.
סע' 23(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], קובע כי:
"חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו".
כך גם צוין בפסיקה מקדמת דנא כי "שיק אשר חתימת עושהו זויפה, אינו אלא פיסת נייר בעלמא, ואין שם של שיק ראוי שייקרא עליו כלל; ובנק המשלם כסף על פי פיסת נייר שכזאת, פשיטא שאינו יכול לחזור ולהיפרע ממי שלא חתם עליה כל עיקר" (ע"א 550/66 שטאובר נ' בנק המזרחי בע"מ פ"ד כב(1) 240, 248 (1968) וכן ראו ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד פ"ד מד(1) 422, 426).
יש להזכיר עוד בהקשר זה כי נטל ההוכחה בהקשר זה של טענת הזיוף מונח על כתפי הטוען לכך שהחתימה אינה מזויפת וכי יש לשטר תוקף מכוחה [ראה למשל המ' (ת"א) 7610/84 כפרית תעשיות פי.וי.סי. נ' ביטון, תא (נצ) 655/03 קבוץ כנרת נ' בני חזון להשקעות בע"מ], היינו היא על כתפי הבנק במקרה דנן. כאמור הבנק הכחיש מחוסר ידיעה את טענת הזיוף אולם בהעדר ראיה כלשהי מצד הבנק לכך שהחתימה אכן זויפה, ומשהבנק עצמו טוען ל"חוסר ידיעה" בעניין זה, העובדה שהנטל עליו הופכת את הטענה לחסרת משקל ממשי.
יחד עם זאת, בטרם יקבע כי הדין עם התובע, יש לבחון האם קיימת טענה המקימה מניעות, כאמור בסיפא של סעיף 23(א) הנ"ל לפקודה השטרות. ברבות הימים, הפסיקה, בעקבות מאמרו המקיף של המלומד (כתוארו אז) אהרן ברק בעניין זה (אהרן ברק זיוף במשיכת שיק: מטרה ואמצעים בחלוקת הסיכון בין הבנק ללקוחו משפטים א 134, 154-155 [תשכ"ח]), הרחיבה חריג זה ולמעשה נקבע כי לעיתים ייתכן ובנק יהיה רשאי לחייב את הלקוח בגין שיק מזויף, מכח חובות חוזיות ונזיקיות, ובעיקר חובת זהירות ואשם תורם (ראו: ת"א (מרכז) 10629-02-10 זנוה (1984) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו, 29.11.2012] ובהרחבה בע"ש (י-ם) 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי פ"מ תשס"ג (1) 481, 526-545 והאסמכתאות שם (להלן: " ע"ש 195/97"). משכך, כאשר הזיוף לא התגלה מבעוד מועד והשיק נפרע , יש לבחון על מי מוטלת האחריות לכך. במילים אחרות, שני הצדדים אמנם אינם אשמים במעשה הזיוף, שנעשה על ידי צד שלישי, ובכך אין ספק, אך השאלה שדורשת בחינה כעת היא מה מידת הרשלנות, או שמא הפרת חובת הזהירות, של התובע וממילא האם יש מקום להטיל על התובע לשאת בנזק שנגרם מהמשיכה שבוצעה בפועל באמצעות השיק המזויף . זאת לאור ההלכה הידועה, כפי ש הוצגה ב דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן, מז(5) 31, 66 (1993) (להלן: " עניין קוסטמן"), כי נוסף על חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחותיו, חלה גם חובת זהירות של הלקוח כלפי הבנק.
טענת הנתבע בעניין זה היא כי התובע הפר את חובתו בכך שנמנע מלהודיע לבנק על שמסר שיק, בחתימתו, לידי צד שלישי, אף אם לפרק זמן מוגבל, כאשר ההפרה היא הן מכח ההסכם בין הצדדים והן מצד חובת הזהירות הכללית. את הטענה כי חלה על התובע חובה זו מכח הסכם, הוא חוברת התנאים הכלליים עליה חתום התובע, לא ניתן לקבל, מהטעם הפשוט שהנתבע לא הציג כראיה את חוברת התנאים החתומה ע"י התובע , המהווה הבסיס הראייתי ההכרחי להוכחת קיומה של התחייבות חוזית והסתפק בציטוט מתוך המסמך במסגרת כתב ההגנה . למעלה מן הצורך יוסף כי בציטוטים שנכללו בכתב ההגנה (סעיף 8) לא ניתן למצוא כל התייחסות למקרה ספציפי כגון זה דנן, אלא אך הטלת חובה כללית על הלקוח לשמור על השיקים שברשותו, להימנע מעריכת שינויים בהם ולמנוע גישה אליהם למי שאינו מורשה. חובת זהירות כללית זו תיבחן להלן ללא קשר לנוסח ההסכם בין התובע לבין הבנק.
אשר לטענה כי מכח חובת הזהירות הכללית שחלה על התובע היה עליו להודיע לבנק על כך שהשיק לא היה בחזקתו תקופה מסוימת (אף שחזר אליו), ספק רב האם אכן קיימת חובה שכזו. אמנם כיום, לאחר שנוצרה האפשרות להפקיד שיקים באמצעות אפליקציה, מבלי שהשיק המקורי מוצג לבנק, ישנו טעם רב להקמתה של חובה שכזו, אך מנגד לא ניתן להתעלם מ הנוהג הקיים מזה שנים רבות להחליף המחאות, ולא מצינו קביעה כי קיימת חובת זהירות שכזו ביחס לשיק שהוחזר למושך (ראו התייחסות להחלפת שטרות ב: ע"א 39/50 כהן נ' שטרנברג פ"ד ה 1174, ע"א 551/59 קיציס נ' שפושניק פ"ד יד 1380, ע"א (חי') 181/85 חיימוב נ' המוסד לביטוח לאומי פ"מ תשמ"ו(2) 205 ובש"א (ת"א) 22193/01 אפל נ' אלומינויום החזקות (א.ה) בע"מ [פורסם בנבו, 09.06.2002]). יוסף כי ספק רב אם זיוף מהסוג הספציפי שהתרחש במקרה זה הוא מצב מצוי דיו , שניתן להטיל על הלקוח חובה לצפותו ובאופן שמבסס חובת זהירות קונקרטית . התובע נהג באופן סביר כאשר מסר שיק, קיבל אותו בחזרה ולאחר מכן נתן ערכו בשתי המחאות אחרות. לתובע לא הייתה סיבה ממשית להניח כי בעת שהשיק היה ברשות הספק נערכה לגביו פעולת זיוף מן הסוג שהתרחש.
יצוין כי ב ע"ש 195/97 אף הוצגה התייחסות למצב קיצוני יותר מהמצב בענייננו, של איבוד פנקס שיקים, וצוין כי ככל שאין מדובר בהתרשלות שיטתית, אלא במעידה חד פעמית, אין מקום להטיל על המאבד את האחריות לזיוף השיקים (ראו: שם, עמ' 544), על אף שהזיוף שם היה של החתימה על גבי השיק האוטנטי. מכך יש מקום ללמוד קל וחומר למצב שלנו, שבו דובר בזיוף של שיק שהוחזר לתובע במקורו וכשהוא שלם, וממילא אין מקום לקבוע כי חלה על התובע חובת זהירות קונקרטית בעניין זה ואין צריך לומר שלא ניתן לקבוע שחובה כלשהי הופרה.
אשר להתנהלות הבנק, משנקבע כי השיק מזויף וכי התובע לא הפר חובותיו כלפי הבנק, אזי אין צורך לבחון את התנהלותו וגם אם נניח כי מצד פקיד הבנק שבחן את השיק הנוסף והחליט לכבדו לא נפל רבב, עדין זכאי התובע לקבל את ערכו של השיק שהרי הבנק כיבד שטר נטול כל תוקף. לכל היותר שמורות לבנק טענות במישור היחסים שבינו לבין קבהא ו/או הגורם העלום שזייף את השיק המקורי, שלמרבה הצער עשה ככל הנראה "עבודה טובה" מבחינתו.
לצד האמור ומבלי קבוע מסמרות בעניין, שאינו נדרש לצורך ההכרעה במחלוקת לפניי, ספק האם בדין סירב הבנק לבטל את הזיכוי לקבהא ( שכאמור חשבונו מנוהל גם הוא בבנק) ולהעביר את סכום השיק לתובע עם קבלת ההודעה על זיוף השיק. אמנם יכול היה הבנק להודיע לתובע כי אינו מקבל את טענת הזיוף ברם לאחר שהתובע טען בפני הבנק את טענת הזיוף ואף ציין כי הוא מחזיק בשיק המקורי עצמו, היה על הבנק לכל הפחות לבחון אותה .
הנתבע טען כי בהתאם לסע' 3 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד חיוב וזיכוי בשיקים) ה'תשנ"ב-1992, המהווה דבר חקיקה מכח סע' 8 ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח), ה'תשמ"א-1981, בתום 3 ימי עסקים ממועד הפקדת השיק, החיוב הופך לסופי, והוא אינו רשאי לבטלו, אלא בהסכמת המוטב, שלא ניתנה במקרה זה. אלא שסע' 6 להוראות אלו קובע מפורשות כך :
"אין בקביעת מועדי חיוב וזיכוי כדי לקבוע, לענין עילות אחרות שבדין, את זכויות הלקוח, הצדדים לשיק, הבנק הגובה או הבנק הנמשך, זה כלפי זה, אם הוברר בדיעבד כי השיק זויף או כי הבנק הנמשך היה מנוע מסיבה אחרת מלחייב את חשבון הלקוח או שהצגתו של השיק לגביה היתה שלא כדין או בהפרת הסכם " (ההדגשה לא במקור – מ.ש.)
מלשונו של סעיף זה עולה כי במקרה שבו התברר כי השיק מזויף לא ניתן להיתלות בהיותו של החיוב סופי בתום שלושה ימי עסקים, והבנק היה רשאי לבטל את הזיכוי של המוטב. הבנק במקרה זה למעשה כלל לא בחן לעומקה את טענת הזיוף של התובע על אף שיכול היה לעשות כן. התובע אחז בשיק המקורי והבנק, כפי שהוא יודע לבחון האם יש לכבד המחאה בזמן שזו מוצגת לפירעון ומחליט האם מדובר בהמחאה תקינה, כך ניתן היה לצפות שלאחר שנטענה בפניו טענת הזיוף יבחן את השיק המקורי אל מול השיק הנוסף (במקורו, או בהעתקו ככל שבוער קודם למועד העלאת טענת הזיוף). ככל שהיה עושה כן, לא מן הנמנע שהיה מגיע למסקנה כי ההמחאה אכן סוייפה ואז רשאי היה לבטל את זיכוי קבהא מכוח סעיף 6 הנ"ל להוראות הבנקאות. הדבר נכון ביתר שאת בהתחשב בכך שחשבונות המוטב והנמשך הם באותו בנק, ולא מתקיימת במקרה זה ההפרדה בין בנק גובה לבנק נפרע, שלהם נקבעו חובות שונות ביחס לפירעון שיקים ואין צורך להאריך בכך במסגרת זו . יוער כי אמנם טרם התקבעה הלכה באשר לפרשנות סעיף זה להוראות הבנקאות, אולם דעתי נוטה לדעה כי הנבק זכאי לחזור בו מכיבוד המחאה גם בחלוף 3 ימי עסקים בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 6 להוראות הבנקאות (לסקירת המצב המשפטי ועמדת המפקח על הבנקים, ראו: תא"מ (ת"א) 62245-09-16 ארומט תעשיות בישום בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו, 04.09.2018]), ואף ניתנו פסקי דין לכאן ולכאן בבתי משפט השלום השונים (לעומת הקביעה בפסק דין ארומט לעיל וכן ת"א (י-ם) 20962/08 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מלכה [פורסם בנבו, 27.05.2013], ראו קביעה הפוכה בתא"מ (ת"א) מליחי נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו, 11.12.2011] ובש"א (ת"א) 182943/03 אנקרי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פורסם בנבו, 20.05.2004]), אך נוסף על פסק הדין המקורי בע"א 7516/97 בנק לאומי לישראל נ' לביא, פדאור 99(3) 637, עמד בית המשפט המחוזי על עניין זה (אם כי במסגרת אוביטר, לאור קביעתו כי הוראות הבנקאות לא חלות על שיקים מחו"ל, שנידונו באותו עניין) גם בסע' 4(ב) לת"א (מחוזי ת"א) 1790/00 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ [פורסם בנבו, 05.02.2008].
אשר לטענה הנרמזת מדברי מנהלת הסניף בדיון (עמ' 4 שורות 23-24 לפרוטוקול), אף שאינה מופיעה בכתב ההגנה, כי היה על התובע לבטל את השיק במהלך 3 ימי העסקים שלאחר הצגתו, הרי שדינה להידחות גם כן. אמנם נקבע בעבר בפסיקה כי בעל חשבון שהיה עליו לדעת על שיקים בעלי חתימה מזויפת שהוגשו לפירעון ולא דיווח על כך מבעוד מועד לבנק , לא תשמע מפיו טענה מאוחרת כי השיקים פסולים (ראו: ע"א 372/77 פרל אינשורנס קומפני לימיטד נ' קנטי פ"ד לג(3) 38, 46), כמו גם כי כיבודם של שיקים פגומים הוא סביר מקום בו שיקים דומים נפרעו במשך תקופה ארוכה ללא כל טרוניה מבעל החשבון (ראו: ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מא(3) 319, 329), אלא שפסיקות אלו עוסקות במשלוח של הודעות מרובות, או בתקופה ארוכה שבה לא התקבלה כל התייחסות מצד בעל החשבון לפעילות הנעשית בחשבון. אין הדברים דומים בענייננו, עת מדובר בשיק בודד ובתקופה קצרה יחסית עד שדבר הזיוף התגלה. אין חובה על בעל חשבון לעיין בחשבונו מדי יום או יומיים. דרישה כזו אינה סבירה, ולא מן הנמנע כי אדם לא יצפה בחשבונו מספר ימים, מסיבות שונות ומגוונות, ובהם מחלה, חופשה, עומס בעיסוקיו וכן הלאה ואין לגזור מכך כי אותו אדם התרשל בהתנהלותו . ממילא, ובהתחשב בכך שהנתבע לא הוכיח כי התובע צפה בשיק הנוסף במהלך 3 ימי העסקים שלאחר הצגתו לפרעון, הרי שלא ניתן לומר כי הייתה לו חובה לעשות זאת. משכך טענה זו נדחית.
לעניין הטענה כי היה על התובע לתבוע את קבהא, המוטב בשיק, ולא את הבנק, הרי שבנקים נושאים באחריות לפעולות שנעשות על ידיהם שלא כדין (ראו עניין קוסטמן לעיל) , ומשכך רשאי היה התובע להפנות את תביעתו כלפי הבנק. על כך יוסף, כי אף אם הייתה מתקבלת הטענה כי ראוי היה שהתובע יתבע את המוטב, לא היה בכל כדי לשלול את עילת התביעה של התובע כלפי הבנק ובכל מקרה עמדה לנתבע האפשרות להגיש הודעת צד ג' כלפי קבהא, כפי שביקש הנתבע לעשות בטרם בוטל פסק הדין בהיעדר הגנה, ובכך לשפר את מצבו. אין לנתבע להלין אלא על עצמו על כך שלא פעל בדרך זו בעת שהדבר התאפשר. כמו כן, כאמור, נראה כי הדלת עודה פתוחה בפני הבנק לנקוט בכל הליך משפטי שימצא כנכון כנגד קבהא ו/או הגורם המזייף.
לא מצאתי אפוא כי התובע התרשל בהתנהגותו, באופן המייצר מניעות על פי סעיף 23 לפקודת השטרות, או המצדיק את נשיאתו בנזק שנגרם מפירעון השיק הנוסף, ולו באופן חלקי, ועל הבנק לשאת בנזק זה ביחס לתובע .
אפנה לבחון את טענת התובע לזכאות לפיצוי בגין "ריביות, אובדן ימי עבודה, הוצאות ועוגמת נפש".
לעניין הריביות, נראה כי די בכך שהחיוב ישוערך החל מיום פירעון השיק (04.03.2019) בכדי לפצות בגין רכיב זה (בהיעדר כל טענה לריביות מיוחדות בחשבון התובע), ואין צורך בקביעת פיצוי נפרד לצורך כך. אשר ליתר המרכיבים שציין התובע, כתב התביעה ויתר טענות התובע אינם כוללים תיאור ופירוט לכך ש העיסוק בשיק המזויף היה כרוך במאמץ מרובה או הוצאות מיוחדות , מעבר למספר מצומצם של שיחות טלפון ופגישות שיש להניח כי התקיימו מול הבנק. כמו כן, יצוין כי מרבית עוגמת הנפש וההוצאות הכרוכות נבעו מעצם הזיוף, שאינו מעשה ידי הבנק, ולא בעקבות התנהלות הבנק. חלקו של הבנק נובע לכל היותר מהתנגדותו של הבנק, בסופו של יום, לבטל את החיוב בגין השיק הנוסף בחשבונו של התובע, ותו לא. ממילא, יש לקבוע פיצוי מתן בהקשר זה והוא יועמד על הסך הכולל של 750 ₪.
סיכום
סופו של דבר, אני מורה לנתבע לשלם לתובע סך 18,589 ₪, כשהוא משוערך מיום 04.03.2019 ועד למועד מתן פסק הדין בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, ה'תשכ"א-1961 , וכן סך 750 ₪ , נכון למועד מתן פסק הדין.
בנוסף, הנתבע ישא בהוצאות התובע, לרבות אגרה, בסך כולל של 7 00 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 30 יום מיום שיקבל הנתבע את פסק הדין , שאם לא כן, ישא ריבית והצמדה כדין החל מהיום.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה היום, כ"ח אלול תש"פ, 17 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמיתי בוכריס
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: