ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שי בן דוד נגד דנינו לוי :

בפני כבוד ה שופט יעקב פרסקי

המבקש:

שי בן דוד

נגד

המשיב:
דנינו לוי

בית המשפט קמא קבע כי טענה יחידה הראויה לבירור הינה השאלה האם הורי רעיית המבקש שילמו סכומים העולים על סכום השיק, היינו כי החוב הנטען בידי המשיב כבר שולם. אלא שיחד עם זאת, קבע בית המשפט כי הטענה נטענה "על דרך הסתם, ללא הפירוט הנדרש באשר למסכת העובדתית המהווה תשתית לתשלום החוב כנטען...". לפיכך קבע בית המשפט קמא כי לאור קלישות הטענות, תינתן רשות להתגונן בטענת התשלום בלבד, אך זאת בכפוף להפקדה כאמור, שאם לא כן תדחה ההתנגדות.

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כבוד הרשמת הבכירה עידית כלפה) מיום 22.7.20 בתיק ת"ט 68029- 12-19 ולפיה הותנתה הרשות להתגונן לגבי טענה אחת, בהפקדה עירבון בסך של 15,000 ₪ וזאת עד ליום 25.8.20, ולחילופין בר"ע על ההחלטה מיום 8.9.20 ולפיה בקשה לעיון חוזר נדחתה באופן שנקבע כי המועד להפקדה יוארך ב – 30 יום מיום ההחלטה.

לאחר שעיינתי בבקשה כמו גם בנספחיה ובתיק קמא מסקנתי הינה שדין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובה, וזאת בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

ללשכת ההוצאה לפועל באשקלון בתיק הוצל"פ 502474-11-19 הוגש לביצוע שיק ע"ס 15,000 ₪ שבו המושך הינו המבקש, הנמשך הינו בנק הפועלים והמוטב הינו המשיב. המבקש הגיש התנגדות לביצוע השטר וההתנגדות הועברה לבית משפט קמא. בהתנגדות מפורט הרקע, שכירות דירה, עסקת היסוד בשלה השיק נמשך. פורט בהתנגדות כי המבקש ביום 1.1.17 נכנס להתגורר בדירה שכורה. המבקש טוען שלמיטב זכרונו לא חתם על הסכם השכירות, ושמסר שיקים ע"ס 4,000 ₪ כ"א להבטחת דמי השכירות, כאשר הוסכם על מנגנון העלאת התשלומים בשנים הבאות. המבקש אינו מכחיש את השטר מושא התיק אלא טוען כי זה לא היה בתוקף, שכן כבר עזב את הדירה אשר נותרו לגור בה הוריה של אשתו. באופן כללי הטענה הינה שהוא כבר לא היה השוכר בעת שהורי אשתו חדלו מתשלום דמי שכירות. עוד טען המבקש כי הוטעה שכן הסכום בשטר היה צריך להיות 10,000 ₪ ולא 15,000 ₪. כן טען המבקש כי הורי אשתו שילמו מעבר להיקף השטר מושא הבקשה כמו גם שיש לו טענות ביחס לניסוח סכום דמי השכירות. לפיכך טען המבקש כי המשיב לא היה זכאי לפתוח את תיק ההוצאה לפועל על סך שהינו מעבר לסך של 10,000 ₪ וכן טען המבקש שיש לקבל את התנגדותו ולדחות את בקשת המשיב למימוש השיק בהוצאה לפועל.

בית המשפט קמא קבע כי טענה יחידה הראויה לבירור הינה השאלה האם הורי רעיית המבקש שילמו סכומים העולים על סכום השיק, היינו כי החוב הנטען בידי המשיב כבר שולם. אלא שיחד עם זאת, קבע בית המשפט כי הטענה נטענה "על דרך הסתם, ללא הפירוט הנדרש באשר למסכת העובדתית המהווה תשתית לתשלום החוב כנטען...". לפיכך קבע בית המשפט קמא כי לאור קלישות הטענות, תינתן רשות להתגונן בטענת התשלום בלבד, אך זאת בכפוף להפקדה כאמור, שאם לא כן תדחה ההתנגדות.

בהחלטה מיום 8.9.20, נדחתה בקשה לעיון חוזר בגובה הערובה, כי לא שוכנע שאין בידי המבקש אפשרות לגייס את כספי העירבון אם כי ניתנה ארכה של 30 יום נוספים, וזאת מיום ההחלטה.

במסגרת בקשת רשות הערעור, טען המבקש שיש להתערב בהחלטות מיום 22.7.20 ולחילופין בזו מיום 8.9.20. בתחילת הנימוקים טוען המבקש כי נפלה טעות עקרונית בידי בית המשפט קמא, בשיקולים שיש לשקול בשלב הרשות להתגונן ולאור ההתנגדות המפורטת שהוגשה, ואף טען כי חקירתו הנגדית שנערכה במשך חצי שעה כשלעצמה, מהווה הצדקה למתן רשות להתגונן, שהרי אם לא היתה הגנה, מדוע שבית המשפט יאפר זמן כה ממושך לחקירה נגדית? המבקש חזר על טענות ההתנגדות, בין היתר טענת זיוף הסכם השכירות וטענות למילוי התאריך שלא כדין. טוען המבקש שבית המשפט קמא לא יישם את ההלכה הפסוקה ולפיה יש ליתן רשות להתגונן כאשר טענות המבקש לא הופרכו בחקירה וזאת ניתן ללמוד כשיטתו מעיון בפרוטוקול הדיון. טוען המבקש כי טענתו ולפיה הסכם השכירות זויף הינה טענה קלאסית אשר בגינה יש ליתן רשות להתגונן.

טוען המבקש שיש להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא, ולאור כך שבשלב זה של הדיון, בקשת הרשות להתגונן, אין מקום לקבוע קביעות מהימנות. זאת ועוד, טוען המבקש כי בית המשפט קמא לא היה צריך להסיק מסקנות מהימנות. טוען המבקש כי היה צריך לאפשר לו גם טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב בשלב זה של הרשות להתגונן. בין היתר לכל הפחות ליתן לו הזדמנות לשכנע כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל עומדת בניגוד להסכם השכירות דבר שחייב סגירת התיק כלשון המבקש, לאלתר. המבקש מפרט אחת לאחת מדוע קביעות בית המשפט קמא כשיטתו, אין להן אחיזה בתשתית הראייתית שהובאה. כשיטת המבקש בית המשפט קמא לא דן בכול הטענות שהועלו, כך למשל הטענה ולפיה הוסף התאריך על השיק שלא כדין. המבקש טוען כי נפלה שגגה בהתניית הרשות להתגונן בהפקדת העירבון בסך 15,000 ₪ שהינו מלוא סכום התביעה. המבקש טוען שלא היה צריך להתעלם מטענותיו לקושי כלכלי ולכן לחילופין ביקש התערבות בהחלטת 8.9.20 ולפיה נדחתה בקשתו לפרוס לתשלומים את סכום העירבון.

דיון
כפי שהקדמתי מסקנתי הינה שדין הבקשה להידחות.

כידוע, לבית המשפט בפניו נשמעת בקשת רשות להתגונן שיקול דעת רחב בהערכת סיכויי ההגנה שמועלים בידי המתנגד בבקשתו לקבל רשות להתגונן. המבקש מפרט בבקשתו ומנמק כי לא היה מקום לכל קביעות ומסקנות עובדתיות בטרם נשמעו מלוא הראיות וששגה בית המשפט קמא שהפך את בקשת הרשות להתגונן לדיון עיקרי. דומני שהמבקש בטענתו זו נתפס לטעות. בשלב שבו נדונה בקשת הרשות להתגונן, מטרת הדיון הינה לערוך אומדן והערכה לסיכויי ההגנה כאשר בסמכות בית המשפט לגדור את טענות ההגנה שישמעו, איזה טענה ראויה לשמיעה ואיזה לא איזה טענה אין לה סיכוי או מנגד מעמידה טענת הגנה טובה. לשם כך ובין היתר ישנה חקירה נגדית ולא מצאתי שבכך שאורכה היה חצי שעה, כשיטת המבקש, בכך יש דופי כלשהו או "סימן" להצדקת הרשות להתגונן . בשלב זה, גם לגבי טענות שביהמ"ש מוצא שיש לשומען, על בית המשפט לאמוד את סיכויי הצלחתן כאשר מנגד צריך לשקול תנאים לרשות להתגונן, בהם היקף העירבון שיופקד. מטרת העירבון הינה לאזן בין זכות החייב ואפשרותו ל הוכיח טענות הגנה והזדמנות לשכנע בהגנתו למול זכות הזוכה לכאורה, שההתנגדות לא תקשה בעליו אופן לא הוגן במימוש הסכום לו הוא זכאי.

בית המשפט קמא שקל את טענות המבקש, ופירט את הטענות המרכזיות והמהותיות שנטענו בפניו. טוען המבקש כי טענת זיוף ההסכם מצדיקה בפני עצמה רשות להתגונן, אלא שהתרשמות בית המשפט קמא היתה שהיו יחסי שכירות ולכן טענה זו אינה עומדת בפני עצמה. מכל מקום פורטו הטענות המהותיות והנימוקים לדחיית ההיתר להתגונן בשל טענות אלו, כאשר בית המשפט קמא סבר כי הגנה אפשרית בנושא אחד, הטענה ולפיה הורי רעייתו של המבקש שילמו כספים מעבר לסכום השטר מושא התיק, ואף כאן, בנקודה זו, קבע כי סיכויי ההגנה אינם טובים ובמכלול הדברים קבע עירבון בהיקף הנומינלי של השיק בסך 15,000 ₪.

לא מצאתי הצדקה למתן רשות ערעור לגבי קביעת בית המשפט קמא בהעדר עילות הגנה, למעט האחת שהותרה ההגנה בה. בנוגע לאותן עילות הגנה שבית המשפט קמא דחה אותן, אין הצדקה ליתן לגביהן רשות ערעור ולדון בהם בנפרד כערעור, בטרם הסתיים מכלול הטיפול בתיק קמא. בכול הנוגע לאותה עילת הגנה, ביחס לתשלומים נטענים שביצעו הורי רעיית המבקש כשיטתו מעבר לגובה השטר, בית המשפט קמא הגדיר הטענה ככזו " שנטענה בעלמא ועל דרך הסתם ", לא מצאתי הצדקה להתערבות בהערכת סיכויי הטענה והצורך שבהפקדת עירבון ע"ס 15,000 ₪ כתנאי למתן הרשות להתגונן בטענת הגנה זו.

המבקש טוען כנגד דחיית בקשתו לפריסת העירבון בסך 15,000 ₪ לתשלומים. דומה כי בקשת רשות הערעור שציינה נושא זה, לא התמקדה בו, הגם שצורפו דמי חשבון בנק ואסמכתאות לקשיים כלכליים, ויש לציין כי על פני הדברים, למרבה הצער, יש בטענה ממש. יחד עם זאת, כפי שכבר פורט, מטרת העירבון הינה לאזן בין זכות ההגנה של המבקש לזו של המשיב. פריסה של 10 תשלומים ובנוסף דחייה של התשלום הראשון, משמעה עיכוב ההליכים בתיק קמא בשנה עד תחילת שמיעת התיק. זאת, כאשר הגנת המבקש נדחתה למעט בטענה אחת שהוגדרה קלושה. זאת ועוד, לא צורפו אסמכתאות ליכולות הכלכליות של בני משפחה, כך למשל, הוריה של אשתו אשר המבקש טען כי בשל המשך שכירותם את דירת המשיב, התבקש מימוש השטר. לפיכך איני סבור שנפלה שגגה באי מתן אפשרות לפריסת תשלום העירבון, כאשר לפנים משורת הדין, ניתנה ארכה של 30 יום להפקדה מיום מתן ההחלטה.

סיכומם של דברים, לא מצאתי הצדקה להתערבות ערעורית בהחלטות שניתנו.

לפיכך אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

משלא ביקשתי תשובה איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שי בן דוד
נתבע: דנינו לוי
שופט :
עורכי דין: