ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה חרש נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת עדי יעקובוביץ

מבקשים

  1. משה חרש
  2. אבי ורמן

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת ב"כ המשיבה, דעתי כי דין הבקשה להידחות.

בקשתו של המבקש נוגעת להודעת תשלום קנס אחת שנערכה לרכב מ.ר 5586472.

יצוין כי משה חרש הוא בעל החוב נשוא הבקשה דנן היות והודעת תשלום הקנס נשוא הבקשה נרשמה לרכב שהיה רשום בבעלותו במשרד הרישוי במועד הרלוונטי לעריכת הדוח, לא היתה פנייה של החייב להסבת הדוח על שמו של המבקש בהתאם למועדים הקבועים בחוק ועל כן, דברי הדואר הקשורים לרכב זה נשלחה למענו המעודכן של החייב במשרדי הרישוי והליכי הגבייה בוצעו כלפיו, לפיכך לא קיימים יחסי יריבות בין המבקש למשיבה. למבקש אין מעמד המקנה לו זכות לבקש להישפט בשלב זה משחלפו המועדים הקבועים לכך בחוק.

הודעת תשלום הקנס נשלחה לחייב- משה חרש, באמצעות דואר רשום וזאת כפי שנדרש בתקנה 41 (ב) לתקנות סדר הדין הפלילי, עפ"י כתובתו המעודכנת של החייב במשרד הרישוי בעת משלוח ההודעה. מדובר במסירה תקינה וקבילה, והפסיקה קבעה כי די באישורים אלו החתומים ע"י רשות הדואר עצמה והתצהיר הנלווה להם בכדי להוכיח את חזקת המסירה והמצאת ההודעות כנדרש בסעיף 225 לחוק סדר הדין הפלילי. ראה בעפא 080074/07 מור מילמן אפרת נגד מ"י.

המבקש לא טוען וכל שכן לא מוכיח במסגרת בקשתו דנן כי החייב לא קיבל את ההודעה נשוא הבקשה דנן אשר נשלחה אליו באמצעות דואר רשום ואף לא מוכיח כי החייב לא קיבל את הודעה בשל נסיבות שאינן תלויות בו.

אין ממש בטענת המבקש לפיה על המשיבה היתה מוטלת החובה החוקית לשלוח את הודעת תשלום הקנס אליו בתור מי שהחזיק בפועל ברכב, היות והונפק לו תווית חניה לרכב נשוא הדוח בתקופה הרלבנטית. המשיבה תטען כי על פי הוראת סעיף 229 לחסד"פ מוטלת עליה חובה חוקית לשלוח את הודעת תשלום הקנס לבעליו הרשום על הרכב במשרד הרישוי ולא למי שהונפקה לו תווית חניה על הרכב, עצם העובדה שלרכב הונפקה תווית חניה עבור אחר לא גורעת מחובתה החוקית של המשיבה לשלוח את הודעת תשלום הקנס לבעלים הרשום, היות וחלה עליו האחריות הפלילית על עבירת חניה או עבירה פלילית אחרת המבוצעת ברכב. על המבקש היה לפנות למשיבה ולבקש את הסבת הדוח על שמו בהתאם למועדים הקבועים בחוק או לחילופין לפעול לשינוי שם הבעלים של הרכב במשרד הרישוי בהתחשב בעובדה שהוא המחזיק הבלעדי ברכב.

גם אם אכן בעת שנערכה ההודעה המבקש הוא שנהג בפועל ברכב, הרי שעדין החייב- כבעלים הרשום של הרכב במשרד הרישוי- הוא אשר נושא באחריות להודעות תשלום הקנס שנערכו לרכב. עפ"י סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה, האחריות לעבירות החניה רובצת על החייב כבעלים של הרכב, אלא אם הוכיחה מי נהג ברכב או למי נמסרה החזקה ברכב בעת ביצוע עבירות החניה, אך חובת הוכחה זו כפופה למועדים הקבועים בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי. ראה ע"פ 4448/09 קמר יעקב נגד מ"י.

בקשתו של המבקש להישפט הוגשה לבית המשפט שלא במסגרת פרק הזמן הקבוע לכך בחוק, וזאת מבלי שהמבקש מפרט ומוכיח בבקשתו דבר שיש בו כדי לשמש נימוק להארכת המועד להגשת הבקשה להישפט, כנדרש בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, וראה ע"פ 8799/04 יגאל קם נ' מדינת ישראל.

בנוסף, משהודעת תשלום הקנס נשוא הבקשה הומצאה לחייב כדין, ומשהחייב לא שילם את ההודעה במועד, וגם לא הודיע בדבר רצונו להישפט בגינה במועד, הרי שתוספת הפיגור אשר נתווספו על סכומי הקנס המקורי נתווספו כדין, ואין מקום להפחית מהן.

אשר על כן, בנסיבות, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה חרש
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: