ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שכטר המרות בע"מ נגד מיקה ניהול מסעדות בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

שכטר המרות בע"מ

נגד

נתבעת
מיקה ניהול מסעדות בע"מ

פסק דין

רקע
1. בפני תביעה שטרית, בסך של 40,000 ₪, שעניינה שיק של הנתבעת שנערך לפקודת הנפרעת, חברת אנרגיית השחר בע"מ (להלן – " השחר"), ונחזה להיות מוסב על החלק לטובת התובעת (בגב השיק שתי חותמות, של השחר ושל התובעת, כשעל כל חותמת משורבטת חתימת יד). השיק אינו מוגבל בסחרות, ועל פניו נרשם בכתב יד "מאושר מוקלט" (ע"י מי מטעם התובעת, כפי שנראה). התובעת עוסקת במתן שירותי מטבע, ובין היתר מנכה שיקים עבור לקוחות. הנתבעת כופרת בהיות השיק שיק שהוצא כדין, וכן באמיתות חתימת ההסב.

2. השיק הוגש לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 525541-06-17) והנתבעת הגישה התנגדות.

ההתנגדות
3. בהתנגדות, שנתמכה בתצהירו של יעקב מלכה, מנהל הנתבעת (להלן – " מלכה"), טענה הנתבעת, כי פנקס השיקים, ובו השיק המסוים, נגנב ממנה, ככל הנראה מתוך תיקו של מלכה, ומכל מקום לא הוצא על ידה (הגם שנחתם על ידה והוכן מבעוד מועד לשם הוצאתו). עוד טענה, כי חתימת ההסב של השחר מזויפת, ולא הושמה שם ע"י מר יוסי אלפיה (או אלפי) (להלן – " אלפיה"), מורשה החתימה של השחר (אולם, ככל שהושמה על ידיה, הרי שמדובר בשיתוף פעולה עם גנב השיקים ובחוסר תום לב). לאחרונה טענה, כי התובעת לא נתנה תמורה בעד השיק, לא לנתבעת ולא להשחר.

4. בדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות נחקר מלכה על תצהירו. הוא סיפר, כי השיקים שהוכנו מראש, ונגנבו, נגנבו בסוף מאי או תחילת יוני 2017, והיו מיועדים לתשלום עבור עסקה מתוכננת, בה היתה הנתבעת אמורה לרכוש מהשחר סחורה ומוצרים עבור המסעדה שהפעילה הנתבעת. היקף העסקה היה 350,000-400,000 ₪, והשיקים שהיו בפנקס שנגנב היו בסכומים שונים. לדבריו, העסקה היתה אמורה לצאת אל הפועל בערך בתקופה בה נגנב הפנקס, אולם לא כל הסחורה היתה אמורה להיות מסופקת מייד, אלא שהיתה מתבצעת באופן שמחירים היו מסוכמים, וסחורה היתה מסופקת באופן שוטף.

5. הוא הסביר, כי הנתבעת היתה אמורה לקבל הנחות ממחירי השוק, תוך ניצול העובדה שהשחר מקבלת מחירים זולים יותר מהספקים הגדולים, מאשר הנתבעת היתה יכולה לקבל, ועל מנת להבטיח מחירים אלה, הוכנו שיקים מראש. הוא התקשה להסביר מהם תנאי התשלום, דהיינו: מתי אחרי הספקת הסחורה אמורה תמורתה להיות משולמת.

6. הוא נקב בשמות של מספר אנשים (יניב גלצר, יוסי אלפיה, ניר ואופיר, ובהמשך גם לילי יונתן) שהיו חלק מקבוצת אנשים ש"הסתובבו בכפר סבא ובפתאיה גם עשו עקיצה". אגב עדותו התברר, כי יום קודם לכן היה דיון בתיק מקביל, שגם בו היו מעורבים השמות האמורים, שכן מלכה הסביר, כי לגבי השיקים של התיק המקביל קיבלה הנתבעת חשבוניות ואף דיווחה עליהן בהנהלת החשבונות שלה, אולם לגבי השיקים בתיק שבפני, לדבריו, לא התקבלה חשבונית כלשהי.

העדויות ותמצית הטענות
7. רשות להתגונן ניתנה בהסכמה, והתובעת הגיש תצהיר עדות ראשית של מנהל התובעת, מר שלום גביזון (להלן – "גביזון"). בתצהירו, סיפר גביזון כי השיק נמסר לתובעת על ידי השחר, לאחר שהתקבל לכך אישורו המפורש של מלכה בטלפון. לדבריו, אין לו מידע על אודות העסקה שבין הנתבעת לבין השחר (או הגב' לילי יונתן, שנזכרה אגב כך בתצהירו, בלא הסבר), ואף אין לו עניין בכך. התובעת, העוסקת בניכיון שיקים, ניכתה את השיק המדובר במהלך עסקיה ובתום לב לאחר קבלת אותו אישור טלפוני, תמורת הסך של 39,800 ₪ (תמורה המגלמת רווח צפוי של 200 ₪ לתובעת, בלבד). הוא סיפר עוד, כי נודע לו לימים, כי הנתבעת מסרה שיקים שונים לגב' יונתן או למר גלצר (שנזכר בעדותו של מלכה), וכל אלה בוטלו על ידי הנתבעת. להערכתו, אם כך, כבר במעמד השיחה עם מלכה, ידע זה כי ביטל עוד קודם לכן את השיק, וחרף זאת נתן את אישורו לעסקת הניכיון.

8. רק לאחר הגשת תצהיר העדות הראשית, הגישה התובעת תצהיר גילוי מסמכים, בו טענה (מפי גביזון) כי המסמכים שברשותה הם טופס עסקת הניכיון, והשיק עצמו, בלבד.

9. הנתבעת הגישה תצהיר נוסף של מלכה, כתצהיר עדות ראשית, ובו חזר על גרסתו כאמור לעיל. הוא הוסיף, עם זאת, כי בהשחר היתה החלפת בעלות (למעשה, העברת מניות) ביוני 2017, סמוך לאחר הכנת השיקים.

10. שני העדים נחקרו על תצהיריהם, גביזון בקצרה ומלכה באריכות.

11. גביזון חזר על טענתו שהוא התקשר למלכה וקיבל את אישורו הטלפוני לשיק. הוא אישר כי חרף הכתוב על גבי השיק "מאושר מוקלט", השיחה בפועל לא הוקלטה, לדבריו עקב תקלה. הוא אישר כי מי שקיבל את השיק בפועל מהגב' לילי יונתן, ושילם לה את התמורה במזומן, היה אדם בשם שמואל שטיינר (אשר על פי תדפיס רשם החברות שנכלל בגילוי המסמכים של הנתבעת הוא בעלי מניותיה של התובעת והמנהל הרשום שלה), ולא היה בפיו הסבר ברור מדוע לא התייצב מר שטיינר למתן עדות ("אני נציג מטעמו. אני עובד שלו") .

12. מלכה, מנגד, נחקר בעיקר בכל הנוגע לנסיבות השייכות יותר לתיק המקביל בו הגיש התנגדות (שם התובעת היא חברה אחרת, שאינה של גביזון), וסיפר, כי בעוד בתיק המקביל השיקים נמסרו תמורת חשבוניות, לחברה של גב' יונתן, הרי שהשיק הנדון עתה אינו קשור לאותה סדרה, והיה חלק מפנקס שהוכן מראש ונגנב, כפי שטען לאורך הדרך. לבד מכך, לא חידש הרבה, אם כי ניכרה עמימות רבה – כמקודם – בכל הנוגע לטיב העסקה שעמדה להתקשר עם השחר.

13. התובעת טענה, לסיכום, כי גרסתו של מלכה אינה מסתברת, בכל הנוגע להכנת השיקים מראש, וכי בפועל שני הסיפורים – זה שבתיק המקביל וזה שבתיק דנן – קשורים זה בזה ושייכים לאותן נסיבות של פיזור שיקים בעסקאות-דמה. הנתבעת התנגדה להרחבות חזית שמצאה בטענות אלה של התובעת, והתמקדה בטענת זיוף חתימת ההסב, הימנעות התובעת מלקבל מהגב' יונתן אסמכתא כי היא מוסמכת לפעול בשם הנתבעת (במעמד ניכיון השיק), והימנעותה מלהביא לעדות את העובד שמואל. על דברים אלה השיבה התובעת, כי לא היה צורך באסמכתא כלשהי מהגב' יונתן, כי התובעת פעלה בתום לב ובדרך מקובלת ונתנה תמורה, וכי היא לכל הפחות אוחזת בעד ערך.

14. בתום הדיון נדרשו הצדדים להשלים טיעונים בסוגיית השלכת טענת זיוף חתימת הסב (בניגוד למקרה הרגיל יותר, של טענת זיוף חתימת עושה השטר), והגישו סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה - מבוא
15. בסופו של יום, עניין לנו בבחינת שתי טענות הגנה. נפתח ונציין, כי אלמלי אלה, היתה ההכרעה בתיק קלה, שכן על פני הדברים נהנית התובעת מחזקת אחיזה כשורה, ולא הובאו ראיות של ממש להפרכת היסודות לקיום חזקה זו (תמורה, תום לב ותקינות השטר). אלא, שבפי הנתבעת, כאמור, שתי טענות הגנה, שאינן נסוגות מפני זכויותיו העדיפות של אוחז כשורה, ולאור העלאתן אין חשיבות למעמד אחיזתה של התובעת בשיק: הטענה הראשונה היא טענת גניבת השיק, שכן שיק שעזב את רשות עושהו, בלא ש"הוצא", דהיינו: בלא שנמסר כמסמך בן-פעל, כלל אינו שטר; והשניה היא טענת זיוף חתימת ההסב, כאשר אף כאן, אין האוחז בשטר על פי הסב מזויף זכאי כלל לאחוז בו, ומעשית, דינו כמי שמחזיק בידיו חספא בעלמא.

דיון והכרעה – טענת גניבת השיק
16. הנטל להוכיח את הטענה הראשונה רובץ לפתחה של הנתבעת, לאור החזקה הקבועה בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות (נוסח חדש), ולטעמי היא לא עמדה בו. אמנם, בעניין זה של הגניבה הנטענת כל שיש בפני בית המשפט היא גרסה יחידה, של מלכה, ותיאורטית היתה יכולה התובעת לנסות ולהביא לעדות מאן דהוא מהשחר, שהיה מעיד על נסיבות קבלת השיק; אולם, בכך שמדובר בגרסה יחידה אין די, ועליה להיות משכנעת מספיק, כדי להעביר אל התובעת את נטל הבאת הראיות לסתור.

17. גרסתו של מלכה עוררה תהיות מראשיתה. בית המשפט יושב בתוך עמו, ואין זה חזון נפרץ שבעל עסק מסתובב תקופה עם פנקס שיקים חתומים, ממולאים, לא משורטטים ולא מוגבלים בסחרות, כאשר הסיבה הנטענת לעריכתם מלכתחילה כבר אינה רלוונטית.

18. לא זו אף זו, שעצם העסקה ה"מתבשלת", כפי שתוארה על ידי מלכה, היתה מתמיהה: מדובר היה לכאורה בעסקה חסרת פנים וצורה, שטרם גובשה, הן מבחינת המחירים שתציע השחר לנתבעת עבור הסחורה, הן מבחינת היקף הרכישות שיצדיקו מחירים אלה, הן מבחינת סכום השיקים הכולל שיימסר, הסכומים הספציפיים לכל שיק, ותאריכיהם; מלכה עצמו לא ידע לתאר במידת פירוט סבירה את מאפייניה; ואף על פי כן – הכין כביכול פנקס שיקים שלם, מראש, עם סכומים נקובים (ולא אחידים!), והסתובב עמו בתיקו, משל עמד בכל רגע למסור את השיקים שבו לידי השחר. הדבר אינו מסתבר בעליל, ובולטת גם בהיעדרה תכתובת כלשהי – אם במסרונים, בהודעות דוא"ל, או במכתבים, או אף בתרשומות – הנוגע ת לעסקה הנרקמת; וכן העדר תיעוד על אודות מכתב דרישה כלשהו שהתקבל מגורם כלשהו לגבי איזה מהשיקים הכלולים בפנקס, לבד מהשיק המסוים הנדון בענייננו.

19. יוער, כי הנתבעת צרפה אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה על "גנבה" בזמנים הרלוונטיים, ומדובר במסמך התומך בגרסתה, אולם בתמיכתו אין די, במיוחד מקום בו אין באישור פירוט כלשהו של תוכן הדברים שנטען שנגנבו, ובמיוחד אין בו אזכור של שיקים כלשהם, שלא לומר שיקים מסויימים, כפי שניתן למצוא לעתים מזומנות באישורי הגשת תלונה המוגשים בתיקים אחרים; באופן בולט ובהקשר זה, לא הובא תיעוד על אודות פעולת ביטול השיקים עצמה, ואילו שיקים בוטלו במסגרתה.

20. מהעבר השני, וכפירכה נוספת לגרסתו של מלכה, עומדת עדותו של גביזון, כי שוחח טלפונית עם מלכה, וזה אישר לו לפרוע את השיק. באשר לשיחה זו, הרי שכזכור, השיק עצמו נושא רישום "מאושר מוקלט", בעוד גביזון העיד, כי השיחה לא הוקלטה בפועל, ככל הנראה עקב תקלה.

21. העדרה של הקלטה, אפוא, פוגם במידה מסוימת בעוצמת העדות, אולם ההסבר שניתן מיניה וביה מקהה את עוקצה של הפגימה. מדובר בעדות ברורה, הנתמכת חלקית בתרשומת, התואמת מהלך עסקים רגיל (אך לא הכרחי) של העוסקים בניכיון שיקים, ואשר לגביה כמעט ולא נחקר גביזון בחקירה נגדית. עדות זו, גם אם לבדה אולי לא היתה מספיקה כדי להתמודד עם טענת הגנה ראויה, נוכח קשייה-שלה, בוודאי פועלת את פעולתה להחלשה נוספת של גרסת ההגנה.

22. סיכומה של נקודה, שהתיזה שהציגה הנתבעת, אפוא, אינה מסתברת, ואינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים ועם היגיון עסקי כלשהו – ועל כן אינה משכנעת, אין בכוחה לסתור את חזקת המסירה התקינה שבסעיף 20(ג) הנזכר, ואין בכוחה להעביר אל התובעת את נטל הבאת הראיות להוכיח כי לא היתה גניבה.

23. אני קובע, אפוא, כי השיק נמסר על ידי הנתבעת לידי הנפרעת, השחר, כדין וללא תנאי, ועל כן, אם תתגבר התובעת על שאלת חתימת ההסב, כי אז עומדת היא בחזקתה כאוחזת כשורה בשיק, וזכאית היא להיפרע ממנו.

דיון והכרעה – חתימת ההסב
24. אלא, שחתימת ההסב עומדת לתובעת לרועץ.

25. שאלת נטל הראיה בסוגיית חתימת ההסב מורכבת יותר. הכלל הוא, שהמסתמך על חתימה שנויה במחלוקת חייב להוכיח את אמיתותה (ע"א 268/56 ששון נוי נ. עיריית חדרה, פד"י י"ב(1) 353, 358, ועוד פסקי דין רבים שחזרו על הלכה זו לאורך השנים). הדברים נאמרו, במרבית המקרים, על חתימת עושה השטר, אולם נכונים – עקרונית – גם לגבי חתימת הסב, שכן החתימות כולן מהוות מרכיבים ביסודות השטר המקנים לאוחז בשטר את זכויותיו, ובלעדיהן אין הוא אוחז בשטר, כלל (או שהנייר בו הוא מחזיק כלל אינו שטר) ; כך, ראו ע"א 109/56 עלי סלים מרור נ. אהרון זורדוק.

26. אולי נכון לדייק ולומר, כי לא ברור כלל שהטענה אמורה להיבחן כטענת "זיוף", שכן במידה מסוימת נכון יותר יהיה לומר כי היא טענת חתימה בלא הרשאה, שכן מלכה אינו מתיימר לטעון, כי החתימה נעשתה על מנת שתיראה כחתימתו של אלפיה, אלא שאלפיה הוא המוסמך לחתום בשם השחר, ומאחר שהחתימה אינה דומה לחתימתו – הרי שאו שזויפה או שהושמה על השיק שלא בידי מי שמוסמך לחייב את השחר בחתימתו. מעשית, עם זאת, אין הבדל גדול בין שתי הטענות, למעט בשאלה מה על המסתמך על החתימה להוכיח: במקרה הראשון עליו להוכיח כי החתימה היא אכן של האדם המסוים שחתימתו היא נחזית להיות, ובמקרה שנ י עליו להוכיח שמי שחתם היה מורשה לחתום.

27. שום ראיה לא הובאה על ידי התובעת בשאלה מי מורשה לחתום בשם השחר, בעוד הנתבעת הביאה ראיות נסיבתיות מסוימות (ברשותה שיק, שצילומו צורף, שמסרה השחר לנתבעת, והחתום בבירור על ידי אלפיה; וכן מסמכים מתיק השחר ברשם החברות המלמדים כי אלפיה היה בתקופה הרלוונטית בעלי המניות היחיד והמנהל היחיד של השחר), ולפיכך ניתן לומר בקצרה, כי אם לא אלפיה הוא שחתם על גב השיק, הרי ממילא תצא התובעת וידיה על ראשה, שכן אין לה כל דרך להוכיח כי החתימה על גב השיק מחייבת את השחר.

28. יודגש, בהקשר זה, כי האמור באשר לנטל הראיה באשר לאמיתות חתימה נכון גם לגבי תקפות הרשאה, דהיינו, שגם כאן וגם כאן הנטל הוא על המתיימר להישען על החתימה שבמחלוקת (ראה המ' (ת"א) 7610/84 כפרית תעשיות נ. אנדרי ביטון – המובא ב-ד' תמיר וי' יערי, דיני שטרות בפסיקת בית המשפט (מהדורה שניה), עמ' 222-223), ודו"ק, כי האמור למשל בע"א 26/60 מפעלי עור נ. משה לסר (מובא אף הוא באותם עמודים), ממנו משתמע כי מקבל השטר יכול להישען על חזקת הרשאה, נאמר ביחס לשאלת תום-ליבו של מקבל השטר, ולא ביחס לשאלת אמיתות החתימה או תקפותה .

29. נניח, אפוא, לצורך המשך הדיון, כי מורשה החתימה הוא אכן אלפיה, והחתימה עשויה להיות שלו.

30. יש 4 דרכים עיקריות להוכחת אמיתות חתימה: הראשונה, והטובה מכולן, היא באמצעות עד ראיה לחתימה עצמה; השניה היא באמצעות השוואה (על פי רוב בסיוע מומחה בתחום) בין מאפייני החתימה שבמחלוקת לבין חתימות ידועות של האדם שלפי הנטען זו היא חתימתו; השלישית היא באמצעות עד המכיר את חתימותיו של אותו אדם, ויכול להעיד על הדימיון בין החתימה שבמחלוקת לבין חתימותיו האחרות, המוכרות לו; והרביעית והאחרונה היא באמצעות ראיות נסיבתיות הנוגעות למקרה כולו, והמשתמע מהן על מידת ההסתברות של כל אחת משתי החלופות, אם מזויפת החתימה, אם לאו (בדרך זו פסע, למשל, בית המשפט בעניין מרור שהובא לעיל) .

31. התובעת לא בחרה באיזו מ-3 הדרכים הראשונות (המובאות, בבירור ובהרחבה, בפסה"ד בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ. שאול רחמים בע"מ ואח') , ויש, אפוא, לבחון את הראיות הנסיבתיות, כאמור. הנתבעת, מפי מלכה, אינה מתיימרת לטעון כי היא מכירה את חתימתו של אלפיה, אולם כאמור, ברשותה שיק של השחר, החתום ע"י אלפיה, וכן מסמכים מתיק השחר אצל רשם החברות, שם מתנוססת חתימתו של אלפיה על מספר מסמכים מאומתים (באופן כללי, כל החתימות האמורות הן ברישום שמו המלא), וחתימות אלה אינן דומות לחתימה שעל גב השיק שבמחלוקת (שם אכן מדובר בשרבוט קצר, חסר זהות ברורה, ואין כל דמיון בינו לבין החתימה הידועה של אלפיה).

32. עוד טוענת הנתבעת, כי בזמנים הרלוונטיים, כאמור, היה אלפיה מנהל יחיד ובעל מניות יחיד בהשחר – וסטטוס זה השתנה תוך ימים לאחר מועד פרעון השיק, ביום 21.6.2017, שעה שכל מניותיו של אלפיה בהשחר הועברו לצד ג', והוא חדל לכהן כדירקטור של החברה .

33. שתי ראיות נסיבתיות אלה תומכות במידה מסוימת בטענת ההגנה, הראשונה כיוצרת הנחת עבודה שמדובר בחתימתו של אדם אחר, והשניה, כמקימה תמונה כללית של תמורות עסקיות בהשחר (אם כי ייאמר לגבי ראיה שניה זו, כי יתכן שהיא פועלת פעולה הפוכה, דהיינו: שאם רישום העברת המניות היה סמוך לאחר מועד סיחור השיק, כי אז יתכן שמי שחתם על גב השיק כבר היה בעל המניות החדש, ולא אלפיה, ואז נשמטת גם הראיה הנסיבתית הראשונה דלעיל).

34. מנגד, לזכותה של התובעת עומדת, בעיקר, קריסת גרסת ההגנה העיקרית של הנתבעת, ואיתה, מהימנותו של העד היחיד מטעמה, שעיקר סיפורו נדחה. משמעות הדבר היא, שאם היתה טענת הזיוף נשענת, נאמר, על עדותו של מלכה, כי הוא מכיר את חתימת ידו של אלפיה, וכי על סמך זאת הוא טוען שהחתימה על גב השיק אינה חתימתו – כי אז היה קושי לאמץ עדות זו.

35. אלא, שטענות ההגנה של הנתבעת, המקימות את התשתית הנדרשת לטענת הזיוף, שלאחריה הנטל להוכחת אמיתות החתימה הוא על התובעת, אינן נשענות על מהימנותו של מלכה, אלא על עניין בלתי-תלוי, לכאורה, של בחינת חתימות בעיני המתבונן. טענות אלה עומדות בתוקפן גם בהינתן הקושי לאמץ את גרסתו של מלכה.

36. במאמר מוסגר מן הראוי להעיר, כי ספק אם כל טענת זיוף סתמית, הנשלחת לחלל האוויר, והמתייחסת לחתימת הסב, דהיינו, לא לחתימת הנתבע הטוען אותה, יוצרת נטל הוכחה אצל התובעת, להוכחת אמיתות החתימה.

37. אם נאמר כך, כי אז שמטנו את הבסיס שתחת דיני השטרות כולם, שהוא סחירותו ועבירותו של השטר, שכן כמה קל יהיה לכל נתבע לטעון טענת זיוף סתמית שכזו, בלא צורך לתומכה בגרסה עובדתית, ולהעמיד את התובע, פעמים רבות, בפני מכשול בלתי-עביר של הוכחת חתימתו של אדם אלמוני בשרשרת ההסבים.

38. נדמה, אפוא, כי ההלכה הנזכרת, שהובאה בפס"ד מרור לעיל בדרך הקיצור, אמורה להישען על מסד עובדתי ראשוני מספק התומך בטענת הזיוף עצמה, קודם לדרישת הבאת ראיות מהתובע על פי השטר.

39. במקרה שלנו, עם זאת, עומדת הנתבעת, כאמור, בדרישה זו של הקמת מסד עובדתי ראשוני, היוצק תוכן בטענת הזיוף, והמקים חובת ראיה על התובעת. זו, מצדה, לא עשתה דבר מכל הדברים שעמדו לרשותה להוכחת החתימה, לא באחת הדרכים הפוזיטיביות, המובאות בפס"ד בנק הפועלים הנזכר, ואף לא בהקמת תשתית נסיבתית מספקת, שתאפשר לקבוע, לפי מאזן ההסתברויות, כי יותר סביר שמורשה חתימה של השחר חתם על גב השיק מאשר שמאן דהוא אחר שרבט חתימה שם.

40. אין מנוס, אפוא, אלא לדחות את התביעה, באשר זכותה של התובעת לאחוז בשטר לא הוכחה.

41. בשולי הדברים אציין, כי הצדדים העלו טענות נוספות, אולם לא מצאתי בהן ממש, ואין בהן כדי להשליך על תוצאת ההליך.

42. עניין אחרון, במאמר מוסגר, הוא שבאופן כללי לא התעכבתי על הקשריה השונים של הגב' לילי יונתן בסיפור, לאחר ששמה עלה הן בהקשר של פעולות העקיצה שתיאר מלכה, הן בהקשר של מי שבפועל מסרה את השיק לתובעת וקיבלה מזומנים תמורתו, והן בהקשר של היותה בעלי המניות בחברה שהיתה חוליית הביניים בין הנתבעת לבין תובעת אחרת, באותו תיק מקביל שנזכר מספר פעמים במהלך פסק-הדין. מעורבותה נותרה בערפל, ואינה דורשת בירור מדויק לצורך הכרעה במחלוקת שבפני, וממילא ספק אם הונחו בפני די עובדות כדי להתייחס אליה מעבר לאמור, ואולי לא מיותר לציין, כי התחושה היתה, שאגב חקירתו הנגדית של מלכה, הרשה לעצמו ב"כ התובעת (המייצג גם את התובעת האחרת הנזכרת) לשאול שאלות שנועדו לצורך ההליך המקביל. מכל מקום, וכפי שצוין, הדבר אינו מעלה או מוריד לעניין ההכרעה עתה.

תוצאה אופרטיבית
43. התוצאה היא, שהתביעה נדחית. תיק ההוצאה לפועל (מס' 525541-06-17), ככל שהוא מופנה נגד הנתבעת, ייסגר. בנסיבות, ומשהתובעת ספגה חסרון כיס של ממש, וטענת ההגנה העיקרית של הנתבעת נדחתה – אינני עושה צו להוצאות בתיק זה.

ניתן היום, כ"ח אלול תש"פ, 17 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שכטר המרות בע"מ
נתבע: מיקה ניהול מסעדות בע"מ
שופט :
עורכי דין: