ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פריינקה ג'איימיני פררה נגד שר הפנים :

המערערת
פריינקה ג'איימיני פררה
ע"י ב"כ עו"ד יוסי כרמלי

נגד

המשיבים
1.שר הפנים
2.יחידתRSD מבקשי המקלט
3.רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד הילה גלילי סחר – פמת"א

פסק דין

בפני ערעור מנהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן בהתאמה : "בית הדין" ו" חוק הכניסה לישראל"), מיום 25.12.19, בתיק ערר (ת"א) 1720/19, אשר דחה ערר המערערת על דחיית בקשתה לקבלת מקלט מדיני בישראל על הסף, בשל השיהוי בהגשת הבקשה ובשים לב לכך שלא הניחה תשתית ראייתית לכאורה ולפיה צפויה לה סכנה אם תשוב למדינת מוצאה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
המערערת ילידת סרילנקה, נכנסה לראשונה לישראל בשנת 2008, כעובדת זרה בענף הסיעוד, ברישיון עבודה מסוג ב/1 אשר הוארך מעת לעת ועד ליום 20.10.17 (מועד סיום העסקתה).

במהלך שהייתה בישראל, יצאה המערערת לביקור במדינתה 3 פעמים כדלקמן: מיום 18.12.11 – 28.1.12 ; מיום 18.5.12 – 26.5.12 ; מיום 23.12.15 – 5.2.16 .

לאחר כשלש שנים מאז נכנסה לאחרונה לישראל, ביום 2.12.18, הגישה המערערת בקשה פרטנית למקלט מדיני.

ביום 5.2.19 נערך למערערת ראיון, באמצעות מתורגמנית לשפתה של המערערת, כאשר במהלך הריאיון סיפרה המערערת , כי היא נשואה ואם לילדה וכי היא ובעלה, החל משנת 2005, עבדו ופעלו עבור מפלגתו של מנהיג האופוזיציה בשלטון (מר מהינדה רג'פסקה).
עוד ציינה כי בשנת 2015 הממשלה התחלפה והחלו בעיות כשלטענתה היא ובעלה נרדפים על ידי מפלגת השלטון, בהיותם תומכי האופוזיציה, המחפשת , כך לטענתה, להרוג אותם. עוד ציינה , כי בעלה נמלט מסרילנקה וכי היא חוששת לחזור לסרילנקה בשל חשש לחייה. המערערת אישרה כי בדצמבר 2015, לאחר שהוחלף המשטר, היא נסעה לסרילנקה ואולם, לדבריה היא נסעה לחפש את בעלה וכי בעת שהייתה שם באו מבקשי רעתה לחפש אותה.
לצד האמור אישרה כי בעלה עזב את סרילנקה כבר בשנת 2010.

ביום 11.2.19 התקבלה החלטה של יחידת RSD ולפיה נדחתה בקשתה למקלט מדיני, על הסף, בשל השיהוי בהגשת הבקשה ובשים לב לכך שלא הונחה תשתית ראיתית לכאורה המלמדת על פחד מבוסס היטב במדינת מוצאה.

החלטת בית הדין לעררים
על החלטה זו הגישה המערערת ערר לבית הדין לעררים. ערר זה, כאמור, נדחה בפסק הדין שניתן ביום 25.12.19, במסגרתו קיבל בית הדין את טענת המשיבים, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ו כי הסבר המערערת לשיהוי בהגשת הבקשה, שעיקרו בכך שפקע רישיון העבודה בידה וכי התברר לה כי מעסיקיה לא יכולים לשלם לה משכורת, אינו מהווה "טעם מיוחד", המצדיק האיחור. ועוד ציין כי ככל שחשה המערערת סכנת רדיפה בסמוך לאחר החלפת השלטון ובפרט בעת ביקורה שם, היה זה אך מצופה ממנה כי תקדים בקשה למקלט מדיני.
כמו כן, בחן בית הדין את הטעמים העומדים בבסיס בקשת המקלט וקבע כי על פניו כשלה המערערת לבסס נרדפות פוליטית, על פי הגדרת האמנה בקובעו את הדברים הבאים:

"הפערים בין גרסאות העוררת אינם ניתנים לישוב, ומהימנותה אמינותה מוטלים בספק רב, כך שלא הוכח פחד מבוסס מפני רדיפה. בנוסף, העוררת לא פעלה למימוש האפשרויות העומדות לה במדינת המוצא ולא הבהירה מהי המניעה לכך, אם בדרך של חלופת מגורים בתוך סרילנקה... ואם בדרך של פניה לקבלת סיוע הרשויות המקומיות, כאשר לפי נתוני המשיב, לאחר הבחירות בשנת 2015, המשטרה המקומית, מתמודדת בהצלחה עם מקרים של אלימות בין קבוצות פוליטיות יריבות".

טענות המערערת
על החלטה זו של בית הדין לעררים מבקשת המערערת להשיג. כשלטענתה, נפל פגם בהחלטת המשיבים עת נדחתה בקשתה על הסף מבלי לבחון טענותיה לגופו של עניין. המערערת, מפי בא כוחה חזרה וטענה , כי העיכוב בהגשת בקשת המקלט נבע מהעובדה כי שהתה בישראל על פי אשרות שהייה כמטפלת סיעודית, כשכל אותה עת היא תקווה כי המצב הפוליטי בארצה ישתנה ויתייצב באופן אשר יאפשר לה לשוב. אלא, שלטענתה, לאחר שפקע רישיון השהייה שלה, עת התפטרה מעבודתה אצל מעסיקתה האחרונה ביום 20.10.17, ובהינתן המצב הפוליטי הקיים בארצה בו חשה נרדפת, עקב תמיכתה במפלגה האחרת, עתרה לקבלת מעמד של פליט.
המערערת חזרה וטענה, כי בנסיבותיה שגה בית הדין עת אישר דחיית בקשתה על הסף, הן מהטעם כי יש לראות בהסברה טעם מיוחד המצדיק האיחור בהגשה והן בהינתן התשתית הראיתית שהניחה ולפיה, לטענתה, קיימת סכנה ממשית לחייה אם תגורש למדינתה. בהינתן האמור טענה, כי בית הדין שגה עת לא הורה על בחינת בקשתה לגופו של עניין על ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים.
במסגרת הדיון בפני הוסיף וטען ב"כ המערערת כי המערערת ביקשה לטעון בפני בית הדין כי היא נרדפת גם על רקע דתי בהיותה נוצריה בסרילנקה, ואולם, בית הדין סירב ליתן לה האפשרות להציג טענותיה בנדון.

טענות המשיבים
מנגד טענה ב"כ המשיבים, כי יש לדחות הערעור בהינתן החלטה המצויה בתוך מתחם הסבירות אשר איננה מצדיקה התערבות בית המשפט. ב"כ המשיבים עמדה על השיהוי הניכר בהגשת הבקשה למקלט מדיני וטענה , כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבים ובית הדין עת קבעו כי אין בהסבריה, לפשר השיהוי בהגשת הבקשה, משום טעם מיוחד אשר יש בו כדי להצדיק השיהוי.
עוד נטען, כי על אף השיהוי הניכר נבחנה בקשת המערערת ברמה הלכאורית של הדברים ומשנמצא כי לא הניחה תשתית ראייתית ולו לכאורה המבססת טענותיה לנרדפות נתקבלה החלטה הדוחה בקשתה על הסף.
ב"כ המשיבים חזרה ותמכה בהחלטת בית הדין המעוגנת לטענתה, בדין ובעובדה.

דיון והכרעה
אקדים ואומר, כי לאחר ש חזרתי והפכתי בטענות הצדדים ראיתי לנכון לדחות את הערעור.
פסק דינו של בית הדין מנומק, יסודי ומקיף המתייחס לטענות המערערת אחת לאחת, ולא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהחלטת בית הדין או כי נתקבלה החלטה חפוזה הנגועה בחוסר סבירות, או חוסר מידתיות אשר יצדיקו התערבות בית המשפט.
הלכה היא משכבר הימים כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הרשות המינהלית הפועלת בגדר סמכותה בשיקול דעתו שלו אלא, במקרים בהם ימצא כי נפל פגם מהותי או חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות. כך ובהתאם, גם אם ניתן היה להגיע למסקנה פרטנית שונה מזו שאליה הגיעה הרשות המנהלית אזי, בהתאם לעקרון חוקיות מעשה המינהל, החלטת הרשות תיחשב חוקית וראויה אם היא תמצא בגדרי הסמכות ובמתחם הסבירות והמידתיות. (ראו לעניין זה עע"מ 1440/13 צ'ימה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (פורסם 7.8.2013) (להלן: " פרשת צ'ימה").
בנסיבות דנן, שיקול הדעת המוענק למשיבים במתן אישורים ורישיונות ישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לרבות בהתאם לאמנת הפליטים, הוא רחב ביותר. עניינה של המערערת נבחן היטב ולא מצאתי כל בסיס משפטי להתערבות בהחלטת בית הדין.
וביתר פירוט:

אמנת הפליטים
האמנה בדבר מעמדם של פליטים (להלן: "אמנת הפליטים") נחתמה בשנת 1951, אליה הצטרפה ישראל, נועדה להבטיח כי אדם הנרדף על רקע גזעו, דתו, אזרחותו, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או השקפתו הפוליטית, ואשר אינו יכול לקבל הגנה מארץ אזרחותו, יוכל למצוא מקלט בטוח במדינה אחרת. אמנת הפליטים לא נקלטה בחקיקה פנימית בישראל ואולם, מכבדת מדינת ישראל את המחויבות הבינלאומית אשר נטלה על עצמה בגדרה של האמנה, והכל בהינתן ימי ההיסטוריה של העם היהודי, אשר חווה שנים של פליטות בארצות ניכר.
בהתאם, יישמה מדינת ישראל במהלך השנים את האמנה, ואף נמנעה מהחזרה למדינת המוצא של מי שצפויה לו סכנה לחייו או לחירותו במדינת מוצאו.

לשם הוכחת זכאות למקלט מדיני, על פי אמנת הפליטים, על מבקש המקלט להראות פחד מבוסס היטב להיותו נרדף, כפי שמושג זה מוגדר באמנת הפליטים. דהיינו, אין די בהצגת חשש סובייקטיבי לרדיפה, המבוסס על חשש סובייקטיבי של מבקש המקלט, אלא יש לבסס החשש על נתונים וממצאים אובייקטיביים ממשיים. עוד נדרש מבקש המקלט להראות העדר יכולת או חוסר רצון לזכות להגנת מדינתו בשל הפחד האמור. (לעניין זה ראו פרשת צ'ימה).

נוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל
נוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל, אשר פורסם על ידי רשות האוכלוסין פורסם בשנת 2002 ותוקן בשנת 2011, מסדיר ומתווה הוראות לטיפול בבקשות לקבלת מעמד של פליט. על הוראות נוהל זה נאמר כי הן מקיימות את "האיזון הראוי בין מקרים אנושיים קשים, לבין קביעת מדיניות כללית על סמך שיקולים רחבים יותר" (ראו עע"מ 7945/12 צ'ידי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 28.11.13)).

סעיף 4 לנוהל קובע מסלול של דחיה על הסף במידה ומבקש מקלט לא הצליח לבסס עילה לכאורה על סמך היסודות הקבועים באמנת הפליטים. ובלשון הסעיף: "בתום ראיון הבסיסי, היה ומצא המראיין על יסוד הראיון הבסיסי, כי הטענות והעובדות העומדות בבסיס הבקשה, גם אם יוכחו כולן, אינן מגבשות אף לא אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים, יעביר את החומר בעניינו של המבקש לראש צוות אשר עבר הכשרת RSD, לאישור דחיית הבקשה על הסף".

סעיף 6א לנוהל מורה כדלקמן:
"הוגשה בקשה למקלט מדיני המבוססת לכאורה על אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים, אולם נמצא על יסוד הריאיון המקיף כי המבקש אינו אמין, טענותיו חסרות בסיס , או כי הפחד שהציג מבקש המקלט אינו מבוסס היטב, ומשכך הבקשה אינה מגלה בסיס עובדתי או משפטי מינימאלי לקבלת מקלט מדיני, תועבר הבקשה... ליו"ר הוועדה לבחינת הבקשה בסדר דין מקוצר..."

היסודות הקבועים באמנת הפליטים הם אלה הקבועים בסעיף 1A(2) לפרק הראשון לאמנת הפליטים, והנכללים בהגדרת "פליט" והם: קיומו של פחד מבוסס מפני רדיפה; הטעם לרדיפה ומקורה הם על רקע גזע, דת, אזרחות/לאום, השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת או השקפה מדינית /דעה פוליטית; הימצאות מבקש המקלט מחוץ למדינתו בשל אותו הפחד; העדר יכולת, או חוסר רצון, מצד מבקש המקלט לזכות להגנתה של מדינתו בשל הפחד האמור.

ההליך של דחיה על הסף של בקשות למקלט נעשה בנסיבות בהן נמצא, כי לאחר הריאיון הבסיסי שנעשה למבקש מקלט נמצא, כי אין בטענות העומדות בבסיס בקשתו, גם אם יוכחו כולן, כדי לגבש "רדיפה" על רקע אחת מן העילות המפורטות באמנת הפליטים, כמפורט לעיל.
לעניין זה הודגש כי :"לצורכי דחייתה של בקשת מקלט מדיני על הסף... על הרשות המוסמכת להניח כי כל טענותיו של המבקש הן אמת. נימוקים הקשורים לסתירות שנמצאו, כביכול, בגרסתו של מבקש המקלט – אינם רלבנטיים להחלטה בדבר דחייה על הסף של בקשת מקלט, שכן קביעה לכאורית שכזו – כמו גם קביעה לפיה לא עלה בידי מבקש המקלט המדיני להצביע על קיומו של פחד מבוסס מפני רדיפה בארץ המוצא – מחייבות בחינה עובדתית מעמיקה, החורגת מגדרי הריאיון הבסיסי ומהבירור הנערך לצורך דחייה על הסף של בקשת מקלט לפי סעיף 4 לנוהל."
(ראו דברי השופט מלצר בפרשת צ'ימה, עמ' 15)

עוד נקבע בפרשת צ'ימה, כי ראוי לבית המשפט לנקוט משנה זהירות בעת דחיית בקשה למקלט מדיני על הסף, וזאת לאור ההשלכות החמורות העלולות להיות לחייו, לשלומו ולביטחונו של מבקש המקלט המדיני בעקבות דחיית בקשתו. מחיר הטעות עלול להיות משמעותי והאחריות הרובצת על כתפי בית המשפט כבדה עד מאד. לפיכך, מן הראוי כי דחיית בקשה למקלט מדיני על הסף תיעשה בזהירות רבה ובמשורה.
לעומת זאת, בקשות אשר על פניו מגלות עילה, נבחנות לגופו של עניין, לאחר ראיון מקיף, על ידי יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים או על ידי פורום הוועדה המייעצת. שלאחריה מתקבלת החלטה לגופה של בקשה.

בעיקרון, נוהל של סילוק בקשה למקלט מדיני על הסף, מגשים את האינטרס הציבורי של מניעת ניצול לרעה של ההליך בדרך של הגשת בקשות סרק, ובהתאם, מאפשר הגנה ראויה על זכויות אדם של מבקשי מקלט שבקשתם אכן מגלה עילה בהתאם לאמנה.

פסיקת בית הדין והיקף ההתערבות
בשנת 2014 נכנס לתוקף תיקון 22 לחוק הכניסה לישראל אשר מכוחו הוקם בית הדין לעררים ומטרתו לדון בעררים על החלטות של רשות כהגדרתה בסעיף 13 כב לחוק הכניסה לישראל. ערכאה זו הוסיפה ביקורת שיפוטית על הליך מנהלי זה מושא הדיון.

ולענייננו:

האם הניחה המערערת עילה לכאורה לקיומה של רדיפה בשל "דיעה פוליטית" ?
הכרעה בשאלה זו תעשה על בסיס העקרונות המפורטים לעיל והם: האחד, כי אין בית המשפט שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות, אלא בוחן את סבירות החלטתה. בפרט, מקום בו מדובר בסמכות רחבה הנתונה לשר הפנים ו/או שעה שנדרש בית המשפט המינהלי לערעור על החלטות טריבונל מינהלי, כדוגמת בית הדין לעררים, המוחזק כגוף מקצועי , בעל ידע בעל ניסיון ומומחיות בתחום עיסוקו .
השני, בחינת ההחלטה לדחייה על הסף תיעשה ברמת זהירות גבוהה וקפדנית, וברגישות המתאימה, ורק כאשר ברור כי טענות המבקש לא תגבשנה אחת מ"עילות הרדיפה" הקבועות באמנה, שכן עסקינן בחיי אדם ומאחר ודחייה על הסף משמעה סגירת דלת בפני מבקש המקלט. (ראו עע"מ 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (25.4.2013) וכן פרשת צ' ימה).
אך מובן, כי בית המשפט לעני ינים מנהלים מחויב אף הוא להעביר ביקורת שיפוטית זהירה וקפדנית על החלטות הרשות ובית הדין בנדון.

במקרה דנן נדחתה על הסף בקשת המערערת מחמת שיהוי ובהעדר הנחת תשתית ראיתית לכאורה להוכחת פחד מבוסס מרדיפה בארצה .

כפי שקבע בית הדין בקשת המקלט המדיני שהגישה המערערת הוגשה בשיהוי ניכר מבלי שנמצא טעם מיוחד בפיה, המצדיק את האיחור בהגשה. כאשר לצד האמור נבחנו הטעמים העומדים בבסיס בקשת המקלט כשבסופו של יום נקבע כי לא נמצא בהם ממש.

חזרתי ובחנתי הממצאים שבאו בפני, ראיות למערערת והחלטות המשיבים כמו גם בית הדין קמא, ולא מצאתי כל פגם בהחלטה הדוחה הבקשה על הסף.

בקשת המקלט הוגשה כשנתיים לאחר ששבה המערערת לארץ מביקורה האחרון בארצה (הוגשה ביום 2.12.2018 עת שבה מסרילנקה בפברואר 2016). טענתה, כי הגישה בקשתה רק לאחר שפקע רישיון השהייה שלה בארץ, עת התפטרה מעבודתה אצל מעסיקה האחרון ורק אז הבינה כי עליה להסדיר שהייתה, אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" המצדיק האיחור בהגשת הבקשה. בפרט, שעל פי דברי המערערת, בביקורה האחרון בסרילנקה, בשנת 2016, חשה סכנה לחייה, וככל שכן מן הצפוי היה כי תקדם ענייניה בהליכי בקשת מעמד של פליט.

גם בהתעלם מבעיית השיהוי המהותית הרי, ש בחינת התשתית הראיתית שהניחה המערערת, בהתעלם משאלת מהימנותה, נבחנה על ידי בית הדין אשר קבע כי אין בה כדי לבסס פחד אובייקטיבי ממשי, בהתאם להוראות האמנה, היכול לבסס בקשה למקלט מדיני.
בעניין זה ציין בית הדין כי משטרת סרילנקה מתמודדת בהצלחה עם מקרים של אלימות בין קבוצות פוליטיות יריבות.

בקביעה זו לא מצאתי כל פגם או חוסר סבירות. המערערת הודתה כי איננה חברת מפלגת האופוזיציה וכי בעלה הוא זה שהיה חבר מפלגה אך עזב את סרילנקה כבר בשנת 2010. גרסת המערערת התמקדה בטענה כי "כועסים עליה", מאחר ועזרה ליריב הפוליטי וציינה כי בני משפחתה נאלצו אף הם להעתיק את מקום מגוריהם. גם אם נכונים הדברים דברים אלו אין בהם כדי ללמד על קיומו של פחד אובייקטיבי ממשי מרדיפה מה גם שהתנהלות בפני משפחתה, על פי עדותה, מלמדת על קיומה של חלופת מגורים בארצה ככל שקיים כעס על בסיס פוליטי. והרי לא כל יריבות פוליטית תקים בסיס לרדיפה פוליטית. לא לכך, כוונה אמנת הפליטים אשר מבקשת להעניק הגנה לנרדף הפוליטי.

סוף דבר
פניית המערערת בבקשה לקבלת מעמד של פליט נעשתה בשיהוי ניכר של כשלוש שנים מאז נכנסה פעם אחרונה לארץ , ומבלי שנמצא בפיה טעם מיוחד לכך, ומבלי שהניחה תשתית עובדתית איתנה המבססת סכנת רדיפה.
המערערת לא הוכיחה קיומו של פחד אובייקטיבי מבוסס היטב מרדיפה במדינת מוצאה ועל כן אין להפעיל את עיקרון "אי ההחזרה" בעניינה. לא נמצא כי נשקפת לה סכנת חיים מבוססת היטב, בכל רחבי המדינה, סכנה הנובעת מהטעמים שבאמנה ולא נמצא כי אין באפשרות מדינת המוצא לספק לה הגנה. (ראו עע"מ 5667/14)

לאור כל האמור, ומשלא מצאתי כל פגם בהחלטת בית הדין, לא נותר לי אלא, לדחות את הערעור.

המערערת תעזוב את ישראל לכל המאוחר עד ליום 20.10.20.

המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ₪. סכום זה יחולט מסכום העירבון שהופקד. היתרה תושב למערערת כנגד יציאתה מן הארץ במועד שנקבע.

ניתן היום, כ"ח אלול תש"פ, 17 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: פריינקה ג'איימיני פררה
נתבע: שר הפנים
שופט :
עורכי דין: