ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו בנעים נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת בכירה אטליא וישקין

מבקשים

אליהו בנעים

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ובה התבקשתי להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום לגבי רכב בבעלות המבקש (אשר הוטלה ביום 8.9.20).

הצו ניתן בהקשר לאירוע של נהיגה בשכרות והזמן פסילה. הנאשם – חברו של בן המבקש, נהג ברכב בהיות פסול לנהיגה וכן בהיות שיכור בכך שסירב לבדיקת שכרות.

ב"כ המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה.
לטענתו אין זיקה בין המבקש לבין מבצע העבירה. ולא היתה לו השליטה או ההזדמנות לשקול אם הוא מתיר לו לנהוג. עוד טען כי המבקש הזהיר את בנו לבל יתן למי מחבריו לנהוג ברכב.

בנו של המבקש אריאל בנעים הצהיר בפני ביהמ"ש כי ביקש מאביו את הרכב כדי ללכת לקברי צדיקים, אך קודם נסע לביתו של חבר שם שתו אלכוהול ולכן שאל את חבריו מי יכול לנהוג, והנאשם התנדב לנהוג ולא ציין בפניו כי הוא פסול לנהיגה.
לדבריו, אביו לא רצה בתחילה להביא את הרכב, אולם בסוף שכנע אותו, ואמר לו לא ל תת את הרכב לאף אחד ולנסוע בזהירות .

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה.
מדובר על אירוע שבו הנהג נהג תחת השפעת משקאות משכרים ובזמן פסילה מתצהירו של בן המבקש ניתן ללמוד כי לא ניתנה כל אזהרה מצידו של המבקש לבנו וכהיה חשוב למבקשו זה שהרכב יישאר ללא תאונות.
המבקש לא עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה, לפיכך מתנגדים לבקשה.

דיון
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
כאמור המבקש איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונאל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב. כך מציין בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל כי: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. . . האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. . . בעל הרכב שנגדו הוצא צו איסור השימוש רשאי לבקש מבית המשפט לבטלו, בהתקיים אחת משתי עילות המנויות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה."

כבוד השופט רובינשטיין עמד על הסיכון המיוחד הגלום בעבירת השכרות ברע"פ 8135/07: "הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל.. תופס הגה והוא שיכור הוא כמכונת מוות נעה.."

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לתעבורה לבטל את צו ההשבתה המנהלי אם הוכח כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקש אף לא טען מה עשה אם אכן עשה כדי למנוע מבנו לבצע עבירות תעבורה ברכב טרם הנהיגה, מלבד דבריו בבקשה כי הזהיר את בנו שלא יתן למי מחבריו לנהוג ברכב.

במסגרת פס"ד אמברם הנ"ל דן ביהמ"ש במערכת היחסים המשפחתית וקבע את החובות המפורטות המתייחסות לבעל הרכב וליחסים שאמורים לשרור בינו לבין משפחתו.

הש' סולברג קובע כי " אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סירוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות".
"...בל נשכח כי סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה קובע שני תנאים מצטברים. על-פי התנאי הראשון יש לבחון האם פעל הנהג בניגוד להוראותיו של בעל הרכב. ניתן לומר כי אם המבקש הזהיר את בנו שלא יעבור עבירה, והבן פעל בניגוד להוראה זו, הרי שבכך מתקיים רק התנאי הראשון. אולם המחוקק לא הסתפק בכך. על-פי התנאי השני יש להראות שבעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. המבקש לא עשה דבר מעבר לאזהרה הכללית. בית המשפט לתעבורה קבע כי ניתן היה למשל לוודא כי יִמצא נהג תורן שלא שתה. זוהי אינה דרישה מופרזת, בהתחשב בעובדה שהמחוקק דורש מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו". נדמה כי מדובר בדרישה סבירה וראויה, ובנסיבות תיק זה היא מתיישבת עם הוראות החוק. המבקש טען כאמור כי נענש על מעשיו של בנו והתוצאה היא ש"בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה". זהו אינו המצב העובדתי. המבקש אחראי, על-פי הנסיבות שהוכחו, על מחדליו-שלו ולא על מעשיו של בנו. סבורני, כי התחשבות יתר בבעלים של הרכב, שבו בוצעה העבירה, תגביר את הסיכון הנשקף לציבור, ושיני הציבור, הן אשר תקהינה".

בתצהיר אשר הוגש, טען אוריאל בנעים בנו של המבקש כי אביו הזהירו שלא לתת את הרכב לחבריו היות והמדובר ברכב יקר. בתצהירו ובדבריו בביהמ"ש, לא טען הבן כי האב עשה דבר מה מעבר לאמירה סתמית. יתירה מכך, העד נחקר ע"י השוטרים סמוך לביצוע העבירה. בהודעתו איננו אומר מילה או חצי מילה בדבר "האזהרה" אשר הוזהר ע"י אביו הוא מספר מפורשות כי בחר ליתן ההגה בידי חברו, בנסיבות אלו, של אמירת אמת חלקית והסתרת לב המחלוקת, יקשה עליי ליתן אמון בתצהירו של הבן.
כמפורט לעיל, ע"פ הפסיקה, אף אם אניח לטובת המבקש אזהרה כללית, אין בכך די כדי להרים הנטל המוטל עליו.

יש להדגיש כי בכוונת מכוון, מצא המחוקק ליתן כלי נוסף להרתעה ולמניעת קטל בדרכים ע"י השבתת רכב והפיכת ביצוע עבירה לבלתי משתלמת הן כלכלית והן משפחתית אנושית.
קביעות המחוקק לא הוחרגו באופן שלא יחולו על נהיגת נהגים מקצועיים אשר פרנסתם על הרכב ועליו בלבד. מקל וחומר, אמורים הדברים לגבי המבקש הניצב לפניי.

נסיבותיו של מקרה זה אינן שונות ממקרים רבים אחרים המובאים לפתחו של ביהמ"ש, בטענה כי ההשבתה גורמת לנזקים כלכליים, למשל כשמדובר במשאיות שעלות השכרתן והשבתתן עומדת על אלפי שקלים לכל יום.
המחוקק אשר הורה על השבתת רכב, עשה זאת ביודעו התוצאות הכלכליות ובכל זאת, שיקול כלכלי לא הוכר כסיבה ראוייה לביטול השבתת הרכב.

לאחר שבחנתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה בהודעתו על איסור השימוש.

סוף דבר – הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו בנעים
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: