ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמואל נחום נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' רחל קפר

התובע
שמואל נחום
ע"י ב"כ עו"ד סיגל זץ
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

1. התובע, נהג אוטובוס בחברת "אגד" בזמנים הרלוונטיים לתובענה , מבקש שאירוע מאפריל 2016 יוכר כאירוע חריג בעבודתו, אשר גרם לו לאירוע מוחי.

2. לפי המתואר בכתב התביעה, ביום 12.4.16 סדרן העבודה החליף את סידור העבודה של התובע, ערב לפני יום העבודה. התובע לא היה מוכן לקבל את השינוי, ראה בכך פגיעה אישית והרעה בתנאי עבודתו. ביום 13.4.16 התובע התווכח עם הממונה עליו, במסרונים בוואטסאפ, התובע חש שלא קיבל יחס הולם, כי הממונה עליו מתנכל לו ומאיים עליו. בתגובה התובע הרגיש ברע, היה כעוס ולחוץ והחל לחוש תחושת נימול בפנים, ביד וברגל ימין ואף לחצים בחזה.

גרסה דומה נמסרה גם בתצהיר התובע, שם התובע ציין שביום 12.4.16 היה עליו לעבוד במשמרת לילה, החל מהשעה 16:30 וכשעה לפני היציאה מהבית לעבודה, הוא בדק באפליקציה את סידור העבודה, ראה שהסידור הוחלף והשינוי הרגיז אותו. התובע הסביר זאת בכך שהשינוי היה לנסיעה קשה יותר מזו שהיה אמור לבצע מלכתחילה.

לאחר ישיבת קד"מ, נקבעה הפלוגתא הבאה: האם אירע תובע אירוע מיוחד ביום 14.4.16 בעקבותיו לקה כטענתו באירוע מוחי.

3. לפי ההלכה הפסוקה (עב"ל (ארצי) 23015-11-17 כהן – המוסד לביטוח לאומי, 4.3.19):
"על מנת שאירוע יוכר כאירוע חריג על המערער להוכיח את קיומם של מספר תנאים, כפי שנקבעו בעב"ל (עבודה ארצי) 458/99 פלבסקי מאיר – המוסד לבטוח לאומי, (11.03.2002):
'על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של אירוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי.
לאירוע חריג ייחשב דחק נפשי בלתי רגיל בחיי העבודה, התרגזות למשל, או מאמץ גופני יוצא דופן.
אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר.
משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לענין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה." (פסיקה זו חלה גם על מקרים של אירוע מוחי – ראו למשל בעב"ל (ארצי) 54546-02-13 דוד חנניה פרץ – המוסד לביטוח לאומי (6.6.2016)).

בעב"ל 35047-08-13 מרינה בריקלין – המוסד לביטוח לאומי (23.7.2014) נפסק:
"השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו. עם זאת, בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות. על המבוטח להוכיח כי היה אירוע שיכול להיחשב לגביו כאירוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של אירוע חריג עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.2.14 בפסקה 13 וההפניות שם; עב"ל 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.1.12 בפסקה 8 וההפניות שם).

4. לאחר ששקלנו את עדות התובע, שהעיד כעד יחיד ועיינו בראיות שהוצגו על ידי הצדדים, הגענו למסקנה לפיה התובע לא הוכיח התרחשותו של אירוע חריג ביום 14.4.16 ואף ספק אם היה כלל אירוע חריג בעבודתו, גם בתאריך אחר.

5. גרסת התובע לגבי המועד המדויק שבו אירוע הוויכוח או האירוע החריג שבו התרגז בשל שינוי סידור העבודה, לא היתה עקבית כלל.

בטופס התביעה לדמי פגיעה (הוגש לנתבע ביום 14.11.16; צורף לכתב ההגנה), צוין התאריך "14.4.16 – חמישי ערב", מבלי שתואר אירוע בעבודה, אלא נמסר תיאור מצבו הרפואי של התובע: "נימול בצד ימין של הגוף + הפנים הבחון (כך במקור – ד.ו.) אירוע מוחי".

התובע מסר גרסתו לחוקר הנתבע, ביום 25.10.16 (צורף לכתב ההגנה) וסיפר כך:
"בתאריך 14/4/16 הייתי אמור לעבוד משמרת לילה... שעה לפני היציאה לעבודה עוד שהייתי בבית בדקתי באפליקציה שי לנו בטלפון הסלולרי ואז ראיתי שהחליפו לי סידור עבודה...זה יוצא אותם זמנים בדיוק רק זה יותר קשה בגלל שיש הרבה תחנות כבישים לא ראשיים נכנסים לתוך ערים... זו לא פעם ראשונה שהחליפו לי סידור זה קרה לי 3 פעמים לפני כן. מה שעצבן אותי זה שזה היה שעה לפני היציאה. הרמתי טלפון שאלתי את הסדרן למה החלפת לי את הסידור התשובה היתה מתחמקת אמרתי לו שיחזיר לי את הסידור הוא אמר לי שהוא לא יכול אז אמרתי לו שאם הוא לא מחזיר לי את הסידור אז אני מרגיש לא טוב ולא מגיע לעבודה.... אמרתי לסדרן שאני חולה ולא יצאתי לעבודה. הייתי עצבני ואמרתי שעדיף שאני לא אנהג.
זה היה ביום חמישי. שישי לא יצאתי לעבודה.
ביום שבת 17/4/16 בבוקר התחלתי להרגיש הרגשת נימול בחצי גוף ימני כולל בחצי הפנים הימני. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות חשבתי שאולי ישנתי על היד ואולי נרדמה לי היד. למחרת יום ראשון הלכתי לרופא המשפחה שהפנה אותי לבילינסון. שם אבחנו שיש לי אירוע מוחי ואושפזתי בנוירולוגית יומיים."

לעומת דברים אלה, בתצהיר התובע ואף בכתב התביעה (כפי שתואר לעיל), התובע תיאר את האירוע של החלפת סידור העבודה כאילו התרחש ביום 12.4.16 (סעיף ה' לתצהיר התובע).

יש להניח ששינוי הגרסה בא על רקע העובדה שהמסרונים שהתובע הציג (צורפו לתצהירו), אינם תומכים בגרסתו לפיה שינוי סידור העבודה (וההתרגזות בעקבותיו) אירע ביום חמישי, 14.4.16. לפי המסרונים, ביום 12.4.16 יניב, הממונה על התובע, שלח לו מסרון שבו נכתב:

"ערב טוב מה קרה?
אמרו לי שאתה כועס..."

התובע השיב למסרון זה ביום 13.4.16 וציין כי "אתמול לפני יציאה לעבודה הוחלף לי הסידור". מכאן, שהחלפת הסידור לא היתה ביום חמישי בערב, ביום 14.4.16, אלא ביום 12.4.16.

6. התובע התבקש להסביר בחקירתו הנגדית את התאריכים השונים שמסר, אך תשובותיו לא היו משכנעות. ר' בעמוד 3 לפרוטוקול, החל משורה 12:

"ש. באיזו יום היתה אמורה להיות אותה משמרת שבוטלה?
ת. יום ספציפי בשבוע?
ש. כן.
ת. רביעי.
ש. למה רשמת בטופס חמישי?
ת. אני לא רשמתי חמישי.
ש. בחקירה שלך למל"ל אמרת שזה היה ביום חמישי.
ת. לא, ביום רביעי. אני זוכר יום רביעי. יכול להיות שזה היה יום חמישי?
ש. אתה לא יודע למה אמרת חמישי?
ת. אני ממש לא זוכר.
ש. אתה אמרת שהיית אמור לעבוד מ-4 וחצי בלילה עד אחת ובשישי לא יצאת לעבודה.
ת. נכון.
ש. אז השיחה עם הסדרן היתה ביום חמישי?
ת. עוד פעם, אני לא זוכר בוודאות, אני חושב יום רביעי.
ש. השיחה עם הסדרן היתה ביום רביעי?
ת. זה מה שאני זוכר.
ש. בטופס התביעה שלך לדמי פגיעה כתבת 14 לחודש, יום חמישי בערב.
ת. אז אולי התבלבלו לי הימים. יכול להיות שזה היה חמישי ש. מתי היתה השיחה עם המנהל שלך או האחראי עליך?
ת. לא יודע, ערערת לי את הביטחון עכשיו.
ש. בלי לחץ, תחשוב ותענה. אתה יכול גם להסתכל בתצהיר.
ת. אני חושב שיום אחרי עם המנהל, לא עם הסדרן, שמו יניב שלום. יום אחרי.
ש. ז"א ביום שישי בבוקר?
ת. עוד הפעם, אני לא יכול לענות לך אם זה היה יום שישי כי אני חושב שזה היה ביום רביעי אז השיחה איתו היתה ביום חמישי.
ש. במסרונים שצירפת לתצהירך יש תאריכים, ושם רשום שהשיחה עם הסדרן היתה ביום שלישי.
ת. עוד פעם, תסתכל על התאריכים. ההסבר שלי כזה – לפי דעתי זה היה ביום רביעי, המסרונים היום ביום חמישי, ולאחר מכן התחלתי להרגיש את מה שהרגשתי ולא הבנתי מה זה ואז הלכתי לרופא."

7. זאת ועוד - בנ/1, סיכום רפואי ממיון בילינסון, נרשם:
"יומיים טרם קבלתו הופיע נימול בחצי פנים ימניות ובגפה ימין...".

כלומר, אם התובע פנה למיון ביום ראשון, 17.4.16, יומיים קודם לכן היו ביום שישי, 15.4.16.

רישום דומה נמצא אצל רופא המשפחה של התובע, ד"ר גרשטיין, שהפנה אותו למיון. ביום 17.4.16 נרשם על ידי רופא המשפחה (עמוד 33 לנספחים לתצהיר התובע): "מיום שישי הרגשת נימול ביד ימין...".

לוח זמנים זה אינו מתיישב עם גרסת התובע בבית הדין, לפיה מיד בשיחה מיום 13.4.16 התובע התחיל להרגיש תסמינים שונים (סעיפים יד', טז' לתצהירו). לפי התיאור בתצהיר, התסמינים התחזקו למחרת, היינו ביום 14.4.16.

גרסה נוספת למועד בו התובע החל לחוש בתסמינים ניתן למצוא בדברים שמסר לחוקר, לפיהם "ביום שבת 17/4/16 בבוקר התחלתי להרגיש הרגשת נימול בחצי גוף ימני... למחרת יום ראשון הלכתי לרופא משפחה...".

8. זאת ועוד - לגבי הרישום במיון ("יומיים טרם קבלתו"), התובע מסר שני הסברים, שאף אחד אינו משכנע. התובע אמר לחוקר שהדברים נרשמו כך מאחר שהיה במיון בשעות הערב ("התקבלתי ב 10 בלילה לכן רשמו שהרגשתי נימול מזה יומיים" – שורה 34). לעומת זאת בבית הדין התובע טען ש"לא ידעתי לפרש את זה כי לא ידעתי מה עובר עליי" (עמוד 4 שורה 30).

9. לאמור לעיל יש להוסיף כי לפי התיעוד הרפואי (נ/1), התובע מסר - "מציין תקופה לחוצה בעבודה". מכאן ניתן להסיק שהתובע נשאל מה קדם לתסמינים או לפנייתו לטפול רפואי והוא לא סיפר בזמן אמת על אירוע של ויכוח או התרגזות חריגים בעבודה. התובע אמנם התייחס לעבודתו, אך תיאר לחץ מתמשך בעבודה.

על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס "משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12; עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09).

לאור פסיקה זו, יש לתת משקל מיוחד לרישום מזמן אמת, וזה אינו תומך בגרסת התובע. לא מבחינת הרקע לתסמינים שחש ולא מבחינת לוח הזמנים.

10. לאור חוסר העקביות בעדות התובע, גם בהתייחס למסמכים הרפואיים ולמסרונים שהציג, מתעורר ספק גם לגבי אופיו של האירוע של שינוי סידור העבודה (כפי שמצא ביטוי במסרונים שהוצגו) ואם אמנם ניתן לראות בו "אירוע חריג" בעבודה. זאת מאחר שהתובע עצמו מסר לחוקר ש"כמה פעמים זה קרה וסתמתי את הפה", וכן – "זו לא פעם ראשונה שהחליפו לי סידור זה קרה לי 3 פעמים לפני כן". ר' גם תשובותיו בחקירתו הנגדית, בעמוד 5 שורות 7 -9. בנוסף, לפי דבריו של הממונה עליו, מר שלום יניב, שהודעתו לחוקר הוגשה בהסכמה – "הוא עבד שנה וחצי הוא לא זכאי לסידור. לנהגים חדשים שאין להם ותק זה קורה הרבה שמחליפים סידור".

כלומר, גם אם היה אירוע שבו סידור העבודה של התובע שונה ברגע האחרון, לא הוכח בראיה אובייקטיבית (שאינה עדותו הסובייקטיבית של התובע), שמדובר היה באירוע חריג בעבודה. מדברי התובע עצמו ניתן להסיק כי אירועים מסוג זה קרו מעת לעת.

11. סוף דבר – התובע לא הוכיח כי אירע לו אירוע חריג בעבודתו, ביום 14.4.16 או במועד אחר סמוך לכך.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' אלול תש"פ, (28 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

רחל קפר,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: שמואל נחום
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: