ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביב קופרשמידט נגד חברת חשמל בע"מ :


לפני כבוד השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

מבקשים

  1. אביב קופרשמידט
  2. איתמר צור

ע"י ב"כ עו"ד: גרגורי פאוסט קורצ'מני ו/או עו"ד אביטל קליין ממשרד עורכי הדין פאוס ט, קליין ושות'
מדרך מנחם בגין 144א' (מגדל מידטאון – קומה 21), תל אביב
ת.ד. 33530 מיקוד 6133401
טל: 03-XXXX399; פקס: 03-XXXX390

נגד

משיבים

1. חברת חשמל בע"מ ח.פ. 520000472
ע"י ב"כ עו"ד: ממשרד עוה"ד גולדפרב זליגמן ושות'
מגדל אלקטרה, יגאל אלון 98, תל אביב-יפו, 6789141
טל: 03-XXXX999; פקס: 03-XXXX909

2. רכבת ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד: משרד עוה "ד שבלת ושות'
מרחוב ברקוביץ 4 (מגדל המוזיאון), תל אביב
טל: 03-XXXX333; פקס: 03-XXXX444

החלטה

פתח דבר
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן – בקשת האישור), כתלות בהכרעת בית המשפט בבקשה לסילוק על הסף (להלן – בקשת הסילוק), שהוגשה על ידי המשיבות 1 ו-2, חברת החשמל לישראל בע"מ ורכבת ישראל בע"מ (להלן, יחד – המשיבות), בגדרי ההליך שבכותרת (להלן – הבקשה או בקשת הארכה).
בקשת הארכה הוגשה על-ידי המשיבות בחלוף 60 ימים ממועד מתן החלטתי בבקשת האישור, בה הוריתי על הגשת תשובות ותגובה לתשובות מטעם הצדדים בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות – התשס"ו-2006.
בנוסף, שבועיים לאחר הגשת בקשת הארכה ובקשת הסילוק, שהוגשו בד בבד, הוגשה על-ידי המשיבות בקשת ארכה מוסכמת להגשת תשובות לבקשת האישור, במסגרתה הוסכם כי התשובות לבקשת האישור תוגשנה על-ידי המשיבות עד ליום 31.10.2020 – היינו, למעלה מארבעה חודשים לאחר מועד מתן החלטתי בדבר הגשת התשובות בבקשת האישור.
בקשת הארכה נשוא החלטתי זו, אינה מוסכמת על המבקשים 2-1 (להלן – המבקשים), ומכאן הכרעתי.
אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי לאחר שקראתי את כתבי הטענות, נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, ושקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הארכה להידחות, ואבאר מדוע.
תמצית טענות הצדדים
לטענת המשיבות, בתמצית, על-פני הדברים מדובר הלכה למעשה בשתי תובענות ייצוגיות נפרדות, שאוחדו בצורה מלאכותית לתובענה ולבקשת אישור אחת, אך על-מנת לחמוק מתשלום אגרה, ומכאן שבפועל, לא שולמה על-ידי המבקשים אגרה מספקת, באופן בו יש להורות על סילוק בקשת האישור על הסף.
בתוך כך נטען, כי בקשת הסילוק מעלה טענות כבדות משקל אשר בכוחן לשמוט את הקרקע מתחת לתביעה והבקשה לאישור במתכונת בה הוגשה. אשר על כן, בהתאם למבחנים אשר נקבעו ברע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (05.02.2007) (להלן – עניין בובליל), היא ההלכה המנחה בסוגיה מושא הבקשה דנן, לאור סיכוייה של בקשת הסילוק להתקבל כמו גם ה"הכבדה" הכרוכה בהתגוננותן של המשיבות, ראוי וצודק כי מניין הימים להגשת תשובות המשיבות, ימנה ממועד הכרעת בית המשפט בבקשת הסילוק.
בנוסף טוענות המשיבות, כי דינה של הבקשה להתקבל גם מכח תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 (להלן – תקנות האגרות), שעניינה חובת תשלום אגרה.
לטענת המבקשים, דין בקשת הארכה להידחות, וזאת לאור העובדה שלטובת המשיבות עומד די זמן להכין כראוי את תשובותיהן, ובפרט כאשר בקשת הארכה הקולגיאלית שהופנתה אליהם, נענתה על ידם, ואושרה על-ידי בית המשפט.
כן טוענים המבקשים, כי הלכת בובליל אין בה כדי לסייע למשיבות, שהרי לפי הלכה זו, יש טעם לפגם בעיכוב הגשת התצהירים מטעם המשיבות, אשר הגשתם תניח בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה, על יסודה יוכל בית המשפט לקבל החלטה מושכלת בבקשה לסילוק על הסף.
דיון והכרעה
הלכת בובליל עניינה בשאלה מהם אותם מקרים חריגים בהם ראוי יהיה ליתן ארכה לבעל דין להגשת כתבי טענות מטעמו עד להכרעה בבקשה מקדמית, ובתוך כך נקבע כי זאת ייעשה באותם מקרים בהם ייווכח בית המשפט כי ( 1) סיכויי הטענה המקדמית אינם מבוטלים; ו-(2) כי יש בדחיית הבקשה להארכת מועד כדי להכביד על הצד שכנגד באופן משמעותי ולא פרופורציונאלי, ולהשקיע משאבים רבים ביותר על מנת להתגונן לגופם של דברים, ובטרם הוכרעה טענתם המקדמית – כאשר בין שני מבחני משנה אלה קיים יחס של מקבילית כוחות.
בהקשר הזה נקבע לא אחת, כי הרציונל העומד בסיס הכרעת הנשיא (בדימ') גרוניס בעניין בובליל נוגע לשאלה מה הוא האופן היעיל וההוגן ביותר לנהל את ההליך, כך שזכויות הצדדים לא תפגענה, ובית המשפט יוכל להכריע באופן ראוי בבקשה המקדמית, והמשאב השיפוטי ינוצל בצורה מיטבית [ת"א (כלכלית) 22726-07-17 אגם נ' BNP PRIBS SA, פסקה 7 וההפניות שם (30.10.2019) (להלן – עניין אגם )].
לשם יישומו של רציונל זה, כפי שגם ציינתי בהחלטתי בת.א. (ת"א) 46916-12-19 Joint Stock Company Commercial Bank PrivatBank נ' איגור ולריביץ (17.05.2020) (להלן – עניין ג'וינט) ובהחלטתי בה"פ 31828-03-20 ברק נ' כפיר מעליות (30.05.2020) (להלן – עניין כפיר מעליות), וכן בהתאם לקביעות כבוד השופטת רונן בעניין אגם, אני סבור, כי על בית המשפט להידרש למספר שאלות משנה, ובהן: האם הגשת כתב הטענות העיקרי תסייע לבית המשפט להכריע בטענות המקדמיות הצריכות הכרעה, והאם יהיה בכך לסייע לניהול הדיון וייעולו; מה הן משמעויות העיכוב הצפוי; וכן סיכויי הטענה המקדמית להתקבל.
ודוק – המשקל אותו ייחס בית המשפט לתשובה לכל אחת מהשאלות האמורות עשוי להשתנות ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו, וכל זאת בשים לב לכך שרשימת שאלות זו איננה סגורה, ואפשר כי בית המשפט ימצא כי קיימים שיקולים נוספים המצדיקים להורות על דחיית המועד להגשת כתב הטענות בהליך העיקרי עד להכרעה בבקשות המקדמיות.
אציין, כי הגשת בקשות ארכה כתלות בהכרעה בבקשות מקדמיות, כגון זו שלפנינו, הפכה לאחרונה לתופעה שכיחה ונרחבת, המובאת בפני בית המשפט חדשות לבקרים. במובן זה, שימוש הצדדים בזכויותיהם הדיוניות להגשת בקשות כאמור, חותרת לא אחת תחת זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין שכנגד, ובפרט – זכותם לקיום דיון מהותי בהליך העיקרי שמוגש על ידם, בפרק זמן סביר.
כך, לא אחת, מוצאים עצמם בעלי דין, מצויים בהליכים מקדמיים, ואף טרום מקדמיים, פרקי זמן לא מבוטלים, וזאת בגין בקשות מקדמיות רבות המוגשות על ידי הצד שכנגד.
בגדרי החלטה שניתנה על-ידי אך בעת האחרונה אף עמדתי על כך "כי לחברי הקבוצה יש זכות שההליך בעניינם יתברר בתוך משך זמן סביר, ועל בית המשפט לתת את הדעת להימשכות ההליכים ולפגיעה בזכות זו" [ראו: ת"צ 1756/09 שליידר נ' חברת החשמל פס' 27 (30.08.2020) (להלן – עניין שליידר)].
דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר במהותו מהווה הליך מקדמי. נקודת המוצא לדיון זה היא שאנו נמצאים בשלב מקדמי ביותר בהליך, ב"פרוזדור לטרקלין" בלבד, וכפי ההלכה הידועה "אין להפוך את הפרוזדור למשכן קבע" [רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, מט(5) 774 (1996); עניין שליידר, פס' 35].
משמע, אין להפוך את ההליך הטרום מקדמי בו אנו נמצאים, לעיקר הדיון, ויש להיזהר ממתן מקום רב מידי לטענות מקדמיות בשלבים אלה.
כפי שעמדתי בהרחבה בהחלטתי בת"צ (ת"א) 39355-06-19 הייט נ' איירפורט סיטי בע"מ (28.07.2020) (להלן – עניין הייט), הדיון בבקשה להגשת תובענה כייצוגית מחולק לשני חלקים עיקריים, תחילה שלב הבקשה לאישור התביעה כייצוגית, ורק במידה שהבקשה לא נדחית בשלב זה, עובר הדיון למשוכה הבאה והגבוהה יותר – הדיון בתביעה גופה. בעקבות הסדר ייחודי זה, הכולל ממילא שלב דיוני מקדמי, נקבעה ההלכה לפיה טענות סף בתובענות מסוג זה תשמענה בטרם שלב הבקשה לאישור רק במקרים חריגים, כאשר בקשת הסילוק אינה מעוררת כל מחלוקות עובדתיות וניתן להכריע בין עמדות הצדדים בהתאם לבקשה ולתגובות לה – ולא כך בעניינו.
ודוק, בקשת המשיבות לסילוק התביעה על הסף מחמת אי-תשלום אגרה מספקת, על אף שלכאורה נשענת על עילה משפטית ולא מורכבת, לגופה של בקשה – טוענות המשיבות כי האירועים בגינם הוגשה בקשת האישור הם אירועים נפרדים, וההפרות הנטענות ביחס לכל אחת מן המשיבות אינן קשורות זו בזו.
כלומר, הכרעה בשאלת זיקתם של המבקשים לכל אחת מן המשיבות, מחייבת בירור עובדתי, ואין מדובר בשאלה שעל-פי תקנות האגרות בלבד, כפי שציינו המשיבות במסגרת הסעד החלופי שהתבקש על ידן בגדרי בקשת העיכוב שבכותרת.
לשון אחר – הכרעה בסוגיית האגרה, בין במסגרת בקשת הסילוק, בין במסגרת הסעד החלופי שמבוקש, מחייב הלכה למעשה הכרעה מהותית – עובדתית ומשפטית – בטענות הצדדים העומדות בליבת המחלוקת – ולצורך כך, צריכה לעמוד בפני בית המשפט תשתית עובדתית מספקת [ראו: ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר, סו(2) 215 (2013)].
אשר להחלת המבחנים שנקבעו בעניין בובליל, כמו גם מבחני המשנה שנקבעו בעניין אגם, עליהם עמדתי לעיל – גם באלו, לא השתכנעתי כי המשיבות הרימו את הנטל בדבר הוכחת התקיימותם בנסיבות העניין שלפניי. אפרט.
אשר למבחן הראשון בדבר סיכויי הטענה הדיונית המקדמית להתקבל, כפי שציינתי לעיל, שעה שכל שעומד בפני בית המשפט בשלב זה היא בקשת האישור וכן בקשת הסילוק מטעם המשיבות, הרי שלא ניתן לקבוע בשלב זה דבר ביחס לסיכוייה של בקשת הסילוק להתקבל. כאמור, לצורך הכרעה בסוגיית תשלום האגרה, למצער נדרשת התייחסותם של המבקשים ביחס לטענותיהן של המשיבות בעניין זה.
אשר להתקיימותו של המבחן השני, הוא מבחן ההכבדה – הרי שגם לעניין זה, לא מצאתי בנסיבות העניין כי המשיבות הרימו את הנטל להוכחת הכבדה יתרה, בוודאי לא "בלתי-פרופורציונאלית" בעצם הגשת תשובתן לבקשת האישור, וכל שנטען על ידן בעניין זה הוא כי בהתחשב באופייה של הבקשה לאישור ובטיבו של הליך האישור כשלעצמו, תידרשנה המשיבות להשקיע משאבים רבים על מנת להתגונן לגופם של דברים.
בפרט נכונים הדברים, שעה שאף אם תתקבל טענתן בדבר אי-תשלום אגרה מספקת (ובתוכה – הבקשה לפיצול ההליכים כנגד כל אחת מן המשיבות), הדעת נותנת כי התגוננותן של המשיבות, גם במסגרת בקשה נפרדת, תידרש ממילא.
כן אציין, כי יש ממש בטענת המבקשים לפיה הגשת התשובות מטעם המשיבות, תניח בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה, על יסודה יוכל בית המשפט לקבל החלטה מושכלת בבקשה לסילוק על הסף – והרי זהו הטעם בכך שדרך המלך היא אי עיכוב הגשת כתבי הטענות העיקריים, כתלות בהכרעת בית המשפט בהליכים המקדמיים. בפרט נכונים הדברים בהתייחס לטענות העומדות ביסוד בקשת הסילוק, ואשר על יסודן מושתת טענת אי-תשלום האגרה המספקת.
לעניין זה מצאתי, בהתאם למבחני המשנה שנקבעו בעניין אגם, כי דווקא הגשת התשובות לבקשת האישור תסייע לבית המשפט להכריע בטענות המקדמיות הצריכות הכרעה, ויהיה בכך לסייע לניהול הדיון וייעולו.
מכל אלה מצאתי, כי אין מקום בנסיבות העניין לחרוג מן הכלל שנקבע בהלכת בובליל, ואין מקום להיעתר לבקשת הארכה.
סוף דבר
הבקשה למתן ארכה להגשת תשובה לבקשת האישור, נדחית.
מועדי הגשת התשובות וכן התגובות לתשובות, בהתאם להחלטתי מיום 09.09.2020.
המשיבות תשאנה בהוצאות ושכר טרחת המבקשים בגין הגשת בקשה זו, בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אביב קופרשמידט
נתבע: חברת חשמל בע"מ
שופט :
עורכי דין: