ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלכסנדר גונאייב נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופטת אביגיל כהן

המערער

אלכסנדר גונאייב
ע"י ב"כ עו"ד בן צ'בוטר

נגד

המשיבה

1.מדינת ישראל
2.משרד הפנים
3. משרד ראש הממשלה – לשכת הקשר נתיב
ע"י ב"כ עו"ד חנה ווינריט אדרעי ועו"ד רחל אללוף

בית משפט קמא הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6607/19 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' מוטי יעקובוב (12/2/2020) [להלן: "עניין יעקובוב"], שם נקבע, כי כאשר מבקשים לבדוק את הסמכות העניינית בקשר לתקיפה עקיפה יש לבדוק את מהותה של התביעה – האם מדובר בתקיפה עקיפה לאמיתה או שמא למעשה מדובר בתקיפה ישירה "בתחפושת" (סעיף 5 לפסק הדין).

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופט יעקב שקד) מיום 23/2/2020 בת.א. 20018-06-19 ולפיו סולקה על הסף תביעתו של המערער בהעדר סמכות עניינית תוך קביעה כי אין בכך משום מעשה בית דין.

2. התביעה:
המערער הגיש בחודש יוני 2019 תביעה נזיקית נגד המשיבים, שיכונו: "המדינה".
המערער אזרח רוסיה. מתגורר ברוסיה. לפי העובדות שנטענו בכתב התביעה הוא גילה בשנות נעוריו כי אביו נולד כיהודי ואומץ על ידי משפחה לא יהודית. בנובמבר 2014 החליט לעלות לישראל ולממש זכותו מכוח חוק השבות תש"י – 1050 (להלן: " חוק השבות"). הוא פנה עם רעייתו לקונסוליה הישראלית במוסקבה וביקש לקבל אשרת עולה. מילא שאלון (אשר מהווה בקשה לפי החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט – 1958 (להלן: " החוק לתיקון סדרי המינהל"). בפגישה עם הקונסול שבדק את המסמכים נמסר לו כי עליו לספק מסמכי אימוץ ביחס לאביו. לאחר תהליך ארוך וקשה שב ביולי 2015 לקונסוליה עם מסמכי האימוץ.

בכתב התביעה נטען:
"17. במהלך יולי 2015 שב התובע לקונסוליה במוסקבה עם מסמכי האימוץ וסבר, בצדק, כי המסמכים שנדרש להביא יאפשרו לו לממש את זכותו לעלות לארץ ישראל. לאכזבתו הרבה, התובע נתקל ביחס מזלזל מצד נציגיה קונסוליה, שלא בחנו את המסמכים עליהם עמל כה רבות להשיג וסירבו לבקשתו מבלי שניתן כול הסבר, לא כל שכן כתוב ומנומק כנדרש.

18. בהתנהלותם, הנתבעים שללו את זכות הטיעון של התובע. נשללה יכולתו של התובע לנסות להבין את סיבת הסירוב לבקשתו, ולהגיש בקשה מתוקנת או חדשה בהתאם לנימוק שהיה על הנתבעים לספק. שכן, ללא נימוק לסירוב לבקשתו לא יכול היה התובע לדעת האם וכיצד ניתן לתקן את בקשתו, וכיצד יכול הוא לכלכל את צעדיו ולממש את זכאותו לאשרת עולה".

עילות התביעה הן רשלנות, הפרת חובה חקוקה (הפרת חובה ליתן נימוק בכתב בתוך 45 יום לפי סעיפים 2 ו- 2 א' לחוק לתיקון סדרי המנהל).
נטען, כי היעדר מסירת מסמך כלשהו על ידי הנתבעת לתובע גרמה לו לנזק ראייתי וכי בגין פגיעה בזכויותיו נגרם לו נזק לא ממוני בסך 60,000 ₪.

3. הבקשה לסילוק על הסף:
א) המדינה ביקשה לדחות התביעה בהעדר סמכות עניינית וכן מטעמים נוספים.

ביחס לסמכות העניינית נטען, כי מהתביעה עצמה ניכר כי הסעד הכספי הנתבע הוא רק כסות לניסיון התובע לתקוף החלטת רשות לפי חוק השבות, אשר הביקורת עליה לא נתונה לבית משפט השלום.

בהתאם לסעיף 5 (1) לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים תש"ס – 2000 (להלן: " חוק בית המשפט לעניינים מנהליים"), הגדרת: "רשות" בסעיף 2 לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים והתוספת הראשונה לחוק בית משפט לעניינים מנהליים הכוללת גם את חוק השבות כרשות שעל החלטתה ניתן לעתור לבית משפט לעניינים מנהליים, אזי אין סמכות לבית משפט השלום לדון בעניין.

המדינה הפנתה לפסיקה ובמסגרתה נקבע כי אין להגיש תביעה אזרחית במקרה שבו התביעה היא כסות לתק יפה ישירה של המעשה המנהלי: רע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל, (19/1/17) – להלן: " עניין גליק", וכן הפנתה לפסיקה אחרונה בנושא שאלת תקיפה עקיפה במסגרת הליך אזרחי: ע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה (6/3/19) – להלן: " עניין אלפריח", וכן לרע"א 88/17 בדרה גולן נ' חולדאי (9/5/18) (להלן: " עניין גולן") ורע"א 2933/18 עיריית אור עקיבא נ' מקורות חברת מים בע"מ, 1/8/19 ועוד.

ב) התובע – המערער בתגובתו ביקש לדחות את הבקשה.

בנוגע לסמכות העניינית נטען, כי אין מדובר בתקיפת החלטה של רשות לפי חוק השבות אלא בתביעה נזיקית העוסקת בהפרה של החוק לתיקון סדרי מנהל. הפרה שגרמה לתובע לנזק. הוראות חוק ההנ מקה לא תקפות רק ביחס לחוק השבות וסוגיית האחריות כאן היא חסרת נפקות בנוגע לחוק השבות.
נטען, כי רק במקרים חריגים מסולקת תביעה על הסף ואין זה המקרה החריג.

בסעיף 16 לתגובה נכתב כי: "... העילה הנזיקית בתיק זה מבוססת על הפרה (כאמור שיטתית) של זכות התובע לקבל מענה מנומק בכתב תוך 45 ימים כמצוות המחוקק בחוק ההנמקה".

נטען כי התובע בתביעתו לא מבקש צו עשה ולא מבקש לשנות את החלטת המדינה בנוגע לזכאותו לעלות לישראל אלא תובע את הנזק שנגרם לו בעקבות מעשה רשלני ו/או הפרת חובה חקוקה.
נטען כי הפסיקה אליה הפנתה המדינה אינה דומה לעניינינו.

ג) בתשובה לתגובה הודגש כי מנוסח כתב התביעה עולה כי עניינה של התביעה בהחלטת הנתבעים לעניין זכאות התובע לפי חוק השבות.

בית משפט קמא הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6607/19 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' מוטי יעקובוב (12/2/2020) [להלן: "עניין יעקובוב"], שם נקבע, כי כאשר מבקשים לבדוק את הסמכות העניינית בקשר לתקיפה עקיפה יש לבדוק את מהותה של התביעה – האם מדובר בתקיפה עקיפה לאמיתה או שמא למעשה מדובר בתקיפה ישירה "בתחפושת" (סעיף 5 לפסק הדין).
הסעד יכול לשמש כלי עזר אך הסעד אינו חזות הכל.

בעניין יעקובוב נקבע כי מהותה של התביעה גילה כי מדובר בתקיפה ישירה של המעשה המנהלי ולא בתקיפה עקיפה ולכן נקבע כי אין סמכות לבית משפט השלום לדון בתובענה.

כבוד השופט שקד הפנה גם לפסקי הדין בעניין גליק וגולן ולפסיקה נוספת וקבע, כי במקרה דנן מהעובדות שצוינו בכתב התביעה עולה, כי התובע פנה לקונסוליה כדי להגיש בקשה לאשרת עולה וסורב, ללא מתן הנמקות.
עסקינן במסרבת שהיא "רשות" לפי סעיף 2 לחוק בית משפט לעניינים מנהליים.
פרט 12 (9) לתוספת הראשונה לחוק בית משפט לעניינים מנהליים אליה מפנה סעיף 5 (1) לחוק כולל עתירות בעניין חוק השבות ולכן עניינית, עסקינן בעילת תביעה מנהלית באופיה, שכן חובת ההנמקה היא נגזרת של חובת ההגינות של רשות מנהלית כלפי הפרט ותכליתה למנוע קבלת החלטות שרירותיות או שגויות.
הן בעניין יעקובוב והן בעניין גולן התייחס בית המשפט העליון לעניין חוסר היכולת לתבוע בהליך המנהלי סעד כספי.

נקבע כי על פי ההלכה הפסוקה ותוך יישום ההלכה לעניינינו אין סמכות עניינית לבית משפט שלום אך אין למנוע מהתובע את האפשרות להגיש הליך מתאים בערכאה המוסמכת ולכן אין לקבוע כי קיים מעשה בי-דין.

5. הליך מקביל:
בבית משפט השלום בהרצליה מתנהלת תביעה שהגישה תובעת המיוצגת אף היא על ידי ב"כ המערער נגד המשיבים שעניינה דומה. ת.א 14657-06-19 ילנה ניקולאיבה נ' מדינת ישראל. גם בתביעה זו הגישה המדינה בקשה לסילוק על הסף אך בית משפט השלום דחה את הבקשה לסילוק על הסף תוך קביעה כי לבית משפט שלום סמכות לדון בתביעה.
בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על החלטה זו נדחתה ביום 17/2/2020 על ידי חברתי כבוד השופטת וולצקי (רע"א 33317-01-20 מדינת ישראל נ' ניקולאיבה).

יודגש, כי כבוד השופטת ווולצקי לא קבעה מסמרות אלא לא מצאה לנכון לאפשר התערבות בשלב הביניים וציינה מפורשות כי "כל טענות המדינה שמורות לה גם בהליך עצמו".

6. כבוד השופט שקד בתיק קמא היה מודע כמובן להחלטת כבוד השופטת וולצקי וציין בפסק דינו כי למרות זאת דעתו שונה בשים לב להלכות בית משפט העליון בסוגיה.

7. בערעור חזרו ב"כ המערער וב"כ המשיבה על הטענות שנטענו בבית משפט השלום.
ב"כ המערער טען, כי בית משפט השלום שגה כאשר פסק בניגוד לפסק דינה של כבוד השופטת וולצקי. זאת בניגוד לחובתו לפסוק בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני שאין לנקוט בו אלא במצבים חריגים שאינם מתקיימים בעניינינו.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א) סעד של סילוק על הסף הוא אכן צעד קיצוני שיש לנקוט בו רק כאשר ברור כי התובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש אפילו אם יוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה.

ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).

ב) כאשר אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים או כאשר לצורך הדיון יוצא בית משפט מנקודת מוצא ולפיה התובע יצליח להוכיח את כל העובדות שבכתב התביעה וקיימת סוגיה משפטית הטעונה הכרעה, בית משפט יכול ואף צריך להכריע בטענת הסף.
יש בכך כדי לחסוך מהצדדים ומבית משפט משאבים ניכרים. ראה לעניין זה: רע"א 3196/18 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' פלונית (6/8/18) בסעיף 8.

ג) במקרה דנן, אין מחלוקת על העובדות לצורך הכרעה בסוגיית הסמכות העניינית.
בית משפט בחן את הסמכות העניינית לפי העובדות שנכתבו בכתב התביעה.

ד) אני סבורה, כי אכן מבחינה מהותית עסקינן בת ביעה שהיא במהותה מנהלית ולא אזרחית.
על כן, הסמכות נתונה לבית משפט מנהלי ולא לבית משפט השלום.

ככלל, ניתן כאמור לתקוף בתקיפה עקיפה החלטה מ נהלית בערכאה אזרחית אך זאת כאשר מדובר בתקיפה עקיפה ולא כאשר מדובר בתקיפה ישירה בכסות של תקיפה עקיפה, כפי ש נקבע בעניין יעקובוב.

עניין יעקובוב שניתן ימים ספורים לפני מתן פסק הדין בתיק קמא אינו המקרה הראשון שבו קבע בית משפט העליון הלכה זו.

גם בעניין גליק ובדרה גולן סולקו על הסף תביעות אזרחיות כספיות אשר נקבע כי יש בהן תקיפה ישירה בכסות של תקיפה עקיפה.

כבוד השופט מזוז בפסק הדין בעניין אלפריח – שניתן ביום 6/3/19 הרחיב בסוגיית התקיפה העקיפה.
כך נכתב שם בסעיף 11 לפסק הדין בעניין אלפריח:
"...נוכח ייחודו וחריגותו של הליך התקיפה העקיפה, המאפשר כאמור לבית המשפט לדון בענין שברגיל אינו בגדר סמכותו העניינית, המחוקק סייג את הסמכות הנגררת בשני סייגים עיקריים: ראשית, כי תנאי לקיום ביקורת עקיפה שההכרעה בשאלה מושא הביקורת העקיפה "דרושה לבירור הענין" שבגדר סמכותו של בית המשפט, היינו שמדובר בשאלה אינצידנטלית לשאלה העיקרית מושא ההליך; ושנית, שההכרעה במסגרת ביקורת עקיפה כוחה יפה רק "לצורך אותו ענין", והיא אינה בגדר הכרעה כללית באשר לתוקפו של מעשה המינהל שנבחן, ואינה מהווה מעשה בית דין אף בין אותם צדדים בהליך אחר. מצב אופייני עיקרי של תנאי האינצידנטליות הוא כאשר שאלת חוקיות המעשה המינהלי מתעוררת כטענת הגנה במסגרת הליך ששאלת חוקיות המעשה המינהלי אינה תכליתו ועיקרו".

עוד נכתב שם בסעיף 12 לפסק הדין:
"התקיפה העקיפה היא אפוא הליך חריג שגובש במשפט האנגלי מטעמי יעילות דיונית, כדי למנוע פיצול דיון מקום שבמסגרת הליך מתעוררת שאלה אינצידנטלית שאינה בתחום סמכותו של בית המשפט הדן באותו הליך.
לצד היתרון של יעילות דיונית יש להליך זה חסרונות לא מבוטלים. בראש ובראשונה בכך שהביקורת השיפוטית על מעשי המינהל במסגרת תקיפה עקיפה מתבצעת על ידי ערכאה שיפוטית שהנושא אינו בתחום סמכותה ומומחיותה, ובמסגרת סדרי דין ודיני ראיות שאינם מותאמים להליך של ביקורת שיפוטית.

"הזכות המינהלית שונה באופן מהותי מן הזכות האזרחית. היא מוסדרת על ידי מערכת שונה של כללים, הלוא הם כללי המשפט המינהלי; היא מוגנת בדרך כלל על ידי מערכת נפרדת של ערכאות: בתי דין מינהליים, בית המשפט לעניינים מינהליים ובג"ץ; ערכאות אלה פועלות על פי סדרי דין וראיות מיוחדים, ויש להן שיקול דעת רחב מאוד בשאלה מהו הסעד הראוי בכל מקרה" (יצחק זמיר " הזכות המינהלית" משפט וממשל טז 135, 137 (תשע"ה)

שנית, בהליך כזה החלטה שלטונית תעמוד לביקורת במקרים רבים כאשר הרשות השלטונית הנוגעת בדבר לא תהיה כלל צד להליך, ובכך נעקף כלל בסיסי של המשפט המינהלי בדבר צירוף משיבים ראויים. שלישית, תקיפה עקיפה מאפשרת למעשה לעקוף גם את המגבלה של שיהוי ואת הדרישה ל מיצוי הליכים בתקיפת מעשי המינהל, ואף עשויה לעודד התעלמות מהחלטה שלטונית ותקיפתה בתקיפה עקיפה רק כאשר ננקטת סנקציה בגין אותה הפרה. ולבסוף, התוקף המוגבל כאמור של הכרעה במסגרת תקיפה עקיפה, לצורך אותו ענין בלבד, עלול ליצור אי וודאות לגבי תוקפם של אקטים שלטוניים, הכרעות סותרות בנוגע לאותו אקט שלטוני, ואף מראית פני דברים מטרידה כאשר אקט מינהלי נמצא כמשולל תוקף לענין פלוני במסגרת ביקורת עקיפה, אך בשל התוקף המוגבל של הכרעה זו ממשיכה הרשות לפעול מכוחו בהקשרים אחרים.

נקבע שם (סעיף 13) כי נוכח חריגותו וחסרונותיו של הליך התקיפה העקיפה, יש לאפשר נקיטה בדרך זו בדרך זהירה ומצומצמת.

נקבע כי לאחר הקמת מערכת בתי המשפט לעניינים מנהליים בשנת 2000, שאחת מתכליותיה היא " שמירת ייחודו של המשפט המינהלי" ומניעת "טשטוש מאפייניו המהותיים והייחודיים" כפועל יוצא של דיון בו בערכאות אזרחיות ( הציטוט מתוך דברי הסבר להצעת חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים – הצ"ח התש"ס 1) אין עוד צידוק לגישה שהיתה נהוגה בעבר לעודד במקרים מסויימים שימוש בביקורת עקיפה.

לאחר מתן פסק הדין בעניין אלפריח נדרשו לסוגייה מותבים רבים בבתי המשפט השלום והמחוזיים אשר טיפלו בתביעות אזרחיות כספיות, שבהם הועלתה סוגיית התקיפה הישירה בכסות של תקיפה עקיפה.

במסגרת ת.א. 35048-08-14 תדהר בנייה בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו ניתנה ביום 11/6/2020 החלטת כבוד השופט גייפמן, שניתנה לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה הגיש את עמדתו (עמדה שהוגשה גם בהליכים נוספים).

בעניין תדהר הוגשה תובענה כספית בסך של כ- 4.6 מיליון ₪ נגד העירייה להשבת היטלי סלילה ותיעול.

תעריפי היטלים נחקקים בחוקי עזר. במסגרת התביעה הכספית נטען, כי התחשיבים שעל בסיסם נקבעו התעריפים בחוקי העזר הם לקויים ומופרזים.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה היתה כי אין מקום לתקיפה עקיפה (כלפי התחשיבים שעל בסיסם חושבו תעריפי ההיטל) בדרך של הגשת תביעות אזרחיות.
בסעיף 6 להחלטה מונה כבוד השופט גייפמן 18 תובענות אזרחיות התלויות ועומדות נגד עיריית תל אביב באותו עניין בהיקף של כ- 63 מיליון ₪.
נקבע כי סעד ההשבה הכספי נגזר מההכרעה בשאלת חוקיות חוקי העזר וכי מדובר למעשה בתקיפה ישירה במסווה של תקיפה עקיפה.
התביעה נדחתה על הסף.

ה) ומן הכלל אל הפרט:
במקרה דנן נימק כדבעי בית משפט קמא מדוע עסקינן בתקיפה ישירה במסווה של תקיפה עקיפה.

סעיף 5 (1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000 קובע:
"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית)".
מיום 8.8.2005
תיקון מס' 15
ס"ח תשס"ה מס' 2020 מיום 8.8.2005 עמ' 738 ( ה"ח 77)
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);
הנתבעות הן "רשות" לפי סעיף 2 לחוק.

החלטה של רשות היא החלטה על פי דין "לרבות היעדר החלטה וכן מעשה או מחדל".
פרט 12 (9) לתוספת הראשונה אליה מפנה סעיף 5 (1) לחוק בית משפט לעניינים מנהליים כולל עתירות הנוגעות לחוק השבות.
מהעובדות שנטענו בכתב התביעה עולה, כי באופן מהותי הטענות הן כנגד סירוב הרשות ליתן לו אשרת עולה מכוח חוק השבות.
העובדה שהטענה היא כי הסירוב היה לא מנומק אינה משנה את המהות. הרי היעדר נימוק וכן היעדר מתן החלטה בכתסוג הטענות שנבחנות במסגרת עתירה מנהלית (שכאמור מוגשת גם בגין אי מתן החלטה וכן בגין מעשה או מחדל של הרשות).

9. המערער הרחיב בערעורו באשר לכך שכבוד השופט שקד לא פסק בהתאם לפסק הדין בערעור שניתן בבית המשפט המחוזי בהליך המקביל וזאת לאור סעיף 20 (א) לחוק יסוד: השפיטה ולפיו הלכה שנפסקה בבית משפט מחוזי תנחה בית משפט שלום.
לא מצאתי לנכון להרחיב בעניין בשים לב לכך שלטעמי בית משפט המחוזי בהליך המקביל לא קבע מסמרות אלא לא נתן רשות ערעור על החלטת בית משפט שלום שלא לסלק תביעה על הסף, ובעיקר בשל העובדה שאינני מחויבת להגיע לאותה מסקנה אליה הגיע בית משפט המחוזי בהליך המקביל.
פסק דינו של בית משפט קמא וכן פסק דיני זה נסמכים על ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון (ובבית משפט המחוזי לאחר שניתן פסק הדין בתיק קמא) שעל בסיסן אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

10. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

ב) המערער ישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבים באמצעות בא כוחם.
יתרת הערבון תוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלכסנדר גונאייב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: