ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופירה צ'פניצקי נגד נעמי הלר :

בפני כבוד ה שופט גד ארנברג

תובעים

אופירה צ'פניצקי (צמרת)

נגד

נתבעים

  1. נעמי הלר
  2. מאיר הלר

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי הינה במחלוקת שכנים בנוגע לאחריות הנתבעים לנזקי רטיבות בדירת התובעת. בגדרה של התביעה הכספית מבקשת התובעת פיצוי בגין עלות תיקון הליקויים בדירתה בהתאם לחוות דעת מומחה, הוצאות שכר מומחים (מהנדס ושמאי), פיצוי בגין אי השכרת הדירה למשך ארבעה חודשים באופן מלא וכן קבלת פיצוי ובמשך 15 חודשים באופן חלקי. כמו כן מבקשת התובעת פיצוי על נזקים שנגרמו לארון חדר שינה וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

רקע :
התובעת הינה בעלת דירת מגורים בקומה א' בבניין ברחוב הנשיא 8, ירושלים (להלן: "דירת התובעת") התובעת פעלה בהליך זה באמצעות מיופה כוחה מר איתן קאהן (להלן: "איתן"). בדירת התובעת התגורר בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, ארז אברהם בשכירות (להלן: "השוכר"). הנתבעת 1 הינה הבעלים של הדירה בקומה ב' בבניין, השוכנת מעל לדירת התובעת (להלן: "דירת הנתבעת") הנתבעת ניהלה את ענייני הדירה באמצעות הנתבע 2, מאיר הלר שהינו בנה והאפוטרופוס על פי דין (להלן: "מאיר").
בשל העובדה שבעלות הדירות ניהלו את עניינן בכללי ואת התביעה דנן בפרט באמצעות מאיר ואיתן, אתייחס בפסק הדין לגורמים אלו בעיקר, "שלוחו של אדם כמותו".
מכתבי הטענות עולה כי מתחילת שנת 2014, החלו להופיע כתמי רטיבות בדירת התובעת שלימים התברר כי מקורם בדירת הנתבעת. עם הופעת סימני הרטיבות פנה איתן למאיר לבדיקה וטיפול בנזילה. בשל היותה של הנתבעת מבוטחת בביטוח מבנה ותכולה פנה מאיר לחברת הביטוח "הראל" אשר שלחה איש מקצוע מטעם חברת ש.כ.ל מבית שגריר לבדוק את מקור הנזילה (להלן: "הבדיקה הראשונה"). לאחר בדיקה כתב איש המקצוע בדו"ח קריאה מספר 034243 (להלן: "הדו"ח"): "בבדיקה שנעשתה בדירה אין סימני נזילה בצנרת שבכיסוי. יש לבדוק צנרת ניקוז של הגג". כעבור שנה, משגילה איתן כי מקור הנזילה אינו מהגג הזמין איתן את המהנדס י. סצדקי מחברת "גלאור מהנדסים ויועצים בע"מ" לביצוע בדיקה ואיתור מקור הרטיבות והלה כתב חוות דעת בעניין (להלן: "חוות דעת") לפיה: "רטיבות מרובה מדירה עליונה חודרת לתקרה ומתפשטת לקירות...". בעקבות חוות דעת זו פנה מאיר בשנית לחברת הביטוח "הראל" ששלחה נציג לבדיקה נוספת (להלן: "הבדיקה השנייה"). לאחר בדיקה נמצא שמקור הנזילה מרצפת דירת הנתבעת. בעקבות ממצא זה חברת הביטוח שלחה בעלי מקצוע לצורך תיקון הצנרת.
טענות הצדדים:
לטענתו של איתן, מאיר התרשל באופן טיפולו בנזילה. לטענתו בעקבות הליקויים בדירת הנתבעת נגרמו נזקי הרטיבות : הופעת כתמי עובש על הקירות וצבע מקולף. לדבריו נזקים אלו פגעו באופן קשה בסביבת המגורים וביכולת השוכר להשתמש בחלקים מחלל הבית עד שלא היה ניתן לגור בו בכלל. עוד טען כי הרטיבות גרמה נזק לארון חדר השינה אשר נבנה מעץ מלא במידות מיוחדות.
מנגד טען מאיר כי עם קבלת הודעתו של איתן פעל במרץ לבדיקת אחריותו לרטיבות. יחד עם זאת, עם קבלת דו"ח חברת הביטוח הסתמך על בדיקתם וסבר כי מקור בעיית התובעת אינה מדירתו. לדבריו גם עם קבלת חוות דעתו של סדצקי, פעל במרץ להזמין את חברת הביטוח. עוד טען כי גם איתן הסתמך על חוות דעת של איש המקצוע מטעם חברת הביטוח ולכן הזמין את סצדקי רק במאי 2015 ולא מיד לאחר הבדיקה הראשונה.
עוד טען כי על איתן היה למזער את הנזק ולהסכים לשיפוי שהוצע לו ע"י חברת הביטוח.

הודעת צד ג'
הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח הראל וכנגד קבוצת שגריר שירותי רכב בע"מ בטענה לשיפוי מלא או להשתתפות בכל סעד שיקבע בית המשפט. לטענתם איש המקצוע מטעם צדדי ג' התרשל בבדיקתו ולא ביצע את הבדיקות הנדרשות כפי שנכתב בדו"ח הקריאה שיש לבצען. לטענתן, אילולא חוות דעת המוטעית הנזילות היו מתוקנות כבר בשנת 2014 והנזק שנגרם היה זניח לעומת הנזק שנטען כיום. לטענתם, הסתמכו על דו"ח הקריאה שהוציא המומחה מטעמם מאחר שסברו כי חברת הביטוח תשלח אדם שמיומן בתחומו.
מנגד צדדים שלישיים טענו כי הפוליסה אינה מכסה פיצוי לצד ג' כאשר אין רשלנות מצד המבוטחת וכוללת רק כיסוי לנזקי צנרת ותיקונם. משהנתבעים טענו כי לא התרשלו הרי שאין עילה כנגד צדדי ג.
עוד טענו הצדדים השלישיים להעדר כיסוי ביטוחי הן מהטעם שלא התרחש אירוע תאונתי כאמור בסעיף 12 לפוליסה והן מהטעם שהדירה שכורה, דבר המהווה שימוש עסקי השולל את תחולת הפוליסה.
לגופו של עניין טענו שהבודק מטעמם לא התרשל וביום הבדיקה הבחין בכתמי רטיבות בגג דירת התובעת ובגג דירת הנתבעת ולכן סבר שהנזילה היא מגג המבנה. לטענת ם הוכחה לבעיית האיטום בגג היא העובדה שאיש מקצוע הגיע ותיקן את איטום הגג באוגוסט 2015 בעקבות קריאה שהתקבלה. על כן שאין מן הנמנע שגם בחורף 2014 , שהיה גשום במיוחד על פי כלל הדעות, חדרו מי הגשמים דרך הגג לדירות הצדדים בתיק דנן.
לטענתם, הבודק מטעמם ביקש להמתין שבוע לצורך מעקב אולם הנתבע עצמו לא יצר איתם קשר לאחר מכן לעדכנם בנוגע להמשך בדיקה.
באשר לנזק עצמו טענו צדדי ג' כי מפקח שהיה בדירת התובעת בדק וקבע כי מדובר בארון ישן מאוד ובנוסף לנזקי הרטיבות יש לו נזקים נוספים. כמו כן טענו כי אנשי מקצוע מטעמם אשר טיפלו בנזילה, ביקשו לתאם תיקוני צבע אך איתן סרב לכך.

דיון והכרעה
אחריות הנתבע - הנזקים בבית התובע ומקורם
לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות חוות דעת המומחים השונים, והעדויות, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן:
בעניינו מדובר בשתי דירות בבניין הממוקמות אחת מעל השניה באופן שבו נזק לצנרת הדירה העליונה עלול להסב נזק לדירה התחתונה. אין חולק לקיומו של קשר סיבתי בין נזקי הרטיבות בדירת התובעת לכשל בדירת הנתבעים וכן לאופי הנזילה הנרחב. במצב דבר זה על מנת להטיל אחריות על בעל הדירה העליונה יש לבחון את קיומן של חובת הזהירות המושגת, הקונקרטית וכן את הקשר בין התנהלותם של הנתבעים לנזק הנטען.
בתא (י-ם) 7773/02 סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סורוקה יורם (להלן: " עניין סהר ציון") דן כבוד השופט מינץ באחריות בעל הדירה העליונה לנזקי צנרת לדירה התחתונה. בעניין החובה המושגית והקונקרטית צייין כי " די ברור כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של בעל דירה אחת כלפי שכנו לבל ייגרם לדירתו נזק ממתקני דירתו (צנרת המים) שלו".
עם זאת קיומה של חבות זו אינה מספקת לצורך קיומה של רשלנות ויש לבחון גם את קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי בין התנהגות המזיק (הנתבעים) לבין הנזק שנגרם. לצורך כך יש לשאול את השאלה האם המזיק היה צריך לצפות את הנזק שנגרם ובכך יכול היה לנקוט באמצעים למנוע את התרחשותו.( ע"א 9212/99 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, תקדין - עליון 2002(1), 346).ב בעניינו אני סבור כי התשובה לכך היא חיובית. כבוד השופט מינץ סיכם זאת בדבריו בעניין סהר ציון כשקבע : " ...דרכן של צינורות מים להסדק ולהתפוצץ. נכון, שאין לדעת מתי תתרחש התקלה. היא יכולה להתרחש בחלוף חודש והיא יכולה להתרחש בחלוף מספר רב של שנים... במובן זה איפוא, על האדם הסביר לצפות את בואו של נזק, וכשזה יופיע - אפילו באופן פתאומי, עליו לשאת בנטל הסיכון שהוא נטל אותו במודע (השווה ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר, פ"ד לז(3), 757). "

בהערת אגב ייאמר, כי נדמה, שניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם באמצעות סעיף 2 לחוק השליחות תשכ"ה – 1965: "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". כפי שארחיב בהמשך הרי שהוכח בפני כי איש המקצוע מטעם חברת הביטוח התרשל בבדיקתו. חברת הביטוח טענה כי במהלך שנת 2015 התגלו בעיות איטום בגג הבניין ולפיכך יתכן כי איש המקצוע כלל לא התרשל. מדובר בספקולציה ותו לא.
לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה שהנזק הינו תוצאה של צינור שהתפוצץ בדירת הנתבעים. הנתבעים שלחו איש מקצוע שלא פעל כנדרש ובאופן מקצועי וכתוצאה מכך לתובעת נגרם נזק. במצב דברים זה אינני סבור כי נכון יהיה להטיל את הנזק הכספי על כתפי הניזוק שנגרר להליכים ולהוצאות משפטיות שלא באשמתו.

הסעדים המבוקשים
תיקון הנזקים בדירת התובעת
מאחר שנקבע כממצא פוזיטיבי כי בעיית הנזילה בדירת הנתבעת באה על פתרונה וכי אין כל נזילה פעילה מדירתה אל דירת התובעת, הרי שעתה יש להידרש לעלות עבודות תיקון הדירה והארון.
בכתב התביעה, העריכה התובעת את עלות התיקון בסך של 16,874 ₪, זאת על יסוד חוות דעתו של המומחה המהנדס מטעמה. כשאיתן נשאל אודות קבלות ענה תיקן ללא קבלות.
בפסיקה קיימות דעות שונות לגבי משמעותה של חוות הדעת השמאית במצב בו הנזק תוקן ולא הוצגו קבלות על כך. כידוע הנטל להוכיח את סכום הנזק מוטל על התובעת והאופן שבו יש להוכיח אותו עשוי להשתנות מתביעה לתביעה בהתחשב בזהות התובע ובאופי הטענות.
איתן אומנם לא הציג קבלות אולם הציגה חוות דעת שמאית שלא נסתרה על ידי הנתבעים. הנתבעים מנגד לא הביאו מומחה להערכת הנזק וכל שטענו בעלמא כי הסכומים מופרזים.
בעניינו מדובר בתביעה מכוח עילת נזיקין. במקרה כזה חל עקרון העל לפיו, על מזיק להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא אירע הנזק. עמדה על הדברים כבוד השופטת פרוקצ'ה בע"א 9085/00 שטרית נ' שרבט חברה לבנין בע"מ, נז(5) 462 (2003):
"כלל הוא בתורת הפיצוי כי יש להעמיד ניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא ארעה ההפרה והנזק שנצמח בעקבותיה. מקובל עוד לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן אך אין מחייבים בדרך כלל הוכחה נחרצת לאופן השימוש העתידי בו, ותשלומו אינו מותנה בהתחייבות הנפגע להשתמש בו למטרה מוגדרת"

בתאמ (ראשל"צ) 1956/08 דני כהן נ' חברה להובלת דלק בע"מ בו עלתה סוגיה זהה קבע בית המשפט כי יש לדחות את טענת חברת הביטוח לפיצוי בעין ולא בהתאם לחוות דעת שמאית וקבע כי "אם התובע בחר לתקן את רכבו באופן "חסכוני", תוך שהוא מוותר על רכיבי תיקון מסוימים ונעזר במכרים או חברים, אין הנתבעים רשאים להיבנות מכך." דברים אלו יפים לעניינו.

לשאלת צמצום הנזק טען איתן כי הוצע לו לבצע תיקונים קוסמטיים בלבד שכללו צבע ותיקון הארון. דבריו לא נסתרו ונציג השירות מטעם צד ג' מר אריק פירס אף אישר זאת בעדותו.
אני מקבל את טענת התובע כי לצורך החזרת הקירות למצבם הקודם, יש לבצע הליך שכולל קילוף הטיח הספוג במים ועובש, מריחת חומר נגד עובש ורק אז צביעה של החלל. לכן מקובל כי איתן סרב לתיקון שאינו יסודי ואשר היה גורע יותר מאשר מוסיף.
באשר לארון, העריכה התובעת את עלות החלפת הארון בסך 6,000 ₪ וזאת על יסוד חוות דעתו של שמאי. השמאי כתב בחוות הדעת: "אותרו נפיחויות חריגות באלמנטים שונים של ארון הקיר בחדר השינה שניזוק כליל" (הדגשה הוספה ג.א).
הן הנתבעים והן צד ג' אשר טענו לאיכותו של הארון ולאפשרות התיקון טענו זאת בהתבסס על דו"ח מפקח מחברת הביטוח שאינו משמש כשמאי. מעבר לכך לא טרחו הנתבעים או צדדי ג להעיד את אותו מפקח על הבחנתו.
לאור האמור בצירוף העובדה כי לא הונחה בפני כל חוות דעת סותרת לעלות התיקונים שניתנה לאחר בחינת הנזקים, הרי שאני מקבל את חוות דעתו של המהנדס סדצקי.

הפסד דמי שכירות
התובעת טענה כי בשל בעיית הנזילה מדירת הנתבעת והרטיבות שהתפשטה בדירתה, שהביאה אחריה לקילופי צבע וטיח, כתמי רטיבות על התקרה ועל הקירות, עובש, ריח רע וכיו"ב, מפגעה יכולת השכרת הדירה במחיר מלא.
בעניין זה איתן ציין שבמהלך כל התקופה התגורר השוכר בדירה בתשלום מלא, אולם בשל מצבה של הדירה הגיע עם השוכר להסכמה לפיה השוכר יתגורר בדירה כחצי שנה ללא תשלום וזאת כקיזוז על הסכומים שהיה על איתן להוריד לו מדמי השכירות בעבור אותה תקופה.
איתן תמך את הטענות בעניין הפסדי השכירות בחוות דעתו שמאית , בה נקבע שעבור כל חודש שדירת התבעת לא הייתה ראויה למגורים בחלקים ממנה נגרם לתובעת הפסד דמי שכירות בגובה של 1,624 ₪ לחודש ועבור כל חודש שהדירה כלל לא הייתה ראויה למגורים יש הפסד שכירות מלא בשווי 4000 ₪ לחודש.
תפקידו של שמאי מקרקעין היא להעריך את גובה דמי השכירות עבור נכס פלוני. לאור ניסיונו הרב ומאחר שאין בתיק כל שומה נגדית סותרת לעניין גובה שכר הדירה נהוג באזור מגורים זה וכן באשר לירידת ערך הדירה בעת הרטיבות הנרחבת הרי שאני קובע כי הערכתו של המומחה, היא בבחינת אינדיקציה טובה. יחד עם זאת, יש לציין כי איתן לא הוכיח את מועד תחילת הרטיבות ושינה גרסתו מפעם לפעם. כמו כן, איתן ציין בכתב התביעה כי קיבל תשלום מלא עבור שנת 2014 ולאחר מכן התקזז עם הנתבע אולם לא הראה כל מסמך או הסכמה בכתב על כך. הערכת השמאי לתקופה זו התבססה על תיאוריהם של איתן והשוכר בלבד וללא בחינה ממשית של יכולת המגורים. אני סבור כי אכן נגרמה פגיעה באיכות חיו של השוכר ובשימושו בנכס עקב הרטיבות והעובש. על אף שלא הוכח בפני המועד בו חלק מחלל הבית הפך לבלתי שמיש אני סבור כי הבית לא הפך בן לילה לבלתי שמיש ולכן יש ללכת על דרך אומדנה. אני סבור כי הפגיעה בשימוש חלקי בבית הייתה לכל הפחות למשך חמישה חודשים. אני מקבל את אומדן הנזק על פי הערכת השמאי, דהיינו 1,624 ₪ לחודש ולפיכך הפגיעה בחודשים אלו הינה בסך 8,120 ₪.
באשר לתקופה בה הנכס לא היה בשימוש כלל הרי שאני מקבלת את הערכת השמאי מאיר פרץ. בחוות הדעת של המהנדס סדצקי שביקר בנכס ביום 1.5.15 נכתב: "במצב הקיים לא ניתן להתגורר בחדר השינה, להשתמש בחדר האמבט, בבוידם ובמרפסת של חדר שינה". תיאור דומה נכתב בחוות הדעת השמאית מיום 21.7.15: "בשל מצבה הפיזי של הדירה הנדונה, אינה ראויה לאכלוס מהווה מפגע בטיחותי ובריאותי חמור לשוהים בה או בסביבה הקרובה". השמאי העריך כי הדירה לא הייתה רואיה למגורים מחודש אפריל ( ממועד ביקור המהנדס) ועד לחודש אוגוסט (המועד בו נכתבה חוות הדעת).
אומנם צד ג' הביא שמאי מטעמו ביום 16.2.20 אשר קבע בדו"ח כי סכום הנזקים אינו עולה על 15,000 ₪. אולם השמאי שהגיע כשש שנים לאחר האירוע לא התרשם מהליקויים והסכנות בעצמו. כמו כן נמצאו סתירות מהותיות בחוות הדעת שכן מחד טען "לא סביר שדליפה שנוצרה בשנת 2014, נמשכה עד 2015 והדיירים המשיכו להתגורר בה" ובהמשך כתב "נראה כי הדייר המשיך להתגורר במקום ולא סביר כי בשל כתמי רטיבות בתקרה נמנע המשך מגורים" (הדגשה הוספה ג.א). עוד ניתן לראות כי בהערכתו לא נתן את הדעת לסוג הארון, חומר הגלם, גודלו וייחודיותו שקבע שמחירו 3,000 ₪. לאור כל אלו אני סבור כי משקל חוות דעת זו הינה נמוך ממשקל חוות דעת שמאית שהוצגה על ידי התובעת.
משכך, הפסד דמי השכירות שנגרמו לתובעים בגין הרטיבות בדירתם שמקורה מנזילה מדירת הנתבעת, החל מחודש מרץ 2014 ועד לתיקון הרטיבות ביוני 2015 הוא 28,120 ₪.

עגמת נפש, טרדה ומטרד
התובעת העמידה ראש נזק של עגמת נפש, הטרדה ומטרד שנגרמו לה, על סך של 8,574 ₪. אומנם התובעת ואיתן לא הוכיחו היקפו של ראש נזק זה אולם הראו כי סבלו וטורטרו בשל התרשלות הנתבעים בעניין הטיפול בבעיית הנזילה אל דירתם.
בחוות דעת המומחה נכתב שכתוצאה מהליקויים נגרמו לדירת התובעת סימני רטיבות קילוף צבע וטיח וכן נגרם עובש וכי אלו גרמו לפגיעה קשה באיכות חיים, בלאי מואץ למבנה ולתכולה, מפגע תברואתי וסכנת התחשמלות.
הפיצוי בגין נזק לא ממוני, עגמת נפש, נאמד לפי טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהגות הצדדים לפני ובמהלך ההליך המשפטי, עלות התיקונים לרבות הצורך בפינוי מהדירה לצורך ביצועם )ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ,( 28.02.05 ) ). הליקויים הופיעו כשנה לפני שתוקנו. במהלך אותה שנה פעלה התובעת באמצעותו של איתן באופן נרחב על מנת לפתור את התקלה. איתן פנה לוועד הבניין, חיפש את הקבלן, הביא מומחים לאיטום הגג ולאחר מכן מומחה לבדיקת מקור הרטיבות ושמאי להערכת הנזק ונאלץ להתמודד עם שוכר אשר גר בדירה עם ליקויים. ניתן להבין את תחושותיו של איתן אשר נאלץ להתמודד עם עניינים אלו בעוד אלו יכלו להסתיים עוד בשנת 2014. לא נעלם מעיני שהנתבע לא התחמק ונענה לדרישות התובע לבדיקת התקלה גם אם זו התבצעה ברשלנות. שקלול הנסיבות מביא למסקנה כי הסכום הראוי לעגמת נפש הוא סך של 2,000 ₪ סכום זה הינו סכום סביר המשקף את עוגמת הנפש והטרטורים שנגרמו.

שכ"ט מומחים
ראש נזק זה מורכב מהחזר שכ"ט ששולם בגין חוות דעת המומחים בסך של 5,192 ₪ המורכב מתשלום שכ"ט בגין חוות דעת המהנדס מטעם התובעת בסך 1,888 ₪ והשמאי מטעמם בסך 3,304 ₪.
מאחר שהתביעה התקבלה ברובה, ולמעשה, מדובר בתביעה מוצדקת, אם כי לא במלוא סכומה, הנתבעים ישלמו לתובעת את הוצאותיה המוכחות בגין ניהול התובענה.

אחריות צדדי ג'
צדדי ג' טענו בבסיס טענתם כי אין כל כיסוי ביטוחי בשל אי התקיימותם של סעיפים ספציפיים בפוליסה. ראשית טענו כי אחריות כלפי נזקי צד שלישי חלה אך במקום בו התרשל המבוטח ובשל אי התרשלות הנתבע הרי שאין כלל כיסוי ביטוחי. משקבעתי כי הנתבעים התרשלו בהתנהלותם הרי שטענה זו להידחות.
שנית טענו כי אין כיסוי ביטוח לאירוע הן מהטעם שלא התרחש אירוע תאונתי והן מהטעם שהדירה שכורה. טענות אל נזנחו בתצהירי עדות ראשית, בדיונים ובסיכומים ולכן אינני רואה מקום לדון בטענות אלו.
לגופו של עניין, אין מחלוקת בין הצדדים כי חברת הביטוח שלחה נציג שיבדוק את מקור הרטיבות והלה כתב בדו"ח כי מקורה של הרטיבות בגג ולכן אינה חלק מהפוליסה. כמו כן אין מחלוקת כי נציג נוסף שנשלח כעבור שנה קבע בניגוד להחלטת הבודק הראשון, כי הרטיבות היא מרצפת חדר האמבטיה וכי רטיבות זו תוקנה בסופו של דבר על ידי חברת הביטוח.
בבסיס טענותיהם טענו צדדי ג' כי לא הוכח שהתרשלו. לטענתן הרטיבות נוצרה תחילה מהגג ובמהלך השנה שחלפה התרחבה הרטיבות בשל ליקויים בדירת הנתבעים.
איתן כאמור הציג חוות דעת מומחה בה נכתב לאחר בדיקה יסודית כי בדירת הנתבעת קיימת "רטיבות רבה בתחתית של הקירות שבהיקף חדר האמבט" וכי " הרטיבות עולה ביניקה הקפילרית מהחול שמתחת לריצוף". עוד הוסיף המומחה כי אומנם "הגג שמעל דירת הלר אינו אטום כהלכה אולם מרבית תקרה של דירת הלר נמצאה יבשה לחלוטין, למעט סימני רטיבות קלים ונקודתיים בתקרת חדר שינה. לכן אין זה הגיוני שהרטיבות חלחלה מגג המבנה, עברה דרך תקרה, קירות ורצפת דירת הלר וחלחלה לדירה התחתונה" . מהאמור בחוות הדעת עולה כי הנזקים שנגרמו לתובעת נבעו מחדירת מים לדירת התובעת מדירת הנתבעת בשל תקלה חמורה באינסטלציה, באיטום בחדר האמבט ובמרפסות של דירת הנתבעת.
כאמור לעיל, אל מול התשתית העובדתית שהציג איתן הנתמכת בתמונות המעידות על נזקי רטיבות מתמשכים, חוות דעת המומחה ובדיקות העזר, נשענו צדדי ג' על קביעה של איש מקצוע מטעמם שכתב כי הרטיבות מקורה בגג ללא שביצע כל בדיקה לאשש זאת וכן על העובדה שחורף 2014-2015 היה חורף סוער במיוחד. צדדי ג' לא הביאו מומחה מטעמם לבדיקת הצנרת, לא העידו את איש המקצוע שביצע בדיקה בשנת 2014 ולא סיפקו תשובה מספקת מדוע איש המקצוע מטעמם לא ביצע כל בדיקה ואם כן איזו בדיקה ביצע. אי לכך מסקנתי היא שיש להעדיף את גרסת התובעת מגרסת צדדי ג'.
טענה נוספת שהעלו צדדי ג' היא באשר להתרשלות הנתבעים שכן איש המקצוע אמר לנתבעים שיש לעקוב אחר שינויים ברטיבות ולעדכן את חברת הביטוח כשבוע ימים לאחר הבדיקה ומשלא פנה הנתבע לחברת הביטוח לא היה המשך טיפול בתקלה. גם דין טענה זו להידחות. קיימת מצד חברת הביטוח חבות חוזית וגם חבות נזיקית. כאשר המבוטח הזמין את חברת הביטוח והראה לנציגה את הנזילה, הוא למעשה דרש תשובה. מחובתו של צד ג' הייתה לתת למבוטח תשובה או הסבר לכשל גם אם זה כעבור שבוע או חודש לאחר בדיקה. נציג חברת הביטוח שסבר שיש להמתין, היה צריך לבצע בדיקה נוספת כעבור שבוע לאחר מכן ולא להשאיר את המבוטח ללא תשובה ברורה. צד ג' בחר להתעלם ולאחר שסיים את בדיקתו עזב את המקום ללא כל תשובה ברורה. יתרה מכך ניתן לראות כי בעוד שהביקור נערך 4.4.14 דו"ח הקיראה נמסר ב23.4.14. תמוה בעיני שאם סבר איש המקצוע שיש להמתין מדוע בעת מסירת הדו"ח לא בירר עם הנתבע אודות שינויי ברטיבות וכן לא כתב דבר על כך בדו"ח עצמו.

סוף דבר
על הנתבעים לשלם לתובת עבור נזקיה סכום של 50,300 ₪. וכן את הוצאות האגרה והעדים וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,850.
לאחר התשלום, על צד ג לשלם לנתבעים את הסכום האמור בצירוף הוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 5,850 ₪.


מעורבים
תובע: אופירה צ'פניצקי
נתבע: נעמי הלר
שופט :
עורכי דין: