ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלסראט נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובעת

אלסראט - תעשיות וניהול בע"מ

נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. ביום 15.5.17 ארע פיצוץ גז במבנה תעשיה ומסחר השייך לתובעת, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח עסק, הכולל כיסוי ביטוחי לתכולה ולמבנה. בעקבות הארוע ובשל חומרת הפגיעה במבנה הוכרז המבנה על ידי הרשות המקומית כ"מבנה מסוכן" המיועד להריסה, והתובעת פנתה אל הנתבעת לשיפוי על פי הפוליסה.

2. הנתבעת, לאחר שבחנה את נסיבות המקרה ואת היקף הנזק ושוויו שיפתה את הנתבעת במלוא הסכום הנקוב ברשימה כשווי המבנה, 3,000,000 ₪ (בניכוי שיעור ההשתתפות העצמית שאינו שנוי במחלוקת).

3. התובעת פנתה אל הנתבעת ודרשה לקבל, בנוסף, פיצוי בסך של 300,000 ₪ נוספים, תוך שהיא מפנה לסעיף 3 בפרק 6 לפוליסה, ולהרחבת "ביטוח נוסף" המוגדרת שם . בקצרה יובהר כי על פי סעיף זה, ככל שעולה שווי הנכס במהלך תקופת הפוליסה עד ל- 10% מעל סכום הביטוח (בגין שיפורים ותוספות שבוצעו במבנה או בגין עליית ערך המבנה או בהתקיים האחת הנסיבות המפורטות שם ) אזי מחויבת הנתבעת לשלם לתובעת תוספת, מעבר לסכום הנקוב ברשימה, בהתאם לשיעור העלייה בשווי.

התובעת הפנתה בעניין זה לחוות הדעת שנערכה על ידי שמאי מטעמה לאחר הארוע, לפיה לטענתה עמד שווי הנכס ביום הארוע על סך של 3,350,000 ₪.

4. הנתבעת הכחישה חבותה לשלם סכום זה, תוך שהיא מפנה לסיפת הגדרת הביטוח הנוסף המופיעה בפ וליסה, ממנה היא מבקשת ללמוד כי תוספת בשיעור של 10% אינה אמורה להשתלם מקום שבו עלה שווי המבנה עד ליום הארוע בסכום העולה על 10%, ותוך שהיא מפנה להגדרת "ביטוח חסר" שבפוליסה, החלה לטענתה במקרה של עליה העולה על 10%. כן ביקשה הנתבעת לטעון כי עליית השווי לא התרחשה במהלך תקופת הפוליסה אלא לפני תחילתה, וכי חווה"ד הראשונית שנערכה על ידי שמאי התובעת מלמדת על שווי הנכס זמן רב לפני כריתת חוזה הביטוח דנן.

5. מחלוקת זו היא שהובילה את הצדדים להתדיין בתיק דנן, ובתום ישיבת קדם המשפט הסכימו הצדדים כי המחלוקת, שהיא משפטית בעיקרה ונוגעת לפרשנות הפוליסה , תוכרע על ידי ביהמ"ש על סמך סיכום הטענות המשפטיות בלבד, כאשר את המחלוקת שבגינה הוגשה התביעה דנן ניתן לנסח באלו המילים - 'האם, על פי תנאי הפוליסה, זכאית מבוטחת לתוספת של 10% מעל סכום הביטוח בשל עליה בשווי המבנה, אם שוויו עלה בלמעלה מ-10% מעבר לסכום זה במהלך תקופת הביטוח'.

6. לאחר שהגישו הצדדים סיכומיהם מצאתי כי מן החומר שהונח לפני ביהמ"ש עולה לכאורה כי השאלה שבמחלוקת היא שאלה תיאורטית שאינה נדרשת לצורך הכרעה במציאות העובדתית במקרה דנן, ולפיכך מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לדיון נוסף, במסגרתו התבקשה עמדתם לעניין הצורך בהכרעה בסוגיה המשפטית במקרה שלפנינו לאור המציאות העובדתית , כפי שתובא להלן, העולה מנספחי כתב התביעה.

7. למען הבהירות אביא כאן את הסוגיה הדורשת לכאורה הכרעה טרם בירורה של השאלה המשפטית אשר בגינה הוגשה התביעה דנן –

א. מטעם התובעת הונחו לפני ביהמ"ש שתי חוות דעת אשר נערכו על ידי השמאי מר אמיר חורי.
חוות הדעת הראשונה נערכה בחודש דצמבר 2015, והיא מופנית לבנק מרכנתיל דיסקונט, ככל הנראה במסגרת הערכת שווי הנכס לצרכי משכנתא. על פי חוות דעת זו נבחן שוויו של הנכס, כאשר מובהר בחוות הדעת כי "פרטי הנכס" הם "מגרש 55/4 בהתאם לאישור זכויות רמ"י) המהווה חלק ממגרש 55 עפ"י תב"ע ג/2834, חלק מחלקה 94 בגוש 18579" ותיאור הנכס כולל תיאור של המגרש וכן תיאור של ה"מבנה". עוד עולה מחוות דעת זו כי את שווי "הנכס" ניתן לקבוע על פי אחת משתי שיטות התחשיב הבאות –
שיטת העלות, המפרידה בין עלות הקרקע לבין עלות המבנה ועלות הפיתוח;
ושיטת היוון ההכנסות, המהוונת הכנסות משכ"ד.
על פי כל אחת מאלו הגיע השמאי (שם) למסקנה כי ממוצע שווי הנכס עומד על סך של 2,950,000 ₪ במעוגל.

חוות הדעת השניה אשר הוגשה מטעם התובעת היא שומתו של מר חורי מיום 16.1.19 המכותרת בכותרת "הערכת שווי מבנה באזור התעשיה טמרה מבוססת הנחה". על פי חוות דעת זו פרטי הנכס ותיאורו הם זהים, והיא נועדה לבחון את שוויו של הנכס ביום ארוע הנזק נשוא דיוננו, בהנחה שהוא עודנו קיים ובהנחה שמצבו התכנוני והתחזוקתי ביום הנזק נותר כשהיה בעת עריכת חוות הדעת המקורית.
גם בחוות דעת זו ערך השמאי שני תחשיבים, האחד תוך הפרדה בין עלות הקרקע לעלות המבנה ועלות הפיתוח , והשני על פי היוון הכנסות משכירות, והגיע למסקנה כי שווי "הנכס" עומד על 3,350,000 ₪ במעוגל בממוצע - הוא השווי המעודכן שעליו מבקשת התובעת להסתמך לצורך תביעתה לקבלת תוספת פיצוי בגין הרחבת ה"ביטוח הנוסף" שבפוליסה נשוא דיוננו .

ב. עיון בשתי חוות הדעת כאמור מביא אותנו לכלל מסקנה כי שווי "הנכס" עלה לכאורה מ- 2,950,000 ₪ ל- 3,350,000 ₪ בתקופה שבין עריכת חוות הדעת המקורית למועד התרחשות מקרה הביטוח.

ג. יחד עם זאת, דומה לכאורה כי ב"שווי הנכס" מצא השמאי לנכון להתייחס, מטבע הדברים, הן לרכיב הקרקע והן לרכיב המבנה שעל הקרקע.
עיון מדוקדק בחוות הדעת מטעם התובעת מלמד כי לשיטת מומחה התובעת שווי המבנה (עלות) במועד עריכת חוות הדעת הראשונה עמד על סך של 2,534,500 ₪, ואילו שווי המבנה (עלות) בערכי מועד הארוע עמד על סך של 2,780,250 ₪ ( אבהיר כי בסכומים אלו כללתי, למען הזהירות ונוכח מימדי הנזק, את עלות פיתוח החצר).

ד. סעיף 3 בפרק 6 לפוליסה קובע –
"ביטוח המבנה מורחב לכסות סכום מעל סכום הביטוח הנקוב ברשימה לגבי המבנה אך לא מעל 10% ממנו עבור או כתוצאה מ:
א. תוספות פיזיות, הרחבות ושיפורים שנעשו במבנה בתקופת הביטוח.
ב. עליית ערך המבנה בתקופת הביטוח לרבות... " (ההדגשות שלי – ק.מ.פ)

ה. דומה אם כן כי אם עמד שווי ה"מבנה" ביום הארוע על סכום הנמוך מהסכום הנקוב ברשימת הפוליסה נשוא הדיון כאן, הרי שלכאורה על אף העלי יה הנטענת בשוויו של המבנה בין מועדי עריכת חוות הדעת ממילא אין הוא עולה על הסכום הנקוב בפוליסה, וספק אם יש בעליה זו כדי לזכות את התובעת בתוספת הנקובה בסעיף 3 לפרק 6 ב פוליסה, הדנה במצב שבו ערך המבנה עולה במהלך תקופת הביטוח "על סכום הביטוח" לגבי המבנה .

כך - אם לא עלה שווי 'המבנה' מעל סכום הביטוח, הרי שהשאלה 'האם, על פי תנאי הפוליסה, זכאית מבוטחת לתוספת של 10% מעל סכום הביטוח בשל עליה בשווי המבנה, אם שוויו עלה בלמעלה מ-10% מעבר לסכום זה במהלך תקופת הביטוח' (היא השאלה שבמחלוקת כאמור מעלה), היא שאלה תיאורטית שאיננה רלוונטית לעניינם של הצדדים כאן.

8. כאמור, הוזמנו הצדדים לדיון על מנת להביא לפני ביהמ"ש את טיעוניהם בעניין, וזאת לאחר שהשאלה הועלתה בהחלטה שניתנה כאן ביום 2.8.20.

במעמד הדיון טענה התובעת 3 טענות מרכזיות –
האחת, כי המונח "מבנה" שבפוליסה מתייחס הן למבנה הפיסי והן לרכיב הקרקע. בהקשר זה ביקשה התובעת להפנות לסכום הביטוח, המסתמך לשיטתה על הערכתו הראשונה של מר חורי;
השניה, כי הערכתו של מר חורי על בסיס "היוון הכנסות" מתייחסת אך ורק לרכיב המבנה עצמו ולא לרכיב הקרקע;
והשלישית, כי מומחה מטעם הנתבעת העריך את עלות הקמתו מחדש של המבנה על סך של 6,000,000 ₪ לאחר הארוע, ללמדנו כי שווי המבנה ביום הארוע עולה על 3,000,000 הש"ח הנקובים בפוליסה כסכום הביטוח.

9. לאחר שבחנתי את הטענות מצאתי כי אין בהן כדי להביא את ביהמ"ש כאן לקביעה כי שווי המבנה עלה על הסכום הנקוב בפוליסה במועד הארוע, ואני קובעת כי השאלה הפרשנית של סעיף 3 בפרק 6 לפוליסה, הגם שהיא מעניינת כשלעצמה, אינה נדרשת להכרעה בתביעה זו , ודין התביעה להידחות, ואבהיר –

10. ראש וראשון אבהיר כי שיעור שוויו של הנכס לצורך הקמה מחדש אינו רלוונטי לשאלה האם עלה שווי המבנה המבוטח במהלך תקופת הביטוח אם לאו.
התובעת מבקשת, כך דומה, להסתמך על חוות דעתו של המהנדס והשמאי מר כרמלי, אשר לפי כתב התביעה נשכר על ידי הנתבעת כדי לבחון את מצבו ההנדסי של המבנה . חוות הדעת השמאית מטעם הנתבעת נערכה, לאחר בחינתו של מר כרמלי את מצבו ההנדסי של המבנה הניזוק , על ידי השמאי מר איתן בוטנסקי, וזה קבע בשומתו כי שווי הנכס ביום הארוע עמד על סך של 3,000,000 ₪.
כך או אחרת, המחלוקת שהועמדה לפני ביהמ"ש כאן היא אינה בשאלה מהי עלות הקמתו מחדש של המבנה, כי אם מה היה שוויו של המבנה במועד הארוע ומהן השלכות שווי זה על זכותה של התובעת לקבלת תוספת מעבר לתגמולים ששולמו לה על פי תוספת "ביטוח נוסף" . לפיכך שאלת עלות קימומו של המבנה אינה רלוונטית לענייננו, ואין בה כדי ללמד על שוויו של המבנה שהיה קיים על גבי המקרקעין במועד הרלוונטי.

11. אשר לטענה כי חוות דעתו של מר חורי קובעת כי שווי המבנה לבדו עומד על למעלה מ- 3 מ יליון ₪ על פי שיטת היוון ההכנסות אף היא טענה מוטעית, שהרי זו בוחנת את שווי ההכנסות משכירות במבנה. שיעורם של דמי השכירות נגזרים, מטבע הדברים, ממרכיבים שונים המשפיעים על כוחות השוק, וביניהם, מיקום הנכס, דרכי הגישה אליו, קרבתו לאזורי מסחר/ עסקים אחרים, קיומם של נכסים זמינים נוספים בקרבת מקום וכיוב' - משפיעים שונים הקשורים כולם ברכיב הקרקע . זאת, בנוסף ל משפיעים הנובעים ממצבו של הנכס, כגון גודלו, אופן תחזוקתו ומבנהו. הנה כי כן, הטענה לפיה הערכת שווי המבוססת על היוון דמי שכירות מושפעת אך ורק משווי המבנה לבדו אין בה ממש.

12. לבסוף באשר להגדרת ה"מבנה" בפוליסה, בעניין זה אבקש להרחיב –
ראשית ראוי להזכיר כי שאלת הגדרתו של מונח בפוליסה נבחנת על פי מבחני הפרשנות הנהוגים. כך, נקבע כי -
"כידוע, פוליסת ביטוח היא חוזה או לעתים מסמך המאשר בדיעבד כריתתו של חוזה ביטוח. לפיכך פוליסת ביטוח כפופה לכללי הפרשנות הרגילים של חוזים (ראה ע"א 15/86, חיצוב סחר ופיתוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פד"י מב(4), 666, 671, י. אליאס, דיני ביטוח, כרך א', עמ' 40-33; א. ברק, פרשנות במשפט – כרך רביעי – פרשנות החוזה – עמ' 442; ש. ולר, ביטוח – כרך ראשון, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, עמ' 130, 681-170; ע"א 779/84, שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פד"י מח(1), 221, 228, 234).

כמו בכל חוזה גם בפרשנות פוליסת ביטוח על הפרשן לנסות ולאתר את אומד דעתם של הצדדים, דהיינו התכלית הסובייקטיבית של הצדדים, ואם זאת אינה ניתנת לאיתור, תפורש הפוליסה על פי תכליתה האובייקטיבית, דהיינו התכלית שצדדים סבירים והוגנים היו מבקשים להגשים באמצעות הפוליסה (ראה ע"א 4688/02, חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון, עמ' 544, פסקה 13).

30. עם זאת בפרשנות הפוליסה אין להתעלם ממאפייניה הייחודיים של הפוליסה. פוליסה הינה בדרך כלל חוזה אחיד. פערי הכוחות בין המבוטח למבטח הינם בדרך כלל גדולים. מושא החוזה, הביטוח, אינו מוצר מוחשי, ולמבוטח שאינו בקי בדבר קשה להעריך את היקף הסיכון המבוטח ועלותו. למבוטח אין בדרך כלל כלים לבחון את משמעותן של כל הוראות החוזה. קיים אינטרס ציבורי בעידוד התקשרויות בחוזי ביטוח וכו' (ראה ע"א 5775/02, נווה גן (א.כ) בנייה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פד"י נח(2), 307, 315).

בשל המאפיינים היחודיים של חוזה הביטוח גובשו גם כללי פרשנות שונים שנועדו לסייע מקום שכללי הפרשנות הרגילים אינם מביאים את הפרשן לתשובה ברורה. בעיקר מוכרים הכללים של פירוש הפוליסה כנגד מנסחה או הכלל לפיו יש להעדיף את ציפיותיו הסבירות של המבוטח (ראה ע"א 5775/02 הנ"ל, וכן ש. ולר הנ"ל, עמ' 133; שוורץ ושלזינגר, פרשנות חוזה הביטוח -פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירה של המבוטח, קרית המשפט ג', 345; רע"א 3128/94, אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פד"י נ(3), 281, 298-299)."
(ר' ע"א (חי') 2898/04 אריה שרותי כח אדם נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ, פורסם בנבו. ההדגשה שלי – ק.מ.פ) )

13. בחינה ראשונה של המונח יש אם כן לערוך על פי הפרשנות המילולית של המילה "מבנה" בפוליסה. אזכיר כי המונח מבנה בפוליסה עסקינן מוגדר כ- "מבני בית העסק וצמודותיהם, אך למעט שלטים", כנקוב בסעיף ההגדרות לפרק 6 המכונה "מבני בית העסק".

ההגדרה שבפוליסה הינה אם כן הגדרה הנסמכת על המילה "מבנה" (על הטייתו ברבים) כחלק מהגדרתו, ודומה כי בנסיבות אלו יש להתחקות אחר פרשנותו הנכונה של המונח "מבנה".

פירוש המ ונח על פי לשונו הטבעית מלמד על כי מדובר במילה הבאה מן השורש ב.נ.ה, קרי כל שהוקם על הקרקע בפעולת "בניה" על ידי בני אדם , ואין הוא, על פי מובנו הטבעי והרגיל , מתייחס לקרקע שעליה הוצב הבנוי.

ככלל, דומה כי בבוא ביהמ"ש לעסוק במלאכת הפרשנות עליו להיצמד ראש וראשון לפרשנות הטבעית והמילולית של המונח, ופנייה אל אמצעים פרשניים נוספים כדי להתחקות אחר אומד דעת הצדדים לא נעשה אלא במקרה שבו לשון הפוליסה (החוזה שבין הצדדים) אינה נהירה.

במקרה שלפניי דומני כי ניתן היה להסתפק בפרשנות המילולית כאמור, ואולם למען הזהירות אני רואה לנכון להפנות למבחנים נוספים המביאים אף הם, לטעמי, לאותה מסקנה.

14. כך, נסיון להתחקות אחר הפרשנות אליה התכוונו הצדדים כאן תוך השוואה לשפה הנהוגה באותו תחום מלמדת כי במילה "מבנה" נוהגים מבטחים ומבוטחים להתייחס לכל מה שנבנה על גבי הקרקע, ללא היזקקות לערך הקרקע עצמה.

כך, למשל, נוהגות חברות הביטוח בשנים האחרונות למכור ללקוחותיה תוספת לפוליסות ביטוח המבנה של דירות בבית משותף, מעבר לכיסוי הרגיל הכלול בביטוח מבנה הדירה, תמורת תוספת בדמי הביטוח – לכיסוי שווי הקרקע.

ההגיון בתוספת נפוצה זו נעוץ בכך שבהתרחש ארוע ביטוחי המביא לקריסתו של הבית המשותף כולו (כגון פיצוץ גז) עשוי המבוטח (בעליה של דירה יחידה בבניין שקרס) למצוא עצמו במצב שבו - בשל העדר כיסוי ביטוחי / מקורות מימון ליתר שכניו, בהם הוא תלוי לשיקום הבנין בכללותו - אין בתגמולי הביטוח בגין המבנה שיקבל כדי לכסות את מלוא נזקיו. בהעדר יכולת לקומם את הבנין ב נסיבות מעין אלו עשוי המבוטח, שזכויותיו בקרקע נותרו בידיו, למצוא עצמו במצב שבו לא יוכל להעמיד לעצמו דיור חלופי / לממש כנדרש את זכויותיו בקרקע.

בהתאמה, מציעות חברות הביטוח הרחבה של פוליסת ביטוח המבנה לדירה בבית משותף, אשר תאפשר קבלת פיצוי בגין שווי זכויות המבוטח בקרקע (פיצוי בגין ערך הקרקע) , ואולם במקרה כאמור עוברות הזכויות בקרקע - עם קבלת הפיצוי - אל חברת הביטוח. בכך למעשה רוכשת חברת הביטוח מידי מבוטחה את זכויותיו בקרקע על אף העדר יכולת הקימום, כנגד תשלום דמי הביטוח המוגדלים על ידו.

אזכיר כי גם התובעת דכאן מחזיקה בזכויות בקרקע, ואלו נותרו בידיה אף לאחר הארוע דנן, אלא שהתובעת אינה מבקשת להעביר את זכויותיה בקרקע אל הנתבעת, והיא מבקש לכאורה להמשיך ולהחזיקן בידיה.

15. גם היזקקות לפרשנות הנהוגה למונח "מבנה" בזירות קרובות מלמדת כי כוונת הדברים היא לבנין המצוי על גבי הקרקע, בשונה מן הקרקע גופה. כך, למשל, מופיע מונח זה בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעת, תוך שהמומחה מטעמה מבחין בין "מבנה" לבין "קרקע", כששתיהן ביחד מהווים את "הנכס", ללמדך כי זהו השימוש הרגיל של המונח גם בתחום שמאות המקרקעין.

המילה "מבנה" נזכרת גם בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, למשל בסעיף 21, שם נאמר כי "הקים אדם מבנה או נטע נטיעות (להלן - הקמת מחוברים) במקרקעין של חברו בלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם עם בעל המקרקעין, הברירה בידי בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו או לדרוש ממי שהקים אותם (להלן - המקים) שיסלקם ויחזיר את המקרקעין לקדמותם. " ללמדך כי מבנה הוא דבר שעל אדם להקימו והוא אינו כולל, ככלל, את הקרקע שעליו הוקם. אדם יכול להקים מבנה על הקרקע שבבעלותו והוא יכול להקימו על קרקע אחרת, כך או אחרת, המבנה הוא דבר הנפרד מן הקרקע שעליה הוא הוקם. (אבהיר כי לא נעלם מעיני כי במונח "בית" שבחוק המקרקעין נזקק המחוקק למונח "מבנה", אלא שבשונה מהפרשנות הטבעית של המונח מצא המחוקק להוסיף ולהבהיר שם כי בביטוי "בית" שבחוק כוונתה הדברים היא למבנה ולקרקע שעליו הוא נבנה, ללמדנו כי צירוף הקרקע ל"מבנה" הם שהופכים ל"בית" על פי החוק).

16. במקרה דנן איני סבורה כי יש מקום להיזקקות למבחנים של פרשנות כנגד המנסח ואף לא לפרשנות המיטיבה עם המבוטח בשל פערי כוחות בינו לבין המבטחת, שהרי אין חולק כי הנתבעת פיצתה את התובעת במלוא הסכום הנקוב בפוליסה, ואין בפרשנות הטבעית של המונח "מבנה", המפורטת מעלה, כדי לאיין את הפוליסה ולרוקנה מתוכן.

17. לבסוף אציין כי התובעת ביקשה לטעון כי עצם העובדה שסכום הביטוח שננקב בפוליסה הוא כשווי ה"נכס" על פי חוות הדעת הראשונה שמסר מר חורי יש בה כדי ללמד על כוונת הצדדים דכאן בהגדירם את ה"מבנה" נשוא הביטוח (משל הוסכם בין הצדדים במקרה דנן כי המונח יכלול גם את ערך הקרקע).

בעניין זה אבהיר תחילה כי לא הונחה לפניי תשתית מספקת ממנה ניתן יהיה ללמוד כי הערכתו הראשונית של מר חורי אמנם עמדה לנגד עיני המבטחת עובר לכניסת הפוליסה לתקפה. כך, לא הוכח כי ההערכה הנקובה שם אמנם עמדה בבסיס ההסכמות החוזיות בפוליסה דנן (אזכיר כי הערכתו הראשונה של השמאי, מר חורי, נערכה בדצמבר 2015 בעוד הפוליסה דנן נערכה בחודש דצמבר 2016, ועוד אזכיר כי שווי הנכס על פי אותה הערכה עמד על סך של 2,950,000 ₪ וסכום הביטוח הועמד על סך של 3,000,000 ₪).

כך או אחרת, אין חולק כי הנתבעת לא ביקשה להעריך בעצמה את שווי המבנה וכי הסתמכה על מצגי התובעת בנוגע לשוויו לצורך קביעת סכום הביטוח. בפועלה כאמור מושתקת הנתבעת , מטבע הדברים, מהעלאת טענות לעניין 'יתר ביטוח ', ולו ביקשה לקבוע כי יש להפחית את תגמולי הביטוח אשר ישולמו על ידה בגין קביעה שגויה של סכום הביטוח בעת עריכת הפוליסה, דומה כי טענתה היתה נדחית, לאחר שבחרה שלא לשום בעצמה את שווי המבנה בעת כריתת הפוליסה (ר' ע"א 713/89 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' תשובה, פ"ד מו(1), 63 בעמ' 72) (ממילא אף עולה לכאורה כי אין מדובר בקביעת סכום ביטוח הסוטה בסטיה שהיא בלתי סבירה מהערכת שווי המבנה). יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי יש בסכום הביטוח שננקב כדי ללמד על בחירתם של הצדדים לסטות מן הלשון הברורה של ההסכם ולקבוע כי במונח "מבנה " יכלל אף שווי הקרקע עליה הוא עומד.

סטיה כאמור היתה מצדיקה, לטעמי, ולאור לשונו הטבעית של המונח "מבנה" המופיע בפוליסה, והפרשנות הנהוגה לו, הוספת הערה הקובעת כי סכום הביטוח הינו עבור "מבנה וקרקע" או כי סעיף ההגדרות בפוליסה שנערכה בין הצדדים כאן ישונה באופן שהמונח "מבנה" יכלול את מבני העסק 'והקרקע שעל גביהם היא בנויה'. הצדדים לא ערכו שינויים כאמור ולא נתנו ביטוי בהיר לכוונת ם זו, ככל שאמנם היתה כזו.

18. גם ההגיון הפשוט תומך בפרשנות המונח "מבנה" כמתייחס אל רכיב הבנוי בלבד בנפרד מרכיב הקרקע ואבהיר - במלאכת הפרשנות מנסה ביהמ"ש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים הבאים לפניו, וללמוד מה היתה כוונתם בעת כריתת הפוליסה. ביטוח המבנה נועד להבטיח שיפויו של המבוטח במקרה של התרחשות הסיכונים המוגדרים בפוליסה, כפי שנצפו על ידי הצדדים. כך, אך מובן הוא כי במקום שבו הקרקע כשלעצמה לא היתה צפויה להינזק כתוצאה מהתרחשות האירועים המכוסים על ידי הפוליסה (לרבות נזקי אש, מים וכיוב'), ממילא מובן הוא כי הצדדים היו מלכתחילה נעדרי אינטרס לבטח את רכיב הקרקע.

19. דומה כי די בכל אלו כדי לקבוע כי במונח "מבנה", הנקוב בפוליסה שלפניי לא ביקשו הצדדים לכלול את רכיב הקרקע, וכי זה אינו מבוטח.

20. אזכיר כי עם התרחשות מקרה הביטוח נותרה הקרקע בחזקת התובעת (בעלת זכויות החכירה בה, כעולה מדו"חות השמאי), וזכותה בקרקע כמו גם שוויה של זכות זו לא נפגעו לכאורה כתוצאה מהתרחשות הארוע, אף שאין חולק כי מדובר בנזק העולה כדי אבדן מוחלט של הנכס המבוטח (קרי, המבנה).

משנותרו הזכויות בידי הנתבעת (ומשנראה לכאורה כי הבניין אשר נהרס כליל היה כולו בבעלותה) הרי שממילא לא נגרם לתובעת כל נזק בפיצויה בין שווי המבנה בלבד, בהתאם לפרשנות של המונח "מבנה" בפוליסה שנקבעה מעלה.

21. למעלה מן הצורך אציין כי התובעת, אשר התבקשה להתייחס תחילה בכתובים לסוגיית שווי ה"מבנה" המפורטת לעיל (בהתאם להחלטתי מיום 2.8.20) הגיבה וטענה כי בשל עלות פינוי ההריסות יש לקבוע כי שווי הנכס גבוה מזה הנקוב בפוליסה. סוגיית הכיסוי הביטוחי בגין עלויות פינוי ההריסות מוסדרת בהוראות סעיף 1 לפרק 6 בפ וליסה, ואין בהוראות סעיף זה כל תלות, לכאורה, בשאלת שווי המבנה או בשאלת סכום הביטוח (שאינו שנוי במחלוקת) אשר נקוב בפוליסה. בהתאמה, לא מצאתי כיצד יש בטענות התובעת בנוגע לזכותה לקבלת תגמולים בגין רכיב זה כדי לשנות מן ההכרעה המפורטת מעלה ביחס לשווי ה"מבנה".

יובהר, למען הסדר הטוב, כי טענות התובעת בנוגע לזכותה לקבלת פיצוי בגין רכיב פינוי ההריסות על פי סעיף 1 לפרק 6 בפוליסה אינן נדרשות להכרעה כאן על פי כתב התביעה, וממילא לא נכללו בהערכת השווי של מר בוטנסקי, שמאי הנתבעת, מיום 20.7.17. בהתאמה, אין באמור בפסק דיני זה כדי להכריע ביחס לסוגיית קיומה או העדרה של הרחבה לפוליסה המתייחסת להוצאות אלו.

22. מכל האמור, ולאחר שבחנתי את תנאי הפוליסה ואת חוות דעת השמאים, כפי שהונחו לפניי, נחה דעתי כי שווי המבנה המבוטח לא עלה על סכום הביטוח במהלך תקופת הפוליסה, וכי בהתאמה, אין התובעת זכאית לפיצוי נוסף, מעבר לזה שניתן לה, בגין הרחבת ה"ביטוח הנוסף", הנקובה בהוראות פרק 6 סעיף 3 לפוליסה נושא ההליך.

ממילא, ובהתאמה, התייתר הצורך לדון בשאלת פרשנותו של סעיף 3 לפרק 6 בפוליסה, אשר אינו חל בענייננו.

אני דוחה את התביעה.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בגין ההליך כאן בסך של 2,000 ₪ ובשכ"ט בא כוחה בסך של 5,000 ₪ בשים לב לדרך ניהול ההליך כאן .

לצדדים זכות להגיש ערעור על פסה"ד בתוך 45 ימים ממועד קבלתו.

המזכירות תמציא העתק מפסה"ד לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלסראט
נתבע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: