ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עימאד אלדין רחמאני נגד המוסד לביטוח לאומי :

15 ספטמבר 2020
לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן
המערער
עימאד אלדין רחמאני
ע"י ב"כ: עו"ד אגבריה פיאד
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 14.8.2019 ("הוועדה" ). בהחלטתה דחתה הוועדה את ערר המערער והותירה את דרגת נכותו היציבה בשיעור 5%, לפי פריט ליקוי 35(1)(א), מיום 1.4.2019.

2. הרקע העובדתי: המערער יליד 1972, עובד בניין במקצועו. ביום 1.10.2017 נחבל המערער בעת ש נפל מסולם. האירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלה בפנים, בצוואר, שבר בקלקנאוס רגל שמאל".

3. למערער שולמו דמי פגיעה מיום 2.10.2017 ועד 31.12.2017.

4. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 7.8.2018, בדקה את המערער והפנתה אותו לבדיקת יועץ מומחה בכירורגיה בנוגע לצלקת בפנים. המערער נבדק על ידי היועץ מומחה בכירורגיה ביום 7.8.2018, אשר קבע לו נכות בשיעור 5%, בגין צלקת בפנים, לפי פריט ליקוי מותאם 75(2)(ב) בתחולה מיום 1.10.2017. בחוות דעתו קבע היועץ "המצב סופי. צלקת בולטת אך מעט רגישה ולא מכערת".
בהחלטתה מיום 14.10.18, קבעה הוועדה הרפואית למערער נכו יות זמניות כדלקמן:
35% מיום 1.1.2018 ועד 31.5.2018
20% מיום 1.6.2018 ועד 31.12.2018
על החלטה זו לא הוגש ערר מטעם המערער או מטעם המשיב.

5. בהמשך התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון, ביום 11.12.2018, וקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 15% מיום 1.1.2019 ועד 31.3.2019.

6. בתום הנכויות הזמניות התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון, ביום 24.2.2019, וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 5%, בגין שבר סגור בעצם העקב, לפי פריט ליקוי 35(1)(א) מותאם.
המערער הגיש ערר על החלטה זו.

7. החלטת הוועדה: הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 14.8.19, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בכירורגיה ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו. לאחר מכן, עיינה הוועדה במסמכים הרפואיים וערכה למערער בדיקה קלינית. ממצאי הבדיקה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן:

"מצב לאחר חבלה בעקב שמאל, טופל בבית חולים רמב"ם, אובחן כסובל משבר בעצם העקב בעמדה טובה על פי הרישום טופל שמרנית, יותר מאוחר עבר CT בבית החולים העמק ב- 18.12.17 עקב נפילה חוזרת וחבלה באותה הרגל, לא הייתה החמרה.
ב- 12.8.18 – אובחן שבר עם חיבור שנראה טוב מאוד על פי הרישום. הופנה לשיקום ופיזיותרפיה.
ב- 1.8.19 נרשם לראשונה כאב עצבי בשוק וכף רגל שמאל לפי פיזור SPN אשר טופל בבלוק מקומי.
צילום מ- 12.9.18 - מכוון לעקב מראה שבר מחובר בעמדה טובה. לציין דורבנים פלנטרים ודורזלים. אין עדות לשחיקה ניוונית במפרקים.
בדיקה פסיכיאטרית: מוסר תלונות שנשמעות כביטוי לתהליך התמודדות עם פציעה פיזית. הוגש סיכום ביקור פסיכיאטרי יחיד מ- 11.05.19 בו צוין כלוקה ב- PTSD ואף הומלץ טיפול. למעט כך אין כל תיעוד ואין כל היסטוריה של טיפולים הקשורים לבעיות הנפשיות. בוחן מציאות תקין.
בדיקה אורטופדית – מרקם סולית כף הרגל מראה על דריכה דו צדדית מלאה על כל משטח כפות הרגליים, ציר העקב תקין, תנועות סובטלריות מלאות. מעט רגישות בזמן עמידה על רגל שמאל לבד. כוח 5/5. דפקים תקינים.
מבחינת הצלקת – התובע החל לגדל זקן ולא ניתן לזהות צלקת מבעד לזיפים" .

הוועדה סיכמה את החלטתה כך:

"מבחינה אורטופדית – ק יבל נכות הולמת. השבר מחובר בעמדה אנטומית, אין הגבלת תנועות וכף הרגל מעידה על דריכה מלאה לכל שטחה.
מבחינת הצלקת – הוועדה אינה יכול ה לקבל נכות היות והצלקת אינה נראית מבעד לזיפי הזקן.
מבחינה פסיכיאטרית – לא הוכח קשר סיבתי בין המצב המתואר במכתבו של הפסיכיאטר המטפל לבין מצבו הנפשי – אין קשר סיבתי" .

8. המועד להגשת הערעור על החלטת הוועדה: החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנה, כאמור, ביום 14.8.2019. כעולה מההודעה שצורפה לכתב התשובה, ביום 16.8.2019 נשלחה החלטת הוועדה למערער. הערעור הוגש לבית הדין ביום 10.4.2020, כשמונה חודשים לאחר מכן . בכתב התשובה העלה המשיב טענה מקדמית שלפיה דין הערעור להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתו. בתגובה טען המערער שהחלטת הוועדה התקבלה אצלו בחודש דצמבר 2019. דין טענה זו להידחות. קיימת חזקה עובדתית, המשקפת את ההיגיון וניסיון החיים, שלפיה ככלל דבר דואר שנשלח לפי פרטי מען תקינים, מגיע לנמען תוך פרק זמן סביר (עב"ל 41882-03-14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.5.2015). הנטל על המערער לסתור חזקה עובדתית זו, אולם הטענה שהחלטת הוועדה התקבלה אצלו בחודש דצמבר 2019 נטענה בעלמא ללא ביסוס ראייתי. יחד עם זאת, עיון בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי מלמד שבנסיבות העניין קיים טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.9.2017). כפי שיובהר להלן בחינת הערעור לגופו מעלה שסיכויי הערעור גבוהים ונפל בהחלטת הוועדה פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

9. הצלקת: לטענת המערער, נקבעה לו נכות צמיתה בגין הצלקת, אולם הוועדה לא שקללה נכות זו בשיעור הנכות היציבה הכוללת. נטען שהוועדה לא התייחסה ולא נערכה בדיקה לצלקת. המשיב טען מנגד, כי לא נקבעה למערער נכות צמיתה בגין הצלקת, אלא נכות זמנית, וכי קביעת הוועדה שלא ניתן להבחין בצלקת היא קביעה רפואית המסורה לסמכותה הבלעדית של הוועדה.

10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי שהדין עם המערער. כפי שתואר לעיל, ועדה רפואית קבעה למערער ביום 14.10.2018 נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופה שמיום 1.1.2018 ועד 31.12.2018. במסגרת דיוני הוועדה מדרג ראשון ניתנה חוות דעת יועץ מומחה בכירורגיה, אשר קבע ביום 7.8.2018 שמצבו של המערער מבחינת הצלקת בפנים הינו יציב וסופי. חוות דעת היועץ שקבע 5% נכות יציבה בגין הצלקת, לפי פריט ליקוי 75(2)(ב) , בתחולה מיום 1.1.2018, היא קביעה מפורשת של היועץ לוועדה. הלכה פסוקה היא שיועץ הממונה מטעם הוועדה הרפואית והנותן בידה חוות דעת, לצורך מילוי החסר בהרכבה בתחום מסוים, כמוהו כחבר בוועדה עצמה וכלול בהרכבה מלכתחילה ומעמדו שווה ערך למעמדם של חבריה. על כן, נדחית טענת המשיב שהוועדה הרפואית מיום 14.10.2018 לא קבעה למערער נכות צמיתה בגין הצלקת. המשיב ביקש בטיעוניו להסתמך על ההלכה שנקבעה בעב"ל (ארצי) 407/05 שמואל דנה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.2.2006. אלא שאין בהלכה זו כדי לסייע למשיב. באותו מקרה נפסק, בין השאר, כי ועדה רפואית רשאית לשנות מקביעותיה כל עוד לא ניתנה החלטה סופית. במקרה שלפנינו, החלטתה של הוועדה מדרג ראשון מיום 14.10.2018 היא החלטתה הסופית, שכן לא הוגש ערר מטעם המערער או מטעם המשיב.

11. בתום הנכויות הזמניות התכנסה ועדה רפואית לדון בנכותו הצמיתה של המערער. אולם מעיון בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 24.2.2019 עולה שלא נערך דיון בנושא הצלקת, אשר לא נבדקה והוועדה לא התייחסה לכך. על החלטה זו הוגש ערר מטעם המערער, ולמקרא החלטת הוועדה דנן עולה שהיא לא דנה בנכות בגין הצלקת, אלא ציינה כי המערער "גידל זקן ולא ניתן לזהות צלקת מבעד לזיפים". המערער טען בבית הדין, כי לא סבר שהוועדה עומדת לערוך בדיקה לצלקת מאחר שכבר נקבעה לו נכות יציבה בגינה, ולכן לא התגלח לקראת הדיון לפניה . מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם החלטת היועץ המומחה בכירורגיה היא החלטה חלוטה בדבר נכות צמיתה, היה מצופה שהוועדה תתייחס לקביעת היועץ לוועדה מדרג ראשון מיום 7.8.2018, לאמור: תבחן אם יש שינוי במצבו הרפואי של המערער המצדיק לשנות מקביעת הנכות היציבה בגין הצלקת. משלא עשתה כן, אין מנוס מהמסקנה שנפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין. בעניין זה יש, אפוא, להורות על השבת עניינו של המערער לוועדה.

12. הנכות האורטופדית: לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לחוות דעת ד"ר חאלד סאלח מיום 4.5.19, אשר הצביעה על כאבים במפרק הקרסול ומפרק תת קרפלי, וכן דלקת קלה עם הגבלה בתנועה. לטענת המשיב, הוועדה לא נדרשה להתייחסות פרטנית למסמך הרפואי של ד"ר חאלד סאלח מאחר שמדובר בתעודת חוץ. לכתב הער עור צורף מכתב רפואי, ערוך בשפה הערבית, מאת ד"ר חאלד סאלח מיום 4.5.19. אולם לא מדובר בחוות דעת רפואית ערוכה בהתאם לפקודת הראיות, ולכן הוועדה אינה נדרשת להתייחסות ספציפית למסמך זה. בכל מקרה, ניכר מהחלטת הוועדה שעיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, לרבות כרטיס רפואי אורטופדי ובדיקות דימות. יתרה מזו: בפרק הבדיקה התייחסה הוועדה לכל הממצאים אליהם הפנה המערער בטיעוניו (שכן לא ניתן לעיין במכתב הרפואי של ד"ר חאלד סאלח אשר ערוך בשפה הערבית). הוועדה התייחסה בממצאי בדיקתה לטווחי התנועה וקבעה "תנועות סובטלריות מלאות", וכן "אין הגבלת תנועות". עוד התייחסה הוועדה לקיומה של "מעט רגישות בזמן עמידה על רגל שמאל לבדה" וקבעה "כף הרגל מעידה על דריכה מלאה לכל שטחה". על כן, בנקודה זו דין הערעור להידחות.

13. סוף דבר: הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 14.8.2019, על מנת שתשקול עמדה בנושא הצלקת בפנים. הוועדה תעיין בחוות דעת היועץ המומחה בכירורגיה, מיום 7.8.2018, אשר ניתנה במסגרת החלטת הוועדה הרפואית מיום 14.10.2018, ותיתן דעתה לקביעת הנכות היציבה בשיעור 5% בגין הצלקת בפנים בתחולה מיום 1.1.2018.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערער ובא כוחו יזומנו להופיע לפני הוועדה ויתאפשר להם לטעון בנושא הצלקת.

14. המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

15. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אלול תש"פ, (15 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: עימאד אלדין רחמאני
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: