ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין dormakaba deutschland GmbH נגד רפי שפירא ובנו בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת הלית סילש

תובעת-משיבה

dormakaba deutschland GmbH

נגד

נתבעים-מבקשים

  1. רפי שפירא ובנו בע"מ
  2. יצחק שפירא

החלטה

לפניי בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים.
ברקע הבקשה, תביעה שהגישה חב' Dormakaba Deutschland GmbH (להלן: " התובעת" או "המשיבה") כנגד חב' רפי שפירא ובנו בע"מ ומר יצחק שפירא (להלן: "הנתבעת", "הנתבע" ושניהם ביחד "הנתבעים" או "המבקשים"), למתן צו מניעה, צו עשה, מתן חשבונות ופיצויים, בגין הפרה נטענת של זכויות הקניין הרוחני של התובעת, כאשר עיקר ההפרה מיוחס לשימוש לא מורשה בסימני המסחר של התובעת.

במסגרת כתב ההגנה נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב , ואך כצעד טקטי, וזאת מקום בו הסוגיות נשוא ההליך בפני כבר מתבררות במסגרת הליך בוררות המתנהל בין הנתבעים לבין חברה הקשורה לתובעת - חב' Dorma Vetrieb International GmbH (להלן: "דורמה אינטרנשיונל"), שהינה בעלת מניות מיעוט בנתבעת (בשיעור של 30%), בהתאם להסכם בעלי מניות מיום 15.12.2011.

לגופו של עניין נטען, כי הנתבעת הינה חברה המהווה חלק מקבוצת דורמה-קבה, וזאת גם לאחר סיומו הפורמאלי של הסכם ההפצ ה, והיא רשאית לעשות שימוש בסימן המסחר של דורמה ואף להתיר שימוש בסימן זה לצדדים שלישיים הרוכשים את מוצריה, מכח ההסכמות אשר התגבשו בין הצדדים.

עוד נטען כי המותג "קבוצת רפי שפירא – דורמה", נבנה ע"י הנתבעת, בהסכמתה ובעידודה של התובעת, תוך השקעת זמן ומשאבים והוא בבעלות של הנתבעת, או למצער, בבעלות משותפת של הנתבעת והתובעת. בנוסף נטען כי ככל שיימצא שהנתבעת אינה רשאית לעשות שימוש בסימן המסחר, הרי שאין לאכוף זכות זאת בשרירותיות ובאופן מיידי, ומכל מקום, אכיפתה כפופה להשבה מלאה של כל השקעותיה של הנתבעת בבניית המותגים בישראל וברשות הפלסטינית.
הבקשה להפקדת ערובה

במסגרת הבקשה להפקדת ערובה נטען כי התובעת הינה חברה בע"מ, וככזו, בהתאם לפסיקה, יש לחייבה בהפקדת ערובה.
עוד הוסף כי מקום בו מדובר בחברה זרה, המאוגדת בגרמניה, ואשר אין לה נכסים בישראל, קיים קושי מובנה בהליכי גבייה עתידיים ממנה, המצדיקים הפקדה כאמור.

לטענת המבקשים, המדובר בתביעת סרק, אשר הוגשה כאמור בחוסר תום לב וממניעים טקטיים, ואשר סיכוייה אינם גבוהים, בלשון המעטה.
כך לדוגמא הוגשה התביעה באופן אישי גם כנגד מנהלה של הנתבעת, וזאת מבלי שהו בהר מדוע יש לראות בו כ אחראי באופן אישי למעשי הנתבעת, אשר הינה חברה בע"מ.
התובעת הסתירה, בחוסר תום לב, את טיב היחסים בינה לבין הנתבעים, ואת עצם היותה של הנתבעת חברת בת בתאגיד החברות של דורמה-קבה.

על אלו הוסף כי התביעה משוללת כל הגיון מסחרי וכלכלי, שכן אין הגיון לאסור על הנתבעת לעשות שימוש בסימני המסחר של התובעת, שעה שהנתבעת הינה בעלת הזכויות הבלעדיות להפצת המוצרים המשווקים תחת אותם סימני מסחר בישראל, וגם התנהגות הצדדים מלמדת על ההיתר שניתן לנתבעת לעשות שימוש בסימני המסחר.

התשובה לבקשה

במסגרת התשובה לבקשה נטען כי היא הוגשה ממניעים טקטיים, בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר – כשנתיים לאחר הגשת התביעה, ומבלי שהבקשה נתמכה בתצהיר.
כן נטען, כי לעניין חיוב בהפקדת ערובה, אין מקום להבחין בין חברה זרה לבין חברה שהתאגדה בישראל.
התובעת הוסיפה וטענה, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה, שכן התובעת הינה חברה בעלת איתנות פיננסית ויכולת כלכלית מוכחת.
המשיבה טענה כי הון המניות שלו, בסך של כ- 126 מליון יורו, שולם במלואו, בבעלותה מספר חברות בת עם פעילות רחבת היקף, לרבות אחזקותיה ב- 30% ממניות הנתבעת.

מדוחותיה הכספיים של התובעת ליום 30.6.2019 עולה כי מכירותיה בשנים 2018-2019 (יולי – יוני), הכנסותיה ושווי נכסיה, לרבות יתרת המזומנים שלה, הסתכמו בסכומים גבוהים בסדרי גודל לעומת סכום התביעה, ומצבה לא השתנה מאז דו"חות אלה, לרבות בתקופת הקורונה.
כמו כן לתובעת נכסים בישראל – בדמות סימני מסחר רבים ובעלי ערך רב הרשומים על שמה בישראל.

התובעת הוסיפה וטענה כי סיכויי התביעה שהוגשה על ידה טובים מאוד, שכן בכתב התביעה שהוגש ע"י הנתבעים אין כפירה בבעלותה של התובעת בסימני המסחר, כמו גם בשימוש שנעשה בסימני מסחר אלה ע"י הנתבעים, ובעובדה כי ההסכם במסגרתו ניתנה הרשות להשתמש בסימני המסחר בוטל עוד בשנת 2013. לשיטתה, לא הוצגה שום טענת הגנה ראויה, והטענות שכן הועלו בכתב ההגנה, מהוות טענות מסוג של "הודאה והדחה".

עוד נטען, כי בין הנתבעים לבין חברת בת של התובעת, מתנהלים יחסים עסקיים, ובין היתר, הנתבעים מבצעים רכישות מחברה טורקית שבבעלות התובעת וחברת בת שלה, בסכומים הגבוהים מסכום הערבות המבוקשת.

התובעת ביקשה להוסיף ולהלין על מועד הגשתה של בקשה זו, כשנתיים לאחר הגשת התביעה, ערב דיון ישיבת קדם המשפט.

לבסוף נטען כי סכום הערובה אשר מבוקש כי יופקד, הינו מוגזם ביחס לסכום התביעה.

התגובה לתשובה

במסגרת התגובה לתשובה נטען כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, לשם סתירת החזקה לפיה חברה בע"מ תחויב בהפקדת ערובה להוצאות.

התובעת הודתה כי הנכסים היחידים שיש לה בישראל הינם סימני המסחר הרשומים שלה. מדובר בנכס שאינו סחיר ואשר אינו בר מימוש, וממילא לא הוצגה כל ראיה המצביעה על שוויו.

באשר לאיתנות הפיננסית הנטענת, הרי שכל הנכסים עליהם מצביעה התובעת בתשובתה, אינם נמצאים בישראל, ואין בהם כדי לסייע לנתבעים, ככל שתיפסקנה לטובתם הוצאות.

יתרה מכך, התובעת מצביעה על איתנותה הפיננסית לכאורה, של קבוצת דורמה קבה ועל נכסיהן של החברות הבנות שלה, אולם במסגרת ההליכים השונים המתנהלים מול הנתבעים בישראל, שבות התובעת והחברות הבנות שלה ומדגישות כי לא ניתן לשייך את זכויותיהן (וחובותיהן) של חברות שונות בקבוצת דורמה- קבה העולמית, לאלה של התובעת בהליך הנוכחי.

יתרה מכך גם באי כוחה של התובעת חזרו והדגישו במסגרת ההליך המקביל, כי הם אינם מייצגים את חברת האם בקבוצה וכי משרדם אינו מהווה כתובת למסירת כתבי בי- דין לחברת האם.

הנתבעים הוסיפו וטענו, כי הדו"ח השנתי אשר הוגש מתייחס לשנת 2018, ואין ללמוד ממנו על איתנות כלכלית כיום, במיוחד נוכח משבר הקורונה העולמי, וממילא אין בערך הנקוב של הון מניותיה של התובעת כל משמעות לשאלת שוויה ואיתנותה הכלכלית.

בהתייחס לסיכויי התביעה נטען כי לא הוצגה ע"י התובעת כל טענה המלמדת על סיכוייה של התביעה להתקבל. אכן, העובדה כי הנתבעת אינה הבעלים של סימן המסחר אינה שנויה במחלוקת, אולם התביעה אינה עוסקת בשאלת הבעלות אלא בזכות השימוש. שאלה זו מתחדדת נוכח היותה של הנתבעת חלק מעץ החברות של קבוצת דורמה קמא העולמית, והעובדה כי התובעת אף המשיכה להכיר בנתבעת כנציגתה הבלעדית בישראל, גם לאחר שהסכם ההפצה בוטל.כמו כן לא די בטענה כי הנתבע הינו "הרוח החיה" בחברה, כדי להקים לו אחריות אישית וספציפית.

באשר לטענת השיהוי נטען כי זה לא מתקיים, מקום בו מיד לאחר הגשת התביעה הוגשה בקשה לעיכוב הליכים ולמחיקתה וממילא לא היה טעם בהגשת בקשה להפקדת ערובה טרם מתן החלטה בבקשה זו. בנוסף, בין הצדדים התקיימו הליכי גישור, במשך למעלה משנה ועד לאחרונה. כמו כן אין מקום לטענת השיהוי, נוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא היה צורך לתמוך את הבקשה בתצהיר, מקום בו הבקשה אינה נסמכת על בסיס עובדתי הטעון הוכחה, והעובדות הכלולות בה, אינן שנויות במחלוקת.

באשר לגובה הערובה, נטען כי הסכום המבוקש הינו סביר ומידתי, וזאת בשים לב להשלכות הכלכליות האפשרויות של מניעת השימוש בסימני המסחר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה , בתגובה ובתשובה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן;

המסגרת הנורמטיבית:

המסגרת הנורמטיבית במסגרתה נדונה בקשה זו כוללת בחובה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") כמו גם סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט 1999 ( להלן: "חוק החברות") וההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. כמו כן, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט.

ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים לרבות, מורכבות ההליך, סיכויי התביעה, מקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע וכן מהותה של התביעה והיקפה. (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח', פ"ד מז (3) 846; בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם; 17.10.2007); רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (פורסם; 14.11.2013))

עוד נקבע בהוראות הדין ובפסיקתו של כבוד בית המשפט העליון כי עת מדובר בתובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואשר אין בידיו להצביע על קיומם של נכסים בישראל, תגבר הנטייה לחיוב בהפקדת ערובה.
עם זאת, היותו של תובע תושב חוץ, אינה בהכרח מחייבת הוראה בדבר הפקדת של ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים, ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (רק רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מ"י האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם 27.6.2010).

שאלת סיכויי התביעה או משקלו של נתון זה לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, שונה בין עניינו של אדם פרטי לבין עניינה של חברה, וזאת נוכח הוראות סעיף 353 לחוק החברות. מדובר בסעיף חוק מאוחר הגובר על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות לו.

במסגרת סעיף353א' לחוק החברות נקבע כדלהלן :
"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי ביתה משפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין".

במסגרת רע"א 4128/17 Lauderbaie vachts Ltd (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (פורסם; 29.6.2017) קבע כבוד השופט דנציגר כדלהלן:

"על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר), [פורסם בנבו] פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה 12, 2015)]. הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג."

גם מתוך החלטתו זו של כבוד בית המשפט העליון עולה כי שיקול הדעת אותו מפעיל בית המשפט נעשה תוך בחינת מכלול שלם של נתונים רלוונטיים. (בעניין זה ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד(1) 647; וכן רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם; 11.2.2009)) במסגרתו נקבע, בין היתר כדלהלן :

"עולה כי מה שנסוח כחזקה הניתנת לסתירה בפרשת אויקל, בהתבסס על סעיף 232 לפקודה, הוגמש מעט כיום (וזאת אנו למדים משלון ה-"רשאי", שברישא לסעיף 353א' לחוק והשפעתן על הזכותיות החוקתיות המועגנות בחוקי היסוד של המאטריה.
כתוצאה מכך, קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית מהשפט לא יורה על הפקת ערובה:
אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בתביעתו.
כאם בית המשפט סבור כי בנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה".

על כל אלו יש להוסיף את עובדת היותה של זכות הגישה לערכאות, זכות מעין חוקתית.

איתנות כלכלית

כאמור, בכל הנוגע לבקשה המוגשת בעניינה של חברה (וודאי עת מדובר בחברה זרה), יש ראשית לבחון את שאלת איתנותה הכלכלית.

על בית המשפט ליתן דעתו לכלל הרכיבים המרכיבים את התמונה הכלכלית, כמו גם יכולת הגבייה הנגזרת ממנה, וזאת על מנת להגיע למסקנה האם יוכלו הנתבעים להיפרע מהתובעת, מקום בו תדחה התביעה (ככל ותדחה), תוך חיוב בהוצאות.

לעניין זה הוצגו על ידי התובעת, נתונים אשר יש בהם ללמד על איתנות כלכלית, לרבות דו"ח כספי מעודכן ליום 30.6.2019, הנתמך גם בתצהיר מנהל הכספים של התובעת.

מהדו"ח הכספי ומהתצהיר שצורף בתמיכה לו, עולה כי מדובר בחברה שהיקף מכירותיה לשנים 2018 – 2019 (יולי 2018 – יוני 2019) מסתכם בסך של למעלה מ- 450 מליון אירו, הכנסותיה מסתכמות בסך של למעלה מ- 60 מליון אירו, ונכסיה מסתכמים בסך של למעלה מ- 200 מליון אירו.

אציין כי אני ערה לעובדה כי הדו"ח אשר צורף, הוא בשפה הגרמנית. עם זאת, צורף לתשובהגם תצהיר באנגלית, בתמיכה לדו"ח ואשר לכאורה נשען עליו ובמסגרתו פירוט של הנתונים הרלווניים הכלולים בו.
במסגרת התשובה לתגובה לא הועלתה על ידי המבקשים כל התנגדות לצירוף הדו"ח כפי שצורף או לנתונים אשר לכאורה עולים ממנו, ואשר כאמור, נתמכו התצהיר מנהל הכספים.

לא מצאתי כי יש בשנת הדיווח אליהן מתייחסים הדוחות הכספיים כדי לכרסם בטענות התובעת, עת כי דוחות כספיים לשנת 2020, מפורסמים בשנת 2021, ואין מקום לחייב את התובעת (בין היתר, בהינתן הנתונים כפי שהוצגו לעניין היקף נכסיה), להציג או לערוך מסמכים כלכליים נוספים, מה גם שבמסגרת תצהירו הצהיר מנהל הכספים של התובעת כי לא חל שינוי משמעותי במצבה הכלכלי, לרבות עקב מגפת הקורונה.

מעבר לדו"ח הכספי הופנתה שימת לב הצדדים לנתונים הנוגעים לבעלות התובעת במספר סימני מסחר הרשומים בישראל. הגם כי לא הוצגה חוות דעת ולא הוצגו נתונים באשר לשווים של סימני מסחר אלו, לא ניתן להתעלם מעצם היותם נכסים הרשומים בישראל.

זאת ועוד, העובדה כי אין המדובר במזומנים , אלא בנכס אשר יהא מקום לממשו, קודם שניתן יהיה להיפרע ממנו, אין בה כדי לאיין את העובדה אלו ניתנים למימוש באותה פשטות כמו נכס מיטלטלין אחר. משכך, אף לא ניתן להורות כי אין לתובעת נכסים בישראל.

דווקא רצונם של המבקשים, הנתבעים, להוסיף ולעשות שימוש בשמות וסימני המסחר הרשומים על שם המשיבה, מלמדת יותר מכל על קיומו של ערך כלכלי לנכסים אלו.

על כל אלו יש להוסיף ולתת את הדעת להכרה המשפטית בתיקים וסכסוכים רבים על כי מדובר במעין "כפר גלובאלי" בו פועלים שחקנים רבים, ומשכך, מקום בו מציגה המשיבה- התובעת אינדקיציה ברורה לקיומם של נכסים רבים, גם אלו המצויים בעיקר בחו"ל, יש ליתן לכך את הדעת, בעת בחינת ההצדקה בחיובה בהפקדת ערובה.
כל זאת, מקום בו ההפקדה היא אמצעי, ולא מטרה בפני עצמה.

סיכויי התביעה

אקדים ואומר כי בכל הנוגע לסיכויי התביעה עסקינן (בדומה לבקשה לסעד זמני) בהחלטה המבוססת על התרשמות ראשונית מתוך כתבי הטענות והמסמכים המצויים באותה עת בפני בית המשפט ואין בה כדי הכרעה לגופה של תביעה.

כן יצוין, כי בהתאם לפסיקה, ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך, ויש להיזקק לשיקול זה, רק מקום בו מדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד (ראה רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל (פורסם; 18.1.2015); רע"א 10376/07 לעיל).

בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אני סבורה כי סיכויי התביעה מאוזנים.
עסקינן בסכסוך חוזי, כלכלי, אשר הדרך להכרעה בסוגיות השונות, תחייב הצגתן של ראיות ועדויות בהיקף לא מבוטל.

בין סוגיית סיכויי התביעה ושאלת חוסנו הכלכלי של בעל דין, קיים מערך איזונים בדומה לזה אשר בכלים שלובים. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, שהרי שאלת חוסנו הכלכלי של התובע מאבד ממעמדו, וההיפך.

משנתתי דעתי למכלול הסוגיות הצריכות לעניין אני סבורה כי נקודת האיזון בתיק זה שבפני, אינה מצויה על דרך של חיוב התובעת בהפקדת ערובה, ולפיכך כי דין הבקשה המונח בפני להידחות, וכך אני מורה.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך של 8,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התש לום המלא בפועל.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: dormakaba deutschland GmbH
נתבע: רפי שפירא ובנו בע"מ
שופט :
עורכי דין: