ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שובל - גרופמן נדל"ן בע"מ נגד Faire Holdings Three Limited :


לפני כבוד ה שופטת לימור ביבי

מבקשת:
(הנתבעת)

שובל - גרופמן נדל"ן בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שפיגלמן, קורן זמיר ושות'

נגד

משיבה:
(התובעת)
Faire Holdings Three Limited
ע"י ב"כ עוה"ד רוזן קלעי ואח'

החלטה

לפני בקשה לחיוב התובעת-המשיבה – Faire Holdings Three Limited (להלן: "התובעת"), בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה של הנתבעת-חברת שובל – גרופמן נדל"ן בע"מ (להלן: "הנתבעת") וזאת בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), על ידי הפקדת פיקדון כספי או ערבות בנקאית שאינה מוגבלת בזמן בסך של 75,000 ₪ או בכל דרך וסכום אחרים בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

כמו כן, התבקש בית המשפט להורות על עיכוב בירורה של התובענה עד להפקדת הערובה כאמור, וכן להורות כי ככל שלא תופקד הערובה בתוך פרק הזמן שייקבע, תמחק התובענה.

הבקשה הועברה לתשובה והתשובה לתגובה, ולאחר עיון בכלל הכתבים כאמור, ניתנת החלטתי זו, באשר אליה – אקדים אחרית לראשית, בשורת ההכרעה – הנני סבורה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי .
להלן יפורטו נימוקי.

הרקע העובדתי בקצרה:
ברקע לבקשה – המרצת פתיחה במסגרתה התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת לאפשר לתובעת לעיין בכל המסמכים והספרים המצויים בידי הנתבעת הנוגעים לקרן נדל"ן אשר התאגדה תחת שותפות מוגבלת תחת השם Faire Fund II (להלן: "השותפות המוגבלת" או "השותפות" או "הקרן").

בכתב התשובה מטעם הנתבעת נטען בתמצית - כי הוראות הסכם השותפות וגם הוראות הדין אינן מקנות לתובעת זכות עיון נרחבת כזו, אלא זכות עיון מוגבלת בלבד, ביחס לסוגים מסוימים של מסמכים, שבחלקה אף כפופה לתנאים מסוימים, אותם לא קיימה התובעת. מעבר לכך, לטענת הנתבעת, בשים לב למשך חיי הקרן (אשר פעלה במשך כ-15 שנה) והיקף פעילותה, הדרישה הגורפת לעיון מכבידה באופן קיצוני, ואף עלולה לפגוע באינטרסים לגיטימיים של צדדים שלישיים, אשר בינם לבין התובעת אין כל יריבות. ומנגד - כך נטען - כלל לא הובהר ולא הוצג כל אינטרס קונקרטי, ענייני ולגיטימי, אותו נועדה דרישת העיון לשרת. כיוון שכך נטען כי דין התביעה במתכונתה להידחות.

ומכאן לבקשה לפני: במסגרת הבקשה טוענת כאמור הנתבעת, בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, כי יש מקום לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיה.

בבסיס בקשתה טוענת הנתבעת, כי התובעת היא תאגיד זר, המאוגד באיי הבתולה הבריטיים, אשר אורגן והוקם על ידי תאגיד זר אחר שעוסק בין היתר בניהול הון משפחתי (Stonehage S.A; להלן: "סטונהייג'"), על מנת לשמש פלטפורמה משותפת למשקיעים שונים לצורך השקעה בקרן. לטענת הנתבעת, היא אינה מכירה את המשקיעים שהתאגדו באמצעות התובעת טרם ביצוע ההשקעה וגם היום אינה יודעת מי הם בעלי המניות בתובעת. הנתבעת אף אינה מכירה, לטענתה, את מר ווין אליוט - האדם החתום על התצהיר התומך בתובענה, אינה מכירה את התאגיד הזר שבו אותו אדם מכהן לכאורה כדירקטור יחיד, וכן אינה משוכנעת כי האורגנים המוסמכים בתובעת קיבלו החלטה כדין על הגשת התובענה (ולעניין זה הוגשה בקשה נפרדת). זאת ועוד, הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא ידוע לה על פעילות עסקית כלשהי של התובעת, מלבד השקעתה בקרן, או על קיומם של נכסים כלשהם לתובעת בישראל.

אשר לסיכויי התביעה, טוענת הנתבעת, כי הם נמוכים, בשים לב להוראות הסכם השותפות והתנהלות התובעת עצמה, משך 15 שנים, מאז הצטרפותה כשותפה מוגבלת לשותפות.

לעמדת הנתבעת, בעניין דנן מתקיימות כל אותן הנסיבות שהוכרו בפסיקה כמצדיקות חיוב בערובה של התובעת, ובין היתר: התובעת היא תאגיד בעירבון מוגבל; התובעת מאוגדת מחוץ לישראל, במדינה שהיא מקלט מס מובהק; התובעת לא מסרה את כתובתה וכן לא את זהות בעלי מניותיה, אשר אינ ן ידוע ות לנתבעת; הנתבעת אף אינה מכירה את החברה אשר לפי הנטען משמשת כדירקטורית בתובעת או את מוסר התצהיר בשמה ועל פני הדברים נראה כי מדובר בחברה שעיסוקה במתן שירותי ניהול לחברות off shore; למיטב ידיעת הנתבעת, התובעת התאגדה למטרת ביצוע ההשקעה בקרן ופרט להיותה שותפה מוגבלת בשותפות אין לה כל פעילות או נכסים בישראל; השותפות היא בנכס לא סחיר, שלא ניתן (ולמצער יהיה קשה מאוד) להיפרע ממנו; וכפי שפורט בכתב התשובה להמרצת הפתיחה, סיכויי התובענה להתקבל קלושים.

על כן, ובנסיבות העניין, נטען שיש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה כאמור.

התובעת טוענת מנגד, כי יש לדחות את הבקשה הן לגופה והן לאור העובדה שאינה נתמכת בתצהיר כדרישת התקנות.
אשר לבקשה גופה, טוענת התובעת, כי איתנותה הכלכלית אינה מוטלת בספק. לטענת התובעת, אין חולק, כי היא פועלת כשותפה בשותפות, בה משמשת הנתבעת כשותפה כללית, והשקעתה בשותפות עומדת על מעל 12 מיליון דולר.
לשיטתה של התובעת, שווי נכסיה – בישראל בלבד – עולה עשרות מונים על סך 75,000 ₪ שהוא סכום הערבות המבוקש ומשכך, כל מטרות הבקשה הן הטרדת התובעת ועיכוב בירור ההליך.

כמו כן, לטענת התובעת, בשותפות עצמה מוחזקים כספים בהיקף משמעותי – עליהם לא גילתה הנתבעת לבית המשפט בחוסר תום לב – לרבות, כספים השייכים לתובעת אשר טרם חולקו. כספים אלה, הנמצאים בישראל, מהווים נכס השייך לתובעת. בהקשר זה נטען כי אמנם אין לתובעת כל ידע אודות היקף הכספים האמור להתקבל אצלה, אולם לטענתה, מאיגרות שמשגר מנהל הנתבעת, מר שלמה גרופמן, מעת לעת, עולה כי צפויה להתבצע חלוקה נוספת של כספים להם זכאית התובעת.

אשר לסיכויי התביעה, טוענת התובעת כי הם גבוהים ביותר, שכן כל המבוקש בתביעה הוא לעיין במסמכי השותפות, עיון אשר לעמדת התובעת, מהווה את זכותה הבסיסית של שותפה בשותפות הקנויה לה בדין ובהסכם ואשר בתשובת הנתבעת לא נמצא כל טיעון לשלול אותו ממנה.

עוד מוסיפה התובעת, כי על בית המשפט לשקול אף את תום לבה של התובעת לעומת חוסר תום לבה של הנתבעת. אשר לכך לדידה של התובעת בעוד שהיא מבקשת בפשטות לממש את זכויותיה כשותפה בשותפות, הרי שהנתבעת, בחוסר תום לב מובהק, מסרבת ליתן לה לממש זכותה זו ללא כל צידוק בדין או בהסכם השותפות.

מטעמי זהירות בלבד, מוסיפה התובעת וטוענת, כי אף אם ייקבע שיש לחייב את אותה בהפקדת ערובה, הרי שגובה הערובה המבוקש מופרך ומופרז בכל קנה מידה. לטענתה, ההליך דנן אינו מורכב או סבוך, אלא עסקינן בבקשה פשוטה אשר הוגשה על דרך של המרצת פתיחה – הליך שנועד להתברר ביעילות דיונית מירבית, תוך בירור שאלות משפטיות פשוטות. בנסיבות אלה נטען שאין כל בסיס או הצדקה לערובה בסך 75,000 כבקשת הנתבעת. מה עוד שלשיטת התובעת, לביצוע בקשה זו אין כל עלות ממשית עבור הנתבעת, המהווה השותפה הכללית בשותפות.

בהינתן כל האמור לעיל נטען כי יש לדחות את הבקשה כאמור.

הנתבעת בתגובה לתשובה טוענת, כי התובעת לא הרימה את הנטל, המוטל על כתפיה על פי הדין והפסיקה, להוכיח כי יש הצדקה לפטור אותה מהפקדת ערובה.

לטענת הנתבעת, הפוך והפוך בתגובה, לא נמצאים בה כל הסבר או ראיה לכך שבנסיבות המקרה דנן יש לפטור את התובעת מהפקדת ערובה. כך, נטען שהתובעת אינה מכחישה כי היא חברה זרה, המאוגדת במדינת מקלט מס ידועה; מודה כי ההון העצמי שהופקד בה שימש אותה להשקעתה בשותפות ולמעשה אינו עוד בידיה; אינה מוסרת כל מידע על מקום מושבה, מספר או זהות בעלי המניות בה; ואינה מפרטת האם יש לה עסקים או נכסים כלשהם בישראל או בכל מקום אחר בעולם, מלבד ההשקעה בשותפות.

נוסף על כך נטען כי טענתה של התובעת בדבר איתנותה הפיננסית, אינה אלא זריית חול בעיני בית המשפט. כך נטען שיתכן ובעלי מניותיה של התובעת הם אכן אנשים אמידים, אלא שאלו אינם התובעים בהליך דנן, וזהותם נותרה עלומה. זאת בשעה שהתובעת, נחזית כקליפה ריקה, המשרתת את בעלי המניות לביצוע השקעתם, ותו לא.
לעמדת הנתבעת, הנכס היחיד שיש בידי התובעת נחזה להיות בעלותה בשותפות. דא עקא, שלפי הסכם השותפות, עסקינן בנכס שאינו סחיר, התובעת אף לא מסרה מידע כלשהו ביחס לשוויו ואף לא הסבירה כיצד ומתי – אם בכלל – יהיה ניתן להיפרע ממנו.

אשר לטענת התובעת ולפיה הבקשה לא נתמכת בתצהיר, משיבה הנתבעת, כי הבקשה נסמכת על העובדות הבלתי מוכחשות ולפיהן התובעת היא חברה זרה בערבון מוגבל, כך שהנטל על התובעת להוכיח שאין מקום לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות, ולא ההיפך. למעלה מן הנדרש, מוסיפה הנתבעת, כי כל יתר העובדות הנטענות בבקשה נסמכות על האמור בהמרצת הפתיחה ובתצהיר שצורף כתמיכה לתשובת הנתבעת להמרצת הפתיחה מיום 16/7/20.

אשר לטענות בדבר סיכויי התביעה, הנתבעת מפנה לטענותיה בכתב התשובה להמרצת הפתיחה. שם פורט ונומק בהרחבה כי סיכויי התובעת להצליח בתביעתה נמוכים ואף קלושים. זאת בהינתן שטענות התובעת בדבר זכותה לעיין במסמכי השותפות, לא כל שכן בצורה הגורפת שבה נוסחו, נוגדות את הוראות הסכם השותפות ואינן מתיישבות עם הנוהג המושרש בין הצדדים משך כל חיי קיומה של השותפות.

על כן, לאור כל האמור לעיל, התבקש לדחות את טענות התובעת ולקבל את הבקשה.

דיון והכרעה :
המסגרת הנורמטיבית:
כנקודת מוצא לדיון אפתח ואציין כי הואיל ומדובר בתובעת שהיא חברה, הרי ש ההסדר הרלוונטי לעניין חיוב בערובה להוצאות, הוא זה הקיים במסגרת סעיף 353א' לחוק החברות הקובע כדלקמן:
"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הנה כי כן, סעיף 353א' לחוק החברות מורה כי חברה בעירבון מוגבל תחויב, כברירת מחדל, להפקיד ערובה להוצאות הנתבע – אלא אם הוכיחה קיומה של אחת משתי החלופות אשר בהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:
החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין.
החלופה השנייה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.
(ראו גם: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13/7/08) (להלן: "פרשת נאות אואזיס"); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11/2/09) (להלן: "פרשת הנדסה ממוחשבת")).

בפרשת הנדסה ממוחשבת קבע כבוד השופט מלצר, בסעיף 13 לפסק הדין, את שני שלבי הבדיקה בבקשה כגון דא כדלקמן:
"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני".

בהקשר לשלב הבדיקה השני נקבע כי יש להביא בחשבון, בין היתר:
את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים - דהיינו מחד - זכות החברה לגישה לערכאות ומאידך , זכותו של הנתבע להשתתפות בגין נזקי הליך סרק כאשר הנחת המוצא הינה שחיוב החברה להפקיד ערובה מבטא את הכלל והפטור הוא החריג.
ואת שאלת סיכויי ההליך (ראה בפרשת הנדסה ממוחשבת)- באשר אליה נקבע כי - ככל שסיכויי ההליך גבוהים יותר ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד (1) 647).
לעניין שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט במסגרת דיון בבקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, קבע בית המשפט העליון בפרשת נאות אואזיס כי:
"משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))".

מן הכלל אל הפרט :
כפי העולה מלשון סעיף 353א' לחוק החברות וההתוויות כפי שנקבעו בפסיקה, נקודת המוצא היא כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, אלא אם עמדה באחת משתי החלופות – יכולת כלכלית לעמוד בתשלום ההוצאות או הצדקה לפטור מהפקדת ערובה כאמור .

אשר לחלופה הראשונה הרי שעל פי לשון החוק יש לבחון את יכולתה הכלכלית של החברה לשלם הוצאות, קרי על החברה להראות שברשותה נכסים שהם ברי מימוש או כסף נזיל לשם תשלום הוצאות. הוכחת האמור, נעשית בדרך כלל על דרך הגשת אישור רואה חשבון בדבר זכויותיה של החברה אל מול חובותיה או למצער, הצגת דוחות כספיים או אחרים התומכים באמור. אלא שבמקרה דנן לא הציגה התובעת כל נתונים או אסמכתאות להוכחת איתנותה הכלכלית ורק טענה "מן הפה אל החוץ", כי זו אינה מוטלת בספק, בהינתן העובדה שהשקעתה בשותפות עומדת על מעל 12 מיליון דולר. דא עקא שאשר להשקעה זו התובעת לא טענה, ולא הוכיחה, כי כספים אלה הם נזילים וניתנים למימוש על ידה.
זאת ועוד, אשר לטענתה זו של החברה בדבר יכולותיה הנלמדות מהיקף השקעתה, הנני מוצאת להוסיף ולהדגיש, כי אחת הסיבות העומדות בבסיס החזקה ההתחלתית ולפיה יש לחייב חברה בערובה להוצאות, נעוצה במבנה המשפטי הייחודי של חברה המוגבלת בערבות ובכלל זה בפרט- האפשרות של יחידים להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות. בנסיבות אלו, לטעמי הרי ש גם ככל שהשקיעה התובעת בעבר בשותפות – אין בכך בכדי להעיד על יכולותיה הכספיות - באשר יכול שבעלי המניות מטעמה נשאו בעלויות אלו שכן ביקשו להשקיע בשותפות, ואולם, ככל שהתובעת לא תצלח בתביעתה, ישובו אלו ויסתתרו – בחסות הדין - אל מאחורי מסך ההתאגדות ולא יישאו בהוצאות אשר יושתו על התובעת. כיוון שכך וכפי שפורט, על התובעת להרים את הנטל המוטל עליה ובכלל זה להראות את יכולותיה העצמאיות ותימוכין להן, באופן שילמד ויעיד על כך שלו יפסקו לחובתה הוצאות, לא תעמוד הנתבעת אל מול שוקת שבורה בעת שתבקש לגבותן וזאת, לא עשתה התובעת.

מבלי לגרוע מהאמור הרי שלטעמי לא ניתן אף להתעלם מכך שהתובעת לא צירפה כל מסמכים רלוונטיים הנוגעים לאיתנותה הכספית, אשר מצויים לכאורה תחת ידה ואשר יכול כי היה בהם בכדי להעיד על נכונות טענותיה ובכלל זה, בין היתר, מידע מפורט בדבר נכסיה, יתרות כספיות העומדות לזכותה בפועל, מאזנים, דו"חות כספיים מבוקרים, זכויות רשומות ונכסים וכיוצא בכך. אשר לכך, הרי שמחדלה זה של התובעת מהמצאת מסמכים כאמור – מלבד החסר הראייתי אשר הינו יוצר לחובתה, יש בו אף בכדי להקים חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה בדבר יכולותיה הכספיות.

נוסף על כך, התובעת לא נתנה כל מענה לטענות הנתבעת הנוגעות לזהות בעלי מניותיה, כתובתה, זהות החברה אשר לפי הנטען משמשת כדירקטורית בתובעת, זהות מוסר התצהיר בשמה, או לטענות ולפיהן אין לתובעת כל נכסים בישראל או בכלל, למעט שותפותה המוגבלת בקרן, וכן לגבי הקושי בסחירות זכויותיה בשותפות זו ואף מטעם זה, מצאתי, כי לא הוכחה יכולתה הכלכלית.

לאור המקובץ הנני קובעת כי התובעת לא הרימה הנטל להוכיח את יכולתה בהתאם לחלופה הראשונה.

לאור האמור, יש לפנות לחלופה השנייה –
במסגרת החלופה הראשונה בחנתי את סיכויי התביעה, ויודגש אין מדובר בבדיקה מקיפה, אלא בבדיקה "במעוף הציפור" וזאת בהתחשב בכך שמדובר בשלב מוקדם של ההליך, שבו הוגשו כתבי הטענות ותו לא. עוד הנני מוצאת להדגיש שככלל לשיקול בדבר סיכויי התביעה השפעה על הכרעה לעניין חיוב בערובה להוצאות, רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר (ראו לעניין זה 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.11)).

בשים לב להתוויות אלו, לאחר ששקלתי בדבר, באתי לכלל מסקנה כי, בנוגע לסיכויי התביעה, כפות המאזנים מעוינות, שכן לפנינו גרסאות עובדתיות-משפטיות-פרשניות סותרות, אשר יש מקום לבררן.
בהקשר זה ומבלי לקבוע מסמרות הרי שבשלב זה של הדיון אינני סבורה כי יש בטענות התובעת בכדי להטות באופן מובהק את מאזני סיכויי התביעה לכיוונה. זאת, בהינתן שאל מול טענותיה ולפיהן במסגרת החוזה קיימת לה זכות עיון הרחבה מזו המוקנית בדין לשותף, עומדות טענות הנתבעת – אשר על פניו אינן מופרכות - ובהתאם להן במסגרת הסכם השותפות נקבע מפורשות כי לשותפים המוגבלים תהיה זכות עיון מוגבלת ומותנית בספרי ומרשמי השותפות, הרלוונטיים לגבי אותו שותף, ובלבד שהדבר נעשה לתכלית נאותה וכי בקשת התובעת נוגדת הוראות אלה וכן מכבידה מעבר לנדרש ועלולה לפגוע בצדדים שלישיים. לאור האמור ומשמאזן סיכויי התביעה אינו נוטה במובהק לתובעת, לא מצאתי שיש בשיקול הנסב על סיכויי התביעה בכדי לתמוך בסטייה מהכלל המחייב הפקדת ערובה בהוצאות על ידי התובעת שהיא חברה.

מהמקובץ עולה כי התובעת אינה עומדת באיזו מהחלופות כפי שנקבעו ובכלל כך התובעת לא הרימה הנטל להוכיח יכולותיה הכספיות ונוסף על כך לא התחוור כי ניתן לכמת את סיכויי התביעה באופן המוטה לכיוון התובעת. כיוון שכך, ובנסיבות אלו, בהן הנטל להוכחת היותה חריג לכלל הקבוע והחל על חברה מוטל על התובעת – יש מקום לחייב את התובעת בערובה לתשלום הוצאות הנתבעת.

בשולי קביעתי זו הנני מוצאת להתייחס לטענת התובעת ולפיה משהבקשה לא נתמכה בתצהיר הרי שעל פי התקנות דינה להידחות. טענה זו אין בידי לקבל וזאת הן הואיל ונטל השכנוע להוכיח עמידה בתנאי הדין לפטור מהפקדת ערובה להוצאות מוטל בש לב זה על התובעת והן בהינתן שממילא נסמכת הבקשה על האמור בהמרצת הפתיחה על ידי התובעת עצמה וכן על האמור בתשובת הנתבעת להמרצת הפתיחה, אשר נתמכה בתצהיר.

מכל המורם, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת.

משקבעתי כי המשיבה לא סתרה את החזקה ולפיה יש לחייבה בהפקדת ערובה ומשלא הוכח בפניי כי יהיה זה בלתי צודק לחייבה בערובה, נותרה פתוחה עדיין שאלת גובה הערובה בה תחויב המשיבה.
בנוגע לסכום הערובה, טוענת הנתבעת כי יש להעמידו על סך של 75,000 ₪ שלטענתה הוא הסכום בו היא מעריכה את הוצאותיה בניהול התובענה דנן (באופן מתון). מנגד, טוענת התובעת, כי זהו סכום מופרז, שכן ההליך שבפנינו אינו הליך סבוך או מורכב, וכן הואיל ואין כל עלויות לביצוע הבקשה עבור הנתבעת, שמהווה השותפה הכללית בשותפות ובידיה כל המסמכים, שנתבקש לעיין בהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין זה מצאתי כי יש להעמיד את גובה הערובה על סך של 35,000 ש"ח. אשר לכך הרי שהלכה פסוקה היא, כי בעת קביעת גובה הערובה על בית משפט לבחון את מידתיות הערובה ו לערוך איזון נכון של שלל השיקולים הרלבנטיים (ראה פרשת הנדסה ממוחשבת). בהתאמה - לאחר שבחנתי את כלל השיקולים, בשים לב לכך שעסקינן בהמרצת פתיחה, שמטבע הדברים היא הליך יחסית קצר ופשוט לבירור תובענות לא מורכבות, ובהינתן שהסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי, מצאתי כי סכום העירבון המידתי להליך עומד על 35,000 ש"ח אשר יופקד במזומן או בערבות בנקאית צמודה בסכום זה.

סיכומו של דבר:
מכל המקובץ לעיל, הבקשה מתקבלת.

לאחר ששקלתי - הנני קובעת כי התובעת תפקיד בקופת בית המשפט ערבון כספי להוצאות בסך 35,000 ₪ עד ליום 13/10/20 ותציג אינדיקציה המלמדת על כך בפני בית המשפט.

לא יופקד הסכום האמור עד המועד הנ"ל, תידחה התביעה. בהתאמה- לתז"פ ביום 14/10/20.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪ בגין בקשה זו. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שובל - גרופמן נדל"ן בע"מ
נתבע: Faire Holdings Three Limited
שופט :
עורכי דין: