ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מישל ציון מרציאנו נגד מגי מרגריט לבנה גומרא גביסון סילאם :


בפני כבוד ה שופטת מרב בן-ארי

המבקש (הנתבע 1):

מישל ציון מרציאנו

נגד

המשיבה (התובעת):
מגי מרגריט לבנה גומרא גביסון סילאם

החלטה

1. בקשת הנתבע 1 (להלן: הנתבע) לביטול עיקולים זמניים.

רקע:

2. המשיבה (להלן: התובעת) הגישה נגד הנתבע תביעה כספית על סכום של כ- 2.7 מיליון ₪. התביעה עניינה הסכם מכר שנחתם בין הצדדים, במסגרתו התובעת רכשה מהנתבע דירה. במסגרת התביעה התובעת עתרה למתן סעד הצהרתי בדבר ביטול הסכמי המכר שנחתמו בין הצדדים, והשבת כספים והוצאות.

3. בד בבד עם הגשת התביעה הכספית התובעת הגישה בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסי מקרקעין ועל נכסים כספיים של הנתבע. הבקשה התקבלה בחלקה, באופן שניתן צו עיקול זמני על חלק מסכום התביעה (1,886,892 ₪) ועל נכסי המקרקעין בלבד. בהחלטה צוין כי לנוכח סכום העיקול, וקיומם של שלושה נכסי מקרקעין, אין מקום להטלת עיקול גם על נכסים כספיים.

4. בדיון שהתקיים בתיק העיקרי ביום 8.9.20 (בפני כבוד השופטת י. רוטנברג) הצדדים הסכימו לבטל את הסכם המכר, ונותרו הטענות הכספיות. יצוין כי הבקשה הנוכחית אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה, שהרי המשיבה שילמה תמורה בסכום של כ- 2 מיליון ₪, ולכאורה קמה לה זכות להשבה, כפוף להתחשבנות ולטענות הצדדים בנושא.

הבקשה הנוכחית ועמדות הצדדים:

5. הנתבע עתר לביטול העיקולים.

טענה ראשונה של הנתבע הייתה כי בניגוד לדין ולאמור בהחלטה שהטילה את העיקול, לא נמסרו לו הבקשה וההחלטה.

טענה שנייה הייתה כי התובעת לא ביצעה הערכה של הנכסים המעוקלים, ולא צמצמה את העיקולים בהתאם. הנתבע הוסיף וטען כי נטל ההוכחה והבאת הערכת שמאי ביחס לשווים של המקרקעין, מוטל על מבקש העיקול. הנתבע הפנה בהקשר לכך לסעיף 5 להחלטה בבקשת העיקול, לסעיף 362 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן לפסיקה.

בתשובה לתגובה הנתבע הפנה לכך שבדיון שהתקיים ביום 8.9.20 הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הסכם המכר בוטל, וכן לכך שיפנו לגישור בכל הקשור לתביעות הכספיות. לאור זאת, טען כי מאחר שהסכם המכר בוטל, בוודאי נכון וצודק היה להסתפק בהותרת העיקול אך ורק על הנכס מושא התביעה, שעליו רשומה גם הערת אזהרה לטובת המשיבה.

6. התובעת התנגדה לבקשה.

התובעת הכחישה בתוקף את הטענה לפיה הבקשה וההחלטה בנושא העיקולים לא הומצאו כדין לנתבע, וצירפה תצהירים של בא כוחה ושל השליח למסירת כתבי בי דין.

לגופו של עניין התובעת טענה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, לאחר שהנתבע נמנע מלהשיב למשיבה את כספה אף שההסכם בוטל לפני שנה. עוד טענה כי הנתבע לא המציא פרטים ומסמכים שיאפשרו הערכת שווי הנכסים שעוקלו, על אף דרישתה.

גדר המחלוקת:

7. לאחר שהבקשה והתגובה הובאו לפניי, הצעתי לצדדים כי תינתן החלטה בשאלה המהותית העומדת על הפרק, קרי, נושא שווי הנכסים המעוקלים, שאלה שהיא שאלה משפטית בעיקרה. הצעה זו הוסברה לצדדים, ובפרט בהחלטה מיום 13.9.20, והתמקדה בכך שממילא מצופה כי תינתן הכרעה במחלוקת לגופו של עניין. סופו של דבר, הצדדים לא חלקו על ההחלטה מיום 13.9.20, הדיון שנקבע בתיק לחקירת המצהירים (בנושא ההמצאה ) בוטל, והחלטה תינתן בסוגיה המהותית כאמור.

דיון והכרעה:

8. טענת הנתבע היא כי על התובעת להוכיח את שווי הנכסים המעוקלים. טענה זו נכונה בחלקה. אמנם, על התובעת להוכיח את שווי הנכסים המעוקלים, אך אם נתונים חשובים לשווי הנכסים המעוקלים אינם נמצאים ברשותה, והנתבע מסרב להמציא אותם, ממילא עובר אל הנתבע נטל הבאת הראיות בנושא זה.

9. הנתבע הוסיף וטען כי משבוטל ההסכם, סכום ההשבה, עוד לפני שמקזזים ממנו את נזקי התובעת, אינו עולה על 2,050,000 ₪, אלא שממילא סכום העיקול כפי שנקבע בהחלטה היה נמוך מ- 2 מיליון ₪, כך שאין בטענה זו כדי לקדם את ההכרעה בבקשה.

10. העיקול הזמני הוטל על שלושה נכסי מקרקעין.

מצאתי, כפי שיפורט להלן, כי טעם רב יש בטענת התובעת לפיה לא תוכל להעריך את שווי הנכסים המעוקלים לאור חוסר בנתונים ובמסמכים שהנתבע יכול היה להמציא.

נכס בגוש 8263 חלקה 68

11. מדובר בנכס מושא התביעה. הנתבע טען שהתובעת רכשה אותו בסכום של 2.6 מיליון ₪, מתוכו שילמה 2 מיליון ₪ בלבד. לטענתו, לשיטתה של התובעת עצמה, שווי הנכס הוא 2,635,000 ₪ ולכן עיקול על נכס זה בלבד יספיק להבטחת התביעה הכספית.

12. התובעת טענה כי על הנתבע להמציא ביחס לנכס זה הסכם שיתוף ותשריט חלוקה המעידים שהנתבע הוא בעל הזכויות היחיד בדירה, שאם לא כן לא ניתן לדעת מי עוד בעלי הזכויות בה. כן טענה כי יש להמציא אישור רואי חשבון של פרויקט הבנייה, המעיד שהנתבע שילם את כל העלויות הצפויות והבלתי צפויות לשם השלמת בניית הבנייה, שכן ללא אישור זה בנושא החובות, לא ניתן לדעת מה שווי הנכס. כן עתרה להמצאת אישור של רעיית הנתבע , לפיו אין לה זכויות בנכס זה.

13. במחלוקת בין הצדדים, אני מקבלת את עמדת התובעת . נסח לשכת רישום המקרקעין מצביע על כך שזכותו של הנתבע בנכס היא בדרך של רישום הערת אזהרה על הבעלים הרשום (ה"ה קניפל). הנתבע רשום כבעל זכות להערת אזהרה יחד עם שמונה אחרים. בהיעדר הסכם שיתוף המבהיר את היחסים ביניהם, ובהיעדר התייחסות למצבו הפיננסי של הפרויקט, לא ניתן לדעת מה שוויו האמתי של הנכס. שווי "על הנייר" ללא התייחסות לשאלות אלו אינו מאפשר להעריך עד כמה מדובר בבטוחה מספקת. כמו כן, בהינתן הדין הקיים בעניין יחסי ממון בין בני זוג, לא ניתן לשלול כי לרעיית הנתבע יש תביעה או טענה ביחס לנכס, בין אם מכוח הסכם ממון, ובין אם מסיבה אחרת, כאשר לא תמיד זכויות מסוג זה נרשמות. ממילא, אף כאן מדובר בפרט שיש לו משמעות לצורך הערכת השווי.

נכס בגוש 6909 חלקה 123

14. הנתבע טען שמדובר בפרויקט שהנתבע הוא חלק ממנו. לטענתו, אין זה מידתי להטיל עיקול שהוגבל לסכום של כ- 1.9 מיליון ₪ על פרויקט בסדר גודל זה.

15. התובעת טענה כי גם ביחס לפרויקט זה יש להמציא הסכם שיתוף ותשריט חלוקה חתומים על ידי כל בעלי הזכויות, בייחס לייחוס של זכויותיו של הנתבע בדירה או בדירות בפרויקט, וכן דו"ח של שמאי הפרויקט כדי לדעת את עלויות בניית הפרויקט, חלקו היחסי של הנתבע והיתרה של חובות הנתבע. זאת, מאחר שהנכס משועבד, ולא ניתן לדעת את סכום החוב שבגינו נרשם השעבוד.

16. על פי נסח לשכת רישום המקרקעין, מדובר בנכס בשטח של 572 מ"ר, ולנתבע יש בו 863/8750 ועוד 1/12 חלקים. כן רשומה משכנתה על חלקו של הנתבע, לטובת הבנק הבינלאומי. כמו כן רשומה הערת אזהרה לטובת קבלן בקשר עם פרויקט תמ"א 38 והערת אזהרה לטובת הבנק על כל הבעלים. על פני הדברים, בהיעדר נתונים ביחס לגובה השעבודים, לא ניתן להעריך את שוויו הממשי של הנכס. כמו כן, גם ביחס לנכס זה, שהוא בבעלות משותפת ללא שיוך של חלקים מסוימים מהמקרקעין למי מהבעלים (על פי הנסח) תקפים הדברים שצוינו בסעיף 13 להחלטה זו.

נכס בגוש 8258 חלקה 23 תת חלקה 9

17. הנתבע טען כי מדובר בדירת המגורים שלו ושל רעייתו, ששוויה לפחות כ- 4 מיליון ₪.

18. ביחס לנכס זה התובעת טענה כי יש להמציא מסמכים כדלקמן: מכתב כוונות מהבנק בעל המשכנתה ביחס ליתרת חוב המשכנתה (שבלעדיו לא ניתן לדעת מה שווי המשכנתה שיש להפחית משווי הנכס), אישור חתום של רעיית הנתבע לפיו היא מסכימה, במקרה של מתן פסק דין, למימוש הדירה ומכירתה כפנויה תוך ויתור על ההגנות המוקנות לה על פי דין (שאם לא כן לכאורה יש להתחשב בנושא השווי בהפחתה הנובעת מהגנות לפי חוק הגנת הדייר).

19. אף כאן הצדק עם התובעת. לפי נסח לשכת רישום המקרקעין, על הנכס רשומה משכנתה של בנק מזרחי, על כל הבעלים, וכן הערה לפי פקודת המסים גבייה של מס שבח, על סכום של 79,930 ₪, על חלקו של הנתבע. לא ניתן להתייחס לשווי של נכס בלי לדעת מהו גובה החוב שבגינו הוטל שעבוד על הנכס. כמו כן, הנתבע לא שלל בתגובתו את האפשרות שרעייתו תטען במקרה של מימוש לכך שיש למכור את הנכס כתפוס. מדובר בטענה שעלולה להפחית 50% ויותר משוויו של הנכס, עוד לפני שהמשכנתה הובאה בחשבון. ממילא, לא ניתן לבצע הערכת שווי לנכס ללא הפרטים והמסמכים שנדרשו.

סיכום

20. העיקול הוטל על זכויות חלקיות של הנתבע בשלושה נכסי מקרקעין. את שווי זכויות אלו לא ניתן להעריך, משום שחסרים פרטים ומסמכים הקשורים למהות המדויקת של הזכות, קיומו של שיתוף מול רעיית הנתבע והחובות הרובצים על הנכסים (שניים מהם פרויקטים שלא הושלמו ושקיימים עליהם שעבודים, ואחד מהם משועבד).

20. בעניין רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד" 5) 638 (להלן: עניין סחר ושירותי ים), בעמ' 657 - 658 נקבע:

"החובה המוטלת על מבקש עיקול זמני היא לפעול בסבירות במסגרת מטרת העיקול. אין התובע נדרש לצאת מגדרו כדי להיטיב עם הנתבע על חשבון האינטרס הלגיטימי שלו, ואין הוא נדרש להשקיע משאבים יקרים בחקירה ובדרישה לבירור כל הנתונים האפשריים העשויים להיות רלוונטיים למניעת פגיעה יתרה בנתבע. אולם מוטל עליו לנהוג בתום-לב ולהביא בפני בית-המשפט העומד לדון בבקשתו במעמד צד אחד את מלוא המידע הדרוש להכרעה בבקשה ככל שמידע זה מצוי בידו או שיש ביכולתו להשיגו בנקיטת אמצעים סבירים."

21. כפי שציינתי קודם לכן, צודק הנתבע בטענתו העקרונית לפיה החובה הראשונית להעריך את שווי המעוקלים מוטלת על התובעת. עם זאת, הנתבע לא יכול להישמע בטענה לפיה התובעת לא עמדה בחובה כזו כאשר הוא עצמו לא אפשר לה לעמוד בה.

הנתונים והמסמכים שנמנו לעיל אינם מסוג הנתונים העשויים להימצא בידי התובעת , או שתוכל להשיגם בנקיטת אמצעים סבירים ללא שיתוף פעולה של הנתבע . לתובעת אין מעמד לפנות לבעלים אחרים בנכסים ולבקש מהם הסכמי שיתוף, אין לה מעמד בפנייה לבנק לקבלת פרטים, וודאי אין לה מעמד לפנות לרעייתו של הנתבע בדרישות שונות. לעומת זאת, מדובר במסמכים ופרטים שהנתבע יכול היה להמציא בנקל.

דומה כי קיים קושי לא מבוטל בעמדת הנתבע, שעה שמצד אחד הוא מפנה לנטל ההוכחה המוטל על התובעת, ומצד שני מסרב לתת לה פרטים ומסמכים חיוניים לצורך הערכת שווי הנכסים, ושאינם בהישג ידה של התובעת.

22. מנימוקים אלו, אני דוחה את הבקשה לביטול העיקולים או צמצומם.

23. מאחר שהצדדים השכילו לייתר את הצורך בדיון, הנתבע יישא בהוצאות מופחתות בגין בקשה זו בסכום כולל של 2,000 ₪, שישולם בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מישל ציון מרציאנו
נתבע: מגי מרגריט לבנה גומרא גביסון סילאם
שופט :
עורכי דין: