ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שאול זרחיה נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג/ת ציבור עובדים גב':הלן הרמור
נציג/ת ציבור מעסיקים מר: מאיר ליברמן

התובע
שאול זרחיה
ע"י ב"כ: עו"ד זרחיה
-
הנתבעת
מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד רייך אזולאי

פסק דין

לפנינו בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית, היעדר יריבות והתיישנות (להלן: הבקשה).
התובע מתנגד לבקשה.
רקע וטענות הצדדים בתמצית
ביום 05.05.19 הוגשה תביעת התובע לתשלום שנצברו במוצרי חיסכון פנסיוני שנצברו לטענתו אצל הנתבעת וכן לתשלום נזקים בשל אי תשלום הכספים במועדים הקבועים בחוק.
לטענתו, גילה הוא במהלך שנת 2015, במהלך חיפוש אקראי באתר האינטרנט "הר הכסף" של משרד האוצר, כי רשומות זכויות פנסיוניות על שמו אצל הנתבעת.
ביום 09.07.15, בסיוע המפקח על הביטוח, לאחר שפניות לנתבעת לא נענו, התקבלה תשובת הנתבעת כי ישנן 7 פוליסות על שמו של התובע המצויות אצל הנתבעת. התובע ביקש לפדות את כל הפוליסות, אולם לטענתו נפדו רק שתי פוליסות מתוכן.
לפיכך עתר התובע לקבלת צו עשה כלפי הנתבעת המורה לה להעביר את הפירוט המלא של כל הפוליסות, הקרנות או הכספים על שמו, המצויים בנתבעת וכן ערכי פדיון עדכניים לגבי כל אחת מהפוליסות או צילום המחאה לגבי כל אחת מהפוליסות אשר נפדתה לכאורה.
בפירוט הסעדים הנתבעים, פירט התובע 4 פוליסות שלטענתו לא נפדו ובסך 17,214 ₪:
כמו כן עתר התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בשל התנהלות הנתבעת.
מנגד לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף שכן לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה הואיל וכל עילות התביעה כנגדה הינן בקשר לפוליסות פרט, בריאות וסיעוד, אשר אינן בסמכותו העניינית של בית הדין – פוליסת בריאות 14709833; פוליסת סיעוד 14890169; פוליסת פרט 14438908; פוליסת פרט 200859208 ופוליסה 15667978. לטענתה פוליסות אלו אינן כוללות זכויות סוציאליות והתשלום בגינן נעשה באופן פרטי על ידי התובע ולא על ידי מעסיק.
לטענת הנתבעת התביעה ביחס לפוליסה 202020646, אשר נפדתה ובוטלה לטענתה בשנת 2000, התיישנה.
ואילו התביעה באשר לפוליסה 17313101 הוגשה כנגד הנתבעת הלא נכונה, שכן היא אינה מנוהלת על ידה.
התובע בתגובתו לבקשה טען כי דין טענת היעדר סמכות עניינית להידחות לאור פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (ניתן ביום 21.3.16)(להלן: עניין מנורה)). שם נקבע לטענתו כלל גורף לפיו כל התביעות כנגד קופות גמל הינן תחת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. לטענתו במקרה זה אופיו של הסכסוך בכל הנוגע לרכיב אובדן כושר עבודה זהה או דומה בכל הפוליסות נשוא התביעה, לרבות פוליסות ביטוח בריאות וביטוח חיים, והן מצויות בסמכות בית הדין לעבודה.
באשר לטענת ההתיישנות טען התובע כי בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח, חברות הביטוח כבולות בטענות שמועלות במכתבי הדחייה וככל אף מנועות מלהוסיף נימוקים ולכן יש לדחות את טענתה להתיישנות.
התובע הוסיף כי יש מקום לדחיית הטענה גם בהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, שכן חרף האמור בבקשה לסילוק על הסף, לא שלחה הנתבעת הודעות לתובע במשך כל תקופת הביטוח, לרבות הודעות על מצבי הביטוח, ערכי הפדיון וכיוצ"ב.
באשר לטענה מחמת היעדר יריבות, לטענת התובע דינה להידחות שכן הקשר בין החברות הינו ברור ויש בטענתה זו של הנתבעת טעם נפגם המעיד על חוסר תום ליבה.
דיון והכרעה
בפתח דברינו נציין כי חרף טענת התובע כי ניתנה החלטת בית הדין בשאלת הסמכות וההתיישנות בדיון המקדמי שנערך לפני כבוד הרשמת ערמונית מעודד, קביעת התיק לדיון הוכחות אינה משולה כהכרעת בית הדין בבקשה.
להלן נפנה לדון בבקשה.
כלל הוא בכל ערכאות השיפוט כי הכרעה בהליך לגופו של עניין היא דרך המלך, כאשר סעד של דחייה על הסף הנו סעד שיש לנקוט לגביו משנה זהירות.
סילוק תביעה על הסף, מוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, (להלן: התקנות), אשר קובעות כי בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות הלכה פסוקה היא כי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (ר' דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242) שכן נקבע כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168). מכאן עולה כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274). עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד (ר' ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן [פורסם בנבו] (13.2.2008)).
שאלת הסמכות העניינית
בסעיף 24 (א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) נקבעה לבית הדין האזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתובענות הבאות:
"24(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון:
(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה".
"קופת גמל" הוגדרה בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: חוק הגנת השכר) כך:
"קופת גמל" – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעסיק והעובד או המעסיק בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעסיק שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963".
בע"ע (ארצי) 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 17.9.09) (להלן: עניין אשבל) נקבע כי הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה על פי סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה תיבחן לפי "מהות העילה", ואם יש מספר עילות - יש לבחון מהו המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת. כך נדרש קיומו של קשר בין התביעה לנושאים סוציאליים שבסמכות בית הדין לעבודה.
ביום 21.3.16 שינה בית המשפט העליון את קביעות בית הדין הארצי בעניין אשבל וקבע כי יש לתת פרשנות מרחיבה לסעיף 24(א)(3):
"...כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק, אין להידרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוציאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן נכנסות להגדרות המצויות בחוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף".
בהתאם לעניין מנורה נפסק כי יש להכליל עצמאים עמיתי קופת גמל בגדרו של סעיף 24 (א)(3) לחוק, כך שגם תביעות המוגשות על ידם נגד קופת גמל, יהיו מסורות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, כך בת"צ (מחוזי מרכז) 67770-12-15 קינן נ' כלל פנסיה וגמל בע"מ [פורסם בנבו] (2016) קבע כבוד השופט גרוסקופף כי:
"כפי שהובהר בהלכת מנורה, תכלית בתי הדין לעבודה היא עיסוק בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב. תביעה נגד קופת גמל בגין חריגה מהוראות ההשקעה שבדין היא תביעה הנוגעת לביטחונו הסוציאלי של אדם, בין אם מדובר בתביעה של שכיר ובין אם בתביעה של עצמאי...
גם מבחינה לשונית יש לדחות את פרשנות המבקשות. סעיף 24(א)(3) עוסק ב'תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר...'. אמנם, קופת גמל בחוק הגנת השכר מוגדרת בזיקה לעובד ומעביד (קופה "שהעובד חבר בה"), ואולם מקובלת עלי פרשנות המשיבות לפיה משעה שמדובר בתביעה נגד קופת גמל כהגדרתה בחוק הגנת השכר (כלומר, קופת גמל שעובדים חברים בה, כבענייננו), המבחן הקובע לעניין הסמכות לדון בתובענה שהוגשה נגדה, הוא היותו של התובע חבר בקופה..." (ר' גם: ת"צ (מחוזי מרכז) 35969-11-16 רהב נ' אנליסט קופות גמל בע"מ [פורסם בנבו] (2017); ת"צ (מחוזי מרכז) 17635-01-16 בן סימון נ' מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ [פורסם בנבו] (2018)).
כמו כן נקבע כי "בצד הקביעה לפיה סמכותו של בית הדין לעבודה נוגעת לתביעת עמית לזכויות מקרן פנסיה, בין אם הקרן נמנית על מערכת הביטוח הסוציאלי ההדדי- שוויוני ובין אם מכוח הסדרים ביטוחיים אחרים לעובדים שהם על פי מהותם ביטוח פנסיוני על בסיס אינדיבידואלי, עומד תנאי ראשוני לצורך קביעת סמכותו של בית הדין לעבודה והוא כי התביעה תוגש כנגד "קופת גמל" כהגדרתה בחוק הגנת השכר" (ר' רע"א (מרכז) 15504-07-20 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' י. ו (ניתן ביום 09.07.20); רע"א (מחוזי מרכז) 49111-03-19 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נ. י (ניתן ביום 02.04.19) שם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי (מרכז) כי תביעות באשר לפוליסות ביטוח תאונות אישיות אינן בסמכות בתי הדין).
יפים לענייננו, דבריה של חברתי כבוד השופטת שרון אלקיים בסע"ש (ת"א) 49399-09-16 פלונית נ. מנורה מבטחים בע"מ (04.02.17):
"אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה מהחלטת בית המשפט העליון עולה כי כל התביעות המוגשות נגד "קופות גמל" יישמעו על ידי בית הדין לעבודה. זאת, משום שבית המשפט העליון לא ביטל את הזיקה הנדרשת בין הגשת התביעה נגד קופת הגמל לבין קיומם של יחסי עבודה, שאם לא כן היה נוקט בלשון "תביעת אדם נגד קופת גמל". הדגשת המילה עובד, משמעה כי מדובר על ביטוחים בהם מבוטח אדם בשל היותו עובד ועל כן הסמכות מסורה לבית הדין לעבודה.
אמנם בית המשפט העליון הרחיב את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעות נגד "קופות גמל" תוך שקבע כי אין צורך לבחון מהו אופי המחלוקת, אם היא בעלי אופי ביטוחי או שמא בעלת אופי סוציאלי. ונזכיר כי בהתאם לחוק הגנת השכר, הגדרת קופת גמל כוללת בתוכה גם חברת ביטוח, קרן פנסיה ועוד. אולם, בית המשפט העליון לא ניתק את הקשר הנדרש לפיו התביעה מוגשת על ידי עובד או מעסיק או חליפיהם נגד קופת גמל".
שם נקבע הוגשה תובענה בגין שתי פוליסות ביטוח חיים הכוללות כיסוי בגין אובדן כושר עבודה, כאשר לפחות בפוליסה אחת הוגדרה התובעת כעקרת בית ועל כן קבע בית הדין כי "על פניו מדובר בפוליסה שהופקה לתובעת לאור בקשתה והיא זו שנשאה בתשלומי הפרמיות עבורה. מאחר שבין הצדדים מתקיים קשר חוזי בלבד ללא קשר בין מעסיק לעובד וקיום יחסי עבודה, עילת התביעה אינה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין".
עוד נקבע על ידי בית הדין כי:
"על אף העובדה כי אובדן כושר עבודה שנרכש כחלק מביטוח חיים הינו חלק מהמערך הסוציאלי של האדם, לא שוכנענו כי לכך התכוון בית המשפט העליון כשהרחיב את הסמכות העניינית של בית הדין. זאת, מאחר שקבלת הטענה כי הסמכות הורחבה מעבר לתביעות הקשורות ולו בעקיפין ליחסי עבודה של התובע, תרחיב את התביעות המוגשות לבית הדין ותכלול תביעות נוספות הקשורות במערך הביטחון הסוציאלי כדוגמת שיעור הפיצוי המגיע ליורשיו של אדם המבוטח בביטוח חיים והולך לבית עולמו בטרם עת ותביעות בנוגע לביטוחי בריאות ככל שמדובר בביטוחים משלימים אשר אינן מופנות כנגד קופות החולים ועוד. לטעמנו, לא ניתן לקרוא פרשנות זו אל תוך סעיף 24(א)(3) במתכונתו הנוכחית".
נציין כי ערים אנו להחלטת חברי כבוד השופט דורון יפת בק"ג (ת"א) 33587-06-19‏ מנורה חברה לביטוח בע"מ - י. י (ניתן ביום 20.10.19), אשר אליה הפנה התובע, אולם גם שם לא התקבלה פרשנות התובע לעניין מנורה לפיה כל תביעה באשר לקופות גמל, במובנן הרחב תידון לפני בתי הדין לעבודה.
כבוד השופט יפת קבע כי "יש ליתן להגדרת המונח "קופת גמל" בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה משמעות רחבה אשר תכניס תחת כנפיו תביעה לתגמולי ביטוח מכוח פוליסות ביטוח פרטיות, שיש בהן הרחבה –כיסוי – פיצוי בעד רכיב של אובדן כושר עבודה. שכן, תביעות שעילתן בשאלה האם מבוטח נקלע למצב של אובדן כושר עבודה, בין מכוח פוליסה של ביטוח מנהלים ובין מכוח פוליסת ביטוח פרטית, כבענייננו, בה קיימת הרחבה לאובדן כושר עבודה, הנן תביעות הזהות במהותן".
עוד נציין כי עניינה של התביעה של הגב' י.י., לפני השופט יפת היתה קבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. וזאת בשונה מענייננו.
שכן בענייננו, עתר התובע לקבלת צו המורה לנתבעת למסור לידו את הפירוט מלא של כלל הסכומים הצבורים על שמו בפוליסות השונות אצלה וכן את כל הכספים המצויים בפוליסות אלו:
פוליסה מספר 14709833 – פוליסת בריאות מסוג "עתיד בריא" (להלן: עתיד בריא);
פוליסה מספר 14890169 – פוליסת בריאות סיעודי מסוג "דואגים למחר" (להלן: דואגים למחר);
פוליסה מספר 17313101;
פוליסה מספר 202020646;
לפיכך רואים אנו כי תביעתו אינה לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, אלא לקבלת הכספים הצבורים על שמו בפוליסות אלו.
ראשית, נציין כי ערים אנו כי הן בבקשה והן בתגובת התובע, הועלו טענות כנגד פוליסות נוספות, אשר לטענת הנתבעת אף הן אינן בסמכות בית הדין, אולם משלא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה כך שיכלול אותן, נדון אך בפוליסות בגינן הוגשה התביעה, המפורטות בסעיף 29 א-ד.
שנית, נציין כי אין חולק כי מדובר בפוליסות שהופקו לתובע לאור בקשתו והוא שנשא בתשלומי הפרמיות עבורן. לפיכך, בין הצדדים מתקיים קשר חוזי בלבד ללא קשר בין מעסיק לעובד וקיום יחסי עבודה.
שלישית, והגם שטען התובע כי קיימת עילה, קרובה או משיקה, לאובדן כושר עבודה, הדבר לא הוכח.
עיון בפוליסת עתיד בריאות מעלה כי מדובר בפוליסת לביטוח בגין מחלות קשות, וכי קיומה של מחלה קשה היא "מקרה הביטוח" כמוגדר בפוליסה (ר' נספח 1 לבקשה).
עיון בפוליסת דואגים למחר מעלה כי מדובר פוליסת סיעוד, בה מקרה הביטוח הינו הפיכת המבוטח לסיעודי או תשוש נפש.
לפיכך שוכנענו כי לא עסקינן בפוליסות ביטוח המהוות "קופת גמל" על פי ההגדרה בחוק הגנת השכר. כאמור אין חולק כי אין מדובר בפוליסת ביטוח מנהלים, קרן פנסיה או פוליסה שנחתמה במסגרת סוציאלית.
לאור כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי הוכח בנדון כי מתקיימים התנאים להקניית סמכות לבית הדין לעבודה.
עם זאת, הכלל הוא שאין לסלק תביעה מחוסר סמכות, אם ניתן להעבירה לדיון לבית המשפט המוסמך לדון בה.
תקנה 45(ג) לתקנות קובעת:
"דחייה על הסף
(ג) לא ייעתר בית הדין לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית משפט או לבית דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט)".
סעיף 79א לחוק בתי המשפט, קובע:
"מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם".
בנסיבות מקרה זה לא מצאתי מקום לנקוט בסנקציה חריפה של דחיית התובענה שעה שניתן להעביר את התביעה בפוליסות אלו לבית המשפט המוסמך.
מעבר לצורך נציין, באשר לפוליסות הנזכרות בבקשה ובתגובת התובע, עיון בהן מעלה כי על פניו מדובר בפוליסות פרטיות נוספות שאינן בסמכות בית הדין.
שאלת היעדר היריבות
אכן כטענת הנתבעת, אין חולק כי פוליסה מספר 17313101, הינה פוליסה על שמו של התובע בחברת "מגדל מקפת" ולא חברת "מגדל חברה לביטוח", שהיא הנתבעת דנן.
אולם לטענת התובע, היות ומדובר בחברות שונות של "מגדל" טענת הנתבעת הינה חסרת תום לב, ולראיה מצביע הוא על כך שקיבל תשלום כספי הפיצויים בפוליסה זו, לטענתו בסך 886 ₪, אך לאחר הגשת התביעה.
התובע הפנה להחלטת כבוד השופט כספי בתא (ת"א) 48511/07 ד"ר דב קליין נ' פרופורציה פי.אם.סי בע"מ (ניתן ביום 13.12.07, להלן: עניין גוגל), שם נקבע בעניין חברות גוגל, כדלקמן:
"יכולתי לסיים בכאן עניין זה אולם נראה לי שמן הראוי שלא אתקל בשאלת היריבות גם בשלבים מאוחרים יותר של הדיון; ממילא יש יותר מידי מינים של Google שמתגלגלים בעניין זה, מארה"ב, אירלנד, ישראל וכו' כאשר גם המבקשת מודה שכל מניותיה מוחזקות בידי עוד גוגל אחרת, חברת Google International LLC [ כך נרשם ב"פסק מתאים לי" בעמ' מס' 3 בתדפיס שהוגש לי ] והקשר בין החברות הוא ברור על פניו באופן שטענות בדבר העדר יריבות בין התובע לבין גוגל כזו או אחרת יש בהן יותר מאשר אבק התחמקות.
לכן, ועל פי סמכותי שלפי תקנות 524 ו 526 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ועל פי המגמה לפיה יש תמיד לאפשר תיקון תביעה למניעת מחיקתה [זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פסקה316 עמ' 392 ], ובמידת מה גם למעלה מהצריך, אני מורה לתובעת לצרף לתביעה את חברת Google Incorporated, שהיא מפעילת אתר גוגל בישראל לפי "פסק מתאים לי", שהמבקשת קשורה לקביעותיו הן על פי האמור בפסק הדין "קריית וולפסון" הנ"ל והן מכך שהיא נסמכת עליו בבקשתה".
התובע נסמך על החלטה זו, וטוען כי היות וישנו קשר ברור באשכול החברות, לא ניתן לקבל את טענת היעדר היריבות וכי רק לאחר השלמת הליכי גילוי המסמכים יוכל התובע להביע עמדתו ביחס לפוליסה זו, היות והועברו לו כספי הפיצויים ללא פירוט ואופן חישוב הסכומים.
נציין כי בהחלטתו בעניין גוגל ציין השופט כספי כי החברה הודתה כי את כל מניותיה מחזיקה חברת גוגל העולמית, ועל כן הורה לתובעת לצרפה לכתב התביעה, בהתאם לסמכותו לפי תקנות 524 ו 526 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).
כמו כן, בענייננו, לא הוכח כי מי הם בעלי המניות בחברות, וברי כי אין כל הסכמה בעניין והתובע אף לא ביקש לצרף את הנתבעת הנכונה, הגם שידוע לו לכל הפחות ממועד קבלת הכספים, במהלך חודש 02/2020 מי היא (ר' נספח 6 לבקשה).
כמו כן משהתקבלו הכספים, על סך 948 ₪, לאחר קיזוז מס, והוצהר כי מדובר בפדיון מלא של הפוליסה, לא ברורה מה היא עילת התביעה כעת.
לאור כל האמור, שוכנעתי כי אכן אין יריבות בין הנתבעת לתובע בגין פוליסה זו, והתביעה ברכיב זה, נמחקת.
שאלת ההתיישנות
לטענת הנתבעת עילת התביעה בגין פוליסה מספר 202020646, התיישנה זה מכבר שכן הפוליסה נפדתה ובוטלה עוד בשנת 2000.וביום 29.3.00 שולמו לתובע הפיצויים וכן ביום 22.10.00 שולמו לתובע התגמולים (ר' תצלום התשלום כפי שמופיע במערכת הנתבעת, בנספח 7 לבקשה).
ערים אנו לטענת התובע כי, על פי הנחיות המפקח על הביטוח, חברות הביטוח כבולות בטענות שמעלות במכתבי הדחייה, ומנועות מלהוסיף נימוקים. ולפיכך יש לדחות טענה זו, משלא הועלתה במכתב הדחייה.
אכן, הנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 שכותרתה "חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנוגע לתביעתו" (להלן: הנחיית המפקח). הקובעת בסעיף 4 כדלקמן:
"כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".
ההנחיה קיבלה תוקף מחייב בפסקי דין של בית המשפט העליון (ר' רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין, (ניתן ביום 04.05.06); רע"א 3863/15 רחמני נ'Liberty Mutual Insurance Europe Limited, (ניתן ביום 09.11.15); רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש, (ניתן ביום 08.07.14)).
ברע"א 4009/19 חתמי לוידס חברי סינדיקט מספר 1414 ASC נ' מודיעין אזרחי בלדרות מאובטחת בע"מ, (ניתן ביום 12.11.19) (להלן: עניין מודיעין אזרחי), קבע בית המשפט העליון כי אין להטיל על מבטחים חובה לפרש במכתב הדחייה את מלוא העובדות והנתונים אותם עשויים הם להעלות במסגרת הגנתם מפני תביעה אפשרית.
כבוד השופט גרוסקופף פירט את נקודת האיזון בין השיקולים הרלוונטיים לחובת ההנמקה בעניין מודיעין אזרחי כדלקמן:
"מלאכת פרשנות הכלל מצריכה פנייה לתכליתו. כאמור, מטרתה של חובת ההנמקה היא לאפשר למבוטח לכלכל את צעדיו בעניין תביעתו לתגמולי ביטוח, ולמנוע התנהלות חסרת תום לב מצד המבטחת. לפיכך, מכתב הדחייה לא יכול להיות לאקוני, סתום או עמום, ומבלי שקדמה לו בדיקה של המבטחת אחר הטעמים לדחייה. מן הצד השני, "יש לפרש את הנחיית המפקח בסבירות, ותוך התחשבות בנסיבות העניין" (עניין רחמני, פסקה 40). משכך, אין לצפות כי לצורך הכנת מכתב הדחייה המבטחת תשקיע משאבים הדומים לאלו שהיו מושקעים בהתגוננות מפני תביעה, מחד גיסא, ואין לאפשר כי חובת ההנמקה תשמש ככלי בידי המבוטחים כדי לכבול את ידיה של המבטחת בהליך המשפטי, מאידך גיסא. כך למשל, אין לצפות כי מכתב הדחייה יפרוש את כל טענות ההגנה העתידיות של המבטחת (לרבות טענות הגנה חלופיות) לו תוגש נגדה תביעה על ידי המבוטח (ראו: אליאס, עמ' 988; רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (22.7.2014); בש"א (מחוזי ת"א) 1672/08 ארובט חברה ישראלית לתעופה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 להחלטת השופטת דליה גנות (27.3.2008); בר"ע (מחוזי ת"א) 2143/05 יוניוב נ' המגן חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (19.3.2006)). כך גם אין לצפות כי המבטחת תרחיב בשאלות של פרשנות תנאי הפוליסה (השוו: עניין עזבון סלים). אף אין לדרוש ממנה לכלול את כל העובדות והנתונים שהיא מסתמכת עליהן בהגנתה (השוו: תקנה 71 לתקנות סדר הדין האזרחי).

לאור האמור, סבורני כי על מנת לעמוד בחובת ההנמקה, נדרשת המבטחת להציג באופן תמציתי, אך נהיר ובהיר, את מכלול הטעמים לסירובה לתשלום תגמולי הביטוח, בין אם הם מבוססים על טענה משפטית ובין אם הם מבוססים על טענה עובדתית, תוך הפנייה ספציפית לתנאיי הפוליסה הרלוונטיים לעניין. ודוק, אין זה סביר לתפוס את המבטחת בלשונה, ולדקדק אחר כל אות ותו המופיעים במכתב הדחייה. המבחן בו נדרשת חברת הביטוח לעמוד הוא מבחן מהותי – האם יש במכתב הדחייה כדי להעמיד את המבוטח הסביר על מלוא הנימוקים בעטיים החליטה לדחות את תביעתו, באופן המאפשר לו לכלכל באופן מושכל את צעדיו בהתאם. ויודגש, היקף ההנמקה לה נדרשת המבטחת נגזר גם מהיקף המידע שמסר המבוטח. כך למשל, אם המבוטח לא מסר נתון מסוים שיש בו כדי להשליך על תביעת התשלומים, אין לצפות מחברת הביטוח להתייחס לכך כבר במסגרת מכתב הדחייה" (ר' פסקאות 13-14 לעניין מודיעין אזרחי).
בית המשפט העליון חזר לאחרונה על הלכה זו ברע"א 629/20 רויטל פרץ נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (ניתן ביום 06.05.20).
בענייננו, בחינת המכתבים שנשלחו לתובע מעלה כי נכתבה בהם הטענה לפיה הפוליסה נפדתה במלואה כך שביום 29.3.00 נפדו הפיצויים וביום 22.10.00 נפדו התגמולים (ר' נספח ה' לכתב התביעה) וכן נמסר לתובע כי הפוליסה בוטלה במהלך חודש 11/00 (ר' נספח ג' לכתב התביעה).
לפיכך שוכנענו כי במכתבי הנתבעת יש בכדי להעמיד את התובע על מלוא הנימוקים באופן המאפשר לו לכלכל את צעדיו בהתאם, כמובא בעניין מודיעין אזרחי.
באשר לטענתו החלופית של התובע, כי גם לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, ומשלא נשלחו לו הודעות במהלך כל תקופת הביטוח, יש לדחות את הבקשה. לא שוכנענו כי יש לקבלה.
סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), קובע כדלקמן:
"מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה".
התובע טוען להטעיה ביודעין לאור טענותיו כי לא נשלחו לו הודעות כלשהן במהלך כל תקופת הביטוח.
עם זאת, התובע אינו חולק כי אכן נפדו כספי הפיצויים והתגמולים של הפוליסה במהלך שנת 2000, והנתבעת אף הציגה תצלום התשלום כפי שמופיע במערכת שלה (ר' נספח 7 לבקשה). לפיכך לא הוכיח התובע כי לא ידע בזמן אמת כי נפדו כספי הפוליסה או כי לא יכול היה לדעת את העובדות הרלוונטיות בשקידה סבירה.
סוף דבר
לאור כל האמור מתקבלת בקשת הנתבעת, והריני מורה על סילוק התביעה על הסף.
מכוח סמכותי לפני תקנה 45(ג) לתקנות בית הדין לעבודה וסעיף 79 לחוק בתי המשפט אני מורה על העברת התובענה בגין פוליסות מספר 14709833 ו-14890169 לבית משפט השלום בתל אביב.
המזכירות תפעל בהתאם.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪, לא יאוחר מ30 ימים לאחר קבלת פסק הדין, שאם לא כן , יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל.
לאור האמור, הדיון הקבוע ליום 24.9.20, בטל.
זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

נציג ציבור עובדים, גב' הלן הרמור

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר מאיר ליברמן

ניתן היום, ד' אלול תש"פ, (24 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שאול זרחיה
נתבע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: