ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק זאדה נגד מעין פיזק :


לפני כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקש

יצחק זאדה
ע"י ב"כ עו"ד ל נטון

נגד

משיבים

1. מעין פיזק
ע"י ב"כ עו"ד בראון

2. בן יובלי

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, כבוד השופט יגאל נמרודי, מיום 23.6.2020, בת"א 56937-02-19, במסגרתו נקבע כי על המבקש והמשיב 2 (להלן ביחד: הנתבעים) לפנות את המקרקעין הידועים כחלקה 145 בגוש 6136 ברחוב שורשים 13 - 11 בתל אביב (להלן: המקרקעין) וזאת עד ליום 30.7.2020. עוד נקבע כי המבקש יישא בהוצאות המשיבה 1 (להלן: המשיבה) בסך של 4,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך של 23,400 ₪.
רקע ותמצית פסק הדין
המשיבה הגישה תביעה לפינוי הנתבעים מהמקרקעין בטענה, שהיא הבעלים הרשומים שלהם, וכי המקרקעין הועברו אליה בשנת 2007 במסגרת העברה ללא תמורה מסבה, דאוד דוד (להלן: דאוד).
הנתבעים טענו כי טרם הליכי ההסדר במקרקעין היו הזכויות במקרקעין שייכות לסבתו של המבקש , מסעודה אזנב ז"ל (להלן: מסעודה), בעוד שלבנה של מסעודה, דאוד, היו זכויות במבנה הסמוך באותו הרחוב ומעבר לכביש בבית מספר 20. לטענתם בהליכי ההסדר נפלה טעות כאשר המבנה שהיה שייך למסעודה ז"ל שויך בטעות לבנה דאוד. המבקש טען כי הזכויות במקרקעין נובעות מעצם היותו יורש של מסעודה ז"ל יחד עם בני משפחה אחרים, ולעצם הזכות להחזיק במבנה, אף כי הוא רק אחד מן היורשים טען, כי מעמדו הוא של בר רשות. אשר למשיב 2, שהוא בנה של בת זוגו של המבקש, נטען כי החזקתו במקרקעין היא מכוחו של המבקש.
בית המשפט לאחר ששמע את טענות הצדדים קבע כי יש לקבל את תביעת המשיבה. נקבע כי כבר במסגרת החלטתו מיום 5.7.2019 ציין בית המשפט כי נוכח טענות המבקש והמשמעויות הנלוות ביחס לטענת רישומה של המשיבה מוצע שהמבקש יפעל במישור המתאים, אך המבקש לא עשה כן, ורק בפתח ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ המבקש על הכנת טיוטה של תביעה, שעל פניו הוא הליך שאינו מספיק, שכן אלו אשר אמורים להירשם כבעלי המקרקעין לא צורפו להליך.
בית המשפט קבע כי תהיות באשר לרישום או הצבעה על קיומה של טעות ברישום אינם מקימים הגנה מפני תביעת פינוי. זאת ועוד, בעלי הזכויות הרלוונטיים, יורשים נוספים של עיזבון מסעודה ז"ל לא שותפו בהליך, כבעלי דין או עדים, והדבר נזקף לחובת המבקש שכן לטובת המשיבה נסח המעיד על רישום שמה. בית המשפט הדגיש כי בעיקר היה חסר הסבר באשר למקור הטעות, המבקש לא הצביע על אותו שלב בהליכי ההסדר, אותה חוליה רלוונטית, שם אירעה הטעות ברישום.
עוד דחה בית המשפט את טענתו של המבקש בדבר היותו בר רשות במקרקעין, שכן אם ניתנה לו רשות לא עולה כי היא ניתנה על ידי המשיבה כבעלת המקרקעין, ולא הונחה תשתית לכך שהמדובר ברשות בלתי הדירה. בית המשפט ציין את טענת המשיבה, שלא הוכחשה על ידי המבקש לפיה הוא ומשפחתו העתיקו את מקום מגוריהם ליישוב חריש , שם רכש המבקש דירה. על כן עזיבתו של המבקש את המקרקעין עולה כדי סיום מימוש הרשות ככל שניתנה.
בפסק הדין, ובהתייחס למועד הפינוי, צוין כי במועד הדיון מיום 19.12.2019 המבקש לא גר במקום. הוא רכש דירה בישוב אחר ועבר אליה עם משפחתו, על כן אין הצדקה לקביעת מועד פינוי רחוק, ומועד הפינוי נקבע כאמור ליום 30.7.2020. עוד נקבע כי המבקש ישלם את הוצאות המשיבה בסך של 4,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 23,400 ₪.
בקשת המבקש
ביום 10.8.2020 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין. ביום 31.8.2020 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 31.8.2020, נקבע כי היות ומדובר בדירת מגורים ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי, וניתנה למשיבה האפשרות להגיש תשובתה.
בבקשתו טען המבקש כי הבקשה הוגשה לאחר שביום 31.7.2020 ניתן צו מניעה למניעת פינוי המבקש ומשפחתו, במסגרת תביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי ת"א 69980-07-20 (להלן: תביעת המבקש) במסגרתה עתר לתיקון רישום המקרקעין ולמתן סעד הצהרתי לפיו יוצהר כי יש לתקן את הרישומים שהוצלבו, קרי להחליף רישום שנעשה בטעות בו הוחלפו בטעות פרטי הבעלים בין חלקה 145 לחלקה 125. לטענת המבקש היעתרות לתביעתו תשמיט כל יסוד מתביעת המשיבה בבית המשפט קמא.
לאחר שהתקבלה תגובה ותשובה לבקשה, נקבע בהחלטה מיום 24.8.2020, כי היות והוגש ערעור יהיה נכון להגיש הבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת הליך הערעור, ועל כן הוגשה הבקשה דנן.
לטענת המבקש המשיבה מפרסמת בימים אלו את המקרקעין למכירה. על כן וככל שיימכר הנכס, יווצר מצב בלתי הפיך שכן המבקש ומשפחתו יזרקו לרחוב, ולא תיוותר לו האפשרות להיפרע את נזקיו, באשר המשיבה מעידה על עצמה כנכה 100% המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי.
תשובת המשיבה בתמצית
לטענת המשיבה יש לקבוע כי צו עיכוב הביצוע הארעי אינו חל על ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובתה.
עוד היא טוענת כי יש לחייב את המבקש בערובה אשר לא תפחת מסך של 30,000 ₪ לכיסוי הוצאות המשיבה בערעור, ועת המבקש אינו משלם ההוצאות שנפסקו לחובתו.
לטענת המשיבה הבקשה הנדונה היא סיבוב שני של בקשה זהה לחלוטין שהוגשה בתביעת המבקש, ואשר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.8.2020.
עוד מוסיפה המשיבה כי דין הבקשה להידחות אף מהטעם כי הערעור הוגש באיחור, ועת הבקשה והערעור לא הומצאו לידי המשיבה בעותק נייר כקבוע בתקנות.
לטענת המשיבה יש לדחות הבקשה שעה שאין בתביעת המבקש כ די להקנות לו בעלות במקרקעין, ומכאן שאין לו כל זכות להתגורר בנכס או לעשות בו שימוש והוא לא יקבל צו המצהיר כי הוא בעלי הנכס.
עוד טוענת המשיבה כי המבקש עשה כל שניתן על מנת לעכב ההליך בבית המשפט השלום, וכי לאחר הדיון השני בתיק עזב את ביתו בחריש, פלש עם משפחתו לנכס, וכעת הוא ומשפחתו מסרבים להתפנות.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. הגישה במקרים מסוג זה נוטה, אפוא, שלא לעכב את הביצוע, להוציא מצבים חריגים ויוצאי דופן. החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו ע"א 5333/14 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, מיום 13.1014, להלן: "ההחלטה בעניין נאות חן", וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.
באשר לעיכוב ביצוע ביחס לדירת מגורים נקבע כי "כשמדובר בבקשה לסעד זמני של עיכוב פינוי מדירת מגורים, מאזן הנוחות נוטה באופן ראשוני לכיוון המבקש, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. זאת מאחר וקיים חשש שמימוש פסק הדין יהא בלתי הפיך. עם זאת, אין לומר שפסק דין המורה על פינוי מדירת מגורים הוא פסק דין שחלה עליו חזקת "עיכוב ביצוע אוטומטי", ולא אחת נקבע כי אין מקום לעיכוב ביצוע של פסק דין לפינוי מדירת מגורים, במקרה בו סיכויי הערעור נמוכים מאוד ומטים את נטייתו הראשונית של מאזן הנוחות". עע"מ 6417/15 אנדרי דרעי נ' משרד הבינוי והשיכון (22.10.2015).
במקרה הנדון ולאחר עיון בטענות הצדדים לא מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פינוי המבקש.
מעיון בפסק דינו של בית המשפט קמא (סעיף 14ב') עולה כי במועד ניהול ההליך, 19.12.2019, המבקש כבר לא התגורר במקרקעין, אלא עבר יחד עם משפחתו לגור ביישוב חריש, בדירה אותה הוא רכש. העובדה כי המבקש עזב את המקרקעין לדירה בבעלותו, ושב אליהם רק לאחר הדיון מיום 19.12.2019, מעידה כי אין בפינויו מהמקרקעין כדי לגרום לו לנזק בלתי הפיך, או כדי להותיר אותו ללא קורת גג, עת ברשותו דירה בבעלותו. אציין כי מעיון בבקשה לא מצאתי כל התייחסות לקביעתו של בית המשפט בעניין זה.
יש להוסיף, כי הערעור הנדון הוגש ביום 10.8.2020, ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הוגשה רק ביום 31.8.2020, ועת הפינוי נקבע ליום 30.7.2020. אף כי אני ערה לכך שהמבקש נקט בתביעה אזרחית, אך אין בכך כדי להסביר מדוע הבקשה לא הוגשה לבית משפט זה, שהוא האכסניה המתאימה לדון בבקשה לעיכוב ביצוע הליך הפינוי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא.
על אף האמור, ונוכח טענות המבקש באשר לכוונתה של המבקשת למכור את המקרקעין, טענה אשר לא הוכחש על ידה, ובשים לב כי אם אכן ימכרו המקרקעין, הדבר יגרום לקושי רב עד בלתי אפשרי, להשבת המצב לקדמותו, אני סבורה כי נסיבות העניין מצדיקות מתן צו איסור דיספוזיציה בנכס (לרבות איסור השכרת הנכס לתקופה של יותר מ - 12 חודשים), וזאת עד למתן החלטה אחרת בערעור, ובכפוף להפקדת סך של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט.
באשר לטענות המשיבה באשר להגשת הערעור באיחור, כמו גם טענתה לצורך בהגדלת הערובה בערעור, על המבקשת להגיש בקשות מתאימות בעניין זה ואין מקום להכריע בהן במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.
על כן אני דוחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע הפינוי, ואף מובהר כי נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לחובת המבקש. יחד עם זאת אני מורה על צו איסור דיספוזיציה בנכס (לרבות איסור השכרה לתקופה של יותר מ - 12 חודשים), וזאת עד למתן החלטה אחרת ובכפוף להפקדת סך של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק זאדה
נתבע: מעין פיזק
שופט :
עורכי דין: