ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה ארבל נגד מועצה אזורית עמק המעיינות :

1
בפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

העותרים

  1. משה ארבל
  2. ש"ס – התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה

ע"י ב"כ עוה"ד ישראל באך ועו"ד אליעזר רודין

נגד

המשיבים
1. מועצה אזורית עמק המעיינות

2. קיבוץ ניר דוד ( תל עמל) אגודה שיתופית
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק פינק ואח'

3. הדסק הישראלי לביטחון ושמירה בע"מ

4. היועץ המשפטי לממשלה
ע"י ב"כ מפרקליטות המדינה

החלטה

1. לפניי בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים (להלן: " הבקשה") שהוגשה ביחד עם עתירה מינהלית, הנוגעת לגישת הציבור ל חלקו של נחל האסי (להלן: " הנחל"), העובר בשטחו של משיב 2 - (תל עמל) אגודה שיתופית קיבוץ ניר דוד (להלן: "הקיבוץ").

בעתירה המנהלית שהוגשה בתיק זה התבקש סעד נגד משיבות 3-1, בזו הלשון: "לאסור על משיבות 1 עד 3 לחסום את גישת הציבור לשטחי נחל האסי וגדותיו המצויים בשטחי קיבוץ ניר דוד, או לפעול בכל דרך שהיא שיש בה מניעת הגישה לנחל ולגדותיו מהציבור ויש בה פגיעה בזכות לשוויון או בזכות הגישה לשטחים ציבוריים".

2. העותר 1 - מר משה ארבל, הוא חבר הכנסת ה- 23, סגן יו"ר הכנסת ה- 23 וחבר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. העותרת 2 - מפלגת ש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה היא מפלגה רשומה .

משיבה 1 - מועצה אזורית עמק המעיינות (להלן: "המועצה") היא המועצה האזורית אשר בתחומה נמצא הקיבוץ, ומשיבה 3 - חברת הדסק הישראלי לביטחון ושמירה בע"מ היא, על פי הנטען בעתירה, חברת אבטחה שנשכרה על ידי הקיבוץ על מנת למנוע את גישת הציבור לנחל.

3. בעתירה נטען, כי לאחר הקמת המדינה נחתמו בין מנהל מקרקעי ישראל (להלן: " רמ"י") לבין הקיבוץ, חוזי חכירה המתחדשים מזה עשרות שנים. בשנת 1997 נחתם החוזה האחרון, המסדיר את זכויות הקיבוץ באזור עד לשנת 2045. עם זאת - כך נטען, שטח הנחל על גדותיו מעולם לא הוחכר לקיבוץ על ידי רמ"י ולא היי תה כוונה להחכירו לקיבוץ. כן נטען, כי תכנית המתאר ג/21288, שפורסמה ברשומות ביום 12.1.2017 קובעת כי יעוד תא השטח הוא שפ"פ (שטח פרטי פתוח) וכי התכנית אוסרת שימושים שונים בנחל ובגדותיו אך איננה אוסרת גישה למקום.

על בסיס כך ומכוח זכויות הציבור לשימוש במשאבים ציבוריים וזכויות יסוד ובכללן - הזכות לשוויון, נטען כי המשיבים אינם רשאים למנוע מהציבור גישה לנחל.

4. העתירה הוגשה, תחילה, בבית המשפט המחוזי בנצרת אשר לא הוציא צו ארעי, אלא הורה על הגשת תגובות לבקשה וקבע דיון בה ליום 14.9.20 (החלטה מיום 3.9.20).

5. בהמשך, ומאחר שבבית המשפט המחוזי בנצרת מכהנת שופטת שהיא חברת הקיבוץ, הורתה כבוד נשיאת בית המשפט העליון (בהחלטה מיום 10.9.20) על העברת העתירה לדיון בבית משפט זה והתיק עבר לטיפולי ביום 13.9.20.

6. באותו יום - 13.9.20, הוגשה על ידי העותרים "בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בצו הביניים" הכוללת גם טענות בנוגע לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה וזאת - נוכח טענות שהעלתה המועצה, בעניין זה, בתגובתה לבקשה לצו הביניים.

7. אמנם, כאמור, בית המשפט המחוזי בנצרת קבע דיון בבקשה (אשר לא התקיים עקב העברת התיק לבית משפט זה) אולם לאחר שהתיק עבר לטיפולי ולאחר שקראתי בעיון את העתירה והבקשה על נספחיהן, את התגובות שהוגשו לבקשה ואת בקשת העותרים לקבוע דיון בבקשה והתייחסותם לנושא הסמכות העניינית ושקלתי בדבר, החלטתי לדחות את הבקשה למתן צו ביניים ללא דיון, וזאת - מכוח סמכותי על פי תקנה 9(ג)(1) ל תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000

להלן נימוקיי;

8. בחינת בקשה לסעד זמני נעשית על פי שני שיקולים מצטברים; הראשון שבהם הוא מאזן הנוחות והשני - סיכויי ההצלחה של ההליך העיקרי. בין שני שיקולים אלה קיימת "מקבילית כוחות" ; ככל שמוכח אחד משני תנאים אלה "בעוצמה גבוהה", כך ניתן להוכיח את האחר בעוצמה נמוכה יותר. "כידוע, בית המשפט רשאי להיעתר לבקשה למתן סעד זמני אם שוכנע כי למבקש עומדת עילת תביעה, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. אכן, מאזן הנוחות מהווה 'אבן בוחן מרכזית' בהחלטה האם להעניק סעד זמני (בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 13 (9.8.2010)). עם זאת, בין שני התנאים קיימת - בהשאלה מעולמה של הפיזיקה - מקבילית כוחות: הוכחת קיומו של אחד מהם בעוצמה חזקה, מאפשרת להוכיח את קיומו של התנאי השני בעוצמה נמוכה יותר, על מנת לעבור את הרף הדרוש לשם קבלת הסעד הזמני ( רע"א 6455/14 אחים עופר הנדסה ופיתוח בע"מ נ' פרירון חברה להשקעות ופיתוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 2 (11.2.2015)). הנה כי כן, ככל שסיכויי ההצלחה של התביעה העיקרית גבוהים יותר, חשיבות מאזן הנוחות פוחתת - ולהפך ". ראו: רע"א 2838/15 חברת הגיחון בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (30.08.2015) . בצד זאת הובהר כי " על המבקש לעמוד ברף מינימאלי, בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני" - רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' ירון עיון (01.09.2009) .

בנסיבות המקרה דנן, כפי שיובהר להלן, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת הקיבוץ ואין בסיכויי העתירה כדי להטותם לעבר הצדקה למתן הצו.

9. עוד יש להביא בחשבון את מהותו של הצו המבוקש במקרה דנן , שהוא צו עשה אשר היענות לו תשנה את המצב הקיים בשטח מזה שנים רבות;

בענייננו, כפי שעולה מהעתירה, חסימת הגישה לנחל המצוי בשטח הקיבוץ קיימת במשך עשרות רבות של שנים. מזה מספר שנים, לפחות מאז שנת 2015, מתנהלים בענין זה הליכים משפטיים שננקטו נגד הקיבוץ ואחרים בערכאות שונות, אזרחיות, בהם מבוקשים סעדים דומים לאלה המבוקשים בעתירה זו, כסעדים קבועים ולא זמניים (להלן: "ההליכים האחרים").

בבקשה לסעד ביניים שהוגשה בהליך דנן, מבקשים העותרים לשנות מצב קיים זה, בטרם נדונה העתירה.

10. מבלי שאתייחס, בשלב זה, לשאלות שונות העולות מהחומר המצוי בפניי, לרבות ההשלכות של ההליכים האחרים על העתירה דנן; שאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה, אומר כי הבקשה איננה עומדת בכלל העומד, בדרך כלל, בבסיס מטרת ו של סעד ביניים והוא - שמירה על המצב הקיים ו"הקפאתו" עד ש יידון ההליך ויוכרע.

11. כלל הוא, כי סעד זמני מסוג צו עשה המשנה מצב קיים (להבדיל מצו מניעה זמני אשר נועד לשמור על מצב קיים) לא יינת ן כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים בלבד, בהם יש צורך למנוע תוצאה קשה בטרם בירור העניין שבמחלוקת. "כידוע, 'צו עשה זמני' המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים בלבד, מקום בו בית המשפט נוכח כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר (ראו למשל: בר"ם 5511/12 אבו דאבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.7.2012)). ראו: בר"מ 5209/15 ח'ליל ח'לאילה נ' ראש עיריית סכנין (16.09.2015) . כן ראו: בג"ץ 3515/18 שדולת הנשים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (15.05.2018) (ההדגשה אינה במקור - ת.ש.נ.) .

כאמור, המצב כפי שהוא כיום בשטח, קיים מזה עשרות שנים . על אף זאת ועל אף קיומם של ההליכים האחרים באותו עניין, בהם מבוקשים סעדים דומים, המבקשים לא הגישו את העתירה אלא כעת, שנים רבות לאחר שהחלו דיונים ציבוריים ומשפטיים בנושא וכעת אצה להם הדרך לקבל, בצו עשה זמני, את כל מבוקשם, שהרי סעד הביניים המבוקש בבקשה , זהה לחלוטין לסעד העיקרי המבוקש בעתירה.

12. בנסיבותיו של מקרה זה, הזהות המלאה בין הסעד הזמני לסעד העיקרי, מהווה נימוק נוסף שלא להיעתר לבקשה. אמנם, זהות בין הסעד הזמני לסעד העיקרי אינה מונעת, כשלעצמה, היענות לבקשה לסעד זמני, אולם זהות הסעדים יכולה להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה. ראו: רע"א 7396/16 גרין נט מחזור וטיפול בפסולת בע"מ נ' עיריית ירושלים (22.11.2016).

13. כאמור - בנסיבות דנן, נוטה מאזן הנוחות לטובת הקיבוץ, ש הרי גם אם יש ממש בטענות העותרים ( ובשלב זה אינני מביעה בכך כל עמדה) לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בנושא מורכב המצריך הסדר אשר יביא בחשבון את כל העובדות ואת טענות שני הצדדים.

14. מדובר בשאלה מורכבת אשר יש לדון בה לעומקה, בטרם יוחלט אם יש לשנות את המצב הקיים ואם כן - כיצד . אבהיר, כי גם אם ייקבע, בסופו של דבר, כי לציבור זכות גישה לנחל (ויודגש, שוב, כי אין לשמוע מדבריי אלה עמדה כלשהי בסוגייה זו, לכאן או לכאן) נראה שיהיה צורך לדון בכל ההיבטים הרלבנטיים ולקבוע הסדרים מתאימים.

מבלי להפחית בנזק העלול להיגרם לציבור מדחיית הבקשה, נראה כי, בנסיבות המקרה דנן, הנזק הממשי אשר עלול להיגרם לקיבוץ כתוצאה מקבלתה, עולה על הנזק שייגרם, בנסיבות העניין, לציבור כתוצאה מדחיית מימוש זכות הגישה של הציבור לנחל לפרק הזמן הדרוש לבירור ההליך (ככל שייקבע, בסופו של יום, שאכן יש לו זכות כזו).

15. בחינת העתירה מעלה כי, על פני הדברים, דרכם של העותרים לזכייה בעתירתם איננה סלולה וכי מצויים בפניהם מכשולים שונים שיהא עליהם לעבור, כך שגם סיכויי העתירה אינם מצדיקים (נוכח מאזן הנוחות) היענות לבקשה.

16. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה ארבל
נתבע: מועצה אזורית עמק המעיינות
שופט :
עורכי דין: