ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תאגיד מעיינות הדרום בע"מ נגד עומר הנדסה ובניה בע"מ :


בפני כבוד ה שופטת נעם חת מקוב

מבקש

תאגיד מעיינות הדרום בע"מ

נגד

משיבה
עומר הנדסה ובניה (1986) בע"מ

החלטה

בקשה למתן צו לעיון במסמכים ספציפיים מכוח תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי,תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

כללי
המבקש (להלן: "הנתבע") טוען כי פנה בדרישה למשיבה (להלן: "התובעת") לגילוי ולעיון במסמכים, אולם ארבע דרישות לא נענו כלל או לא נענו במלואן. מתוך ארבע דרישות אלה, רק לגבי שתיים מבוקש צו.
הנתבע אינו מבקש צו בנוגע למסירת עותקים של הסכמי הפיתוח שנחתמו בין התובעת לבין הגורם המפתח ואינו מבקש צו בנוגע לקבלות בגין תשלום הוצאות פיתוח.
החלטה נדרשת בנוגע לבקשה לעותקים של דרישות התשלום שהועברו לתובעת על ידי גורמים מפתחים לרבות תחשיב מרכיבי התשלום ולגבי דוחות אפס, טופסי 50 ודרישות לקיזוז מע"מ.
אציין כי הנתבע ביקש להוציא מן התיק תכתובות בין הצדדים אשר צירפה התובעת לתגובתה. לא מצאתי לנכון להוציא מסמכים מן התיק, אולם התכתובת אינה מהותית להחלטה אשר תינתן לגופו של עניין.
במישור הדיוני אציין כי לאחר שהוגשו בקשה, תגובה ותשובה, התיר בית המשפט לתובעת להגיש תגובה נוספת (להלן: "התגובה הנוספת") ולאחר מכן התיר בית המשפט לנתבע להשיב לתגובה הנוספת (להלן: "התשובה לתגובה הנוספת").

דרישות התשלום והתחשיב – טענות הצדדים
התובעת נדרשה להעביר עותקים של דרישות התשלום שהועברו אליה על ידי גורמים מפתחים בהתאם להסכמי הפיתוח, לרבות תחשיב של מרכיבי התשלום המרכיבים את החיוב בהוצאות פיתוח ששולמו לגורם המפתח.
הנתבע סבור כי בהינתן טענת התובעת לפיה היטלי הפיתוח שהיא שילמה מימנו את הקמת תשתיות העל המשמשות את המיזמים שהקימה, באופן ההופך את תשלום ההיטלים לנתבע לגביה בכפל, הרי ששומה על התובעת להוכיח שאכן מימנה את עלות תשתיות אלה באמצעות תשלומי היטלי פיתוח.
התובעת טענה כי התחשיב אינו מצוי ברשותה. לטענתה את טענתה בעניין זה היא מבססת על הסכמי הפיתוח שחתמה, התשלומים ששילמה ומסמכי הנתבע עצמו. לטענתה, אין לה ולא הייתה לה נגיעה לתחשיבים שקבעו את סכום הוצאות הפיתוח ששילמה לחברה המפתחת בגין התשתיות.
התובעת מציינת כי דרישה זו של הנתבע תמוהה נוכח טענתו בכתב ההגנה לפיה הוא היה שותף עם החברה המפתחת והעירייה (בהסכם המשולש) לחישובים ולתחשיבים למיניהם לגביית אחוזים מתעריפי היטלי המים והביוב המשקפים לכאורה את הוצאותיו, כך שלשיטת הנתבע תחשיבים אלה אמורים להימצא ברשותו. עוד מוסיפה התובעת בהקשר זה כי על הנתבע הנטל להוכיח כי ביצע תשתיות מים וביוב וכן הנטל להוכיח על פי מה ואיך חישב, לטענתו ע"פ דין, את הסכומים שגבה מהתובעת בגינם.
הנתבע השיב כי בהינתן טענת התובעת לתשלום קודם בגין תשתיות מים וביוב, אמורים להיות בידי התובעת נתונים המלמדים על כך שתשלומים ששולמו על ידה אכן נועדו ושימשו להקמת התשתיות שהיא טוענת שהוקמו על יד הגורם המפתח ולא על ידי הנתבע, שאם לא כן, טענת התובעת נטענת בעלמא וללא ביסוס. לטענתו, המענה לפיו תחשיבים אלה אינם מצויים ברשות התובעת, אינו מספק שכן היא הייתה יכולה לדרוש מהגורם המפתח אשר לו שילמה "סכומי עתק" כלשונה תחשיב המפרט כיצד סכומים אלה נקבעו. הוא מוסיף כי אין בתצהיר שצורף על יד התובעת כל רמז לניסיון כלשהו שנעשה על ידה לקבל נתונים שיש להניח כי היא זכאית לקבלם וכן כי במסגרת הליך קודם שהתקיים בין הצדדים (ת"א 28414-12-12) הועבר תחשיב על ידי הגורם המפתח.
בהתייחס לטענה לפיה הנתבע ערך תחשיב, טוען הנתבע כי טענה זו שגויה הן מבחינה עובדתית והן מבחינת הרלוונטיות שלה לדרישה כאן.
מבחינה עובדתית הוא טוען כי הטענה מבוססת על פרשנות יצירתית של האמור בכתב ההגנה לפיה הנתבע חישב את הסכומים המדויקים שהיה עליו להשקיע לצורך הקמת התשתיות המשרתות את התובעת וכי פרשנות זו שגויה שכן על פי שיטת ההיטלים אין הרשות גובה את העלויות הישירות של תשתית ספציפית, ודאי לא כאשר מדובר בתשתית על כבענייננו, וממילא אין צורך או סמכות לערוך תחשיב ספציפי לפרויקט או שכונה משום שעריכת התחשיב היא בסמכות הגורם המתקין את הכללים מכוחם נגבה ההיטל ועל כך מסתמך הנתבע.
מבחינת הרלוונטיות טוען הנתבע כי אפילו אם היה עורך תחשיב של תשתיות העל אותן ביצע, אין לכך רלוונטיות לתחשיב העלויות של התשתיות שבוצעו על ידי הגורם המפתח, אשר זהו התחשיב שהעיון בו מבוקש כאן.
לעניין נטל ההוכחה טוען הנתבע כי הפסיקה אליה התייחסה התובעת אינה רלוונטית משום שהיא עוסקת בשאלת הנטל להוכחת ביצוע העבודות על ידי הנתבע. הוא מפנה לסעיף11(ד)(2) לכללי תאגידי מים וביוב (דמי הקמה למערכות מים ולמערכות ביוב), תשע"ה-2015 הקובע כי הנטל להוכיח תשלום קודם הוא על הטוען לכך וכן הוא מפנה לע"א (מחוזי – חי') 24846-10-18 נאיפה עלי כיוף נ' פלג הגליל החברה האזורית למים וביוב בע"מ.
במסגרת התגובה הנוספת מטעמה, טוענת התובעת כי אין מקום לדון במסגרת בקשה זו בנטל ההוכחה המוטל על התובעת. היא מוסיפה כי היא שילמה הוצאות פיתוח בסכום קשיח שנקבע מראש במכרז עבור הקרקע ובהתאם נקבע אותו הסכום בהסכם הפיתוח עם החברה המפתחת וזאת עבור התשתיות המפורטות היטב בהסכם הפיתוח. לטענתה, לא נמסרו לה תחשיב או דרישה המפרטים את הסכום הקשיח, שכן ממילא לא הייתה לה אפשרות לשנותו אלא להסכים לשלמו כתנאי להקצאת הקרקע. עוד היא מוסיפה כי תחשיבים למיניהם שערך לטענתו הנתבע בהסכם המשולש, לפיהם חישב את האחוזים לחיוב מתוך היטלי המים והביוב כאמור גם במכתב הקיזוז, אמורים להיות בידיעת הנתבע ככל שאלו קיימים בכלל ובכל מקרה אין לתובעת צורך להצטדק או לאתר תחשיבים שאין לה מושג אודותם ומלכתחילה נטענו ע"י הנתבע.
בהתייחס לטענה לפיה בהליך אחר הומצא תחשיב, טוענת התובעת כי היא מטעה משום ששם דובר על הסכם פיתוח בשכונת ממשית שפותח ע"י משב"ש, גוף ציבורי אשר התבקש לתת תע"צ בנוגע לתשתיות מים וביוב שביצע והעביר גם תחשיב. היא מוסיפה כי גם בהליך זה בכוונתה להגיש תע"צ עדכנית מטעם משב"ש בנוגע לפרויקט שבשכונת ממשית וכי ממילא הנתונים בנוגע לשכונת ממשית נמצאים בידיעת הנתבע מאותו הליך קודם.
עוד טוענת התובעת כי טענות הנתבע בדבר שיטת ההיטלים מהוות הרחבה ושינוי חזית. לטענתה, שוב מנסה הנתבע לבלבל בין מהותם של היטלי המים והביוב לבין הטענה, כפי שעלתה בכתב ההגנה, לפיה הסכומים שחושבו לחיוב כאחוזים מהיטלי המים והביוב משקפים את הוצאותיו לכאורה. היא מפנה בעניין זה לסעיפים 13, 14 ו - 28 להחלטת בית המשפט מיום 03.07.20 וטוענת כי במסגרתה עוגנה גרסת הנתבע ויש לדחות את הניסיון החוזר להרחיב ולשנות חזית.
במסגרת התשובה לתגובה הנוספת מבהיר הנתבע כי על מנת להוכיח "כפל תשלום" לא מספיק להראות שתשתיות העל בוצעו ע"י משב"ש או מי מטעמו, דבר שאינו נכון לטענתו, אלא יש להראות שהתשלום ששולם על ידי התובעת לגורם המפתח כלל אף הוא תשתיות אלה. כן טוען הנתבע כי לא ברור מדוע טוענת התובעת להבדל בענייננו בין משב"ש לבין הזרוע המבצעת שלו וכן כי לא ברור מדוע התובעת לא זכאית לקבל נתונים שבנסיבות דומות מאוד, המתוארות ע"י התובעת, היא הייתה זכאית לקבלם. יתרה מכך הנתבע טוען כי העובדה שהתובעת מתכוונת להגיש נתונים דומים בנוגע לשכונת ממשית מלמדת על כך שהיא סבורה שנתונים אלו רלוונטיים ובהיעדר הבדל רלוונטי בין משב"ש לבין הזרוע הביצועית שלו, אין הצדקה להימנעות ממסירת נתונים אלה.

דרישות התשלום והתחשיב - דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי התובעת לא יצאה ידי חובתה כאשר ציינה בתצהירה כי אין בידה תחשיב כפי שדורש הנתבע.
אני סבורה כי צודק הנתבע כי התחשיב המבוקש על ידו אינו התחשיב שהתובעת טוענת (והנתבע חולק על הטענה) כי הוא ערך במסגרת ההסכם המשולש. אולם ללא קשר לכך וגם אם התחשיב המבוקש אמור להיות בידי הנתבע, הרי שאין בכך כדי לפטור את התובעת מגילויו, ככל שהיא יכולה לקבלו, נוכח טענתה במסגרת כתב התביעה לפיה שילמה את דמי הפיתוח במלואם ישירות לגורם המפתח.
נראה כי סביר להניח שתובעת שטוענת לביצוע תשלום, תוכל להמציא לצד שכנגד את דרישות התשלום ואת התחשיב לפיו חושבו דרישות התשלום. התובעת איננה נדרשת במסגרת הליך גילוי מסמכים לייצר מסמכים, אולם ניתן לצפות שתפנה לגורם שחייב אותה בתשלום ותבקש את התחשיב לפיו נערכה דרישת התשלום. ככל שפנייה כזו לא תביא לקבלת המסמך, תצהיר על כך התובעת, אולם אין מקום לשלול מראש את האפשרות כי ניתן בקלות לקבל מסמך זה מן הגורם המפתח. אני סבורה כי התחשיב הנדרש רלוונטי ועל כן על התובעת לעשות מאמץ להמציאו לנתבע.
בכל הנוגע לנטל ההוכחה, לא מצאתי כי במסגרת בירור מחלוקות שעניינן גילוי מסמכים, נכון יהיה להכריע בשאלה זו. עם זאת, ככל שבסופו של יום ייקבע כי הנטל להוכיח טענה כזו או אחרת, מוטל על צד והוא לא עמד בו, תהינה לכך השלכות מתבקשות. אין הדבר מפחית מן הרלוונטיות של מסמכים שונים הנדרשים במסגרת הליך גילוי המסמכים.
במסגרת תצהיר גילוי המסמכים שלה, התובעת אינה מתייחסת לדרישות התשלום ורק טוענת שאין בידה התחשיב הנדרש ועל כן עליה לאפשר לנתבע עיון בדרישות התשלום.
לאור האמור לעיל אני מורה לתובעת להגיש בתוך 10 ימים, תצהיר גילוי מסמכים מתוקן בו תכלול את דרישות התשלום וכן את התחשיבים וככל שלא תצליח לקבל את התחשיבים, תפרט את ניסיונותיה להשיגם. כמו כן תאפשר התובעת לנתבע לעיין במסמכים שתגלה.

דוחות אפס ומסמכים נוספים – טענות הצדדים
התובעת נדרשה להעביר דוחות אפס שנערכו לפרויקטים השונים שמבצעת התובעת וכן טופס 50 שהוגש לשלטונות המס בקשר עם המיזמים מושאי ההליך ודרישות התובעת לקיזוז מע"מ תשומות בגין תשלומי ההיטלים. התובעת דחתה דרישה זו בטענה שמסמכים אלו אינם רלוונטיים והנתבע טוען מנגד כי מדובר במסמכים ונתונים נוספים הרלוונטיים לטענה בדבר עשיית עושר. בעניין זה מפנה הנתבע לפסיקה לפיה די בכך שמסמך עשוי להיות רלוונטי למחלוקת בין הצדדים להליך כדי לחייב את גילויו.
במסגרת תגובתה לבקשה, טוענת התובעת כי הנתבע כלל לא טרח לנסות להסביר את הרלוונטיות של המסמכים וכיצד באמצעותם הוא יכול לבסס טענת הגנה כלשהי. באשר לדוחות האפס היא מוסיפה כי מדובר בדוחות עם נתונים חסויים עסקיים ופרטיים שנעשו לצרכיו ולבקשתו של צד ג' (הבנק), על פי שיקוליו והנחיותיו וכי אין לה כל נגיעה ושליטה על האמור בדוחות והנתונים שמופיעים בהם וכן כי מדובר בנתונים פרטיים שלה אשר הינם בגדר סודות מסחריים שאינה מעוניינת לחשוף.
לטענת התובעת היא מנועה מלהעביר דוחות אפס בנוגע לשכונת השחר, נוכח אזהרה שנרשמה ע"י עורכם בראשם לפיה אין להציגם בפני כל גורם אחר לרבות בתי משפט, וכי אין לעשות בהם שימוש אחר כלשהו ללא אישורו המפורש בכתב. לטענתה, גם עורך הדוח בשכונת ממשית כתב הערה ברוח דומה.
עוד טוענת התובעת כי העברת דוחות אלו תסרבל את ההליך ותאריך את בירור התביעה שלא לצורך, שכן מדובר במסמכים שנעשו לצרכי הבנק ועל פי דרישתו ועל מנת להוכיח את האמור בהם, יהיה צורך לזמן את עורכיהם וממילא אין בהם כדי להעיד על חוקיות הגבייה או להקים פטור מהשבה.
עוד מוסיפה התובעת כי ככל שהנתבע מכוון בדרישתו זו לטעון לפטור מהשבה, הרי לא זו בלבד שלא הסביר כיצד הדוחות יכולים בכלל לסייע לו, אלא שבכדי לזכות בפטור מהשבה של תשלום בלתי חוקי ששולם, נטל ההוכחה הינו כבד ביותר ועל הנתבע להוכיח כי השבת הכספים תגרום לקריסתו הכלכלית בבחינת אסון, והנתבע מעולם לא טען כך. לטענת התובעת, ההלכה הפסוקה שללה באופן גורף ברמה המשפטית ובכלל את טענת הפטור מהשבה של גבייה בלתי חוקית ובפרט של תשלומי חובה כאגרות והיטלי פיתוח שנגבו ביתר בניגוד לדין. היא מפנה בעניין זה לשורה של פסקי דין בהם נקבע כי טענת הגלגול קשה להוכחה והכלל בגביית יתר הוא השבה. בעיקר נסמכת התובעת על פסק הדין בדנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ. שירותי בריאות כללית (להלן: " דנ"א כללית") בעניינו יורחב בהמשך.
במסגרת תשובתה לתגובת התובעת, טוען הנתבע כי המסמכים המבוקשים במסגרת דרישה זו רלוונטיים לטענתו בדבר גלגול עלויות ההיטלים שהשבתם נדרשת אל רוכשי הדירות בפרויקטים השונים, ובאופן כללי לטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט אשר הועלתה ע"י התובעת בכתב התביעה.
בעניין הטענה לפיה התובעת לא קיבלה היתר למסור את דוחות האפס, טוען הנתבע כי התובעת לא טענה שפנתה לעורכי הדוחות לקבל רשות וסורבה.
בעניין טענת החיסיון, טוען הנתבע כי היא אינה ברורה נוכח העברת המסמך לצד ג' ועריכתו בהתאם לכללים מוגדרים. לטענת הנתבע, על הטוען לחיסיון מסמך, להוכיח שקיים חיסיון בדין והתובעת כלל לא טענה לחיסיון בדין. ממילא ניתן לפתור בעיה זו בדרך של מסירת דוחות האפס לעיון בית המשפט אשר יכריע בקיומם של סודות מסחריים כנטען וזאת מכוח תקנה 119 לתקנות.
בעניין טענת הסרבול, טוען הנתבע כי מדובר בטענה מוזרה מאחר שהוא טרם הודיע על כוונתו לחקור את עורכי המסמך וממילא עוד חזון למועד וככל שתעלה דרישה בעניין זה, יידע בית המשפט לאזן בין זכויות הצדדים כך שאלה לא תקופחנה. עוד טוען הנתבע שהתובעת ודאי לא תערער על דוחות אלה כך שלא תהיה כל בעיה בהגשתם בכפוף לוויתור על הטענה לעדות מפי השמועה.
הנתבע טוען כי טענות התובעת כפי שהובאו לעיל, מתייחסות רק לדוחות האפס וכי לא נטענה כל טענה המצדיקה הימנעות ממסירת יתר המסמכים המבוקשים במסגרת דרישה זו ואף אין טענה שלא נערכו או שלא הוגשו לשלטונות המס.
הנתבע מבהיר כי גילוי מסמכים אלו נדרש לשם הוכחת טענת גלגול עלויות ההיטלים לרוכשים או להוכחת טענה בדבר היעדר חסרון כיס אצל התובעת. נושא זה נדון לא פעם בתביעות הקשורות בהיטלים כאשר הנחת היסוד בהתאם לחוק היא כי אחד מיסודותיה של העילה הוא שההתעשרות נעשתה על חשבון התובע. הנתבע מפנה בעניין זה לפסק דין רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ. שכטמן ושות' חברה לבניין ופיתוח בע"מ ואח' (להלן: " עניין שכטמן") בו נקבע כי לא מדובר בטענה חסרת שחר וכי יש לקבל את דרישת הנתבע לקבל לידיו מסמכים שיסייעו בידו להוכיחה. עוד נדחתה בעניין שכטמן טענת חיסיון שנטענה כנגד גילוי דוח האפס של הפרויקט.
בהתייחס לטענת הפטור מהשבה, מבהיר הנתבע כי אכן התכוון לטעון אותה וטוען כי לא ברור לה מה מקור הטענה לפיה תנאי לפטור מהשבה הוא שההשבה תביא "לקריסתה הכלכלית בבחינת אסון" כאשר מכל מקום וכפי שהובהר בכתב ההגנה, לענייננו די בכך שלא נגרם לתובעת חסרון כיס כדי לפטור אותו מהשבה, שכן ע"פ סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, פטור מהשבה ניתן לקבוע הן על בסיס קביעה שההתעשרות לא הייתה כרוכה בחסרון המזכה והן על בסיס נסיבות בהן ההשבה אינה מוצדקת. לטענתו, בקשה זו, בהתאם לנטען בסעיף 54 לכתב ההגנה, נוגעת לטענה לפטור על בסיס היעדר חסרון המזכה, ההופכת את ההשבה להתעשרות שלא במשפט של המזכה.

דוחות אפס ומסמכים נוספים - דיון והכרעה
במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי גביית התשלומים שביתר ע"י הנתבע מהווה עשיית עושר ולא במשפט. כנגד טענה זו טען הנתבע לפטור מהשבה מכוח סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979:
"2. בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכייה לא הייתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת."
הנתבע טוען כי דוח האפס, טפסי 50 ודרישות התובעת לקיזוז מע"מ תשומות בגין תשלומי ההיטלים דרושים לו על מנת להוכיח את טענת ההגנה שלו בדבר פטור מהשבה.
התובעת טענה כי הנתבע לא הצביע על הרלוונטיות של מסמכים אלו לתביעה וכי ממילא הפסיקה שללה באופן גורף את טענת הפטור מהשבה של גבייה בלתי חוקית ובפרט של תשלומי חובה כאגרות והיטלי פיתוח שנגבו ביתר בניגוד לדין. התובעת טענה כי הגנת הגלגול נדחתה במשפט הישראלי ועל כן אין מקום לחייבה לגלות מסמכים לצורך הוכחתה. כאמור לעיל, התובעת הפנתה לפסיקה אשר לשיטתה תומכת בעמדתה.
הנתבע הפנה לפסק הדין שניתן בת"א (אשדוד) 64579-11-15 יצחק אטיאס השקעות בע"מ נ. מי אשקלון בע"מ (להלן: " עניין אטיאס") שם התקבלה לטענתו טענת הגלגול במלואה. הוא אף מפנה לערעורים שהוגשו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (ע"א(מחוזי ב"ש) 93100-10-19) וכן לבית המשפט העליון( רע"א 698/20) ונדחו.
מעיון בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים אני סבורה כי שאלת הכרת המשפט הישראלי בהגנת הגלגול לא הוכרעה, גם אם המגמה הניכרת בפסיקה נוטה לשלילת הגנה זו. בעניין אטיאס כאמור לעיל, התקבלה טענת הגלגול כלגיטימית. אציין כי על אף שההכרה בדנ"א כללית, התקבלה באפריל 2015, אין פסק הדין בעניין אטיאס מתייחס אליו וכך אף פסק הדין בערעור על עניין אטיאס או ההחלטה בבקשת רשות הערעור. עם זאת, בעניין אטיאס טענת הגלגול הייתה רק אחד הטעמים לדחיית תביעת ההשבה באותו עניין.
התובעת מפנה לת"א (שלום קריות) 40366-02-19 א. כפיר אחזקות ובניין (1991) בע"מ נ' פלגי מוצקים בע"מ (להלן: " פס"ד כפיר") שם סקר בית במשפט את הפסיקה ואת ההלכה שנקבעה בדנ"א כללית והגיע למסקנה שהגנת הגלגול אינה מוכרת במשפט הישראלי. בנוגע לדנ"א כללית, הפנה בית המשפט במסגרת פס"ד כפיר, להחלטה בערעור (ע"א 564/04 – להלן: "הערעור בעניין כללית"), פסקה 68, שם לשיטתו נדחתה הגנת הגלגול והדיון הנוסף לא שינה זאת.
על אף ההנמקה המקיפה של בית המשפט בפס"ד כפיר בנוגע לאי הכרת המשפט הישראלי בהגנת הגלגול, אני סבורה כי לא ניתן לקבל את קביעתו כי בערעור בעניין כללית נדחתה הגנת הגלגול (למעט מקום בו היא קבועה מפורשות בדין). שכן בית המשפט בערעור מזכיר את ההסתייגות שהועלתה בע"א 1761/02 רשות העתיקות נ. מפעלי תחנות בע"מ מהגנת הגלגול, אולם בסופו של יום בסעיף 69 לפסק הדין בערעור בעניין כללית נקבע:
"איני נדרשת להכריע בסוגיות אלה. טענת גלגול ההוצאות הועלתה בענייננו לראשונה בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ובמסמך "השלמת סיכומים מטעם עיריית ירושלים" מיום 15.2.2007, והיא לא עלתה בכתב הערעור והעיקר - היא לא עלתה בדיון בבית המשפט המחוזי. מדובר בנימוק שלא פורש בכתב הערעור ולא הובא טעם מספק להתיר תיקון או השלמה ביחס אליו. ממילא לא הובאה ראיה כלשהי לתמיכה בטענה כנדרש (ראו והשוו רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ, פסקה 3 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.12.2007)). בנסיבות אלה אין כלל מקום להיזקק לטענה זו שהועלתה לראשונה בערעור באופן שהועלתה".
כלומר, על אף האווירה המסתייגת מהגנת הגלגול, לא ניתן לומר כי בערעור בעניין כללית היא נדחתה לגופה, במיוחד לנוכח העובדה כי ההגנה העיקרית שנבחנה באותו עניין הייתה הגנת התקציב. בהיעדר הכרעה בעניין זה במסגרת הערעור בעניין כללית, גם הדיון הנוסף לא הכריע בעניין זה. אכן כבוד הש' ח. מלצר הביע דעתו כנגד הגנת הגלגול והשופטים האחרים במסגרת הדיון הנוסף לא הסתייגו מדבריו, כבוד המשנה לנשיאה א. רובינשטיין אף הצטרף להערותיו, אולם לא ניתן לומר כי דברים אלה הם חלק מהרציו של פסק הדין. כבוד הנשיא בדימוס א. גרוניס סיכם בסעיף 58 לחוות דעתו את קביעותיו אליהן הצטרפו השופטים האחרים שישבו בהרכב. על כן לא ניתן לקבוע כי הגנת הגלגול לא הוכרה במשפט הישראלי.
במצב זה, על אף שייתכן ולגופו של עניין ובסופו של יום תידחה הגנת הגלגול מכל אותם טעמים שפורטו בפס"ד כפיר והוזכרו בפסיקה נוספת כטעמים להסתייג ממנה, אני סבורה כי לא נכון יהיה במסגרת הבירור של סוגיית גילוי המסמכים, להכריע בשאלה זו לגופה (להבדיל מן הבחינה אם היא הוכרעה זה מכבר). אשר על כן ובהינתן האפשרות כי תוכר הגנת הגלגול, אינני יכול לקבוע כי אין כל טעם בדרישת הגילוי של אותם מסמכים אשר יכולים לאפשר לנתבע לבסס הגנה זו.
באשר לרלוונטיות המסמכים, אני סבורה כי לא ניתן לשלול את הרלוונטיות שלהם ולנוכח הגישה המרחיבה בנוגע לגילוי מסמכים, ראוי לגלותם. דוח אפס הינו תחשיב כדאיות כלכלית של פרויקט, המוגש בדרך כלל על ידי יזם לבנק על מנת לקבל ליווי פיננסי לפרויקט. נראה כי מסמך זה רלוונטי להוכחת טענת הגלגול שכן נראה כי יש בו כדי להראות אילו הוצאות נלקחו בחשבון מראש בעת בחינת כדאיותו הכלכלית של הפרויקט. גם דיווחי מס, במיוחד אלה הנוגעים להיטלים, יכולים להיות רלוונטיים בהקשר זה.
התובעת טענה כאמור לעיל כי מדובר במסמכים חסויים אשר יש בהם סודות מסחריים, וכן טענה כי היא מנועה מלהעבירם בשל האזהרה המצוינת על גביהם כי אין לעשות בהם כל שימוש מעבר למסירתם לבנק.
אני סבורה כי סוגיה זו ניתנת לפתרון, בין על ידי קבלת הרשאה מעורכי דוחות האפס (אין טענת חיסיון לגבי יתר המסמכים שהתבקשו) ובין על ידי הותרת המסמכים חסויים לציבור בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט 1999, או על ידי השחרת חלקים מן הדוחות, אותם חלקים אשר לשיטת התובעת חשיפתם פוגעת בה, ככל שייקבע כי אינם דרושים לנתבע להוכחת טענותיו.
התובעת טענה עוד כי גילוי המסמכים יגרום לסרבול ההליך. מצאתי כי התובעת לא הצביעה על סרבול יוצא דופן של ההליך עקב דרישה זו. העובדה כי קביעה כבר כעת כי הגנת הגלגול אינה מוכרת במשפט הישראלי תחסוך את בירורה במסגרת ההליך, אינה יכולה להיות שיקול רלוונטי בגילוי מסמכים, שעה שמצאתי כי סוגיה זו טרם הוכרעה במשפט הישראלי.
על כן על התובעת לפנות לעורכי דוחות האפס ולבקש את רשותם לגלותם במסגרת הליך זה. ויוער, אפשר שההסתייגות של עורכי הדוחות מחשיפתם, מקורה כלכלי, היינו, על מנת שיוגשו לבית המשפט לרבות האפשרות כי עורכיהם יידרשו להיחקר לגביהם, סבורים עורכי הדוחות כי מגיע להם תשלום מעבר לזה שקיבלו על עריכת הדוחות לעיני הבנק בלבד. במצב כזה, אין לומר כי עורכי הדוחות מתנגדים לגילוים, אלא רק כי נושא התשלום צריך להתברר. עוד ייאמר, כי גם התנגדות של עורכי הדו"ח איננה בהכרח עילה לדחות את בקשת הנתבע, אלא רק שיקול במסגרת כלל השיקולים שיהיה מקום לקחת בחשבון.
לאור האמור לעיל, התובעת תפנה לעורכי הדוחות לברר עמדתם לגבי חשיפתם. ככל שאין להם הסתייגות, תגלה אותם. ככל שיש להם הסתייגות, תגיש התובעת תצהיר בעניין זה בה תפרט את התנהלותה מול עורכי הדוחות ואת ההסתייגות שנמסרה לה וזאת בתוך 10 ימים ולאחר מכן תינתן החלטה משלימה בעניין דוחות האפס.
לגבי המסמכים הנוספים, אני מורה לתובעת לגלותם במסגרת תצהיר גילוי המסמכים המתוקן שתגיש וכן לאפשר לנתבע לעיין בהם.

סוף דבר
העולה מן המקובץ הוא כי על התובעת להגיש תצהיר גילוי מסמכים מתוקן בתוך 10 ימים ולאפשר לנתבע עיון במסמכים כפי שפורט לעיל.
לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות על אף שאני מקבלת את הבקשה ברובה, מאחר שעלה כי אי גילוי המסמכים נבע ממחלוקת לגיטימית בין הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תש"פ, 12 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תאגיד מעיינות הדרום בע"מ
נתבע: עומר הנדסה ובניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: