ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ערן גולן :

בפני כבוד השופטת עדי יעקובוביץ

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשם
ערן גולן

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של העמדת/החנית רכב במקום בו החניה אסורה עפ''י תמרור אי עצירה בניגוד לס' 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ''ד 1983. עבירת העמדת/החנית רכב על מדרכה סעיף 6(ד)(2א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ''ד 1983, ועבירת העמדת/החנית רכב במקום חניה כאשר הרכב אינו שייך לסוגים שחנייתם במקום הותרה בניגוד לסעיף 6(ב)(1) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ''ד 1983.
ביום 15.01.2017 נרשם לנאשם דוח בגין העמדת/החנית רכב במקום חניה כאשר רכבו אינו שייך לסוגים שחנייתם במקום הותרה. יום למחרת קיבל הנאשם דוח נוסף בגין אותה עבירה. עד ליום 14.02.2018 נרשמו לחובתו של הנאשם 16 דוחות חניה סך הכל, כמפורט בכתבי האישום.

ביום 21.11.19 הורשע הנאשם בכל כתבי האישום שהוגשו כנגדו, לאחר כפירה וניהול דיוני הוכחות.

אציין כי התיק החל להישמע ביום 31.5.18, במהלכו נשמעו שלושה דיונים אשר נמשכו על פני למעלה משנתיים.

טענתו להגנה מכוח סעיף 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, לפיה התמרור הוצב שלא כדין ועל כן מתקיימת הגנה חרף אי קיום הוראות התמרור-לא הוכחה ועל כן נדחתה.

טענתו במישור המנהלי להגנה מן הצדק מכוח סעיף 149 (10) לחוק הסדר הדין הפלילי- לא הוכחה ונדחתה.

טיעונים לעונש הוגשו בכתב לאור בקשת הנאשם לדחיית הדיון בבוקר מועד הטיעונים לעונש, אציין כי הטיעונים לעונש לא נשמעו בעת סיום דיון ההוכחות לבקשת הנאשם.

טיעוני המאשימה לעונש:

כעולה מהראיות בתיקים, החנה הנאשם פעם אחר פעם במשך למעלה משנה (ינואר 17 עד פברואר 18) את רכבו בעבירה.
האופן שבו נוהל ההליך על ידי הנאשם, גרם לבזבוז זמן שיפוטי יקר, לבזבוז כספי ציבור, ולעומס על מערכת בתי המשפט.
המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש של קנס הנע בין 750 ש''ח ל-3,600 ש''ח, לכל עבירה.

טיעוני הנאשם לעונש:
אילו הנאשם היה יודע כי הליך זה יסתיים כפי שהסתיים, כלל לא היה טורח לבקש להישפט.
בעקבות משבר הקורונה נפגעה משמעותית פרנסתו.

דיון והכרעה
טיב הראיות והטענות המשפטיות שהיו בידי הנאשם (עורך דין בהכשרתו ובעיסוקו) היה ידוע לו מראש, ואף על פי כן הוא בחר לנהל הליך ראיות מלא ללא הגנה כלשהי. מאליו מובן כי משמעות הדבר היא בזבוז זמן שיפוטי וכן הוצאות משאבים ציבוריים שנדרשו לשם ניהול ההליך על ידי המאשימה.
יפים לעניין זה הדברים שנפסקו על ידי כבוד השופט רובינשטיין ברע''א 10200/07, טחורש נ' מ''י " מטרת ההליך היא ''לאפשר לאנשים שעברו עבירות המסווגות כעבירות קנס או ברירת משפט, לבחור במסלול העוקף את בתי המשפט''...בדרך זו מושגת ''הנחה'' בעלת אופי מנהלי לעובר העבירה, כך ש''ירצה את עוונו'' בסכום נמוך יותר, ומערכת בתי המשפט תזכה בהקלת העומס. העונש שנקבע על ידי השר, קובע רק את הקנס שיהיה על עובר העבירה לשלם כדי לממש את האפשרות שיוצר הליך ''ברירת משפט'' לסיים את פרשת העונש בגין העבירה, מבלי להגיע להתדיינות בבית המשפט. ''העונש הקבוע בדין העבירה'' נותר העונש המרבי שרשאי בית המשפט להטיל בגינה, אם ההליך לא ''נעקף'' על ידי הליך ''ברירת המשפט''. אין זה סביר שנאשם הבוחר שלא להימנע מהתדיינות בעניינו, יזכה ליהנות מן העונשים המופחתים שמעניק הסדר ברירת המשפט לנאשמים הבוחרים במסלול זה. על נאשמים אשר נידונים בבית המשפט, כאמור בסעיף 62 ממשיך לחול העונש הקבוע בסעיף, ככל משפטו וחוקתו''.

ניהולו של ההליך דנן אינו משקף עמידה על זכויות נאשם, אלא נסיונות להצמיח הגנה שאיננה. אם בסיומו של הליך זה יושת על הנאשם עונש זהה או קרוב לעונשו של מי שביצע את העבירה ושילם את קנסו, אזי יימצא בית המשפט מעודד ניהול הליכי סרק.

בהתאם לתיקון מס' 113 לחוק העונשין, בטרם אגזור את דינו של הנאשם עליי לקבוע מהו מתחם הענישה ההולם את העבירה נשוא כתב האישום. לצורך כך הבאתי בחשבון את העונש הראוי והעונש הנוהג. הנאשם שבפניי הורשע בעבירה שהעונש בצידה הוא קנס בלבד, הקבוע בחוק לעבירות בהן הורשע הנאשם הינו קנס בסך 250 ש''ח עד 500 ש''ח. משבחר הנאשם להישפט בתיק שהוא מסוג ברירת משפט, אין ביהמ''ש נוהג להסתפק בקנס המקורי, והוא נוהג להכפילו, לשלשו ואף למעלה מכך, אם לא נמצאה עילה של ממש לבקשה להישפט.

נוכח האמור לעיל ובשים לב לכך שהנאשם הוא שבחר להישפט, הוקדש לתיק זמן שיפוטי יקר-דיון בטענות שונות במהלך ההליך, שלושה דיונים ארוכים בני שעות (למעלה מעשר שעות דיון), והכרעת דין מפורטת-זאת מבלי שהייתה בפיו של הנאשם טענת הגנה טובה וראויה-אני סבורה כי יש מקום לפסוק קנס גבוה מקנס המקור.

לאחר בחינת החוק והפסיקה, נוכח נימוקי הנאשם בבקשתו להישפט ובנסיבות העבירה בה הורשע הנאשם, ובעיקר תוך התחשבות בטיעוני הנאשם לעונש, הגם שאלו לא הוכחו כנדרש, מצאתי כי הקנס הראוי במקרה שלפניי הוא הכפלת הקנס. עם זאת וכמפורט לעיל, מצאתי להוסיף לסכום זה הוצאות משפט על פי ס' 79 לחוק העונשין בסך 2000 ש''ח. אדגיש, כי בהתאם לתיקון 113 טען הנאשם למצבו הכלכלי . למרות שהנאשם עשה זאת באופן כללי ומבלי לצרף כל אסמכתא בנושא, אבהיר כי בכל זאת התחשבתי בו במתן גזר הדין.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם קנס כולל בסך 5500 ש''ח והוצאות משפט בסך 2000 ₪ לתשלום בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מיום 15/10/2020 והתשלומים הבאים לא ייאוחר מכל 15 לחודש שלאחר מכן. במקרה של אי תשלום אחד מהתשלומים במועד, תעמוד כל יתרת הקנס לפרעון מיידי.

זכות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ערן גולן
שופט :
עורכי דין: