ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בת שבע אלי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים – מר רמי אלקנה
נציג ציבור מעסיקים – מר דוד זהבי

התובעת
בת שבע אלי

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל ל ש

פסק דין

בפני ביה"ד תביעת התובעת להכיר בתאונה שאירעה לגרסתה ביום 02/08/18 עת החליקה בעבודות ניקיון וקיבלה מכה, לעניין דמי פגיעה.
הנתבע טען כי יש ספק בדבר קרות האירוע ומועד קרות האירוע, וכן במסמכים שהגישה התובעת המעסיק מכחיש קרות אירוע כלשהו.

העובדות
התובעת ילידת 1967 ועבדה כעובדת נקיון בתפנית ניהול משרד אדריכלות.

המחלוקת
האם אירע לתובעת אירוע נטען אירוע תאונתי ביום 2/8/18 עת לטענתה נפלה בעבודתה.
ככל שכן, מה הנזק ממנו סובלת התובעת בגבה והאם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין האירוע התאונתי הנטען.
האם קמה לתובעת זכאות לתקופת אי כושר ודמי פגיעה.

הכרעת הדין
התובעת טוענת כי נפלה במשרדי חברת תפנית ביישוב צובה. אולם, התובעת לא הביאה איש מעובדי המעסיק ואף לא ביקשה את זימונם באמצעות ביה"ד. לעניין זה יש לציין כי בהחלטת כבוד הרשמת אסתר שחור מיום 19/05/20 נרשם מפורשות כי על התובעת להודיע אם היא מבקשת להביא מטעמה כעדות את "דנה ושרית" או "עדים אחרים". דהיינו, כבוד הרשמת הביאה מבעוד מועד בפני התובעת את האפשרות לזמנן על מנת להוכיח את תביעתה.
לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובעת אינה מיוצגת. כפי שנראה מטה גם לו קיבלנו את גרסתה בשלמות, כי החליקה ונפלה ב-02/08/18, עדיין דין תביעתה להידחות מהנימוקים המפורטים מטה.
התובעת הגישה לביה"ד מכתב בכתב ידה (עמ' 8 ש' 12-14) (נ/2), ובו כותבת התובעת בין היתר כך: "לא פניתי לטיפול ביום הפגיעה או בסמוך לו מכיוון שלא הרגשתי צורך ועדיין לא היו לי כאבים עד כדי כך חזקים אבל היו לי כאבים שיכולתי להתמודד איתם. וכשהמצב החמיר ונהיו לי כאבים יותר חזקים פניתי לרופא בתאריך זה – מצורף מכתב פנייה."
בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 04/02/19, כותב ד"ר ראיד כך "נפגעה באגן ועמוד השדרה, החליקה בעבודה, נפילה קדימה." בפרטי הטיפול נאמר "משככי כאבים פיזיותרפיה. בצילום הרנטגן ללא שברים". בהמשך בתלונות החולה מצוין ביקור מיום 03/12/18 אצל ד"ר ראיד שבו "סיבת הפנייה – מחלה, סיבת ביקור – כאבים בגב לאורכו, כאבים מזה שנים, החמרה לאחרונה, כאשר החליקה בעבודה ביום 02/08/18." (דגש ש.ש.). בהמשך בהערות נרשם "למרות כאבים המשיכה לעבוד אחרי התאונה. כאבים שהיו בגב לפני התאונה ואחרי התאונה, היו סיקים מלפני התאונה. וסיקים החלו רק כחודשיים לאחר התאונה." (דגש ש.ש.). לבסוף נכתב "היא מסוגלת עדיין לעסוק בעבודתה או בעבודה מתאימה אחרת".
ראשית, קיים פער גדול בין קרות האירוע לגרסתה ב-02/08/18 לבין פנייתה לעזרה רפואית ב-04/02/19. מדובר בכחמישה חודשים ומעלה. הסברה של התובעת לנסבלותו של הכאב, והרישום כי המשיכה לעבוד, מצביעים שהפגיעה עצמה, ככל שהייתה, לא מנעה המשך עבודה ולא הצדיקה דמי פגיעה.
בנוסף, על פי מסמך זה לא נגרם "נזק" אשר בגינו חדלה התובעת לעבוד. אכן במכתבה של התובעת היא מציינת בסעיף 3 "אני המשכתי לעבוד כרגיל בעבודה למרות הכאבים החלשים ולא הייתה לי ברירה אלא לעבוד..."
דהיינו, גם בגרסת התובעת וגם כעולה מהמסמך הרפואי התובעת לא חדלה לעבוד ולו ליום למשך יותר מחודשיים ממועד קרות התאונה הנטענת.
זאת ועוד, באותו מכתב – נ/2 מפרטת התובעת מדוע לא הודיעה לממונים עליה על התביעה ועוד היא מתארת כמה קשיים הערים המעסיק לכשביקשה את מילוי הטופס. לטענתה פנתה למזכירה וזו אמרה לה שהכאב יעבור "האמנתי לה... וגם לא היו לי כאבים כל כך חזקים באותה תקופה וגם היה לי לחץ של החתונה של הבן שלי... ולא ייחסתי לזה כל כך חשיבות..." (דגש ש.ש.). התובעת אישה בוגרת ולא הייתה חייבת להאמין למזכירה. נוכח דבריה אף היה אירוע משמעותי בין מועד הפגיעה לבין מועד התעודה הראשונה, נישואי בנה.
לדבריה במכתב "וכשהרופא המוסמך בדק אותי הוא עשה לי צילום וראה שהמכה שקיבלתי היא חזקה ויבשה מאוד! אחרי שגיליתי שגם לפני כמה שנים החוליות שלי זזו והמכה שקיבלתי החמירה יותר את המצב..." (דגש ש.ש.).
בהמשך המכתב היא כותבת כי רק לאחר הנפילה התחילו לה כאבים בהדרגה. אמירה זו אינה עולה בקנה אחד עם רישא המכתב שלה ואף אינה עולה בקנה אחד עם התיק הרפואי שהוגש ועם המסמכים הרפואיים שהגישה התובעת עצמה מהראומטולוג (ת/1). על פי ת/1 סיכום הביקור מיום 27/11/19 אצל ד"ר סוהיל – ראומטולוג "סיבת הפנייה – מחלה סיבת ביקור – בת 52, במעקב אורתופדי, הידרדרות במצבה, כאב גב, כאב ברכיים וירידות מצב רוח. במעקב ורוצה לברר אם מחלה ראומטית ואף פיברומיאלגיה" (דגש ש.ש.) . בשני המסמכים של ת/1 לא מצוינת תאונה בעבודה. באבחנות מצוין "OSTEOA RTHROSIS UNS FIBROSITIS FIBROMYALGIA"
דהיינו, מדובר במחלות ניווניות או ראומטולוגיות ולא בחבלה או במכה. אלה לא מצוינים במסמך הראומטולוג. הרופא מציין שפנייתה היא עקב מחלה.
בתאריך 25/02/19 (נ/1) נכתב מכתבו של ד"ר סרחאן האורתופד. "לכל המעוניין, הגברת הייתה מעורבת בתאונת עבודה ביום 02/08/18. אפשר לתת סיקים דרך קופ"ח על תאונת עבודה עד 91 ימים מיום הפגיעה. מעבר לתאריך הנ"ל לא ניתן לתת סיקים במסגרת תעודה רפואית לנפגע בעבודה. נא לעלות על כתב אם יש בקשה מיוחדת" (דגש ש.ש.) .
דהיינו, הפעם הראשונה שבה פנתה התובעת לקבלת עזרה רפואית או רישום רפואי או רישום כלשהו הייתה למעלה מ-91 יום מיום התאונה הנטענת. בנסיבות אלה, חלוף הזמן מצביע על ניתוק הקשר בין הנפילה לבין הכאבים שבאו הרבה יותר מאוחר וגם התובעת הודתה בנ/2 כי תחילה לא היו לה כאבים או כאבים קלים בלבד.
גם אם נאמין לתובעת כי המעסיק התחמק מסיבות שלא הובהרו כל צורכן לאשר לה את התביעה, אף כי מדובר באמירה בעלמא שלא בוססה כלל, הרי שנוכח כל האמור לעיל פניית התובעת לעזרה רפואית היא מאוחרת מאוד, בלי קשר לפנייה למעסיק וכבר נכתב בעניין חשיבות האנמנזה והפנייה הרפואית הראשונה.
אף המסמכים הרפואיים, כפי שהוצגו בפנינו בעניינה של התובעת, מצדיקים דחיית התביעה.
למעלה מהצורך יאמר כי בתביעה לתשלום דמי פגיעה שמילאה התובעת ואשר הוגשה ביום 05/02/19! למוסד לביטוח לאומי, רשמה התובעת "הייתי אמורה לנקות את החדרים שבמשרד, באמצע ניקיון יצאתי להתפנות, כשחזרתי לסיים את הניקיון בחדרים החלקתי, נפילה חזקה על הישבן, ולא ייחסתי לזה חשיבות. במהלך כל התקופה לאחר הנפילה התחילו לי כאבים חזקים, זוכרת את האירוע, לא זוכרת את תאריך הנפילה" (דגש ש.ש.) . ביחס ל"איבר שנפגע" כתבה "כל הגב התחתון, עקומה בגב, שינויים שחיקתיים בגב" (דגש ש.ש.) . המעסיק רשם בחלק המיועד לו כי העובד לא נעדר מהעבודה "העובדת לא הודיעה על הפסקת עבודה פורמלית. העובדת נעדרת תכופות בחודשים האחרונים. על חלק מההיעדרויות היא מביאה אישורי מחלה ועל חלק מהן לא. השכר המלא בחודשים שלפני הצהרה על נפילה מצ"ב. איננו מסכימים עם הצהרת העובדת בסעיף 8. שולמה לה משכורת מלאה ועד וכולל חודש 12/2018. העובדת הייתה במינוס ימי מחלה לפני חודש 08/2018. התחלנו לקזז רק ממשכורת 12/2018." (דגש ש.ש.). התנהלות זאת של המעסיק דווקא מצביעה על התחשבות.
בהמשך, בעניין הצהרת המעסיק מציינים "אין בידינו תיעוד מהפגיעה. העובדת לא התלוננה בעת הפגיעה או סמוך אחריה. נודע לנו מהעובדת על הפגיעה רק בחודש ינואר 2019." מועד זה עולה בקנה אחד עם הפנייה שלה לרופא ב – 04/02/19 לראשונה. אף בעניין זה רישומי המעסיק מתיישבים עם מסמכים אחרים.
למרבה הצער התובעת לא הביאה מי מעובדי המעסיקה ואף הנתבע לא הביא מי מעובדי המעסיקה.
התובעת טענה נחרצות גם בתביעה וגם בפנינו כי המזכירה הראשית דנה ראתה אותה והרימה אותה ועזרה לה לשבת, וכשביקשה ממנה שתרשום לה דוח על הנפילה סירבה המזכירה. כך גם סירבו המעסיקים כשחזרו מחו"ל (עמ' 5 ש' 12-20). גם לו היו כל דבריה אמת, וכפי שאמרנו לעיל המסמכים לא מאששים זאת, לא הוכיחה התובעת נזק בגין הנפילה או נזק בגינו חדלה לעבוד. מצבה האורתופדי היה גם לפני וגם אחרי הנפילה הנטענת ולא הוכח כל "נזק" ספציפי אותו ניתן לייחס למועד הנפילה הנטען. מטעם זה דין התביעה להידחות.
זאת ועוד, התובעת טענה כי הנפילה גרמה לה לכאב ולהתחזקות הכאב, נפסק כי כאב כשלעצמו אינו נזק המזכה בגמלה לצורך חוק הביטוח הלאומי.

סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.
מאחר והתובעת לא הייתה מיוצגת, לפנים משורת הדין לא תחויב בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, כ"ד אלול תש"פ, (13 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת


מעורבים
תובע: בת שבע אלי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: