ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מהיל גוהגאה נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט גיל קרזבום, סגן נשיא

מבקש

מהיל גוהגאה
באמצעות בא כוחו עו"ד ג'בר גברין

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים
לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שעניינו עבירת מהירות שצולמה במערכת אכיפה מסוג א/3. לטענת המבקש הוא לא קיבל את הדו"ח אשר הוסב על שמו ללא ידיעתו , ובהתאם נבצר ממנו להגיש בקשה ל הישפט במועד. לגופו של עניין טען כי קיים ספק בנוגע לאמינ ות מערכת א/3, ובהתאם טען כי ייגריוות דין במידה ובקשת ו תדחה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להארכת מועד להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק. עוד טענה כי טענת המבקש לפיה לא ידע אודות ההסבה אינה מתיישבת עם העובדה שהדו"ח הוסב לבקשתו (צורף תצהירו של המבקש מחודש אפריל 2018), וגם לא עם העובדה ש הדו"ח שולם בחודש ספטמבר 2018 .

די
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים אני מחליט לדחותה.

בכל הקשור לטענת המבקש לפיה לא היה מודע לעובדה שהדו"ח הוסב על שמו, הרי שטענה זו אינה מתיישבת (וזאת בלשון המעטה) עם תצהירו מחודש אפריל 2018 במסגרתו הוא הודה בכך שהוא זה שנהג ברכב, ו ביקש להסב את הדו"ח על שמו .

בנוסף, טענתו לפיה לא ידע על קיום הדו"ח אינה מתיישבת עם העובדה שהקנס שולם. מששולם הקנס על ידי המבקש יש לראותו כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינ ו - ראה ע"פ 40584/07 ציפורה רייני נ' מ. ישראל - מחוזי ירושלים .

גם לגופו של עניין, לא הועלתה טענת הגנה המצדיקה את קבלת הבקשה. כאמור הסבת הדו"ח על שמו בוצעה לבקשתו והקנס שולם על ידו, כך שלא יכולה להיות מחלוקת בשאלת זהות הנהג.

אשר לטענת המבקש כנגד אמינות מערכת האכיפה מסוג א/3, הרי שזו אינה מצדיקה את קבלת הבקשה. בע"פ 2983/19 סאלח פחמאוי נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי: "...בתי המשפט המחוזיים כבר הבהירו במספר פסקי דין בהם דחו ערעורים על דחיית בקשות להארכת מועד, כי פסק הדין בענין בדראן לא פסל את מצלמות א-3, ומכל מקום פסק דין זה אינו בגדר תקדים מחייב ואף לא הלכה מנחה (עפ"ת (חיפה) 51857-11-18 חמדאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.12.2018); עפ"ת (י-ם) 7334-12-18 בן דוד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.12.2018); עפ"ת (י-ם) 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.3.2019))". ברע"פ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון:"...הנפסק בעניין בדראן אינו מצדיק הארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ או ביטול פסק דין שניתן בהיעדר". טענה זו נבחנה מספר פעמים גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי אין בטענה זו כדי לבסס טענת עיוות דין ( ראה עפ"ת 7334-12-18 יגאל בן דוד נ' מדינת ישראל, עפ"ת 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל , עפ"ת 57312-01-19 שמחה לעדן נ' מדינת ישראל, עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל ) .

מעבר לנדרש, יצוין כי מדובר בשיהוי רב של יותר משנתיים מיום ביצוע העבירה, שיקול נ וסף שיש בו כדי לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

נוכח הנסיבות הנ"ל, ובפרט העובדה שהיה זה המבקש שביקש כבר בשנת 2018 להסב את הדו"ח על שמו, אני סבור שראוי היה להטיל על המבקש את הוצאות הבקשה, ורק לפנים משורת הדין אמנע מכך.

הבקשה נדחית.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מהיל גוהגאה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: