ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד נחום שינוע ותברואה בע"מ נגד איגוד ערים איילון, ביוב :

בפני כבוד ה שופט צבי דותן

העותרת

דוד נחום שינוע ותברואה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונן קגן ועו"ד ערן כהן

נגד

המשיבים

1. איגוד ערים איילון, ביוב, ביעור יתושים
וסילוק אשפה
ע"י ב"כ עו"ד רנה לפידות

2. שרון - דן השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דורון בראש

3. חן המקום בע"מ (פורמלית)

פסק דין

1. המשיב 1 (להלן: "האיגוד") פרסם מכרז פומבי מס' 02/2020, למתן שירותי הובלה וסילוק בוצה ממט"ש איילון, וקליטתה באתר טיפול בפסולת בוצה.
למכרז הוגשו שלוש הצעות, הצעת העותרת, הצעת המשיבה 2 (להלן: "המשיבה" ), והצעת המשיבה 3, שהיא משיבה פורמלית בעתירה.
המשיבה הוכרזה ע"י ועדת המכרזים כזוכה במכרז.
העותרת בעתירתה מבקשת לבטל את ההכרזה על המשיבה כזוכה במכרז, ולהכריז על העותרת כזוכה במכרז.

ההליכים במכרז
2. עם פתיחת תיבת המכרזים ע"י ועדת המכרזים, הועבר החומר אל היועצת המשפטית של האיגוד, ואל מהנדסת האיגוד, לבדיקת תקינות, הערכת ההצעות, ומתן חוות דעת.
מהנדסת האיגוד, הגב' ויקי שרייר, כתבה בחוות דעתה (נספח 3 לעתירה) כי כל המסמכים, שנדרשו במכרז כתנאי סף (קיומו של הסכם התקשרות עם אתר קליטת בוצה מורשה; קיומו של רישיון שירותי הובלה, לרבות רישיון מוביל, ועוד), לא היו במסמכי המכרז המקוריים של המשיבה, אלא הוספו על ידה בתהליך השלמת המסמכים. סיכום חוות דעתה בסוגיית העמידה בתנאי הסף הוא, כי כל המציעים עמדו בתנאי הסף.

3. לפי הוראות המכרז, לאחר בדיקת עמידה בתנאי הסף, תיבחן כל הצעה והצעה לגופה, כאשר נושא האיכות מהווה 30% מהציון הסופי, ונושא המחיר מהווה 70% מהציון הסופי.
נושא המחיר מתחלק לשלושה:
עלות לפינוי טון בוצה לאתר מורשה לפינוי פסולת (אתר הטמנה) – 10%;
עלות לפינוי טון בוצה למטרת טיוב/דישון קרקע ע"י העברתה למפעל לקומפוסט – 70%; עלות לפינוי טון בוצה לאתר הפסולת הרעילה בנאות חובב – 20%.
כן נקבע, שהצעת המחיר הנמוכה ביותר תקבל ציון 100, ויתר ההצעות יקבלו ציון יחסי בהתאם לכך.

4. הגב' שרייר, בחוות דעתה, ערכה טבלת ניקוד של ההצעות במכרז, כלהלן:

5. בהמשך חוות הדעת מציינת גב' שרייר כך:
"שרון דן הוא בעל הניקוד הגבוה ביותר, חברת דוד נחום שנייה, וחן המקום שלישית.
יחד עם זאת יש להדגיש כי שרון דן הציע מחיר נמוך מאוד, גם ביחס לאומדן המתכנן, לפינוי הפסולת הרעילה. יצוין כי בפסולת רעילה יש לטפל באתר מורשה מיוחד, והיטל הכניסה, ברמת חובב לדוגמא, תלוי בריכוז המתכות הפעילות אל מול החומר האורגני בבוצה, כאשר עלות הכניסה המינימאלית לאתר עומדת על כ- 2,000 ₪ לטון.
יודגש כי בעת כתיבת המכרז, עלה נושא פינוי הבוצה מהמאגר בעת שיקומו, ע"פ החלטת רשות המים כ-70% מעלות הטיפול בבוצה זו תושת על האיגוד, ושם עולה החשש כי יהיה צורך בפינוי בוצה רעילה. לעניות דעתי, ככל ונידרש לפנות בוצה רעילה, חברת שרון דן תתקשה מאוד לעמוד במחירים שהציעה לפינוי בוצה זו לאורך זמן.
בנוסף, נתן המציע שרון דן את העלות הגבוהה ביותר מבין כל המציעים לפינוי הבוצה לאתר קומפוסט, אשר זהו הפינוי העיקרי אם לא היחיד בימים אלו במט"ש.
מומלץ להזמין את המציע שרון דן לשימוע, ולשאול לפשר המחיר בעלות לפסולת רעילה. במידה וייתן תשובה ראויה יש לנהל עמו משא ומתן למחיר פינוי הקומפוסט בעלות זהה למציע מס' 2 דוד נחום, אשר קרובה לאומדן. בהיעדר מענה ראוי מהמציע שרון דן יש לבחור במספר 2 בניקוד, הלא הוא דוד נחום".

6. ביום 22.6.20 הגישה יועמ"ש האיגוד, עו"ד רנה לפידות, את חוות דעתה באשר להצעות השונות במכרז (נספח 4 לעתירה). היא כותבת בחוות דעתה "כי ביום 22 ביוני 2020 הועברו לידינו מלוא מסמכי ההצעה של המציע" (המשיבה), וכי כלל ההצעות עומדות בתנאי הסף. היא מדרגת את ההצעות לפי ניקודן, כמפורט לעיל. ואף היא ממליצה לאיגוד לפנות אל המשיבה לשימוע, על מנת לברר פשר הצעת המחיר שלה לפינוי פסולת רעילה, ובכך להסיר חשש כי מדובר ב"הצעה תכסיסנית". עם זאת, היא מסתייגת מהמלצת המהנדסת, כי בהעדר מענה ראוי בפי המשיבה בסוגיה זו, יש לקבוע את העותרת כזוכה במכרז.

7. שימוע כאמור לעיל נתקיים ביום 15.7.20.
להלן ציטוטים מדברי חברי ועדת המכרזים ואנשי האיגוד, בשימוע:
שמעון סוסן (יו"ר ועדת המכרזים):
"הוזמנתם לשימוע בגלל שבמכרז הצעתם מחיר נמוך באחד הסעיפים באופן קיצוני ביחס לאומדן. מבקשים לשמוע מדוע?"

ויקי שרייר (מהנדסת האיגוד):
"ידוע לכם שמתכוונים לייבש את המאגר, וכחלק מיבוש המאגר, נצטרך לפנות את הבוצה ..... יכול להיות מאוד שתהיה בוצה רעילה, ומדובר בכמויות גדולות ....
........
הכמויות הם גדולות, במחירים האלה זה פשיטת רגל."

שמעון סוסן:
" ..... שנותנים מחירים נמוכים קיצונית, אנחנו מחויבים לבדוק חוקית. כי מחר יהיו מאות משאיות כאלה, כל המכרז שנתתם וההצעה שנתתם הופך לא להיות ישים כלכלית .....
..... אנחנו שמחים על הצעה נמוכה, אבל אנחנו לא מאמינים שתעמדו בזה במאות משאיות".

8. להלן ציטוטים מדברי נציגי המשיבה בשימוע:
"עמית נגרין (מנהל המשיבה):
"אני קבעתי את המחיר בסעיף המדובר במכרז. לפני כן יצרתי קשר עם איש מכירות ברמת חובב וניסיתי להבין ממנו על איזה מחיר מדובר, ודיברנו כמה פעמים והבנתי ממנו עד שבאמת הבוצה היא לא מוגדרת כרעילה ולא עוברת בדיקת מעבדה שקובעת את הסמיכות, את הרעלנים את סוג הרעלן וכל מה שגרם לזה להיות בוצה רעילה ופסולת להטמנה, הוא לא יכול לתת לי מחיר. אני מכיר את המחיר של ההובלה וכל הנושא הזה, עשיתי שיקול והחלטתי לשים את המחיר ששמתי, ואני עומד בו ולא תהיה בעיה עם זה".

עו"ד דורון בראש (יועמ"ש המשיבה):
"להשלים את מה שעמית אמר. למעשה בגלל שאין פרמטר ברור למחיר שאתר הטיפול בבוצה רעילה יכול לתת, בגלל שזה פרמטרים שמשפיעים על המחיר הזה לכן למעשה החברה קבעה 460 ₪ ובפנים כללה את ההובלה. יכול להיות שבאמת היה כאן סיכון מסחרי אבל זה סיכון לגיטימי והחברה שרון דן תישא בכל העלויות האלה, ואם זה סיכון מסחרי, זה סיכון של שרון דן, ושום דבר לא ייפול על האיגוד. הכל ייפול על החברה".

עו"ד דורון בראש:
"המחיר שניתן לבוצה הרעילה לא קשור בכלל למסחר, זה מחיר אינדיבידואלי שניתן מתוך שיקול מסחרי ביחס לבוצה, ולא כדי לשנות את המשוואה ולא לשנות את המסחר. ואם תראו שבשאר הפרמטרים אלה מחירים ראליים, מחירי שוק".

9. בתום השימוע, יצאו נציגי המשיבה מן החדר, ואז התקיים הדיון הבא:
"ציון הדר (חבר ועדת המכרזים) – ויקי, מה הסבירות שסעיף זה יצא אל הפועל במהלך תקופת ההסכם עם הקבלן הזה?
ויקי שרייר – תלוי בקצב של החקלאים האחראים לפנות ולנקות את המאגר. אם זה יקח שנה או בעוד שנתיים אני לא יודעת.
ציון הדר – האם זה יצא במסגרת אורך חיי המכרז הזה?
רענן תימור (מנכ"ל האיגוד) – סביר שכן, אף אחד לא יודע מתי.
שמעון סוסן – אנחנו צריכים במכרז הבא לתת את המשקלים וגם לראות קצוות ולהעמיד מה שנקרא מחסומים.
לסיכום:
לאור תשובות הקבלן על יכולתו לעמוד מסחרית במחיר הנמוך שנתן לרכיב הפינוי לאתר פסולת רעילה, ובשכלול רכיבי המחירים ע"פ משקלם במכרז, המציע שרון דן נתן את ההצעה הזולה ביותר.
הוחלט: שרון דן מוכרז כזוכה.
הועדה מסמיכה את המנכ"ל והגזברית לשבת עם המציע לנהל מו"מ להפחתת הצעתו בפרמטרים האחרים.".

10. ביום 22.7.20 נתקיימה פגישה בין אנשי האיגוד לבין מנהל המשיבה, לצורך ניהול משא ומתן עמו להפחתת מחירים "מאחר והחברה הציגה תעריף גבוה ביחס ליתר המציעים, בסעיפי פינוי הבוצה לאתר הקומפוסט, וכן בפינוי של בוצה המיועדת להטמנה". כעבור מספר ימים נתקיימה פגישה נוספת בענין זה, ובה סוכם כי מחיר פינוי לאתר הטמנה יהיה 419 ₪ במקום 460 ₪ שהוצע במכרז; ומחיר פינוי לקומפוסט יהיה 229 ₪ במקום 239 ש"ח שהוצע במכרז. בפינוי בוצה רעילה לא חל שינוי במחיר.

11. לטענת המשיבים, ביום 3.8.20 נחתם חוזה התקשרות בין האיגוד לבין המשיב, עפ"י תנאי המכרז.

12. העתירה הוגשה ביום 11.8.20 (עיקר הסעדים המבוקשים ציינתי לעיל), ובד בבד הוגשה גם בקשה לצו ביניים לאסור על האיגוד להתקשר עם המשיבה בחוזה התקשרות לפי המכרז, ואם כבר נחתם חוזה כאמור – לאסור על המשיבים להמשיך בביצוע החוזה, עד להכרעה בעתירה.

טענות העותרת
13. נטען כי המשיבה לא עמדה בתנאי הסף של המכרז, בכך שלא צירפה להצעתה, במועד הגשתה (7.6.20), את כל המסמכים והאישורים, כנדרש בהוראות המכרז כתנאי סף, וכי צירפה אותם רק מאוחר יותר, ביום 22.6.20. נטען כי מתן אפשרות להשלים את המסמכים, שהגשתם מהווה תנאי סף, במועד מאוחר למועד הגשת ההצעות, פוגע בשוויון בין המציעים, אשר להם לא ניתן פרק זמן נוסף להשלמת המסמכים.

14. נטען כי נגרמת כאן פגיעה של ממש באינטרס הציבורי, שכן, המשיבה הגישה הצעה זולה ובלתי סבירה לסילוק בוצה רעילה, על מנת לזכות במכרז, אולם בו בזמן הגישה את ההצעה היקרה ביותר מבין כל המציעים לפינוי בוצה לאתר קומפוסט, שעל פי חוות דעת המהנדסת, "זהו הפינוי העיקרי, אם לא היחיד, בימים אלו במט"ש". יוצא אפוא שההצעה של המשיבה איננה ההצעה הזולה ביותר, כי אם ההצעה היקרה ביותר.

15. נטען כי הצעת המשיבה היא הצעה תכסיסנית. למעשה, הצעתה של העותרת היתה זולה מזו של המשיבה, בכל המרכיבים האחרים (פינוי לאתר הטמנה, ופינוי לקומפוסט), ורק בשל המחיר הנמוך באופן קיצוני שנקבה המשיבה, לפינוי בוצה רעילה, רק עקב כך, ניתן לה ניקוד טוב יותר, ורק עקב כך, זכתה במכרז.

16. האומדן המכסימלי שנקבע ע"י האיגוד עבור פינוי בוצה רעילה הוא 3,600ש"ח לטון. הצעת המשיבה היא 460 ₪ לטון. הצעת המשיבה נמוכה ב-88% מן האומדן.

17. גם יועמ"ש האיגוד ומהנדסת האיגוד הביעו דעתן הברורה בענין זה, וזימנו את המשיבה לשימוע.

18. מהנדסת האיגוד אמרה בשימוע, כי המחיר הזה עלול להביא את המשיבה לפשיטת רגל. היא אמרה גם, שיכול מאוד להיות שיהיה פינוי של בוצה רעילה, וכי מדובר בכמויות גדולות. המשיבה בשימוע טענה רק, שלא ניתן לקבוע מחיר קבוע מראש, ולכן קבעה את המחיר שקבעה, וכי אם יש בכך סיכון מסחרי, הרי זה סיכון שהיא נוטלת על עצמה. בשום שלב היא לא ביארה כיצד הגיעה למחיר הזה, כיצד היא תוכל לעמוד בו, ולא נתנה בטוחות ליכולתה לעמוד בו.

19. בהנחה שאכן יהיה פינוי של בוצה רעילה לאתר נאות חובב בכמויות גדולות, צריך לפסול את הצעתה הבלתי סבירה באופן קיצוני של המשיבה, ולהכריז על הצעת העותרת כהצעה הזוכה במכרז.

20. טענת האיגוד כי, לפי ניסיון העבר, ככל הנראה לא יהיה פינוי של בוצה רעילה, אינה עולה בקנה אחד עם מה שנאמר בדיון בועדת המכרזים ובדיון השימוע.

21. למשיבה (שנותנת את השירותים הללו לאיגוד מאז שנת 2015) היה כנראה ידוע (מה שלא היה ידוע לשאר המציעים), כי סביר שלא יהיה בפועל פינוי של בוצה רעילה בתקופת המכרז.

22. כל מטרתה של הצעת המחיר, שהוא מחיר הפסד, היתה לזכות במכרז בדרך תכסיסנית. ה"תכסיס" הוא – להציע מחיר בלתי ריאלי, ושאין לו כל קשר לעלות הריאלית של העבודה, עבור אותן עבודות במכרז, שהמציע מעריך כי ביצוען לא יידרש בפועל, ו"להעמיס" מחירים גבוהים במיוחד על אותן עבודות במכרז, שסבירות ביצוען גבוהה.

23. אם אמנם הסיכוי לפינוי פסולת רעילה הוא נמוך ביותר (כטענת האיגוד כיום), כי אז צריך היה להשמיט סעיף זה מן המכרז, או לתת את מירב המשקל לעבודות האחרות (פינוי לאתר הטמנה, פינוי לקומפוסט), שאז אין ספק שהצעת העותרת היא הזולה והטובה ביותר, ויש להכריז עליה כזוכה במכרז.

24. כמו כן נטען כי השימוע שנתקיים למשיבה היה למראית עין בלבד, כי לא נערך בשימוע בירור מעמיק עם המשיבה בענין הצעת המחיר שלה, תוך ירידה לפרטי הענין, וכיצד תוכל, מבחינה כלכלית, לעמוד בהצעתה. מיד בתום השימוע נתקבלה החלטה, שלטענת העותרת, נקבעה מראש, כשהנימוק היחיד שניתן בהחלטה הוא "לאור תשובות הקבלן על יכולתו לעמוד מסחרית במחיר הנמוך שנתן". נטען כי הועדה החליטה באופן שרירותי לעצום עיניה מהמהלך התכסיסני שהמשיבה נקטה בו.

טענות המשיבים
25. המשיבה כן צירפה להצעתה, במועד הגשתה, את כל המסמכים והאישורים שנדרשו במכרז, והפנייה אל המשיבה להשלמת מסמכים לא נעשתה אלא מחמת טעות.
26. בענין המחיר לפינוי פסולת רעילה, נטען כי בבירור שנערך עם אתר נאות חובב, מתברר שאין מחיר קבוע או מחיר מסוים להטמנת פסולת רעילה, שכן, הדבר תלוי במספר פרמטרים: סוג הרעלן, ריכוז הרעלנים, הרכב הבוצה, סמיכותה, ועוד. לכן, לא ניתן לדעת במועד הגשת ההצעה במכרז מהו המחיר המדויק שישולם לאתר הטיפול עבור טון בוצה רעילה.

27. הסיכוי שהעבודות כאן תכלולנה בפועל פינוי של פסולת רעילה הוא נמוך מאוד, שכן, בשנים האחרונות כל הבוצה ממט"ש איילון נשלחה לטיפול באתר קומפוסט, ולא לאתר הטמנה פסולת רעילה. האיגוד מפנה את תשומת הלב בענין זה אל נספח המופיע בעמוד 58 למסמכי המכרז, ממנו עולה כי כל הבוצה בשנת 2019 פונתה לאתר קומפוסט. וכן הוא מפנה לסעיף 3.4 בהוראות המכרז, שם נכתב כי "ניתן לומר כי עד היום, על פי רוב, איכות הבוצה עומדת בקריטריונים לפינוי לאתר קומפוסטציה". האיגוד מפנה גם למכרז של המשרד להגנת הסביבה מיום 4.8.20, ובו בקשה כי יעד סילוק הבוצה מתחום מאגר נשר יהיה לאתר קומפוסט.

28. נטען כי מתוך בירור שנערך עם אתר נאות חובב עלה, שלא ברורה כמות הבוצה הרעילה שתפונה, אם בכלל, ממט"ש איילון אל אתר נאות חובב, שכן, לדברי האתר, מעולם לא נקלטה באתר בוצה רעילה ממט"ש איילון.

29. נטען כי זהו מידע שהיה גלוי ופתוח בפני כל משתתפי המכרז, וזה היה גלוי וידוע למשיבה, מעצם עיסוקה משך 15 שנה בתחום פינוי הבוצה בישראל.

30. נטען כי האומדן שקבע האיגוד לפינוי בוצה רעילה (3,600ש"ח לטון) אינו נכון, שכן, מלכתחילה לא ניתן לנקוב במחיר אחיד לפינוי בוצה רעילה. עלות פינויה של בוצה רעילה נפרס על פני טווח רחב של מחירים, התלויים בהרכב הבוצה בעת הפינוי.

31. נטען כי האומדן איננו "חזות הכל", ואף אם נעשה ע"י בעלי מקצוע מיומנים ומקובלים, עדיין נדרש שיהיה מבוסס על תשתית עובדתית ומקצועית נכונה ומציאותית, ולא כך הדבר בענייננו.

32. לא הייתה כאן "העמסת מחירים" גבוהים על המרכיבים של פינוי לאתר הטמנה ופינוי לקומפוסט. המשיבה מסבירה בהקשר זה (בעמ' 20 לתגובתה) את הצעות המחיר שנתנה ברכיבים האלה, אשר תואמות לטענתה את העלות, בתוספת רווח קבלני סביר.

33. בענין השימוע נטען כי ועדת המכרזים השתכנעה שהמשיבה יכולה לעמוד בהצעתה ובהתחייבויותיה, על פי כל תנאי המכרז וההסכם, וככל שלקחה על עצמה סיכון, זהו סיכון מסחרי לגיטימי, וממילא איתנותה הפיננסית של המשיבה מאפשרת לה לקיים את ההסכם והמכרז ללא כל הסתייגות.

34. המשיבים עומדים על חשיבות הכלל בדבר זכיית ההצעה הזולה ביותר, וטוענים כי החלטת ועדת המכרזים היא החלטה סבירה ואין להתערב בה.

35. טענה נוספת שהועלתה היא כי דין העתירה להידחות על הסף מהטעם שהעותרת לא צירפה לעתירה את הצעתה במכרז. ההלכה היא, כי אין לאפשר זכייה במכרז למי שלא צירף את הצעתו לעתירה, שכן, הדבר שולל מבית המשפט ומהמשיבה את האפשרות לבחון את הצעת העותרת לעומק, והאם אכן עמדה בכל דרישות המכרז ותנאיו.

הבקשה לצו ביניים
36. כאמור לעיל, הוגשה גם בקשה לצו ביניים, והתגובות שהוגשו ע"י המשיבים הן למעשה תגובות לבקשה לצו ביניים.
הדיון בבקשה לצו ביניים נתקיים ביום 18.8.20. מאחר שטענות כל הצדדים, בכתבי הטענות ובדיון, היו טענות מלאות וממצות, שכללו את כל ההיבטים העובדתיים והמשפטיים שבמחלוקת, הצעתי שהדיון יהיה דיון בעתירה גופה, והצדדים הסכימו לכך.

לפיכך, הדיון להלן יהיה דיון בעתירה גופה, תוך "דילוג" על הצורך לדון בסוגיות הנוגעות אך לשאלת מתן סעד זמני או אי נתינתו.

דיון והכרעה
אי צירוף הצעתה של העותרת במכרז לעתירה
37. אפתח דווקא בטענה האחרונה שהזכרתי, הואיל וזו טענת סף, ואם היא מתקבלת, הרי מתייתר הדיון בכל יתר הטענות.
הנימוק שנתנה העותרת לאי צירוף הצעתה לעתירה הוא, שלא שמרה את ההצעה בידיה. נימוק זה, לאו נימוק הוא. גם אם נכון שההצעה אינה ברשותה, לא היתה כל בעיה וכל קושי לפנות ולקבל אותה מהאיגוד, ממש כפי שעשתה העותרת, וקיבלה מהאיגוד, את כל המסמכים שרצתה לקבל. גם הטענה כי היתה דחיפות מיוחדת בהגשת העתירה, הואיל ונודע לעותרת כי בינתיים כבר נחתם חוזה בין האיגוד והמשיבה, אינה טענה. דחיפות עשויה להיות דווקא כל עוד לא נחתם חוזה התקשרות בין בעל המכרז לבין הזוכה במכרז. משנחתם כבר חוזה, מאי נפקא מינה אם העתירה תוגש יום לפני, יומיים אחרי?

38. אכן ההלכה היא, כי חובה לצרף לעתירה את הצעתו של העותר במכרז, אולם ענין זה רלוונטי רק ככל שהדבר נוגע לסעד של זכייה במכרז.

ראה עע"מ 11572/05 טלדור מערכות מחשבים נ' אימג'סטור מערכות (בפיסקה 6):
"עותר שלא צירף את הצעתו שלו לעתירתו, וודאי אינו יכול לקבל סעד של זכייה במכרז".

וכן בר"ם 4960/07 רפיד ויז'ן נ' עיריית רמת השרון (בפיסקה 10):
"ככל שמתבקש סעד של זכייה במכרז – להבדיל מסעד של ביטול מכרז – אין לאפשר זכייה למי שלא צירף את הצעתו לעתירה".

וכן בר"ם 863/07 אחים בן רחמים (צפון) נ' חברת נמלי ישראל (בפיסקה 9):
"אין לאפשר זכייה למי שלא צירף את הצעתו שלו לעתירה .....
.......
"הדברים נאמרו אפוא ביחס לסעד של זכיה במכרז. הגיונם של דברים הוא, שעל המבקש כי הצעתו תתקבל ותזכה במכרז, יעמיד גם את הצעתו-הוא למבחן שיפוטי בפני בית המשפט ובפני המבקשות, כהצעה כשרה וראויה לזכייה. אם לא כן, יווצר מצב לא שוויוני, ובו בעוד שבפני העותרת מצוי כל החומר הרלבנטי על מנת לתקוף את החלטת ועדת המכרזים, הרי שלמציע שזכה במכרז אין אפשרות מיידית לבחון את כשירות הצעת העותרת בצורה מעמיקה ולהגיב עליה (אלא, למשל, במסגרת של הליך לגילוי מסמכים). מכאן חובתה הדיונית של העותרת להעמיד את הצעתה שלה לעיון בית המשפט כדי לבחון אם לא נפלו בה פגמים פוסלים".

וכן בר"ם 9793/07 כפרי יעקב נ' החברה הלאומית לדרכים (בפיסקה 9):
"כידוע, ככל שמתבקש סעד של זכייה במכרז – להבדיל מסעד של ביטול מכרז – אין לאפשר זכייה למי שלא צירף את הצעתו לעתירה ".

ולבסוף אצטט מעת"מ (י-ם) 242/01 אורקל מערכות תוכנה נ' מ"י, משרד האוצר (בפיסקאות 44, 45, 46, 92):
"44. .... טענת סף נוספת שהעלתה ב"כ המשיבה 2 היא, שיש לדחות את העתירה, ולו מהטעם שהעותרת לא הציגה את הצעתה שלה למכרז .....

45. טענה זו מקובלת עלי באופן חלקי, ורק בנוגע לסעד לפיו נדרש בית המשפט להצהיר שהצעתה של העותרת היא ההצעה הזוכה במכרז..........
..... יש לדחות את הטענה , ככל שמדובר בסעד של ביטול ההחלטה של ועדת המכרזים בדבר בחירת הצעתה של המשיבה 2 כהצעה הזוכה.
לעומת זאת, יש לקבל את הטענה, ולדחות על יסודה את העתירה, לגבי הסעד של בחירת הצעתה של העותרת כהצעה הזוכה במכרז. עותר איננו יכול לזכות בסעד זה – הצהרה על בחירת הצעתו כהצעה הזוכה במכרז – בלא שהציג בפני בית המשפט את הצעתו שלו.

46. טעם נוסף שניתן בפסיקה לחובתו של העותר להציג את הצעתו במכרז, הוא הטעם המבקש לשמור על השוויון בין המציעים, ליתר דיוק, בין הזוכה והעותר ......
.........
אולם, דומה שטעם זה מוגבל למקרים שבהם גילוי ההצעה נדרש לשם בירור ההליך המשפטי עצמו. כך הדבר, כפי שכבר נזכר, במקום שבו העותר מבקש לבחור בהצעתו כהצעה הזוכה במכרז .....".

39. סיכום האמור לעיל הוא, שהעתירה שבפניי נדחית על הסף, ככל שהיא נוגעת לסעד המבוקש להכריז על העותרת כזוכה במכרז. זאת מחמת אי צירוף הצעת העותרת במכרז, לעתירה.

אשר לסעד המבוקש בעתירה לבטל את החלטת ועדת המכרזים, שקבעה את המשיבה כזוכה כמכרז, בהקשר לסעד זה, אני דוחה את הטענה כי אי צירוף ההצעה מחייב דחיית העתירה על הסף.

מכאן ואילך אדון אפוא בעתירה לגופה, אולם רק בהקשר לסעד זה (והסעדים הנלווים לו, סעדים ד' ה') .

המשיבה עמדה בתנאי הסף של המכרז
40. בענין המסמכים והאישורים, המהווים תנאי סף במכרז, ואשר נטען שלא צורפו להצעת העותרת, אלא רק בהשלמה, כשבועיים לאחר מכן, יש לציין ולהדגיש כי טענה זו של העותרת לא נטענה בעלמא, אלא מבוססת היא על מהנדסת האיגוד, הגב' שרייר, שקבעה את הדברים מפורשות בחוות דעתה, נספח 3 לעתירה. למרות זאת, אני מקבל את טענת המשיבים, כי בבדיקה נוספת ע"י מהנדסת האיגוד נמצא, שכבר במועד האחרון להגשת ההצעות, צירפה המשיבה להצעתה את כל המסמכים והאישורים שנדרשו (כולל המלצות), וכי פנייתה של המהנדסת אל המשיבה, מיום 14.6.20, להשלמת מסמכים (נספח 3 לתגובת המשיבה לעתירה) בטעות יסודה. כך עולה גם מתגובתה המיידית של המשיבה, מיום 16.6.20 (נספח 4 לתגובת המשיבה לעתירה), שבה ציינה במפגיע כי צירפה להצעתה את כל ומלוא המסמכים והאישורים הנדרשים, לרבות המסמכים שביקשה המהנדסת בבקשתה להשלמת מסמכים. ליתר בטחון צירפה המשיבה למכתבה זה (פעם נוספת) את כל המסמכים.

41. הטעות בפנייה להשלמת מסמכים הוסברה ע"י עו"ד לפידות בכך, שחלק מהחומר מתיבת המכרזים הועבר אליה, וחלקו הועבר אל המהנדסת. הטענה מתיישבת עם האמור בפרוטוקול פתיחת תיבת המכרזים, כי "המעטפות על תכולתן הועברו לבדיקת היועמ"ש". ובפרוטוקול נוסף של ועדת המכרזים, מאותו יום, נכתב כי "החומר נמסר ליועצת המשפטית ולמהנדסת האיגוד לבדיקה". נראה אפוא (וכך טענה עו"ד לפידות) כי חלק מהחומר הועבר אליה, וחלק אל המהנדסת. המסמכים והאישורים לא היו בידי המהנדסת בעת שבדקה את ההצעות, ולכן כתבה בחוות דעתה את שכתבה, אך מסמכים אלה היו גם היו בידיה של היועצת המשפטית.
אינני מתעלם מכך, שהסבר זה הוא דחוק-משהו, בשים לב לחוות דעתה של עו"ד לפידות מיום 22.6.20 (נספח 4 לעתירה) שם כתבה (בסעיף 3.4) כי "ביום 22 ביוני 2020 הועברו לידנו מלוא מסמכי ההצעה של המציע", אך אני מקבל את ההסבר שניתן, גם משום שאין זה מתקבל על הדעת בעיניי, שמציע רציני, המגיש הצעתו במכרז, לא צירף להצעתו אף לא אחד מן המסמכים והאישורים שנדרשו כתנאי סף במכרז.

42. אם טעיתי בנקודה זו, הרי התשובה החלופית היא, שסעיף 9.1 להוראות המכרז קובע כי:
"ועדת המכרזים תהא רשאית לדרוש מכל אחד מן המציעים, לאחר שלב הגשת ההצעות למכרז, להשלים מידע ו/או אישורים ו/או מסמכים חסרים תוך זמן נקוב, לרבות ובין היתר לצורך בחינת עמידתו של המציע בתנאי הסף, ובלבד שמדובר בהשלמה טכנית, ותוכח עמידה בתנאי הסף עובר למועד האחרון להגשת ההצעות במכרז, והכל על פי שיקול דעתה הבלעדי ....."

(וראה עת"מ (ת"א) 1906/04 א' צום התקנות והחזקות נ' חברת נתיבי איילון, שם התייחס ביהמ"ש לפיסקה שכזאת במכרז, "פיסקת הוכחה מאוחרת").

אפשר שניתן בענייננו לומר גם, שצירוף המסמכים הנדרש לשם הוכחת העמידה בתנאי הסף, הוא כשלעצמו איננו תנאי סף. השווה ע"א (י-ם) 11525/07 נאות דורית נ' המועצה המקומית אלקנה, שם הבחין ביהמ"ש בין תנאי הסף של קיומו של רישיון עסק, לבין הדרישה לצירוף מסמך המעיד על קיומו של רישיון עסק, וקבע כי "דרישה אחרונה זו לא נקבעה כתנאי סף במכרז, אלא מצויה בסעיף אחר למכרז, העוסק בצירוף מסמכים למכרז". דברים אלה יפים לכאורה גם בענייננו.

מכל מקום, פיסקת ההוכחה המאוחרת, שאותה ציטטתי, מתייחסת מפורשות גם לבחינת עמידתו של המציע בתנאי הסף (וראה גם סעיף 9.4 להוראות המכרז).
המשיבה אכן השלימה, ובמועד שנקבע לה, את כל המסמכים והאישורים שנדרשה להשלים (זאת אם נתעלם, לצורך הדיון כאן, מקביעתי כי כל המסמכים היו מלכתחילה).
עוד חשוב לציין כי התאריכים של המסמכים הללו מעידים עליהם, כי כולם מסמכים שהיו קיימים עובר למועד האחרון להגשת ההצעות, ולא מסמכים שנעשו לאחר המועד הזה.

43. לסיכום, הטענה כי המשיבה לא עמדה בתנאי הסף של המכרז – נדחית.

הצעה גרעונית/הפסדית
44. תחילה יש לציין בהקשר זה, כי הנחת היסוד של האיגוד ושל עורכי המכרז בזמן אמת היתה, שאכן יהיה צורך בפינוי של בוצה רעילה לאתר נאות חובב.
כך מציינת מהנדסת האיגוד בחוות דעתה, "כי בעת כתיבת המכרז, עלה נושא פינוי הבוצה מהמאגר בעת שיקומו. עפ"י החלטת רשות המים, כ-70% מעלות הטיפול בבוצה זו תושת על האיגוד, ושם עולה החשש כי יהיה צורך בפינוי בוצה רעילה".
ובשימוע אמר מנכ"ל האיגוד: "אנחנו צופים שנצטרך לפנות את הפסולת הרעילה שבתוך המאגר".
ודברי המהנדסת, בשימוע: "ידוע לכם שמתכוונים לייבש את המאגר, וכחלק מייבוש המאגר נצטרך לפנות את הבוצה. יכול להיות מאוד שתהיה בוצה רעילה , ומדובר בכמויות גדולות".
ובהמשך השימוע נשאלה השאלה מהי הסבירות שסעיף זה (פינוי בוצה רעילה) יצא אל הפועל בתקופת המכרז הזה, ומנכ"ל האיגוד משיב: "סביר שכן, אף אחד לא יודע מתי".
יוער גם, כי המרכיב של פינוי פסולת רעילה קיבל משקל של 20% מסה"כ המחיר, וכפי שנאמר בשימוע (ויקי שרייר), "ניתנו במכרז משקלות לכל רכיב בהתאם לתחזיות רכיבי העבודה הצפויים".

45. האומדן שנקבע ע"י האיגוד לפינוי פסולת רעילה הוא 3,600 ₪ לטון.
המחיר שנקבה המשיבה בהצעתה עבור פינוי כאמור הוא 460 ₪ לטון, היינו, מחיר הנמוך ב-88% מן האומדן.
תקנה 22(ב) לתקנות העיריות (מכרזים) קובעת כי ועדת המכרזים תמליץ על ההצעה הזולה ביותר "ובלבד שהמחירים המוצעים הם הוגנים וסבירים בהתחשב עם האומדן שנמסר כאמור בתקנה 11".
דעתי היא כי מחיר הנמוך בשיעור כה קיצוני (88%) מן האומדן, אינו יכול להיחשב "מחיר הוגן וסביר בהתחשב עם האומדן". ניתן אמנם לחרוג מן האומדן, כל עוד החריגה היא בשיעור מתקבל על הדעת, אולם החריגה במקרה דנן היא חריגה קולוסלית, חריגה המעוררת מיד חשד להצעה בלתי כשרה ותכסיסנית, וחשש שהמשיבה לא תוכל, או תתקשה מאוד, לעמוד בהצעתה, אם תידרש לכך.
דברים אלה אכן הועלו ע"י מהנדסת האיגוד, שעה שבדקה את ההצעה, והיא אף ציינה מפורשות כי אם לא תיתן המשיבה מענה ראוי בענין זה, כי אז יש לבחור בעותרת כזוכה במכרז.
ויו"ר ועדת המכרזים התבטא בשימוע, שהמחיר הזה הוא נמוך באופן קיצוני ביחס לאומדן, וכי הוא מבקש לוודא, שלא היה כאן טריק של "העמסת מחירים". וכן, לדבריו: "אנחנו לא מאמינים שתעמדו בזה, במאות משאיות" . והמהנדסת אמרה כי "המחירים האלה זה פשיטת רגל".

46. המהנדסת ציינה בחוות דעתה, כי עלות הכניסה המינימלית לאתר נאות חובב היא 2,000 ₪ לטון. הצעתה של המשיבה נופלת מסכום זה בשיעור של 77%. כלומר, גם אם זה יהיה הבסיס להשוואה, גם אז, ענין לנו בהצעה נמוכה בעליל ובשיעור קיצוני.

47. חוסר הסבירות של המחיר נעוץ גם בכך, שהמשיבה נתנה אותו מחיר בדיוק (460 ש"ח ), הן לפינוי לאתר הטמנה, הן לפינוי פסולת רעילה.

48. מחיר אשר נופל בשיעור כה קיצוני מן האומדן הוא מחיר שהמשיבה לא תוכל לעמוד בו. את זאת לא אני קובע, את זאת קבעו אנשי האיגוד. המהנדסת, שאמרה שזו פשיטת רגל, ויו"ר ועדת המכרזים שאמר "אנחנו לא מאמינים שתעמדו בזה". המשיבה עצמה, בשימוע, לא ניסתה כלל להסביר ולהוכיח, כי יש ביכולתה לעמוד בהצעתה, והסתפקה באמירה:
"עשיתי שיקול, והחלטתי לשים את המחיר ששמתי, ואני עומד בו, ולא תהיה בעיה עם זה", אמירה שבנסיבות ענייננו, היא כללית, סתמית, וריקה מתוכן. מקום שמדובר בפער כה קיצוני, דמיוני ממש, בין האומדן לבין ההצעה, צריך היה להיכבד ולהיכנס לפרטים, ולהראות הלכה למעשה כיצד תוכל המשיבה לעמוד בהתחייבותה, במחיר שהציעה.

49. אמירה נוספת של המשיבה בשימוע היתה, שזהו סיכון מסחרי שהמשיבה נוטלת על עצמה, וכי שום דבר לא "ייפול" על האיגוד, רק על המשיבה. גם זו אמירה שבנסיבות הענין לא היה מקום להסתפק בה. האיגוד אינו עוסק בחלוקת סיכונים בין הצדדים, ומה שחשוב לו איננה העובדה ש"שום דבר לא ייפול על האיגוד. הכול ייפול על החברה". מה שחשוב לאיגוד הוא, שהקבלן יעמוד בהתחייבויותיו , שהרי אם לא יעמוד בהן, ימצא האיגוד את עצמו מול שוקת שבורה, ומה תועיל לו האמירה, שזהו סיכון מסחרי שהמשיבה נוטלת על עצמה?

50. בתגובת האיגוד לעתירה (פיסקה 11.10) הוא מציין כי מטרת השימוע היתה לאפשר למשיבה לשכנע את ועדת המכרזים כי הצעתה מבוססת על היגיון כלכלי, וכי היא ישימה ומעשית.
אולם המשיבה, בשימוע, לא שכנעה וגם לא ניסתה לשכנע, כי הצעתה מבוססת על היגיון כלכלי, וגם לא שכנעה ולא ניסתה לשכנע (להבדיל מאמירות בעלמא) כי היא ישימה ומעשית. נראה כי לא נערך בשימוע דיון רציני ומעמיק בשאלות שהועמדו על סדר היום, כמופיע בפרוטוקול השימוע: "המציע הוזמן לשימוע כדי להסביר איך בנה את ההצעה, ושיסביר שגם אם ההצעה שלו נמוכה משמעותית, הוא יוכל לבצע את העבודה". בפועל, המשיבה לא נתנה כל הסבר (ואין לה הסבר) כיצד בנתה את הצעתה, וגם לא נתנה הסבר שיש בו כדי לשכנע כי היא תוכל לעמוד בהתחייבותה. ולא רק בשימוע, גם בתשובתה לעתירה, וגם בדיון לפניי, לא נתנה הסבר בשני עניינים אלה.

51. האיגוד טוען מספר פעמים בתגובתו (פיסקאות 4.7, 9.4), כי המשיבה במהלך השימוע העלתה בין היתר את הטיעון, שאיתנותה הפיננסית מאפשרת לה לעמוד מאחורי הצעתה, וכי זה היה גם אחד משיקוליה של ועדת השימוע בהחלטתה. אני דוחה טענה זו. המשיבה במהלך השימוע לא ציינה ולא אמרה מילה בדבר איתנות פיננסית, וממילא ענין זה לא היווה ולא יכול היה להוות שיקול בין שיקוליה של ועדת השימוע.

52. המשיבה בתגובתה לעתירה (בעמ' 18) מצטטת את פסק הדין בעת"מ (ב"ש) 372/05 מ.ת.א.ר. מיחשוב נ' עיריית אשדוד, שגם בו היה פער גדול מאוד (62%) בין האומדן לבין ההצעה. במקרה שלפניי, הפער (88%) בין האומדן לבין הצעת המשיבה גדול ב-42% מן הפער שהיה בפס"ד מ.ת.א.ר. לכן, בהבדל ממה שנאמר בענין מ.ת.א.ר. (שם, בפיסקה 4) כי "מקרה זה אינו ממוקם בקצה", הרי המקרה דנן ממוקם לדעתי בקצה ממש, וליתר דיוק – מעבר לקצה.
ובהבדל ממה שנאמר בענין מ.ת.א.ר, הרי שבמקרה דנן, כן "המדובר במקרה חריג, בו המחיר המוצע עומד ביחס כה קיצוני להצעות אחרות בנסיבות הענין, שניתן לומר שההצעה לאו הצעה ממשית היא, או לפחות אינה הוגנת וסבירה" (ציטוט מפיסקה 2, שם).

53. טוענים המשיבים כי גם הצעת העותרת היתה נמוכה בשיעור ניכר (46%) מן האומדן. אכן כן, אך קיים הבל מהותי בין פער זה, לבין הפער אצל המשיבה (88%).
ושנית, הצעתה של העותרת (1,950ש"ח לטון) רחוקה אמנם מהאומדן, אך קרובה מאוד להערכתה של מהנדסת האיגוד, שציינה בחוות דעתה, כי עלות הכניסה המינימלית לאתר נאות חובב היא 2,000 ₪, ועובדה היא, שמהנדסת האיגוד, כשבחנה את ההצעות, לא ראתה כל פסול בהצעתה של העותרת, מבחינת המחירים, או מכל בחינה אחרת.

54. המשיבה העלתה גם טענה, כי האומדן שנקבע ע"י האיגוד איננו נכון, אולם לא הביאה כל תימוכין לטענה זו, שנטענה על דרך הסתם.

55. האיגוד בכתב תשובתו לעתירה טוען (בפיסקה 4.5) כי הסיכוי שיהיה בפועל פינוי של פסולת רעילה, ממט"ש איילון לאתר נאות חובב, הוא נמוך ביותר, וכן (פיסקאות 11.5, 11.6) כי דבר זה היה גלוי בפני כל המשתתפים במכרז.
דברים אלה אינם מתיישבים עם דברים שאנשי האיגוד ואנשי ועדת המכרזים אמרו בזמן אמת, כפי שציטטתי בפיסקה 44 לעיל, וגם לא עם מסמכי המכרז עצמו, שבהם ניתן משקל לא מבוטל (20%) לפינוי בוצה רעילה. על כן , אינני מקבל טענה זו , ואני מקבל את טענת העותרת (בפיסקה 57) כי לא נמסר למציעים, שעפ"י ניסיון העבר, לא יהיה צורך בפינוי בוצה רעילה. אם הדברים הללו היו ידועים, הרי הם היו ידועים ככל הנראה רק למשיבה (ולא ליתר המציעים), מכח היותה קבלן פינוי הבוצה של האיגוד מאז שנת 2015 (ואולי אף לפני כן, בשימוע נאמר שהיא עובדת עם האיגוד כבר 10 שנים).

הצעה תכסיסנית
56. נראה כי המשיבה, על יסוד ניסיונה במתן שירותים לאיגוד מזה כמה שנים, העריכה כי לא יהיה, בפועל, פינוי של בוצה רעילה לנאות חובב, ולפיכך הציעה, עבור שירות זה, מחיר בלתי סביר בעליל, ומנגד, עבור השירותים האחרים, אלה שכן יבוצעו בפועל, הציעה מחירים שהם גבוהים מאלה שהציעו המציעים האחרים במכרז.
נקיבת מחיר נמוך בשיעור קיצוני במרכיב אחד מטה את החישוב, באופן מלאכותי ומניפולטיבי, כך שסה"כ המחיר של ההצעה הוא נמוך מכל שאר המציעים, ולפיכך ההצעה זוכה במכרז; זאת שעה שההצעה בפועל ולאמיתו של דבר (כלומר אם מביאים בחשבון רק את השירותים שיבוצעו בפועל), היא גבוהה מן ההצעות האחרות, ולכן לא צריכה לזכות במכרז.

57. בענין זה אין טוב מלצטט את דבריה הקולעים של כבוד השופטת פרוקצ'יה בעע"מ 687/04 ינון תכנון ייעוץ ומחקר נ' רשות הנמלים והרכבות.
כבוד השופטת פרוקצ'יה חילקה את הדיון לשני מישורים, המישור החוזי, והמישור הציבורי.
באשר למישור החוזי, נאמרו הדברים הבאים:
" ..... עיון בהצעה הכספית שהגישה המערערת מעלה כי היא בנתה את הצעתה הכספית באופן שהסכום הכולל של מלוא הערכים הכספיים של הצעתה נמוך בלמעלה מ-50% מהאומדן ומההצעות של המציעים האחרים .......
ברי, כי ציון מחיר יחידה שאיננו ריאלי מעמיד את הצעת המערערת על פניה כהצעה בלתי רצינית ובלתי ממשית. הצעה זו בנויה על השערה, שלא ברור מה יסודה, כי באותם פריטים שלגביהם לא צוין מחיר ממשי, הרשות הציבורית בסופו של דבר לא תעמיד בפני המתכנן שייבחר דרישות ביצוע. השערה זו מבוססת על ספקולציה שלא ניתן לה ביסוס ממשי. מעבר לכך, השיטה בה בחרה המערערת לתמחר את הצעתה אינה תואמת דרישה בסיסית של המכרז להציע הצעת מחיר ריאלית מראש לכל חלופות התכנון שפורטו במכרז, בלא שניתן שיקול דעת למציע להחליט בינו לבינו לאלו חלופות יתייחס ברצינות בתמחירו ולאלו יתייחס בביטול. לכך טענה המערערת כי היא לקחה מראש סיכון מחושב לפיו אם בכל זאת תידרש לבצע את הפריטים להם התייחסה בביטול, כי אז היא תספוג את הפגיעה הכלכלית שתונחת עליה עקב כך, ותבצע את העבודות ללא רווח או אף בהפסד. גישה זו, על פניה, אינה מעוררת אמון. היא משקפת הצעה בלתי רצינית של גוף עיסקי, המהווה מניפולציה תמחירית המתבססת על השערות חסרות יסוד, שתכליתה להביא להוזלה מלאכותית של הצעת מחיר, בלא מתן מענה אמיתי למרכיבים שונים בהזמנה, שהמכרז דרש הצעות כספיות ממשיות לגביהם. דרכה של המערערת נועדה להביא להטייה בתוצאות המכרז, והיא פסולה מחמת חוסר תום לב. תכסיסנות פסולה ניכרת, בין היתר, מקום שיש פער ממשי בין האומדן הריאלי של העיסקה לבין ההצעה, מקום שחלק מפריטי ההצעה אינם מתומחרים כלל, או מתומחרים בצורה מלאכותית".

אשר למישור הציבורי, קבעה השופטת פרוקצ'יה כך:
"מקום שהזמנה להצעות במסגרת מכרז מורה כי ניתנת עדיפות בשיקלול להצעה הכספית אף על פני השיקול המקצועי, כפי שנעשה במקרה זה (60 נקודות מול 40 נקודות), הרי שבתחרות על ההצעה הטובה ביותר מבחינה כספית נדרש לצאת מנקודת מוצא שוויונית ומשותפת לכל המציעים, והיא - שהכול מקיימים את אותם כללי משחק, ועונים במדויק ותוך החלת עקרונות שוויוניים לדרישות המזמין. התחרות בין המציעים נסבה, בין היתר, על הערכים הכספיים שכל מציע מעמיד ביחס לפריטים שונים שיש לתמחרם על פי דרישת המזמין. כאשר מציע אחד מגיש הצעה כספית המכילה ערכים כספיים בלתי ריאליים ביחס למספר רכיבים בהזמנה, הוא מביא באופן מלאכותי להוזלה ניכרת של הצעתו הכספית הכוללת, אך אגב כך הוא מפר את כללי השוויון בתחרות, בסטייתו מהבסיס המשותף המתחייב להצגת ההצעה הכספית. הפרת כללי השוויון כאמור, מצדיקה, כשלעצמה, פסילה על הסף של ההצעה. במקרה זה, המערערת הציבה ערכים כספיים בלתי ריאליים במספר פריטים בהצעתה הכספית. הצעתה בכללותה הפכה עקב כך להיות זולה באופן ניכר מאלה של שאר המתחרים, אך הדבר נעשה תוך הפרת כללי השוויון ביחס ליתר המציעים, שקיימו את דרישת המזמין והציעו הצעות כספיות לכל מרכיבי ההזמנה על כל חלופותיה. הפגיעה בכללי השוויון במישור הדין הציבורי פוגמת בהצעת המערערת ומצדיקה את פסילתה".

הדברים כמו נאמרו ביחס למקרה שלפניי, וכל המוסיף – גורע.

58. המשיבה בתגובתה לעתירה (עמ' 16) מצטטת את עת"א (ת"א) 1306/03 א. ארנסון נ' כביש חוצה ישראל, שם קבע כבוד השופט י' זפט כי תימחור פריט אח ד במחיר לא ריאלי, מתוך הנחה שככל הנראה המציע לא יידרש לספקו, איננו תכסיס פסול, המחייב פסילת ההצעה.
סבורני כי פס"ד ארנסון אין בו כדי לסייע למשיבים.
באותו מקרה כלל לא היה אומדן.
המחיר הנמוך במיוחד שם, ניתן לפריט אחד מתוך 260 פריטים שנכללו במפרט.
שוויו של אותו פריט אחד היה 2% בלבד מערך הפרויקט כולו.
הפער בין סה"כ הצעת העותרת לבין סה"כ ההצעה שזכתה במכרז היה 1% בלבד.
והעיקר – בניגוד לפס"ד ארנסון, הרי בענין ינון, שאותו ציטטתי באריכות, קבע בית המשפט העליון מפורשות הלכה שונה, והיא, כי מדובר בהטיה של תוצאות המכרז, וכי היא פסולה מחמת חוסר תום לב ותכסיסנות, כמו גם מחמת הפרת כללי השוויון.

59. וכפי שנאמר בענין אחר: "הכול ענין של מידה וכמות. והעיקר, על ההצעה להיות כנה וגלויה, ללא הטעיה. מחירים גרעוניים, אם ישנם כאלה, צריכים להיות בפרופורציה שולית בלבד להיקף ולסכום הכולל של המכרז" (בש"א (י-ם) 3290/99 ר.ס. תעשיות נ' מ"י, משרד התשתיות הלאומיות, בפיסקה 11).

הצעת העותרת היא הטובה ביותר
60. ההצעה התכסיסנית במקרה שלפניי הביאה לפגיעה באחת התכליות העיקריות והמרכזיות של מוסד המכרז: השגת ההצעה הטובה ביותר לרשות. כפי שקבעה מהנדסת האיגוד בחוות דעתה, המשיבה נתנה את העלות הגבוהה ביותר מבין כל המציעים לפינוי בוצה לאתר קומפוסט, שזה (לדבריה) הפינוי העיקרי, אם לא היחיד , בימים אלה במט"ש. אעיר כי גם אחרי שהמשיבה הפחיתה (בעקבות מו"מ שהתנהל אחרי זכייתה במכרז) את מחיריה בגין פינוי לקומפוסט ופינוי לאתר הטמנה, גם אז, מחיריה עדיין גבוהים יותר ממחירי המציעים האחרים. הנה כי כן, ההצעה שועדת המכרזים קבעה כי היא הזוכה במכרז, איננה הצעה אמיתית, שמבטיחה לקופה הציבורית את המחיר הטוב ביותר, אלא הצעה, שמצד אחד, לא ניתן כלל לעמוד בה, ככל שמדובר בפינוי בוצה רעילה; ומצד שני, אם נכונה טענת האיגוד כי הסיכוי שיהיה בפועל פינוי של בוצה רעילה, הוא נמוך ביותר, כי אז אין חולק שהצעת העותרת היא הטובה ביותר , כפי שגם קבעה מהנדסת האיגוד במפורש בחוות דעתה.

סיכום
61. א. אני מקבל את העתירה, חלקית, פוסל את הצעתה של המשיבה 2, שרון דן בע"מ, ומבטל את החלטת ועדת המכרזים שקבעה את הצעתה של המשיבה 2 כזוכה במכרז.
ב. אינני מכריז על העותרת כזוכה במכרז, הואיל ולא צירפה לעתירתה את הצעתה שלה במכרז.
ג. על האיגוד (המשיב 1) להשאיר בידיו את הערבויות שהעותרת הפקידה בידיו במסגרת הצעתה במכרז.
ד. ההתקשרות בין האיגוד לבין המשיבה 2 תימשך עתה רק לפרק זמן קצר, עד שיוחלט ע"י ועדת המכרזים מי הוא הזוכה במכרז.
ה. כל אחד מן המשיבים 1, 2 יישא בהוצאות העותרת בסך 25,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ד אלול תש"פ, 13 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

צבי דותן, שופט


מעורבים
תובע: דוד נחום שינוע ותברואה בע"מ
נתבע:
שופט :
עורכי דין: