ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלכסנדר גייסנסקי נגד כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ :

לפני:

כבוד הנשיאה הדס יהלום

התובע
אלכסנדר גייסנסקי
ע"י ב"כ: עו"ד גל גולדברג
-
הנתבעת
כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ליאת אינגבר

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו בנתבעת .
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לטענת התובע בדבר זכאותו לתנאי ההעסקה שנקבעו בהסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 4.12.12 בין מדינת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה.

2. בפנינו העידו התובע וכן מר אייל טלה מטעמו.
מטעם הנתבעת העיד מר שגיא יום טוב – מנהל סניף בנתבעת.

3. לאחר שמיעת העדויות הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

4. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. הנתבעת היא חברה בע"מ המספקת שירותי שמירה ואבטחה לגופים מוסדיים, ממשלתיים ופרטיים.
ב. התובע עבד בנתבעת מיום 11/5/11 עד ליום 10/9/15.
ג. בשנת 2014 נרכשו מניות הנתבעת על ידי חברת טי אנ ד אם סער ביטחון בע"מ.

5. ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4/12/12
ביום 4.12.12 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין מדינת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - הסכם 2012).
ההסכם, שתחילתו ביום 1/5/12 קובע תנאי מינימום להעסקת עובדי ניקיון ושמירה בהתקשרויות קבלניות של המדינה בתחומי הניקיון והשמירה.
ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה.

6. לטענת התובע, עבד כמפקח/אחראי אבטחה אך ורק במשרדי ממשלה שבהם הנתבעת סיפקה שירותי שמירה ואבטחה, ובכלל זה משרד המשפטים, משרד התחבורה, המשרד לפיתוח הנגב והגליל ו מערך אבטחת בתי שרי הממשלה.
על כן זכאי לטענתו לתשלום הזכויות שנקבעו בהסכם 2012.

7. על זכותו של התובע לדרוש קיומם של חיובים על פי הסכם שהוא אינו צד לו, נכתב:
"...לדידי, עובד בענף השמירה, שמעסיקו התקשר בהסכם עם גוף ציבורי לאספקת שירותי שמירה, ובהסכם מצויה תניה לפיה ישולם לעובדים שכר מסוים - אי תשלומו של אותו השכר יכול שיוליד לעובד עילת תביעה, בהסתמך, בין היתר, על עקרון תום הלב החולש על יחסי העבודה בין הצדדים, במיוחד אם המעסיק שלשל את הסכומים האמורים, או חלקם, לכיסו."

ראה ע"ע 1503/02 עפר יחיאלי-חב' השמירה בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (26), 46 (2004).

8. לטענת הנתבעת, התובע עבד כמפקח בלבד ולא כעובד שמירה ומש כך הסכם 2012 אינו חל על העסקתו ואף לא צווי ההרחבה בענף השמירה.

9. על פי סעיף ההגדרות בהסכם 2012 "עבודת שמירה" היא –

"עבודת שמירה המבוצעת עבור המדינה על פי חוזה שבינה לבין קבלן השמירה".

"עובד שמירה" הוא –

"מי שמתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין קבלן השמירה, אשר מועסק בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי המדינה".

"אחראי שמירה" הוא –
"מי שמתקיימים לגביו כל אלה:
(א) מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בינו לבין קבלן שמירה;
(ב) הוא אחראי על עובדי שמירה, על פי האופן בו הדבר מוגדר בחוזה שבין המדינה לבין קבלן השמירה;
(ג) הוא מועסק בחצרי המדינה;"

10. תפקידו של התובע
לתצהיר התובע צורף הסכם העסקה מיום 8/5/11.
במבוא להסכם ההעסקה נכתב:
"החברה מעוניינת להעסיק את התובע בתפקיד של: סייר".

בהסכם ההעסקה אין כל התייחסות נוספת לתפקידו של התובע או לדרישות החברה ממנו.

הנתבעת הציגה, בנוסף, טופס הודעה לעובד מיום 8/5/11 (נ/1).
בטופס ההודעה לעובד, הרישום בכתב יד תחת הכותרת "תפקידיו העיקריים של העובד הם כלהלן" אינו קריא.

מהסכם העבודה וטופס ההודעה לעובד לא ניתן ללמוד על טיבו ואופיו של התפקיד שמילא התובע בפועל .
במסמכי העסקה נוספים של התובע, תפקידו הוגדר כ"מנהל שירות אזורי".

11. הנטל להוכחת טענתו של התובע כי ביצע תפקידי שמירה ואבטחה, מוטל על כתפיו.
התובע טען שלצורך מילוי תפקידו כמאבטח , נשא נשק, יצא להכשרות מטעם החברה ואייש עמדות במשרדים ממשלתיים ובבתי שרי ממשלה.

לטענתו, במקביל לתפקידו זה שימש כאחראי על צוותי האבטחה שעבדו יחד איתו במשרדי הממשלה הנ"ל ו במסגרת תפקיד זה נתן הוראות באשר לשיבוץ המאבטחים שבאחריותו, תכנן את המשמרות והמשימות שלהם, פיקח על עבודתם והנחה אותם.
לצורך כך, התנייד באמצעות רכב של החברה בין אתרי האבטחה השונים.
עוד לטענתו "הוקפץ" לתת מענה אבטחתי מבצעי לאירועים שונים שהתרחשו בשטח, כגון כשנוצר צורך ספציפי במאבטח נוסף במקום מסוים או כאשר היה צורך בתגבור צוות הביטחון כשאירע אירוע חריג במשרדים ממשלתיים שבאחריות התובע.

התובע הביא דוגמאות לאירועים בהם השתתף כמאבטח –
בשנת 2015 היה חלק מצוות האבטחה של פרקליט מאוים במשרד המשפטים. במסגרת זו שימש כנהג ונדרש להיות חמוש.
בחודש אפריל 2015 היה חלק מצוות האבטחה של השר ישראל כץ ונכח בהפגנה מול ביתו של השר. התובע צירף צילומים וסרטון מההפגנה בהם הוא מצולם.

12. הנתבעת טענה מנגד שתובע לא עבד בתפקיד שמירה.
לטענתה, התובע עבד בתפקיד מפקח אזורי/מנהל שירות אזורי ו נדרש להסתובב בין אתרי הנתבעת השונים , לא רק במשרדי ממשלה, ולפקח על הנעשה בהם ועל עבודת המאבטחים בכל פרויקט.

להוכחת טענתה הנתבעת הפנתה לתלושי השכר של התובע בהם נכתב "דרוג: מנהלה" ולתרשומת השימוע שנערכה לתובע בתאריך 4/8/15 בה נכתבו שורה של ליקויים העוסקים בתקלות ניהוליות.

בנוסף, הנתבעת הפנתה לצו ההרחבה להסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה 2014 בו נכתב בהגדרת "עובד":

""עובד" - כל עובד מעל גיל 18, המועסק על ידי מעסיק והמבצע עבודות שמירה ו/או אבטחה אצל מזמין שירות מכח חוזה למתן שירותי, ובכלל זה עובד חודשי ועובד בשכר. בין אם מועסק במשרה מלאה ובין אם מועסק במשרה חלקית, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי מזמין השירות. למען הסר ספק מובהר כי הסכם זה לא יחול על עובדי המטה של המעסיק, ובכלל זה: עובדי הנהלה, עובדי מינהלה, אדמיניסטרציה, חשבונות, לוגיסטיקה, כספים, שכר, משאבי אנוש, לשכה משפטית, ומנהלים מקצועיים של המעסיק."

13. ביחס לתפקיד אותו מילא התובע בפועל הצהיר עד הנתבעת, מר יום טוב, כך:

"סניף תפעולי של הנתבעת בחלק האדמיניסטרטיבי מורכב ממנהל סניף, סגן מנהל סניף, שני מפקחים/מנהלי שירות אזוריים בדרך כלל (תלוי בגודל הסניף), מזכירה, קלדנית שכר ושעות ואשת משאבי אנוש.

המפקחים ו/או הסגנים ו/או המנהלים הם בדרך כלל גם בעלי הרשיון המיוחד של חדר הנשק של החברה כלומר אחראים על חדר הנשק ואחראים על חימוש המאבטחים המוצבים בעבודות אבטחה.

הסניף אותו ניהלתי ובו הועסק התובע היה גם הוא מורכב מבעלי תפקידים אלה.

אנחנו כסניף אחראים על ניהול הפרוייקטים השונים ברמה המנהלתית בלבד. אנחנו לא מבצעים משימות אבטחה כלל.

תפקידו של המפקח בדרך כלל זה להסתובב בין האתרים ולהיות בקשר עם הלקוח לכל בעיה שיש בפרויקט, לבצע הסעות (של עובדים למקום העבודה), לספק מדים וציוד נדרש למאבטחים כמו גם ציוד לעמדות השמירה (קפה, תה, סוכר וכדומה) וכן הלאה. התובע היה עונה לעובדים על בעיות וטענות שלהם אם בענייו ציוד ואם בעניין שאלות בקשר עם שכרם עבודתם וכן הלאה. כמו כן אם אותו מפקח הוא גם בעל הרשיון לחדר הנשק הוא אחראי על חימוש המאבטחים...
כל עבודתו של המפקח היא מנהלתית לחלוטין. הוא אינו מבצע משימות אבטחה לא מוצב לעמדה ולא מועסק אצל מזמין שירות כזה או אחר מכח ההסכם עמו".

עוד הצהיר כי התובע, שלא עבד קורס הכשרה וריענון כנדרש, וכי היה מנוע מלהיות מוצב בעמדת שמירה ולספק שירותי אבטחה.

14. מר יום טוב העיד כי התחיל לנהל את סניף תל אביב בו עבד התובע בשנת 2016, משמע, לאחר סיום עבודתו של התובע בסניף. משנשאל האם נכון שלא ניהל את התובע השיב שהוא זוכר שהתובע עבד תקופה קצרה תחת ניהולו אך יתכן שהוא טועה. מכל מקום, אישר כי לא ניהל את התובע ברוב תקופת העסקתו.
למרות זאת, עמד על כך שהתובע לא ביצע עבודות שמירה -
"ת. אני חוזר ואומר שהתובע לא הוצב בעמדת שמירה לעולם. אני מעיד על כך שמעולם הוא לא עבד כמאבטח ולא הוצב בעמדות שמירה. הוא הוצב כמנהל שמירה אזורי וכך עבד וזה היה תפקידו.
ש: למדת את זה מהמסמכים?
ת: כן. גם."

15. כעולה מהראיות, בתאריך 6.8.15 קויים לתובע שימוע. בשימוע השתתף מר שגיב עופר, שהיה מנהל הסניף לפני מר יום טוב.
עובדה זו תומכת בטענת התובע, שמר יום טוב לא היה ממונה על התובע ולא יכול היה להעיד מידיעה אישית על אופי תפקידו, כפי שבוצע בפועל.

16. מר שגיב עופר, מנהל סניף תל אביב בתקופה הרלוונטית לתביעה והממונה על התובע, ש יכול היה להעיד מידיעה אישית על אופי תפקידו של התובע, לא זומן על ידי הנתבעת לעדות.

17. התובע העיד כי במהלך תקופת עבודתו ביצע שלוש ארבע משמרות בשבוע כמאבטח .

18. מר אייל טלה, העד מטעם התובע, הצהיר כי עבד במקביל לתובע כמאבטח בחברה סהר בטחון שאף היא שייכת לקבוצת טי אנד אם. על פי עדותו, התובע פיקח על עבודתו ובמסגרת זו שיבץ אותו לעמדות השמירה השונות ונתן לו הוראות ומשימות.

מר טלה הצהיר כי שובץ כמאבטח בבתים של שלושה פרקליטים שונים של משרד המשפטים וכי התובע שימש כחלק מצוות האבטחה שליווה את הפרקליט באופן צמוד. עוד הצהיר כי שובץ כמאבטח מתקן של משרד התחבורה בחולון והתובע עבד איתו כמאבטח במתקן זה וביצע את כל משימות האבטחה המבצעיות כמוהו וכמו יתר מאבטחי המקום.

על פי האמור בתצהירו, התובע היה חלק מצוות האבטחה המבצעי של החברה וידוע לו כי עיקר עבודתו בחברה היתה פעילות מבצעית.

כך העיד בעניין זה:

"ש: כמה משמרות עשית עם אלכס יחד?
ת: אין לי מושג. היו מקרים שהייתי רואה אותו על בסיס יום יומי והיו מקרים שהייתי רואה פעמיים בשבוע או שלוש פעמים.
ש: כשהיית רואה מה זאת אומרת שהוא היה מפקח או עובד במשמרת?
ת: רוב הפעמים לעובד איתי יחד. היינו עובדים ברישוי חולון .
ש: תפרט. האם הוא עבד איתך כמו מאבטח?
ת: במשרד הרישוי בחולון היה תקן של 4 מאבטחים אחרת המשרד לא היה נפתח. בגלל שהייתי סוג של כולבויניק הייתי עובד בכמה מקומות במקביל. אלכס היה משבץ אותי פעם לפה ופעם לשם.
ש: האם הוא היה משבץ גם את עצמו?
ת: כן. לא פעם ולא פעמיים ולפעמים שבוע שלם עבדנו ברישוי חולון ביחד. אם יש 4 מאבטחים במשמרת זה היה אני אלכס ועוד שניים. אלכס היה אומר לנו מה לעשות וגם תופס עמדה."

19. ב"כ הנתבעת הציג בפני מר טלה דו"ח נוכחות והעד נשאל מדוע שמו של התובע לא מופיע בדו"ח. העד השיב כי חסרים בדו"ח שהוצג בפניו שמות רבים נוספים.
המסמך לא התקבל כראיה לתיק משהוצג לראשונה בדיון ומר טלה העיד שלא קיבל דו"ח כזה לידיו אף פעם.
לאור האמור, גרסתו של מר טלה, כי התובע עבד איתו בעמדת השמירה, בהיקף משמעותי ולא מדי פעם, לא נסתרה.

מר טלה אישר בעדותו כי בשונה מהתובע, קיבל שכר שעתי ולא קיבל מהנתבעת רכב צמוד. אולם שוני זה נובע מכ ך שהתובע עבד גם כמפקח ולא די בכך על מנת לקבוע שהתובע לא עבד בתפקידי שמירה.

20. התובע הפנה לראיות נוספות המחזקות את טענתו שעבד בשמירה ונפרטם להלן.

21. לתצהירו של התובע צורף צילום של "תעודת מאבטח" (נספח ג') הנושאת את שמו, תמונתו ומספר תעודת הזהות של התובע.
על התעודה, הנושאת סמל של משטרת ישראל, נכתב:

"הוסמך על ידי השר לבטחון פנים בסמכויות לפי חוק הסדרת הבטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח – 1998.
הגוף – משרד התחבורה
תוקף התעודה עד תאריך 14/10/16 וכל עוד המאבטח משמש בתפקיד".

ביחס לתעודה, הצהיר מר יום טוב:

"לא ברור לי מהי אותה תעודת מאבטח אותה התובע מנסה להציג כעת. התעודה הנ"ל היא לא של הנתבעת וגם התובע לא מציין מתי היא ניתנה".

התובע העיד בעניין זה כך:

"ש: אני רואה שהתעודה שצירפת, לא ציינת מתי הוצאת אותה?
ת: תעודת מאבטח לא יודע איזה תאריכים רשומים בתעודה, מה שרשום עליה. בתעודה רשום תוקף עד 16'. אני לא יכול לזכור מתי היא יצאה. יש לי אותה כאן. מציג לך את התעודה המקורית.
ש: לא רשום מתי היא יצאה. אתה מסכים שבשביל שהתעודה תהיה בתוקף צריך לעבור ריענונים?
ת: כן. התעודה היתה בתוקף עד 16'.
ש: כן אבל היא לא רלוונטית אם אין ריענונים תכופים לפי רמת ההשכרה אם זה אחת לחצי שנה או אחת לשלושה שבועות, האם אתה מאשר?
ת: כן.
ש: אתה אומר שהתעודה היא בתוקף עד 16'. יכול להיות שהתעודה הוצאה ב-14' וזה תוקף של היום שנה אז זה היה שנתיים?
ת: אני לא יכול להגיד, אני לא זוכר מתי הוצאתי את התעודה".

התעודה נחזית להיות אותנטית ולגרסת התובע, אשר לא נסתרה, הונפקה עבורו בתקופת עבודתו בנתבעת.
תעודת המאבטח מהווה ראיה לכאורה לביצוע פעולות אבטחה על ידי האדם שאוחז בה.

22. עוד הפנה התובע לשתי תעודות "הרשאה לנשיאת כלי ירייה" אשר הונפקו לו.
הראשונה הונפקה על ידי הנתבעת ביום 23/11/14 ותוקפה עד ליום 31/12/14 ונרשם על גביה כי ניתנה לצורך אבטחת שרת הבריאות.

השניה הונפקה ביום 26/2/15 על ידי חברת טי אנד אם סער ביטחון בע"מ ונרשם עליה כי היא ניתנת לצורך מילוי תפקידו ב"כל הארץ" ותוקפה עד ליום 30/4/15.

מר יום טוב הצהיר כי עצם העובדה שהתובע נשא נשק אינה מעידה על עיסוק באבטחה. עוד טען כי התובע הוא שביקש לשמור על רשיון הנשק שלו ולא נדרש לכך על ידי הנתבעת.

הטענה שהתובע הוא שביקש לשאת נשק, לא הוכחה והיא עומדת בסתירה למסמכים שהוצגו ואשר נחתמו על ידי הגורמים המוסמכים בנתבעת שציינו כי ההרשאות ניתנו לתובע לצורך מילוי תפקידו .

23. הנתבעת חזרה וטענה כי לצורך ביצוע עבודות אבטחה התובע חייב היה לצאת להכשרות.
על פי עדותו של התובע, עבר הכשרות וכן רענוני ירי.
כך העיד:

"ש: אתה מציין שהחברה דאגה להוציא אותך להכשרות ואיזה?
ת: נכון. עשיתי קורס נשק במטווח, זה בתדירות של כמה חודשים או פעמיים בשנה.
ש: כמה ימים?
ת: 8 ימים.
ש: למה אין לך אישור על זה?
ת: מה הכוונה? אז איך הייתי חמוש?
ש: איך אין לך אישורים על כך?
ת: יש לי תעודת מאבטח. שמונה ימים זה פעם אחת שהתחלתי לעבוד ואח"כ עושים ריענון.
ש: ראית את טופס ההכשרות שצורפו לתצהיר?
ת: כן.
ש: אתה לא רואה שבעצם לא מראה שיש לך שום הכשרה?
ת: מה שמופיע בטופס מאבטח רמה 3, זה אומר שזה מאבטח.
...
ש: מתי עברת את הריענון דו יומי מאבטח רמה 3?
ת: לא זוכר.
ש: אחרי שהתחלת לעבוד בחברה או אחרי?
ת: אצלי זה קצת מתחבר כי לפני כן עבדתי בסער ביטחון והיה דומה ולכן, אני לא בטוח. אני עברתי לכפיר בטחון TNM קנו את סער בטחון. בסער בטחון התחלתי ב2004-2005 אני לא בטוח.
ש: אני אומרת לך שההכשרה הזאת היתה לפני שהתחלת לעובד בכפיר בטחון?
ת: יכול להיות.
ש: בעצם אלו שני אימונים שאתה טוען שעברת?
ת: עברתי הרבה יותר, אני לא יודע למה רשום שניים. אצלי אין מסמכים."

לתצהיר הנתבעת צורף מסמך "פירוט הכשרות לחניך" אך לא צויין בו שמו של התובע או נתון אחר ממנו אפשר ללמוד שמדובר במסמך המתייחס לתובע. במסמך מופיעות שתי הכשרות ללא ציון תאריכים.
גרסתו של התובע כי עבר הכשרות כנדרש, לא נסתרה בכל ראיה.

24. הנתבעת טענה בנוסף, שהתובע לא עמד קריטריונים הנדרשים במכרזים השונים בהם התקשרה הנתבעת עם המדינה.
לתצהיר התובע צורף מכרז פומבי מס' 8/2011 למתן שירותי שמירה ואבטחה פיזית לאתרי משרד התחבורה ולמתן שירותי אבטחה בתחום הספנות והתעופה (נספח יג' 1 לתצהיר).

מכרז זה רלוונטי לעבודת השמירה הנטענת במשרד הרישוי בחולון. עיון במכרז מעלה שדרישות המכרז ממאבטח מתקן, הן מעבר קורס מתקן בסיסי לאבטחת מתקנים בהתאם לקריטריונים של משטרת ישראל.
בהינתן שהתובע היה בעל תעודת מאבטח בתוקף ממשטרת ישראל ומשלא הוסבר מהו קורס מתקן בסיסי ולא נטען כי התובע לא עבר קורס כזה, לא הוכח כי לא עמד בקריטריונים שנקבעו במכרז ביחס לעבודה כמאבטח במשרד הרישוי.

25. ביחס למסמכי מכרז נוספים שצורפו – התובע לא ציין מה המשימות שביצע עבור המשרד לפיתוח הנגב והגליל והיכן. מכל מקום לא ניתן ללמוד ממסמכי המכרז שהתובע לא היה כשיר לבצע עבודות שמירה.

עוד הוצג מכרז פומבי מס' 7/2015 והסכם התקשרות בין מדינת ישראל – משרד המשפטים לבין טי אנד אם גושן שירותי ביטחון למתן שירותי אבטחה.
על פי גרסת הנתבעת, בשבוע הראשון בלבד שלאחר הזכייה במכרז, בזמן ההתארגנות, ביצע התובע הסעות של מאבטחים. לטענתה, השימוש בתואר "נהג מבצעי" ה יה לצורך הדיווח מול המזמין ולא היה לכך כל קשר לתובע.

טענה זו של הנתבעת מעלה קושי. על פי דוחות הנוכחות שהציג התובע (נספח י' לתצהירו) עבד בחודשים יולי ואוגוסט 2015 במשמרות ארוכות בנות 13-15 שעות. בדו"ח הנוכחות סומן שעובד כנהג. במסמכי המכרז נכתב בטבלה המפרטת את בעלי התפקיד על פי המכרז גם תפקיד "נהג (מאבטח)".

26. סיכום הראיות עד כה מעלה כי התובע הוכיח שביצע "עבודת שמירה" כמשמעותה בהסכם 2012.
התובע החזיק בתעודת מאבטח ובאישורים ייעודיים לנשיאת נשק לשם מילוי תפקידו, טענותיו כי עבד כמאבטח מתקן המשרד הרישוי ובמשרד המשפטים נתמכו בעדותו של מר טלה ולא נסתרו על ידי הנתבעת.

מנגד, הנתבעת לא הציגה ראיות התומכות בטענתה כי התובע מעולם לא עבד בשמירה או שלא היה כשיר לכך ואף לא הציגה ראיות מהן ניתן ללמוד כי עיקר עבודתו לא היה בשמירה. העד מטעם הנתבעת כלל לא עבד עם התובע ולא הובא עד אחר אשר עבד עם התובע ויכול להעיד מידיעה אישית מה היו תפקידיו.

27. הדיון בשאלה אם התובע היה "עובד שמירה" או "אחראי שמירה" כמשמעותם בהסכם 2012 מתייתר מכיוון ששכרו עלה על שכר המינימלי הקבוע בהסכם 2012 הן ביחס לעובד שמירה והן ביחס לאחראי שמירה.

28. לאור מסקנה זו, נבחן להלן את רכיבי התביעה.

29. תוספת עבודה מיוחדת ואש"ל
על פי תלושי השכר הנתבעת שילמה לתובע ש כר חודשי קבוע בסך 6,500 ₪ וכן תוספת גלובלית בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,500 ₪.
בנוסף, שילמה תשלומים שכונו בתלושי השכר "תוספת עבודה מיוחדת" ו "אש"ל".
לטענת התובע מדובר בשתי תוספות פיקטיביות שנועדו להפחית את השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות. לטענתו, התוספת המיוחדת והאש"ל שולמו עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית.

30. על פי הפסיקה, אין ללמוד מהכינוי שניתן לאותו רכיב על היותו שכר עבודה או תוספת שאינה נושאת זכויות סוציאליות ויש לבחון את טיב התשלום מבחינה מהותית.
ע"ע (ארצי) 13565-09-11 אורן - קבוצת אשטרום בע"מ, מיום 1.03.2015.

ההלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי ואושרה בפסיקת בית המשפט העליון היא שאם רכיב השכר מותנה בתנאי או בגורם מיוחד ותלוי בכך שאותו תנאי או גורם מיוחד מתקיים בעובד, אזי מדובר ב"תוספת" לשכר, להבדיל משכר רגיל המשולם בקביעות ללא תנאי בצידו.
בג"צ 5572/92 זכאי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(3) 602; בג"ץ 5580/94 מירוז ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב(1) 252, 262.

31. על פי תלושי השכר, תוספת עבודה מיוחדת שולמה לתובע במרבית החודשים עד לחודש אפריל 2014 בסכומים משתנים שנעו בין 300 ₪ ל – 1000 ₪.
אש"ל מופיע בתלושי השכר של התובע מחודש נובמבר 2014 בסכומים משתנים כאשר בחודש יולי 2015 מופיע תשלום אש"ל בסך 5,428 ₪ ובחודש אוגוסט 2015 מופיע סך 6,250 ₪.

תשלומים אלה לא צוינו בהסכם העבודה של התובע או בטופס ההודעה לעובד שנמסר לו.

32. הנתבעת טענה שהתשלום בגין תוספות מיוחדות היתה תלויה בעמידה ביעדים כגון מספר ביקורים באתרים ו/או היעדר קנסות.
מר יום טוב נשאל לגבי אופן חישוב התוספת אך טען שבחלוף הזמן אינו זוכר את הנתונים.
ביחס לתשלומי האש"ל הנתבעת לא הציגה כל גרסה, לא טענה שהתובע היה זכאי לדמי אש"ל או כי השתמש בכספים אלה לצורך רכישת מזון בפועל. כמו כן לא הוכיחה מה היה שיעורם והתובע גם לא נחקר בעניין זה.

33. מנגד, אין מחלוקת שהתובע הועסק בשעות נוספות ובשבת.
בהיעדר גרסה מטעם הנתבעת, מתקבלת טענת התובע בעניין זה ויש לראות בתשלומי התוספת המיוחדת והאש"ל ששולמו לתובע, כ תוספת ששולמה לו בגין עבודה בשעות נוספות ובהתאם לכך מהווה בסיס לזכויות סוציאליות מכח הסכם 2012.

34. הפרשי תגמולי מעסיק לפנסיה
לטענת התובע, הנתבעת הפרישה עבורו בחסר לקרן פנסיה ברכיב תגמולים כמפורט בתחשיב, נספח ג' לכתב התביעה.
התחשיב שערך התובע מבוסס על שיעורי ההפרשות בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה במשק, זאת עד לחודש אפריל 2012.
מחודש מאי 2012, המועד שבו נכנס הסכם 2012 לתוקף, מבוסס התחשיב על השיעורים, המועדים והרכיבים הנקובים בהסכם 2012.
בהתאם לתחשיב, על הנתבעת היה להפריש לזכות התובע סך 27,049 ₪.

על פי דוחות מנורה מבטחים, נספח ד' לכתב התביעה, הנתבעת הפרישה בפועל סך 18,685 ₪.
על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסך 8,363 ₪.

35. הפרשי פיצויי פיטורים
התובע טוען שהנתבעת הפרישה בחסר תשלומים ברכיב פיצויי פיטורים כמפורט בתחשיב, נספח ה' לכתב התביעה.
התחשיב שערך התובע מבוסס על שיעורי ההפרשות בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה במשק, עד לחודש אפריל 2012. מחודש מאי 2012 נערך התחשיב לפי השיעורים והרכיבים הנקובים בהסכם 2012.
בהתאם לתחשיב, על הנתבעת היה להפריש לזכות התובע בכל תקופת עבודתו סך 30,470 ₪.

על פי דוחות מנורה מבטחים, נספח ד' לכתב התביעה, הנתבעת הפרישה בפועל סך 15,642 ₪ ושילמה לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך 12,213 באמצעות המחאה לפקודתו (נספח א' לכתב ההגנה).

על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסך 2,615 ₪.

36. קרן השתלמות
הנתבעת לא פתחה עבור התובע קרן השתלמות כמתחייב מהסכם 2012.
תחשיב התובע מבוסס על השיעורים והרכיבים המפורטים בהסכם 2012 והוא מתקבל.

על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך 15,672 ₪.

37. הפרשי דמי הבראה
לטענת התובע, זכאי להפרשים בגין דמי הבראה מהנתבעת.
בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש, התובע, שסיים העסקתו לפני חודש ינואר 2017, יכול לתבוע דמי הבראה לשנתיים האחרונות בלבד.
בהתאם להסכם 2012 התובע היה זכאי לדמי הבראה בסך 6,720 ₪ (420 ₪ *16).
על פי תלושי השכר הנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה בסך 5,523 ₪.

על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי דמי הבראה בסך 1,197 ₪.

38. הפרשי פדיון חופשה שנתית
התובע דורש תשלום עבור 2.05 ימי חופשה שלטענתו לא שולמו לו.
מבדיקת תלושי השכר עולה כי בשנת עבודתו האחרונה של התובע, בהתאם לוותקו, היה על הנתבעת לזקוף לזכותו צבירת 1.16 ימי חופשה מדי חודש (14/12) ואילו הנתבעת צברה יום חופשה אחד.
לפיכך התובע זכאי לשני ימי חופשה בסך 433 ₪.

39. פיצוי בגין אי מתן יום מנוחה שבועי ו/או יום מנוחה שבועי חלופי התובע טען שבמהלך 33 חודשים בהם עבד בנתבעת (מתוך 52 חודשי העסקתו) עבד 7 ימים בשבוע והנתבעת לא העניקה לו הפסקה של לפחות 25 שעות בין המשמרות ולא נתנה לו יום מנוחה שבועי חלופי.
ברכיב זה דרש פיצוי בסך 28,512 ₪ - שוויים של ארבעה ימי חופשה עבור כל חודש.
התובע הפנה לדוחות נוכחות, נספח ט' לכתב התביעה. על פי דוחות אלה, בחודשים יוני – אוגוסט 2015 עבד כנהג במשמרות ארוכות בימי שישי ושבת. הדוחות אינם מפרטים את ימי ושעות עבודתו של התובע ביתר ימות השבוע.
לטענת הנתבעת, התובע לא נדרש לעבוד 7 ימים בשבוע וככלל שעבד, שבעה ימים בשבוע קיבל יום מנוחה חלופי ללא תשלום.
הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות המפרטים את שעות נוכחותו המדוייקות של התובע בעבודה ולא הוכיחה את טענתה כי קיבל יום חופשה חלופי.
למרות זאת, בפסיקה נקבע כי לא קמה זכאות לפיצוי כספי בעניין זה, על כן התביעה ברכיב זה נדחית. עס"ק 26/99‏ ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – איגוד ערים, חיפה, פ''ד לח (2003) 289.

40. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד
בכתב התביעה נטען שהנתבעת לא מסרה לתובע טופס הודעה על תנאי העבודה.
הנתבעת הציגה "הודעה בדבר תנאי עבודה" מיום 8/5/11.
לטענת התובע המסמך אינו עונה על דרישות הדין באשר הוא אינו מפרט את תפקידיו של התובע. בנוסף, טוען כי היה על הנתבעת להודיע לו בכתב על השינויים בתנאי העסקתו הנובעים מחתימת הסכם 2012.

טופס ההודעה לעובד שהציגה התובעת אינו משקף את תנאי העסקתו.
בטופס נכתב כי לתובע ישולם שכר שעתי בסך 23 ₪, בעוד שמתחילת עבודתו השתכר שכר חודשי ולא צוין בטופס שהתובע מקבל תשלום גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות.
כמו כן, לא צוין שמו או תפקידו של הממונה הישיר ותפקידיו העיקריים נרשמו בצורה לא ברורה ובאופן שיש בו להטעות את התובע ביחס לזכויותיו.

בנסיבות אלה, התובע זכאי לפיצוי בגין העדר הודעה כדין על תנאי עבודה.
לאור מכלול העובדות, אני מעמידה את הפיצוי ברכיב זה על סך 3,000 ₪.

41. ניכויים שלא כדין משכר עבודה
לטענת התובע, הנתבעת ניכתה משכרו שלא כדין סכומים בגין קרן רווחה, טלפון וכביש 6 בסכום כולל של 1,854 ₪.

הנתבעת טענה שהניכויים בוצעו כדין. לטענתה, כאשר התובע נסע בכבישי אגרה היה עליו לשאת בתשלום האגרה שכן ידע שהחברה אינה מממנת לעובד עם רכב חברה תשלום בגין נסיעות אלה.
הנתבעת לא סיפקה כל הסבר לניכויים בגין טלפון ובגין קרן רווחה.
מדובר בניכויים העומדים בניגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, האוסר על ביצוע ניכויים משכרו של עובד, אלא אם מדובר בניכוי הבא בגדר אחת מהחלופות המנויות בסעיף.
הנתבעת לא סיפקה כל פירוט בדבר המועד והדרך שבה יידעה את התובע בדבר ניכויים משכרו בגין נסיעה בכבישי אגרה וכיצד קיבלה את הסכמתו ביחס לכך וביחס ליתר הניכויים. על כן, מדובר בניכויים שבוצעו שלא כדין.

על הנתבעת להשיב לתובע סך 1,854 ₪, בגין ניכוי שלא כדין משכר עבודה.

42. סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת חלקית.
הנתבעת תשלם לתובעת:

א. הפרשי תגמולי מעסיק לפנסיה בסך 8,363 ₪.
ב. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 2,615 ₪.
ג. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך 15,672 ₪.
ד. דמי הבראה בסך 1,197 ₪.
ה. פדיון חופשה בסך 433 ₪.
ו. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 3,000 ₪.
ז. השבת ניכויים משכר עבודה בסך 1,854 ₪.

הסכומים שלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

43. בשים לב לתוצאות ההליך וכן להתארכות הליכי גילוי במסמכים בתחילת ההליך אשר נגרמו בשל מחדליה של הנתבעת (החלטה מיום 28/3/17) הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אלול תש"פ, (13 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אלכסנדר גייסנסקי
נתבע: כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ
שופט :
עורכי דין: