ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.א. נגד קופת חולים מאוחדת :

לפני כבוד ה שופטת עירית כהן

התובעים:

  1. מ.א.
  2. מ.מ.

ע"י ב"כ עוה"ד ש. ברוידה בן-דוד ואח'

נגד

הנתבעים:
1. קופת חולים מאוחדת
ע"י ב"כ עוה"ד פ. צפריר ואח'
2. משרד הבריאות – מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד א. פגורה-קורן ואח'
3. תאופיק נסייר
ע"י ב"כ עוה"ד ת. קרת ואח'
4. בית החולים הצרפתי סנט וינסנט דה פאול
ע"י ב"כ עוה"ד מירית צרור ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים, לחייב את התובעים להפקיד ערובה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), להבטחת הוצאותיהם בתביעה.
התובעים, הורי קטין שנולד ביום 19.10.11, כשהוא לוקה בתסמונת דאון.
התביעה הוגשה נגד קופת חולים מאוחדת, מדינת ישראל (כמפעילת בית החולים רמב"ם), ד"ר נסייר תאופיק, ובית החולים הצרפתי – סנט וינסנט דה פאול, בעילה של הולדה בעוולה.
לטענת התובעים, במהלך ההיריון של האם, שהיה ההיריון הראשון שלה, לא הובהר להם שישנו סיכון לעובר עם תסמונת דאון והם לא הופנו לביצוע בדיקת מי שפיר או לייעוץ גנטי, שהיו מגלים זאת ומאפשרים להם להפסיק את ההיריון.
הנתבעים מכחישים את הרשלנות הנטענת כלפיהם.
בבקשה להפקדת ערובה (שהוגשה על ידי נתבעת 1 בשם הנתבעים כולם) נטען אין ממש בטענות התובעים שנסתרות על ידי התיעוד הרפואי שנערך בזמן אמת. הנתבעים מציינים כי התובעים ידעו שישנה אפשרות שהעובר ייוולד עם מומים לנוכח הממצאים שהתגלו במעקב ההיריון. התובעת הופנתה לייעוץ גנטי ולביצוע בדיקת מי שפיר מספר פעמים אולם לא ביצעה אותם על אף שהייתה מודעת לכך שנצפו ממצאים מחשידים בסקירת המערכות. התובעים לא הציגו נימוק מספק המניח את הדעת לשאלה מדוע נמנעו מלפנות לייעוץ הגנטי או מדוע לא ביצעו את בדיקת מי השפיר. נוסף על כך, מצבם הכלכלי של התובעים קשה ולאור האמור בסעיפים 164-166 לכתב התביעה, יש חשש ממשי שהנתבעים לא יוכלו לגבות את הוצאותיהם במקרה של דחיית התביעה. לבסוף, ציינו הנתבעים כי בכתב התביעה לא מופיעה כתובת התובעים כנדרש.
התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם אין לפגוע בזכות הגישה שלהם לערכאות. הבקשה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך, והוצאות הנתבעים עבור חוות הדעת של המומחים מטעמם כבר שולמו. התובעים מוסיפים כי תביעתם אינה תביעת סרק; כל אחד מהנתבעים תרם לכך שהתובעת הגיעה ללידה כשהיא אינה יודעת שהעובר ייוולד עם תסמונת דאון לאחר שהם מנעו מההורים לקבל הסברים לגבי הסיכון שייוולד ילד עם תסמונת דאון. התובעת הייתה אישה צעירה מאוד, ללא ידע רפואי, ואם היו נותנים לה הסבר כראוי היא הייתה מבצעת את הבדיקות הנדרשות, כפי שביצעה בהריונה השלישי בדיקת NIPT שעלותה גבוהה מאוד.
התובעים מפנים לכך שברישומי קופת החולים מצוינת כתובת התובעת בבית זרזיר. הם תושבי ישראל ובית המשפט עושה שימוש בסמכותו ומחייב בהפקדת ערובה, רק כאשר מדובר בתושבי חוץ.
בד בבד הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת כתובתם המדויקת.
בתשובה ציינו הנתבעים כי התובעים לא צירפו תצהיר לתמיכה בטענותיהם ואף אינם טוענים דבר בדבר מצבם הכלכלי. שתיקה זו מהווה עדות שמצבם הכלכלי לא יאפשר בעתיד לגבות את הוצאותיהם הרבות. הנתבעים חוזרים על טענותיהם שלפיהן סיכויי התביעה נמוכים מאוד והרישומים המפורטים שנערכו בזמן אמת מעלים כי הפסקת הריון לא עמדה על הפרק, על אף שהתובעים הבינו שישנו סיכון ללידת ילד עם תסמונת דאון.
ביחס לעיתוי הבקשה טוענים הנתבעים כי התיק מצוי בשלב מקדמי לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט אחת בלבד. כך או כך, אין בשלב שבו נמצא ההליך כדי להוות שיקול נגד הטלת הערובה.
ביום 7.9.20 התרתי לתובעים לתקן את כתב התביעה על ידי צירוף כתובתם.

דיון והכרעה
תקנה 519 (א) לתקנות קובעת כך:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
כפי שנפסק, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לפני בית המשפט בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות אלא בנסיבות חריגות. זכותו של אדם למצות את יומו בערכאות המשפטיות, עומדת ללא קשר ליכולתו הכלכלית ויש ליתן לה משקל ממשי (רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל – מנהלת ההגירה/ משטרת ישראל (18.10.07)).
וכך נפסק בע"א 8440/03 כהן נ' לחוביץ (21.7.04): "אכן, בתי משפט נוהגים במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ומקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט... והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע... תקנה 519 לתקנות מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי... ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו..." (בפסקה 13).
במספר החלטות שהתייחסו לחיוב בהפקדת ערובה בתיקים המתנהלים בעילה של רשלנות רפואית נבחנו סיכויי קבלת התביעה ונפסק כי תקנה 519 תחול במקרים שבהם נראה שסיכויי התביעה להתקבל קלושים עד מאוד ומצבם הכלכלי של התובעים קשה (ראו והשוו; ע"א 4477/15 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (14.2.18); רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (4.12.14)).
ברע"א 1993/15 קטינה נ' שירותי בריאות כללית (14.5.15) דחה בית המשפט העליון את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטה לחייב בהפקדת ערובה, וקבע כי: " ... למצבם הכלכלי של המבקשים מצטרפת בנסיבות העניין העובדה כי הסיכויים להוכחת תביעתם הם קלושים עד מאד. זאת, משום שעולה בבירור מן הרשומות הרפואיות כי פלונית סרבה באופן שיטתי לבצע את הבדיקות שאליהן הופנתה במהלך הריונה.
...
זכותם (של התובעים – ע.כ.) עודנה עומדת להם להמשיך בבירור התביעה, אך זו צורכת משאבים רבים. אין זה צודק להעמיס את העלויות כולן על שירותי בריאות כללית. יש צורך בגורם מאזן ומווסת, גם מבחינת בעלי הדין, גם מבחינת מערכת המשפט העמוסה לעייפה. אם בטוחים המבקשים בצדקת תביעתם, כי אז דומה כי ישכילו לגייס את סכום הערובה, משום שלבטח ניתן יהיה להשיבו מתוך סכום הפיצויים שייפסק. אם אינם בטוחים, מוטב לעשות הערכה מחודשת" (בפסקאות 4-6).
אני דוחה את טענת התובעים כי הבקשה הוגשה בשיהוי. תקנה 519 אינה מגבילה את הגשת הבקשה לשלב מסוים בהליך. בענייננו מצוי ההליך בשלב מוקדם, לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט אחת בלבד, ולא ניתן לומר כי מרבית ההוצאות הכרוכות בניהול ההליך כבר הוצאו.
לגופו של עניין, מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובעת הופנתה לבדיקות ולייעוץ גנטי לאחר שבסקירת מערכות מוקדמת נצפה מוקד אקוגני בלב העובר, אולם על אף ההפניות לא ביצעה את הייעוץ והבדיקות אשר יכלו להביא לאבחון התסמונת במהלך ההיריון. במסמכים אף תועדו אמירות של התובעת כי נושא הפסקת ההיריון לא עמד על הפרק.
התובעת הופנתה ביום 1.4.11 על ידי ד"ר בנימין זילברמן, הרופא שביצע את מעקב ההיריון שלה במסגרת קופת החולים (מומחה ביילוד ובגניקולוגיה), לביצוע בדיקות מעבדה לרבות בדיקות גנטיות, סקירת מערכות מוקדמת ובדיקת שקיפות עורפית.
ביום 6.5.11 ביצעה התובעת סקירת מערכות ראשונה בבית החולים רמב"ם. בדו"ח שצורף צוין "ניראתה נקודה אקו בחדר לב שמאל. ניראה NON SEPTATED CH. עקב 2 ממצאים קלים ל DS נא יעוץ גנטי ".
בבדיקה מיום 13.5.11 ציין ד"ר זילברמן את הממצאים והפנה את התובעת ליעוץ גנטי.
התובעת לא פנתה ליעוץ גנטי ופנתה לבצע סקירת מערכות נוספת באופן פרטי אצל ד"ר תאופיק נסייר ביום 16.5.11. על פי האמור בכתב התביעה ד"ר נסייר ציין כי הממצא שבלב הוא דבר חולף, וב – 99% מהמקרים הילד יוצא תקין ואפשר להמשיך מעקב הריון רגיל. מכאן הסיקה התובעת שאין צורך בשלב זה ביעוץ גנטי והיא יכולה להמשיך במעקב רגיל. בתצהירה היא מציינת כי ד"ר נסייר אמר לה "את תביאי לי סוכריות ותראי שהילד יהיה בסדר גמור".
בסיכום סקירת המערכות שערך ד"ר נסייר נרשם שקיים מוקד אקוגני בלב שאינו תקין והומלץ על סקירה מורחבת בשבוע 22.
במסמך סיכום ביקור מיום 27.5.11 מציין ד"ר זילברמן: "לאור הממצאים בסקירה מוקדמת – האישה נשלחה ליעוץ גנטי. בני הזוג החליטו לא לבצע היעוץ הגנטי ובמקום זאת ביצעו סקירה נוספת בה הודגם רק הממצא האקוגני ב- LV. הוסברה לבני הזוג הדינמיקה של הממצאים הסונוגרפים וחשיבותם...
בני הזוג – האישה והבעל בנוכחות האחות רנדה קיבלו הסבר מקיף על הצורך ביעוץ גנטי לשם קביעת הצורך ב- A/C (דיקור מי שפיר – ע.כ.) ואמצעי אבחון נוספים. הבינו והופנו בהתאם...".
בביקור מיום 30.5.11 אצל ד"ר סעד ניזאר, רופאת ילדים, ציינה הרופאה: "הוסבר ל-א (במסמך מצוין השם המלא – ע.כ.) בנוכחות אמה ... שהדרך היחידה שניתן לודא ב100% שעובר אינו עובר מונגולי היא ניקור מי שפיר ובדיקת קריוטיפ. המלצתי לה לעשות בדיקה זו. הסברתי לה שהבדיקות שעברה עד היום אינם שוללים בודאות מוחלטת 100% תסמונת דאון".
בביקור מיום 10.6.11 אצל ד"ר זילברמן ציין תחת סיבת הביקור כך: "למרות ההסברים החוזרים לא פנו ליעוץ גנטי למרות מודעות לאפשרות מומים מכיוון שנושא A/C ו- TOP (הפסקת הריון – ע.כ.) אינו עומד על הפרק ".
ביום 1.7.11 ביצעה התובעת סקירת מערכות מאוחרת בבית החולים הצרפתי אצל ד"ר חאג' נאיף. בסיכום הסקירה נכתב "הבדיקה אינה שוללת פגמים עדינים כגון פגמים במחיצה בין החדרים והעליות. יש לבצע בדיקה חוזרת בשבוע ה 32 להריון. נא לפנות לרופא המטפל".
אמנם על פי הסיכום לא צוינו איברים שאינם תקינים אולם אין תיעוד כי התובעת שבה לרופא המטפל עם תוצאות הסקירה או כי ביצעה בדיקה נוספת בשבוע 32 להריונה.
מהתיעוד הרפואי עולה, לכאורה כי האם הייתה מודעת לסיכון שייוולד ילד עם תסמונת דאון, ועל אף שהופנתה לביצוע ייעוץ גנטי ובדיקות נוספות, בחרה שלא לעשות אותן.
בתגובתם לא התייחסו התובעים לטענות בעניין מצבם הכלכלי וטענות הנתבעים לא נסתרו.
לאור כל האמור, והזהירות שבה יש לנקוט בחיובו של תובע להפקיד ערובה, אני מחייבת את התובעים להפקיד ערובה בסך 7,500 ₪ עבור כל אחד מהנתבעים להבטחת הוצאותיהם (ראו והשוו: ת"א 75706-10-18 פלונים נ' שירותי בריאות כללית (30.8.20); ת"א (מרכז) 49869-08-15 מדינת ישראל (משרד הבריאות) נ' פלוני (10.10.17); רע"א (חי') 39400-02-15 בן ארי נ' אסולין (2.7.15)).

סוף דבר;
התובעים יפקידו ערובה בסכום של 7,500 ₪ עבור כל אחד מהנתבעים, תוך 30 ימים מהיום.
לא תופקד הערובה – תימחק התביעה.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תש"פ, 13 ספטמבר 2020, בהיעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ.א.
נתבע: קופת חולים מאוחדת
שופט :
עורכי דין: