ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יניב יוסף מנשרוב נגד כוכבה בת מרדכי רביבו :

בפני כבוד הרשמת הבכירה עידית כלפה

התובעים:

  1. יניב יוסף מנשרוב
  2. מרים מנשרוב

נגד

הנתבעות:

  1. כוכבה בת מרדכי רביבו
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

1. לפני תביעה שיסודה באירוע תאונתי מיום 17.1.18, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

הנתבעות מאשרות את אחריותה של הנתבעת 1 להתרחשות , והמחלוקת נותרה בשאלת הנזק.

לאחר שהתקבל אישור בית המשפט של פשיטת הרגל לניהול הליך זה חרף קיומו של צו לכינוס נכסי התובע 1 (להלן: "התובע") , הוא בעליו של הרכב נשוא התביעה, ולאחר שנשמעו ראיות הצדדים בפני, ניתן פסק דין זה.

2. התובעים טוענים בכתב התביעה כי נזקיהם עומדים על סך של 6,700 ₪ בגין הנזק לרכב, 750 ₪ בגין שכ"ט השמאי, 600 ₪ עלות הגרירה, 1,500 ₪ בעבור דמי טיפול ואובדן ימי עבודה וסך נוסף של 36,000 ₪ בגין שווי שימוש ברכב ו/או עלות נסיעות בתחבורה ציבורית ו/או עלות רעיונית של רכב חלופי ו/או מניעת שימוש ברכב עקב אי תשלום הנזק במועד (עלות של 2,000 ₪ לחודש בחישוב של 18 חודשים).

הנתבעת טוענת כי המדובר בתביעה בסכומים מנופחים ולא נכונים, לרבות אי התאמה בין הנזק הישיר שנתבע לבין הערכת השמאי מטעם התובעים עצמם, והעדר כל תימוכין לטענות בדבר נזקים והפסדים שונים כגון ימי עבודה, שווי שימוש ברכב, דמי טיפול, וכיוצ"ב.
כתב התביעה הוגש אמנם ביום 12.6.19 אך הומצא לנתבעת 2 רק ביום 20.6.19, כאשר הודעת תשלום יצאה ביום 13.6.19, ועל כן לא ניתן לומר ששולם לאחר הגשת התביעה. מכל מקום הנתבעת 2 שילמה את מלוא סכום הנזק המוכח - הערכת הנזק ע"י השמאי בסך 5,346 ₪, שכ"ט שמאי בסך 750 ₪ וסך של 600 ₪ בגין הוצאות גרירה , ובסה"כ 6,696 ₪.

3. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות הקיים, ושמעתי את העדויות וסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בבחינת נזק מוכח להידחות, מלבד תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד, הכל כפי שיובהר להלן.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר הרי שלפי הוראות תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

4. כאמור בדברי הצדדים, אין עוד מחלוקת בשאלת האחריות להתרחשות התאונה והנתבעת 2 אף שילמה בפועל סמוך מאוד לאחר הגשת התביעה את הנזק הישיר המוכח. המחלוקת היא אפוא בשאלת הנזק.

תחילה תוזכר אם כן ההלכה הידועה ולפיה נזק יש להוכיח בראיות ממשיות . יש להוכיח כי נזק נגרם, אך אין די בעצם הוכחת קיומו של נזק אלא יש הכרח להוכיח גם את הערך הכספי לו נדרש התובע לשם כיסוי עלות הנזק. כשמדובר בנזק קונקרטי הניתן להוכחה בצורה מדויקת ומלאה, ככל שרוצה התובע להוכיח כי שילם סכום זה, כי נגרמו לו הוצאות או נזקים אלה, הרי שעליו לצרף אסמכתאות על התשלום בפועל בבחינת הוכחה כי נשא בו.

אפנה בעניין זה להלכה שנקבעה ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (ניתן ביום 10.9.17, פורסם במאגרים), בנוגע להכרח בהוכחת נזק "מיוחד" בצורה מדויקת ומלאה, באמצעות ראיות ונתונים המצויים בידי הניזוק.

5. עיון בחוות דעת השמאי, אשר יודגש כי עליו נסמכת התביעה לשם הוכחת הנזק הנתבע כאמור בכתב התביעה , מלמד כי אין בה כל תימוכין לנזק הנתבע (ואשר בסיכומי התובעים תפח באורח פלא לסכום גבוה יותר בשיעור ניכר).
בחוות הדעת, אשר ניתנה כחוות דעת גלובלית לבקשת התובע, קבע השמאי את גובה הנזק לתיקון הרכב בסך 5,347 ₪ (במעוגל). חוות הדעת אינה מתייחסת כלל לנזק שהוא "אבדן להלכה", אין כל ראיה כי הרכב אמנם הורד מהכביש כנטען ואין התייחסות לשאלת השרידים וערכם במקרה כאמור. הנזק נשוא חוות הדעת הוא נזק לתיקון ולא אחר, וזוהי הראיה היחידה הקיימת לעניין הנזק לרכב התובע.

לפיכך, בכל הנוגע לנזק הישיר, המדובר בנזק נשוא הערכת השמאי בסך 5,347 ₪, ולא בכל סכום אחר שנטען ע"י התובעים בעלמא. לכך יש כמובן להוסיף את שכ"ט השמאי בסך 750 ₪ ועלות הגרירה בסך 600 ₪, רכיבים עליהם אין מחלוקת.

6. באשר ליתר הטענות לנזקים, אלה לא הוכחו ולו בבדל ראיה, המדובר בטענות שהועלו על דרך הסתם, בעלמא ממש, ואין להן כל תימוכין. אין זה המקרה בו על בית המשפט לבצע אמדן, הן בהעדר ולו נתוני בסיס או תשתית ראייתית באשר לעצם גרימת הנזק, והן משום שעצם נקיבת סכום כה מופרז מאיינת את הטענה הבסיסית לנימוק בגינו נגרם אותו נזק עצום.

ובמה דברים אמורים. התובעים עותרים לפיצוי בסך 36,000 ₪ בטענה כי העדר היכולת לעשות שימוש ברכב – ואף לתקנו בעלות של כ-5,000 ₪ - הסבה להם נזק בשיעור של לא פחות מפי 7 מעלות התיקון – נזק בגובה 36,000 ₪. מלבד חובת הקטנת הנזק כמובן, לא מצאתי כל היגיון בטענה כאמור, ולו אכן היו התובעים נדרשים לספוג נזק כה רב וודאי היו מעדיפים לשאת בעלות התיקון, להשמיש את רכבם ולהימנע מהוצאה מיידית כה גדולה אשר שיפויים בגינה מי ישורנו.

הדברים נוגדים כל היגיון ושכל ישר, וזאת מלבד העובדה כי עצם גרימתו של אותו נזק נטען לא הוכח מכל וכל. לא הובאה כל אסמכתא בדבר ההכרח בשימוש מופרז במוניות, בגין שכירות רכב ואף לא בגין עלות חריגה של שימוש בתחבורה ציבורית. יצוין כי אף הטענה כי לא היה בידי התובעים לשאת בעלות תיקון הרכב כמימון ביניים עד לשיפויים ע"י מבטחת צד ג' לא הוכחה כשלעצמה, גם לפי עלות התיקון.
יוער, כי יש לאזן את מצב הדברים ולהדגיש כי אף אם נדרש שימוש בתחבורה ציבורית לתקופת מה הרי שבאותה תקופה נחסכו הוצאות השימוש ברכב, בו לא נעשה שימוש כנטען, דוגמת עלות ביטוחים, דלק ובלאי.

לאור האמור לעיל, הן רכיב נתבע זה והן הרכיב המכונה דמי טיפול ואובדן ימי עבודה לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת ועל כן הם נדחים.

7. אמנם, המדובר בתביעה בסכום נתבע מופרז הנעדר תימוכין, כאשר התובעים עמדו על ניהולה על אף שעוד בדיון שהתקיים במעמד הצדדים התברר כי טענותיהם לנזק ישיר אינן תואמות את חוות דעת השמאי, אך מנגד, אין חולק כי הנזק הישיר שאכן שולם במלואו ע"י הנתבעת 2, שולם לאחר הגשת התביעה ואף לאחר וחרף הרשעתה בדין של הנתבעת 1.

בנסיבות אלה, זכאי התובע, בעליו של הרכב, לתשלום הוצאות הגשת התביעה ולשכ"ט בא כוחו, ולפיכך על הנתבעת 2 לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך 800 ₪ (ביחס לסכום הנזק שנפסק) ושכ"ט עו"ד בסך 1,175 ₪.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום.

תביעת התובעת 2 נמחקת בהעדר יריבות, ללא צו להוצאות.

על התובע לדווח בתיק הפש"ר תוצאות הליך זה.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יניב יוסף מנשרוב
נתבע: כוכבה בת מרדכי רביבו
שופט :
עורכי דין: