ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איריס דרוין נגד יהודית גרינפלד :

בפני כבוד ה שופט כמאל סעב

המערערת

איריס דרוין

נגד

המשיבה
יהודית גרינפלד

מטעם המערערת עו"ד רונן צרפתי
מטעם המשיבה עו"ד עופר גרינפלד

בית משפט השלום הוסיף והסתמך על תמונות שהמשיבה הגישה לבית המשפט השלום חרף התנגדות המערערת, ושבהן נראים מפגעי הלכלוך, בסעיף 28 לפסק הדין בעמ' 6 ש' 20, כאשר בהמשך בסעיף 31 לפסק הדין בעמ' 7 ש' 4, נאמר כי מפגעי לכלוך אלו בעצם הם חפציה האישיים של המערערת שהוצאו מהדירה לאחר פינויה .

פסק דין

פתח דבר:

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, אשר ניתן בת"א 62562-12 -18, ביום 04.02.20, על ידי כבוד השופטת מירב קלמפנר – נבון, (להלן – " פסק הדין").

בפני בית משפט השלום הנכבד הונחו שתי תביעות:

האחת – תביעת המערערת :

המערערת הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי ובה עתרה לצו עשה נגד המשיבה והמורה לאחרונה להחזיר לידי המערערת 12 השיקים שמסרה למשיבה , (11 שיקים עבור דמי שכירות הדירה הנמצאת ברח' מורן 3 בחיפה, (להלן – " הדירה" ) ע"ס 2,100 ₪ כל אחד, ושיק הביטחון ע"ס 5000 ₪).

את התשלום הראשון עבור דמי השכירות שילמה המערערת במזומן.

והשנייה – תביעת המשיבה :

המשיבה הגישה כנגד המערערת תביעה כספית, במסגרת תביעה שכנגד, ובה עתרה לחיוב המערערת בתשלום סכום כסף בסך של 8 ,950 ₪ - שכר הדירה ועלות תיקוני הנזקים שנגרמו לדירה על ידי המערערת, לטענת המשיבה ו כפי שפורט בסעיף 6 (1) עד (4) לכתב התביעה שכנגד.

2. כאמור, בית משפט השלום, דחה את תביעת המערערת "על כל רבדיה" , קיבל את התביעה שכנגד של המשיבה וחייב את המערערת בתשלום ה סך של 8,400 ₪, שיישאו הפרשים כחוק מיום 26.2.19, בגין הנזקים שגרמה לדירה כמפורט בכתב התביעה שכנגד, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1 ,500 ₪.

המערערת מאנה להשלים עם התוצאה הנ"ל ועל כן, מונח בפניי הערעור דנא.

העובדות הרלוונטיות:

3. מעיון בראיות, בפסק דינו של בית משפט השלום, בעדויות של המערערת ושל המשיבה, שעמדו לבדן בפני בית משפט השלום, ניתן לומר ולקבוע כי העובדות שלהלן, אין לגביהן מחלוקת.

אין מחלוקת כי הדירה הושכרה למערערת על פי החוזה מיום 1.5.18 ותקופת השכירות הייתה אמורה להימשך עד ליום 30.4.19, בדמי שכירות חודשיים ידועים ומוסכמים – 2 ,100 ₪, סכום זה כולל דמי שכירות חודשיים, ארנונה, מים, חשמל, ועד בית, טלוויזיה בכבלים ואינטרנט.

4. אין מחלוקת כי נמסרו למשיבה 11 שיקים עבור דמי השכירות, כאשר את התשלום הראשון שילמה המערערת במזומן וכן מסרה לידי המשיבה שיק ביטחון ע"ס 5000 ₪ וכי את החזקה בדירה קיבלה המערערת ביום 11.4.18, מהדייר הקודם, קייזר שמו, מתווך דירות במקצועו, כשלידיו שילמה את החלק היחסי של דמי השכירות.

5. עוד מוסכם כי זמן קצר עובר ליום 21.5.18 הוצפה הדירה במי ביוב שגרמו להחלקת המערערת ופגיעתה וכי ביום 21.5.18 חתמה המערערת על כתב קבלה, סילוק ושחרור, (להלן "כתב השחרור"), על סך של 2,100 ₪ באמצעות בנה של המשיבה מר עופר גרינפלד – עו"ד במקצועו , שייצג את המשיבה, במהלך העניינים הן משלב עריכת ההסכם ועד להליך הערעור בפניי. הסכום הנ"ל, (2100 ₪), ששולם לאחר חתימת המערערת על כתב השחרור, הועבר לחשבון המערערת בהעברה בנקאית.

אם כי, לגבי תכלית ונסיבות החתימה על כתב השחרור, קיימת מחלוקת בין הצדדים אליה אדרש בשל קביעותיו של בית המשפט השלום בעניין זה כפי שיובהר בהמשך.

6. אין חולק כי המשיבה שלחה למערערת, בסמוך להחלקתה במי הביוב שהציפו את הדירה ועובר ליום 25.5.18, באמצעות בא כוחה, עו"ד עופר גרינפלד, בנה של המשיבה, מכתב דרישה לפינוי הדירה עד יום 25.5.18, (להלן – " מכתב הפינוי").

המערערת טוענת כי המכתב הגיע לידיה ביום 30.5.18 ועל כן ולאחר שיחה טלפונית "קשה" עם עו"ד גרינפלד, בה דרש ממנה האחרון לפנות את הדירה מיד, לדבריה, היא פינתה את הדירה ביום 31.5.18. כתימוכין לדבריה הפנתה לקבלה על תשלום עבור ביצוע ההובלה של חפציה מהדירה לדירת הוריה. לעניין מועד פינוי הדירה חלוקים צדדים.

אין חולק כי עו"ד גרינפלד לא הוזמן לעדות מטעם המשיבה ולא מטעם המערערת.

פסק דינו של בית משפט השלום:

7. מפסק הדין עולה כי המשיבה שלחה למערערת ביום 25.5.18, מכתב הפינוי, (ושמספרו 17014/23), מכתב התראה ובו נאמר כי על המערערת לפנות את הדירה " ... תוך 3 ימים ..." , שאם לא כן, המשיבה, "רואה עצמה חופשית לנקוט בהליכי פינוי ....".

8. לעניין מועד פינוי הדירה, קבע בית משפט השלום כי הוא מאמין לעדות המשיבה שלא ידעה על פינוי הדירה בחודש מאי 18, וכי: " רק בחודש יוני לערך, זמן רב לאחר שהדירה פונתה בפועל, נכנסה הנתבעת – (המשיבה כאן – כ. ס. ) לדירה וגילתה כי הדירה כבר פונתה. לפי עדות הנתבעת, התובעת – (המערערת כאן, כ. ס.), אף לא השיבה את המפתח ולא אמרה לה כי היא עוזבת את הדירה" – שם בסעיף 27 לפסק הדין בעמ' 6 ש' 2 – 4.

בית משפט השלום הוסיף והסתמך על תמונות שהמשיבה הגישה לבית המשפט השלום חרף התנגדות המערערת, ושבהן נראים מפגעי הלכלוך, בסעיף 28 לפסק הדין בעמ' 6 ש' 20, כאשר בהמשך בסעיף 31 לפסק הדין בעמ' 7 ש' 4, נאמר כי מפגעי לכלוך אלו בעצם הם חפציה האישיים של המערערת שהוצאו מהדירה לאחר פינויה .

10. בית משפט השלום קבע כי עדות המשיבה מהימנה ומקובלת עליו, לעומת זאת, לא נתן אימון בעדות המערערת. כמו כן, בסעיף 45 לפסק הדין (עמ' 9 , ש' 19 ואילך ), נקבע, ועל כך אין מחלוקת, כי המדובר בהסכמה שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול והנוגעים לתביעת המערערת לסעד ההצהרתי – צו עשה, ו כך נרשם:

" .... במהלך ההליך, הושבו לידי התובעת - (המערערת כאן, כ. ס.), באמצעות בא כוחה השיקים שהיו מצויים בידי הנתבעת – (המשיבה כאן, כ.ס), והוצהר כי אין בכוונתה של הנתבעת לגבותם באמצעות הליכי הוצאה לפועל. "

אולם, וחרף האמור לעיל החליט בית משפט השלום הנכבד לדחות את תביעת המערערת ואף המשיך וכתב כי:

" מן הראוי היה בשלב זה בו התייתרה התובענה לצו עשה קבוע, למחקה, אך התובעת ביכרה להוסיף ולנהל את ההליך עד תומו ולכך יש לתת את הדעת בעת פסיקת ההוצאות ובכלל, שכן התובעת נסמכה על עזרת הסיוע המשפטי וכספי הציבור". לכך אתייחס בהמשך לאור טענות המערערת בעניין זה.

בית משפט השלום בחן את טענות הצדדים ביחס להפרת ההסכם והגיע למסקנה כי המערערת הייתה זו שהפרה את ההסכם וזאת כי "בהתאם לעדות הנתבעת, התקבלו אצלה תלונות רבות מעם השכנים על מפגעי רעש, לכלוך, אשפה ועוד." – סעיף 28 לפסק הדין בעמ' 6 ש' 19 ואילך. אציין כבר כעת, כי לא ראיתי התייחסות בית משפט השלום הנכבד למכתב הפינוי ששלח ב"כ המשיבה למערערת.
עוד נקבע בפסק הדין על סמך עדויות הצדדים, כי המערערת " .... היא זו אשר נעצה את המסמרים בקירות הדירה. זאת אל נוכח הצהרת התובעת כי הדירה נמסרה במצב טוב" -
ראו סעיף 30 לפסק הדין בעמ' 6 ש' 31 ואילך.

על כן, המערערת חויבה בתשלום הסך של 8400 ₪, סכום שכלל הנזקים הנטענים וכן דמי שכירות למשך חודשיים עד למציאת שוכר חלופי – סעיפים 41 עד 44 לפסק הדין.

המערערת מאנה להשלים עם התוצאה הנ"ל ומכאן הערעור שבפניי.

טענות הצדדים:

11. המערערת טוענת כי נפלו טעויות רבות בפסק דינו של בית משפט השלום הן מבחינת העובדות והן מבחינת המסקנות. הפרת ההסכם התרחשה מיד עם כניסת המערערת לדירה עת הוצפה במי ביוב שגרמו להחלקתה ולפגיעתה, דבר שהביא להחתמתה, תוך הטעייתה, לגישתה, על כתב השחרור, על ידי בנה של המשיבה, עו"ד גרינפלד , ואף התשלום בוצע למערערת בהעברה בנקאית לחשבון המערערת. טענה זו תומכת ואף מבססת את טענת המערערת שמתחילת השכירות, נתגלה לה כי הדירה אינה ראויה למגורים בשל ההצפה במי ביוב ובריחות לא נעימים. על כן, די בעובדה זו, כדי לבסס את המסקנה שהאחריות להפרת ההסכם מוטלת על שכמה של המשיבה. הצפת הדירה במי ביוב גרמ ה לצחנה, וריחות רעים, בשל כך היא עזבה את הדירה ועברה להתגורר עם הוריה כבר בחודש מאי 18 ומיד אחרי קבלת מכתב הפינוי ששלח לה ב"כ המשיבה.

המערערת טוענת כי עורך הדין , בנה של המשיבה, אילץ אותה לחתום על מסמך זה לעומת זאת טוענת המשיבה כי המערערת חתמה על המסמך מרצונה הטוב והחופשי.

12. עוד טענה המערערת כי היה על המשיבה להביא את בנה עורך הדין גרינפלד, לעדות ומשל א הביאה אותו יש לזקוף עובדה זו לחובתה. לטענת המערערת, מי שטיפל בשכירות וב כל הקשור למערכת החוזית היה בנה של המשיבה – עו"ד גרינפלד , תוך הפניה לפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו , מה(4) 651.

המערערת העלתה טענות גם ביחס לאופן ניהול ההליך בבית משפט השלום במהלך חקירת המשיבה על ידי ב"כ המערערת – ראו סעיף 25 להודעת הערעור ולדוגמאות מתמליל הפרוטוקול המוקלט שהפנה אליהן ב"כ המערערת.
13. טעה בית משפט השלום משהסתמך על עדות המשיבה שכל כולה מפי השמועה, חרף התנגדות המערערת לעדותה זו במהלך הדיון. טעה גם כאשר לא הוציא מתיק בית המשפט את התמונות עליהן הסתמך, למרות התנגדות המערערת לכך וגם בשל העובדה שמי שצילם את התמונות לא היה אחר מלבד עו"ד גרינפלד, בנה של המשיבה, שלא נתן תצהיר ולא התייצב לעדות.

14. טעה שוב בית משפט השלום, כאשר הוא העדיף את עדות המשיבה על פני עדות המערערת, למרות שרב רובה של עדות המשיבה היא עדות מפי השמועה. לעומת זאת, עדות המערערת מבוססת על מסמכים וראיות, כי הרי היא הציגה קבלה עבור הובלת חפציה ביום 31.5.18 ממי שביצע את ההובלה, ראיה שבית משפט השלום ראה להתעלם ממנה ולא להתייחס אליה.

15. בית משפט השלום טעה משהסתמך על עדות המשיבה שהצפת הביוב תוקנה מבלי שהמשיבה תציג ולו בדל ראיה בעניין זה. המשיבה לא טרחה להציג קבלה על עלות תיקון סתימת הביוב וגרימת ההצפה בתוך הדירה לעומת זאת הציגה קבלות על עלויות אחרות שבגינם חויבה המערערת.

שב וטעה בית המשפט השלום משקבע כי סתימת הביוב הייתה תוצאה של זריקת סמרטוטים על ידי המערערת לאסלה; הגם שהמשיבה לא התייחסה לכך במכתב הפינוי שכתב בא כוחה, בנה, עו"ד גרינפלד, אחרי התרחשות הצפת הדירה במי ביוב.

המערערת נתבקשה לחתום על כתב השחרור ביום 21.5.18 ואף התשלום של 2100 ₪, הועבר למערערת על ידי המשיבה בהעברה בנקאית.

במכתב הפינוי דרש עו"ד גרינפלד בשם המשיבה מהמערערת לפנות את הדירה תוך 3 ימים, כשמניין הזמן יהיה מיום 25.5.18.

16. המשיבה טענה כי פסק דינו של בית משפט השלום מעמיק ויסודי שאין כל מקום להתערב בו.

בית משפט השלום קיבל את גרסת המשיבה ודחה את גרסת המערערת. פסק הדין מבוסס על ראיות טובות שנתקבלו על דעת בית המשפט.

אין בפסק הדין כל טעות עובדתית ומשפטית ומכאן שדין הערעור להידחות.
דיון והכרעה:

17. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט השלום, בעדויות המערערת והמשיבה, בתצהירים, בראיות האחרות, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד.

ראשית כל אציין כי עולה השאלה האם על פי העובדות שאין לגביהן מחלוקת, יכולה ערכאת הערעור להגיע למסקנות אחרות ושונות מאלו אליהן הגיעה הערכאה הדיונית? .

לטעמי, התשובה לכך חיובית, כי הרי במקרים בהם העובדות אינן במחלוקת, יכולה כל ערכאה לבחון את העובדות ולהסיק את המסקנות ללא קשר להתרשמות הערכאה הדיונית מהעדים – בעניין זה ראו ע"א 1966/07 עמליה נגד קרן הגמלאות (ניתן ביום 9.8.10) ; כן ראו ע"א 7113/11 עזבון המנוח עפיף נגד עזבון המנוח חוסני (ניתן ביום 27.2.14) , שם נקבע כי:

"אין דרכו של בית משפט להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אך דומני כי בתיק זה, שההכרעה בו בפסק הדין השני נעשתה על סמך סיכומי הצדדים והמסמכים, ומבלי לשמוע ראיות, אין לערכאה הדיונית יתרון של ממש על פני ערכאת הערעור".

זאת ועוד, כבר נקבע כי, אין לערכאה הדיונית יתרון על מסקנות ופרשנויות של מסמכים – ראו לעניין זה ע"א 1536/15 פז נגד תחנת דלק (ניתן ביום 8.2.18) .

18. מעיון בעדות המשיבה עולה הרושם כי לא ניתן לבסס על פיה את הממצאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום . מתשובותיה של המשיבה לשאלות ב"כ המערערת עולה הרושם כי היא לא הייתה בסוד העניינים של עריכת חוזה השכירות ובהמשך התרחשות האירועים.

האמירה שבית משפט השלום מאמין לצד זה ודוחה גרסת הצד השני, אינה מילת קסם שלא ניתן לבחון אותה בערכאת הערעור- ראוי לציין כי התערבות ערכאת הערעור שמורה למקרים חריגים ביותר בהם התעלמה הערכאה הדיונית מראיות שהיו בפניה או הסיקה מהן מסקנות שגויות ובלתי מבוססות על פניהן - (ראו ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)).

ראו גם ע"פ 4007/09 יוסופוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 04.01.10), שם התייחס בית המשפט העליון לחריגים לכלל "אי התערבת" , וקבע כדלקמן:

"להלכה זו נקבעו מספר חריגים במהלך השנים, אשר בהתקיימות אחד מהם ייתכן ותהיה הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים של עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. החריגים אותם ניתן למנות הינם: הראשון, כאשר ממצאיה של הערכאה הדיונית מתבססים על ראיות בכתב ולא על הופעתם, התנהגותם ודבריהם של העדים, שכן במקרים כגון אלו אין לערכאה הדיונית יתרון כלשהו על פני ערכאת הערעור; השני, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מבוססים על שיקולים שבהיגיון; והשלישי, כאשר נפלו טעויות מהותיות בהערכת המהימנות של העדויות על ידי הערכאה הדיונית".

על יסוד ההלכות הנ"ל יבחן פסק הדין של בית משפט השלום הנכבד.

19. על פי עדות המשיבה, היא התגוררה באותו בניין בדירה סמוכה לדירה שהושכרה למערערת, וכי היא לא נכנסה לדירה כי המערערת לא אפשרה זאת, הגם שהיה ברשותה מפתח באמצעותו נכנסה לדירה בסמוך מאוד למועד עזיבת המערערת – ראו סעיף 4 לתצהיר המשיבה בו הצהירה כי למיטב ידיעתה המערערת פינתה את הדירה ביום 31.5.18, נתון התואם את הצהרת המערע רת.

כאמור בחינת עדות המשיבה מעלה כי ברובה עדות מפי השמועה, לה התנגדה המערערת. זאת ועוד, המשיבה לא הביאה מטעמה אותם שכנים שספרו לה , לגרסתה, על מטרדי לכלוך ואשפה ונעיצת מסמרים בקיר .

20. המשיבה אומנם טענה כי המערערת היא זו שגרמה להצפת הדירה במי ביוב בשל זריקת חפצים למערכת הביוב, טענה שלא נטענה קודם ובאופן מידי וכי אף אינה עומדת במבחן ההיגיון כי היא סותרת דרישת המשיבה ביום 21.5.18 – נספח ז, מהמערערת לחתום על כתב השחרור בתמורה לתשלום פיצוי בסך 2100 ₪, על ידי המשיבה למערערת, כי הרי לו האחריות הייתה מוטלת על המערערת מדוע שהמשיבה תשלם לה פיצוי, כאמור לעיל?

21. קביעתו של בית המשפט השלום הנכבד כי המערערת חתמה על כתב השחרור מרצונה וללא הטעיה מטעם המשיבה ובא כוחה, לא הייתה דרושה להכרעה במחלוקת נשוא התובענות, וכי בהתחשב בעדויות שהונחו בפני בית משפט השלום , קביעה זו אינה יכולה לעמוד, הואיל וטענות המערערת להטעייתה, הופנו לב"כ המשיבה, עו"ד גרינפלד, בנה של המשיבה, אשר בחר שלא להעיד על נסיבות חתימת המערערת על כתב השחרור ובעיקר משטענות המערערת הופנו לעו"ד גרינפלד, כשבעניין זה השיבה לשאלותיו כדלקמן:

" ... לא איימת עלי, אבל בטלפון אתה אמרת לי דברים אחרים. בטלפון כשאנחנו שוחחנו ואמרת לי שאתה רוצה להחזיר לי את החודש פיצוי של שכר דירה שאני לא גרה בדירה ... " - עמ' 2 לתמליל הפרוטוקול ש' 11.

דברי המערערת לא נסתרו כי עו"ד גרינפלד בחר שלא להעיד והמשיבה בחרה שלא להביאו כעד מטעמה ובנסיבות אלו, לא הייתה המערערת חייבת להביאו מטעמה, זאת לאור עמדתו הברורה כמי שמייצג את אמו, המשיבה , וכי הבאתו מטעמה עלול לפגוע בזכותה לחקור אותו בחקירה נגדית.

מכל מקום, עדות המערערת בעניין זה עמדה לבדה בפני בית משפט השלום ומכאן לא ברורה קביעתו שהחתימה הייתה מרצון חופשי. לאור זאת ברי כי קביעה זו אינה יכולה לעמוד ואני מורה על ביטולה.

22. זאת ועוד, המשיבה מסרה מספר פעמים כי המערערת לא אפשרה לה להיכנס לדירה ולא ראתה מה היה מצב הדירה ורק לאחר שהמערערת פינתה את הדירה נכנסה המשיבה בסמוך מאוד למועד זה, לדירה, כך שהיה ברשות המשיבה מפתח שאפשר לה להיכנס לדירה. אזכיר כי עו"ד גרינפלד החתים את המערערת על כתב ה שחרור ביום 23.5.18 ובהמשך (ביום 25.5.18), שלח לה מכתב הפינוי, בו דרש ממנה לפנות את הדירה תוך 3 ימים, והיא נענתה לדרישתו ופינתה את הדירה ב פרק הזמן שקבע לה, קרי, היא פינתה את הדירה ביום 31.5.18 .

המשיבה לא הביאה מטעמה עדים ( השכנים, המתווך מר קייזר , בנה עו"ד גרינפלד ואחרים - ראו עמ' 16 ש' 22 לתמליל הפרוטוקול), שיעידו על הרעש ויאששו את גרסתה שהם התלוננו בפניה על "מטרדי הלכלוך, האשפה ועוד". על כן , ללא הבאת עדים אלו, נותרו דברי המשיבה כעדות מפי השמועה שאין להם ערך ומשקל ראייתי. אפנה כאן אף להתנגדות בא כוח המשיבה, עו"ד גרינפלד במהלך חקירת המשיבה בחקירה נגדית ע"י ב"כ המערערת , על יסוד הטענה כי תשובת המשיבה לשאלת ב"כ המערערת, אם תינתן, תהיה חסרת ערך בהיותה עדות מפי השמועה - ראו עמ' 24 ש' 25.

23. המשיבה לא הביאה גם כן, את המתווך מר קייזר שהביא את המערערת כדיירת מוצעת במקומו כשהוא מפנה את הדירה לפני המועד, כדי שיסתור את גרסת המערערת שהיא לא "נעצה" מסמרים בקירות, למעט 2 – 3 מסמרים כי הרי היא לא הספיקה להתגורר בדירה – ראו עדותה בעמ' 5 ש' 19.

על כן, אין בהודאתה המצומצמת והחלקית שנעצה מספר מסמרים, (2 עד 3 מסמרים), בכניסה כדי להטיל עליה כל האחריות לכך – בעניין זה ראו עדותה ותשובותיה בחקריה הנגדית בעמ' 3 לפרוטוקול . המשיבה העידה כי היא לא ראתה את הדירה בעת שהמערערת עזבה – עמ' 17 ש' 14, ש' 31-32, עמ' 21 ש' 1 ובהקשר לשאלה מדוע היא נמנעה מלקרוא למערערת ולהראות לה את הנזקים הנטענים על ידי המשיבה, השיבה באותה תשובה, (בעמ' 21 ש' 4-9), שהמערערת לא "נתנה לה להיכנס".

בנסיבות אלו לא ניתן היה לבסס את קביעותיו של בית משפט השלום לעניין נזקי המסמרים, הגם שהוגשו תמונות הדירה, להגשתן המערערת לא הסכימה ועורך הצילומים והתמונות עו"ד גרינפלד, בנה של המשיבה, לא העיד מטעם המשיבה. על כן , לא היה ניתן להתבסס על ראיה זו.

24. אמנם המערערת הודתה כי צבעה את האסלה בוורוד וזאת בשל מצבה הלא טוב בשעת כיסתה לדירה, וכי לטענתה המדובר בצבע שניתן להורידו בקלות וללא עלות. בבואי לבחון עניין זה, לא מצאתי כי מדובר בנזק ממשי שחייב את המשיבה בהשקעה כה גדולה , על כן, היה מחובתה לקרוא למערערת ולבקש ממנה להחזיר את המצב לקדמותו, ולהוריד את הצבע הוורוד, ומשלא עשתה כן, אין להטיל על המערערת תשלום כל סכום בגין כך . אפנה לכך שמבצעי העבודה ונותני הקבלות לא העידו בבית המשפט השלום .

עיון בקבלות ובחשבונית מראה כי הדברים נרשמו באופן כללי. מה גם, אומנם החשבונית מס' 1189, ניתנה על סך של 3500 ₪, אך הקבלה נערכה על סך של 3500 ₪, אך בקבלה מס' 1015 נרשם הסך של 350 ₪ בספרות .

לא נעלם מעיני שעולה מהקבלה כי התשלום בוצע בשיק שפרטיו נרשמו באופן ברור כשבמילים נרשם "שלוש אלף חמש מאות", וכי ניתן להבהיר מצ ב זה בקלות רבה. אני מוכן להניח כי השוני בין הקבלה לחשבונית בטעות יסודו והסכום ששולם על ידי המשיבה היה הסך של 3500 ₪; יחד עם זאת, לא הייתה בפני בית משפט השלום ראיה ממשית שיש בה כדי להוכיח שהנזק נגרם על ידי המערערת וכי היה צורך ממשי בביצוע התיקונים כנטען על ידי המשיבה.

זאת ועוד, עיינתי בתמונות ולא שוכנעתי כי היה צורך בהחלפת האסלה וכי טענת המערערת שניתן היה להסיר את הצבע בקלות – ראו עדות המערערת בעמ' 2 לפרוטוקול ש' 23, היא אינה טענה בעלמא; ועל כן , היה על המשיבה לאפשר למערערת לעשות זאת בעצמה ומכאן, גם אם החליפה המשיבה את האסלה, אין בכך כדי להביא לחיוב המערערת בעלות החלפתה .

25. בנסיבות הנ"ל ברי כי דין הערעור של המערערת להתקבל ובעקבות זאת לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום ולדחות את התביעה שכנגד של המשיבה; ומדוע?

כי המשיבה החזירה אותם שיקים של המערערת שברשות הראשונה, והצהירה כי אין בכוונתה לממש את השיקים האחרים , שאינם ברשותה, ובשל כך לא הוחזרו למערערת באותו מעמד ; בהליכי ההוצאה לפועל, מ חייב הדבר לקבוע כי תביעת המערערת אכן נתקבלה בהסכמה ואף צו עשה קוים בהסכמת המשיבה, כך שמתבקשת המסקנה שמשהחליט בית משפט השלום הנכבד שהוא דוחה את תביעת המערערת "על כל רבדיה" , טעה.

26. לא ניתן לסיים מבלי להעיר כי מקריאת התמליל ובחינת אופן חקירת המערערת על ידי בא כוח המשיבה אל מול חקירת המשיבה על ידי בא כוח המערערת, עולה הרושם כי היה ראוי שבית משפט השלום יגלה אור ך רוח, במידת מה. זאת ועוד הערות בית משפט השלום ביחס לי יצוג המערערת על יד לשכת הסיוע המשפטי, היו מיותרות וחבל שנאמרו.

27. על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור וקובע כי תביעת המערערת נתקבלה על יסוד החזרת השיקים, הגם שזה היה בחלקם, אך בוודאי על יסוד הצהרת המשיבה ביחס לשיקים שלא הוחזרו, מהווה הודאה בדרישת המערערת למתן צו עשה.

כמו כן, משהמשיבה לא הוכיחה את תביעתה שכנגד ולא הביאה עדים רלוונטיים, ובעיקר בשל העובדה שעדות המשיבה, עדות מפי השמועה , לה התנגדה המערערת, וכי הראיות אליהן הפנתה המשיבה, התמונות, נתקבלו למרות התנגדות המערערת ומבלי שעורכן יובא להעיד ומשום שלא ניתן להתבסס על יתר הראיות שהוגשו, מתבקשת המסקנה כי תביעת המשיבה לנזקי הדירה לא הוכחה כדין ומכאן המסקנה שדין התביעה שכנגד להידחות ולכן הערעור מתקבל ופסק דינו של בית משפט השלום מבוטל בזה.

28. אזכיר עוד כי בית המשפט השלום הנכבד חייב את המערערת בתשלום דמי שכירות עבור 2 חודשים, עד למציאת דייר חלופי, מבלי לתת את הדעת לדרישת המשיבה מאת המערערת לפנות את הדירה תוך 3 ימים מיום 25.5.18, כשמכתב זה הגיע לידי המערערת רק ביום 30.5.18, (אציין כי המכתב נערך רק ביום 25.5.18), ולכן משפינתה את הדירה ביום 31.5.18, היא עמדה במועדים שהקציבה לה המשיבה.

מכל אלה ברי כי המשיבה קבעה את מועד פינוי הדירה ומכאן התמיהה, מדוע לחייב את המערערת בתשלום דמי שכירות למשך 2 חודשים, כשהמערערת לא הפתיעה את המשיבה והותירה לה את הדירה פנויה ללא שוכר חליפי.

המערערת ציינה בעדותה כי היא לא פינתה את הדירה על דעת עצמה, ואף רצתה להמשיך ולהתגורר שם, ראו עדותה בעמ' בעמ' 7 ש' 35,עמ' 10 ש' 6 עד 12.

29. כפועל יוצא מהאמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומבטל את קביעותיו של בית משפט השלום ביחס לחיוב המערערת לשלם למשיבה כל סכום, לרבות שכר דירה, פיצוי בשל נזקים וכו'. על כן, פסק דינו של בית המשפט השלום הנכבד מבוטל בזה.

יחד עם זאת והגם שערעור המערערת נתקבל ופסק הדין של בית משפט השלום בוטל וחרף הקביעה כי תביעת המערערת לצו עשה נתקבלה, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות, בין השאר בשל העובדה שהמערערת מיוצגת מטעם הלשכה לסיוע המשפטי.

30. על כן, הפיקדון יוחזר למערערת.

31. המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אלול תש"פ, 1010 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איריס דרוין
נתבע: יהודית גרינפלד
שופט :
עורכי דין: