ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מג'די רגבי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא

התובעים
1. מג'די רגבי

2. מראם רגבי

ע"י ב"כ: עו"ד אנואר אבו לאפי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מארק, אילנה חלפון

פסק דין

תושבותם של התובעים בתקופה שמאז נובמבר 2012 היא הדורשת הכרעתנו.

רקע נדרש
התובעים הם בני זוג שנישאו ב2002 ולהם 5 ילדים בגילאים 17 עד שנה וחצי לתאריך מתן עדותו (ינואר 2020).
במסגרת תיק בל 12659/05 ניתן ביום 21.7.2008 פסק דינו של בי"ד זה (כבוד השופטת שטיין) שדחה תביעת התובע להכרה בתושבותו בתחום ירושלים בקבעו כי התובע גר א-זעיים שם יש לו נכס, ולא בנכס שיש לו בעיר העתיקה. בית הדין אף ציין שם כי התובע ניסה להערים על הנתבע בטענתו כי מתגורר בעיר העתיקה.
ב19.4.16 (לדברי התובע , לאחר שלא קיבלו דמי לידה בשל לידת בנם הרביעי במרץ 2016) הגישו התובעים דו"ח לנתבע . נוכח האמור בדו"ח (גם לאחר שהמציאו פירוט ח"ן חשמל מהנכס בא -זעיים- הנתבע דחה התביעה בנמקו כי אינם תושבים וכי העדר חובות חשמל בא-זעיים נובע מהתחברות התובעים לעמוד חשמל לשם צריכה.
על רקע דחיית תביעתם הוגשה התביעה שלפני.

הפלוגתא
כך הוגדרה הפלוגתא בקדם המשפט:
תושבות התובע מ 1.11.12. האם התגורר בשכונת זעיים כטענת הנתבע וכפי שנקבע בפסק דין בעניינו משנת 2008 או שמא הוא מתגורר בעיר העתיקה בשכונת אסעדיה עכבת אל בוסטמי יש שם 13 דירות ששייכות למשפחה.

דיון והכרעה
כדי לקבוע אם התובעים הם תושבי התחום, יש לבחון את האינדיקציות השונות למרכז חייהם.

בתי המגורים
אין חולק כי ברשות המשפחה המורחבת נכסים גם בעיר העתיקה וגם בא-זעיים (מחוץ לתחום) .
לטענת התובעים, הם ו חמשת ילדים מתגוררים בבית בעיר העתיקה הכולל חדר אחד בלבד +מטבחון ושירותים (חוקר הנתבע העריך שטחו בכ10 מ"ר ואילו ב נ/3 ס' 9 -אישור הארנונה שצרף התובע- מצוין כי שטח כלל היחידה כ 18 מ"ר ) . לדבריהם, ב3.5 השנים האחרונות ישנים שני הילדים הגדולים בחדרה של אם התובע - סבתם המתגוררת באותה דירה (לאחר שהסב נפטר ). לדברי התובע , הנכס בא-זעיים משמש רק למפגשים משפחתיים של המשפחה הרחבה בארועים ובסופי שבוע (כולל הוא ו6 אחיו ואחיותיו על בני זוגם וילדיהם).
קשה להניח כי ניתן לנהל חיים תקינים של 7 נפשות בבית שכזה ובתנאים אלה - גם אם, כטענת התובעים, בפועל ישנים הילדים הגדולים בדירת הסבתא . זאת ודאי כאשר אל מול אפשרות זו, יש בידי התובעים אפשרות להתגורר בדירה מרווחת יותר בבנין של המשפחה באזעיים. (על פי נ/3 מדובר בדירה בת 2 חדרי שינה, סלון מטבח ושירותים ובאשר לפערים בגודל הדירה ניתן להתרשם מהשוואה בין הצלומים נ/2 לבין צלומי הבית באזעים ב/8) ). התובע העיד (ע' 7) כי בא-זעיים יש למשפחה המורחבת בית גדול בן 3 קומות- בקומה הראשונה שתי דירות להורי התובע (שהוא תאר כאולם שמסביבו חדרים שאליהם מגיעים כל בני המשפחה). בקומה השניה דירות ל3 אחים ובקומה השלישית 2 דירות, לתובע ולאח אחר. התובע ציין (שם) כי באחת הדירות של אביו הוא מאכסן את כל רהיטיו שכן עורך שיפוץ בדירתו שלו שבבנין. אם כן , התובע מציין גם כי רהיטיו אינם בבית בעיר העתיקה וגם כי הוא עסוק בשיפוץ דירתו ש בא-זעיים, היינו מדובר בדירה שיש רצון לגור בה. בהמשך הדברים התברר כי באותה דירה בקומת הראשונה נמצא הוא בפועל. (יוער כי מהתמונות עולה בבירור שאין מדובר באחסון אלא בבית מרוהט, גם אם יתכן שזמנית עד להשלמת הדירה בקומה ג').
ואכן, כפי שהוברר, התובעים ומשפחתם אינם יכולים להסתדר בבית הקטן ולהחזיק בו את כל הציוד הדרוש להם (כך עולה מנ/6 בעמ' 20 ואילך) ולכן הם לדבריהם, נוסעים להביא בגדים מהבית בא-זעים (כפי שעושים גם יתר בני המשפחה המורחבת ) מרכז חייו של אדם לא סביר שיהיה המקום שאליו הוא מביא את בגדיו אלא דווקא המקום שבו הוא מחזיק אותם לשמושו.
הנתבע מציין ובצדק כי בפסה"ד האמור ציין בית הדין כי התובע הביע רצון לגור בא-זעיים. עיון בנ/6- הקלטת השיחה שבין החוקר לבין התובע מעלה כי בפועל ברור גם לו שאין זה הגיוני להתגורר בבית בעיר העתיקה ש הוא צפוף ביותר כפי שבעצמו אישר והשיחה נסובה על האפשרויות העומדות לתובע לגור בתוך התחום בתשלום דמי שכירות.
גם נתוני צריכת החשמל בבית בעיר העתיקה ובבית בא-זעיים אינם מתישבים עם מגורים בעיר העתיקה. לפי הנתונים (ר ' עדות התובע בעמ'9 ש' 9) צריכת החשמל בעיר העתיקה נעשית באמצעות שעון אחד שמשרת את אמו של התובע וכן את משפחתו ועוד משפחות של 3 אחים. מאידך גם בא-זעיים יש שעון אחד שמשרת את אותן משפחות- (אם התובע ושני ילדים בגירים, משפחת התובעים ומשפחות אחיו אכרם וחסן). לדברי התובעים, בראשית 2015 נותק שעון החשמל בא-זעיים ומאז בפועל, כפי שאשרה התובעת, מסופקת צריכת החשמל באמצעות התחברות לבית השכן. התנהלות זו מסתירה (ולטעמי במכוון) את היקף הצריכה האמיתי באותו בית . ואולם ניתן לקבל תמונה ביחס להיקף הצריכה מנתונים הנוגעים לשנים שבהן היה שעון החשמל מחובר ו החשבון התנהל ע"ש אביו המנ וח של התובע . החשבונות (נ/11) הצביעו על צריכה גבוהה של כ750 ₪ לחשבון בשנת 2013 בא-זעיים אל מול כ 150-220 ₪ בשנים 2016-2017 בעיר העתיקה . התובע אף מעיד כי עלות החשמל בא-זעיים נמוכה יותר מבעיר העתיקה). בנסיבות אלה הטענה כי המשפחה המורחבת כולה נפגשת רק בסופי שבוע בא-זעיים אינה מתיישבת עם הנתונים. ברי שמרבית ההוצאה לחשמל בנסיבות אלה היתה צריכה להיות בעיר העתיקה. התובעת אמנם ניסתה לטעון כי גם בבית בעיר העתיקה נעשה שמוש בחשמל ממקור חיצוני (עמוד או שכן) ואולם טענה זו נסתרת מתוך דברי התובע עצמו (ר' נ/6 ע' 22) .
התובעים עומתו עם הטענה שחוקר הנתבע הגיע לתצפית על הבית בא-זעיים ומצא אורות דלוקים, וטענו שזאת נעשה כדי למנוע מגנבים להגיע למקום. אם עסקינן רק באורות, הרי שהצריכה הגבוהה עדיין היתה צריכה להמצא בעיר העתיקה . (מכל מקום הסברם לא היה בו כדי להסביר מדוע נמצאה גסתם בזמן הביקור שם. (ר עדות התובעת בעמ' 19-18) ).
התובעים מבקשים להצביע על קושי מכך שלכאורה ניתן לראות תשלומי חשמל בגין הנכס בא זעיים אחרי 2015, בעוד מתוך נ10-נ/11 שצרף חוקר הנתבע מר שלמה כהן, מסמכים שקבל מחברת החשמל, עולה כי הנכס מנותק מחשמל מאז2015 . מר כהן הסביר כי אין כל עדות לצריכה בשנת 2017, אלא לכך שבאותה שנה היה תשלום לחברת החשמל של החוב הישן – באמצעות ב"כ התובעים (ר' עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול ממאי 2020) ועדות התובע עצמו המאשר כי החשמל נותק בעמ' 9) .
אם כן חשבונות החשמל מעידים על כך שעיקר מקום המצאם של התובעים וגם מרכז חייהם אינו בעיר העתיקה.
גם חשבונות המים ביחס לנכס בעיר העתיקה אינם תומכים במגורי התובע שם ולענין זה אפנה אל האמור בסעיף 3 לסכומי הנתבע המקובל עלי .
מאידך גיסא, חוקר הנתבע יוסף גדבאן גבה את עדות התובעת נ/2 בבית בעיר העתיקה ביום 22.8.16 בצהרי היום שם מצאה ללא התראה מוקדמת , ומכאן לכאורה אינדיקציה לכך שמתגוררת שם. זאת ועוד, בדוח הפעולה וזכרון דברים נרשם כי מחקירה סביבתית עלה כי בחודשים האחרונים (נכון לאותו זמן) ומאז לידת בנו הקטן (כאמור במרץ אותה שנה) מתגוררת המשפחה בעיר העתיקה. ואולם, יוסף העיד וכך אף עולה מצילומים שצרף , כי הנכס בעיר העתיקה קטן ביותר וצפוף כדלעיל- קושי אובייקטיבי שלא הופרך . למרות זאת היה מקום לשקול שמא מאז לידת הבן הקטן חזרו התובעים להתגורר בדירה בעיר העתיקה ויש על כן מקום להפריד בין תקופות המגורים ביחס למועדים מושא הליך זה- היינו להפריד בין המצב שעד 2016 לבין המצב שלאחר מכן.
אלא שראיות נוספות שומטות הקרקע תחת קבלת מסקנה זו. הנתבע צרף 3 זכ"ד שערך החוקר יוסף בשלושה ימים שונים בחודש ספטמבר 2017 בשעות הבוקר (נ/8) בדירה בעיר העתיקה ולא מצא איש מבני המשפחה של התובעים (כולל גם בני המשפחה המורחבת) במקום. בנסיון הרביעי גם כן לא מצא איש ממשפחתם הגרעינית של התובעים אלא את אם התובע בחדר שנטען שבו היא מתגוררת ואצלה ישנים גם שנים מילדיו. באותו ביקור (נ/9) חקר החוקר את אם התובע אשר בפיה היו הסברים שונים ומגוונים להעדרות הרבה ואולם מבין השיטין עלה כי בפועל ההסבר העיקרי לכך שהתובע ואשתו אינם ישנים בבית בעיר העתיקה הוא כי התובע עובד בלילות וכי אשתו ישנה הרבה אצל הוריה עם הילדים (ר' שם עמ' 2 ש'11). ואולם טענות אלה אינן מתיישבות עם ראיות אחרות כך: הטענה כי התובע עובד בלילה נסתרת כבר מאותה חקירה עצמה כאשר בעמ' הראשון מציינת האם בשעה 11.42 בבוקר כי התובע בעבודה, ואילו ביחס לשאלה היכן ישנים- התובעת עצמה בעדותה ציינה (עמ' 17 ש' 34) שגם בימים שבהם הם נפגשים לארוחות בבית בא-זעיים, לרוב היא חוזרת לישון בבית בעיר העתיקה. גם אם הדברים שנאמרו אינם נסתרים כדלעיל, עדין קשה להניח שמקום משמש מרכז חיים כשבפועל אין המשפחה ישנה בו לעתים קרובות ואינה ישנה בו כמשפחה.
לא למותר לציין שלא נמצא הבדל בצריכת החשמל לפני ולאחר 2016.
אם כן, העובדה שהתובעים לא נמצאו פעמים רבות בבית בעיר העתיקה מצביעה על כך שאינם מתגוררים שם . ודוק, מקובל עלי כי לעתים ישנים או נמצאים חלק מבני המשפחה בבית בעיר העתיקה אך מדובר בשהות עראי בעוד המרכז הוא בא זעים .
מכל מקום אינדיקציות אחרות מצביעות על כך שבפועל אין שינוי של מרכז החיים, הכל כאמור לעיל ולהלן. בשלב זה נציין כי בחודש 11/17 שלח הנתבע חוקר נוסף- נזאר לבחון הסוגיה שבמחלוקת. נזאר פנה בתחילה לבחינת הנכס בא-זעיים וכפי שתאר בדוח הפעולה וזכ"ד שלו נ/3, ביצע תצפיות על הנכס וגילה כי הוא מואר (ההסבר לאור צוין לעיל מפי התובעים), בביקור אחד שערך במקום ב22 בחודש בשעת בוקר מוקדמת אכן לא מצא איש בבית ואולם בבית האח אכרם מצא את רעייתו. למחרת היום בבית התובע בעיר העתיקה נמצאו כולם. מקובלת עלי מסקנתו כי נוכח הביקור ביום שקדם, היה סיפק בידי התובע ואשתו להערך בהתאם (ר' עדותו של החוקר ניזאר בעמ' 12 ש' 23-25)
אכן בביקורי החוקר ניזאר בחודש 11/17 הן בנכס בא-זעיים והן בנכס בעיר העתיקה ערך צילומים. (הצלומים צורפו כחלק מהדוח נ/3 (ויוער כי נוצר קושי לגבי הצלומים מהעיר העתיקה- על גביהם נרשם שהם משקפים את בית התובע וגם את בית אחיו אכרם הגר באותו מבנה- העד לא ידע להבחין בין התמונות- אלו שצלמו את בית התובע ואלה שצלמו את בית ה אח. לא למותר לציין שהמטבחים בשתי היחידות שונים לגמרי מצלומי המטבח בנ/2 שאינם משקפים מטבח חדש , מה שמעלה ספק ביחס לזיהויים של הנכסים המצולמים והקשר ביניהם לבין דירת התובע עצמו להבדיל מדירות אחיו ). עם זאת ניתן להווכח כי מקררי הבתים גם בעיר העתיקה וגם בא זעיים מלאי מצרכים ואף כי בנכס בא-זעים עיקר המצרכים מצוי במקפיאים בעוד בבית בעיר העתיקה עיקרם מצוי במקרר. בכך לכאורה ניתן ללמוד על שימוש בשני הבתים גם יחד ויותר מכך, על כך שהשימוש התכוף הוא דווקא בבית בעיר העתיקה ואולם, כזכור , צלומים אלה נערכו לאחר שהתובעים היו מודעים לכך שהנתבע עורך חקירותיו בעניינם באותם ימים ממש ועל כן לא שוכנעתי כי הם מבטאים מצב אמיתי (וספק גם אם משקפים כאמור את הבית בעיר העתיקה) .
מאידך גיסא גם החוקר גדבאן צילם את הבית בעיר העתיקה ובכלל זה את המקרר וזאת בחודש 8/16 כשאז מדובר בביקור "פתע" ואז נמצא המקרר שם עמוס בשני חלקיו. בכך כמו גם בצילום כיור ובו כלים מלוכלכים אינדיקציה לחיים פעילים . ואולם כאמור, אינני סבורה כי לא נמצא איש בבית בעיר העתיקה , אלא שאין זה מרכז חיים אלא מקום שבו נמצאים לעתים ויתכן גם שלשם הזכאות לגמלה.
בקשר לכך ראוי להוסיף: מעדות התובע היה ניתן להתרשם שהוא נזהר במילותיו שכן הוא "למוד נסיון" בשל נסיון הנתבע לבחון טענותיו וכך הוא אומר כשנשאל על הבנין המשפחתי בא- זעיים (שאכן כמתברר מעדות החוקרים מטעם הנתבע, גם האחים טוענים לתושבות) :
ש. מי מתגורר בדירות האחרות
ת. אחים שלי. שלושה אחים שלי. לא גרים שם. אלה בתים שלי. יש בעיה עם ביטוח לאומי מי גר ומי לא גר. החוקרים מחפשים את כולם אצלי. שם גרים מוחמד שחדה וחסאן. קומה שלישית לי ולאקרם אחי(ע' 8)
באותו אופן גם נמנע בהמשך עדותו מלמסור פרטים על זהות בעלי הרכבים שחנו ליד הבית באזעיים בעת ביקור חוקר הנתבע, נזאר . אין הדבר נוגע ישירות לסוגיות העובדתיות שבמחלוקת ואולם יש בכך כדי להעיד על כך שהתובע מודע לנתונים שיש להציג ואלה שיש להמנע מלהציג לנתבע לשם הכרה בתושבות. על כן כאשר מתעוררים קשיים בגרסתו, קשה שלא לראותם על רקע זה.

מקום לימודי הילדים
התובעים טוענים כי ילדיהם לומדים במוסדות חינוך שונים במזרח ירושלים , אולם הוברר כי כך ארע רק בשנה שקדמה לעדותו (ור' דבריו בעמ' 7):
ש. איפה למדו בעבר ילדיך. איפה לומדים היום.
ת. יש לי 4 בבית ספר. רמאה לומדת ברחוב סאלח אדין בממוניה. לפני כן היתה בתוך העיר העתיקה. יוסף היה באלעולה בשופעת ועברו לסאלח אדין. היאם גם היה באלעולה והעברתי אותו להר הזיתים. היאם העברתי שנה שעברה. ראמה אחרי שסיימו את הכיתות בבית ספר עברה לממוניה. אחרי כיתה שביעית. סלאח עכשיו ברחוב סעדיה אצלנו בשכונה.
ש. האם זה נכון שראמה למדה באטור
ת. כן. למדה באטור
ש. איך זה מסתדר. זה יותר קרוב לזעיים .
ת. שאת חושבת על חינוך הילד שלך לא מפריע לך מרחק, לא חושבת על כסף. מענין אותך שהילד שלך יקבל חינוך הכי טוב.
ש. למה העברת אותם רק עכשיו
ת. כי בכלל רציתי שיהיה להם יסוד חינוכי כמו שצריך אחרי זה העברתי אותם. לא כל בתי ספר של העיריה יש להם רמה או מורים שיכולים לתת כמו שצריך. החלטתי לשים אותה באטור כי יש שם צוות מעולה למורים . שמתי אותה כמה שנים שם והחזרתי אותה לפה. אותו דבר עם היאם. שנה למד באטור שם היתה לו כתה מיוחדת אבל ראיתי בסוף שהילד לא השתנה העברתי אותו עכשיו הוא לומד בעיר העתיקה.
התובעת אישרה מפורשות (עמ' 19) כי כל השנים למדו כל ילדיה באטור (הסמוכה כאמור לאזעיים) ורק מחודש 9/16 רשמה את כולם לבתי ספר בעיר העתיקה. התובעת אשרה ברישת הח"ח כי הילדים היו הולכים ברגל לביה"ס עד שנה"ל 16-17.
לא השתכנעתי כי היה טעם ענייני מבחינת חינוך הילדים להעברתם כאמור לעיל, וההעברה הקולקטיבית הזו דווקא בשנה"ל 16/17מעוררת רושם כי מדובר בנסיון "לחזק" את האלמנטים ה קושרים את התובעים לבית בעיר העתיקה בלא כוונה אמתית להפכו למרכז חיים , בסמוך לאחר הגשת הדין וחשבון לנתבע.

מקום העבודה
לטענת התובע הוא עבד מאז 2013ועד 2017 אצל "קאסם" עסק הובלות הממוקם בירושלים ושבו שמש כנהג בכל רחבי הארץ. אלא שהתובע צרף לדין וחשבון שהגיש 2 תלושי שכר בלבד מהחודשים 12/15,1/16 (סמוך למועד הגשת הדו"ח) שבהם מצוין כי מועד תחילת עבודתו היה בחודש 12/15. לא למות ר לציין שבדין וחשבון עצמו ציין, בניגוד לגרסתו בהליך זה, כי החל לעבוד שם רק ב12/15.כשנשאל על פער זה לא היה בפיו מענה (סיפת עמ' 6- רישת עמ' 7)בכך יש כדי לשמוט הקרקע תחת גרסתו לעבודה בירושלים. התובע גם לא המציא אסמכתאות לעבודתו בסופרסל, לגרסתו מאז 2017, ולו בתמיכה לתצהירו בהליך זה..
מאידך גיסא, הודה התובע כי הוא מפעיל מוסך "חברתי" בא-זעיים שבו הוא וחבריו מתקנים את מכוניותיהם- על הכביש הראשי. הטענה כי מדובר במוסך שרק "חברים" מתקנים בו המכוניות לא סבירה בעינינו. הטענה גם אינה מתיישבת עם עדות התובעת גם בהודעתה בנ/6 שם ציינה כי כל יום הוא במוסך, וגם עם הנסיון לצמצם האמור שם בחקירתה (עמ' 19 ) כשאז מסרה שהתובע נמצא במוסך רוב הזמן ( וכלשונה ביחס לאשר נאמר מפיה בנ/6 לא "כל יום זה לא כל יום " (ע' 19 ש9)). יצוין כי התובע ציין בפני החוקר ניזאר (עמ' 4 לנ/6) כי את המוסך הוא שוכר. קשה לקבל כי התובע משלם דמי שכירות עבור מוסך אם לא נועד להפיק ממנו פרנסתו.
אם כן עולה הרושם שקשרי העבודה החזקים של התובע הם דווקא למקום העבודה בא-זעים ולא למקום העבודה בירושלים.

העולה מן המקובץ- הטענה כי התובעים על משפחתם מתגוררים בדירה הזעירה בעיר העתיקה אינה מסתברת כשלעצמה והוכח גם כי הדירה אינה מאפשרת תפקוד משפחתי רגיל (צפיפות, הילדים ישנים אצל הסבתא, האם עם הילדים הולכים לשון כנטען אצל הוריה, צריך להביא בגדים ממקום אחר, הרה יטים מאוחסנים/נמצאים בדירה אחרת). גם נתוני החשמל והמים אינם תומכים בכך שמרכז חיי התובעים בעיר העתיקה וכך גם היקף הנוכחות שנצפה שם.(ובהשוואה לבית בא- זעים) . גרסאות התובעים ואם התובעת בענין זה לא היו מהימנות.
גם השינוי בבתי הספר לא שכנע כי מדובר בשינוי אמתי של מרכז חיים.
אם כן, ואף שבפועל מקבלים אנו כי המשפחה שוהה (או חלקיה שוהים) מעת לעת בבית בעיר העתיקה, אין בכך כדי להופכו למרכז חייהם והרושם הנוצר הוא כי מדובר באילוץ למטרות מושא הליך זה.

בנסיבות אלה , התביעה נדחית.
לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות
ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, (08 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: מג'די רגבי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: