ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נציגות הבית המשותף נגד מ.יורמן בע"מ :

בפני

השופט אבישי קאופמן

תובעים
1. נציגות הבית המשותף- הבית ברח'
הבעל שם טוב 43 חיפה
2. רינה אלמגור
3. יעקב אלמגור
4. אסתר סלק
5. ניצה אשכנזי
6. אילנה גרינברג
7. איילת ביטון
8. דוד ביטון
9. אסתר לוי
10. יוסף לוי תיק 38480-12-15

11. יהודה ארוילי תיק 14908-01-17

כולם ע"י ב"כ עוה"ד רבינוביץ

נגד

נתבעים
1. מ.יורמן בע"מ – נ יתן פסק דין

2. יורי בורודה

ע"י ב"כ עוה"ד בראון

3. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה

ע"י ב"כ עוה"ד עליאש ועו"ד ורדי

פסק דין

בעניין נתבעים מס' 2 ו מס' 3

מבוא:

בהליך זה המדובר בתביעה כספית שעניינה ליקויי בניה שהתגלו בבית משותף. דיירי הבית החליטו להרחיב דירותיהם על דרך הוספת מרפסות, ולשם כך התקשרו בחודש נובמבר 2012 עם האדריכל אהרון בוקליס וחברת מ. יורמן בע"מ, הנתבעת מס' 1 (להלן: " החברה"). המדובר במבנה בעל שלוש כניסות שמספרן 41 עד 45 ובו 24 דירות אשר בעשרים מהן בוצעה תוספת מרפסת.

בחודש דצמבר 2015 הגישו התובעים 1 עד 10, דיירי כניסה מס' 43 בבניין, תביעה כנגד החברה תביעה בשל ליקויי בנייה ובמסגרתה הוגשה תביעה שכנגד בידי החברה כנגד חלק מהדיירים, אשר לפי הנטען לא שילמו לה את מלוא התמורה.

כפי העולה מהמסמכים שהוגשו, במבנה התגלו ליקויים, ובעיקר סדקים בחיבור בין המבנה הישן והמרפסות החדשות, בעיקר במרפסות הקומה העליונה של המבנה, עד כדי כך שבחודש ינואר 2017 הוכרזו המרפסות כמבנה כמסוכן בידי עיריית חיפה עקב חשש מהתמוטטות המרפסות. לפיכך, בחודש מרץ 2017, תוקן כתב התביעה וצורפו נתבעים נוספים. הנתבע מס' 2, המהנדס יורי בורודה (להלן : " המהנדס") , ביצע את התכנון ההנדסי של המרפסות והנתבעת מס' 3 (להלן: "הוועדה"), היא הוועדה לתכנון אשר אישרה את הבנייה.

במקביל הוגשה תביעה נוספת על ידי מר ארוילי, הבעלים של אחת מהדירות בקומה העליונה במבנה (בכניסה אחרת) ושתי התביעות אוחדו, כאמור בהחלטת כבוד השופטת וינברגר מיום 27/06/17.

ההליך נמשך זמן לא מבוטל, הן מסיבות הקשורות בבית המשפט (בשל פרישתו של כבוד השופט וגנר בפניו החל להתנהל ההליך ועקב נסיבות אישיות של כבוד השופטת וינברגר שמנעו ממנה המשך הטיפול בו, כך שהוא הועבר לטיפולי כמפורט בהחלטה מיום 18.12.2018) והן מסיבות הקשורות בבעלי הדין, כפי שיפורט בהמשך.

במהלך ניהול התיק מונה בידי כבוד השופטת וינברגר המהנדס מר בר אילן כמומחה מטעם בית המשפט, ובהמשך נקלעה הנתבעת מס' 1 לקשיים כספיים, והליכי פירוק, עד כי לא יכולה הייתה לשלם את שכר טרחתו של המומחה, כתב הגנתה נמחק וניתן כנגדה פסק דין ביום 23.4.2018. ככל הידוע לי, פורקה בינתיים החברה וסכום פסק הדין לא שולם לתובעים.

המומחה בר אילן נחקר בפניי ביום 1.4.2019, ובהמשך הגישו הצדדים סיכומיהם, לאחרונה בחודש אוגוסט 2020.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושבתי ועיינתי בראיות שהובאו בפניי החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי. כפי שינומק להלן.

חוות דעת מומחה בית המשפט :

ב"כ התובעים הרחיבה בטיעוניה בדבר מעמדה של חוות דעת מומחה בית המשפט בתיק זה, והדגישה כי מאחר ואין מדובר במומחה מוסכם, וחוות דעת הצדדים נותרו כראיות בתיק, אין לתת לחוות דעתו עדיפות.

העיקרון עליו עמדה ב"כ התובעים מקובל. חוות דעת המומחה אינה בבחינת "כזה ראה וקדש", הגם שיש להביא בחשבון כי מדובר בחוות דעת של בעל מקצוע אובייקטיבי, אשר בוחן את הסוגיות שבמחלוקת על כל היבטיהן, וזאת לעומת מומחים מטעם הצדדים, אשר גם בהיותם מקצועיים לא פחות, באופן טבעי נוטים להדגיש את הנקודות וההיבטים הנוחים למזמיני עבודתם. זאת ועוד, מומחה בית המשפט נחקר, ולא בקצרה, עומת עם טענות הצדדים, ובמיוחד טענות התובעים, עמד על חוות דעתו - למעט הבהרות מסוימות אליהן אתייחס בהמשך – מסר הסבריו ומצאתי את חוות דעתו מבוססת ומנומקת.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר השוואה בין חוות דעת המומחה בר אילן, לחוות הדעת המומחים מטעם הצדדים, אני מוצא לקבל את קביעות המומחה בר אילן, ולא מצאתי לשינוי משמעותי מקביעותיו, מה גם שחוות דעת מומחה התובעים, המהנדס בן עזרא, מתייחסת לנזקים החורגים מהתביעה שלהכרעה בפניי, דהיינו נזקים לדירות דיירים שאינם בין התובעים בהליך זה ונזקים שנגרמו כתוצאה מביצוע לקוי בידי הנתבעת מס' 1, נגדה כבר ניתן פסק דין זה מכבר.

התנהלות הצדדים:

בטרם הכרעה בטענות הצדדים לגופו של עניין, ראיתי צורך בהתייחסות קצרה אף להתנהלות הצדדים ובמיוחד התובעים בהליך זה.

ראשית, כאמור לעיל, ההליך דנן התעכב זמן רב, בין השאר בשל התפתחויות שלא בשליטת הצדדים כגון חדלות הפירעון של הנתבעת מס' 1, הצורך בתיקון התביעה והתחלפות השופטים שדנו בהליכים. עם זאת, גם התובעים תרמו לא מעט לעיכוב ההליך, לפחות מאז הועבר לטיפולי, מאז הדיון בחודש אפריל 2019 ועד עתה. כך, לאחר אותו דיון ביקשו התובעים לעדכן תצהיריהם, אך למרות הארכה שקיבלו, לא עשו כן, וזאת מבלי למסור כל הודעה בהקשר עד לדיון הנוסף שנערך בחודש אוקטובר 2019. בדיון זה הודיעה ב"כ התובעים כי בכוונתה לשלוח למומחה בר אילן שאלות הבהרה נוספות, אולם גם דבר זה לא נעשה ושוב מבלי למסור הודעה לתיק כי התובעים וויתרו על אפשרות זו. לפיכך, לאחר החלטת "תזכורת" מיום 5.12, אשר גם היא לא זכתה להתייחסות, ניתנה ביום 27.12 החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב.

סיכומי התובעים לא הוגשו במועד, ובקשה להארכת המועד להגשתם הוגשה רק קרוב לחודש לאחר המועד המקורי נקבע להגשה, ובסופו של דבר הוגשו כאמור סיכומי התובעים רק בחודש אפריל 2020, דהיינו שנה לאחר הדיון הענייני בתיק.

שנית, בסיכומיהם ממשיכים התובעים לעמוד על דרישת לפיצוי על נזקים שאין להם קשר לנתבעים הרלוונטיים, עובדה שרק מכבידה על בירור טענותיהם לגופם וכתיבת פסק הדין.

בהקשר זה יצויין כי אף סיכומי נתבעת מס' 3 הוגשו באיחור, ולאחר החלטה המתריעה על כך.

אחריות המהנדס, הנתבע מס' 2:

המהנדס לא נשכר ישירות בידי התובעים, אלא בידי האדריכל עימו התקשרו. לא הוצג הסכם התקשרות עם המהנדס, ולא הוכחו "גבולות" תפקידו וחלוקת העבודה בינו ובין האדריכל האחראי לפרוייקט. לפיכך לא ניתן לייחס למהנדס אחריות מכוח חוזה ההתקשרות, אלא מכוח אחריותו המקצועית ותקנות 4 ו – 5 לתקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב – 1992. על פי התקנות על "המפקח העליון" לבצע בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר למסמכי ההיתר ותכניות הקונסטרוקציה, להדריך בהתאם את הקבלן המבצע, לעקוב אחרי ביצוע בדיקות המעבדה הנדרשות, לבקר את אופן ביצוע האלמנטים הראשיים של שלד המבנה, ולעדכן את תכנית הקונסטרוקציה והחישובים הסטטיים, במידת הצורך, על פי שינויים אם נערכו בזמן הביצוע בפועל.

כפי שהסביר בית המשפט העליון: "כמהנדס האחראי לביצוע שלד היה עליו לא רק לתכנן ולהגיש את החישובים הסטטיים, אלא גם לדאוג לכך שהשלד יבנה לפי הדרישות הנ"ל וכן כתפקידו הייחודי לפי תקנות המהנדסים, לפקח פיקוח עליון על ביצועו". (ע"פ 4603/90, 1465/91, 28299/92 אדירים, גבירצמן ואח' נ' מ"י).

בענייננו, המומחה בר-אילן, קבע את אחריותו של המהנדס בגין תכנון לקוי של הקורות הזיזיות עליהן נשענו המרפסות העליונות . יובהר כי הליקוי תוקן בשני שלבים לאחר שהתיקון הראשוני לא הספיק.

למעשה, המהנדס אינו חולק על אחריות זו כפי שנקבעה בידי המומחה, אלא טוען כי אין לחייבו בפיצוי התובעים שלא הוכיחו נזקיהם. המהנדס מתנגד להטלת אחריות לנזקים שמעבר לכך בטענה כי מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מביצוע לקוי, וכן טען כנגד גובה הנזק והוכחתו.

דומה אפוא כי לא ניתן לחלוק במקרה זה על אחריותו של המהנדס לליקוי בתכנון המרפסות אשר נבעה ככל הנראה מטעות באשר להבנת מבנה הבניין הקיים. כפי שהסביר המומחה בר אילן:

"בורודה הניח שיש עמוד צמוד למבנה שמבוסס על יסוד שצמוד למבנה, העמוד מטפס עד למעלה, בדירה למעלה היא טיפה בולטת, הוא יצר איזשהוא חיבור שנראה מצחיק והחישוב שלו חישב את הקורות שצריכות להחזיק את המרפסת ואת העמוד אבל החישוב שלו לא לקח בחשבון שהמרפסת היא זיזית והיא מושכת את כל המבנה כלפיי חוץ. כשהוא ראה את התוצאות של מה שהיה בשטח, דפורמציות גדולות להערכתי, המרפסת העליונה שזזה קדימה מאוד , נוצר נתק של 4-5 ס"מ"
(עמ' 24 לפרוטוקול שורה 10).

עם זאת, לא מצאתי מקום להטלת אחריות על המהנדס מעבר לטעות בחישוב התמיכה למרפסות, לרבות לא באשר לטענות התובעים לאחריות לפתח יציאה לא תקני למרפסת. גם נושא זה הוסבר בידי המומחה בר אילן בחקירתו (עמ' 24 שורה 25 ואילך) :

ש: לגבי היציאה אל המרפסות, אתה כתבת שאי אפשר לבטל את המדרגה מהסלון למרפסת.
ת: אמת.
ש: וזאת כי כך נבנה הבניין?
ת: כך נבנה הבניין המקורי.
ש: תאשר לי שלפי התוכנית לא היה אמור להיות הפרש גובה בין החלק הפנימי בסלון לבין המדרגה והפרש גובה היה צריך להיות בין המרפסת שנבנתה למדרגה.
ת: לפי האדריכלות אין את המדרגה הזו. בין הסלון והמרפסת יש כיום מדרגה בגובה של כ-15 ס''מ וברוחב של כ-20 ס''מ, זה לא מופיע באדריכלות כי האדריכל לא ידע שקיימת שם קורה. הסלון והמרפסת הם באותו גובה.

ובהמשך:

ש: הקורה שהופכת למדרגה היא אילוץ. כמתכנן, מדוע לא לבדוק טרם ביצוע וטרם תכנון קיומו של אילוץ? האם לא נעשתה פה רשלנות כבר בתכנון ובאופן ההצגה של כדאיות הפרויקט לדיירים?
ת: את זה האדריכל היה צריך להגיד להם, היה צריך להציג את המדרגה גם לעירייה.
ש: איך הגעת למסקנה שהאדריכל היה צריך לעשות זאת?
ת: האדריכל הוא שמגיש את ההיתר והוא היה צריך לפנות למהנדס ולראות איך הם פותרים את הבעיה.

(עמ' 30 לפרוטוקול, שורה 27 ואילך).

מקובלת עליי עמדת המומחה כי מי שאחראי היה לדאוג להסדרת סוגייה זו הוא אדריכל המבנה עימו התקשרו הדיירים ולא המהנדס. האדריכל הוא שערך את התכנית לבקשת הדיירים ובה לא מופיעה אותה "מדרגה", וככל שהתברר במהלך העבודה כי קיימת בעייה המונעת מעבר רציף בין סלון הדירה למרפסת היה עליו לדאוג לפתרון, הגם שאפשר תוך סיוע מצד המהנדס. אין חולק כי האדריכל בוקליס הוא שהיה "המפקח העליון" על הבנייה, כפי שאישר הוא עצמו בכתב הגנה להודעת צד ג' שהגיש (בהליך שנמחק למעשה עם קריסת הנתבעת מס' 1), והוא שעימו התקשרו הדיירים.

הדיירים נמנעו, מסיבות השמורות עימם, מלתבוע את האדריכל, ולא מן הנמנע כי מרגע שהתברר המצב הובהר להם כי השינוי כרוך בעלויות נוספות, שהם בחרו להמנע מהן. מכל מקום, התובעים לא הוכיחו אחריות נזיקית או חוזית של המהנדס כלפיהם בהקשר זה.

אף באשר לליקויים בשיפועי הניקוז במרפסות נחקר בר אילן, דחה את הטענות לאחריות המהנדס ושב ועמד על קביעתו לפיה : "האדריכל היה חייב להתייחס לשיפועים".
ש: מי זה האדריכל?
ת: מי שהגיש בקשה להיתר.
ש: אני אומרת לך שחלק מתכנון של מהנדס ולא של אדריכל זה התייחסות לשיפועים טרם ריצוף כחלק משלד המבנה.
ת: לא מסכים. מהנדס מתכנן כשיש לו רצפה ללא שום שיפועים אלא אם האדריכל אומר לו לצקת את הרצפה עם שיפועים כאשר את השיפועים בפועל עושים בשלב הגמר.
ש: באחריות מי היה לשיטתך לתת את פרט הביצוע של השיפועים במרפסת?
ת: בדרך כלל זה או האדריכל או האחראי לביצוע.

(עמ' 27 לפרוטוקול, שורה 18 ואילך).

אף קביעה זו של המומחה בר אילן מקובלת עליי ואת האחריות לליקוי זה יש לייחס לאדריכל או לנתבעת מס' 1, אך לא לנתבע מס' 2.

באופן דומה אין מקום לייחס למהנדס אחריות לליקויי הביצוע בדירות ובוודאי שלא לליקויים הכלולים בתביעת הרכוש המשותף כגון פגמי גימור, כתמי חומרי בנייה ופגיעה במרצפות, אשר כולם קשורים לביצוע בידי הנתבעת מס' 1.

אחריות נתבעת מס' 3:

מלכתחילה טענו התובעים כנגד הנתבעת מס' 3, הוועדה, כי נתנה היתר בנייה ללא שנמסרו לידיה כלל המסמכים, לרבות החישובים הסטטיים של המהנדס ובהמשך נטען כי אותם חישובים לא נבדקו כראוי בידי הוועדה.

טענת התובעים כי הוועדה לא קיבלה חישובים סטטיים לא הוכחה, הוכחשה על ידה ואף נסתרה בקביעת המומחה בר אילן שאישר כי ראה חישובים כנדרש.

המומחה ציין בחוות דעתו כי אינו רואה מקום להטלת אחריות כלשהי על הוועדה ובחקירתו הסביר כי "המציאות היא שאין ביכולתה של הוועדה לבדוק את החישובים. יכול להיות מצב שאני אתן חישובים של בניין שכן ואף אחד לא ירגיש או ידע. הכוחות שעומדים לוועדה אין להם יכולת הנדסית לרובם לבדוק את החישובים" ( עמ' 23 לפרוטוקול שורה 18). במקרה זה הוגשו לוועדה חישובים אשר לפי קביעת בר אילן "מי שלא מומחה יכול לראות את החישובים האלה כחישובים מספיקים" ( עמ' 24 שורה 7).

קביעה זו של המומחה מקובלת עליי ואינני סבור כי יש מקום להרחבת האחריות של גופי התכנון עד כדי בחינה של החישוב מוגש לה לגופו, אלא די בבדיקה כי הוגש חישוב תקין לכאורה בידי מי שמורשה לעורכו. הטלת אחריות מעבר לכך תטיל על גופים מסוג זה, ודרכם על הציבור כולו, מעמסה כלכלית לבחינה לעומק של כל תכנית ותפתח פתח להטלת אחריות מרחיבה על גופים נוספים המקבלים מסמכים תקינים לכאורה שנערכו בידי מורשים לכך כגון עורכי דין, רופאים וכיוצא בזאת. לא מיותר להזכיר בהקשר זה את החלטת כבוד השופטת דגן בבקשה למתן צו זמני בתיק 14908-01-17:
טענת המבקש, לפיה ניתן היתר מבלי לקבל את כל המסמכים הרלוונטיים והחישובים הסטטיים נטענה בעלמא ואין לה ראשית תמיכה ראייתית. לטענת המשיבה 3, הוגשו חישובים סטטיים, התחייבות של מתכנן השלד ליציבות המבנה וכל המסמכים הרלוונטיים, על פי הדין, לצורך קבלת היתר עבודה לביצוע התוספת. לא ניתן לחלוק על כך שבפן המשפטי, העירייה, איננה מפקחת על טיב הבנייה ואינה אחראית לליקויי ביצוע. תפקידה לוודא כי שרשרת ההיתר ניתנת בהתאם להוראות הדין. אני סבורה כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, צורפה משיקולים טקטיים בלבד כדי לקדם ענייניו של המבקש מבלי שיש יריבות אמיתית ובחוסר תום לב.

אשר על כן, אינני רואה מקום להטלת אחריות על נתבעת מס' 3.

גובה הפיצוי :

התביעה היא לסכום של כ – 500,000 ₪, כאשר חלק גדול מ הליקויים בגינם נדרש הסכום אינו רלוונטי בשלב זה והיא כוללת דרישה לפיצוי בגין דיור חלופי, נזק שאינו ממוני וירידת ערך , ואילו על פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבע מס' 2, עלות התיקון הרלוונטי הדרוש – למרפסת בקומה העליונה בלבד הוא 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

עוד חלוקים הצדדים בדעתם באשר להוצאות הכרכות בנהול הליך זה, לרבות חוות דעת המומחים.

אדון להלן בפיצוי הראוי במספר פרקים.

תיקון הליקויים: על פי קביעת המומחה בר אילן עלות תיקון הליקוי במרפסת בקומה העליונה הוא בגובה 15,000 ₪ ועלות תיקון הליקויים הגורמים לחדירת רטיבות למבנה הוא 8,000 ₪ לדירה (7,500 ₪ לדירת ארוילי), כאשר בחוות הדעת הראשונית הוא כלל ליקויים אלה בפרק ליקויי ביצוע, אולם בחקירתו הבהיר כי יש לחלק את האחריות "לגבי החלפת הריצוף ואיטום הרצפה חצי חצי בין התכנון ובין הביצוע. (עמ' 25 לפרוטוקול שורה 35).

מכאן כי הנזק הרלוונטי, על פי קביעת המומחה בר אילן בשיעור של 18,750 ₪ בתוספת עלויות פיקוח בשיעור של 10% ובצירוף מע"מ לדירת התובע ארוילי, ונזק בשיעור של 4,000 ₪ בתוספת עלויות פיקוח כאמור ומע"מ לכל אחת משש הדירות האחרות.

לאור הקביעות שלעיל לגבי האחריות ולאחר בחינת חוות דעת המומחים והחומר שהוגש הסכומים שבחוות דעת המומחה בר אילן מקובלים עליי ואינני רואה מקום לפסיקת סכום נוסף בגין הליקויים.

ירידת ערך: אומר מיד כי קביעת המומחה בר אילן בהקשר זה אינה יכולה לעמוד. השאלה הרלוונטית אינה השינוי בערך ה דירות בעקבות ביצוע העבודה, אלא האם נגרם אובדן ערך עקב הליקוי בעבודת המהנדס לעומת מצב בו הייתה מבוצעת העבודה באופן תקין מלכתחילה.

עם זאת, לא הובאה מצד התובעים בהקשר זה כל ראייה, ואינני סבור כי מדובר במקרה בו ניתן לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך "על דרך האומדנא". ראשית, עיקר טענות התובעים לגבי ראש נזק זה נובעים מליקויים לגביהם לא מצאתי מקום להטלת אחריות על המהנדס. שנית, אין לומר כלל כי התברר במקרה זה שהתיקון שבוצע – בעקבות ה תקלה בעבודת המהנדס - גרם לירידת ערך כלשהי.

אשר על כן, אינני מוצא מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

נזק לא ממוני: לא בכל תביעת ליקויי בנייה יש מקום לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, וזאת כאשר מדובר בליקויים "רגילים" אשר אינם מונעים את השימוש הסביר בדירה. במקרה דנן מדובר בליקוי החורג מכך, בוודאי באשר לתובע ארוילי אשר לא יכול היה לעשות שימוש במרפסת אשר הוכרזה כאמור בידי עיריית חיפה כמבנה מסוכן.

לצד זאת, אין מקום לפסיקת פיצוי בסכומים הנדרשים בידי התובעים ובוודאי שלא בגין הוצאות משפט בהן חויב ארוילי בהחלטת כבוד השופט דגן.

לפיכך ראיתי לנכון לפסוק לתובע ארוילי פיצוי בשיעור של 7,500 ₪ בראש נזק זה, ולתובעים האחרים 2,000 ₪ לכל דירה.

הוצאות המשפט: משמתקבלת התביעה יש מקום לפסיקת הוצאות לטובת התובעים, אולם יש להתחשב בעובדה כי בשלב זה הדיון הוא בעניינו של נתבע מס' 2 בלבד, אשר עליו הוטלה אחריות חלקית בלבד, וסכום הפיצוי הרלוונטי נמוך משמעותית מסכום התביעה.

לפיכך, עם כל ההבנה לתובעים, אשר ככל הנראה לא יזכו לגבות את הסכומים שנפסקו לטובתם בפסק הדין החלקי כנגד נתבעת מס' 1, אין מקום לחייב את הנתבעת מס' 2 בכל הוצאות הההליך שהוציאו.

הוצאות לטובת נתבעת מס' 3: מאחר ונקבע כי אין להטיל אחריות על נתבעת מס' 3 ובנסיבות בהן עמדו התובעים על המשך ההליך נגדה אף למרות החלטות קודמות ולמרות דברים שהתבררו במהלכו, אני סבור כי יש מקום לפסיקת הוצאות לטובתה. בהקשר זה ראיתי לנכון להביא בחשבון גם את האיחור מצידה בהגשת הסיכומים.

סיכומו של דבר:

לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בסכום שנקבע לתיקון הליקויים בדירות, בתוספת פיקוח, מע"מ ושיערוך, ובתוספת פיצוי בגין נזק לא ממוני והוצאות חלקיות לתובעים ראיתי לנכון לחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

לתובע יהודה ארוילי 35,000 ₪.

לתובעים האחרים סכום של 8,500 ₪ עבור כל דירה ובסך הכל 51,000 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע מס' 2 לתובעים סכום של 12,000 ₪ עבור שכ"ט באת-כוחם.

מנגד ישלמו התובעים לנתבעת מס' 3 סכום של 6,000 ₪ עבור שכ"ט בא-כוחם.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, באמצעות ב"כ התובעים או הנתבעת מס' 3, לפי העניין, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק.

ניתנה היום, כ"א אלול תש"פ, 10 ספטמבר 2020.


מעורבים
תובע: נציגות הבית המשותף
נתבע: מ.יורמן בע"מ
שופט :
עורכי דין: