ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שיר נאוגאונקר נגד חברת הפלמ"ח בע"מ :

לפני: כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם
-דן יחיד -

התובעת:
שיר נאוגאונקר
ע"י ב"כ עו"ד חגי אורגד

-
הנתבעת:
חברת הפלמ"ח (בשירות בטחון גיא אילת) בע"מ
ח.פ. 514090190
ע"י ב"כ עו"ד ניר חזן

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום זכויות סוציאליות, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי בגין לשון הרע.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי אבטחה ושמירה למוסדות באיזור העיר אילת.

2. התובעת עבדה בשירות הנתבעת בתפקיד מאבטחת חמושה מיום 4.9.16 ועד ליום 10.5.17.

3. אין חולק כי ביום 10.5.17 התובעת הגישה מכתב התפטרות שבו מסרה הודעה מוקדמת על סיום יחסי העבודה וזאת עד ליום 4.6.17.

4. בהמשך אותו היום (10.5.17), תוך כדי עבודת התובעת במשמרת, פנה לתובעת אחמ"ש מטעם הנתבעת, בדרישה שהתובעת תמסור לידיו את תעודת המאבטח שלה. התובעת סרבה לבקשה, ומנכ"ל הנתבעת מר מסס (להלן: מר מסס) הגיע למקום, בין הצדדים היו חילופי דברים (שהצדדים חלוקים עליהם, כפי שיפורט בהמשך) עד אשר מר מסס הורה לתובעת לסיים את משמרתה ולהתייצב לשימוע במשרדי הנתבעת ביום שלמחרת.

5. ביום 11.5.17 נערך שימוע לתובעת בדבר התנהלותה, ובאותו המועד הוחלט על סיום מיידי של עבודת התובעת.

6. ביום 27.9.17 הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעת שבה פירטה התובעת את רכיבי תביעתה כדלקמן: תשלום בגין 8 ימי הודעה מוקדמת בסך של 1,824 ₪; תשלום תוספת "בונוס-חמוש" בסך של 690 ₪; החזר ניכוי עבור קרן השתלמות בסך של 732 ₪; החזר ניכוי מפרעות בסך של 5,907 ₪; פיצוי בגין לשון הרע בסך של 70,737 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪. סך התביעה הועמד על 84,890 ₪.

7. מטעם התובעת העידה היא עצמה ומטעם הנתבעת העידו מנכ"ל הנתבעת מר מסס ומנהל אזורי בנתבעת, מר אורן שחר (להלן: מר שחר).

להשלמת התמונה יצויין כי התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם אחיה (מר איתי נאוגאוקר; להלן: איתי) אולם משלא התייצב לדיון, תצהירו נמשך מהתיק (עמ' 4 ש' 7 לפרוטוקול).

טענות הצדדים

8. התובעת טוענת כי ביום 10.5.17, בעיצומה של משמרת, פנה אליה אחמ"ש בנתבעת וביקש ממנה כי תמסור ליד יו את תעודת המאבטח שלה. היא טענה כי סירבה לכך, שכן היא הייתה באמצע משמרת. לטעמה, משס ירבה, הגיעו לעמדה מר שחר ומר מסס, ותוך כדי חילופי דברים שכללו הרמות קול הדדיות, גם פרקו את נשקה, שאז לכאורה נמצא כדור בנשק (להלן: האירוע הבטחוני). לעמדת התובעת, התנהלותם של מר שחר ומר מסס עלו כדי התעמרות וזלזול קשה בה, תוך כדי שהם מנסים "לתפור לה תיק" על אירוע בטחוני של כדור בקנה הנשק. לעמדת התובעת, בעת חילופי המשמרות לא עורכים פריקה של נשק, והנשק מתחלף מדי מאבטח ומאבטח, ולכן לא הוכח כי היא זו אשר "שיחקה עם הנשק" כטענת הנתבעת.

לעמדת התובעת, לאחר האירוע הבטחוני, זומנה לשימוע למחרת היום, כאשר פרוטוקול השימוע אינו משקף את הנאמר בפועל, בו במקום הוחלט על פיטוריה לאלתר תוך הכפשת שמה ויצירת מצג שווא שלפיו התובעת איננה כשירה נפשית לעבוד כמאבטחת. התובעת טוענת כי ביום 12.5.17 נשלח מכתב מטעם הנתבעת למשרד לבטחון פנים, שתוכנו מכפיש, מהווה לשון הרע ופוגע באפשרותה להתפרנס כמאבטחת. עוד נטען, כי מספר ימים לאחר האירוע הבטחוני, מר שחר שוחח עם איתי, אחיה של התובעת ובשיחה זו הכפיש וביזה את שמה הטוב של התובעת. לעמדת התובעת, שני אירועים אלו מהווים עוולה על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) המזכים אותה בפיצוי כספי בסך של 70,737 ₪.

9. עוד טוענת התובעת, כי לאחר סיום יחסי העבודה, גילתה כי זכויותיה לא שולמו לה כדין – לא שול מה לה תוספת מטיבה בשם " בונוס-חמוש" עבור 2 חודשים (ינואר 2017 ומאי 2017) בסך של 690 ₪, ולא הופרש בעבורה לקרן השתלמות למרות ניכוי שנעשה משכרה בסך של 732 ₪. עוד נטען כי במשכורתה האחרונה (מאי 2017) ניכתה הנתבעת "דמי מפרעה" בסכומים של 3,670 ₪ ו-450 ₪, וכן נעשו ניכויים קודמים ללא כל הסבר גם בחודש ספטמבר 2016 ע ל סך 300 ₪ ובחודש אוקטובר 2016 ע ל סך 1,487.5 ₪ - ובסך כולל של 5,907 ₪. כמו כן, עם פיטוריה המידיים של התובעת, היא לא קיבלה תמורת ימי הודעה מוקדמת בגין 8 ימים בסך של 1,824 ₪ (228 ₪ ליום * 8).

כמו כן, לעמדת התובעת, התנהלותה של הנתבעת גרמה לה לעוגמת נפש קשה וממשית, ויש לפצותה בגין נזק שאינו ממוני בסך של 5,000 ₪.

10. לעמדת הנתבעת, ביום 10.5.17 נדרשה התובעת למסור את תעודת המאבטח שלה, שכן הנתבעת חשדה כי התובעת עושה בתעודה שימוש לא ראוי. לעמדת הנתבעת, התובעת החלה להשתולל, להרים את קולה והתנהגה באופן לא הולם. למקום נקרא מר שחר שגם הוא לא הצליח להרגיע את התובעת בהתנהגותה, ולאחריו נקרא גם מר מסס, אשר הציב מאבטח אחר במקומה ולקח את התובעת לחדר אחר, שבו התובעת מסרה את תעודת המאבטח שלה ונשקה נלקח ממנה. לשיטת הנתבעת, כאשר הנשק נלקח, מר מסס הבחין כי הנצרה לא סגורה ופרק את הנשק וגילה כי בנשק מצוי כדור. לעמדת הנתבעת, מדובר באירוע בטחוני חמור ביותר, אשר בהמשך להתנהלותה הלא ראויה של התובעת, לא היה מנוס מסיום עבודתה לאלתר.

11. לעניין לשון הרע, טענה הנתבעת כי המכתב ששלחה למשרד הפנים ולמשטרה לא הכיל תוכן העולה כדי "לשון הרע", והוא חוסה תחת הגנות רבות לרבות היותו מכתב מקצועי והגנת תום-הלב. לעמדת הנתבעת, מתוקף היותה חברת אבטחה היא מחוייבת ע"פ דין לדווח על כל אירוע חריג שקורה בתוך 24 שעות, וכך עשתה גם במקרה דנן. לענין השיחה שהתקיימה בין מר שחר לאיתי, הרי שלשיטת הנתבעת היה על התובעת להפנות את תביעתה למר שחר (טענה שהועלתה אך בסיכומים) ולכן לא קיימת עילה כנגד הנתבעת. בעניין זה נטען בנוסף כי מדובר על שיחה אינטימית בין שני אנשים שהם חברים, וחוק לשון הרע לא אמור לחול במקרים שכאלה.

לעניין קרן השתלמות, טענה הנתבעת כי שילמה את מלוא התשלום לקרן ההשתלמות וצרפה אישור הפקדה (נספח 6 לכתב ההגנה). ואילו לעניין תשלום "בונוס חמוש" טענה הנתבעת כי מדובר בתוספת הנתונה לשיקול דעת מעסיק והיא אינה מחוייבת בתשלומו.

אשר לדמי הודעה מוקדמת, נטען על ידי הנתבעת כי התובעת בפועל התפטרה ולא פוטרה וכי היא כבר שהתה בתקופת ההודעה המוקדמת, אולם לאור התנהלותה והאירוע הבטחוני, נאלצו לסיים את עבודתה באופן מיידי ולכן היא אינה זכאית לייתר תקופת ההודעה המוקדמת.

לעניין המפרעות אשר נוכו ממשכ ורתה של התובעת, נטען כי בתלוש השכר לחודש 09/16 נוכה סך של 300 ₪ בעבור השתתפותה לאבחון פסיכולוגי; בתלוש השכר לחודש 10/16 נוכה סך של 1,487 ₪ עבור אירוע שבו עבדה התובעת כאשר סכום זה שולם לה במזומן ולכן מופיע בתלוש הן תשלום והן ניכוי בעבורו; בתלוש השכר לחודש 05/17 נוכה סך של 3,670 ₪ ו -450 ₪ וזאת כקיזוז בגין אי עמידה במינימום זמן עבודה בחברה (9 חודשים) שכן סכומים אלו הושקעו בהכשרת התובעת בקורס מקצועי.

הכרעה

א. לשון הרע

12. בענייננו חלוקים הצדדים האם המכתב ששלחה הנתבעת למשרד לביטחון פנים ולמשטרה, והשיחה בין מר שחר לאיתי – מהווים עוולה המזכה בפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע .

א.1. מסגרת נורמטיבית

13. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, קובע מהם התנאים שבהם תוגדר אמירה כ"לשון הרע", כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

ולעניין מהו "פרסום" מורות הוראות סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע:

"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

בפרשת אבידן עסק בית הדין הארצי בפרשנותו ו בדרך יישומו של חוק איסור לשון הרע בנסיבות של יחסי עבודה (ע "ע 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תקשורת (31.3.2015). בית הדין עמד על ההלכה שלפיה קיומה של לשון הרע ייבחן בארבעה שלבים: תחילה תבחן משמעות הדברים שנאמרו במבחן אובייקטיבי, לפי אמות המידה של האדם הסביר, בהמשך ייבחן האם מהווים הדברים לשון הרע, בשלב השלישי יבדק אם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בחוק ולבסוף תבחן שאלת הפיצוי (ראו גם ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציביץ, פד"י נח(3) 558 (2004)).

א.2 האירוע הבטחוני

14. בסיכומיה טענה התובעת כי האירוע הבטחוני אינו נוגע לה וכי לאחר שהגישה את מכתב ההתפטרות, ביקשה הנתבעת ל"תפור לה תיק" תוך ייחוס האירוע הבטחוני אליה. הנתבעת מנגד טענה כי אין לדברים אלה כל יסוד.

15. התובעת נשאלה בנוגע להתרחשות וכך העידה:

"ש. מדוע סירבת למסור לאחמ"ש את תעודת המאבטח בסיום המשמרת?
ת. כי זה תעודה שלי, אני עובדת איתה, הם ידעו שאני עובדת איתה.
...
ש. על התעודה כתוב שם בעל רישיון החברה?
ת. לא זוכרת כבר.
ש. מדוע אחרי שאורן שחר שאמרת שהוא הממונה שלך פונה אליך בטלפון ומבקש שתחזירי את התעודה בסיום המשמרת את מסרבת לתת?
ת. כי לא היה שום איסור לעבוד בעוד עבודה.
ש. אבל הוא פנה אליך לקבל את התעודה חזרה למה לא החזרת אותה?
ת. מאיזה סיבה? אני קיבלתי את התעודה מהחברה אבל לא היה שום איסור בחוזה לעבוד בעוד מקום עם התעודה, זה לא רשום בשום מקום ואורן ידע מזה שאני עובדת איתה, ...
...
ש. מגיע אליך מנכ"ל החברה, ואת אישרת שהוא הממונה הישיר עליך, מבקש ממך את התעודה, אחרי פעמיים שבא אליך אחמ"ש ואת אומרת לו לא ולא, מנכ"ל החברה שלך בא אליך לעמדה ומבקש ממך את התעודה לבקרה, למה את מסרבת?
ת. קודם כל הוא לא בא, הוא בא והשפיל אותי ליד עשרות אנשים שהיו שם, זה לא דרך לבוא ולצעוק עלי ליד כולם ולגרום לי לסערה ולבכי כאילו מה עשיתי, ככה לא עושים את הדברים האלה.
ש. איך את היית בסערה?
ת. בכיתי, נעלבתי מאיך שמתנהגים אלי, אני בן אדם מגיע לי כבוד מינימלי. אף אחד לא יכול להשפיל אותי ליד אנשים, בכיתי זה סערה בשבילי.
ש. איך את מגיבה שמשפילים אותך?
ת. בוכה. מה יש לי לעשות. אני בוכה.
ש. האם לדעתך כמי שהיתה בצבא ואמרה לנו לפני רגע שאת מקשיבה לממונים עליך, איך נראה לך ששלושה ממונים בדרגות שונות פונים אליך ואת מסרבת למסור את התעודה זה נראה לך הגיוני?
ת. כן. אחרי שהם ידעו שאני עובדת וצריכה את זה אז כן. הם לא יכולים לבוא פתאום ביום בהיר ולהרוס את הכל. זה כסף שאני צריכה אותו זה לא כסף שאני מטיילת איתו ומבזבזת אותו.
ש. למה היית צריכה את התעודה הזאת?
ת. לעבוד באלפא. ועוד פעם, אורן ידע מזה" (עמ' 9 ש' 24 – עמ' 10 ש' 30 לפרוטוקול) .

16. כעולה מהדברים, התובעת קיבלה תעודת מאבטח לאחר הכשרה שעברה על חשבון הנתבעת ובמקביל לעבודתה אצל הנתבעת עבדה בשירות חברה אחרת (ראו גם ת/7). בנסיבות אלה, ביקשה הנתבעת מהתובעת את תעודת המאבטח. לא נדרשתי להכרעה האם פעלה הנתבעת כדין עת ביקשה את התעודה אלא שאין חולק שהתובעת הגיבה לבקשה בסערת רוחות בעודה בעמדת המאבטחת ומשכך, נתבקשה לסיים את המשמרת ולהחזיר את הנשק.

17. הנתבעת טענה כי התובעת החזירה את הנשק לאחמ"ש ובעת פריקת הנשק התברר כי היה כדור בקנה וזאת בניגוד להוראות. בענין זה התובעת טענה שניים אלה: האחד, כי היא לא נכחה בעת פריקת הנשק ועל כן היא לא יכולה לאשר כי הנשק היה טעון; והשני, כי הנשק נמסר לידיה על ידי אחראי המשמרת כשהוא טעון.

אשר לטענה כי התובעת לא נכחה בעת פריקת הנשק – התובעת הגישה הקלטת שיחה שקיימה עם מר יניב אברהם מרע"ן רישוי כלי ירייה ארגוניים מהמשרד לביטחון פנים וציינה בפניו את גרסתה לאירוע. במסגרת זו סיפרה: "אז הלכתי לבקרה איתו וזה אז קיצור אחרי זה הוא פרק את הנשק, היה כדור בפנים, עכשיו הם בבקרה לא עושים פריקות אף פעם כאילו וגם לנו לא, לא נותנים פריקות. סבבה? היה כדור ... " (ת/8 עמ' 2 ש' 7-9). מכאן, כי התובעת ידעה מיד לאחר יציאתה מהמשמרת כי היה כדור בקנה ואף נ כחה בעת הגילוי.

אשר לטענה כי הנשק נמסר לידיה כשהוא טעון – התובעת נשאלה על כך וט ענה כי היא אינה זוכרת האם כאשר קיבלה את הנשק היה הנשק דרוך. לשאלה כיצד נראה נשק כשהוא דרוך ענתה התובעת בתשובה מתחמקת (עמ' 12 ש' 14 לפרוטוקול). עדותה בענין זה לא עשתה רושם מהימן וקשה לקבל את הטענה כי מאבטח חמוש אינו רואה בעת קבלת הנשק לידיו, האם הנשק טעון , אם לאו. אין חולק כי המאבטחת לא היתה צריכה לאחוז בנשק טעון.

18. מכאן, כי התובעת לא סתרה את טענת הנתבעת שלפיה, הנשק שבו אחזה בעת המשמרת היה טעון ולו סברה כי הוא נמסר לידיה במצב זה, היה עליה להתריע על כך בפני האחמ"ש. בין כך ובין אם התובעת "שיחקה בנשק" שעת שהיה בידיה, המסקנה היא כי התובעת לא עמדה בהוראות הבטיחות הנדרשות.

19. בהמשך עדותה אישרה התובעת מסרון ששלחה ביום 23.1.17 למר שחר ובו רשמה: " עזוב אותי, חלאס, נשבר לי מהחיים, תן לי למות בשקט" אך טענה כי מדובר בדברים שהוחלפו בצחוק; אשר לתלונה שהגיש אחד הלקוחות ביום 26.2.17 ושעל פיה "המאבטחת שבוע שעבר ... נתפסה כשעושה חגיגה בעמדה הכניסה בגולני.... מבקש לא לשלוח אותה יותר לסניפים שלנו..." – השיבה: כי השמיעה לחסר בית שירים אך לא רקדה או מחאה כפיים. עוד אישרה התובעת כי בין מר שחר לבין אחיה (שהיו גם חברים) התקיימו מספר שיחות שנסובו על קשיים שהיו לתובעת בעבודתה (עמ' 13 ש' 11-24) .

20. כעולה מהראיות שהובאו בפני, התנ הגות התובעת לא הלמה התנהגות מאבטחת. שילוב דברים שכתבה, התפרצותה בעמדה ואי ציות להוראות הממונים עליה, הימצאות הכדור בקנה הנשק והקשיים שהיו לה בעבודתה, הצביעו על קושי לתפקד כמאבטחת חמושה.

א.3. מכתב למשרד לביטחון פנים ולמשטרה

21. כאמור, לאחר האירוע הביטחוני, הנתבעת שלחה מכתב מטעמה לקצין אבטחה ורישוי (במשטרה) והעתק הועבר לידי נציגים במשרד לביטחון פנים (בפרק זה להלן: המכתב). התובעת טענה כי מכתב זה עולה כדי הוצאת לשון הרע. לשיטת הנתבעת, תוכן המכתב אינו מהווה לשון הרע, וככל שיקבע שכן, הרי שנסיבות המקרה מקימות לה הגנות מכוח סעיפים 13(9) (פרסום על פי דין), סעיף 14 (אמת בפרסום) סעיף 15(7) (הבעת דעה על התנהגות) או סעיף 15(8) (פרסום בהגשת תלונה) לחוק לשון הרע.

להלן תוכן המכתב:

"הנדון: גריעת מאבטחת חמושה עקב מצב נפשי מעורער.
... בתאריך 11.5.17 בוצע שימוע לעובדת שיר נגאוקר .... וזאת לאחר אירוע מיום קודם בו נלקח לנ"ל הנשק והיא שוחררה מעבודתה, לאחר חשיבה של המנהל הישיר ובעל מפעל ראוי ולאור התנהלות העובדת בשבועיים האחרונים הוחלט לא לקחת סיכון ולשחרר את המאבטחת מעבודתה".

22. מר מסס הצהיר בתצהירו כי הוא מחוייב על פי דין לדווח על כל אירוע בטחוני שמתקיים בחברה (סעיף 12 לתצהיר מר מסס) ולטענתו אף צרף את תנאי הרשיון שחברתו מחזיקה (נספח 4 לתצהירו) וממנו עולה כי " על בעל הרשיון המיוחד להודיע לרשויות המוסמכות על כל אירוע חריג בכלי הירייה... למשטרה ולמשרד לביטחון הפנים כדלהלן... עד 24 שעות מקרות האירוע."(סעיף 17).

23. התובעת טענה כי בעקבות פרסום המכתב , היא עצמה קיבלה פנייה מהמשרד לביטחון פנים שלפיה עליה להעביר לידיהם הצהרת בריאות וסיכום מידע ר פואי מרופא משפחה , שכן יש לערוך בירור בשאלת כשירותה בעבודה עם נשק. עוד נכתב כי "עד לסיום הבירור לא תוכלי לעבוד עם נשק" (ת/6).

24. התובעת נשאלה אודות הנזק שנגרם לה מהמכתב, והשיבה:

"ש. כיצד נלחמת להוכיח את שפיותך?
ת. שלחתי מכתבים, הלכתי לרופאים, הרופא שלי שלח לי מכתבים שאין לי עבר פסיכיאטרי, עשיתי צבא, הכל, אתם פשוט דרסתם אותי ואני הייתי צריכה להוכיח לכל העולם ולמשפחה שלי שאין לי שום דבר ושהכל בסדר איתי בעקבות השיחה גם וגם משרד הפנים הייתי צריכה להוכיח לכולם שאני כשירה לחלוטין ואין לי כלום, עבדתי בפלמ"ח עם נשק ולא היה לי כלום ושום בעיות. אני בסדר ואני בריאה ואני פה.
ש. תוך כמה זמן הוכחת את שפיותך?
ת. שבוע, הם עלו על זה מהר מאוד שהמכתב ששלחתם הוא שיקרי.
ש. תוך שבוע הם עלו על זה?
ת. כן.
ש. לאילו רופאים פנית?
ת. לרופא המשפחה שלי בכללית.
ש. לכמה רופאים הלכת?
ת. לרופא המשפחה שלי, גם הייתי צריכה לדבר עם היועצת של כללית שישלחו לי מכתבים שאין לי כלום ושהם יודעים שאין לי כלום ובחיים לא היה לי כלום.
ש. למה לא צרפת את המכתבים לתצהיר שלך?
ת. שלחתי למשרד הפנים. אני לא יודעת למה. מה זה משנה איזה אישורים שלחתי, בסופו של דבר שלחתי את המסמכים ומי שהיה צריך החליט את ההחלטות הנכונות.
ש. מי שצריך לבדוק בדק?
ת. עובדה שכן. יש לי עדיין רישיון נשק בתוקף. אתה יוכל לראות" (עמ' 9 ש' 10 -23 לפרוטוקול; ההדגשות שלי – י.א.ש) .

25. כאמור בפרשת אבידן, יש לבחון האם נוסח המכתב, לפי אמות המידה של האדם הסביר הוא בעל משמעות העולה כדי לשון הרע. לדידי, לא יכול להיות חולק שעל פי המבחן האובייקטיבי, ייחוס "מצב נפשי מעורער" לאדם עשוי לעלות לכדי הוצאת לשון הרע.

26. משכך, יש לבחון האם עומדות לנתבעת ההגנות מכוח חוק איסור לשון הרע, לרבות ההגנה מכוח סעיף 13(9) שעיקרה " פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".

27. כעולה מטענתו של מר מסס, על פי ההתחייבות שעליה חתומה הנתבעת, היה עליו לדווח על כל "אירוע חריג בכלי הירייה" (סעיף 17 לנ/4). דא עקא, עיון במכתב מעלה כי הנתבעת כלל לא דיווחה על האירוע הביטחוני, היינו, הימצאותו של כדור בקנה כפי שנדרשה אלא על " גריעת מאבטחת חמושה עקב מצב נפשי מעורער" ללא פירוט נסיבות האירוע (נ/5). בכך, חטאה הנתבעת בשניים, האחד, לא דיווחה כראוי על האירוע ויתכן שבכך מנעה בדיקה מעמיקה של האחראי להימצאות הנשק טעון ונהלי הפריקה אצל הנתבעת לרבות נוהל מסירת הנשקים לעובדים ; והשני, ביחסה לתובעת מצב נפשי מעורער על רקע המחלוקת שנגעה לשימוש בתעודת המאבטח, וזאת ללא כל בסיס מקצועי.

לטעמי, הגם שאין חולק על חובת ההודעה לרשות המוסמכת, הנתבעת יכולה היתה לדווח על האירועים עצמם מבלי לתת פרשנות לגבי מצבה הנפשי של התובעת (כפי שעשתה בכותרת) ולהותיר את הבדיקה בעניין זה בידי הגורם המוסמך. לפיכך, לא מצאתי כי כותרת המסמך עולה כדי " פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".

28. כך גם לא ניתן לקבל את הטענה לחלות ההגנה של "אמת דיברתי" (סעיף 14 לחוק) שכן אין בידי הנתבעת כל הוכחה לקיומו של "מצב נפשי מעורער" של התובעת ואין לראות בדברים תלונה מוצדקת בתום לב על התנהגות התובעת (סעיפים 15(7) – 15(8) לחוק) שכן הנתבעת התעלמה מהנסיבות הכלליות של האירוע . שוב אדגיש, כי אין חולק לגבי חובת ההודעה על האירוע הביטחוני אלא שבניגוד לנדרש, מכתבה של הנתבעת לא עסק בפרטי האירוע הביטחוני ואף לא בהתנהגותה של התובעת אלא במתן פרשנות על אופיה ומצבה הרפואי ללא כל אישוש מקצועי מבלי ליתן את פרטי האירועים שיכול וניתן היה ליתן להם משום פרשנות אחרת. במעשיה זה, הרחיקה הנתבעת לכת ובנסיבות אלה, מצאתי כי בכותרת המכתב יש כדי לפגוע בתובעת ובמשלח ידה ויש בו משום הוצאת לשון הרע.

אמנם, התובעת עצמה העידה כי בפועל לא נגרם לה נזק של ממש (הגם שאין זו דרישה הכרחית על פי חוק איסור לשון הרע) אולם יש ליתן דגש גם לכך שבעקבות המכתב, התובעת השיבה את רישיון נשקה למשך כשבוע ורק לאחריו חזרה לעבודה סדירה.

29. בבואי לקבוע את הפיצוי הראוי, מצאתי לקחת בחשבון את היקף הפרסום שנועד לעיניים מקצועיות בלבד מחד ואת הנזק שנגרם לתובעת מאידך. בבחינת כלל האירועים לרבות התנהגות התובעת ואמינות עדותה בהליך זה, הנני מעמידה את הפיצוי על סך של 15,000 ₪.

א.4. שיחה בין מר שחר לאיתי

30. כאמור, התובעת טענה כי השיחה שהתקיימה בין מר שחר לבין אחיה הכילה אמרות מבזות העולות כדי לשון הרע. השיחה בין אחיה של התובעת ומר שחר הוקלטה ותומללה, ותוכנה הוגש לבית הדין (ת/8 לכתב התביעה).

31. התובעת אישרה כי אחיה היה זה אשר יזם את השיחה למר שחר וכי על פניו השיחה נועדה כדי לפייס בין שניהם (עמ' 13 ש' 25-26). עוד עלה מהראיות כי בין מר שחר לאיתי שררו יחסי חברות קרובים וכי הם שוחחו מעת לעת גם בעניינה של התובעת.

32. מתמליל השיחה עולה כי איתי ומר שחר שוחחו זה עם זה בשיח פתוח וחברי. אחיה של התובעת היה זה אשר יזם וחקר את מר שחר לגבי "האירוע" שקרה עם אחותו, כך:

"איתי: אה אורן, מה עניינים
אורן: בסדר. מה קורה?
איתי: ברוך השם אחי, הכל בסדר. הבנתי שאצלכם לא בסדר. כאילו אצלך ואצל שיר.
אורן: אצלי הכל בסדר אחי.
איתי: לא.
אורן: אצל שיר כבר לא,
איתי: מה זה?
אורן: אני אומר אצלי הכל בסדר, אצל שיר כבר לא יעזור.
איתי: למה? מה קרה? בוא תספר לי . לא הבנתי, מה, היה פיצוץ היא אמרה לי בכתה שמה בכתה"" (הדגשות שלי – י.א.ש).

בהמשך, מר שחר הלין בפני איתי על התנהגותה של התובעת, וכך אמר:

"אורן: עזוב, זה לא פיצוץ. היא כבר, היא כבר, אה, אה, אפילו לא ערבתי אותך ולא התקשרתי זה כבר גועל נפש איך שהיא מתנהגת. אני אומר לך אם זו לא היתה בחורה הייתי דופק לה בעיטה בראש כבר ממזמן הייתי מסובב לה אותו לצד השני...
...
אורן: ...היא באותו רגע, היא קודם כל היא לא צריכה לנהל ויכוח מול קהל לקוחות שלא קשור לאף אחד ולצעוק ו... היא חושבת שמישהו בא לפגוע בה, היא התחילה לצעוק שמה וזה, נו זה, עזוב. ואחרי זה בבוקר היא באה בוקר טוב, בוא הנה אחי, היא צריכה טיפול פסיכולוגי. אי אפשר ככה. כמה אפשר? למה מה? כמה אפשר? אתה יודע, אני באמת אני עושה בשביל אנשים מעל ומעבר אבל יש גבול" (הדגשות שלי – י.א.ש).

33. בהמשך התמלול ניכר כי אחיה של התובעת מצר על התנהלותה של אחותו ומציין זאת בפני מר שחר:

"ברור. ברור. ואני גם אדאג שהיא, אתה יודע, גם אני אדאג שהיא תתנצל ושזה, שזה יבוא ממנה אחי, אל תדאג. אני, אני יודע איך להתעסק אחי. הייתי בקבע המון שנים ו,עזוב. אני, תודה שאתה מנהל את השיחה הזאת דרך אגב, אני יודע שאתה לא חייב ובאמת אחי אני מעריך אותה, אתה אחלה גבר, שתדע" (הדגשות שלי – י.א.ש).

34. איתי, אחיה של התובעת, לא התייצב ל מתן עדות בעניין זה ותצהירו נמשך מהתביעה, כאשר הלכה פסוקה היא כי צד שנמנע מהבאת עד או ראיה שיכולים היו לחזק את גרסתו, יפעל הדבר לחובתו וכבר נפסק כי:

"כידוע, הימנעות מלהביא ראיה עשויה להקים חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (רע"א 4047/18 פלונית נגד המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (6.11.2018)).

35. כאמור בפרשת אבידן, לא כל אימרה אשר נאמרת בשיחה תחשב כלשון הרע, ולעיתים תתקיים הגנת זוטי דברים. כך נקבע:

"... יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריתחא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותיתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים..." (הדגשות שלי - י.א.ש).

בעניינו נראה כי מדובר בשיחה שהתקיימה בין שני חברים, באופן מצומצם ופרטי, כאשר אמרותיו של מר שחר נעשו בתשובה לשאלותיו של איתי ב נוגע לאירוע שקרה עם אחותו.

בעניין דומה קבע בית המשפט העליון כך:

"...הדברים נאמרו במהלך האירוע הראשון, שהינו שיחה בין המשיב 2 לחברו ובנוכחות שכן נוסף, בהקשר מסוים שלדעת המשיב היה רלוונטי לשיחתם. מכאן, וכפי קביעת בית משפט קמא, מדובר בשיחה שכללה כמות מצומצמת של משתתפים, והביטוי הנדון כלל לא בא מיוזמתו של המשיב 2, אלא בתגובה שלו לדברים שנאמרו לו בניסיון לנמק מדוע אינו מעוניין לשכור דירה מהמערער. משכך, מדובר בדברים של כל היותר ברגע שיתגלו על ידי המערער עשויים להסב לו אי נעימות רגעית וחולפת וראוי לקבוע שמדובר בעניין של מה בכך שאין מקום לבוא בתביעה בגינו" (ע"א 21900-12-15 אייזיק סקז'יו נ' נתלי לנגר (30.5.16) ; הדגשות שלי – י.א.ש).

36. מכל האמור, אני מוצאת כי השיחה שהתקיימה בין מר שחר לאיתי הייתה שיחה פרטית בין שני חברים קרובים שבה איתי הוא שיזם ופיתח את כיוון השיחה, ואמרותיו של מר שחר מהוות זוטי דברים, שאינם מזכים את התובעת בכל פיצוי. יתרה מזו, מצאתי כי איתי פעל בענין זה כשליחה של התובעת וכי העובדה שהסב את השיחה לעניין של אחותו ופעל להקליט את השיחה מעידה כי הוא ביקש "לטמון פח" לחברו. בגין כך לא מצאתי שהתובעת זכאית לפיצוי כל שהוא.

37. מעבר לאמור, ספק רב אם לנתבעת קיימת אחריות לתוכן שיחה שקיים מר שחר עם חברו ואולם משמצאתי כי דין הטענה להידחות לגופא, לא מצאתי להידרש להכרעה בסוגיה זו.

38. משכך, תביעת התובעת לגבי שיחה זו – נדחית.

ב. עוגמת נפש

39. לעמדת התובעת, התנהלותה של הנתבעת כלפיה כמתואר בכתב התביעה מהווה התנהגות פוגענית אשר גרמה לה מפח ועוגמת נפש, כנזק לא ממוני. התובעת העמידה תביעתה ברכיב זה על הסך של 5,000 ₪.

בפרשת חן קבע בית הדין הארצי כי לא בנקל יפסוק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש, וכדבריו:

"ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש 'לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים'. כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס 'להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק' וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות [...] ודוק. הפיצוי בגין עגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת" (ע"ע 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (3.11.2008)).

ואילו בפרשת חומש נקבע כי:

"ככלל, פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב ניתן מקום שבו נפל פגם במעשיו של אדם כאשר הדגש בתביעה שכזו ניתן לבחינת ההתנהגות, בעוד שפיצוי בגין עוגמת נפש ניתן בעבור תחושת הפגיעה של אדם. היינו, הדגש מושם על בחינת עוצמת הפגיעה. אלא שהאבחנה בין השניים אינה חדה ולמעשה מצינו כי במרבית המקרים שלובים הם זה בזה בבחינת "הָא בְּהָא תַּלְיָא" (שבת קלה ב). בבחינת התנהלות הנעשית בחוסר תום לב נבחנת עוצמת הפגיעה כך ששיעור עוגמת הנפש מהווה חלק מהנסיבות לשקילת הפיצוי על התנהלות בחוסר תום לב ומגולמת בה" (ע"ע (ארצי) 25805-11-12 מדינת ישראל - מירון חומש, 29.11.2016).

בענייננו, לא מצאתי כי התקיימו התנאים החריגים והקיצוניים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בשל עוגמת נפש ודין טענה זו - להדחות.

ג. בונוס חמוש

40. לטענת התובעת, תוספת בדמות "בונוס-חמוש" הייתה חלק קבוע משכרה, ולאחר פיטוריה היא גילתה כי לא הופרשו לה בגין רכיב זה בשני חודשים (ינואר ומאי 2017). התובעת העמידה תביעתה ברכיב זה על החזר בסך של 690 ₪.

בתצהירו, מציין מר מסס כי תשלום "בונוס-חמוש" נעשה לפי שיקול דעת בלעדי של הנתבעת, וכי לא מדובר בתשלום קבוע ומחייב. לשיטתו, גם בחודש ינואר 2017 לא שולם לתובעת הבונוס האמור עקב התנהגות חריגה באותה תקופה, וכך גם נעשה עם תום עבודתה בחודש מאי 2017.

41. מעיון בחוזה העבודה של התובעת, שכותרתו "הודעה בדבר תנאי עבודה" (נספח 1 לכתב ההגנה) מפורטים בסעיף 7 להודעה התשלומים השונים שלהם זכאית התובעת בגין עבודתה. בקטגוריית " תשלומים שאינם קבועים" מופיע רכיב "פרמיית חמוש – ע"פ החלטת המעסיק כל 10 ".

42. הצדדים לא העידו בעניין זה, ועיון בתלושי השכר של התובעת (נספח ת/1 לכתב התביעה) תומך בטענת מר מסס, שכן בחודש ינואר התובעת לא קיבלה תוספת זו. משלא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח שמדובר בתשלום קבוע ומחייב, דין התביעה ברכיב זה - להדחות.

ד. קרן השתלמות

43. התובעת טענה כי למרות ניכוי משכרה ( 732 ₪) לא הועבר הכסף לקרן ההשתלמות. הנתבעת טענה מנגד, כי לתובעת שולמו מלוא זכויותיה ברכיב קרן ההשתלמות, והיא צרפה לכתב הגנתה מכתב מיום 7.11.17 מקופת גמל ופנסיה "פסגות" (נספח 6 לכתב ההגנה) שממנו עולה כי קיימת קרן שבה הופקדו סך של 2,793.73 ₪, אולם ללא ציון זהות העמית.

44. לתצהירו של מר מסס צורף מכתב רשמי מאת קופת הגמל "פסגות" והממוען לתובעת שלפיו הופקד ע"ש התובעת סך של 3,075 ₪ שמתוכם 769 הם "חלק עמית" (נ/7) .

עוד צורפו לתצהירו של מר מסס (המשך נספח 7) שני מסמכים שכותרתם "פירוט קופות גמל לעובד בודד" ע"ש התובעת, לפיהם הופקדו לתובעת בקופת "פסגות" סך של 1928.31 ₪ ב-5 פעימות (החל מינואר 17 ועד מאי 17), והפקדות לקופת "פניקס" על סך 1001.74 ₪ ב-2 פעימות (נובמבר ודצמבר 2016).

45. בסיכומיה זנחה התובעת טענותיה ברכיב זה ו ממילא לא מצאתי כי הן הוכחו. על כן, תביעתה ברכיב זה – נדחית.

ה. ניכוי מפרעות

46. התובעת טענה כי לאחר פיטוריה גילתה אודות ניכויים שונים שערכה הנתבעת במשכורתה וזאת שלא כדין – כך קיזזה מתלוש 09/16 סך של 300 ₪ שלשיטת הנתבעת מדובר בהשתתפות עבור אבחון פסיכולוגי; ב תלוש 10/16 נוכה סכום של 1,487 ₪ שלשיטת הנתבעת מדובר באירוע ששולם לתובעת במזומן ונוכה מתלוש השכר; בתלוש השכר האחרון ממאי 2017 נוכו סכומים של 3,670 ו-450 ₪ וזאת כהחזר עבור הוצאות קורס הכשרה מקצועי בטענה שהתובעת לא עמדה בתקופת התחייבות מינימאלית לעבודתה. לשיטת התובעת, הניכוי נעשה שלא כדין שכן לא התפטרה אלא פוטרה שלא בתום לב.

47. מר מסס נשאל אודות קיזוז של 300 ₪ ממשכורתה של התובעת והשיב כי מדובר באבחון פסיכולוגי (עמ' 25 ש' 9-10). בפני לא הוצגו בעניין זה כל קבלה או אסמכתא, הן לעניין עלות האבחון והן לכ ך שמחובת התובעת לשאת בתשלום זה. משכך, על הנתבעת להשיב סכום זה לתובעת.

48. אשר לניכוי הסך של 1,487 ₪ שנוכו ממשכורתה של התובעת בחודש אוקטובר 2016, נשאל מר מסס, והשיב:

"ש. בחודש אוקטובר 2016 יש מפרעה של 1,487 ש"ח ת. זה מאוד פשוט, בסעיף 11 בתלוש שכר היא קיבלה על אירוע 1,487 ₪, מכיוון שאת הכסף מקבלים בסוף האירוע לפני התלוש שכר זה מתקזז. לא הורידו לה שום דבר, היא קיבלה מזומן ואת הכסף אני מחויב לציין בתלוש. היא גם חתומה על זה.
ש. למה לא צרפת?
ת. לא צרפתי. מה הטעם שלי לעשות פלוס ומינוס בתלוש" (עמ' 25 ש' 13-18).

מעיון בתלוש שכרה של התובעת נראה כי היא קיבלה תשלום בחודש אוקטובר 2016 בגין "אירוע" בסך של 1,487.50 ₪ כאשר באותו החודש אכן בוצע קיזוז "מפרעה" בסך זהה של 1,487.50 ₪. על פניו התרשומת בתלוש תומכת בעדותו של מר מסס, אולם בהעדר אסמכתא של ממש (שכן לשיטתו התובעת חתמה על קבלת מזומן), שראוי כי מעסיק יתעד תשלום שכר לעובד אם במזומן או בדרך אחרת, לא הוכחה טענתו באופן חד משמעי. בנסיבות אלה, יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 1,487.50 ₪.

49. בתלוש שכרה של התובעת לחודש מאי 2017 ישנם שני "ניכוי רשות" המופיעים בכותרת "מפרעה" האחד ע"ס 3,670 ₪ והשני ע"ס 450 ₪. שני קיזוזים אלה נעשו משכרה האחרון של התובעת בגין הוצאות ההכשרה. וכך העיד מר מסס בעניין זה:

"ש. חודש מאי 2017 שם יש 2 מפרעות, אחת על סך 3,670 ₪ ונוספת על סך 450 ₪ שקוזזו, בגין מה זה קוזז?
ת. מפרעה שהיא קיבלה על התחייבות שלה, יש לה התחייבות אנו מממנים את הקורס והיא מחויבת לעמוד בחוזה. במעמד קליטת העובד אנו לא קולטים עובדים ללא קורס מאבטח, עובדים שלא יכולים לצאת לקורס אנו מממנים את הקורסים בהתחייבות למשך עבודה וחוזה עבודה, כשעובד לא עומד בהתחייבויות שלו מקזזים לו את הקורס כמפרעה, כי עם תעודת המאבטח שלי היא הלכה לעבוד בחברה אחרת.
ש. למעשה אתה אומר שהיא הפרה התחייבות, אני אומר לך שבמכתב שהיא כתבה, היא לא מפרה התחייבות וזה עומד בדיוק באופן מובהק בהתאם להודעה לעובד מבחינת התאריכים כתוב שהיא מסיימת ביום 04.06.2017?
ת. אני אומר שהיא לא עמדה בהתחייבות שלה" (עמ' 25 ש' 19-29).

50. מר מסס צירף לתצהירו צילום המחאה על הסך של 3,670 ₪ לטובת התובעת נושא תאריך 31/8/2016 (נ/9). בפרטי ההמחאה מצויין "מפרעה לשיר נאוגאונקר". עוד צירפה הנתבעת את הנספח לתנאי עבודתה של התובעת שכותרתו "התחייבות למינימום זמן עבודה בחברה". וכך צויין בו:

"...העובד חותם על התחייבות לזמן מינימום עבודה בחברה וזאת מהסיבה שמושקעים בעובד משאבים כספים (קורסים מקצועיים השתלמות). במידה והעובד לא יעמוד בהתחייבויותיו תקזז החברה מהעובד את עלות הקורסים וההשתלמות שהושקעו בגינו. בהמשך לחתימתי על התחייבות למינימום זמן עבודה ידוע לי וברור לי כי במידה והפר את התחייבויותיי כלפי החברה ו/או במהלך עבודתי לא אעמוד בדרישות החברה (איחורים/ חוסרים/ עברות משמעת) תהיה החברה רשאית לקזז ממשכורתי עלות הכשרות והשתלמויות שהחברה שילמה בגינו ..."

51. מר מסס טען בעד ותו כי התובעת לא פוטרה אלא יכולה היתה להמשיך בעבודתה אך לא כמאבטחת חמושה, וכך:

"ש. למה לא השארת אותה בעבודה?
ת. אני לא פיטרתי אותה, היא נתנה מכתב התפטרות ש. מפנה אותך לנספח של השימוע, החלטת השימוע, "הוחלט לשחרר את הנ"ל מעבודתה מידיית... " אתה פה משאיר לה אופציה להמשיך לעבוד?
ת. אין לי מה להציע לה אופציה שיום קודם לכן היא הודיעה שהיא עוזבת.
ש. כשהיא מודיעה שהיא תסיים את העבודה על איזה תאריך היא דיברה?
ת. זה רשום במכתב.
ש. ומה התאריך תגיד לנו?
ת. 04.06.2017.
ש. נכון ש 04.06.2017 זה אחרי ה 11.05.2017 נכון?
ת. ככה לימדו אותי.
ש. אז למה אתה מפטר אותה...
ת. אני לא פיטרתי אותה שחררתי אותה מעבודה כחמושה לא פיטרתי אותה.
ש. איך זה מתיישב עם האמור בהחלטה בשימוע?
ת. שחררתי אותה מעבודה כחמושה לא פיטרתי אותה.
ש. תראה לי בפרוטוקול השימוע נספח 3, שאתה משאיר פתח?
ת. אני לא צריך להראות לך שום דבר אני שחררתי אותה מעבודתה כחמושה. השאלה שלך היתה מאוד ברורה אם היא יכולה לעבוד אחרי שהודעתי למשרד הפנים ואני עניתי לך שהיא יכולה להמשיך לעבוד לא חמושה" (עמ' 24 ש' 15 – עמ' 25 ש' 3 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש.).

גרסתו זו של מר מסס עלתה לראשונה בעדותו, והיא אינה מתיישבת כלל הן עם החלטת הנתבעת לאחר השימוע שלפיה "הנ"ל משוחררת מעבודתה במיידי" (נ/2), והן עם הודעת הנתבעת לרשויות (נ/6). יתר על כן, מהראיות שהובאו בפני לא עלה כי הנתבעת הציעה לתובעת עבודה אחרת כ"לא חמושה".

52. על פי הפסיקה הנוהגת, מעסיק רשאי לחייב עובד בתשלום עלות הכשרה, אולם יש לבחון זאת על פי מבחני סבירות תוך התחשבות בעלות ההכשרה, תקופת ההתחייבות, מועד ההתפטרות, סיבת ההתפטרות, שכרו של העובד ביחס לקיזוז שנערך, ועוד (ראו ע"ע 38834-10-10 טמיר נתיבי אויר נ' רונן קמחי ואח' (8.11.15).

כך למשל נקבע בעניין יואב כהנא:

"בהיבט העקרוני, אין מניעה שמעביד, על מנת לקבל לעבודה עובדים מוכשרים, יממן למועמדים קורס השתלמות מקצועית שיכול לשמש אותם ללא כל קשר לעבודתם אצלו; תמורת התחייבותם להעסקה לפרק זמן מוגדר. אין גם מניעה עקרונית לחיוב אותם עובדים בתשלום עלות הקורס ודמי ההשתלמות שקיבלו במהלכו, ככל שהם מתפטרים ממקום העבודה שהכשירם לאותה עבודה תקופה קצרה לאחר תחילת עבודתם..." (ע"ע 1137/04 יואב כהנא נ' מעוז חברה לביטוח מע"מ (16.5.05); הדגשה שלי – י.א.ש) .

מהעדויות והראיות שהובאו בפני, עולה כי התובעת פוטרה, כפסע לפני סיום תקופת ההתחייבות המינימאלית שלה התחייבה ו שעליה הודיעה מראש כי בכוונתה לסיימה במועד. התובעת התחייבה לעבוד לפרק זמן מינימאלי של כ-9 חודשים, והאירוע הבטחוני התרחש כשבועיים לפני תום תקופה זו. הגם שייתכן שהסיבות לפיטוריה היו לגיטימיות, משהתובעת היתה נכונה לעמוד בהתחייבותיה ובהתחשב במועד סיום העבודה בפועל כאשר הפסקת העבודה נעשתה על ידי הנתבעת, לא היה מקום לקזז את הכספים אשר שולמו עבור הכשרתה בעלות של 3,670 ₪ ו-450 ₪ ובוודאי שלא את מלוא הסכום. משכך, על הנתבעת להשיבם לתובעת.

53. לסיכום רכיב זה – על הנתבעת להשיב לתובעת את סכומי המפרעות שנוכו בסך של כולל של 5,907 ₪ ( 300 ₪ + 1,487 ₪ + 3,670 ₪ + 450 ₪ ).

ו. הודעה מוקדמת

54. התובעת טענה כי משפיטוריה נכנסו לתוקף לאלתר, היא לא קיבלה כדין את ימי ההודעה המוקדמת להם היא זכאית (8 ימי עבודה) . הנתבעת טענה מנגד כי התובעת הודיעה על התפטרות טרם לכן וכבר שהתה בתקופת "ההודעה המוקדמת", כאשר נסיבות סיום העסקתה המידיים אינם מזכים בדמי הודעה מוקדמת.

55. מר מסס בתצהירו מעיד כי "התובעת התפטרה בתאריך 10.5.2017 ולא פוטרה על ידי הנתבעת. הנתבעת לא יכלה להמשיך להעסיק את התובעת בתקופה ההודעה המוקדמת, מחמת התנהלותה והאירוע הבטיחותי...ולכן אינה ראויה או כשירה להמשיך לשמש בתפקיד מאבטחת חמושה".

כאמור לעיל, בעדותו בבית הדין העלה מר מסס לראשונה גרסה לפיה כלל לא פיטר את התובעת, והיא הייתה רשאית להמשיך עבודתה אך ללא שימוש בנשק (עמ' 24 ש' 26-29) וכשעומת אל מול תוכן השימוע אמר "אין לי מה להציע לה אופציות שיום קודם לכן היא הודיעה שהיא עוזבת" (עמ' 24 ש' 17-19).

56. על פניו נראה כי הצדדים חלוקים האם סיום יחסי העבודה בין הצדדים מקורם בהתפטרות התובעת או פיטוריה על ידי הנתבעת. השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות נקבעת לפי בדיקה מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים (ראו דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב 375; דב"ע ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18; דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - "אתא" בע"מ, פד"ע ב 41; דב"ע לב/3-58 רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד 298; דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב 271).

מפרוטוקול השימוע ומהתנהלות הצדדים כפי שהובאה בכתבי הטענות, הגם שהתובעת הודיעה על התפטרותה ביום 10.5.17 הרי ש בהודעה זו צויין במפורש שהמועד לסיום העבודה בפועל יהא ביום 4.6.17 (מועד שאליו התובעת התחייבה בהתחייבות ההעסקה המינימאלית). כאמור לעיל, מי שניתקה את יחסי העבודה באופן מיידי ומוקדם ממועד סיום החוזה הייתה הנתבעת.

57. עם זאת, לא מצאתי לקבל את תביעת התובעת לדמי הודעה מוקדמת. כעולה מהדברים שהובאו בפני, סיום עבודתה של התובעת היה כרוך בנסיבות האירוע הבטחוני ועקב התנהלות שאינה הולמת את תפקידה. בנסיבות שכאלה, לא ניתן לחייב את הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת (ראו הוראות סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001). משכך, בנסיבות המקרה, אין התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, ודין תביעתה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר

58. לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן:
א. פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 15,000 ₪.
ב. החזר בגין מפרעות שניכתה שלא כדין בסך של 5,907 ₪ .
סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.17 ועד לתשלום המלא בפועל.
כמו כן ישוחררו לידי התובעכספים המופקדים בעבורה בקופות קרן השתלמות/פנסיה.
התביעות לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש, "בונוס-חמוש", קרן השתלמות ודמי הודעה מוקדמת - נדחות.
בבואי לשקול את שאלת ההוצאות, משנדחתה מרבית תביעת התובעת, מצ אתי כי מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, (08 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: שיר נאוגאונקר
נתבע: חברת הפלמ"ח בע"מ
שופט :
עורכי דין: