ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנורה מבטחים לביטוח בע"מ נגד בונה רינה :

בפני כבוד ה שופטת אפרת הלר

תובעת

מנורה מבטחים לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נאדר אליאס אוח'

נגד

נתבעים

  1. בונה רינה - בניה ופיתוח (2000) בע"מ
  2. מוחמד אסמאעיל ת.ז XXXXX656

ע"י ב"כ עוה"ד איהאב בשארה ואח'

פסק דין

לפניי תביעת שיבוב כספית ע"ס של 18,947 ₪ לפיצוי בגין נזקי רכוש, שאירעו לרכבו של מבוטח התובעת.

ביום 11.1.17 אירעה תאונת דרכים, בה היו מעורבים רכב מ.ר 55-554-12 המבוטח אצל התובעת בפוליסת ביטוח מקיף בת תוקף מספר 02-33-017705-16-8 (להלן: "רכב התובעת" ) ורכב הנתבעת 1 מ.ר 14-050-45 (להלן: "רכב הנתבעת" ) שלטענת התובעת היה נהוג על ידי הנתבע 2.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה, עת חנה רכב התובעת ברחוב שער הגיא ביקנעם, נסע רכב הנתבעת שהיה נהוג על ידי הנתבע 2, בנסיעה אחורנית והתנגש ברכב התובעת וגרם לו נזקי רכוש.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי בדבר הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בסך של 21,164 ₪.

התובעת טוענת שכתוצאה מהתאונה, פיצתה את מבוטחה בהתאם להוראות הפוליסה על פי הערכת השמאי הנ"ל.

מנגד, הנתבעים טוענים שאין להטיל עליהם אחריות בגין התאונה.

בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי הנתבע 2 לא נהג ברכב הנתבעת בעת התאונה, שכן הוא אינו מורשה לנהוג בו. לטענתם, רכב הנתבעת היה בשימוש עובד אחר של הנתבעת בשם עמאר זראיעה (להלן: "מר זראיעה") , שנהג בו ביום התאונה וכן מילא טופס הודעה על תאונה שהוגש למבטחת רכב הנתבעת, שהיא התובעת דנן.

הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים, לרבות את חוות דעת שמאי התובעת שצורפה לכתב התביעה.

הנתבעים טוענים כי ביום התאונה רכב הנתבעת היה מבוטח אצל התובעת בפוליסת ביטוח בת תוקף שמספרה 00-34-594291-16-5 המכסה את אחריותם בתאונה ובנזק הנטען. לטענתם, ככל שתוטל עליהם אחריות בגין התאונה, על התובעת לשאת בסכום הנזק מכוח הוראות הפוליסה הנ"ל.

התובעת מצידה כופרת בקיומו של כיסוי ביטוחי לנתבעת וטוענת שהנתבעת העלימה ממנה עובדות מהותיות בדבר זהות נהג רכבה ביום התאונה, שכן בכתב ההגנה טענה הנתבעת שמי שנהג ברכבה היה מר זראיעה ולא הנתבע 2, דבר שהביא לשלילת הכיסוי הביטוחי עקב מסירת מידע כוזב וזאת בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

ראיות הצדדים

בדיון שהתקיים בפניי ביום 07.09.20 העידו מטעם התובעת מבוטחה מר ויסאם אמארה (להלן: "מר אמארה"), מר עבד עואודה (להלן: "מר עואודה" ) ונציג התובעת מר ליאור בנאי (להלן: "מר בנאי").

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2 מר מוחמד אסמאעיל (להלן: "מר אסמאעיל").

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את העדים, אני מורה על קבלת התביעה ואפרט.

בעניין האחריות לתאונה העיד מר אמארה כי ביום התאונה מר אסמאעיל נהג ברכב הנתבעת והעמיס עליו משטח במטרה להציבו אל מול רכב התובעת. לצורך כך מר אסמאעיל החל בנסיעה לאחור בניסיון ליישר את הרכב ופגע ברכב התובעת (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 17-20)

עדותו של מר אמארה בדבר נסיבות התאונה והפגיעה ברכבו על ידי רכב הנתבעת נתמכה בעדות מר עואודה, שהעיד כי הוא נכח במקום התאונה וראה את פגיעת רכב הנתבעת ברכב התובעת וכן אישר כי מי שנהג ברכב הנתבעת היה מר אסמאעיל (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 21-33).

עדותו מר אמארה נתמכה גם בעדות מר אסמאעיל עצמו, שאישר כי בזמן שנהג ברכב הנתבעת הוא פגע ברכב התובעת (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 32-35 , עמ' 8 ש' 1-2) וזאת בניגוד לנטען על ידי הנתבעים בכתב ההגנה ולפיו נהג הרכב הפוגע היה מר זראיעה ולא מר אסמאעיל.

למעשה, אין מחלוקת כי הנתבע 2, מר אסמאעיל, נהג ברכב הפוגע והוא זה האחראי לקרות התאונה.

אלא מאי, הנתבעת טוענת שיש לחייב את התובעת אשר ביטחה את רכבה בפוליסת ביטוח בת תוקף בתשלום סכום הפיצוי שיוטל עליה.

אין חולק, כי התובעת ביטחה את רכב הנתבעת בפוליסת ביטוח בת תוקף ליום התאונה. עם זאת, לטעמי, התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, לפיו היא פטורה מתשלום את סכום הפיצוי לנתבעת ואפרט.

סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, קובע כי מקום בו מסר המבוטח למבטחת עובדות כוזבות והדבר נעשה בכוונת מרמה, פטורה המבטחת מחבות תשלום התגמולים.

בפסיקה פורש סעיף 25 ככולל שלושה יסודות: מסירת עובדות כוזבות; מודעות של המבוטח לכזב; וכוונה של המבוטח להוציא כספים שלא כדין על בסיס העובדות הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה (19.5.1998)).

בהתאם לרע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס (פורסם בנבו), נטל השכנוע להוכיח את שלושת היסודות אמנם מוטל על המבטחת המבקשת פטור מתשלומים תגמולים, אלא שמבחינת נטל הראייה, די בכך שהמבטחת מוכיחה את שני היסודות הראשונים, כדי שתוחזק כמי שהוכיחה לכאורה את כוונת המרמה. במקרה כזה עובר נטל הראייה למבוטח להוכיח כי המניע לעובדות הכזב אינו קשור בכוונת המרמה.

בעדות נציג התובעת, מר בנאי, שלא נסתרה, נטען כי בהתאם למידע שהגיע אל התובעת, מי שנהג ברכב הנתבעת ביום התאונה היה מר זראיעה אשר בפועל לא נהג ברכב (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 7-9).

עדות מר בנאי מתיישבת הן עם תוכן מכתב הדחיה של התובעת (ת/3) בו צוין כי בהתאם להודעת מנהל האתר של הנתבעת, מי שנהג והפעיל את רכב הנתבעת ביום התאונה היה מר זראיעה והן עם טענת הנתבעת עצמה בכתב הגנתה ולפיה מי שנהג ברכבה היה מר זראיעה.

מעדותו של מר אסמאעיל עולה כי לאחר התאונה הוא הגיע למשרד הנתבעת באתר העבודה ביחד עם מר אמארה והודיע למנהל במקום כי הוא נהג ברכב הנתבעת ופגע ברכב התובעת (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 26-32), אף על פי כן, הנתבעת וס יבותיה עימה, טענה בפני הנתבעת, לרבות, בכתב ההגנה, כי מי שנהג ברכב הפוגע הינו מר זראיעה ולא מר אסמאעיל, אשר בסופו של יום עלה כי הוא זה שנהג ברכב הנתבעת במועד קרות ה תאונה.

יוצא אפוא, כי התובעת עמדה בחובתה להוכיח כי הנתבעת מסרה מידע כוזב בדבר זהות נהג רכבה בזמן התאונה וכן הוכיחה את מודעות הנתבעת למידע הכוזב, עת שחזרה וציינה הדבר בכתב הגנתה.

למותר לציין כי, הנתבעת לא צירפה כל אסמכתה ובכלודעה על תאונה ששלחה לתובעת ממנה ניתן ללמוד כי היא ציינה בפני התובעת, כטענתה, שמי שנהג ברכבה ביום התאונה היה הנתבע 2 ולא מר זראיעה.

משלא הביאה הנתבעת כל ראייה כי המניע למסירת עובדות הכזב אינו קשור בכוונת מרמה וטענת הנתבע 2 לפיו ציון פרטי זראיעה על ידי מנהל האתר כנהג הפוגע, נטענה בסתמיות, הרי שלא נסתרה החזקה לטובת התובעת, כי מדובר בכוונת מרמה.

בנסיבות אלה הוכחו בפניי רכיבי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח באופן שפוטר את התובעת מתשלום תגמולי ביטוח.

שיעור הנזק

באשר לנזק, התובעת צירפה חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח בתאונה. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי, מתאימים לגרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה.

הנתבעת בחרה שלא לחקור את השמאי על חוות דעתו ולא הוגשה חוות דעת נגדית מטעמה לנזקי הרכב. לפיכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב המבוטח.

בעקבות התאונה נשאה התובעת בתשלום הסך של 18,412 ₪, בהתאם להוראת התשלום שצורפה כנספח ד' לכתב התביעה. על כן, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בסכומים הנ"ל.

סוף דבר

מכל האמור, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, סך של 18,412 ₪.

כמו כן אני פוסקת כי על הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, החזר הוצאות העדים בסך של 1,000 ₪ וכן החזר אגרת בית משפט בסך של 374 ₪ ובנוסף ישלמו הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 3,230 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנורה מבטחים לביטוח בע"מ
נתבע: בונה רינה
שופט :
עורכי דין: