ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליעזר נלקין נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערער
אליעזר נלקין
ע"י ב"כ: עו"ד תומר דור
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר התכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 5.12.19 ו- 23.1.20 (להלן: "הוועדה") וקבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 5%, ה חל מיום 1.10.17 (להלן: "ההחלטה").
כבר יצוין, כי הוועדה התכנסה מתוקף פסק דינו של בית דין זה מיום 27.10.19 (ב"ל 49464-10-18, לפני כבוד השופטת איריס רש, להלן: "פסק הדין המחזיר").
העובדות הצריכות לערעור
המערער, יליד 1962, הנדסאי חשמל במקצועו.
ביום 25.4.17 הוכר המערער כנפגע עבודה בגבו התחתון בגין תנאי עבודתו הכוללים אימוץ וכיפוף הגב , על דרך המיקרוטראומה.
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 11.3.18 נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 1.10.17. המערער השיג על החלטת הוועדה.
ועדה רפואית לעררים התכנסה ביום 16.8.18 לדון בערר וקבעה כדלקמן:
"מדובר בגבר בן 56 אשר במשך 30 שנה עובד כחשמלאי בחברת חשמל הנ"ל עבר ניתוח דיסקטומיה ב- 2007 אשר שיפר את מצבו, המגבלה שהועדה מצאה בבדיקתה היום תואמת להגבלה קלה של עמ"ש מותני המעניקה 10% נכות לפי ס' 37(7)א'.
כמו-כן הועדה קובעת כי לנ"ל יש גם שינויים ניווניים ובלטים של עמ"ש אשר הוא חלק ממהלך הטבעי להזדקנות הגוף.
עובדה נוספת היא כי הנ"ל סובל מסטנוזיס צרביקלית דהיינו בעמ"ש צווארי עם בלטי דיסק בגבהים שונים דבר התומך באמור לעיל.
ועל כן הועדה מכירה במחצית מהנכות שניתנה כנובעת מעבודתו (מיקרוטראומה).
בנושא הצלקת – כפי שתוארה לעיל אינה עונה על הקריטריון של הענקת אחוזי נכות ולכן הועדה קובעת 0% נכות לפי ס' 75(1)(א) בגין צלקת סה"כ נכות 5% מיום 1.10.17." (הפרוטוקול הוגש לתיק ביום 2.8.20).

על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה. בפסק הדין המחזיר מיום 27.10.19 (צורף לנימוקי הערעור) ניתן תוקף להסכמת הצדדים, לפיה:
"עניינו של המערער יוחזר לועדה בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול בשנית את עמדתה בדבר שיעור ההשפעה של גורמי הסיכון על הנכות.
הועדה מתבקשת לנמק את החלטתה, תוך הצבעה על נתונים מוכחים.
המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הועדה."
החלטת הוועדה
הוועדה מושא הערעור התכנסה לראשונה ביום 5.12.19 מכח פסק הדין המחזיר. במקום המיועד לרישום "נימוקי הערעור" צוין כדלקמן:
"הנקודה של הגיל לא כאן אלא עקב עבודה כגורם סיכון.
כל הנזק בע"ש מותני כתוצאה מעבודה כמיקרוטראומה ולא צריך לנכות גורמי סיכון".
עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון:
"התיק חוזר מבית הדין ניכויי גורמי סיכון. פגיעה הוכרה כמיקרוטראומה לפיכך השינויים ניווניים עצמם אינם גורם אלא תוצאה לא מדובר בגורם שפועל בנפרד מתנאי העבודה.
סבורים שלא קיים גורם סיכון אחר במקרה זה ואף לא נמצא גורם כזה או אחר. לפי הלכה של בית דין ארצי חרותי מילברג אותו גורם סיכון גרם לנכות ממשית נפרדת תוך הצבעה לנתונים מוכחים. ב 2008 עבר ניתוח הפגיעה בעמ"ש כבר בגיל יחסית צעיר הפגיעה בעמוד שדרה בזמן היותו צעיר ולא בגלל הגיל אלא תוצאה מעבודה."

טרם סיכום החלטתה, ציינה הוועדה בסע' 10 לפרוטוקול כדלקמן:

"הוועדה שמעה את דברי בא כח התובע עיינה בפסק הדין מאחר קיימת בנוסף לדברי עורך דין גם בקשה של בית דין לדון בעובדות מוכחות.
הוועדה עוצרת דיון מפני שמבקשת:
צילומים חדשים של ע"ש צווארי ומותני.
מבקשים כתיק בודד לועדה."

ביום 23.1.20 התכנסה הוועדה וכך ציינה בהתייחס לצילומים שעמדו בפניה:

"צילום ע"ש צווארי 17.12.19: לורדוזיס צווארית תקינה. מבנה חוליות ומרווחים נראים תקינים.
צילןם ע"ש 17.12.19: קיימת היצרות קשה של רווחי S1-L1 ישור קל של הלורדוזיס."

הוועדה סיכמה החלטתה בזו הלשון (ההדגשות הוספו, א.ק.) :
"הוועדה עיינה בפסק הדין וגם בטענות המערער והמשיב מסתבר שמערער לא מבין את המושג תחלואה טבעית ועל כן הוועדה תתייחס לנושא של תחלואה טבעית שהוא הבלאי הטבעי של הופעת שינויים ניווניים הדרגתית הן בעמוד שדרה מותני והן בעמוד שדרה צווארי שמתפתח עם הגיל ועל כן תתייחס הוועדה לנושא בהבאת סימוכין מספרות רפואית.
ראשית יצירת אוסטאופיטים הן קדמיים והן לטרליים הן תהליך תלוי גיל בעקבות ניוון הדיסק חולייתי, למשל בעמוד שדרה צווארי קיים אחוז גבוה בעליית הגיל למשל כגון 13% בגיל 30 ומגיע ל 100% לאחר גיל 70. ופה מדובר בתהליך ניווני המתקדם עם הגיל. גם בעמוד שדרה מותני נפוצים השינויים לאחר גיל 40 לפי אקדמי ת אמריקאית לאורתופדיה 85% שינוי ים ניווניים לאחר גיל 60 וככל שמתבגרים הדיסק הופך להיות יבש יותר וקשיח יותר.
נכון הדבר שתעסוקה יכולה להחמיר הממצאים גם אם מדברים על גורמי סיכון יש לציין כי קיימת נטייה גנטית השמנה גם אופי של חיי ישיבה ומיעוט פעילות פיזית יכולה להיות גורם. פה גם המקום לציין כבר במאמר מ- 7/1994 קיימות תוצאות של MRI באנשים א -סימפטומטיים ב 36% קיימים דיסקים תקינים ואילו ב 52% כבר יש בלטי דיסק לפחות בגובה אחד. 27% פרוטרוזיה של דיסקים וכל זאת ללא קשר לעבודה ולאנשים ללא כאבי גב.
בעבודה משבדיה ע"י נתנזון, בהתייחס לכאבי גב וצוואר לא קיים קשר ברור ומוכח בין חשיפה לעומסים ופעילות חוזרת ונשנית למרות שרוב האנשים טוענים כי קיים קשר הגיוני אך לא קיימת הוכחה במחקרים מוכחים .

לאור ההסבר מהי תחלואה טבעית ומה היחס בספרות לעומסי עבודה נראה סביר ביותר לקבל חלק הנכות שנקבע לתחלואה הטבעית המובאים בכל הספרות הרפואית הקשורה לנושא עמוד השדרה לא רק זאת 5% הללו נתנו לפי בית הלל".

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.
טענות המערער
שגתה הוועדה עת התעלמה מהתיעוד הרפואי הרלוונטי למערער ותחת זאת התבססה בהחלטתה על ספרות רפואית המייחסת שינויים ניווניים בעיקר לתחלואה טבעית ולגיל, תוך התעלמות מהעובדה כי פגיעת המערער החלה בגיל 39 ו הוא עבר ניתוח בגיל 45.
הוועדה דוגלת באסכולה מחמירה בכל הקשור להכרה בפגימה בגב כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, הגם שפגימות כאלה מוכרות כדבר שבשגרה בבתי הד ין לעבודה, תוך שהוועדה מפנה ל מחקרים לפיהם לגורמים תעסוקתיים אין השפעה . מנגד, קיימת אסכולה מיטיבה הקובעת קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לעומסים ופעולות חוזרות ונשנות של הגב לבין פגיעה בגב.
יש מקום להשבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר, שכן לא רק שהוועדה דנה פעמיים ונראה, כי היא נעולה בדעתה בשל האסכולה המחמירה בה היא נוקטת , הרי שהפרוטוקול כפי שנוסח אינו מקובל והוועדה נוקטת בלשון לא עניינית עת היא מייחסת חוסר הבנה למערער למושג תחלואה טבעית, ומשקפת בהחלטתה, כי היא חותרת תחת הכרת פקיד התביעות בפגימה בגב על דרך המיקרוטראומה ובמרומז מציינת, כי עצם ההכרה וייחוס נכות לעבודה ניתן בעניינו של המערער שלא בצדק. מדובר במקרה מובהק בו יש להורות על החלפת הרכב הוועדה.
טענות המשיב
דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהתנהלות הוועדה, אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ככתבן וכלשונן, עת היא שקלה בשנית עמדתה בדבר שיעור השפעת גורמי הסיכון על הנכות בגין עמ וד שדרה מתני.
החלטת הוועדה מנומקת מאין כמוה. הוועדה הפנתה לממצאי בדיקת ההדמיה במסגרתם הודגמה היצרות קשה של מרווח 5L-1S וכן יישור קל של הלורדוזיס ; הוועדה הסבירה כי היווצרות אוסטאופיטים הן קדמיים והן לטרליים הי א תהליך תלוי גיל בעקבות ניוון הדיסק החולייתי – מכאן שהחלטתה אינה נסמכת אך ורק על ספרות רפואית כפי שנטען.
טענת המערער בדבר ביצוע ניתוח בעמוד שדרה מתני עוד בשנת 2007 אך מחזקת עמדת הוועדה, שכן המערער ציין במסגרת חקירתו , כי עבד באחזקה רק ב - 15 שנים הראשונות קרי עד שנת 2002 אז החל לעבוד במבדקה. מכאן , כי החשיפה המזיקה ל פי המערער חדלה בשנת 2002 ואילו ביתר התקופה, קרי ב - 15 שנה עובר להגשת ההודעה בדבר פגיעה בעבודה הוא לא נחשף לעומסים גופניים.
הוועדה נקטה עם המערער גישה מקלה עת היא ייחסה מחצית הנכות בגין עמוד שדרה מתני לפגיעה בעבודה, זאת חרף קיומם של ממצאים הדמייתיים המעידים על התפתחות ש ינויים ניווניים. לא ברור על מה מבסס המערער עמדתו לפיה הוועדה פסקה בהתאם לאסכולה מחמירה, שהרי זו ציינה מפורשות כי: "נכון הדבר שתעסוקה יכולה להחמיר את הממצאים".
המערער יוצא מנקודת הנחה שגויה לפיה די בהכרי תורת המיקרוטראומה כדי לבסס קש ר סיבתי בין חשיפה מזיקה לבין נכות רפואית, בעוד שבהתאם להלכה הפסוקה מחויבת הוועדה לדון בשאלת הקש ר הסיבתי ככל וקיימת נכות. יוצא איפא כי בין אם הנכות מיוחסת לחשיפה המזיקה בעבודה ובין אם היא מיוחסת לגורמי סיכון חיצוניים נדרשים דיון והנמקה.
הוועדה כלל אינה מתבצרת בעמדתה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/01-29 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כבוד 160 (1992)..
ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
הוועדה הרפואית לעררים מוסמכת לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין נכות המבוטח ואת שיעור הנכות, ככל שקיים קשר סיבתי כאמור.
סמכות זו אף מעוגנת בסעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") הקובע כדלקמן:
"118. קביעת דרגת נכות
(א) רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות -
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;
(2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות..."
עוד נקבע בסעיף 120 לחוק כדלקמן:
"בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה".
בהלכת יונס סואעד (עב"ל (ארצי) 19817-08-11 יונס סועאד – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.3.12) נדון עניינו של מבוטח שסבל ממחלת אסטמה שהוכרה כמחלת מקצוע על רקע עישון כבד תוך שנפסק, כי אף שההתחשבות בנזקי העישון אינה אמורה להיבחן אצל המערער כ"מצב קודם" כפי שהוגדר והובהר בהלכת מרגוליס, "עדיין נתונה מלוא הסמכות לוועדה, ואף מחובתה הדבר לפי הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה ... משמע, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה."
בעב"ל (ארצי) 54167-08-15 בנימין לוי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.2.19), סיכם בית הדין הארצי לעבודה את ההלכה המנחה בנוגע לאופן יישומם של סעיפים 118 ו- 120 לחוק, תוך סקירת הפסיקה הרלוונטית וכלשונו (ההדגשה במקור, א.ק.):
"21. ...
גם בעניין פלוני הובהר כי הלכת סואעד לא קבעה הלכה חדשה ביחס לניכוי מצב קודם, ולא שינתה מהלכת מרגוליס, אלא חידדה את ההבחנה בין קביעת קשר סיבתי רפואי על ידי הוועדה ובין ניכוי מצב קודם שיש לערוך בהתאם להלכת מרגוליס (עב"ל (ארצי) 9716-05-12 המוסד לביטוח לאומי - פלוני (24.11.13)). ובעניין חרותי הובהר פעם נוספת:
"יש להבחין בין שלב הכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה לבין קביעת דרגת נכות לגבי פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. באשר להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה ישנה חשיבות לשאלת היחס בין גורם העבודה והגורמים שאינם קשורים לעבודה והלכות ידועות למשל לעניין מיקרו-טראומה.
באשר לשאלת הנכות, אזי יש להבחין בעיקרו של דבר בין תאונה בעבודה לבין מחלות מקצוע ומיקרו-טראומה. לגבי תאונה בעבודה בדרך כלל השאלה הינה הנכות עובר לפני קרות התאונה בהשוואה לנכות הנקבעת מיד לאחריה וכאן יש מקום לשאלת ניכוי "מצב קודם" על פי ההלכות הידועות.

ככל שמדובר במחלת מקצוע ומיקרו-טראומה, בפגיעות אלה בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות. במקרים שכאלה, כאשר מדובר בגורמי סיכון שהתממשו על פי נתונים מוכחים שמצאו ביטויים בנכות, באותו ליקוי אליו מתייחסת גם הפגיעה בעבודה, אזי במקרים שכאלה על הוועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח ולהפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה וזאת על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות ביוצא בזה.
למען הסר ספק מבואר בזאת כי גורמי סיכון אינם בהכרח מצביעים על נכות הניתנת לניכוי, זאת בשונה מגורמי סיכון שהוועדה סבורה שהתממשו כדי נכות" (ההדגשה אינה במקור).

"22. ההלכות שפורטו לעיל מלמדות כי יש להבחין, ככלל, בין תאונות עבודה המתרחשות בזמן ומקום מוגדרים, לבין פגיעות אחרות בעבודה אשר מתגבשות על פני ציר הזמן (מחלת מקצוע ומיקרוטראומה)..."

מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בפ רוטוקולי הוועדה ובכל החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.
הוועדה בהתכנסותה מיום 16.8.18, עובר לפסק הדין המחזיר, קבעה כאמור כי למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מתני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א), בניכוי מחצית הנכות בגין שינויים ניווניים בעמוד השדרה המתני , שהם לדעתה חלק ממהלך טבעי של הזדקנות הגוף. בפסק הדין המחזיר, נדרשה הוועדה לשקול בשנית עמדתה בדבר שיעור השפעת גורמי הסיכון על הנכות שנקבעה בגין עמוד שדרה מתני ולנמק החלטתה, תוך הצבעה על נתונים מוכחים .
למקרא פרוטוקול הוועדה אכן עולה החשש, כי הוועדה הפכה למתגוננת, הת בצרה בעמדתה ולא שקלה מחדש את קביעתה בלב פתוח ובנפש חפצה, כמצופה מוועדה שהעניין חזר לפתחה עם הנחיות. ואבאר.
בישיבתה המסכמת מיום 23.1.20 בחרה הוועדה לפתוח את דבריה במילים הבאות , אשר יש בהן כדי לשקף את הלך רוחה, וכלשונה (ההדגשה הוספה, א.ק.)
"הוועדה עיינה בפסק הדין וגם בטענות המערער והמשיב מסתבר שמערער לא מבין את המושג תחלואה טבעית ועל כן הוועדה תתייחס לנושא של תחלואה טבעית שהוא הבלאי הטבעי של הופעת שינויים ניווניים הדרגתית ..."

התבטאות זו כלפי המערער או כלפי בא כוחו השוטח בפני הוועדה את טענות המערער, אינה ראויה ואין לה מקום, עת עניינו של המערער הוחזר לוועדה על ידי בית הדין עם הנחיות הנותנות תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.
כך גם מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי מדובר בהחלטה כללית, הסוקרת את הספרות הרפואית הרלוונטית בעיני הוועדה, מבלי לנמק ולהסביר כיצד ספרות רפואית זו מיושמת הלכה למעשה בנסיבות העניין הייחודיות למערער. לתמיכה במסקנתה בדבר ייחוס מחצית הנכות לגורמי תחלואה טבעית וגיל, הפנתה הוועדה לכך ש"בעמוד שדרה צווארי קיים אחוז גבוה בעליית הגיל למשל כגון 13% בגיל 30 ומגיע ל 100% לאחר גיל 70. ופה מדובר בתהליך ניווני המתקדם עם הגיל. גם בעמוד שדרה מותני נפוצים השינויים לאחר גיל 40 לפי אקדמית אמריקאית לאורתופדיה 85% שינויים ניווניים לאחר גיל 60 וככל שמתבגרים הדיסק הופך להיות יבש יותר וקשיח יותר" – כל זאת מבלי לדון בטענת המערער, כי פגיעתו בגב אירעה בגיל צעיר יחסית (39 לטענתו) .
בהקשר זה אוסיף, כי אין בטענות ב"כ המשיב בדבר עבודת המערער משך 15 השנים הראשונות באחזקה ולאחר מכן במבדקה כדי לסייע לו; מדובר בתוספת ופרשנות של ב"כ המשיב אשר אין לה כל זכר בהחלטת הוועדה, ואין בה כשלעצמה כדי להוות נימוק משלים להחלטת הוועדה הכללית והתיאורטית , אשר אינה כוללת כנדרש דיון בנתוניו האישיים של המערער.
על יסוד כל האמור מצאתי, כי בהחלטת הוועדה נפל פגם משפטי המצדיק התערבות.
אשר לשינוי הרכב הוועדה – הלכה פסוקה היא, שדרך המלך בקשר להשבת עניינו של המבוטח לוועדה רפואית היא השבתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש, כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר (ראו: עב"ל (ארצי) 778/08 מיכאל דהן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.10.09; עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.09).
מדובר בוועדה אשר דנה פעמיים בעניינו של המערער ולא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר כנדרש; כך גם מעיון בפרוטוקול ההחלטה עולים כאמור סימנים בדבר "התבצרות" הוועדה בעמדתה , מה גם שמדובר בוועדה אשר גילתה דעתה באופן ברור ונחרץ, כי אף הנכות שנקבעה למערער ניתנה לו "לפי בית הלל". מנימוקים מצטברים אלה שוכנעתי, כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים החלפת הרכב הוועדה.
סוף דבר
34. אשר על כן – הערעור מתקבל.
35. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה), בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר מראשיתו.
בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יעמדו פרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים קודמות אשר דנו בעניינו של המערער, גם לא פסק הדין הקודם ואף לא פסק דין זה.
36. המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויתאפשר להם לטעון בפניה.
החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.
37. המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
38. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, (08 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אליעזר נלקין
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: