ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נימר ח'אזן נגד ח'ליל ח'אזן :

בפני כבוד השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשים:

  1. נימר ח'אזן
  2. רחאב ח'אזן

ע"י ב"כ עוה"ד אמיל נחאס ואח'

נגד

המשיב:
1. ח'ליל ח'אזן
ע"י ב"כ עוה"ד פארס מטאנס

2. ג'לאל ח'אזן
ע"י ב"כ עוה"ד ע. ואכד

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בעכו (כבוד השופט הבכיר ג'מיל נאסר) מיום 28.7.20 ב-ת"א 33647-03-20, לפיה נקבע , שצו המניעה הזמני שניתן ביום 16.3.20 יישאר על כנו עד סוף ההליך המשפטי.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") הגיש כתב תביעה (מתוקן) כנגד שני המבקשים וכנגד המשיב מס' 2 למתן צו מניעה קבוע וסילוק יד. נטען, שהמשיב הוא הבעלים של מגרש מס' 100 (זמני) בשטח הבנוי של הכפר בענה ועליו ניצב בית מגורים. שטח המגרש: 1,468 מ"ר.
המבקש מס' 1 (הנתבע מס' 1) הוא הבעלים והמשתמש במגרש מס' 21 (זמני) הממוקם צפונית למגרש המשיב, והמבקשת מס' 2 (הנתבעת מס' 2) היא הבעלים והמשתמשת בחלק ממגרש מס' 200 (זמני) צפונית למגרש המשיב.

המשיב מס' 2 (הנתבע מס' 3) הוא הבעלים של חלק מן הזכויות צפונית למגרש המשיב, לרבות במגרש מס' 200 הנ"ל.
המשיב מס' 2, הודיע כי הוא מסכים להמשך קיום צו המניעה הזמני שניתן ביום 16.3.20, וכן אישר שאין לו גישה מן הצד הדרומי של המגרש, ולפיכך המחלוקת באשר לצו המניעה הזמני היא רק בין המבקשים לבין המשיב.

ג. בכתב התביעה המתוקן שהגיש המשיב נטען, כי "לאחרונה" החלו המבקשים להיכנס לשטח המגרש שלו, להחנות בו כלי הרכב שלהם ולעבור משם ברגל לבתיהם, ללא רשות המשיב ותוך פגיעה בפרטיותו.

המבקש מס' 1, כך נטען, גם מרשה לכלי רכב כבדים ו/או אורחים מטעמו להיכנס לשטח המגרש של המשיב , להחנות שם את כלי הרכב ולפרוק את המטענים.

עוד נטען, שהמבקשת מס' 2 הקימה גדר חדשה בין המגרש בו היא משתמשת לבין המגרש של המשיב , ותוך כדי כך גזלה שטחים מן המגרש של המשיב והקימה את הגדר כמטר וחצי בתוך המגרש של המשיב. בנוסף, נגרמו נזקים למבנה ולעמודים הקיימים בסמוך לגדר החדשה.

לטענת המשיב, יש למבקשים כניסות נפרדות ועצמאיות ישירות מן הכביש הראשי למגרשים שלהם אך הם מתעקשים, כך נטען, לעבור דרך המגרש של המשיב, הגם שהמשיב עומד על זכותו למנוע כניסת זרים ושימוש זרים במגרש לו.

מכאן עתירת המשיב למתן צו מניעה קבוע, שימנע מן המבקשים , או מי מטע מם, להיכנס לשטח המגרש של המשיב, להחנות במגרש שלו את כלי הרכב שלהם , או לעשות שימוש במגרש שלו ללא הסכמת ו, וכן להורות למבקשת מס' 2 להסיר את הגדר שהקימה , כך שתציב את הגדר בקו הגבול הנכון בין שני המגרשים.

ד. המבקשים טענו בכתב ההגנה מטעמם , שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, וכי היא הוגשה בחוסר תום לב. לטענת המבקשים, ניסה המשיב לסגור את המעברים באופן פראי וממניעים פסולים וזדוניים , הואיל ומעברים אלה אינם שייכים למשיב , והוא ניסה לחסום את דרכם של המבקשים מלהיכנס לבתיהם ולהחנות את כלי הרכב שלהם.

המבקשים ציינו, כי טענת המשיב לפיה הם החלו לאחרונה להיכנס לשטח המגרש שלו ולהחנות את כלי הרכב בשטח המגרש שלו ולעבור משם ברגל לבתיהם , אינה נכונה ומנוגדת למציאות , הואיל ומזה עשרות שנים נכנסים המבקשים לדירותיהם ומחנים את כלי הרכב שלהם במקום הנוכחי אשר לטענתם איננו בבעלות המשיב.

באשר לקיר (גדר) אשר בגבול המשותף למגרשים 100 ו-200 טוענים המבקשים, כי הוא נבנה במקום הקיר הישן, בהסכמת ובנוכחות המשיב, ובשטח המגרש של המבקשת מס' 2.

המבקשים מציינים, שהם לא השתמשו ולא נכנסו לשטח מגרשו של המשיב, לא החנו בו את כלי הרכב שלהם, ולא עברו ברגל אל בתיהם דרך מגרשו של המשיב .
למעשה, כך נטען, מנסה המשיב למנוע מן המבקשים כניסה לבתיהם ולחצרותיהם, דרך מעברים ששימשו אותם עשרות שנים, ודרך מעבר ציבורי שדרכו הם יצאו אל מחוץ לכפר, ודרך זו משמשת אותם גם לצורך כניסה לדירותיהם מזה למעלה משבעים שנה.
עוד נטען, שהמבקשת מס' 2 לא גזלה שטחים ממגרש המשיב ולא הקימה גדר בתוך המגרש שלו.

לטענת המבקשים, בנה המשיב את ביתו ללא היתר בנייה.

המבקש מס' 1 טוען, שהוא מחנה את רכבו בשטח שבבעלותו , בכניסה לדירתו , וכן בקומת העמודים של הבניין מזה שנים רבות.
המבקשים מצרפים לכתב הגנתם את חוות דעת המהנדס והמודד אסעד ג'ריס.

ה. לאחר ישיבת בית-משפט קמא שהתקיימה ביום 10.6.20 קבע בית-משפט קמא, כי בהסכמה יפנו הצדדים להליך גישור כשזהות המגשר נקבעה בהסכמת הצדדים.

באשר לצו הזמני שניתן ביום 16.3.20, החליט בית-משפט קמא לבטלו כדי להשרות אווירה חיובית בין הצדדים שתסייע בניהול הגישור. יום למחרת פנה המשיב לבית משפט קמא בטענה שמיד לאחר החלטת הביטול החלו המבקש מס' 1 ובניו להכניס כלי רכב לחצר המשיב, ולהחנותם שם , וכן התגרו הם במשיב ובילדיו .
לפיכך החליט בית-משפט קמא ביום 11.6.20, שהצו הזמני מיום 16.3.20 יחזור לעמוד בתוקפו תוך המלצה לצדדים להמשיך בהליך הגישור.

ו. ביום 29.6.20 התקיים דיון בפני בית-משפט קמא במהלכו העידו המודד מר עיסא מוניר מטעם המשיב, שהגיש את תכנית המדידה שהכין , ונחקר בחקי רה נגדית, המשיב עצמו, שחזר על תצהירו מיום 14.3.20 שניתן לצורך צו המניעה הזמני ונחקר בחקירה נגדית, המהנדס והמודד מר אסעד ג'ריס מטעם המבקשים, שאישר את חוות דעתו ונחקר בחקירה נגדית, וכמו כן נחקרה המבקשת מס' 2 בחקירה נגדית על תצהירה . לאחר מכן הגישו ב"כ שני הצדדים את סיכומיהם בכתב.

ז. בהחלטתו מיום 28.7.20 הגיע בית-משפט קמא לכלל מסקנה, לפיה יש להותיר בעינו את צו המניעה הזמני עד מתן פסק דין סופי בתובענה, והוסיף , שקיימות ראיות לכאורה המבססות את טענות המשיב לעניין זכותו במגרש, וכי השימוש שעשו המ בקשים במגרש היה רק בהתאם להסכמה שניתנה על ידי המשיב.
משביטל המשיב את הסכמתו חלה חובה, לכאורה, על המבקשים, כך קבע בית-משפט קמא, להימנע מן השימוש שהם עשו בעבר בהתאם לאותה הסכמה.

עוד מציין בית-משפט קמא, שבתגובתם ציינו המבקשים, שהם לא השתמשו ולא נכנסו לשטח המגרש של המשיב, ואף לא החנו את כלי הרכב שלהם שם, ולא עברו ברגל אל בתיהם דרך מגרשו של המשיב.

טיעון סותר של המבקשים, שנטען בהמשך, כך מציין בית-משפט קמא, איננו מתקבל, ולוּ לצורך ההכרעה בסעד הזמני.

עוד קובע בית-משפט קמא בהחלטתו, שהמסמכים והעדויות ששמע מבססים את היסוד הראשון הנדרש לצורך היענות לבקשה למתן סעד זמני, דהיינו: סיכויים טובים של התביעה בתיק העיקרי.

באשר ליסוד הנוסף: מאזן הנוחות, קבע בית-משפט קמא, שהשמירה על זכות המשיב שהוכחה (לכאורה) , לעומת רצון המבקשים להוסיף ולהשתמש בחלק ממגרשו של המשיב, כפי שעשו בעבר, מטה את הכף לזכות השמירה על זכויות המשיב, ומה גם שלמבקשים יש גישה אל בתיהם , ולכן צו המניעה הזמני השומר על זכותו הקניינית של המשיב אינו פוגע במבקשים מעבר למידה.

בית-משפט קמא היה ער לטענת המבקשים באשר לשיהוי בהגשת תביעתו של המשיב ו/או באשר לקיום הסכמה שבשתיקה, אך סבר, שאין בטענה זו כדי לשנות את ההכרעה בבקשה לסעד זמני אשר נועד שלא לפגוע בזכותו הקניינית המוכחת של המשיב.

הצו הזמני, כך הוסיף בית-משפט קמא, נועד לשמר את זכותו של המשיב עד הכרעה סופית בתיק העיקרי, מבלי שתהא בכך הכרעה סופית לעניין פסק הדין שיינתן בתיק העיקרי לאחר שתובאנה ראיות הצדדים בפני בית-המשפט.

לפיכך קבע בית-משפט קמא, שהצו הזמני שניתן ביום 16.3.20 עומד בעינו עד מתן פסק הדין בתיק העיקרי.

ח. המבקשים ממאנים להשלים עם החלטתו של בית משפט קמא ובקשת רשות הערעור המפורטת שהוגשה, לרבות כל המסמכים שצורפו, מונחת בפניי.

נטען מטעם המבקשים, שהחלטת בית-משפט קמא מנוגדת הן לתשתית החוקית-המשפטית והן לתשתית העובדתית שהונחה בפני בית-משפט קמא ומכאן הצורך בהתערבות ערכאת הערעור.

לטענת המבקשים, שטח המריבה אינו חלק ממגרש המשיב, והוא שטח חופף בין מגרש המשיב לבין מגרשי המבקשים. נטען, שדרך הגישה בין מגרש המבקשים לבין מגרש המשיב שימשה ומשמשת את המבקשים וקודמיהם כמעבר למגרשיהם ללא עוררין וללא התנגדות.

לטענת המבקשים, מדובר במקרקעין בלתי מוסדרים, גבולות המגרש של המשיב אינם סופיים, טענת המשיב בדבר בעלותו בדרך הגישה חייבת להתברר במסגרת ניהול התביעה, ולמעשה עסקינן בדרך גישה ציבורית ששימשה וממשיכה לשמש את המבקשים מעל 70 שנה כדרך גישה לבתיהם, ללא התנגדות המשיב , וללא צורך בקבלת הסכמתו . דרך גישה זו הופיעה בכל תוכניות הבנייה שהגישו המבקשים בפני מוסדות התכנון לצורך קבלת היתרי הבנייה לבניית בתיהם שעל המגרשים.
המבקש, כך נטען, תמיד נכנס מדרך גישה זו עם רכבו לחניית ביתו אשר מתחת לקומת העמודים.

המבקשים, כך נטען, ביססו את טענותיהם לפי חוות דעתו של המודד מטעמם , אסעד ג'ריס, הנתמכת במפות מצביות, צילומי אוויר , וצילומים , ולטענת המבקשים, דרך גישה זו שימשה ומשמשת את המבקשים ובני משפחותיהם בכל שעות היממה לאורך השנים.

טוענים המבקשים, שבמסגרת הדיון שהתקיים ביום 29.6.20 בבית משפט קמא, אישר המשיב את השימוש שעושים המבקשים בדרך הגישה (עמ' 6 לפרוט', שם).

לטענת המבקשים, שגה בית-משפט קמא בניתוח מכלול הראיות והעדויות ולא נתן את המשקל הנכון לראיות שהצדדים הציגו בפניו, וכן שגה ביישום השיקולים הדרושים למתן צו המניעה הזמני.
לטעמם של המבקשים, שגה בית-משפט קמא הן בכל הנוגע לסיכויי התביעה, וכן משלא שם במיוחד את הדגש על היסוד של מאזן הנוחות.

לטעמם של המבקשים, ניתוח מכלול הראיות מצביע על-כך, שהמשיב לא הוכיח, בוודאי לא בשלב הזה של הדיון בצו המניעה הזמני, ששטח דרך הגישה הוא בבעלותו ובחזקתו הבלעדית, ו מה גם, שהמבקשים לאורך שנים רבות עשו שימוש בדרך הגישה בהסכמתו.

לטעמם של המבקשים, הראיות שהציג המשיב מטעמו אין די בהן על-מנת לעמוד בנטל ההוכחה שהיה מוטל עליו. לדעת המבקשים, רמת ההוכחה שנדרשה מן המשיב היא רמת הוכחה מוגברת להוכחת בעל ותו בדרך, כתנאי לסילוק ידו של מחזיק, דהיינו, המבקשים, המשתמשים בדרך, לטענתם, מזה תקופה ארוכה.

עוד נטען, שבית משפט קמא לא נתן דעתו לסתירות המהותיות והפנימיות שהתגלו בין הראיות שהציג המשיב, לצד הסתירות המהותיות והחיצוניות ביחס לראיות האובייקטיביות שהציגו המבקשים באמצעות חוות דעתו של המודד ג'ריס מטעמם.

המבקשים סבורים, שהם הביאו ראיות מספקות, המפורטות בחוות דעתו של המודד ג'ריס, ראיות המוכיחות, כי מדובר בדרך גישה ציבורית ששימשה במשך כל השנים כדרך גישה מוטורית ורגלית למגרשיהם.

לטענת המבקשים, די בסתירות המהותיות שעמדו עליהן המבקשים על-מנת להוביל למסקנה הפוכה מזו שאליה הגיע בית-משפט קמא, דהיינו, המסקנה המתבקשת הייתה צריכה להיות שעל יסוד ראיותיו של המשיב לא הונחה תשתית ראייתית לקיומו של היסוד הראשון הנדרש: סיכויי התביעה, על-מנת לזכות בסעד זמני, ומה גם שהמשיב עצמו אישר בעדותו , שהשימוש שעשו ועושים המבקשים בדרך הגישה נמשך מזה 20 שנה, ולכן לא היה מקום למתן צו המניעה הזמני.

לטענת המבקשים, נתפס בית-משפט קמא לטעות משנתן פרשנות שגויה לטענות שהם העלו בכתבי טענותיהם. לטעמם, אין סתירה בין הנטען בתגובתם לצו המניעה הזמני, לבין העובדה שהם אכן עשו שימוש בפועל בדרך הגישה שעליה המחלוקת.
להבהרה: המבקשים טענו בתגובתם לצו המניעה הזמני, שהם לא נכנסו למגרשו של המשיב ולא חנו במגרשו, ואולם , כך מדגישים המבקשים, הם לא טענו שהם לא השתמשו בדרך הגישה על-מנת להגיע לבתיהם . אדרבה, דרך הגישה, שהיא לטעמם דרך ציבורית, שימשה וממשיכה לשמש אותם כדרך מעבר לבתיהם, ואין היא חלק ממגרשו של המשיב .
לטענת המבקשים, למעט שימוש רצוף זה בדרך הגישה הם לא החנו את כלי הרכב שלהם במגרש של המשיב, אלא החנו אותם בתוככי מגרשו של המבקש, והם גם לא עברו ברגל אל בתיהם דרך המגרש של המשיב , אלא רק באמצעות דרך הגישה הציבורית, כך לטענת המבקשים.

לכן, לדעת המבקשים, לא היה מקום לקביעה שהמשיב הוכיח לכאורה סיכויים טובים להצלחת תביעתו. בנוסף לכך, גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המשיב שהרי , כך שואלים המבקשים, מה השתנה כיום שמחייב ליתן צו מניעה שעה שבמשך יותר מ-20 שנה צו כזה לא נדרש, הואיל והמבקשים עשו שימוש בדרך הגישה ללא עוררין מזה עשרות בשנים, עובדה שאושרה על ידי המשיב עצמו.

מציינים המבקשים, שבית משפט קמא נימק את החלטתו בכך שצו המניעה הזמני מוצדק כדי לשמור על זכותו הקניינית של המשיב, ואולם , לטעמם, לא חל שינוי מהותי בשטח ואין שינוי בנסיבות שידי להצדיק מתן צו מניעה זמני נוכח השימוש ארוך השנים שנעשה בדרך גישה זו.

באשר לקביעתו של בית-משפט קמא, לפיה יש למבקשים גישה אל בתיהם , ולכן צו המניעה הזמני אינו פוגע בהם מעבר למידה , טוענים המבקשים, שלא הונחה תשתית עובדתית בפני בית-משפט קמא בדבר קיומה של דרך גישה חלופית לביתו של המבקש. לגרסתם, הדרך היחידה שיכולה לאפשר גישה ברכב לביתו של המבקש היא דרך הגישה נשואת הדיון. כל דרך אחרת תהא כרוכה בפגיעה בלתי סבירה במבקש שייאלץ לחנות רחוק מביתו וללכת רגלית דרך ארוכה כדי להגיע לביתו.

לטעמם של המבקשים, מדובר בפגיעה ממשית בהם, נוכח הפגיעה בקנינו של המבקש שנמנעת ממנו האפשרות להכניס את רכבו לקומת העמודים , ולכן נאלץ הוא לחנות מחוץ למגרש שלו , והדבר גם כרוך בהליכה ממושכת עד להגעה לביתו.

בנוסף טוענים המבקשים, שגם אילו הייתה קיימת דרך גישה אחרת, לא היה בכך כדי להצדיק מתן צו מניעה זמני הפוגע בשימוש הסביר שעשו המבקשים עד כ ֹה בדרך הגישה, ובאופן שתהא בכך פגיעה באורח החיים התקין שלהם.

בנוסף מצביעים המבקשים על-כך, שהמשיב השתהה בהגשת הבקשה לצו מניעה, דבר המעיד על-כך שלא היה חיוני ליתן את הצו, וראוי היה לשמור על הסטטוס קוו עד לבירור טענת הבעלות הלכאורית של המשיב.

המבקשים סבורים, ששגה בית-משפט קמא משלא נתן את המשקל הראוי לנושא השיהוי, מה שעשוי היה להביא יחד עם שאר נימוקיהם של המבקש ים לדחיית הבקשה לצו מניעה זמני, הואיל ומדובר במקרקעין בלתי מוסדרים, גבולות מגרשו של המשיב אינם סופיים, וטענת המשיב בדבר בעלותו בדרך הגישה אמורה להתברר במסגרת ניהול התביעה , ולכן לא הייתה הצדקה למתן צו המניעה הזמני.

טוענים המבקשים, שאם לא ייענה בית-המשפט לבקשת רשות הערעור תתאיין התביעה העיקרית וייחרץ גורלם של המבקשים, אשר תוהים: מה יישאר לבית משפט קמא להכריע בו ברגע שניתנת אפשרות למשיב לחסום ולשנות את מצב הזכויות, את השימוש והחזקה הקיימים מזה שנים ארוכות, וכשעסקינן במקרקעין בלתי מוסדרים.

עד כאן תמצית טיעוניהם של המבקשים.

ט. לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות שהגישו הצדדים לבית משפט קמא, לרבות חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב מר עיסא מוניר, והמומחה מטעם המבקשים מר אסעד ג'ריס, פרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית-משפט קמא ביום 29.6.20, החלטת בית-משפט קמא מיום 28.7.20, ובקשת רשות הערעור על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

י. כלל הוא שבית המשפט שלערעור לא יתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בכל הקשור למתן סעד זמני אלא במקרים נדירים, עיינו: רע"א 1181/97 אורנה קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (15.5.97).

כמו-כן עיינו בדברי כבוד השופטת (כתוארה אז) א. חיות ב-רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ ואח' נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ ואח' (2.4.09):

"ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים. הטעם לכך הוא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניינים אלה, בין היתר, משום שהיא זו אשר בפניה מונחים התצהירים ונחקרים המצהירים מטעם הצדדים דבר המאפשר התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן הראיות הצריכות לשלב הביניים...".

וכמו כן דברי כבוד השופטת (כתוארה אז) א. חיות ב-רע"א 8235/08 גד אנג'ל נ' שלמה א. אנג'ל בע"מ ואח', פסקה 4 (16.4.09):

"דין הבקשה להידחות. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים. הטעם בכך הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים אלה ועל אחת כמה וכמה מקום שהמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בפניה וניתנה לה האפשרות להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן הראיות הצריכות לשלב הביניים (ראו: רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' Microsoft Corporation (לא פורסמה, 29.1.2003); רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ (לא פורסמה, 2.4.2009)). כך היה במקרה דנן. בית המשפט המחוזי קבע ממצאים עובדתיים לכאוריים והסיק מהם את המסקנות המשפטיות המתאימות, ככל שהדבר נדרש לצורך ההכרעה בסוגיית הסעדים הזמניים, וזאת על יסוד תצהירי בעלי הדין וחקירותיהם בפניו וכן על יסוד הראיות האחרות שהוצגו לו. בחנתי את טיעוני המבקש ולא מצאתי בהם טעם מבורר המצדיק מתן רשות ערעור וסטיה מכלל אי-ההתערבות הנקוט בידנו כערכאת ערעור בענינים כגון דא ".

י"א. המקרה נשוא הדיון שבפניי אינו מצדיק חריגה מכלל אי-ההתערבות. בפני בית-משפט קמא העידו ונחקרו בחקירה נגדית המשיב, המומחה מטעמו , מר עיסא מוניר, המומחה מטעם המבקשים מר אסעד ג'ריס, והמבקשת מס' 2, ולאחר מכן הגישו באי כוח הצדדים את טיעוניהם בכתב.

לבית משפט קמא הייתה ההזדמנות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות אשר הובאו בפניו, ולגבש את מסקנותיו לצורך ההחלטה בבקשה למתן סעד זמני על בסיס התשתית הראייתית כפי שהונחה בפניו בשלב זה של הדיון לצורך צו המניעה הזמני.

י"ב. לא שוכנעתי שקיימת הצדקה להתערב במסקנות אליהן הגיע בית-משפט קמא, ולפיהן קיימים סיכויים טובים לתביעה שהגיש המשיב, וזאת משעלה בידי המשיב להציב ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס את טענותיו בדבר זכותו במגרש נשוא הדיון, כשהשימוש שעשו המבקשים במגרש זה היה , לפי קביעת בית-משפט קמא, כפוף להסכמתו של המשיב . משביטל המשיב את הסכמתו, לא נותר למבקשים אלא להימנע מן השימוש שעשו בו בעבר ושהיה כפוף להסכמת המשיב.

י"ג. בית-משפט קמא גם נתן דעתו לשאלת מאזן הנוחות וקבע, שיש למבקשים גישה אל בתיהם ומכאן שצו המניעה הזמני שומר על זכותו הקניינית של המשיב ואינו פוגע במבקשים מעבר לדרוש . לא ראיתי הצדקה להתערב בקביעתו זו של בית-משפט קמא, אשר גם היה ער לטענת השיהוי שהעלו המבקשים , אך ציין, שאין בטענתם זו של המבקשים כדי להכריע את הכף מקום בו נדרש צו המניעה הזמני על-מנת להגן על זכותו הקניינית של המשיב.

י"ד. נתתי דעתי לטענות המפורטות שהעלה ב"כ המבקשים בבקשת רשות הערעור, טענות אשר בהן ניתח את האמור בחוֹות הדעת של המומחים מטעם שני הצדדים, ועמד על ההבדלים אשר בין חו ֹות הדעת, וכן ניתח ב"כ המבקשים את העדויות שהובאו בפני בית-משפט קמא, בניסיון לבסס את הטענה שבית משפט קמא שגה בניתוח הראיות ובהסקת המסקנות הנובעות מן התשתית הראייתית, ואולם אין בידי לקבל את טענותיו אלה של ב"כ המבקשים, כשם שאין בידי לקבל את הטענה לפיה צו המניעה הזמני "חורץ את גורלם" של המבקשים.

בית-משפט קמא הוא אשר התרשם מעדויותיהם של המומחים שמטעם הצדדים, כמו גם מעדות המשיב ועדות המבקשת מס' 2, גיבש את מסקנותיו על-יסוד ראיות אלה, ובחן את השאלה: האם מתקיימים שני היסודות הנדרשים לצורך היענות לבקשה למתן צו מניעה זמני, דהיינו, סיכוי התביעה ושאלת מאזן הנוחות, וכמפורט כבר לעיל, השיב בחיוב על שאלה זו.

מובן שקביעותיו אלה של בית-משפט קמא יפות לשלב הנוכחי של הדיון ולצורך מתן הסעד הזמני, כשהתוצאה הסופית תיקבע בתום הדיון בתיק העיקרי ושמיעת כל הראיות כנדרש.

לא שוכנעתי שקיימת במקרה זה הצדקה להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-משפט קמא, ולפיכך אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור.

משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו אל:

1. ב"כ המבקשים: עו"ד אמיל נחאס, חיפה.

2. ב"כ המשיב מס' 1: עו"ד פארס מטאנס, חיפה.

3. ב"כ המשיב מס' 2: עו"ד ע. ואכד, ג'דיידה מכר.

ניתנה היום, כ"א אלול תש" ף, 10 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נימר ח'אזן
נתבע: ח'ליל ח'אזן
שופט :
עורכי דין: