ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.ש. המסעדה של אמא בע"מ נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת, סגנית הנשיא נועה חקלאי

מבקשת

א.ש. המסעדה של אמא בע"מ

נגד

משיבה
מדינת ישראל

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות שמספרם: 90513860560, 90513726811 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

על פי העולה מהדוחות 90513860560, 90513726811 רכבה של המבקשת צולם בתאריכים 13.8.19 ו-22.8.19 כשהוא מבצע עבירות תנועה (נהיגה במהירות של 115 קמ"ש ו- 119 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש).

לטענת המבקשת לא פנתה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט משום שלא ידעה על קיומם של הדוח ות, לדבריה הדוחות לא הגיע למשרדי החברה ובשל כך גובה הקנס בגין דוחות אלו ובגין דוח נוסף הגיע לסך של 10,500 ₪. עוד טענה המבקשת, כי המצב המשפטי בנוגע למצלמות א-3 עדיין עמום ולפיכך, על בית המשפט להיעתר לבקשה. המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר.

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקשת כדי להצדיק את אי עמידתה במועדים שנקבעו בחוק, המשיבה הפנתה לחזקת המסירה שלא נסתרה, לכך שחלפה שנה ממועד ביצוע העבירה ואין בבקשת המבקשת בכדי להצביע על שיקולים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

דיון

השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:
האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.
השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:
"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

בעניינה של המבקש ת, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).

בחנתי את טענותיה של המבקש ת:

בנוגע לטענה כי המבקשת לא קיבל ה את דבר הדואר הרשום:

המשיבה צירפה אישור כי הדוחות נשלח ו למבקשת בדואר רשום, ומשהוכח שהדוח ות נשלח ו בדואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח ( רע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל(20.1.15))

על פי אישור המסירה, שצורפף לבקשת המבקשת בנוגע לדו"ח שמספרו 90513726811, הודעת הקנס נשלחה לכתובת המבקשת וחזרה בציון ההערה "לא נדרש". על אישור המסירה מוטבע תאריך 2.9.19 וכן מוטבעת חותמת "הודעה שניה" מיום 10.9.19 . בנוגע לדוח שמספרו- 90513860560 הודעת הקנס גם כן חזרה מהדואר בציון ההערה "לא נדרש". על האישור המסירה מוטבע תאריך 4.9.19 וכן מוטבעת חותמת "הודעה שניה" מיום 10.9.19. כמו כן צוין על ידי הדוור כי הדואר לא נדרש תוך ציון התאריך 2.10.19 וחתימת הדוור.

אם דבר הדואר לא נדרש ע"י המבקשת דהיינו, ההודעה לסור לסניף הדואר ליטול את דבר הדואר נשלחה למבקשת אך היא לא ניגשה לקבלה, תחשב המבקשת כמי שההודעה הומצאה לה כדין ועליה הנטל להוכיח כי לא קיבלה את הדואר מסיבות שאינן תלויות בה (רע"פ 3698/17 יוספוב נ' מדינת ישראל (מיום 7.5.17).

משהוכיחה המשיבה כי ההודעות נשלח ו כדין, עובר הנטל לפת חה של המבקשת להוכיח כי לא קיבלה את ההודעות מסיבות שאינן תלויות בה ולא עקב הימנעותה מלקבלן.

המבקשת לא טענה כי כתובתה הרשומה שונה מהכתובת המצוינת על גבי הדוחות ואף לא העלתה כל טענה אחרת אשר יש בה כדי לסתור את חזקת המסירה הקבועה בחוק.
לפיכך אני קובעת כי לא היתה סיבה מוצדקת להגשת הבקשה להישפט באיחור.

באשר לעיוות הדין:
המבקשת לא העלתה כל טענה שיש בה כדי ללמד על עיוות דין שנגרם למבקשת.
המבקשת לא העלתה כל טענת הגנה לפיה העבירה לא נעברה או כי הרכב היה בחזקתו של אחר.

כל שנטען זה כי טרם נקבעה חזקת אמינות ביחס למצלמות א-3.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):
" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כבוד הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש את הבקשה במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתן לה יומ ה, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה של המבקשת, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, ולאור הנזקים שנגרמו למבקשת עקב משבר הקורונה, מורה בזאת על ביטול תוספת הפיגורים שהתווספו לקנס המקורי שהושת על המבקשת בגין הדוחות מושא תיק זה .
המבקשת תשלם את הקנס המקורי תוך 90 יום מהיום.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.


מעורבים
תובע: א.ש. המסעדה של אמא בע"מ
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: