ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שחר הלוי נגד יהושע טי בי דבליו איי פרסום ושיווק בע"מ מיכל שמעוני :

03 ספטמבר 2020
לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהרון אזון

התובע:
שחר הלוי
ע"י ב"כ: עו"ד אורנה שמריהו

-
הנתבע:
1. יהושע טי בי דבליו איי פרסום ושיווק בע"מ 2. מיכל שמעוני
ע"י ב"כ: עו"ד דורון אלקיים

בית הדין הארצי עמד על היעדר הסמכות בתביעה שעילתה התעמרות של עובד אחד כלפי האחר בעניין יופה [בר"ע 36369-06-19 יופה – המזרחי (10.9.19)], במסגרתו קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין הארצי לבטל החלטה שניתנה על ידי בית הדין האזורי לפיה קיימת סמכות לדון במקרים כאלו. כן נפסק על ידי בית הדין האזורי כי:

החלטה

לפנינו בקשתה של יהושע TBWA פרסום ושיווק בע"מ (להלן – נתבעת 1) להורות על מחיקה על הסף של התביעה כנגד גב' מיכל שמעוני (להלן – נתבעת 2 ויחדיו, יכונו להלן- הנתבעות).

ביום 26.3.19 הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעות, בה טענה להתעמרות מצידה של הנתבעת 2 אשר התאפשרה על ידי הנתבעת 1, עת הפרה חובתה לספק לתובעת סביבת עבודה בטוחה והוגנת. עוד טענה התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע כדין.

ביום 5.6.19 הגישו הנתבעות כתב הגנה בו הכחישו את הטענות המיוחסות להן.

ביום 17.11.19 התקיים דיון קדם משפט בפני כבוד השופט אלעד שביון, במסגרתו ציינו באי כוח הצדדים כי " אין לנו בקשות מקדמיות נוספות" (פרוטוקול קדם המשפט, ע"מ 1, שורה 19).

ביום 9.2.20 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה. הנתבעות הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמן בתאריך 29.6.20.

ביום 29.6.20 הגישו הנתבעות בקשה למחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2 על הסף וזאת בשל העדר סמכות עניינית לבית דין זה, כאשר התובעת הגישה תגובתה ביום 29.7.20.

טענות הנתבעות

הנתבעות טוענות כי בית הדין הארצי פסק כי אינו קונה סמכות לדון בתביעות של עובד כנגד עובד אחר בעילת ההתעמרות, לרבות מנהל, ובפרט כאשר מדובר בתביעה למתן פיצוי כספי שעילתה נזיקית. גם כאשר הוכחה תשתית ראייתית להתעמרות בעבודה והתקיימו נסיבות עובדתיות המצדיקות מתן פיצוי בגין עילה זו, פסקו בתי הדין פיצויים בגין עוגמת נפש כנגד המעסיק בלבד ולא כנגד עובד אחר אצל המעסיקה.

נושא ההתעמרות בעבודה טרם עוגן בחקיקה ולא הבשיל כהגנה משפטית. על שולחן הכנסת מונחות מאז שנת 2015 שתי הצעות חוק שטרם הפכו לחקיקה מחייבת. הצעות חוק אלו אינן מהוות מקור לחיוב מעסיק בפיצוי, לא כל שכן מקור לחיובו של עובד בפיצוי של עובד אחר.

בקשה זו מוגשת כעת לאחר שהסוגיה של הסמכות העניינית בתביעות שעילתן התעמרות בין עמיתים לעבודה התחדדה בהכרעות ברורות של בית הדין האזורי והארצי, שהתקבלו לאחר הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בתיק זה.

לבקשה לא צורף תצהיר משמדובר בטענה משפטית.

טענות התובעת

הנתבעות הגישו בקשתן בשלב מאוחר של ההליך, בתום ההליכים המקדמיים וכל שלבי הליכי הגילוי המוקדם, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וזאת בניגוד לדין. משלא העלו את הבקשה בכתב ההגנה או בתצהיריהן- יש לדחות את הבקשה.

המבקשות לא הבהירו את מקור הסמכות למבוקשן, האם מכוח תקנה 44 או תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבוד ה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, האם מדובר בדחייה מחוסר סמכות עניינית או שמא למחיקה מהיעדר עילה. בנוסף, לבקשה לא צורף תצהיר על אף שהמדובר ביסודות עובדתיים הדרושים הוכחה.

הקביעות העובדתיות המצוינות בבקשה מהוות הרחבת חזית אסורה, ומדובר בעובדות הסותרות את האמור בכתב ההגנה.

הנתבעת 2 הייתה המנהלת הישירה אם דה פקטו ואם דה יורה. הנתבעת 2 הייתה מנהלתה של התובעת, והמדובר בשאלה עובדתית.

אף אחד מפסק הדין אליהן הפנו הנתבעות אינו מניח את פשר השיהוי בהגשת הבקשה דנן.

הכרעה ודיון

השאלה המונחת לפתחנו הינה האם יש בעילת ההתעמרות הנטענת לכאורה, אשר טרם עוגנה בחקיקה ראשית, כדי לחייב את הנתבעת 2?

אין כיום חוק המסדיר את הנושא של התעמרות בעבודה, אלא הצעות חוק בלבד. הצעת החוק האחרונה בעניין זה הוגשה בשנת 2015, הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה- 2015 (להלן – הצעת החוק). הצעת החוק קבעה בסעיף 3, כדלהלן-

"התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה:
(1) התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות; (2) שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים ענייניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; (3) הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו; (4) הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים; (5) ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן; (6) נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או החברתי של האדם; (7) נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של אדם".

סעיף 5 להצעת החוק קובע כדלקמן:

"(א) התעמרות במסגרת העבודה היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה".
(ב) בית המשפט או בית הדין לעבודה רשאי לפסוק בשל התעמרות במסגרת עבודה פיצוי שלא יעלה על סך 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה (בסעיף זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי והודעה על הסכום המעודכן תפורסם ברשומות..."

כאמור, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית אך לא הבשילה לכדי חוק.

מהצעת החוק אנו למדים כי מערכת היחסים בין העובד למעסיק איננה היחידה הנלקחת בחשבון במשוואה לקביעת פיצויים, כי אם גם מערכת היחסים בין עובד לעובד. לשון אחר, הצעת החוק מקנה לבית הדין אפשרות לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק גם כנגד עובד שהתעמר כלפי עובד אחר במקום בעבודה, אף אם הוא אינו נמנה כמעסיקו.

בית הדין הארצי עמד על היעדר הסמכות בתביעה שעילתה התעמרות של עובד אחד כלפי האחר בעניין יופה [בר"ע 36369-06-19 יופה – המזרחי (10.9.19)], במסגרתו קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין הארצי לבטל החלטה שניתנה על ידי בית הדין האזורי לפיה קיימת סמכות לדון במקרים כאלו. כן נפסק על ידי בית הדין האזורי כי:

"ככל שקיימת עילת תביעה בגין העסקה פוגענית היא חלה ביחסים שבין עובד למעסיקו. היא אינה קיימת ביחסים שבין עובדים לעובדים אחרים".
[סע"ש 46125-06-17 ניסים אוזן – בנק הפועלים בע"מ (28.9.17)].

וכן-

"בין התובע לנתבע לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ואין בסיס משפטי להטלת פיצוי בגין הפרת החובה, ככל שיימצא מקום לכך... על הנתבע. מכל מקום ובהעדר יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבע, גם לא קמה לביה"ד הסמכות העניינית באשר לעילה זו. לנוכח האמור... דין התביעה האישית כנגד הנתבע בעילת ההתעמרות בעבודה להידחות על הסף."
סע"ש 26767-09-17 כהן – חישולי הכרמל (31.10.19)

וכן ראו: סע"ש 52427-11-17 שם – מדינת ישראל (14.11.18)(להלן- עניין שם), וכן סע"ש 57664-11-16 ילנה סולוביוב – ענת הלוי (16.2.20). נעיר, כי על 'עניין שם' הוגש ערעור וגם שם הוצע לבאי כוח המערערות לחזור בהן מהערעור לאחר שהובהר המצב המשפטי כיום, בו לא ניתן ליצור סמכות עניינית בין המערערת לבין המשיבים 2 ו-3 [ראו ע"ע 31149-12-18 עירית שם – מדינת ישראל (25.6.19)].

נדגיש כי הצעת החוק כאמור אינה מהווה מקור לחיוב מעסיק בפיצוי וגם במקרה של העסקה פוגענית חמורה המצדיקה פיצוי בשיעור גבוה, הפיצוי שניתן הינו בגין עוגמת נפש בהתקיים הקריטריונים שנקבעו בפסיקה [וראו בעניין זה הדיון בעניין סע"ש 38355-03-14 מנחם נפתלי – מדינת ישראל- משרד ראש הממשלה (10.2.16)](להלן – עניין נפתלי).

בעניין נפתלי התביעה הוגשה כנגד מדינת ישראל- משרד ראש הממשלה, ראש הממשלה וכן מר עזרא סיידוף, סמנכ"ל נכסים ומבצעים משרד רה"מ. בית הדין הנכבד קבע באותו העניין כי אין להטיל חבות על מר עזרא סיידוף אשר בינו לבין מר מנחם נפתלי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק. כמו כן, חשוב לציין, כי בעניינו התובעת לא תבעה פיצויים בשל עוגמת נפש, כי אם בגין התעמרות בלבד. דהיינו, רכיב עוגמת הנפש, הרכיב שבגינו בתי הדין מעניקים סעד במקרים של התעמרות, במציאות משפטית שבה הצעת החוק טרם התגבשה לכדי חקיקה מחייבת, כלל לא נתבע על ידי התובעת.

נוסף על האמור לעיל, במקרה דנן, ברי כי הנתבעת 2 איננה בגדר חליף המעסיק בהתאם לדרישת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 וכן אינה מנהלת או אורגן של הנתבעת 1. הנתבעת 2 הצהירה כי היא עובדת בפרסום בנתבעת 1 למעלה מ-20 שנים בתפקיד עוזרת אישית של הבעלים ויו"ר הנתבעת 1 מר רמי יהושע , וכן מנכ"ל הנתבעת 1 מר יגאל ברקת (תצהיר עדות ראשית של הנתבעת 2, סעיף 3). עוד הצהירה הנתבעת 2, כי "אני לא מנהלת את פקידות הקבלה והן לא כפופות אליי אולם כמי שיושבת בצמוד לעמדת הקבלה וכמי שחשוב לה שעמדת הקבלה והכניסה למשרד תתנהל ללא דופי, אני מקפידה על כך שעמדת הקבלה תתנהל בהתאם לנהלים ולהנחיות הנהוגים במשרד" (תצהיר עדות ראשית של הנתבעת 2, סעיף 4). הנתבעת 2 איננה מכחישה כי העבירה מטלות ואף העירה לתובעת אודות עבודתה, אך אנו סבורים כי אין בחומר הראיות כדי ללמד על יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, וברי כי אין אפשרות להטיל על הנתבעת 2 חבות בשל התעמרות לכאורה כלפי הנתבעת. נעיר, כי גם בהנחה שהנתבעת 2 הייתה אורגן של הנתבעת 2 ו/או נחשבת ל'חליפו', ולא כך הדבר בעניינו, לא היה בכך כדי ליתן לתובעת סעד שלא נתבע על ידה בגין עוגמת נפש.

לקראת סיום נעיר, כי בצדק טענה התובעת כי העיתוי להגשת הבקשה מאוחר הוא וכי היה על הנתבעות לעשות כן בשלבים מוקדמים של ההליך. עם זאת, סעיף 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, קובע כי:

" א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:
(1) ...ן;
(2) חוסר סמכות;
(3) ..."

דהיינו, בעת שמתעוררת שאלת הסמכות העניינית בתיק המתנהל בפני בית הדין , רשאי הוא, בכל עת, ואף ללא קבלת בקשה מאחד מבעלי הדין, לקבוע כי יש לדחות תובענה כנגד נתבע בשל חוסר סמכות. בהתאם, משאנו מוצאים כי בית הדין האזורי לעבודה אינו בעל סמכות לדון בסכסוך בעילת ההתעמרות של עובד אחד כנגד עובד אחר, המשמעות היא כי יש למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 2.

סוף דבר
בקשתם של הנתבעים למחיקת הנתבעת 2 מן ההליך- מתקבלת.

כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציג מעסיקים מר אהרון אזון

ניתנה היום, י"ד אלול תש"פ, (03 ספטמבר 2020), במעמד הצדדים/בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: שחר הלוי
נתבע: יהושע טי בי דבליו איי פרסום ושיווק בע"מ מיכל שמעוני
שופט :
עורכי דין: