ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עופר קדמי נגד רשות מקרקעי ישראל חיפה :

בפני: כבוד השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים) מר: חיים מויסי
נציגת ציבור (מע סיקים) גב': אסתר אדלר

התובע:
עופר קדמי
ע"י ב"כ: עו"ד ברק בר-ושבסקי

-
הנתבעות:
1. רשות מקרקעי ישראל חיפה
ע"י ב"כ: עו"ד למא קאסם
2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ: עו"ד אילן גורביץ'

החלטה

השאלה שלפנינו – האם כתב ה וויתור שחתם עליו התובע ביום 18.3.2014 תקף ומשכך, מושתק הוא בנוגע לתנאי קליטתו בנתבעת 1 ושיבוצו בתפקיד מפעיל תוכנה תקשורת וחומרה ברובד 3. נציין כי אם התשובה ל כך חיובית, הרי שהדיון בשאר טענות התובע מתייתר והחלטה זו תהווה פסק דין סופי בתיק .
למען נוחות הדיון נגדיר להלן את הצדדים–
התובע – להלן " התובע" ולתפקידו כמפעיל תוכנה תקשורת וחומרה "מפעיל".
הנתבעת 1 – רשות מקרקעי ישראל ולהלן – " רמ"י".
הנתבעת 2 – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ולהלן – " ההסתדרות".
רקע עובדתי
התובע עבד במנהל מקרקעי ישראל , עובר להקמת רמ"י, כמפעיל במיקור חוץ באמצעות חברת אלעד מערכות תוכנה בע"מ , קרי, כעובד קבלן.
רמ"י הוקמה על פי החלטת ממשלה מס' 123 מיום 12.5.2009 והחליפה את מינהל מקרקעי ישראל בניהול נכסי המקרקעין הציבוריים. מועד הקמת רמ"י נקבע תחילה ליום 1.1.2010.
במסגרת הקמת רמ"י הוסדרו תנאי העבודה של כלל העובדים בשני הסכמים קיבוציים שנחתמו ביום 18.5.2011. הראשון הסדיר את סיום העסקת העובדים במינהל מקרקעי ישראל, השני הסדיר את קליטתם ברמ"י (להלן יקראו "הסכם סיום עבודה" "הסכם עבודה" ויחדיו: "הסכמי 2011").
בסעיף 33 להסכם העבודה צוין כי - "הסכם זה נחתם בעקבות מכתבו של מנהל מינהל מקרקעי ישראל ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי בעניין "החלטת הממשלה מספר 123 מיום 12.5.2009"; בעקבות מסמך ארגוני מיום 19.5.2011; מכתב מיום 17.5.11 של הממונה על השכר וסגן נציב שירות המדינה בעניין "הוראות בעניין עובדי מינהל מקרקעי ישראל המועברים במסגרת שירות המדינה", ומכתב של מנהל מינהל מקרקעי ישראל בעניין "רפורמה במינהל מקרקעי ישראל, עובדים בשכר כולל, שימור תנאים נלווים". [ההדגשה הוספה]
באופן זה, צורף מסמך מבנה ארגוני להסכם העבודה , אשר פירט את התקנים שהוקצו אצל רמ"י (להלן: "מסמך מבנה ארגוני"). לטענת התובע וכפי שהוצג על ידו, במסמך זה, התקנים שיועדו למפעילים היו ברובד 4.
בד בבד המשיך המשא ומתן בין ההסתדרות לרמ"י לגבי זכויות העובדים.
ביום 19.6.2013 נחתם הסכם קיבוצי משלים להסכמי 2011 (להלן: " הסכם 2013").
רמ"י החלה לפעול ביום 1.3.2013.
ביום 30.6.2013, הגישה קבוצת מפעילים, שניתן לגביהם פסק דין כפי שיתואר בהמשך , תביעה למתן צו הצהרתי לפיו יוכרו כעובדים מן המניין אצל רמ"י (פ"ה 61451-06-13, להלן: "תביעת המפעילים"). התובע לא היה צד בהליך משפטי זה.
ביום 18.3.2014, חתם התובע על כתב וויתור מול רמ"י, במסגרת בקשתו להשתבץ כמפעיל ועובד מן המניין (להלן: "כתב הוויתור").
ביום 9.4.2014, התכנסה ועדת שיבוצים לדון בשיבוצו של התובע כמפעיל ברובד 3, משרה מס' 11.2 . בוועד נכחו גם שני נציגי ההסתדרות. על הפרוטוקול בעניינו נרשמה הערה בכתב יד בזו הלשון – "אם במסגרת ההליך המשפטי יושגו הסכמות בקשר לתנאי העסקתם של המפעילים, הסכמות אלו יחולו גם על המועמד הנבחר ."
ביום 23.4.2014, הונפק מכתב אישור על שיבוץ התובע לתפקיד מפעיל.
במסגרת תביעת המפעילים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה , שקיבל תוקף של פסק דין ביום 18.7.2015. בין השאר ה וסכם לגבי התובעים שם כי " יקלטו לתפקידי מפעילי תוכנה, תקשורת וחומרה ויוצבו ברובד 3, בהתאם למבנה התקינה של הרשות" (להלן: "הסכם הפשרה").
בעקבות הסכם הפשרה, ועל אף שהתובע לא היה חלק מתביעת המפעילים, הוא קיבל מענק של 15,000 ₪ וכן טוענת רמ"י כי חולקו לו הטבות נוספות כתוצאה מאותו הסכם פשרה.
בשנת 2017, הסתדרות וועד עובדי רמ"י הגישה בקשת צד בסכסוך קיבוצי למניעת הקמת מוקד טלפוני חיצוני, ומתן הוראה לרמ"י לפעול לקיום התחייבותה בהסכם 2013 להקים מוקד טלפוני (להלן – "פרשת המוקד הטלפוני").
ביום 1.5.2018, ניתן פסק הדין בפרשת המוקד הטלפוני והוכר מכתב מיום 18.6.2013, שאוזכר בהסכם 2013, כחלק בלתי נפרד מההסכם.
ביום 6.12.2018, הגיש התובע את התביעה שבפנינו, עם מפעילים נוספים שהיו חלק מהתובעים בתביעת המפעילים . בתביעה נ טען כי רובד 4 הוא הרובד הנכון עבור משרת מפעיל לפי מסמך מבנה התקינה הנלווה להסכמי 2011. עוד נטען כי מבנה התקינה לא שונה או לא בוטל כדין, ובהסתמך על פרשת המוקד הטלפוני, מהווה חלק בלתי נפרד מהסכמי 2011 ובעל תוקף קיבוצי . בתביעה התבקשנו ליתן צו הצהרתי הקובע כי יש לתקן את רובד קליטת המפעילים ל רובד 4 וסעד כספי לקבלת הפרשי עבר בין השכר ברובד 3 לשכר ברובד 4.
רמ"י הגישה כתב הגנה ובו טענה בין היתר לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות מקומית ובשל מעשה בית דין ו/או השתק ומניעות גם כנגד התובע החתום על כתב הוויתור ממרץ 2014 .
ביום 31.10.2019, התקבלה בקשת רמ"י לסילוק על הסף של התביעה לגבי התובעים שהיו חלק מתביעת המפעילים על בסיס 'השתק עילה', משהמפעילים היו ערים לעובדה המבססת את עילת התביעה הנוכחית עוד בשנת 2013 בטרם נערך הסכם הפשרה דאז. סילוק התביעה ייתר את הדיון בטענת חוסר סמכות מקומית.
בנוגע לתובע אשר לא היה צד בתביעה הקודמת, קבענו כי טענות התובע התוקפות את תוקפו של כתב הוויתור – באשר זה לא נוגע לתנאי קליטתו ברמ"י וכי רובד שיבוץ מפעילים הוסדר בהסכם קיבוצי, משכך זו זכות קוגנטית שאינה ניתנת לוויתור – מחייבות בירור עובדתי לנסיבות חתימת כתב הוויתור.
משכך, נשאר התובע כתובע יחיד בתיק.
ביום 19.12.2019, הסכימו הצדדים לנהל את התיק בשני שלבים – בשלב הראשון, קביעת תוקפו של כתב הוויתור עליו חתם התובע. בשלב השני - ככל וטענות התובע יתקבלו, ויקבע כי אין תוקף לכתב הוויתור או שהתובע אינו מנוע מלנהל את התיק , ייקבע התיק להמשך דיון ו הכרעה לגוף המחלוקות.
ביום 19.7.2020, התקיים דיון הוכחות לעניין תוקפו של כתב הוויתור. התובע נחקר על תצהירו ומטעם רמ"י הוגש תצהירה של גב' יעל אלנבוגן (להלן ולעיל "יעל"), עליו נחקרה באותו מעמד. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
טענות הצדדים
לטענת התובע כתב הוויתור חסר תוקף מחייב, משלא התקיימו במעמד חתימתו התנא ים הקבועים בפסיקה. נוסף לכך, טוען התובע כי לא ניתן לו ותר על זכויות קוגנטיות ומשכך, ככל וכתב הוויתור גרם לכך ששובץ ברובד 3, אין לדבר תוקף.
מנגד טוענת רמ"י, כי כתב הוויתור מקים השתק ומניעות כנגד התובע. זאת ועוד, קבלת ההטבות מכוח הסכם הפשרה עם המפעילים האחרים יצרה לתובע – כצד זר להליך – זיקה משפטית המקימה השתק פלוגתא כנגדו .
כתב הוויתור
לפי הכללים המנחים את פסיקתנו, יש לבחון את תוקף כתב הוויתור לפי שלושה תנאים ותוך שי מת לב כי - "מגמת הפסיקה היתה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב וויתור. מגמה זו מעוגנת באי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד."
עוד נפנה לסעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים , התשי"ז-1957 הקובע כי זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לוויתור ולהלכה לפיה לא ניתן לוותר על זכות קוגנטית.
כדי לבחון את תוקף כתב הוויתור יש לבדוק את התנאים הבאים :
הראשון – ידיעת התובע על דבר הזכויות עליהן ויתר. השני – קבלת חשבון סופי וברור לפני החתימה, לגבי הזכויות המגיעות לתובע. השלישי – היות כתב הסילוק ברור וחד-משמעי.
התנאי הראשון – האם הזכויות עליהן ויתר התובע היו ידועות לו?
תחילה נתייחס למועדים של השתלשלות העניינים ברקע חתימת כתב הוויתור היות ויש להם משמעות בסוגיה שלפנינו. לאחר שבכנס מפעילים מיום 18.2.2014 הציגה גב' טושינסקי, סמנכ"לית מינהל ומטה ברמ"י את הדרך לקליטת המפעילים כעובדים מן המניין ברמ"י וכי בהליך הקליטה המפעילים נדרשים לחתום על הסכם וויתור, הגיש התובע את בקשתו להיקלט. משהיה לתובע ותק מעל חמש שנים הוא לא נדרש לעבור מכרז, וקליטתו נערכה בוועדת שיבוצים לאחר חתימתו על כתב הוויתור ביום 18.3.2014.
לחשיבות הדברים נביא את כתב הוויתור כלשונ ו –
"הנני מצהיר/ה, מאשר/ת ומתחייב/ת בזאת כי עם קליטתי לרשות מקרקעי ישראל לא יהיו לי, לרבות למי מטעמי, כל טענה או דרישה כלפי המדינה, ובכלל זה, כלפי מינהל מקרקעי ישראל ו/או רשות מקרקעי ישראל וכלפי כל מי מעובדיה, שלוחיה, ומי שפועל מטעמה, בנוגע לתקופה שקדמה למועד קליטתי לשירות המדינה. זאת, בין אם טענה זו הועלתה על ידי עובר לקליטתי (לרבות במסגרת הליך משפטי, פניה בכתב וכיוצ"ב) ובין אם לאו.
חתימתי על מסמך זה מהווה סילוק גמור, סופי ומלא של כל תביעותיי ודרישותיי מן המדינה, ובכלל זה, ממינהל מקרקעי ישראל ו/או רשות מקרקעי ישראל, מכל מין וסוג שהוא, הכרוכות או נובעות בין במישרין או בעקיפין מתקופת עבודתי בחברות אשר נתנו שירותי מחשוב למינהל מקרקעי ישראל ו/או לרשות מקרקעי ישראל.
לא אטען לקיום יחסי עובד ומעביד עם המדינה טרם מועד הקליטה."
[ההדגשה הוספה]
עיניכם הרואות – נוסח כתב הוויתור מתייחס מפורשות לתקופה הקודמת לקליטת התובע אצל רמ"י . ראו דברי התובע לעניין זה –
"אמרתי לעצמי שחתמתי על כתב וויתור, על כל טענה שהיתה לי לפני, לפני שנקלטנו במינהל. נקלטתי במינהל לאחר 15 שנות עבודה כקבלן."
אם כן, נוסח כתב הוויתור מדבר בעד עצמו ו מתייחס אל התקופה שקדמה לקליטת התובע א צל רמ"י וקשה ללמוד ממנו אחרת. משכך, ומשאין לתובע טענות כנגד וויתורו על זכויות הנובעות מתקופת עבודתו במיקור חוץ, אנו קובעים כי תנאי זה מתקיים.
התנאי השני – לא נמסר לתובע חשבון סופי ומוחלט על הסכומים שקיבל כנגד חתימתו התובע קיבל פיצוי בצורת מענק כספי על סך 15,000 ₪, אשר ניתן לו אחרי ועקב הסכם הפשרה, ומהווה פיצוי בגין זכויות עבר . התובע העיד שהיה מודע לקבלת הפיצוי ולכך שניתן לו בגין תביעת המפעילים. ראו הסברו לעניין זה –
"לשאלת בית הדין האם לא פנית למשאבי אנוש לשאול מה פשר הסכום, אני משיב שהנחתי שזה הסכום המדובר ואמרתי תודה לליאורה, באותה השיחה בינינו. לא ידעתי כמה המפעילים קיבלו כי לא הייתי איתם. לגבי הסכום הזה שנכנס לחשבון, קיבלתי את זה בגלל שיחתי עם ליאורה, שאמרה שאקבל סכום דומה למפעילים האחרים. לא הייתי חלק מהעניין ולא עניין אותי. הייתי עובד מדינה ולא פניתי לדעת. השיחה עם ליאורה היתה בהרמת כוסית לכבוד חג הפסח בערך, אחרי השיחה מ-2014 ובערך כשנה או שנתיים לפני 2018. מאז השיחה, את הפיצוי קיבלתי כחודש אחרי השיחה. ראיתי בתלוש. הבנתי שלפי הערה, שכתוב מענק, שזה מדובר בסכום כסף חד פעמי. לשאלת בית הדין איך קישרת סכום זה לתביעה, אני משיב שאני לא זוכר בדיוק. הבנתי שזהו סכום שלא נכנס לי מדי חודש. לא דיברתי עם מפעילים אחרים ואמרתי לעצמי תודה. הנחתי שזה כתוצאה משיחתי עם ליאורה. לא שאלתי מפעילים אחרים כמה הם קיבלו. קישרתי בין מה שאמרה ליאורה לבין סכום הכסף. ייתכן והמפעילים קיבלו יותר. בשנת 2018 לא ביררתי כמה המפעילים קיבלו. בין המפעילים, אנו לא נוהגים להיכנס לפרטים של שכר, אלא מדברים בנושאים מקצועיים בלבד."
אם כן, התובע לא הכחיש כי ידע שהסכום החד פעמי שנכנס לו לחשבון הבנק היה קשור לתביעת המפעילים, אולם אמר בתצהירו, ובצדק יש לאמור, כי "המענק החד פעמי שולם לי זמן רב לאחר חתימתי על כתב הוויתור וממילא גם אז איש לא ציין בפני שמדובר ב"פיצוי" על "וויתור" שלי על רובד 4."
נוכח קביעתנו כי כתב הוויתור נוגע לעבודת התובע בעבר, ואינו עוסק בתנאי קליטתו ברמ"י, והואיל ואין לתובע טענות בעניין זה , הדיון בתנאי זה מתייתר , וקבלת המענק בפועל מקיימת לדעתנו תנאי זה.
התנאי השלישי – האם כתב הוויתור ברור וחד משמעי?
ברי כי תנאי זה מתקיים. כתב הוויתור ברור, קוהרנטי ומובן לקורא, הגם שאינו מתייחס לתנאי קליטתו של התובע ברמ"י ולוויתור על טענותיו בקשר אליהם, כאמור לעיל.
סיכום ביניים
ביחס לכתב הוויתור שהוצג לנו אין אלא לקבוע כי אין הוא עוסק בתנאי קליטתו של התובע, ומשכך, התובע לא ויתר על טענות לעניין זה והוויתור בו, אינו רלוונטי לפלוגתא אשר להכרעתנו.
לדעתנו כתב הוויתור בעל תוקף כלפי העלאת טענות בקשר ל זכויות הנובעות מהתקופה הקודמת בעבודת התובע במיקור חוץ. אולם אין בו כדי לחסום או להשתיק את התובע מהעלאת טענות אילו ואחרות, לגבי שיבוצו ורובד קליטתו ברמ"י .

השתק ומניעות מכוח זיקתו המשפטית של התובע לתביעת המפעילים רמ"י באה וטענה, כי יש לראות בתובע כבעל זיקה משפטית ומהותית לתביעת המפעילים ומשכך כצד זר לה. היא מצביעה כי התובע תבע בתביעה הנוכחית עם אותה קבוצת מפעילים שתבעה דאז, הודה כי בשנת 2013 ידע על ההליך והוא שבחר שלא להשתתף בו למרות שהוצע לו. עוד טענ ה כי התובע קיבל ייצוג אגב ההליך בתביעת המפעילים והאינטרסים שלו נשמרו. משכך , יש לראות בו כצד לתביעת המפעילים. משבית דין זה קבע כי אותם מפעילים ידעו על השינוי ברבדים ולא תבעו דאז, גם התובע מנוע לעשות כן, בפרט כאשר קיבל את ההטבות שנקבעו בהסכם הפשרה ככל המפעילים.
התובע מכחיש טענות אלו.
רמ"י משתיתה טענותיה על דברי המלומדת נינה זלצמן להלן –
"הרעיון המנחה כאן הוא, שבנסיבות המיוחדות המצביעות על מעמדו או זיקתו של אותו זר להליך להתדיינות המקורית, יהיה זה צודק למנוע ממנו את יומו שלו, משום שבפועל היה לו יומו באמצעות מי שהיה צד ישיר באותה התדיינות ואשר עימו יש לו "קרבה משפטית."
יש לאמר כי כלל זה הוכר בבית המשפט העליון, כהפניית רמ"י אל ע"א 1041/97 סררו – נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642 (2000 ) – בו שופטי בית המשפט העליון החילו את כלל השתק פלוגתא בתביעה שאחד מצדדיה לא היה צד להליך המקורי. באותו המקרה, התביעה המקורית הייתה בין עובד לבין המוסד הביטוח לאומי והוכרע שם כי אירוע תאונה לא מהווה פגיעה בעבודה. לאחר מכן תבע העובד את מעסיקו ב תביעת נזיקין, ושוב העלה את הטענה לקרות פגיעה בעבודה. בית המשפט פסק, כי על טענה זו חל השתק פלוגתא מכיוון שאין שוני פרוצדורלי וראייתי בין האופן שבו בית הדין דן והכריע בפלוגתא לבין האופן שבו הייתה נדונה ומוכרעת בבית המשפט האזרחי . משניתנה לעובד ההזדמנות להשמיע גרסת ו העובדתית, וזו נדחתה לגופו של עניין אין שום סיבה ששאלה זו תידון שנית בבית משפט.
לאחר עיון בכלל החומר בתיק וטענות הצדדים החלטנו לדחות את טענת רמ"י להשתק כנגד התובע . אמנם התובע היה מודע לתביעת המפעילים, אולם אין בעצם ידיעתו על ההליך כדי זיקה משפטית המקימה נגדו השתק או מניעות מניהול הליך משפטי בפלוגתא שבמחלוקת – רובד הקליטה של מפעילים ברמ"י , וזאת כמבואר להלן:
הלכה היא, כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. ככלל, מדיניות בתי הדין לעבודה היא בירור התובענה ופתרון המחלוקת לגופה על פני סילוקה על הסף.
"הכלל הנוגע למעשה בית דין קובע בין היתר, כי אם תביעה נדונה לגופה והוכרעה לא ייזקק בית המשפט לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם."
השתק עילה – "ביסוד דוקטרינת השתק העילה עומדת התפיסה של מיצוי העילה: צד שהיה לו את יומו בבית המשפט ביחס לעילת התביעה, וזאת בין אם מימש אותה הלכה למעשה ובין אם היה צריך לממשה, אינו יכול לנהל הליך משפטי נוסף באותה עילה".
"הטעמים לכלל השתק עילה 'נעוצים בצורך למנוע הטרדת בעל דין שכנגד, ואילוצו להתדיין בענין שכבר נידון, וניתנה הכרעה לגביו, ובמניעת העמסת יתר על בתי המשפט בדיונים כפולים מיותרים' (...) אמנם כלל זה מצר את גישתו של התובע לערכאות שיפוטיות בגדריה של תובענה נוספת שמבקש הוא להגיש, ואולם עוצמת הפגיעה בזכות הגישה לערכאות מופחתת שכן כלל השתק העילה מיוסד מבחינה רעיונית על תפיסת מיצוי העילה בערכאות שיפוטיות, שהרי לתובע ניתן יומו בבית המשפט ביחס לעילה זו במסגרת תובענה הקודמת שהגיש".
השתק פלוגתא – השתק פלוגתא, מקים מחסום דיוני לפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין שוב באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר מבוססת ההתדיינות השניה על עילת תביעה שונה.
"כדי שיקום 'השתק פלוגתא' לעניין מסוים, ארבעה תנאים מצטברים דרושים להתקיים: א. על הפלוגתא להיות זהה בשני ההליכים, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; ב. התקיימה התדיינות באותה פלוגתא בהליך הראשון בין אותם צדדים; ג. ההתדיינות הראשונה מסתיימת בהכרעה מפורשת או מכללא באותה פלוגתא תוך קביעת ממצא פוזיטיבי לגביה להבדיל מממצא של חוסר הוכחה; ד. יש לבחון את מידת חיוניות ההכרעה בפלוגתא הנדונה לצורך מתן פסק הדין בהליך הראשון . לעניין התנאי האחרון, נקבע כי לא נדרש הכרעה מפורשת בפלוגתא זו או אחרת, אלא די כי על הפלוגתא היה לעלות לדיון בהליך הקודם." (ההדגשות אינן במקור)
עוד נקבע כי –
יש לאזן בין התכלית המרכזית של השתק הפלוגתא המאפשרת "ניוד של פלוגתות שנדונו לגופן והוכרעו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת והליכים נוספים, על מנת למנוע בזבוז משאבים ולצמצם את מספר ההכרעות הסותרות .... עם הצורך שלא למנוע מבעל דין את זכותו ליומו בבית המשפט ביחס לפלוגתות שלא נדונו לגופן ולא הוכרעו על ידי בית המשפט. הגדרה רחבה מדי של זהות הפלוגתות, המפשיטה את הפלוגתא מעובדותיה הקונקרטיות, עלולה לגרום לחוסר צדק עם הצד שכנגדו מחילים את ההשתק, מכיו ון שלא תינתן לו הזדמנות הוגנת להוכיח את טענותיו ביחס לפלוגתא כלשהי, וכן לפגיעה בחקר האמת וביעילות, על ידי ניוד פלוגתות שאינן זהות זו לזו מהליך אחד למשנהו."
בחינת מבחנים של תנאי השתק העילה או השתק הפלוגתא במקרה דנן מובילה למסקנה כי אינם מתקיימים בעניינו של התובע. גם אין לראות בתובע כ"אדם זר" בעל זיקה משפטית להליך מהסיבות הבאות –
ראשית, התובע לא היה צד בהליך המשפטי הקודם. התובע העיד כי לא עבד באותו מחוז עם המפעילים שתבעו ולא קיבל מהם מידע למעט הידיעה הכללית שהוגשה תביעה להכרה ביחסי עבודה בין רמ"י והמפעילים.
שנית, התובע לא עונה על המבחנים בפסיקה שבהם נקבע כי מוצדק להכיר באדם זר כחליפו של בעל דין שהיה צד בהתדיינות הראשונה ולהחיל עליו השתק. הפסיקה קבעה ארבע קטיגוריות – (א) הסכמה מפורשת או משתמעת; (ב) שליטה בניהול ההתדיינות הראשונה; (ג) יחסי נאמנות; (ד) יחסי קרבה משפטית אחרת.
רמ"י טענה שיש לראות בתובע כצד זר לפי החלופה הרביעית קרבה משפטית. מעבר להוכחת התובע כי לא הייתה לו שום שליטה בתיק ולא השתתף באופן פעיל בהתדיינות הקודמת, לא עמדה רמ"י בנטל ההוכחה לקרבתו המשפטית. משכך אין לראות בו כקשור בתוצאות ההליך במעשה בית דין.
יש לציין כי "בית המשפט מעולם לא החיל מעשה בית דין על צד זר אך ורק בשל קיומה של זהות בין האינטרסים של אותו זר לבין אלו של בעל דין שהיה צד לתובענה קודמת, ותמיד חיפש זיקה נוספת (גם אם רופפת) בין הזר לבין בעל הדין, שתצדיק את כבילתו של זר בתוצאותיה של התדיינות שהוא לא היה צד לה."
שלישית, בתביעת המפעילים, לא נתבע הסעד בגין קליטה לרובד 4 המבוסס על טענת התובע להפרת התחייבות בהסכם קיבוצי כבתביעה הנוכחית.
רביעית, נושא הקליטה לרובד 3 לא היה חלק מהסעדים שנתבעו בתביעת המפעילים, לפחות לא לפי כתב התביעה שהוצג לנו . תביעת המפעילים הוגשה בעיקר כנגד החלטת רמ"י שלא לקלוט אותם במסגרת השיבוץ מחדש כעובדים מן המניין ולא בגין זכויות בעת הקליטה, הגם שאלו הוסדרו בהסכם הפשרה.
חמישית, הפלוגתא שעומדת במחלוקת כיום –קליטת מפעילים ברובד 4 – לא נדונה כלל ולא הוכרעה בתביעת המפעילים, אלא הייתה מוסכמת על המפעילים שתבעו שם. משכך, לא התקיימה התדיינות אדוורסרית בפלוגתא אשר הסתיימה בהכרעה של בית משפט. דרישת ההכרעה בפלוגתא לגופה משמעותית יותר מש מבקשים להחילה על צד זר ולעשות בה שימוש להשתקתו גם שלא היה צד ל הליך – כט ענת רמ"י כאן.
שישית, התובע לא קיבל את יומו לעניין זה – גם לא על ידי המפעילים באותה התביעה . משלא ניתנה הזדמנות הוגנת ומלאה לתובע, לטעון את טענותיו, באמצעות המפעילים שם, ביחס לאותה פלוגתא ולהוכיחה בעדים וראיות , איננו מנוע מכוח כללי ההשתק השונים לטעון לעניין זה כעת. שונה הדבר אילו התובע היה תובע בהליך דנן פיצוי לגבי התקופה בה עבד דרך מיקור חוץ, שאז טענות רמ"י היו אכן מתאימות לנסיבות. אולם לא כך הדבר.
שביעית, משהפלוגתא לא נדונה ולא הוכרעה לגופה לא מתקיים כאן השיקול של מניעת העמסת יתר על המערכת המשפטית בדיונים כפולים ומיותרים במקרים בהם מישהו אחר ליבן את השאלה עבור התובע.
שמינית, אנו מתקשים להסכים עם טענת רמ"י כי שיבוצו של התובע דאז , כפוף לסייג הרשום בכתב יד בפרוטוקול ועדת השיבוצים, מונע ממנו לטעון לגבי רובד משרתו כיום. זאת, מעבר לנוסח כתב הוויתור עצמו בו דנו קודם. משתמע מטענה זו כי ההתייחסות להליך המשפטי ברישום בכתב יד כובלת לטענת רמ"י את התובע לתביעת המפעילים ומחילה עליו את תנאי העבודה שהוקנו בעקבות אותו הסכם פשרה שהושג לאחר מכן, וכי הדבר היווה תנאי לשיבוצו במשרה. טענה זו אינה מקובלת עלינו.
ראשית ייאמר - התרשומת אכן מוכיחה כי באותו המועד, רמ"י הייתה מודעת כי אפשר והתובע יהיה זכאי לזכויות נוספות והדבר נלקח בחשבון, כפי שהצהירה יעל בסעיף 14 לתצהירה. אולם נוסח הרישום בכתב יד אינו מתייחס באופן מפורש לעניין הרובד.
התובע עצמו לא היה נוכח בישיבת וועדת השיבוצים בעניינו, וקיבל מכתב המאשר את קליטתו בנוסח שלהלן – " הרינו שמחים להודיעך כי ועדת השיבוצים מיום 9.4.2014 החליטה לשבצך בתפקיד מפעיל תוכנה תקשורת וחומרה במרחב עסקי מרכז. שיבוצך דרך קבע במשרה יהיה לאחר שתעמוד בתקופת הניסיון כנדרש."אין במכתב אזכור לרובד בו ייקלט ברמ"י.
בשונה ממנו, שאר המפעילים שהגישו את התביעה הנוכחית והתקבל לגביהם פסק דין סילוק התביעה על הסף , קיבלו הודעה מפורשת בעת שיבוצם ובה פורט רובד קליטתם אצל רמ"י. הם גם נקלטו לאחר הליך משפטי בו התבררו טענותיהם ולאחר הסכמתם המפורשת לתנאי קליטתם בהסכם הפשרה. התובע לא קיבל ייעוץ משפטי בנוגע לקליטתו ברובד 3 ולא היה מיוצג בשום של ב עד להגשת תביעה זו.
אשר על כן ומכל הנימוקים לעיל אנו דוחים את טענות רמ"י להשתק ומניעות כנגד התובע.
בהינתן זאת, אין מנוס מלשמוע את התיק העיקרי.
הוצאות תישקלנה בסוף ההליך.
התובע יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד יום 20.10.2020.
הנתבעות תגשנה את תצהיריהן עד יום 20.11.2020.
ישיבת הוכחות תדחה ליום 21.12.2020 בשעה 9:30.

ניתנה היום, י"ח אלול תש"פ, (07 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

חיים מויסי
נציג עובדים

סאוסן אלקאסם,
שופטת

אסתר אדלר
נציגת מעסיקים


מעורבים
תובע: עופר קדמי
נתבע: רשות מקרקעי ישראל חיפה
שופט :
עורכי דין: