ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לין נוריאל נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת, סגנית הנשיא נועה חקלאי

מבקשים

לין נוריאל

נגד

משיבים
מדינת ישראל

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 9051482791 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בדוח, רכבה של המבקש ת צולם ביום 29.10.19 כשהוא מבצע עבירות תנועה (נהיגה במהירות של 118 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש).

בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגיש בקשה להישפט הינו 1.3.20, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

לטענת המבקשת לא פנ תה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט משום שלא קיבלה את הדוח ולא ידעה על קיומו. לדבריה, הדוח לא הגיע לכתובתה והיא ידעה על קיומו לראשונה כשקיבלה הודעה בגין חוב מהמרכז לגביית קנסות. המבקשת הוסיפה וטענה כי היא כופרת בביצוע העבירה . עוד ציינה, כי המצב המשפטי בנוגע למצלמות מהירות מסוג א/3 עדיין עמום וכי על בית המשפט להיעתר לבקשתה על מנת למנוע עיוות דין. המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר.

המשיבה התנגדה לבקשה, הפנתה לחזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד 1974, הדגישה כי התקנה מחייבת משלוח הודעה בדואר רשום אך אינה מחייבת ביצוע מסירה אישית. לטענתה דבר הדואר חזר מהסיבה "לא נדרש" ולא מהסיבה "לא ידוע במען" כפי שטענה המבקשת. כמו כן, המשיבה טוענת כי המבקשת הגישה את בקשתה בשיהוי של 10 חודשים מיום ביצוע העבירה. לדבריה אין בנימוקים שהעלתה המבקשת כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לה אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

דיון

השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:
האחד – סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.
השני – אם יגרם למבקשת עיוות דין, במידה ולא ינתן לה יומ ה.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:
"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

בעניינה של המבקש ת, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).

בחנתי את טענותיה של המבקש ת:

בנוגע לטענה כי המבקשת לא קי בלה את דבר הדואר המשיבה צירפה אישור כי הדוח נשלח למבקשת בדואר רש ום, הגם שלא צירפה אישור המסירה מעיון בנספח שצורף על-ידה עולה כי דבר הדואר הרשום נמסר למשלוח ביום 17.11.19 לכתובת: קדרון XX/5,אשדוד וחזר לידי משטרת ישראל בציון "לא נדרש" ביום 10.12.19.

זאת ועוד, במסמך מהדואר אשר ציאפה המבקשת לבקשתה צוין כי דבר הדואר נמסר למשלוח ביום 17.11.19 , יצא לחלוקה ביום 25.11.19, המבקשת לא היתה במען, הושארה לה ההודעה ראשונה, ביום 2.12.19 הושאר הודעה שניה, וביום 12.12.19 הוחזר דבר הדואר למשיבה מהסיבה כי "לא נדרש" .

תמוהה טענתה של המבקשת כי דבר הדואר חזר בציון "לא ידוע במען" בעוד שעפ"י המסמך שצירפה מאת רשות הדואר עולה כי הדואר חזר בציון "לא נדרש".

לא מצאתי כי העובדה שבמכתב של רשות הדואר רשום שהדואר הוחזר לשולח ביום 12.12.19 בעוד באישור שצירפה המשיבה רשום כי הדואר הוחזר לשולח ביום 10.12.19 יש כדי לפגום בחזקת המסירה.

המבקשת לא סיפקה כל הסבר לכך שלא דרשה את הדואר למרות שנשלח לכתובתה בדואר רשום. שהמבקשת לא צירפה תצהיר התומך בבקשתה.
המבקשת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה לסתור את חזקת המסירה.

על כן, לא מצאתי כי יש בדבריה כדי להצדיק את השיהוי שבהגשת הבקשה .

בעניין זה, אין לי אלא להפנות לרע"פ 8427/1 רע"פ סאלם:

"כאשר דוח העבירה, ההזמנה לדיון או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במ שרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. "

בנוגע לטענה כי יגרם למבקשת עיוות דין אם לא ינתומ ה, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל:
"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

המבקשת לא העלתה כל טענה שיש בה ללמד על עיוות דין שנגרם לה.

טענה כללית כי המבקשת כופר ת בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

המבקשת העלתה טענה כללית שכופרת במיוחס לה, מבלי שפירטה את מהות כפירתה, את הפוטנציאל הקיים, אם קיים שיש בו כדי להביא לשינוי בתוצאה. מה גם כאמור, שהבקשה לא נתמכה בתצהיר.

בנוגע לטענתה של המבקשת ביחס לאמינות מצמות מהירות מסוג א/3:
כל שנטען זה כי טרם נקבעה חזקת אמינות ביחס למצלמות א/3.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):
" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כבוד הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתומה, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אני מורה על ביטול תוספת הפיגורים שנצברה לקנס. המבקשת תשלם את הקנס המקורי בסך 750 ₪ תוך 90 יום מהיום.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, 11.9.20, כ"ב באלול תש"פ בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לין נוריאל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: