ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל חברה לביטוח בע"מ נגד נציגות ועד הבית רחוב הקליטה 3 אשדוד :

לפני כבוד הרשמת הבכירה נעמה פרס

התובעים

1.הראל חברה לביטוח בע"מ
2.אברהם פפיאשוילי

נגד

הנתבעים

1.נציגות ועד הבית רחוב הקליטה 3 אשדוד
2. אלון שערים סקיוריטי גייט בע"מ
3.ועד הבית המשותף רחוב הקליטה 1 אשדוד- ניתן פס"ד
4.ועד האגף המסחרי הקליטה 1-3 אשדוד

פסק דין

1. לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 15,527 ₪ , שעניינה שיבוב והפסדים, על רקע נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע 2, באירוע מיום 6.1.17, בעקבות תקלה נטענת בשער הכניסה החשמלי לחניון, הנמצא ברחוב הקליטה 1-3 באשדוד (להלן , "התאונה").

הצדדים לתובענה
2. התובעת 1 היא חברת ביטוח, אשר ביטחה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, בביטוח מקיף, את רכב התובע 2, בעל מספר רישוי 5333372 (להלן: "הרכב "). התובע 2, הוא מבוטח התובעת 1, בפוליסת המקיף, ומי שנשא בהפסדי הפעלת הפוליסה כתוצאה מהתאונה. התובע 2 ובנו, מר פפיאשווילי סוסו, מי שנהג ברכב במועד התאונה (להלן גם: " נהג רכב התובעים"), התגוררו בזמנים הרלבנטיים לתביעה , בבניין מגורים הנמצא ברחוב הקליטה 3 באשדוד.

3. הנתבעים 1, 3, ו-4 הם נציגויות הדיירים של הבית המשותף ברחוב הקליטה 1-3 באשדוד, הכולל שלושה אגפים: שני אגפי מגורים, האחד ברחוב הקליטה 1 והשני ברחוב הקליטה 3 וביניהם אגף מסחרי. חניון הבית המשותף מהווה רכוש משותף ומשרת את כל בעלי הדירות והנכסים המסחריים של שלושת האגפים. לחניון יש שני שערים, האחד מיועד לכניסה והשני ליציאה.

4. הנתבעת 2 היא זו שהתקינה, בשנת 2015, את המערכת החשמלית השולטת על פעולות שער הכניסה לחניון (להלן: "השער"). המערכת החשמלית כוללת גם חיישנים על מנת למנוע את סגירת השער על רכב שעובר. מדובר בשער מברזל , שהותקן מספר שנים לפני התאונה, הכולל שתי דלתות הנפתחות ונסגרות באופן אופקי, אחת מכל צד. השער מצוי בתחום אחריותם של הנתבע ים 1, 3, ו-4.

5. כאן המקום לומר, כי הנתבעת 3 לא הגישה כתב הגנה מטעמה ואף לא התייצבה לדיון ההוכחות. לפיכך, בפתח דיון ההוכחות מיום 8.7.19, נעתרתי לבקשת ב"כ התובעים, למתן פסק דין בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות כנגד הנתבעת 3 . דא עקא, פסיקתה מתאימה לא הוגשה לחתימתי עד עצם היום הזה.
תמצית טענות התובעים
6. התובעים טוענים, כי הנזק לרכבם נגרם כתוצאה מכשל במערכת החשמלית השולטת על פעולות השער, אשר גרמה לסגירתו הפתאומית של השער כלפי הרכב, שעה שחלף בין שתי דלתות השער הנסגרות באופן אופקי. התובעים נסמכים על עדותו היחידה של נהג רכב התובעים, אשר הייתה, לטענתם, סדורה, ואותות האמת זעקו ממנה . בהתאם לעדות נהג רכב התובעים, כאשר התקרב לשער שהיה פתוח כרוחבו של אדם, לחץ על השלט שברשותו והשער התחיל להיפתח. כאשר השער נפתח לרווחה, החל לעבור בפתח הכניסה, ואז לאחר שחלקו הקדמי של הרכב חלף את קו השער, הדלתות החלו להיסגר באופן עצמוני, הגם שהרכב חצץ בין העיניות האלקטרומגנטיות. כתוצאה מכך, דלתות השער (מכל צד) פגעו ברכב אשר היה בתנועה לפנים, וגרמו לנזק ממרכזו של הרכב בצדדיו ועד לחלקו האחורי.

7. חיזוק לנכונות גרסת נהג הרכב מוצאים התובעים, בשניים . האחד, מוקדי הנזק . לטענת התובעים, מוקדי הנזק מוכיחים כי הרכב נכנס בשער כאשר היה פתוח לרווחה. לו היה רכב התובעים נוסע לפנים בטרם נפתח השער באופן מלא, כפי טענת הנתבעים, היה עלינו לראות נזק המתחיל בפנסים הקדמיים של הרכב. השני, בפני בית המשפט הוצג סרטון אותנטי, אשר צולם על ידי נהג רכב התובעים מיד לאחר התאונה, בו נראה השער נפתח ונסגר , כאשר לפניו, בתוך החניון נמצא רכב התובעים ורואים את נהג רכב התובעים מצלם.

8. התובעים סבורים, כי יש להטיל את האחריות לנזק שנגרם לרכבם בתאונה, על הנתבעים, יחד וכל אחד מהם לחוד. הנתבעים 1, 3 ו-4 חבים בנזק שנגרם לרכב התובעים בשל כשל שאירע בשער, הנמצא באחריותם. הנתבעת 2 אחראית לתאונה מכוח היותה מי שהתקינה את המערכת החשמלית בשער, בשנת 2015, אשר גרמה לנזק ברכב. לבסוף נדרשים התובעים לשאלת הנזק, וטוענים, כי התביעה הוכחה כדבעי באמצעות חוות דעת השמאי וקנין איתי, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים באמצעות הגשת חוות דעת שמאית נגדית או חקירה נגדית של השמאי וקנין בבית המשפט.

תמצית טענות הנתבעים
9. הנתבעת 1 חולקת על אחריותה לגרם התאונה. לטענת הנתבעת 1, התובעים לא הביאו כל ראיה למפגע בשער. השער היה ת קין לחלוטין, תוחזק כראוי, ופעל ללא דופי. לטענת הנתבעת 1, ניכר כי נהג רכב התובעים לא המתין עד הפתיחה המלאה של השער לרווחה, והוא זה שהביא את התאונה על עצמו. הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת, כי התובעים נמנעו מלהביא עדים לתמיכה בגרסת נהג רכבם, הגם שלדברי הנהג, אביו, הוא התובע 2, נכח במקום התאונה . ברי, כי הימנעות זו פועלת לחובתם.

10. הנתבעת 1 מטעימה, כי אין לתת א מון בעדותו של נהג רכב התובעים, בשל סתירות מהותיות ובנות משקל שנפלו בה.
כך למשל, בתחילה העיד נהג רכב התובעים כי הרכב נפגע בטמבון (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 8). לעומת זאת, בהמשך עדותו, חידד נהג הרכב כי הנזק לרכב היה מהדלתות הקדמיות אחורה (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 11).

11. הנתבעת 1 סבורה, כי התובעים לא עמד ו בנטל המוטל עליה ם להוכיח את תביעת ם, ולא רק זו, אלא שהראיות תומכות דווקא בגרסת הנתבעת 1, כי התאונה לא יכולה להתרחש כפי שטען לה נהג רכב התובעים.

12. ככל שהדברים אמורים בנתבע 4, הרי שזה טען להגנתו, כי דין התביעה להידחות מחמת שני טעמים. הטעם הראשון הוא , כי לתובעת 1 לא עומדת זכות התחלוף מכוח סעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). הנתבע 4 טוען, כי בפסיקה נקבע שהרשימה בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח אינה סגורה. במקרה שלפנינו, התובע 2 הגיש תביעה לתובעת 1, על אף שהדבר היה כרוך בתשלום השתתפות עצמית מצדו , משום שלא היה מעונין להגיש תביעה כנגד שכניו הדיירים, כדי להימנע מסכסוך עמם. לפיכך, מדיניות משפטית רא ויה מחייבת לשלול מהתובעת 1 את זכות התחלוף ביחס לשכנים , ומונעת מהתובעת 1 (חברת הביטוח) לחזור אליהם, גם אם יוכח שהם פעלו ברשלנות והזיקו. הטעם השני הוא, כי התובעים לא הוכיחו כי הנזק לרכב התובע 2 נגרם כתוצאה מרשלנות של הנתבעים. הנתבע 4 טוען, כי במועד התאונה השער היה תקין. לא הייתה כל ידיעה על תקלה בימים שלפני קרות התאונה או לאחריה. סביר מאוד להניח , כי אם הייתה תקלה בשער ביום קרות התאונה , הנתבעים היו יודעים על כך , שכן בכל יום עוברים בשער עשרות רבות של רכבים. אף הסרטון שהוצג כראיה מטעם התובעים, לא מצביע על קיומה של תקלה בשער במועד קרות התאונה. מכל האמור, קיימת סבירות גבוהה כי הנזק לרכב התובע 2 נגרם כיוון שנהג רכב התובעים לא המתין בסבלנות עד לפתיחה מלאה של כנפי השער, ניסה לחלוף בפתח ואז המראות הצדדיות פגעו בכנפי השער וכתוצאה מכך נעצרה מיד פתיחת כנפי השער. מאחר ונהג הרכב לא בלם מיד את הרכב, כנפי השער המשיכו לגלוש על צ דדי הרכב, עד שהתקבלה ובוצעה ההוראה לפתיחת כנפי השער על ידי העיניות. לבסוף, טוען הנתבע 4, כי גם אם יקבע בית המשפט כי הנזק לרכב התובע 2 נגרם כתוצאה מתקלה בשער, וכי על הנתבעים לשפות את התובעים בגין הנזק, אזי יש להטיל את האחריות לכך על הנתבעת 2 שהתקינה את מנגנון ההפעלה של השער.

13. הנתבעת 2 מצדה טוענת, להגנתה, כי יש לדחות את התביעה כנגדה, בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעת 2 מבהירה , כי היא לא התקינה את השער אלא ה יא זו שהתקינה את המנוע לשער ביום 22.7.15. לדברי הנתבעת 2, השער מצויד במנגנוני בטיחות. כך למשל, בעת תקלה השער עובר למצב פתוח בשל חיישן המותקן בשער, וזאת עד לתיקון התקלה. לדברי הנתבעת 2, האחריות שניתנה למזמיני העבודה ניתנה למשך שנה אחת בלבד, ובתום תקופת האחריות אין ולא יכול להיות לנתבעת 2 כל קשר לאירוע שהתרחש, על פי הנטען, ביום 6.1.17.

14. הנתבעת 2 חזרה על טענתה בדבר אופן הפעלת השער, וטענה כי בנסיבות אלה ונוכח העובדה כי בעת תקלה, השער עובר למצב פתוח בשל חיישן המותקן בשער, וזאת עד לתיקון התקלה, הרי שאופן התרחשות התאונה כפי שנטען על ידי נהג רכב התובעים הוא בלתי אפשרי. הנתבעת 2 הדגישה כי מועד קרות האירוע הנטען השער היה תקין, ולא בכדי לא נתקבלה אצלה כל קריאת שירות ו/או דיווח על האירוע הספציפי. הנתבעת 2 ביקשה כי בית המשפט יקבל את עדותו המהימנה של מר ציון יעיש, נציג הנתבעת 1, אשר גרס בעדותו כי ביום הנזק הנטען אף אחד לא יצר עמו קשר וגם לא תקופה של שנים לאחר קרות האירוע (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 11-14). עוד הוסיפה וטענה הנתבעת 2 , כי אין זה מתפקידה ואחריותה להשגיח על החניון והמשתמשים בו.

15. לטענת הנתבעת 2, לנהג רכב התובעים יש אשם תורם שכן עולה מעדות הנהג, שזה האחרון עבר ב שער, הגם שהבחין כי השער אינו מצוי במצב רגיל . נוכח החלטתו לעבור בכל זאת בשער, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

16. לבסוף טוענת הנתבעת 2, כי התובעים מסתמכ ים בתביעתם על עדות יחידה של בעל דין, הוא הנהג, ולפיכך יש להיזהר מל הכריע את הדין על פיה. כן טענה הנתבעת 2 , לקיומן של סתירות מהותיות בעדות נהג רכב התובעים . הנתבעת 2 הוסיפה וטענה כי עדותו בשל נהג רכב התובעים היא בלתי מהימנה. לא בכדי נהג רכב התובעים לא הזמין משטרה במועד האירוע ולא בכדי ההודעה על התאונה דווחה לתובעת 1 רק ביום 1.2.17.

רקע דיוני
17. נערך לפני דיון הוכחות, במסגרתו ה עידו שלושה עדים: נהג רכב התובעים, נציג הנתבעת 1, מר ציון יעיש, ומנכ"ל ובעלים של הנתבעת 2, מר אורן פרנקו. התובעים הגישו כראיה מטעמם תצלומים בצבע של נזקי רכבם, אותן צילם השמאי מר וקנין איתי. כמו כן הציגו התובעים במהלך הדיון סרטון ממקום התאונה שצולם בסמוך לאחריה. בתום שמיעת הראיות הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

18. כאן המקום להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין אשר מקורו במעבר לכהן במחוז שיפוט אחר ונסיבות אישיות.

דיון והכרעה
19. לאחר שבחנתי בקפידה את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה ו מוקדי הנזק ברכב התובעים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להורות על דחיית התביעה, בהיעדר הוכחה. התובעים לא השכילו להוכיח, לטעמי, במידת ההוכחה הנוהגת בהליך אזרחי, כי הנזק לרכבם נגרם כתוצאה מרשלנות של הנתבעים. אנמק בקצרה.

20. ראשית, אני סבורה , כי לנהג רכב התובעים יש אשם עצמי בלעדי ולמצער מכריע , ב גרימת התאונה, באופן בו לא ניתן ולא ראוי לחייב מי מהנתבעים באחריות נזיקית בעוולת הרשלנות . מחומר הראיות שנפרש לפני , מסתבר יותר לקבוע, כי התאונה נגרמה כיוון שנהג רכב התובעים לא המתין עד לפתיחה מלאה של כנפי השער. לא הוכח , כל ועיקר, כי הייתה תקלה בשער לפני קרות התאונה או בימים שלאחר מכן . אף הסרטון שהוצג לעיוני, וצולם על ידי נהג רכב התובעים מיד בסמוך לאחר קרות התאונה, לא מצביע כי הייתה תקלה בשער. מעדותו של נהג רכב התובעים אני למדה, כי בשעת הגעתו של הרכב לשער, השער לא היה סגור באופן מוחלט, וכבר כאן הייתה צריכה להידלק נורת אזהרה אדומה לנהג רכב התובעים. העובדה כי טרם כניסתו של הנהג לחניון, השער לא היה סגור באופן מוחלט , תומכת בטענה לפיה נהג רכב התובעים התנהג בפזיזות והחליט לנסות לעבור דרך השער למרות שזה לא נפתח לרווחה.

21. שנית, אי העדת התובע 2, אביו של נהג רכב התובעים, אשר יכלה לשפוך אור על נסיבות התאונה, פועלת לחובת התובעים. מן הסרטון שהוצג עולה כי התובע 2 נכח במקום התאונה מיד בסמוך לאחר התרחשותה ונהג רכב התובעים שוחח עמו. ברי כי התובע 2 יכול היה להעיד על הלך הדברים לאחר התרחשותם.

22. שלישית, התובעים לא הגישו חוות דעת מומחה לחקר הכשל מטעמם וחסר ראייתי זה פועל לחובתם. מצופה היה כי דווקא במחלוקת מקצועית ממין זה, התובעים יפעלו לצירוף חוות דעת מקצועית, ומשלא עשו כן, הרי די בטעם זה כשלעצמו כדי להביא לדחיית התביעה. חוות דעת שכזו הייתה אמורה להתייחס להיבטים המכניים הקשורים במנגנון הפעולה של השער, הגלאים השונים, מנגנוני הבטיחות שהיו מותקנים בשער, איזה רכיב של השער כשל במילוי תפקידו ועוד שאלות מקצועיות רבות נוספות. לית מאן דפליג, חוות דעת שכזו הייתה מסייעת רבות בידי בית המשפט בבירור המחלוקת מושא תיק זה.

23. רביעית, לא הוצגה ולו ראיה אחת כי השער היה תקול ביום התאונה ולאחר מכן. מדובר בשער כניסה לחניון הו עוברים עשרות כלי רכב ביום. אם השער היה תקול, כפי טענת התובעים, ברי כי הייתה צריכה להגיע תלונה כלשהיא על תקלה בשער לנתבעות 1, 3 ו-4 או מי מהן.

24. חמישית, לא ראיתי לייסד ממצא של עובדה, בדבר היות השער תקול, על עדותו היחידה של נהג רכב התובעים, בה נפלו סתירות פנימיות משמעותיות. כך למשל, נהג רכב התובעים העיד, לכתחילה , כי החל להיכנס פנימה לחניון לאחר שהשער נפתח. בהמשך העיד הנהג , כי כאשר לחץ על השלט, השער התחיל להיפתח ואז החל בנסיעתו כלפי פנימה. ואלה הדברים ( עמ' 3-4 לפרוטוקול, שורות 31-32 ו-1-4):
"שאלת בית משפט: מה ראית כמה הוא היה פתוח בחלקו?
ת. פתח של בן אדם. לא מדדתי.
ש. תנסה להסביר לנו איך נהג מנוסה כמוך מכיר את החניון ואת השער, עובר בו כל יום, מקבל החלטה לעבור בסיטואציה כזו?
ת. זה לא עברתי שהשער היה סגור. לחצתי על השלט והוא התחיל להיפתח, זה נשמע טבעי ואפשר להיכנס. זה תפקיד של שער".

רואים אנו כי זולת עדותו של הנהג עצמו, לא הובאה כל ראייה או עדות נוספת ביחס לכשל הנטען בסגירתו הלא מוסברת של השער, על רכב התובעים. בניגוד גמור לעדות הנהג, מר אורן פרנקו מטעם הנתבעת 2 העיד בצורה משכנעת ומהימנה ביותר כי תיאור הנהג ביחס לנסיבות אירוע התאונה, הוא בלתי אפשרי. מר פרנקו הסביר כי העיניות משפיעות רק על סגירת השער, וכלשונו ( עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 3-5): " העיניות משפיעות רק על סגירה. אין לה תפקיד בפתיחה. השער לא ייסגר במידה והמעבר לא פנוי. אם רכב יבוא במהירות יותר גבוהה מהמהירות שהשער נפתח שזה 12 קמ"ש, אז למעשה הוא יתקע בשער". מר ציון יעיש מטעם הנתבעת 1חיזק את דבריו של מר פרנק ו בציינו כי הוא מתגורר בבניין משנת 2006, וכי לא ידוע לו על תקלות בדמות סגירת שער על רכב כטענת הנהג (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 15). לעדותו של מר יעיש, האחריות לגרם התאונה רובצת על כתפי נהג רכב התובעים (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 14-20):
"זה שערים שעובדים 24/7, יום ולילה. עשרות אנשים נכנסים ויוצאים. אני טוען ככה אני טוען שאם זה קרה להם, הם אשמים. הם זה הנהג. לא נכנסים לשער אם הוא לא פתוח לגמרי בצורה מסודרת. בן אדם צריך להיות אחראי. עכשיו בכלל יש לנו עיניים מהצד, עשו שינוי, גם היציאה היא חופשית, הכניסה עם שלט. אנשים לא צריכים לצאת עד שהשער נפתח לגמרי".

25. אני קובעת אפוא כי התובעים כשלו בהעמדת מסד ראייתי להוכחת הטענה לפיה השער היה תקול עובר לתאונה, במועד התאונה ולאחריה. לא ניתן להסיק מעצם קרות התאונה כי הנתבעים כשלו באחזקה השוטפת של השער ובטיפול בו. לא הוכח לי ולא שוכנעתי , כי הנתבעים נהג ו בקלות ראש ו/או בחוסר זהירות , וכי לא עש ו כל הנדרש על מנת למנוע את התרחשות התאונה. אציין, כי ככל שהדברים אמורים בנתבעת 2, הרי מעבר לעובדה שזו התקינה את המערכת החשמלית לפעולת השער בחודש יולי שנת 2015, והשער פעל בצורה תקינה לחלוטין עד למועד קרות התאונה , הרי הוכח שהנתבעת 2 לא סיפקה שירותי תחזוקה שוטפים לנתבעות 1, 3 ו-4 אלא על בסיס קריאה בלבד.

סוף דבר
26. אני דוחה את התביעה. מנימוקי פסק הדין (היעדר הוכחת הגורם לתאונה) מצאתי, שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, 08 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הראל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: נציגות ועד הבית רחוב הקליטה 3 אשדוד
שופט :
עורכי דין: