ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יששכר גלעד נגד מדינת ישראל-משרד הביטחון-אגף שיקום נכים :

בפני כבוד ה שופט צבי דותן

העותר

יששכר גלעד
על ידי ב"כ עו"ד יעקב זכאי

נגד

המשיבים

  1. מדינת ישראל-משרד הביטחון-אגף שיקום נכים
  2. ראש אגף שיקום נכים במשרד הביטחון
  3. הרופא המוסמך הראשי וראש היחידה לשירותים רפואיים באגף שיקום נכים

על ידי ב"כ עו"ד קרן אביסרור

פסק דין

1. העותר, בן 73, הוא נכה צה"ל מהקשים ביותר, בדרגת נכות מיוחדת של 100% + לצמיתות. הוא נפצע בקרבות מלחמת ששת הימים כקצין חבלה, עת פיקד על יחידה מבצעית. הוא קטוע יד שמאל ורגל ימין, סובל מנכויות קשות גם בשתי גפיו האחרות וממגבלות נוספות. מחמת נכויותיו של העותר ומורכבותן, הוא זקוק לתותבות איכותיות ומתקדמות. חרף מצבו הגופני והרפואי, העותר הוא פרופסור מן המנין בעל שם עולמי בהנדסת תעשיה וניהול, ביומכניקה, וארגונומיה, שירת כחבר הסגל האקדמי בטכניון משך 37 שנים, וכיום הוא מכהן כראש המחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת אריאל.

2. בין העותר לבין המשיב "היסטוריה" ארוכה של עתירות מינהליות שהגיש העותר. לטענת העותר, מזה כעשור הוא חווה מסכת של תלאות וייסורים במגעים עם אגף השיקום, בדגש על כל הקשור להתקנת תותבות יד ורגל בחו"ל. במספר פסקי דין שניתנו בעתירותיו של העותר, נמתחה ע"י בית המשפט ביקורת על ההתנהלות של אגף השיקום בעניינו.

3. בעת"מ 27786-08-11 הושג בין הצדדים הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ביום 6.11.11. בכל הנוגע לתותבות יד (שזה נושא העתירה שלפניי) נקבע בפסק הדין כי "העותר יקבל מכלול תותבת יד מאיו אלקטרית נוספת, כלומר, סך הכל יהיו ברשות העותר שני מכלולי ידיים מאיו אלקטריים (כולל שתי כפות ידיים) ואביזר וו אחד".
באשר למועדי החלפת תותבות היד, נקבע בפסק הדין כי אלה יוחלפו "בתום שנתיים ממועד ההחלפה הקודם".

4. בעת"מ 15070-07-14 ניתן ביום 3.11.14 פסק דין חלקי, אשר לפיו "ידאג המשיב לאלתר ובדחיפות כי לעותר תירכשנה ותתואמנה 2 כפות ידיים מתפקדות, באמצעות קליניקת סומברנו, והמשיב יישא בכל העלויות הכרוכות בכך...".

5. בשנת 2017 ביקש העותר כי תותאמנה לו תותבות יד מסוג "אקסון" המצוידות בכף יד מדגם "מיכאלאנג'לו" של חברת אוטובוק מגרמניה, זאת חלף תותבות היד שהיו לו עד אז, המצוידות בכף יד מסוג "קוואנטום". הבקשה התבססה על המלצות של מומחים, אולם הבקשה נדחתה, והעותר המשיך לעשות שימוש בתותבת יד ובכף יד מסוג "קוואנטום".

6. על אף שלפי פסק הדין, צריכים להיות ברשותו בכל עת 2 מכלולי תותבת יד, כולל 2 כפות ידיים, ועל אף שהמועד להחלפה היה באפריל 2019, הרי עד היום, ומזה למעלה משנה, ברשותו תותבת יד תקנית אחת בלבד (מסוג קוואנטום).

7. העותר חזר ופנה בענין בקשתו לקבל כף יד מסוג "מיכאלאנג'לו". בסופו של דבר, ועדת חריגים לטכנולוגיות רפואיות שאינן מסופקות בסל אגף השיקום, דנה בבקשתו, ביום 25.6.19, ואישרה לו אביזר קצה אחד בלבד מסוג "מיכאלאנג'לו", וכן וו אחד בלבד מסוג "אקסון, אשר הוא יוכל להחליף ביניהם בהתאם לצרכיו.
הרופא המוסמך הראשי אימץ את המלצת הועדה.

8. בגין החלטה זו הגיש העותר עתירה נוספת, עת"מ 17184-08-19, בטענה שהוא זכאי, על פי פסק הדין, שבכל עת יהיו ברשותו שתי תותבות יד מתאימות, תקינות ומתפקדות. גם בעתירה זו הושג בין הצדדים הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ביום 26.9.19. על פי פסק הדין, "העותר יטוס ביום 6.10.19 לקליניקה בברלין. מוסכם שבמסגרת הנסיעה לגרמניה, העותר מתחייב לקבל בית גדם, זרוע, אביזר קצה אחד מסוג מיכאלאנג'לו, וכן וו אקסון ... וכן 3 כפות איכותיות ...".
במקביל, "העותר ימשיך לעשות שימוש עם מערכת הקוואנטום שברשותו, הכוללת בית גדם, זרוע, אביזר קצה מסוג קוואנטום, ו-וו גרייפר...".
הוראה נוספת בפסק הדין היא כי "הקוואנטום התקולה המצויה ברשות משרד הבטחון תיוותר ברשות משרד הבטחון". (בפסה"ד הוראות נוספות, אולם ציטטתי רק את הרלוונטיות לענייננו).

9. פסק הדין שימר אם כן את זכאותו של העותר שתהיינה בידיו בכל עת שתי תותבות יד תקינות ומתפקדות: האחת – מסוג "קוואנטום" הנמצאת כבר ברשותו, והשניה – מסוג מיכאלאנג'לו, שתותאם לו בתוך שלושה שבועות בגרמניה. פרק הזמן הוא שלושה שבועות, זאת כדי לאפשר לעותר לחזור ארצה, לתחילת שנת הלימודים האקדמית. משום כך, אגף השיקום רכש מראש עבור העותר ואשתו (שהיא המלווה הסיעודית שלו) כרטיסי טיסה לברלין ובחזרה, לתאריכים 6.10.19 – 28.10.19.

10. העותר ואשתו טסו לברלין ביום 6.10.19. להלן מהלך העניינים בתקופת שהותו של העותר בגרמניה, כפי גרסת העותר.

11. לטענת העותר, הוא ביקש להגיע לקליניקה Ottobock Science Center ,שאותה הכיר מן העבר. תחת זאת שלחו אותו אל Patient Care Center Ottobock שזה מקום אחר לגמרי. בקליניקה זו אין (לטענתו) פרוטזיסט מוסמך לתותבות ידיים, והיא (לטענתו) משוללת יכולת להתאים תותבת יד כנדרש במצבו המורכב של העותר.
משום האמור לעיל, טוען העותר, פעולות הכרחיות להתאמת תותבת, הנעשות כרגיל בקליניקה המטפלת בצמוד לנכה המטופל, לא נעשו בקליניקה של אוטובוק, אלא מרבית העבודה נעשתה בעיר דודרשטאדט, לשם צריך היה לשלוח טכנאים בנסיעות הלוך ושוב מברלין.
העותר מתאר כי מתוך שלושה שבועות בהם שהה בברלין, ושהיו אמורים להספיק לבנייה והתאמה של התותבת, בוזבזו ימים רבים (ראה פירוט בעמוד 136 לעתירה). בין היתר היתה המתנה של שבוע רצוף, שבו לא היתה כל פעילות, שכן, בקליניקה בברלין לא היה ציוד וידע לייצור שרוול סיליקון, והמתינו להגעת שרוול סיליקון מדודרשטאדט.

12. העותר טוען כי, בעת עבודות הכנת הזרוע, הוצע לו כי הזרוע תצופה בציפוי בד שחור. העותר ניסה זאת, ודחה את ההצעה. העותר ביקש לצפות את הזרוע בציפוי קוסמטי הקרוי "סופרסקין" (חומר דמוי עור), כמו זה שבו מצופות (לטענתו) תותבותיו, כבר עשרות שנים. נמסר לו שציפוי זה מבוצע במעבדה אחרת, וייקח שבוע שבועיים. לפיכך סוכם שהוא ייקח איתו לישראל את כף היד (מיכאלאנג'לו), הוו והכפפות, ואילו הזרוע (שתצופה בסופרסקין) תישלח לישראל בדואר, עם גמר העבודה עליה.

13. העותר טוען כי ביום חמישי, 24.10.19, הוא קיבל לראשונה את התותבת מסוג מיכאלאנג'לו כדי להתאמן מחוץ לקליניקה. העותר היה שבע רצון מרוב תכונותיה של כף היד מיכאלאנג'לו. דא עקא, כבר ביום חמישי, 24.10.19, התחיל להתפתח אצל העותר פצע לחץ, באזור מיקום האלקטרודות בצד החיצוני והפנימי של הגדם (ראה צילומים בעמודים 216 – 217 לעתירה). הדבר נגרם עקב כך, שהמידות לבניית בית הגדם "הועתקו" מבית הגדם הקיים בתותבת הישנה, שבה העותר משתמש כבר שנתיים וחצי, כלומר "הנציחו" מידות ותצורת גדם ישנים.

14. בהמשך, באותו יום חמישי, 24.10.19, מר זורנהגן, מינהלן באוטובוק, הודיע לעותר טלפונית, שההזמנה שבידיו איננה כוללת ציפוי "סופרסקין". מר זורנהגן ציין כי אמנם ציפוי כזה לא יחויב בתשלום, אך הוא מבקש מאגף השיקום אישור לביצועו.

15. מאוחר יותר, בערב, הודיע הטכנאי ואליד לעותר, כי הם הונחו ע"י אגף השיקום שלא לצפות את זרוע התותבת בציפוי סופרסקין.

16. מיד לאחר מכן שלח העותר הודעת דוא"ל אל הרופא המוסמך הראשי (עמוד 139 לעתירה) ובו דרש לדעת מי באגף השיקום לא אישר ציפוי סופרסקין, ולא ברור מדוע ועל פי איזה היגיון, שעה שהתותבות של העותר כולן משך למעלה מ-40 שנה מצופות בסופרסקין, ושעה שחברת אוטובוק אינה דורשת תשלום עבור ציפוי זה. הוא הבהיר גם, שהמשמעות היא – חזרתו לישראל, ללא תותבת יד.

17. ביום שישי בבוקר, 25.10.19, הגיע העותר לקליניקה להמשך ההתאמות. בינתיים, סימני לחץ, שהופיעו ערב קודם לכן, הפכו לפצעי לחץ ולדלקות משני צידי הגדם. ניסיונות הרחבה ושחרור לחצים לא הועילו. בהמשך היום הודיע מר זורנהגן לעותר על הפסקת הטיפול לאלתר, וכן נדרש העותר להחזיר את כף היד מסוג מיכאלאנג'לו ואת הוו, שכבר נמסרו לו. העותר עשה כן.

18. במוצאי שבת, 26.10.19 , שלח ב"כ העותר מכתב אל הרופא המוסמך הראשי, ד"ר דרור וסרמן (עמוד 115 לעתירה), כי ההודעה על הפסקת הטיפול בעותר ניתנה ללא כל הסבר או הנמקה, כי העותר עומד לחזור לישראל ביום 28.10.19, וכי ד"ר וסרמן מתבקש להורות מיידית על חידוש הטיפול בעותר.

19. מספר שעות לאחר מכן, בלילה שבין שבת לראשון (27.10.19 בשעה 02:50), שלח ד"ר וסרמן את תגובתו אל ב"כ העותר (עמוד 118 לעתירה). לפי מכתבו, אף גורם באגף השיקום לא התערב ולא הורה על הפסקתה של התקנת תותבת היד. הנכון הוא כי חברת אוטובוק פנתה אל אגף השיקום ומסרה כי העותר מבקש לקבל מיוזמתו ועל דעת עצמו ציפוי סופרסקין. בקשה חריגה זו לא אושרה, ממספר נימוקים:

  • מדובר בציפוי קוסמטי, שלא הוגדר במפרט מראש, וגם לא אושר טרם הנסיעה על פי הנהלים.
  • מדובר בטכנולוגיה חדשה, שאינה קיימת בישראל או בסל הטכנולוגיות המסופקות לנכי צה"ל ע"י אגף השיקום.
  • השינוי המבוקש יגרום להארכת סיום העבודה על התותבת.

ד"ר וסרמן מציין במכתבו כי "לא היה ואין כל מניעה לסיים במועד המתוכנן את התקנת התותבת על פי התכנית והמפרט אשר אושרו מראש, לרבות הכיסוי הקוסמטי שאושר במפרט".
ד"ר וסרמן מדגיש במכתבו כי "אגף השיקום לא יישא בעלויות נוספות כלשהן מעבר לאלו שאושרו מראש על פי המפרט, וכן בכל הוצאה אחרת הכרוכה ו/או הנובעת מהחלטות אשר יקבל מר גלעד על דעת עצמו".

20. ביום שני בבוקר, 28.10.19, ה גיע הטכנאי ואליד מהקליניקה לאסוף את הציוד, שנותר אצל העותר, והעותר המריא אחר הצהריים לישראל, עם דלקות בגדם, מלווה בכאבי תופת, ובלי תותבת יד.

21. גרסת המשיבים באשר למהלך העניינים בתקופת שהותו של העותר בגרמניה היא שונה, והיא מבוססת על דיווח שקיבלו מחברת אוטובוק (עמודים 179 – 183 לעתירה), כמפורט להלן.

22. לפי גרסה זו, ביום שני, 21.10.19, אוטובוק הציגה בפני העותר סוגים שונים של כיסויים קוסמטיים, המתאימים למיכאלאנג'לו, והעותר החליט כי הוא מעונין בכיסוי קוסמטי מסוג קרבון בצבע שחור, וכפפת PVC בצבע עור.

23. ביום שלישי, 22.10.19, הוצג בפני העותר התוצר הסופי בצבע שחור, כבקשתו, והעותר הביע שביעות רצון מגימור הכיסוי הקוסמטי הסופי. אוטובוק מציינת גם, שכבר ביום שלישי, 22.10.19, העותר לקח איתו את תותבת היד הגמורה.

24. למחרת, ביום רביעי, 23.10.19, העותר שינה דעתו, ולא הסכים לקבל את התותבת אלא אם כן יהיה ציפוי של סופרסקין. אוטובוק ציינה כי זה דבר אפשרי מבחינתה, אלא שפריט זה אינו מופיע בהצעת המחיר שאושרה מראש ע"י אגף השיקום.

25. ביום חמישי, 24.10.19, השתמש העותר בתותבת היד שלו, ללא כל בעיה, אולם הוא היה מוכן לקבל אך ורק ציפוי סופרסקין. אוטובוק אמרה כי כמחווה של רצון טוב, היא מוכנה לתת ציפוי סופרסקין, ללא תשלום, אך הבעיה היא, שלא נותר די זמן לביצוע הציפוי, הואיל והעותר עומד בתוך ימים אחדים לעזוב את ברלין, ולחזור לישראל. מר זורנהגן מאוטובוק יצר לפיכך קשר עם אגף השיקום, ביום חמישי אחה"צ, וציין כי בוצע ציפוי קוסמטי בצבע שחור לתותבת היד, זאת עפ"י בקשתו של העותר, אולם לקראת סיום ההתקנה, הודיע העותר כי אינו מעוניין בציפוי זה, ומבקש ציפוי לתותבת היד, מסוג "סופרסקין" (סעיף 20 לכתב התגובה לעתירה).
26. אגף השיקום השיב למר זורנהגן (עמוד 195 לעתירה) כי איננו מאשר ציפוי סופרסקין.

27. באותו יום בשעות הערב, אוטובוק התקשרה אל העותר ואמרה לו, כי ציפוי סופרסקין אינו מאושר ע"י אגף השיקום, וכי עליו להגיע למחרת (יום שישי) בבוקר על מנת לסיים התותבת כפי שאושרה ע"י אגף השיקום. העותר לא הסכים לכך, ואמר שהוא יבוא למחרת היום, וישאיר את התותבת וכל הרכיבים בקליניקה, הואיל ואינו מסכים ולא יסכים לקבל ציפוי שאינו סופרסקין.

28. ביום שישי, 25.10.19, שוב שוחח מר זורנהגן עם העותר, והודיעו כי אגף השיקום אינו מאשר ציפוי סופרסקין (עמוד 193 לעתירה). ביום זה, היו תלונות של העותר על לחץ באזור מיקום האלקטרודות, והטכנאי מחמד אנגרה ביצע תיקונים לשחרור הלחץ. העותר ניסה את בית הגדם למשך מספר דקות, וציין שאין לו זמן ועליו לעזוב. הם ביקשו מהעותר להישאר בקליניקה עד שיובהרו הדברים עם משרד הבטחון. אך העותר לא רצה להמתין עוד. הוא השאיר את התותבת וכל המרכיבים בקליניקה ועזב את המקום.

29. כאמור לעיל, העותר טוען כי ביום שישי, 25.10.19, מר זורנהגן מאוטובוק הודיע לו על הפסקת הטיפול לאלתר. אך מהודעתו של מר זורנהגן מיום 25.10.19 (עמוד 193 לעתירה) עולה רק זאת, שהוא הודיע לעותר שאגף השיקום לא מאשר ציפוי סופרסקין; לא הודעה על "הפסקת טיפול".
ובמייל ששלח אל העותר ביום 28.10.19 (עמוד 138 לעתירה) כתב זורנהגן לעותר כי מאחר והעותר לא הסכים לציפוי שאיננו סופרסקין, הוא (זורנהגן) אמר לעותר, שעליו לפתור את הענין הזה עם אגף השיקום ישירות; וכי כתוצאה הגיונית מכך, לא ניתן היה להמשיך ביום שישי (25.10.19) בהתאמת התותבת. גם זו איננה הודעת על "הפסקת טיפול".

30. ביום 3.11.19 השיב ב"כ העותר בפירוט על מכתבו של ד"ר וסרמן (פיסקה 19 לעיל) ודרש לאפשר לעותר להשלים את הטיפול הרפואי שקיבל בגרמניה, ואת התאמת התותבת (מאז אפריל 2019 ועד היום, עדיין ברשותו תותבת יד אחת בלבד), לרבות ציפויה בסופרסקין.

31. בהמשך לכך, התקיימה פגישה בין הצדדים, ביום 7.11.19, ולאחר מכן היו חילופי תכתובות רבות, הכל כמפורט בעתירה ובנספחיה. ביום 10.12.19 פנה העותר אל הרופא המוסמך הראשי, וביום 11.12.19 פנה העותר אל ראש אגף השיקום.

32. בתגובה לכך קיבל העותר מכתב מאת הרופא המוסמך הראשי, ד"ר וסרמן, מיום 16.12.19, ובו הוא מאשר כי התקנת תותבת היד עם כף יד מיכאלאנג'לו, לא באה לסיומה; כי בענין זה ישנן גרסאות שונות של העותר מצד אחד, ושל בית המלאכה מצד שני, וסוכם כי ייערך בירור מעמיק; וכי כל עוד לא יוחלט אחרת עד להשלמת הבירור, כל ההחלטות שהתקבלו בנושא תותבת היד, שרירות וקיימות.

33. ביום 18.12.19 הגיש העותר, במסגרת תיק עת"מ 17184-08-19, בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בגין הפרת פסק הדין מיום 26.9.19. ביום 25.12.19 התקיים דיון בבקשה. לאחר הדיון הודיע ב"כ העותר כי נוכח דברי בית המשפט בדיון, ומתוך שהובהר כי תיקבע פגישה בהקדם בין הצדדים, כדי להשלים את הטיפול הרפואי בדחיפות, היינו – קבלת תותבת יד מסוג מיכאלאנג'לו, מודיע העותר על הסכמתו, ומשך את הבקשה. הבקשה נמחקה ללא צו להוצאות.

34. פגישה כאמור אכן התקיימה ביום 9.1.20 בין ב"כ העותר לבין נציגי אגף השיקום.

35. ביום 26.1.20 נעשתה פנייה נוספת של ב"כ העותר אל ד"ר וסרמן (נספח 15 לעתירה). התשובה למכתב זה ניתנה ע"י ד"ר וסרמן ביום 18.2.20 (נספח 1 לעתירה). גם לאחר מכן נמשכה ההתכתבות בין הצדדים (עמודים 242 – 250 לעתירה), ולבסוף, הוגשה עתירה זו.

36. העותר מציין בכתב העתירה (סע' 68) כי הוא מצמצם עתירתו רק לסוגיות הקריטיות ביותר, הקשורות להתאמת תותבת היד מסוג מיכאלאנג'לו, שלא קיבל ואינו מקבל מאז אפריל 2019, ולטיפול הנלווה לה, היינו:
ציפוי קוסמטי לזרוע התותבת, מסוג "סופרסקין" .
התקנת מנגנון סיבובי לשורש כף היד מסוג Axson wrist active.
שאלת מימון הוצאות הנסיעה הבאה לגרמניה.
תיקון כף היד התקולה מסוג "קוואנטום".

דיון והכרעה

טענת שיהוי בהגשת העתירה
37. בטרם אדון בסוגיות שבמחלוקת, יש להתייחס תחילה לטענת סף שהמשיבים מצאו לנכון להעלות, היא טענת שיהוי בהגשת העתירה.
לטענתם, ההחלטה לא לאשר לעותר ציפוי "סופרסקין" ניתנה כבר ביום 27.10.19 (עמוד 118 לעתירה), וכי מתאריך זה, או מתאריך חזרתו של העותר לישראל (28.10.19), יש למנות את מירוץ הזמן של 45 ימים להגשת עתירה. וגם אם נמנה את מירוץ הזמן מיום 7.11.19 (שאז נתקיימה פגישה, ועמדת אגף השיקום הובהרה בצורה ברורה, עמוד 129 לעתירה) או מיום 16.12.19 (שבו קיבל העותר מכתב נוסף בענין זה מהרופא המוסמך הראשי, עמוד 154 לעתירה), גם אז, טוענים המשיבים, חלף פרק זמן ארוך בהרבה מ-45 ימים, עד שהוגשה העתירה, ביום 31.5.20.

38. אני דוחה טענה זו. במכתבו של ד"ר וסרמן מיום 16.12.19, נאמר, בין היתר, כי בענין מהלך ההתרחשויות בגרמניה והסיבה מדוע התקנת התותבת לא באה לכלל סיום "נשמעו גרסאות שונות, שלך, ושל בית המלאכה. בפגישה שהתקיימה עמך ביום 7.11.19 סוכם כי ייערך בירור מעמיק ... לאור האמור, וכל עוד לא יוחלט אחרת לאחר השלמת הבירור, כל ההחלטות אשר התקבלו בנושא תותבת היד עבורך שרירות וקיימות, כולל האמור במייל של הגב' קרן נבו אליך מיום 27.10.19 ...".
עולה מן האמור כי, בשלב זה (16.12.19), הנושא עדיין לא "סגור" באופן הרמטי, וקיימת אפשרות לקבלת החלטה אחרת, לאחר השלמת הבירור. ברור על כן כי בשלב זה לא היה, עדיין, מקום להגשת עתירה. הבירור התקיים בפגישה מיום 9.1.20 (עמוד 237 לעתירה). בעקבות הבירור שיגר ב"כ העותר מכתב אל ד"ר וסרמן ביום 26.1.20 (עמוד 235 לעתירה), ותשובתו של ד"ר וסרמן ניתנה ביום 18.2.20 (נספח 1 לעתירה), ובה חזר וקבע כי ציפוי "סופרסקין" אינו מאושר, וכי עלויות טיסה (נוספת) לגרמניה יחולו על העותר.
אני סבור כי תאריך זה, 18.2.20, הוא המועד שממנו יש למנות את פרק הזמן להגשת העתירה.
לפיכך, ובשים לב לתקופת "פגרת" הקורונה (15.3.20 - 11.5.20), תקופה שאינה נכללת במנין הימים, העתירה, שהוגשה ביום 31.5.20, הוגשה בתוך פרק הזמן של 45 ימים, הקבוע בתקנות.

ציפוי לזרוע מסוג "סופרסקין" (דמוי עור)
39. טוען העותר כי ציפוי סופרסקין הוא ציפוי מקובל ושכיח לתותבות יד ורגל, והוא טוב בהרבה מציפוי באמצעות יציקת פלסטיק, שהיה מקובל בעבר. לטענתו, מזה עשרות שנים הוא מקבל ציפוי כזה לתותבות היד והרגל שלו, ואגף השיקום לא נתן כל הסבר הגיוני וסביר מדוע לא לאשר לו ציפוי סופרסקין, ומה גם שחברת אוטובוק מוכנה לתת לו ציפוי כאמור, ללא תשלום. המשיבים נימקו את החלטתם בענין זה במספר נימוקים (עמוד 31 ועמוד 118 לעתירה), והעותר מתייחס לכל אחד מן הנימוקים הללו, כפי שאראה בהמשך.

40. העקרון המנחה בקשר לנכי צה"ל הוא (ואני מצטט מפס"ד שניתן בעניינו של העותר):
"...כי יש חוב עצום של החברה בישראל לאלו שנפגעו בקרב למען בטחונה. אנו, כחברה, צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לאפשר לנכי צה"ל איכות חיים מקסימלית בהתאם למצב בו הם נמצאים. ואם המכשור המשוכלל יותר, משפר, ולו במעט, את איכות חייהם, אנו כחברה חבים זאת להם" (עת"מ (ת"א) 27786-08-11 - יששכר נ' מדינת ישראל).

"...הסדר הגמלאות של נכי הצבא מבוסס על תפיסה כי השירות הצבאי הינו חובה אזרחית כללית וחיונית, המכרעת לקיום המדינה. לכן, מי שנפגע במהלך ההגנה על המדינה, ראוי לתמיכה מלאה של המדינה..."
(רע"א 7679/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי, בפיסקה 24).

"...העיקרון הדומיננטי ביסוד חקיקה זו הוא "עיקרון הפיצוי", על פיו זכאי מי שנפגע במהלך שירותו הצבאי ועקב השירות לפיצוי מלא מן החברה..." (בג"ץ 9863/06 קר"ן - עמותת קטועי רגלים לוחמים נ' מ"י, בפיסקה 3). הציטוט הוא ציטוט מטענות המדינה, שם).

ובעת"מ 27786-08-11 הנ"ל נאמר גם זאת, בעניינו של העותר:
"...איני סבורה, כי המדינה, השולחת לוחמים לקרב, ראוי לה לטעון כי עליהם להסתפק בפחות מהטוב ביותר הנמצא בשימוש נכי צה"ל. יש מקום להכריע בנושא זה ולקבוע, כי אם המכשור או הפרוצדורה הרפואית המתקדמת ביותר נמצאת בסל הזכאויות, ייהנה ממנה כל נכה שנכותו מחייבת שימוש באותו מכשור, משהמכשור נמצא מתאים לו".

41. אינני מתעלם מכך, שבציטטה זו דובר על מיכשור אשר נמצא בסל הזכאויות של נכי צה"ל. ציפוי "סופרסקין" אינו נמצא ככל הנראה (רשימת המכשירים הנכללים ב"סל" לא הוצגה בפניי) בסל הזכאויות של נכי צה"ל. אולם אינני סבור כי עובדה זו נועלת את הדלת לחלוטין בפני העותר. תקנה 17(ב1) לתקנות הנכים (טיפול רפואי) תשי"ד – 1954 קובעת כי:
"מכשירים, שאינם כלולים ברשימה האמורה בתקנת משנה (ב), יינתנו לפי המלצת הרופא המוסמך המרחבי, באישור הרופא המוסמך הראשי".

מכאן שההבדל בין מכשירים שנכללו ב"סל", לבין אלו שלא נכללו, הוא בכך, שאת הראשונים, זכאי הנכה לקבל כענין שבזכות, ואילו לגבי האחרונים, נתון הדבר לשיקול דעתו של הרופא המוסמך הראשי. אולם, ככל החלטה מנהלית, גם שיקול דעתו של הרופא המוסמך הראשי נתון לביקורת שיפוטית. והרופא המוסמך הראשי, במקרה של נכה צה"ל קשה ומורכב, בשיעור 100% + לצמיתות, הנושא את הנכות על בשרו ומתמודד איתה יום יום מזה 53 שנים, ועומדת על הפרק שאלת השימוש במוצר שאותו או שווה לו קיבל כבר עשרות שנים, שעלותו מינימאלית (490 יורו), ושבמקרה זה יינתן לו ללא כל תשלום, ראוי לו, בהפעלת שיקול דעתו בנסיבות אלה, לא לטעון כי על העותר להסתפק בפחות מהטוב ביותר.
42. להלן אבחן את נימוקיו של הרופא המוסמך הראשי לדחיית בקשתו של העותר לקבל ציפוי סופרסקין.
הנימוק הראשון הוא (סעיף 21(א) לכתב התגובה לעתירה), שמדובר במרכיב קוסמטי, ולא פונקציונאלי.
נימוק זה מסופק בעיניי, שהרי אגף השיקום אישר לעותר ציפויים קוסמטיים לתותבת היד (עמ' 221 לעתירה). על כן לא ברור מדוע העובדה, שמדובר בציפוי קוסמטי, עשויה כשלעצמה להוות נימוק לדחיית בקשתו.
כמו כן, נראית לי טענת העותר כי יש חשיבות לנראותה של התותבת, שהיא תחליף יד בולט וחשוף, לנכה ולסביבתו. זאת בייחוד בשים לב למקצועו ועיסוקו של העותר, אשר נמצא במגע יומיומי עם תלמידים, באולם ההרצאות ובמעבדה, ומרבה גם לנסוע לכנסים בעולם (סע' 102 לעתירה).

43. הנימוק הבא הוא (סעיף 21(ב) לכתב התגובה לעתירה), שפריט זה לא נרשם כחלק מהפריטים המאושרים לביצוע, בעת שליחתו של העותר לגרמניה להתקנת התותבת – מפרט שנמסר לו מראש טרם נסיעתו.
טוען העותר כי אין ולא היה כל מפרט שאושר או שהוצג בפניו.
טוען המשיב כי "המפרט" הוא המסמך שכותרתו "אגרת מידע לזכאי הנוסע לטיפול רפואי בחו"ל" (עמ' 170 לעתירה. מקור של המסמך הוגש לביהמ"ש במהלך הדיון).

44. מכותרת המסמך ("אגרת מידע לזכאי"), וגם מתוכנו, נראה כי אין זה "מפרט" כלל ועיקר, שכן רק מצוין בו באופן כללי כי הפרטים שיסופקו הם: "בית גדם וזרוע, אביזר קצה אחד מסוג מיכאלאנג'לו, וו אקסון אחד, ו-3 כפפות ליד". מי שמילא את הטופס פשוט העתיק מפסק הדין מיום 26.9.19 את הפריטים שיש לספק.
מכל מקום, העובדה שציפוי זרוע לא נזכר ב"מפרט" הזה, אינה מלמדת דבר, שהרי אין מחלוקת שהעותר זכאי לקבל ציפוי לזרוע. המחלוקת היתה רק לגבי סוג הציפוי: אגף השיקום הציע, וביצע, ציפוי קוסמטי מסוג קרבון בצבע שחור (סע' 41 לעתירה, סע' 20, 29(ה) לתגובה לעתירה) (שגם הוא אינו נזכר בשום מפרט), ואילו העותר דרש ציפוי דמוי עור מסוג סופרסקין.
כמו כן אפנה למסמך שכותרתו "פרוטוקול ועדת נסיעות חו"ל" (עמ' 221 לעתירה) ובו מצוין מפורשות כי העותר יקבל "שני כיסויים קוסמטיים (ציפוי חיצוני) לתותבת היד" (לא נאמר איזה סוג של ציפוי).
לסיכום נקודה זו, גם נימוק זה של הרופא המוסמך הראשי אינו יכול לעמוד.

45. הנימוק השלישי הוא (סעיף 21(ג) לכתב התגובה לעתירה) כי מדובר בפריט שאינו ברשימת הפריטים המסופקים לכלל נכי צה"ל, וכי מדובר בטכנולוגיה חדשה, שלא אושרה לשימוש נכי צה"ל, ולא אושרה לעותר בנסיעתו לגרמניה, ע"י אגף השיקום.

46. הטענה כי מדובר בטכנולוגיה חדשה מוטלת בספק רב, שכן, העותר צירף לעתירתו אישור המוכיח כי מאז שנת 1993 הוא מקבל , בארה"ב, ציפוי flexible outer protective cover לכל תותבות היד והרגל שלו, וכי מוצר זה הוא אקוויוולנטי לציפוי סופרסקין של חברת אוטובוק הגרמנית (עמוד 228 לעתירה).
נכון שהמוצר האמריקאי איננו סופרסקין, שכן, סופרסקין הוא מוצר של חברת אוטובוק הגרמנית. אך, כאמור במסמך, מדובר במוצר אקוויוולנטי לסופרסקין. עד כדי כך, שאוטובוק עצמה אינה יודעת להבחין בין הציפוי של התותבת הישנה של העותר, לבין ציפוי סופרסקין.
כך, כשנשאל מר זורנהגן מחברת אוטובוק מהו הכיסוי הקוסמטי שהיה לעותר על תותבת היד הישנה שלו, והאם זהו סופרסקין, השיב מר זורנהגן כך (עמוד 175 לעתירה):
"We cannot assure that it is the Ottobock Superskin material which has been used for his existing socket produced in the USA but it is definitely a material which is similar if it was not the Ottobock Superskin".

47. אשר לטענה כי מדובר בפריט שאיננו ברשימת הפריטים המסופקים לכלל נכי צה"ל, הרי, וכאמור לעיל, עובדה זו אין די בה כשלעצמה כדי לדחות את הבקשה, אלא מוטל על הרופא המוסמך הראשי, בהתאם לתקנה 17(ב1), להפעיל שיקול דעת, ולהחליט אם לאשר אם לאו.

גם אינני בטוח שהטענה נכונה לגופה, שכן , כפי שהראיתי, העותר, בהיותו נכה צה"ל, מקבל, מזה עשרות שנים, מוצר שהוא אקוויוולנטי לסופרסקין. כאשר הרופא המוסמך הראשי מפעיל שיקול דעתו בענין, ראוי היה לקחת בחשבון את העובדה שזהו הציפוי שהעותר רגיל לו ומשתמש בו כבר שנים רבות, וצריכה להיות סיבה טובה מדוע לפתע לשלול זאת ממנו כיום. כדברי ב"כ העותר בדיון:
"למשרד הביטחון אין הסבר או הנמקה למה יום בהיר אחד נכון וצריך לשלול ממנו מה שניתן לו ע"י משרד הביטחון כל השנים, ובתשלום אותו נשא משרד הביטחון" (פרו', עמ' 5, ש' 29-27).
גם העובדה שהציפוי יינתן לעותר במקרה זה ללא כל תשלום, ראוי היה שתילקח בחשבון במנין השיקולים.

48. אשר לטענה כי פריט זה לא אושר לעותר, כבר התייחסתי לכך (ראה פיסקה 44 לעיל). וכאן אוסיף שאין זה ברור לחלוטין כי פריט זה לא אושר לו, וכוונתי לכך שאושרו לו שני כיסויים קוסמטיים (ציפוי חיצוני) לתותבת היד (עמוד 221 לעתירה). לא ברור על יסוד מה טוענים המשיבים, כי האישור הזה מתייחס לציפוי קוסמטי אחר, ולא לסופרסקין, דבר שאינו עולה מן האישור.

49. נימוק נוסף בפי המשיבים הוא (סעיף 21(ד) לכתב התגובה לעתירה), כי טכנולוגיה זו אינה בת ביצוע בישראל, ועל כן כל תיקון או החלפה יחייבו הטסה לבית המלאכה אוטובוק בגרמניה.
על כך השיב ב"כ העותר בדיון (עמ' 2, ש' 7-6) כי במשך עשרות שנים לא הייתה אפילו פעם אחת שתותבת של העותר נשלחה מישראל לחו"ל לצורך תיקון הסופרסקין. לטענתו: " לא היה ולא יהיה, הציפוי עמיד, והוא מחזיק".
ב"כ המשיבים השיבה על כך (עמ' 10, ש' 20-17) כי:
"בוודאי שהעותר לא אחת טס לארה"ב גם לביצוע תיקונים ותחזוקה. אני לא יודעת על בסיס מה חברי טוען שלא יידרשו תיקונים או תחזוקה, המשמעות היא שכל אחזקה ותיקון טומנת בחובה שינוע לחו"ל על העלויות הטמונות בכך".

בנקודה זו אינני רואה כל סיבה להעדיף את "עדותו" של ב"כ העותר.

אוסיף כי מעיון בהודעת מייל של מר זורנהגן מחברת אוטובוק (עמוד 194 לעתירה, למעלה) עולה, כי הציפוי אכן עלול להינזק, כגון במקרה של מגע עם משטח קשה, שולחן למשל.

50. לפיכך בנקודה זו אני מקבל את עמדת המשיבים, וקובע, לענין נסיעות בעתיד (לא הנסיעה הקרובה), כי כל עוד ציפוי סופרסקין איננו כלול ב"סל" הטכנולוגיות המסופקות לנכי צה"ל ע"י אגף השיקום, אגף השיקום לא יישא בעלות הטיסה והשהייה בגרמניה, אם וככל שהנסיעה תיעשה אך ורק למטרת תיקונים/אחזקה של ציפוי הסופרסקין ; אך כן יישא בעלות הטיסה והשהייה בגרמניה, אם וככל שהנסיעה היא לצורך החלפת הסופרסקין באחר, בתום ה"פז"מ" שלו, או אם הנסיעה היא למטרות אחרות הקשורות בתותבות של העותר, כשענין הסופרסקין רק נלווה לכך.

51. הנימוק האחרון שהועלה ע"י המשיבים בנושא זה (סעיף 21(ה) לכתב התגובה לעתירה) הוא, שהעותר כבר החל במהלך של בניית ציפוי קוסמטי אחר, ובקשתו בשלב זה הינה לאחר שכבר הותאם עבורו ציפוי קוסמטי לפי בקשתו שלו.
נימוק זה אינני מקבל, שכן הוא לא הועלה ע"י אגף השיקום באף לא אחד ממכתביו/החלטותיו בנושא זה (עמודים 118, 129, 154, 237, 240 לעתירה), ומועלה עתה לראשונה.
שנית, העותר טוען (סע' 41 לעתירה) כי בעת העבודות להכנת הזרוע, הוצע לו ציפוי מבד שחור, וכי הוא ניסה זאת, ודחה את שהוצע לו. העותר אינו מאשר הטענה כי הוא זה שביקש ציפוי אחר. אך גם בהנחה שהוא ביקש, הוא רשאי כמובן לחזור בו ולבקש ציפוי טוב יותר, אותו ציפוי שהורגל בו כל השנים, ושכאמור הוצע ע"י אוטובוק ללא תשלום (וגם לו צריך היה אגף השיקום לשלם, הרי המחיר הוא זניח, 490 יורו).
אציין כי גם חברת אוטובוק, בדיווח שמסרה על השתלשלות האירועים לפי גרסתה (עמ' 181 לעתירה, הדיווח לגבי יום 23.10.19) לא העלתה כלל את הטענה, שכבר הותאם עבור העותר, לבקשתו, ציפוי קוסמטי אחר. להיפך, היא כותבת שמבחינתה אין כל בעיה לספק לעותר ציפוי סופרסקין.

52. לסיכום עד כאן, אני מקבל את העתירה ככל שהיא נוגע לציפוי הסופרסקין, ובכפוף להערה בפ יסקה 50 לעיל.

מפרק סיבובי אוטומטי Axon wrist active
53. בפסק הדין מיום 26.9.19 נקבע כי העותר יקבל (בין היתר) זרוע, אביזר קצה אחד מסוג מיכאלאנג'לו, וכן וו אקסון. העותר טוען כי בזרוע תותבת מסוג אקסון המצוידת בכף יד מסוג מיכאלאנג'לו, קיים מנגנון של Axon Wrist Active, אך הוא לא הותקן בזרוע התותבת שניתנה לו בגרמניה. העותר מוסיף וטוען כי מזה שנים רבות, מותקן בתותבות היד שלו מפרק סיבובי לכף היד, שרק באמצעותו ניתן לבצע קרוב ככל האפשר פעולות שאדם בריא עושה באמצעות שורש כף היד. העותר ביקש שזה ייכלל בנסיעתו לגרמניה (עמוד 236 לעתירה), ונענה ע"י ד"ר וסרמן כי הדבר ייבחן (עמוד 31 לעתירה). בכתב התשובה לעתירה עמדת המשיבים היא, כי אין מניעה להתקין סבסב אוטומטי בישראל, עם סיום התקנת התותבת בגרמניה. לחילופין, ככל שיחפוץ העותר להתקין את זה בגרמניה, במסגרת הגעתו לגרמניה להתקנת התותבת, ותוך נשיאה בעלויות הטיסה שלו ושל רעייתו, כי אז המשיבים יהיו מוכנים לשקול זאת בחיוב.

54. נראה כי אין מחלוקת של ממש בשאלת זכאותו של העותר לאביזר זה, שהוא מקבל מזה שנים. ובענין השאלה היכן תתבצע ההתקנה, נראית לי טענת העותר, כי אין כל היגיון שזה יבוצע בישראל, "המוצר כולו ניתן בגרמניה, מיוצר בגרמניה ע"י אוטובוק. לא מדובר בהתקנה בשני מועדים שונים או בשני מקומות שונים, מדובר בפירוק פיזי של כף היד, הוספת מפרק, וביצוע כל הכיוונים האלקטרוניים מחדש ... מה שהם הציעו אין בו היגיון. מנוגד לכללים הבסיסיים של התקנת תותבת ..." (פרו', עמ' 5, ש' 6-1).
העתירה מתקבלת אפוא, גם ככל שהיא נוגעת להתקנת מפרק סיבובי אקטיבי, בגרמניה.

מקום הטיפול
55. היתה גם מחלוקת בענין המקום (גרמניה או ארה"ב) שבו תושלם ההתאמה וההתקנה של תותבת היד, אשר העותר חזר ארצה בלעדיה. בענין זה, ונוכח עמדתם הנחרצת של המשיבים, כי התאמת התותבת תושלם באוטובוק גרמניה בלבד, העותר הסכים לכך (עמוד 235 לעתירה). אגף השיקום הודיע כי מקום ההתקנה יהיה בדודרשטאדט, גרמניה (עמוד 246 לעתירה), והעותר הסכים לכך (סע' 90 לעתירה).

עלויות הנסיעה לגרמניה
56. מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי יישא בעלות הטיסה הבאה, הנוספת, של העותר ושל רעייתו (שהיא המלווה שלו), לגרמניה, על מנת להשלים את התקנת תותבת היד, מהלך שלא הושלם בנסיעה באוקטובר 2019. לפי סדר הדברים הרגיל, פשיטא שאגף השיקום נושא בכל ההוצאות הרפואיות, וכן בהוצאות הטיסה והשהייה בחו"ל. לטענת העותר, אין למשיבים סמכות לחייבו לממן מכיסו את הוצאות הטיסה.
אולם, טענת המשיבים היא, כי במקרה זה העותר החליט החלטה תמוהה לחזור לישראל ביום 28.10.19 ללא התותבת, ולכן, עלות הטיסה פעם נוספת לגרמניה, על מנת להשלים ולסיים את ההתקנה, צריכה לחול עליו. אגף השיקום אינו מוכן לשאת בעלות טיסה נוספת, שהצורך בה נובע לטענתם רק עקב החלטה חד צדדית שקיבל העותר על דעת עצמו, שלא אושרה ע"י אגף השיקום, ושאף נאמר לו בכתב ובמפורש, עוד בהיותו בגרמניה (עמ' 118 לעתירה) , כי אגף השיקום לא יישא בעלויות נוספות כלשהן, הנובעות מהחלטות שהעותר יקבל על דעת עצמו.
קיצורו של דבר, עמדת אגף השיקום היא, כי על העותר לשאת בעלות הטיסה הנוספת לגרמניה, עלות שהיתה נחסכת לו נשאר בגרמניה עד לסיום הטיפול, ולא מחליט לחזור לישראל ללא התותבת.

57. יובהר כי המחלוקת היא רק בעניין הוצאות הטיסה. הוצאות לינה, רכב, אש"ל, אגף השיקום מסכים לממן בנסיעה הבאה לגרמניה (סע' 78 לתגובה לעתירה).

58. העותר מצדו טוען, כי הוא לא "החליט חד צדדית" לחזור לישראל, אלא חזר ארצה בתאריך 28.10.19, שזה המועד שהוסכם ונקבע מראש לחזרתו ארצה, לפתיחת שנת הלימודים האקדמית, והכל בהתבסס על הנחת היסוד, שעד תאריך זה, תהיה ברשותו תותבת יד מותאמת ותקינה. אולם, בשל כל ההתנהלות כמתואר באריכות בעתירה (ראה פיסקה 11 לעיל), התוצאה היתה שבפועל, בתאריך 28.10.19, לא היתה ברשותו תותבת יד מותאמת מסוג מיכאלאנג'לו שאיתה הוא יכול לתפקד. לטענתו, בית הגדם נבנה שלא עפ"י המידות הנכונות (כאשר המידות "הועתקו" מבית הגדם הישן שהיה בשימושו למעלה משנתיים), ואינו מתאים לשימוש, ונוצרו פצעי לחץ על גדם היד. העותר מפנה אל הצילומים של הגדם, שצולמו ביום 25.10.19 וביום 28.10.19 (עמודים 216 – 217 לעתירה), על מנת להמחיש את הנזק שנגרם לדבריו לרקמות גדם היד, וחוסר היכולת להלביש עליו דבר, בוודאי לא תותבת-יד. לא היתה לעותר כל אפשרות להארכת שהותו בגרמניה, וגם לו היתה – לא היה כל טעם לעשות כן, משום שהחלמת הגדם ארכה כשלושה שבועות, שבהם לא ניתן היה לעשות דבר, אף לא להלביש עליו, לניסיון, בית גדם או כל אביזר אחר (סעי ף 85 לעתירה, וכן פרו' עמ' 7, ש' 1 – 3). לטענת העותר, הוא חזר ארצה ללא תותבת יד, בשל כך שבתאריך היעד שנקבע מראש (28.10.19), ואשר אותו לא יכול היה להאריך, התותבת לא היתה טובה ומוכנה לשימוש, מחמת פצעי הלחץ על הגדם.

59. זאת בנוסף לעובדה, שבתאריך 25.10.19 הודיעה לו לטענתו חברת אוטובוק בשם אגף השיקום על הפסקת הטיפול, והוא אף נדרש להחזיר את כף היד והוו שכבר נמסרו לו.
המשיבים טוענים, כי הם מעולם (וגם לא מי מטעמם) לא הודיעו לעותר על הפסקת הטיפול. נהפוך הוא, הם הודיעו לו במפורש ובכתב (עמוד 118 לעתירה) כי אין ולא היתה כל הוראה להפסיק את הטיפול.

60. הם טוענים עוד, כי לא היו בפי העותר, בזמן אמת, כל תלונות או טענות לגבי איכותה או התאמתה של התותבת. מהדיווח שנמסר ע"י אוטובוק (עמוד 182 לעתירה) עולה, כי רק ביום 25.10.19 – משמע: יום אחרי שהודיעו לו, ביום 24.10.19, שאין אישור לסופרסקין – רק אז העלה העותר לראשונה את הטענה כי התותבת אינה תקינה/לוחצת/גורמת לפצעי לחץ, וכו'.
על טענה זו משיב העותר בפשטות, כי רק ביום חמישי, 24.10.19, הוא קיבל את התותבת לראשונה, כדי להתאמן מחוץ לקליניקה, וכבר באותו יום (24.10) החל להתפתח פצע לחץ בצדו חיצוני והפנימי של הגדם (סע' 22, 24 לעתירה). " את זה אפשר היה לגלות רק בסוף השבוע, כשהוא קיבל לראשונה את התותבת לניסיון" (פרו', עמ' 6, ש' 26). זו הסיבה לכך שרק במועד זה השמיע העותר לראשונה את הטענות הללו.

61. באשר לפצעי הלחץ (המתועדים בתמונות מיום 25.10 ומיום 28.10), יש לציין כי חברת אוטובוק (עמוד 183 לעתירה) מאשרת, כי בסוף השבוע התפתח בגדם גירוי עור. פרוטזיסט מטעמה בדק את הגדם ביום 28.10.19, ולדעתו גירוי העור לא נגרם בגלל לחץ או חוסר התאמה של בית הגדם, אלא זו יכולה להיות תגובה אלרגית לחומר הפוליאוריתן שממנו עשויה התבנית המכסה את האלקטרודות (ראה צילום בעמוד 215 לעתירה). כדי לבדוק זאת, הפרוטזיסט מסר לעותר 2 תבניות כאלה על מנת לבדוק, באמצעות רופא עור בישראל, אם אמנם מדובר בתגובה אלרגית.

62. ועל כך משיב העותר (סע' 81 לעתירה) כי גם אם נכון הדבר שמדובר "רק" בתגובה אלרגית לחומר ממנו עשויות התבניות המכילות את האלקטרודות הנדרשות לתפעול התותבת וכף היד, גם אז ברור שבית הגדם שהוכן לעותר אינו מתאים, ויש לעשות בו שינויים, לפחות בכל הקשור לאופן מיקום האלקטרודות, לחומר ממנו עשויה התבנית שלהן, וכנראה גם למידות שנלקחו לבית הגדם (מידות ש"הועתקו" מבית הגדם הישן של העותר).

63. כל המתואר לעיל מביאני למסקנות אלה:

המהלך של ייצור והתאמת תותבת יד לעותר "התפוצץ" ולא הגיע לכלל סיומו המוצלח, בגלל המחלוקת שנוצרה בימים האחרונים, סביב ציפוי הסופרסקין.

אגף השיקום לא הודיע לעותר על הפסקת הטיפול, להיפך, הוא הודיעו מפורשות, כי אין הפסקת טיפול.

אולם, העותר לא הסכים לקבל את תותבת היד, ללא ציפוי סופרסקין, ואגף השיקום לא הסכים לספקה עם ציפוי סופרסקין, וכל אחד מהצדדים התעקש ולא זז מעמדתו.

גם אם נכון לומר שהעותר הוא ש"שבר את הכלים" (בגלל ענין הסופרסקין), הרי בסופו של דבר, וכפי שעולה מפסק דיני זה לעיל, מתברר כי העותר צדק בעמדתו בנקודה זו. שכן, כפי שהראיתי, אין ולא היה לאגף השיקום שום נימוק הגיוני או נימוק סביר להחלטתו לכפות על העותר לשנות מצבו לרעה ולקבל ציפוי זרוע שהוא פחות טוב, ושונה מזה שקיבל (במימון אגף השיקום) מזה שנים רבות. קביעתי זו משליכה באופן משמעותי על השאלה על מי מהצדדים יש להטיל את מירב האחריות ל"פיצוץ" שאירע, בגלל סוגיית הסופרסקין.

מכל מקום, נראה כי גם לולא "התפוצץ" הענין בגלל סוגיית הסופרסקין, בכל מקרה, בתאריך היעד, 28.10.19, לא היתה תותבת יד טובה, מתאימה ומוכנה לשימוש העותר. זאת בין בשל פצע לחץ, בין בשל תגובה אלרגית. כך או כך, אגף השיקום לא סיפק ולא יכול היה לספק לעותר בתאריך זה את תותבת היד על כל רכיביה, כשהיא ראויה לשימוש "כאן ועכשיו".

לפיכך אני קובע כי אגף השיקום הוא שיישא בעלות הטיסה הבאה של העותר ושל אשתו לגרמניה, לצורך סיום ההתאמה וההתקנה של מכלול תותבת היד.

תיקון כף היד התקולה
64. העותר טוען כי באפריל 2019 התקלקלה כף היד מסוג קוואנטום המצויה ברשותו, והיא נשלחה ע"י המשיבים לתיקון אצל היצרן באיסלנד, אולם לא חזרה משם עד היום. העותר נותר לפיכך עם כף יד מתפקדת אחת בלבד (מסוג קוואנטום), זאת שעה שלפי פסק הדין משנת 2011, הוא זכאי לכך שבכל עת יהיו ברשותו שני מכלולי ידיים מאיו אלקטריים (כולל שתי כפות ידיים) ואביזר וו אחד. לפיכך בעת"מ 17184-08-19 עתר הוא (בין היתר) להורות על תיקון כף היד התקולה שלו מסוג קוואנטום. בפסק הדין שניתן בעתירה הנ"ל בהסכמה, נקבע כי יישאר בידי העותר המכלול שברשותו, הכולל אביזר קצה מסוג קוואנטום; וכי העותר ייסע לגרמניה ויקבל מכלול נוסף, הכולל אביזר קצה מסוג מיכאלאנג'לו. בענין הקוואנטום התקולה נקבע בפסק הדין כי היא "תיוותר ברשות משרד הבטחון".
אולם, טוען העותר, התאמת התותבת בגרמניה כשלה (כפי שראינו), והתוצאה היא, שמזה למעלה משנה (מאז אפריל 2019, שאז נשלחה כף היד התקולה לתיקון), מצוי בידי העותר מכלול תקין אחד בלבד של תותבת יד, מסוג קוואנטום (זרוע וכף יד), דבר הפוגע פגיעה קשה בתפקודו, ומהווה הפרה של פסק הדין משנת 2011. לפיכך הוא מבקש להורות על תיקון דחוף של כף היד התקולה מסוג קוואנטום, ומסירתה לעותר, עד שתושלם התאמתה של התותבת מסוג מיכאלאנג'לו.

65. התשובה היחידה בפי המשיבים בענין זה היא, שהדבר עומד בניגוד לאשר נקבע בפסק הדין, כי כף היד התקולה "תיוותר ברשות משרד הבטחון".

66. גם בענין זה רואה אני עין בעין עם העותר, ולא עם המשיבים. המשיבים מקפידים על פסק הדין שקבע מה שקבע בענין כף היד התקולה, אך מתעלמים מפסק הדין שניתן בין הצדדים בשנת 2011. בפסק הדין משנת 2011 נקבעה זכאותו של העותר בכל עת לשני מכלולי תותבת יד, כולל שתי כפות ידיים.
העתירה בתיק 17184-08-19 הוגשה בשל כך שהרופא המוסמך הראשי אישר לו כף יד אחת בלבד מסוג מיכאלאנג'לו, תוך התניה כי עליו לוותר בכתב על זכותו לקבל כף יד נוספת מאותו סוג.
כמו כן ביקש בעתירה הנ"ל להורות על תיקון כף היד התקולה מסוג קוואנטום, וזאת עד שיהיו ברשותו שני מכלולים ושתי כפות יד מיכאלאנג'לו.
הסכם הפשרה בתיק היה, שהעותר יקבל מכלול אחד עם כף יד מיכאלאנג'לו, וימשיך להשתמש במכלול הקוואנטום שברשותו, כולל כף יד קוואנטום.
בדרך זו, מצד אחד, נשמרת החלטת הרופא המוסמך הראשי כי העותר יקבל רק כף יד אחת מסוג מיכאלאנג'לו; ומצד שני, נשמר העיקרון כי בכל עת יהיו בידי העותר שני מכלולים ושתי כפות ידיים.
משום כך נקבע בהמשך פסק הדין כי כף היד התקולה מסוג קוואנטום תישאר ברשות משרד הבטחון. כלומר, ההנחה היתה כמובן שפסק הדין מיום 26.9.19 יקוים, וכי ביום 28.10.19 כבר יהיה ברשות העותר מכלול שלם של תותבת יד, כולל כף יד מיכאלאנג'לו. זאת בנוסף למכלול מסוג קוואנטום שיש לו. משום כך אין צורך לתקן את כף היד התקולה קוואנטום, שנשלחה לתיקון, ולכן נקבע כי היא תישאר בידי המשיבים.
בפועל, כפי שראינו, התאמת התותבת (כולל כף היד מיכאלאנג'לו) בגרמניה נכשלה, והמצב הוא שמאז אפריל 2019 ועד היום (תקופה של כמעט שנה וחצי), ומי יודע עד מתי (בהתחשב בתקופת קורונה), מצוי בידיו מכלול תקין אחד בלבד, מסוג קוואנטום, דבר שאינו מתיישב כאמור עם פסק הדין משנת 2011, ופוגע בתפקודו של העותר (בסעיף 120 לעתירה מסביר העותר מהי הפגיעה). הקביעה בפסק הדין כי כף היד התקולה תישאר בידי משרד הבטחון, נקבעה על יסוד הגיון מסוים, ומצב דברים מסוים, שהצדדים הניחו שיתקיים (כמוסבר לעיל). זה לא קרה. לפיכך יש לקבל את העתירה, גם בנקודה זו.

סיכום
67. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה, כמפורט להלן:
א. על אגף השיקום להשלים, בכל ההקדם, ובכפוף למגבלות בתקופת קורונה, את התקנת תותבת היד מסוג מיכאלאנג'לו, כשהיא כוללת ציפוי לזרוע דמוי עור מסוג "סופרסקין", ומפרק יד סיבובי Axson wrist active.
ב. מקום ההתקנה יהיה בקליניקה של חברת אוטובוק בעיר דודרשטאדט, גרמניה.
ג. אגף השיקום יממן בעצמו ועל חשבונו את מלוא עלויות הטיסה והשהות של העותר ושל אשתו (כמלווה הסיעודית שלו), במהלך הטיפול האמור לעיל בגרמניה.
ד. אשר לנסיעות בעתיד לצורך תיקונים/אחזקה של ציפוי הסופרסקין, וכל עוד הדבר אינו כלול ב"סל", אגף השיקום לא יישא בעלות הטיסה והשהייה בגרמניה (פירוט בפיסקה 50 לעיל).
ה. אגף השיקום יפעל ללא דיחוי לתיקון כף היד התקולה של העותר מסוג "קוואנטום", וימסרנה לעותר.
כף יד זו תוחזר ע"י העותר לאגף השיקום עם השלמת ההתאמה וההתקנה של תותבת היד מסוג מיכאלאנג'לו, היינו, כאשר יהיו ברשות העותר שני מכלולים שלמים של תותבות ידיים תקינות ומתפקדות.
ו. המשיבים יישאו בהוצאות העותר בסך 30,000ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

צבי דותן, שופט


מעורבים
תובע: יששכר גלעד
נתבע: מדינת ישראל-משרד הביטחון-אגף שיקום נכים
שופט :
עורכי דין: