ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יואב תומר חסון נגד אבי דן :

בפני כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשים

  1. יואב תומר חסון
  2. גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ
  3. שלמה וינברג

נגד

משיב
אבי דן

פסק דין

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 5.7.20, אשר קבע, בין היתר, כי ניתנת למבקשים רשות להתגונן בתביעה שהוגשה נגדם וזאת בכפוף להפקדת סך 250,000 ₪ בקופת בית המשפט.

רקע והחלטת בית משפט קמא

2. בקצרה יפורט כי המשיב הגיש לבית משפט קמא תביעה כספית ע"ס 800,000 ₪ כנגד המבקשים. התביעה הוגשה במסלול של סדר דין מקוצר.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, המשיב התקשר עם המבקשים בהסכם הלוואה (הסכם מיום 12.9.18) לפיו הוא הלווה למבקשת 2 סך של 500,000 ₪, וזאת לתקופה של 24 חודשים. בהסכם נקבע כי המבקשים ימסרו לידי המשיב שישה שיקים בסך 100,000 ₪ כל אחד, ללא תאריך, כאשר הוסכם כי ה משיב יהא רשאי לפדות אותם בתום תקופת ההלוואה או במקרה של אי תשלום אחד התשלומים נשוא ההסכם, כאשר הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם יעמוד על סך 100,000 ₪. כן הוסכם כי הריבית בגין ההלוואה תעמוד על סך 300,000 ₪, כאשר הריבית תשולם מדי חודש בחודשו , כך שהמבקשים ישלמו סכום חודשי בסך 12,500 ₪ (עבור תשלום החזר הריבית) ו לצורך כך ימסרו לידי המשיב 24 שיקים. לטענת המשיב, המבקשים מסרו לו 12 שיקים בלבד על חשבון הריבית, שמתוכם 8 שיקים בלבד נפרעו, כאשר ביום 13.6.19 לא כובד שיק בסך 12,500 ₪ עקב אי כיסוי מספק. בנסיבות אלו, המשיב הפקיד ביום 17.6.19 את אחד השיקים ע"ס 100,000 ₪ (בגין אי תשלום החזר הריבית החודשית), אשר גם הוא לא כובד מסיבת אי כיסוי מספיק. לבסוף, המשיב הפקיד ביום 26.6.19 את כל השיקים שבידיו, אשר אף הם לא כובדו, ולמחרת הגיש תביעתו לבית משפט קמא.

בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה להטלת עיקולים במעמד צד אחד ובית משפט נעתר לבקשה (החלטה מיום 27.6.19). בהמשך, המבקשים עתרו לביטול העיקולים, הצדדים נחקרו וביום 9.7.19 הורה ביהמ"ש על ביטול העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד.

3. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין עתרו ליתן להם רשות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה נגדם. לאחר שהוגשו התגובות לבקשה, והתקיים דיון במעמד הצדדים ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור לפיה נדחתה הבקשה לסילוק התביעה על הסף וניתנה למבקשים רשות להתגונן בכפוף להפקדת 250,000 ₪. נקבע כי אין מחלוקת בין הצדדים שקרן ההלוואה היא 500,000 ₪, כאשר סכום זה לא הוחזר ע"י המבקשים, וכך גם החל מחודש מאי 2020 המבקשים אינם משלמים את הריבית החודשית. בנסיבות אלו, כך נקבע בהחלטה, וכאשר בקשת הרשות להתגונן מתמצת בטענה יחידה לפיה נכון למועד הגשת התביעה המבקשים קיימו את הסכם ההלוואה ולא הפרו אותו- הורה בית משפט קמא על חיוב המבקשים בהפקדת 250,000 ₪ כתנאי לרשות להתגונן.

תמצית טענות הצדדים

4. שגה בית משפט קמא עת חייב את המבקשים בהפקדת סך של 250,000 ₪ כתנאי למתן רשות להתגונן: המדובר בסכום "אסטרונומי ועצום" אשר יש בו כדי לנעול את דלתות ביהמ"ש בפניהם; נכון למועד הגשת התביעה המבקשים לא הפרו את הסכם ההלוואה: המבקשים פרעו את השיק בגין החזר הריבית החודשית באמצעות שתי העברות בנקאיות שהועברו במועד פירעון השיק (13.6.19) ואף הודיעו למשיב כי העבירו לו סך של 12,500 ₪ ע"ח החזר הריבית החודשית. מכאן כי לא היה מקום להפקיד את השיק בגין 100,000 ₪, שכן לא היתה הפרה בתשלומים החודשיים, ואין התביעה מגלה עילת תביעה נגדם; בהחלטת הרשמת מיום 9.7.19 בבקשה לביטול העיקולים, נקבע כי על פניו הסכם ההלוואה לא הופר ביום 13.6.19 ולכאורה לא היתה למשיב הזכות להפקיד את השיק בסך 100,000 ₪, כמו גם יתרה השיקים שנמסרו לו; יש להתיר להם רשות להתגונן ללא תנאי וללא כל הפקדה.

5. מנגד טען המשיב כי החלטת ביהמ"ש נכונה ואין להתערב בה: המדובר בהחלטה המסורה לשיקול דעת ביהמ"ש וערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות מסוג זה; יש לבחון האם במועד הגשת התביעה הופר הסכם הלוואה, וכל קביעה- בין אם הופר הסכם ובין אם לאו - תזכה את המשיב בקרן ההלוואה והחזר הריבית החודשית; המבקשים אישרו כי לא שילמו את הסכומים הנדרשים; הסכום בו חויבו המבקשים הינו פחות ממחצית קרן ההלוואה ואין מקום לביטול סכום זה או הפחתתו; עילת התביעה היא הסכם הלוואה אשר נחתם בין הצדדים ובכתב התביעה נתבעו הפרות נוספות של ההסכם, מעבר להפרה בעניין אי תשלום הריבית החודשית; נקבעו ממצאים עובדתיים בהחלטה קמא ואין להתערב בהם.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בבקשת רשות ערעור ובתגובות לה, מצאתי כי יש בה ממש ועל כן ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

דין הערעור להתקבל בחלקו כמפורט להלן.

7. אכן מדובר בהחלטה המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות דיוניות שעניינן חיוב בהפקדת סכום כספי כתנאי למתן רשות להתגונן, אלא במקרים חריגים בלבד. ראו רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון, מיום 28.6.12, פסקה 14.

סבורני כי העניין שלפני נמנה עם אותם "מקרים חריגים" המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

ודוק, תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי") מתירה לבית משפט להתנות בתנאים שונים את מתן הרשות להתגונן, וזו לשונה:

"רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם".

בפסיקה נקבע כי ככלל, מתן הרשות להתגונן בתנאים של הפקדת סכום כספי/ערובה תיעשה במקרים שבהם סיכויי ההגנה נראים קלושים, מקום בו תצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה, כך שבית המשפט עושה, למעשה, חסד עם הנתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן אפילו היא מותנת בתנאי הפקדה. ראו רע"א 384/17 קלמו סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ, מיום 1.2.17, פסקה י, והאסמכתאות שהובאו שם.

כך גם נקבע כי קיים יחס הפוך בין סיכויי ההגנה לבין גובה הערובה – " ככל שסיכויי ההגנה נראים, על פני הדברים, קלושים יותר- כך עשויה להידרש ערובה משמעותית יותר, כתנאי למתן הרשות להתגונן. זאת לצד שיקולים נוספים, דוגמת השאיפה שלא להתנות את מתן הרשות בתנאים נוקשים מדי, אשר בפועל עלולים לנעול את שערי בית המשפט בפני מבקש הרשות" ראו רע"א 8381/14 ישראל אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ , מיום 26.1.15.

8. בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר כי סיכויי הגנתם של המבקשים נמוכים במיוחי טענותיהם אינן מגלות כל "הגנה". נראה כי סלע המחלוקת שבין הצדדים ועילת התביעה (נכון למועד הגשתה) הם באשר לשאלה האם המבקשים שילמו את החזר הריבית החודשית בסך 12,500 ₪ ביום 13.6.19. ש כן, אם סכום זה לא שולם, הרי עומדת בפני המשיב האפשרות להפקיד את השיק בסך 100,000 ₪ ולקבל את הפיצוי המוסכם והכל בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים. המדובר בשאלה המצריכה בירור עובדתי, כאשר לטענת המבקשים הם שילמו סכום זה באמצעות שתי העברות בנקאיות, ואף דיווחו על כך למשיב; בעוד לטענת המשיב הסכום שהועבר לו שולם ע"ח המע"מ בגין חשבוניות שהנפיק למבקשים ולא ע"ח הריבית עצמה. כבוד הרשמת הבכירה מ. בר , בהחלטתה בעניין ביטול העיקולים מיום 9.7.19, התייחסה בהרחבה לסוגיה זו תוך שקבעה כי " מהדיון שהתנהל בפניי היום עולה, כי עוד ביום 13.6.19, הוא מועד פירעון השיק בסך 12,500 ₪ שלא כובד, הפקיד הנתבע בחשבון התובע סך 12,500 ₪, וזאת בשתי העברות בנקאיות..." (סע' 7 להחלטה) ובאשר לטענת המשיב, נקבע בהמשך להחלטה "אלא שהתשלום בעד המע"מ הינו בסכום 13,600 ₪ באופן שאינו מתיישב עם הטענה, מה גם שהנתבע הבהיר לתובע, במסגרת תכתובת ביניהם, כי הסכום הינו בעד הריבית. למותר לציין, כי אי תשלום המע"מ, להבדיל מאי תשלום הריבית, אינה עולה, בהתאם להוראות ההסכם, כדי הפרה יסודית של ההסכם, המקנה לתובע הזכות להפקיד השיק בסך 100,000 ₪, שניתן להבטחת תשלום הפיצוי המוסכם, כמו גם יתרת השיקים. לכל היותר, מהווה הדבר הפרה של ההסכם, שבגינה יש להתרות בנתבעים לתקנה, תוך מתן בזמן סביר לכך" (סע' 10 להחלטה).

בשלב זה של הדיון בהליך קמא ( בבקשת רשות להתגונן), ובהתאם להחלטת כבוד הרשמת הבכירה מיום 9.7.19 (החלטה חלוטה שלא הוגשה ביחס אליה בקשת רשות ערעור), לא ניתן לקבוע כי טענות המבקשים הינם בבחינת "הגנת בדים" ו/או כי סיכויי הגנתם הינם "אפשרות רחוקה מאוד", ויש ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט כדי להוכיח טענותיהם.

בנסיבות אלו, ומבלי להביע עמדה נחרצת לגופה של עילת התביעה קמא, ובהתחשב בה יקף המחלוקת שבין הצדדים (אשר נראה, לכאורה, כי נכון למועד הגשת התביעה המחלוקת מתמקדת בשאלת החזר הריבית החודשית בסך 12,500 ₪ ), ולאור סיכויי הגנת המבקשים, כאמור לעיל, מצאתי כי סכום ההפקדה בו חוייבו המבקשים (250,000 ₪) איננו מידתי ויש להתערב, כאמור, בשיקול דעתו של בית משפט קמא בחיוב האמור.
הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שהמבקשים ציינו כי לא יוכלו לשלם את סכום ההפקדה, ונראה כי יש בחיובם בסך האמור כדי לחסום את יומם בבימ"ש ולמנוע מהם מלברר טענותיהם, ובפרט כאשר עולה, לכאורה, כאמור, כי לאור סיכויי הגנתם אין הצדקה לחיוב בסכום האמור.

9. סבורני כי בנסיבת העניין, יש להפחית את גובה ההפקדה הכספית ולהעמידו על סך 40,000 ₪ - סכום שהמבקשים הסכימו לשאת בו (בהתאם להצעת ביהמ"ש מיום 29.7.20). זאת בהתחשב, בין היתר, בסכום התבי עה (800,000 ₪); בהיקף המחלוקת שבין הצדדים, לרבות העובדה שנתבעה הפרה נוספת בכתב התביעה שאינה קשורה, לכאורה, לאי תשלום החזר הריבית החודשית (אי שעבוד מניות החברה); בסיכויי הגנת המבקשים; במצבם הכלכלי של המבקשים כפי שהוצג; ו נוכח הסכמת המבקשים ויכולתם לשלם את הסכום האמור.

10. לפיכך נקבע כדלקמן:

כתנאי למתן הרשות להתגונן, המבקשים יפקידו בקופת בית משפט קמא סך של 40,000 ₪ וזאת עד ליום 12.10.20. יתר רכיבי ההחלטה קמא יישארו בתוקפם.

המשיב יישא בהוצאות המבקשים בסך 3,000 ₪.

העירבון שהופקד יוחזר למבקשים באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יואב תומר חסון
נתבע: אבי דן
שופט :
עורכי דין: